“זה לא פ-י-ג’-מ-ה!” זמזמתי לי כל השבוע ומניתי את כל האופציות שלא נכללות במלתחת השינה שלי (אתם אולי תתפלאו, אבל יש עוד כמה חוץ מהמוצעות בפרסומת). אני לא היחידה שנדבקתי בקדחת הפיג’מה. בעבודה, בתחנת הדלק, בסופר ובגן השעשועים – כולם מכריזים בקצב “זה לא פיג’מה!” אבל בינינו, מי ממש לובש פיג’מה (מעל גיל 9)? מי מחליט מה זה פיג’מה?
ובעיקר, למי אכפת? שלוש המילים הנחרצות האלה הן אולי השיקוף הכי ישיר לתרבות השיח הישראלי שלנו. השבוע שמענו כולנו על החתונה החשאית ועם זאת המדוברת של לוסי אהריש וצחי הלוי.
למעשה, כשהחלו לצוץ המבזקים באתרים השונים נאנחתי בשיעמום לאור “החדשות הגדולות” שמזמנים לנו הצהובונים. ”נו, עוד זוג סלבריטאים שמתחתן, מה חדש?” בתוך זמן קצר, התבדיתי לצערי כשראיתי את מבול התגובות המכוערות ברשת.
לפני שתתעצבנו שוב, אני ממש לא מתכוונת לדון כאן בעניין המורכב מבחינה הלכתית ובטח לא לשאת על גב הטור הצנוע הזה את כל העם היהודי לדורותיו. בעיניי מהות העניין בכל הסיפור היא דווקא הגישה האלימה, הגסה והמתערבת שעוררו נישואי הזוג. הציוץ בטוויטר (קשה לי להתייחס לזה כאל ציוץ, יותר כמו נחירה גסה) של אורן חזן נועד כהרגלו לזעזע כדי להשיב אליו את הפוקוס.
עם זאת, מדובר בכל זאת בחבר כנסת בממשלת ישראל, ולכן התעלמות מדבריו היא לא פחות מהכרה בהם. עתיד העם היהודי הוא עניין חשוב בהחלט, אך נקיטת אמצעים פרועים דווקא חוטאת לערכי היהדות ובטח מרחיקה יותר את מי שלא חש שייך.
אם חזן ושותפיו לפרובוקציה התורנית היו בקיאים במוסר חז”ל כפי שהם בקיאים בהתססה ציבורית ברשתות המדיה, אזי היו נוכחים לגלות שחז”ל מסבירים כי התייחסות פוגענית בגר ובזר עלולה דווקא לגרום להידרדרות מוסרית בחברה, ועל כן יש להימנע מכך.
למעשה, התורה מזהירה כ-36 פעמים בנושא ומזכירה לנו כי גרים היינו בארץ מצרים. ואכן, הזדהות, ובפרט אמפתיה, הן מיומנויות שצריך ככל הנראה לפתח כי הן לא מולדות. אם נקודת המוצא בכל ביקורת תהא מלאת אמפתיה ולא תשמש כלי התנגחות לקידום פופולרי, אז מצב העם היהודי יהיה בהכרח טוב יותר.
מה גם שתמיד לאלימות ברשת מסוג זה מתלווה טון מיזוגני (שנאת נשים) בסגנון “היא פיתתה אותו”. באמת? לא ייתכן שהוא התאהב בה וקיבל החלטה מושכלת להינשא לה? אחרי הכול, הם חיו יחד 4 שנים וחצי, והבחור בשיא בריאותו הנפשית והפיזית. אפילו אלוהים לא הסיר אחריות מאדם בגן עדן על שיקול דעתו ומעשיו.
עינב קורן
אם כן, מי אתה אורן חזן שתאשים את האישה בפתיינות?
לסיכום, אני מוצאת שהעניין דומה מאוד להכרעת הפיג’מה. אמנם הפרסומת של דלתא קליטה למדי, אבל אנחנו חייבים לצאת מהמיטה של אחרים. מתנצלת מראש על הבוטות, אבל זו הדרך היחידה בשלב זה להתמודד. זמן השינה והמיטה הם מרחב אינטימי למדי, בעיקר בעידן שבו אנחנו מנותרים, עוקבים וזמינים כל הזמן. לכן אנחנו נבחר מה ללבוש ואם לקרוא לזה פיג’מה – זה העניין הפרטי שלנו. גם הזוגיות ויחסי האהבה שלנו הם עניין פרטי אפילו אם מדובר באנשי ציבור. נישואיהם של אהריש והלוי הם מקרה פרטי ולא ייצוג של תופעת התבוללות. יהדות קשורה בפרקטיקה ואמונה ולא בהכרח בדם הזורם או חותמת של הרבנות.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
הרי יש מלא יהודים על פי ההלכה שחיים בארץ ואין להם נגיעה ועניין עם היהדות, וזה לצערי מטריד יותר. איני קוראת לחזרה בתשובה אלא לאפשר לכולנו ללמוד את היהדות בצורה מזמינה, מרתקת ומעוררת מחשבה – לגלות את האוצר התרבותי של עמנו. כפייה, התנגדות והשתלחות חסרת רסן משקפות באופן רע למדי ולא מציאותי את מייצגי היהדות. התנהגות זו מרחיקה ומבדלת יותר כי היהדות אינה משטר דורסני שנועד לחבל בחופש, להפך.
אז אם אתם עדיין תוהים: חולצת סוף מסלול – זה כן פיג’מה!
