המדליסטים ירדן גרבי ואורי ששון. צילום: עמית שאבי

פיני ביטון חולם על אורי ששון וירדן ג'רבי האשקלונים

פיני ביטון השתתף השבוע בוועדת הספורט של העירייה ובעיקר חלם. חלם שילדי אשקלון שדורגו השמנים ביותר בארץ יעזבו את הפיפא והפורטנייט ויהפכו להיות אורי ששון וירדן ג’רבי הבאים

1.2.19 11:36

המורה מהחלומות

“ועדת התקווה”, כך אני קורא לוועדת הספורט שאותה הקים השבוע סגן ראש העירייה דורון נקשרי. כבר אמרו חכמים וטובים ממני שרק על פי מעשיך ישפטוך. השבוע ביום ראשון, עת התכנסה הוועדה המדוברת, הבנתי שחלק מהתקוות שתליתי באיש מתחילות לקרום עור וגידים. מטרתה המוצהרת של הוועדה: לייעל ולקדם את כל נושא הספורט באשקלון. ועדה שמהרושם הראשוני שלי משאירה מקום לאופטימיות ותקוות לעתיד טוב יותר של ילדינו גם בתחום הספורט.

ועדת הספורט השבוע בעיריית אשקלון

זה התחיל בברכה של ראש העירייה תומר גלאם, שהיה חד וברור מאוד במסרים שלו ובשאיפות שלו לקדם כל פעילות משמעותית שהוועדה הזאת תניח על שולחן הדיונים. אין לי ספק שבחירת חברי הוועדה מבטאת חשיבה מעמיקה. הוועדה שהקים נקשרי מורכבת מאנשי מקצוע ונציגי כל הענפים וכמובן גם אנשי ציבור מהשורה הראשונה. איתי סהר – המשנה לראש העיר; מיריי אלטיט – סגנית ראש העיר; אורן מור יוסף מענף הגלישה; שמעון לוי – מנהל מתנ”ס, טיפח בעשרות השנים שבהן הוא מכהן מאות ואלפי ילדים; שעיה אזר – מנהל מרכז הטניס; יוסי קקון – מאמן כושר בעל שם; דניאל רחמים – מתחום הכדורסל; שרלי אופלגר – הידוע מתחום הספורט היחידני; אבי מלכה-ידידי – רכז ספורט בספורטיאדות ופעיל חברתי שתורם מזמנו לא מעט למען הקהילה; גם נציג של הבית היהודי היה שם – אורן מרסיאנו והרשימה האיכותית הזאת לא נגמרת. כן, גם עבדכם הנאמן נמנה עם הרשימה הנכבדה.

אני שמח להיות בוועדה הזו. שמח למה? שמח כי חשתי שהפעם בניגוד לכל אותן ועדות שנתבקשתי להיות חבר בהן היו לקישוט והתכנסו אחת לאלף ורק לצורך הפרוטוקול. שמח, משום שהפעם יש לי תחושה שנוכל לתרום להגשמת חלומות של ילדים להיות אלופים. יש לאן לשאוף, יש את הדמויות, כל ילד יכול להיות האורי ששון הבא או כל ילדה שתהיה הירדן ג’רבי הבאה. את כל זה לא רק ועדות ספורט צריכות לכוון, הכול מתחיל בסופו של דבר בבית הספר, בכיתה א’, במורה שיכול להיות מגשים החלומות בדרך עבודתו.

פיני ביטון "בלי חשבון"

פיני ביטון. "בלי חשבון"

אורי ששון וירדן ג’רבי לימדו אותנו שמי שחולם מילדות מגיע להישגים. בתי הספר של ילדינו צריכים לעודד את ילדינו לפתח את הדמיון, לחלום בגדול ובעיקר להוות מקום שבו ילמדו להגשים את שאיפותיהם. לילד עם חלום יש תקווה ויש סיכוי. כל מורה, בעיקר מי שעבד עם תלמידים מאוכלוסיות מוחלשות, יודע שההבדל בין ילד שנמצא על גבול הנשירה והכישלון לבין זה שנמצא בדרך להצלחה יכול להיבחן על פי תשובתו לשאלה אחת: “האם יש לך חלום”. בית הספר של הילדים שלנו צריך להיות בית הספר לפיתוח הדמיון, לרקימת חלומות ובעיקר המקום שבו ילמדו איך להגשימם. ההורים, המורים והתלמידים כולם צריכים להתמקד בבניית החלומות, בבחירת החלומות, במיקוד בדרך להצלחתם ובתמיכה בחולמים הצעירים.

החולמים הם הבונים את העולם – כולם היו פעם תלמידים בכיתה א’. כולם החלו לחלום בכיתה, מול הלוח והגיר והמורה. בכולם פיתח מבוגר אחד לפחות את “שריר” החלום. מאחורי הפסגה שאליה הגיעו נמצא המורה מן החלומות. המורים צריכים להיות נבחרת החלומות האופטימלית, והוועדה שהקים נקשרי תמצא את הדרך והכלים הראויים שיובילו אל מורה החלומות שבא לעזור לילדים שלנו לחלום. אם ניתן לה ולחבריה את כל הגיבוי והתמיכה, יש סיכוי טוב שבעוד עשור לכל היותר, תלמידים משלנו יעמדו בפסגת העולם בתחום שבו בחרו. מרשה לעצמי לא רק לקוות ולייחל, אלא אף להתחייב כחבר ועדה, ללוות מקרוב ולעדכן.

“ילדי שמנת”

“…ואילו באשקלון חיים הרבה ילדים הסובלים מהשמנת יתר”.

כן, ממש כך נכתב בדו”ח שפורסם בסיום כנס שנתי בנושא אי השוויון במערכות הבריאות, דו”ח שבו הוצגו ההבדלים בנתוני התחלואה ותוחלת החיים בין הערים.

כמעט בהמשך ישיר לפרק הקודם הנוגע לוועדת הספורט, הנה עוד נושא חשוב לטיפולה של אותה ועדה: תרבות הפנאי.

מן הידועות היא כי תזונה נכונה בלבד אינה מספיקה. לפעילות הגופנית תפקיד משמעותי בשמירה על גוף בריא. מה לעשות שאנחנו חיים בדור הפלייסטיישן, הפיפא והפורטנייט למיניהם. הילדים שלנו הופכים אט אט לזומבים התקועים שעות מול מסכים. הכול זמין ונגיש בלחיצת כפתור. גרף הפעילות הפיזית לצורך משחק רק הולך ויורד עם השנים. הטכנולוגיה מן הסתם לא עוצרת ומייצרת עוד ועוד זומבים.

הבעיה היא כלל עולמית כמובן. אבל לנו חשובה הקונכייה שלנו, אז במקום להמתין לפתרונות אוניברסליים, ראוי מאוד שנושא תרבות הפנאי כאן אצלנו בעיר יתפוס את מקומו הראוי, למען בריאותם של ילדנו. גם כאן אני מבטיח לעקוב ולעדכן.

הוא גם מדבר

מה לא נכתב ונאמר על הנאום המיוחל של גנץ לפני שדיבר? מה לא נכתב ונאמר (ועוד ייאמר) על הנאום של גנץ אחרי שדיבר?

מודה ומתוודה שגם אני הייתי מאוד סקרן וגם אני נצמדתי למרקע בשעה 20:00 ביום שלישי בערב. אז ככה, כבר עם הכניסה של "יפה הבלורית והתואר" שפת הגוף בישרה לי את העתיד לבוא. אני מוכן לעשות לו הרבה הנחות על היותו בוסר בפוליטיקה, אני יכול אפילו לומר שיש לו סיכוי טוב ללמוד ולהיות איש ציבור מוצלח בהמשך, אבל לבוא עם דף מסרים שעונה כמעט על הכול ולא אומר כלום במקביל?

זה פוליטיקה בגרוש. ומזה כבר יש לנו מספיק! דווקא התזמון של מחיאות הכפיים אחרי כל חצי משפט הזכיר לי פוליטיקה ישנה. אז מה החידוש פה, מר גנץ?

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

המסר היפה הזה של "לקרב את כולם, לחבר את כולם" הוא מסר ראוי, אין ספק, אבל בשביל להביא מסר חברתי אתה רוצה להיות ראש ממשלה? העסק הרבה יותר מורכב, מר גנץ. הקשבתי רוב קשב לדף המסרים, הקלטתי והקשבתי שוב. היו שם סיסמאות יפות.

הרבה סיסמאות. בעיקר סיסמאות שמדברות על מה שרע ועל זה ש"אני אעשה את זה לטוב". טוב נו בסדר, אמרו את זה קודם… לפניך.

נשבע לך, מר גנץ, אפילו אני אחרי הרבה פחות מחודשיים ובלי יועצים וכותבים יכולתי להביא דף מסרים שאומר מה לא טוב כאן. אפילו אני הייתי יכול לומר שאת מה שלא טוב אהפוך לטוב. אבל מה לעשות שבפוליטיקה רגע אחרי שהתחייבת למשהו, אתה צריך לומר גם איך אתה עושה זאת? סתם דוגמה קטנה: אמרת שתקרב את החרדים ושתהיה תחבורה בשבת. איך אתה עושה שיהיה אוטובוס בשבת ביחד עם חרדים בקואליציה? אה, כן, שכחתי, אתה חיסלת את ג’עבארי, אז החרדים לא יתעסקו איתך.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות באשקלון? 

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כאן דרום אשקלון" באייפון


עכשיו זה ברור. אין ספק, עברת יפה את המבחן של "ללכלך בלי להתלכלך". לומר שאתה תהיה ממלכתי ולא מלכותי ובמקביל להסות את הקהל המתוזמן שצעק "ביבי, הביתה" זה משחק פסיכולוגי שרק תמימים ונטולי חשיבה לא יבחינו בו. בשכונה שממנה אני בא משחקים עם קלפים ברורים. אם אתה רוצה ללכלך על ביבי, אהלן וסהלן. תלכלך גלוי, דבר ברור ואל תלך מסביב.

אל תשאיר פתח לחיבור עם מי שאתה מאשים שהוא מתנהג כמו מלך. אל תרמוז, אל תירה באוויר כשמטרתך לפגוע בראש. ככה לא מתנהג חייל.

בקיצור: לא השתכנעתי שיש כאן משהו חדש. אהיה ראשון להודות בטעות אם יפתיע בהמשך, לפחות בהתנהלות הציבורית. בינתיים, איך אומרים אצלנו בליגה: זה ביבי ועוד 15…

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

2 תגובות
  1. אופלגר שרלי

    כל המוכשרים שהחלו את צמיחת בספורט באשקלון נחטפו על ידי אגודות ורשויות אחרות מרגע שמתגלה כישורים.
    מפני ש.:
    א. כל כישרון דורש הרבה משאבים להמשך פיתוחו מה שאין לנו בעיר. ספונסרים לא עומדים בתור לתרום והרשות המקומית אינה מעמידה את המשאבים כגון שעות מתקן. שעות הדרכה. מלגות.
    ב. כוח אדם מקצועי. ככל אשר הספורטאים התפתחו וברחו כך גם כוח אדם מקצועי איכותי אשר לא מצא מקומו במערך הספורט המקומי ברח אל מחוץ לעיר שם יכול להתפרנס ממומחיותו. הן בתחום האימון והן בתחום של השלמות תומכי הספורט. עיסוי, פיזיוטרפיה, רפואה, עיתונות-תקשורת.
    אין זה תהליך של יום אחד, בניה ארוכת טווח אשר גם אם היא מתחילה פתאום היית עליינו ראש עיר אשר במחי יד אחת הורס תהליכים איטיים אשר נבנו תוך שנים.
    ראו ולימדו את המסורת שנבנתה באתלטיקה ובכדוריד של ראשל"צ.
    חולון לקחה על עצמה את ענפי ההתעמלות ובמיוחד האומנותית.
    מעלות לקחה את ענף הסיוף. באר שבע את האתלטיקה הקלה הסיוף ההאבקות.
    מה חסר לבאר שבע בגודל מול אשקלון, פי שתיים לפחות. לכדורגל איפשרה לצמוח אם ימצא מי שמשקיע וקיבלו את כל הסיוע הלוגיסטי. הקטנים קיבלו כל מה שנזרקו לו. זכרוני פגישה עם רובי דנילוביץ' מטעם מועדון הסיוף כאשר באנו לבקש ממנו סיוע ויצרנו נזופים על דלות בקשותיינו והעדר החזון הרחוק יותר.
    בעירי אשקלון לה יש אוצר בדמותי אני חש כאבן ריחיים על צואר מקבלי ההחלטות.

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר