“תִּתְגַּבֵּר תִּתְגַּבֵּר
כָּךְ אוֹמֵר לִי הַקּוֹל
לְהִפָּגַע וְלִפֹּל
כָּל אֶחָד יָכוֹל
לְכֻלָּנוּ מֻתָּר
לִהְיוֹת חַלָּשִׁים
לֹא לֶאֱטֹם אָזְנַיִם
לֹא לַעֲצֹם עֵינַיִם
לֹא לַעֲזֹב יָדַיִם
גַּם בְּיָמִים קָשִׁים
אֲפִלּוּ בְּיָמִים קָשִׁים”.
כמי שבילתה את שנות ה-90' בתיכון, נזכרתי בנשכחות כששמעתי את שירו של ארקדי דוכין שהתנגן בלי הפסקה השבוע. לפני כשלושה שבועות השיק המשרד לביטחון פנים יחידה ייעודית להגנה על ילדים מפני פגיעה באינטרנט. במסגרת הקמפיין המתנגן לשירו של דוכין גילינו שאחד השירותים החשובים בתכנית הוא מוקד סיוע 105 להורים וילדים. היוזמה הזו חשובה והכרחית, בעיקר כי העולם השתנה מבחינת נגישות המידע וגבולות המדיה. ילדים צעירים ובני נוער חשופים ונחשפים מדי יום לאלימות ברשת, ובפרט לתופעת האתגרים הרווחת היום. על אף שנדמה כי זו תופעה הולכת ומתגברת בשלוש השנים האחרונות, למעשה היא כלל לא חדשה. מאז ומתמיד העמידו הילדים אחד את השני במבחני קבלה לא רשמיים לחבורה או קבוצת שייכות. לרוב המבחנים הללו כוללים משימות אומץ, התמודדות עם פחדים, ריצוי וגם השפלה או בסלנג המוכר “זובור”.
נערה עם טלפון. אילוסטרציה: אלירם משה.
מבחנים אלו הם תוצר לוואי של תופעה עמוקה יותר – לחץ חברתי. מצב שבו האדם נכנע לקונפליקט בין רצונו לבין רצון הכלל מתוך הדחף להתקבל ולהיות שייך. לרוב אנחנו נוטים לחשוב שהתופעה היא נחלת הצעירים בלבד בגלל יכולת ההשפעה עליהם, אבל לחץ חברתי חל על כולם, במצבים שונים ובתקופות שונות. המתייוונים למשל היו האיום הגדול ביותר עבור בית חשמונאי והעם היהודי.
עינב קורן
איום קשה מבית הרבה יותר מאשר אנטיוכוס ואנשיו. ההתייוונות באותה עת הייתה תופעת סחף של נהירת יהודים אל התרבות ההלניסטית ששלטה בארץ ישראל. מה גם שנטישת היהדות לעבר עולם התרבות והאמונה האלילית של יוון החלה דווקא בבני המעמד הגבוה, בקרב משפחות הכוהנים הגדולים. אם לא די בזה, אז הרי שגזרות השמד של אנטיוכוס על היהודים יצאו לפועל בעידודה של האליטה הזו, המתייוונת. הגזרות כידוע הן כפייה של חוקי המלך על היהודים, ביטול התורה וחוקי ההלכה. מי שלא נעתר למדיניות הכפייה, או שנאמר הכפירה, נידון למוות. על כן כל יהודי שחי באותה עת נאלץ לבחור בחייו כמתייוון או לאבד אותם לאלתר. לחץ חברתי אגרסיבי במלוא מובן המילה. רבים בחרו בעל כורחם להמיר את דתם, ולו כדי לזכות בהזדמנות לשמור על חייהם.
למעשה, מרד החשמונאים הוא בבחינת המעטים שגברו על הרבים דווקא אל מול המתייוונים. הם גילו תושייה בכך שעמדו על דעתם ורצונם גם במחיר של א-פופולריות ובסיכון ממשי לחייהם. המכבים היו לקול של העם שלא ידע להתמודד מול ההנהגה המתייוונת הכושלת שהובילה אותו לאבדון.
לשמחתנו, הסיפור נגמר בסוף טוב! כל חנוכה אנו מציינים את הגבורה והעמידה של אבותינו החשמונאים אל מול מערכת הכפייה המרושעת ואל מול אחיהם חלשי האופי. שיעור חשוב בהתמודדות מול לחץ חברתי ועמידה על העקרונות, כזה שמלמד על מנהיגות ערכית. בעיניי זהו הערך החשוב ביותר בסיפורם של המכבים, ואותו צריך ללמד את ילדינו.
קייטנות חנוכה. צילום: אשר דיין, דוברות עיריית אשקלון
במידה מסוימת הקמת מוקד הסיוע 105 הוא בבחינת נטילת אחריות של המדינה לעצירת סחף הלחץ החברתי בקרב ילדים ונוער, ובפרט למנוע בריונות וניצול באמצעות הרשת. אהבתי מאוד את השיטה השיווקית של הקמפיין שנעזרת בשיר קליט ובעיקר בשלל סלבס (אגם בוחבוט, עדן פינס, איתי לוי ועוד) שמגלים סולידריות כלפי נפגעי הרשת. ראוי שהאליטה שלנו תשמש כמודל לחיקוי חיובי ולא חלילה כמעודדי הסחף כפי שאירע בתקופת המרד החשמונאי.
עם זאת, לצערי הרב התוודעתי השבוע לביטוי חדש מפי צמרת השלטון שלנו: “משמעת קואליציונית”. בוודאי נחשפתם לריאיון שהתקיים השבוע עם השרה מירי רגב, שבו שטחה בפתיחות לא ברורה את השיטה שלדבריה עובדת בהצבעות על חוקים בכנסת. "משמעת קואליציונית" משמעה שבהצבעות על חוק, תקנה או החלטה במליאת הכנסת יצביעו כל שותפי הקואליציה על פי החלטת ההנהגה, או יותר נכון ראש הממשלה, ולא כל אחד על פי רצונו או דעתו המושכלת. כך הסבירה השרה הכי קואליציונית בממשלה שלנו כיצד לא הצביעה לחוק הנכים או לקצבאות הקשישים ואפילו לא תמכה בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית למניעת אלימות נגד נשים. לדבריה, אף על פי שרצתה להצביע בעד הנכים, שאותם ליוותה במהלך מאבקם, בכל זאת החליטה להצביע נגד ורק שתתייצב למחויבות הקואליציונית שלה.
מחאת הנכים בתל אביב. צילום: עופר וקנין
האין זה אבסורד? להצביע דווקא נגד הציבור שזקוק לתמיכה ואחריות ממשלתית כדי לשמור על קליקה פוליטית? לאן נעלמה המשמעת הציבורית, המוסרית והערכית של נבחרי הציבור? ועוד להכריז על כך בגלוי ומשום שלא זכתה לתמיכת הקואליציה בחוק הנאמנות? לא ברור לי כיצד לענות על השאלות האלה כשבמקביל מושק קמפיין ממשלתי שקורא לילדים, נוער והורים לגלות רגישות יתרה לסובבים אותם, להימנע מבריונות ולמגר אותה. משמעת קואליציונית היא בבחינת בריונות שרומסת את רצונו של הפרט תחת משקולת הלחץ החברתי. ככה אנו שואפים לחנך את ילדינו? האם אלה החלטות מנהיגותיות ראויות לחיקוי?
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
מקווה שכמו בשירו של דוכין לא נאטום אוזניים, לא נעצום עיניים ולא נעזוב ידיים. מי ייתן ונשכיל לקרוא תיגר על השיטה שמאיימת על הדמוקרטיה ושנדע, כמו אבותינו בימים ההם אבל בזמן הזה, להשמיע קולנו ללא חשש משיקול דעתו של מנהיג זה או אחר. חג אורים שמח!
