קרה לכם שפרגנתם למישהו ואחר כך הצטערתם? לא נעים, והתחושה עוד יותר לא נעימה כשאתה מעלה את המחמאה על הכתב וחוזר בך.
מודה ועוזב: ככה קרה לי עם תומר גלאם, ראש עיריית אשקלון בפועל. האמת, שיותר משהוא סחט ממני מחמאה, סיכמתי את השגותיי כלפיו בכך שאין לי מילה רעה להגיד עליו.
אז זהו, שיש לי הרבה יותר מאשר מילה אחת לא טובה כלפיו, ומן הסתם הטעות שלי נבעה בעיקר מכך שבסופו של דבר גלאם לא מכהן כראש עירייה בפועל זמן רב כדי שתהיה לכל אחד מאיתנו דעה מגובשת אודותיו, בוודאי לא חד משמעית.
היה נדמה לי שגלאם עשה עבודה שקטה ושכל מאווייו לצלוח את הבחירות בשלום, אך בפועל ומאחורי הקלעים נחשפת לעינינו תמונה אחרת לחלוטין. קודם כול ולפני הכול עיינתי בכל אתר אינטרנטי, מקומון, חינמון ועלון בית כנסת ולא ראיתי קריאה, כיאה לראש העירייה בפועל, לציבור ולפעיליו בעיקר להירגע ולשמור על מערכת בחירות נקייה, בפרט נוכח המצב הנפיץ באשקלון, שעיני כל התקשורת נשואות אליה. חיפשתי ולא מצאתי מילה.
בהקשר הזה גם איתמר שמעוני אינו קוטל קנים ובחר שלא להעלות ציוץ להרגעת הרוחות בקרב כל פעילי הבחירות, תוך הפניית זרקור לפעיליו לשמור על פרופיל מכובד ולהכריז על ניהול מערכה עניינית והוגנת. תחת זאת בחרו שמעוני וגלאם בדרך ההפוכה כשהם לא מצליחים להסתיר את האיבה, הבוז והשנאה שהם רוחשים זה כלפי זה, כאילו אין מחר.
פעילי שני המחנות של איתמר וגלאם מדברים איתך עם אש בעיניים וששים בכל רגע אלי קרב מהיום שהספירה לאחור החלה. מחובתו של גלאם לחשוף את מקורות המימון של הקמפיין שלו, הזועק מכל פינה בעיר. הקמפיין הראוותני שהחל משכירת שירותיו של ליאור חורב (שנתן שירותי ייעוץ למפכ”ל הנוכחי) דורש הסברים לשאלה מאיפה הכסף. אין לי ספק שביום שאחרי הבחירות יידרש תומר לשאלות לא קלות, שמן הראוי לשאול אותן כבר עכשיו, בכל הנוגע להגבלת כספי התרומות המותרות בחוק, אחרת אי אפשר להבין מהיכן שופכים כל כך הרבה כסף לכל יעד ומשימה שגלאם רק יחפוץ.
במתחם הבחירות של "כאן דרום" כבר ביקרתם?
לחצו כאן לכל החדשות וכל העדכונים הכי חמים!
חזית נוספת ורגישה שתומר גלאם לא עושה מאמץ לכבות את האש המשתוללת בה היא האש העדתית של שיח מתלהם בקרב אחינו בני העדה הטריפולטאית באשקלון, כשבראש החזית קבלנים ממוצא טריפוליטאי שמלבים סכסוכים עם בני עדות אחרות ונשבעים שישקיעו כל סכום שיידרש כדי שבן העדה יישב על כיסא ראש העירייה.
ואני חשבתי שהשיח הזה כבר חלף עבר מאשקלון אי שם בשנות ה-80 או לכל המאוחר שנות ה-90 (אשתי אגב טריפולטאית), כך שלא האמנתי שיבוא יום ומישהו יפתח באשקלון את הבקבוק וישלוף ממנו את השד העדתי; ואגב לא בין, נניח, טריפולטאים לאשכנזים, אלא זהו סכסוך עדתי פנימי בין הטריפוליטאים לשאר בני עדות המזרח. לא חלמתי שאשב בבית קפה עם חברים טובים מבני העדה הטריפוליטאית, וכל זר הקרב שיעז להגיד מילה רעה על גלאם יסכן את חייו במעשה לינץ’ כמעט. מה זה הדבר הזה? גלאם חייב למצוא את הדרך להשתלט על השריפה העדתית ולקרוא לעקירה מהשורש של ויכוחים מהסוג הזה.
איתמר שמעוני ותומר גלאם הוכיחו בהתנהגותם שהם אינם ראויים להנהיג את אשקלון מעצם תאוותם הבלתי מרוסנת לכבוש את הקומה הרביעית בכל נשק ובכל מחיר שיידרש.
את הערפל שמפזר שמעוני סביב היום שאחרי הבחירות ראוי לפזר כבר עכשיו כדי שלא נבכה אחרי הבחירות ונשאל איפה היינו. תכל’ס, נגד איתמר עומד כתב אישום כעובדה ברורה. בעיני לא מעט אנשים שמבינים בתחום סיכויי הרשעתו גבוהים. במצב כזה (אם ייבחר) יתקיימו בחירות חדשות בתוך 60 יום ואת הטלטלה המיותרת הזאת איתמר מסרב לחסוך מאיתנו, תושבי אשקלון, ועל כך גם לא התקיים עד כה שיח נוקב וברור, פרט לאזהרותיו החוזרות ונשנות של עו”ד אבי עייש.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
סיסמתו של איתמר “אוהבים את אשקלון, בוחרים איתמר” היא היפוכה של התנהגותו בפועל, שכן אם באמת הוא היה אוהב את אשקלון, היה דואג להניח לתושבים ולהתרכז במשפטו, ורק בסיומו היה מכריז לאן פניו. אם יזוכה, ואגב, אני הראשון שמייחל לכך, אני מבטיח להרים אותו על כתפיי ואעשה כל מאמץ כדי שאיתמר יאפשר לי להרים אותו. כמו כן, אדאג לחפש את כל מי שאיתמר טען שרדף אותו כדי לתבוע ממנו סליחה אישית ופומבית כלפיו (גם אם יזוכה מחמת הספק). בינתיים, איתמר, בבקשה, תפסיק לבלבל ולזרות חול בעיני הציבור והנח לעצמך ולנו.
חוץ מזה, אני לא מבין מה קרה לנו עד כדי כך שהפסקנו לחשוב מחוץ לקופסה. כבר הרחבתי כאן על אבי עייש כאופציה ראויה שיש להניח על השולחן, וכשהציעו לי לחשוב על משה אטיאס, הגבתי אוטומטית שאני מכיר אותו ושהוא ברוך כישרון ומוטיבציה. אף אחד לא יכול לספר לי על אטיאס. הסלוגן שלו “לא יעצרו אותי” הוא מה שנקרא פעם “אמת בפרסום”.
אם הייתי שואל את אטיאס מי המודל שלו לחיקוי, לבטח היה משיב: רוביק דנילוביץ’, ראש עיריית באר שבע. באטיאס חבוי לדעתי הפוטנציאל של דנילוביץ’, ולא סתם הוא בחר את הסלוגן המשקף כל כך את אישיותו ואת חלומותיו. במילה אחת: בולדוזר. ואת זה, ייאמר לזכותם, זיהו הצעירים לפני כולם, ומכאן מובנת האהדה שיש לאטיאס אצלם, והוא עושה לא מעט בשבילם, מעבר להבטחות, עם חוש מיוחד לזהות מה באמת נחוץ לצעירים באשקלון ובמיוחד לדעת להקשיב להם בימים שהספיק לכהן כמשנה לראש העירייה. אטיאס הוא גם בחור שקל לזהות את חלומותיו, איך היה רוצה שאשקלון תיראה, החל מקבוצת הכדורגל, מוקדי הבילוי ועד הפיכת העיר לעיר הייטק.
אטיאס יודע להדביק אנשים לכריזמה שיוצאת ממנו ובעיקר למוטיבציה שלו לכבוש את העיר בבחירות הקרובות, הכול כדי שבאמת יהיה כיף לגור בה.
לא רוצה לחפור לכם על אטיאס, אבל את כל זה הוא עושה עם מקורות כספיים זעומים ועם תרומות מוגבלות המעוגנות בחוק, תוך זהירות רבה כדי לחסוך מעצמו חקירות משטרה בבוא היום כשיתחילו לשאול שאלות.
כפי שהמדור חזה, המועמדים שהיו אמורים לנשור מהמרוץ הודיעו על פרישתם, ודווקא בחור בשם איתי סהר גילה נחישות שאישית אהבתי ורץ עד הסוף. בכך הוכיח שאותו לא קונים בנזיד עדשים וגילה דבקות במטרה.
איתי סהר שהיה חידה בעיניי ליהק לרשימתו דמויות משכמן ומעלה, כמו מספר 2 שלו אווה טוטאי, אשת חינוך מהשורה הראשונה, ובכך הייתי אומר שאיתי סהר סימן את המטרה.
אז מה יש עכשיו לחפש אצל תומר או איתמר? הנה, לבחירתכם שלישייה מצוינת, רחוק מכל המלחמות, השנאות, התככים וסכסוכי הדמים. אבי עייש (“הפעם יושרה”), משה אטיאס ואיתי סהר. למה, אם כך, לא להניח לשמעוני וגלאם שימשיכו במלחמות בינם לבין עצמם, ואנחנו לא נכניס ראש בריא למיטה חולה? צודק או לא?
אגב, ההיסטוריה באשקלון הוכיחה פעמיים שבקרבות עקובים מהסוג שבין איתמר לגלאם בא השלישי ומכריע ביניהם. פעם אחת היה זה אלי דיין (מלחמות הגנרלים), ופעם שנייה היה זה רוני מהצרי שטרף את הקלפים לשבתאי צור.
הנה לפניכם הזדמנות להיסטוריה שלישית באשקלון.