ברק חדריאן
לאחרונה יצא לי לעבור כמה פעמים בשכונת מגדל, או בשמה הנוסף "העיר”. בין העבודה וסדר יום העמוס הסתכלתי סביב ונזכרתי איך כילד המקום הזה תפס מקום כל כך מרכזי אצלי, בין שבגלל “פלאפל בוארון” – שאגב, אף פעם לא פספסתי הזדמנות לאכול שם ולהוסיף למנה את הצ’יפס האגדי – ואם בשל ההיערכות לשנת הלימודים בחנות הבגדים “רוני ורינה”.
נוסף לתחושת הנוסטלגיה עברה בי גם תחושה של אכזבה, שלא לומר החמצה, על מקום שלא מצליח להתרומם על אף חשיבותו לעיר ולתושביו.
מגדל קרויה על שם העיירה מג’דל, שנכתב על קיומה עוד במאה ה-16 בתקופת השלטון העות’מאני. רחוב הרצל (המדרחוב) חצה את העיר מדרום לצפון, ובתום מלחמת העצמאות פונתה העיירה והוקמה העיר העברית אשקלון. במגדל שכן בניין העירייה הראשון, משרדי קופת חולים ובית המרקחת.
מדובר במבנים ייחודיים עם עושר ארכיטקטוני ובעלי ערך היסטורי רב, אך כיום בכל פסיעה במקום ניתן להבחין בהיעדר תחזוקה: מרצפות שבורות, מדרחוב מלוכלך, מבנים מתפוררים והזנחה שמסתירה את יופיו ואת סיפורו של האזור החשוב הזה. החזות לא נשמרת, והוא נהפך לעוד שכונה של בניינים ישנים עם חיפוי זול ללא ייחודיות עתיקה.
בחודש נובמבר 2012 הוציאה העירייה סרטון תדמית מנצח להתחדשות של שכונת מגדל. אפשר למצוא גם תכניות מפוארות באתר החברה הכלכלית, שהניבו ריצוף חדש ועצים שנוספו במדרחוב ככאלה התורמים לאווירה חדשנית. זה חשוב כשלעצמו, אך הכרחי להבין שאם כל האזור לא יעבור שדרוג ופיתוח מחדש, לא תהיה סיבה גם להגיע למדרחוב. ואנחנו רואים את זה קורה היום: אין קהל צעיר, היעדר של רשתות של בתי קפה, חסרות חנויות אופנה ומסעדות. התכנון המפואר מוכיח כי מדובר בהשקעה תקציבית שירדה לטמיון, שעל פי התכנון עלותה כ-100 מיליון שקל. אם בסוף לא השקיעו את הכסף היכן שהוא תוכנן, הרשו לי לשאול: “איפה הכסף?”
בית אמידים המתוכנן
כל מי שרוצה לראות איך רשות מקומית הצליחה להרים מקום מהתחתית ולהפוך אותו לשוקק חיים וססגוני יכול להסתכל סביב בערים אחרות: תל אביב – במתחם התחנה, שבה פעל קו הרכבת יפו-ירושלים, קיים מרכז בילוי תרבותי של מסעדות וחנויות מזכרות; בנווה צדק, השכונה העברית הראשונה מחוץ ליפו שהשתמרה ומלאה בקסם ייחודי; במתחם שרונה, מושבת הטמפלרים של חקלאים, שעליה השתלט המנדט הבריטי והפך אותה למתחם צבאי מוקף גדרות, היום ישנו פארק אורבני, 33 מבנים מקוריים של המושבה הטמפלרית שעברו שימור מדויק והפכו לבתי קפה, מסעדות וגלריות אמנות, מתחמי תרבות, ואף בקצהו הדרומי מצוי שוק אוכל ייחודי. דוגמה נוספת היא העיר העתיקה בבאר שבע, שנבנתה בידי העות’מאנים ועברה מהפך מדהים באמצעות שימור, התחדשות הרחובות, ובמקום זבל ולכלוך, רואים ירוק בעיניים וקהל צעיר של סטודנטים שממלאים את המתחם, מתגוררים בו, וכעת הוא שוקק חיים ועושר תרבותי ומגיעים אליו תיירים מכל הארץ.
שכונת מגדל. צילום: דני סבח
אשקלון חייבת להפוך את מגדל לפנינה של תרבות, בילויים ואמנות. לשם כך נדרש לא רק סרטון תדמית ואידיאל שמתרסק לטמיון, אלא חזון ממשי להפוך את העיר העתיקה באשקלון למקום חשוב ברמה הלוקאלית וברמה הלאומית. מספיק להסתכל על המבנים ולהתעמק באיורים על הקשתות. למשל בניין העירייה הראשון של אשקלון, שמצוי במצב מחפיר ומסביבו חולות וחניה שוממת, יכול להפוך למוזיאון לתולדות ההיסטוריה של העיר ולמיצגי אמנות עכשוויים שיעצבו סטודנטים לעיצוב מאחד המוסדות המובילים בישראל. אפשר לפתוח תחרות שתעסוק באיך לחדש ולשמר את המתחם ולהפוך אותו לאזור הכי נוצץ בארץ שמושך אליו אנשים רבים.
אך בואו נאמר את האמת, לעירייה יש תכניות מגירה להתחדשות מגדל, הוקמה גם מינהלת עירונית, אבל הכול עניין של איזה סדר יום מקדמים. לא לחכות ליזם עסקי שיחליט לעשות מעשה, זוהי חובתה ואחריותה הבלעדית של העירייה לגייס משקיעים, לערב את הממשלה ולפתח את המקום, להעניק לו אופי ייחודי הכולל מרכז עירוני עם מבנים לשימור, שבהם מיצגי אמנות, מוזיאונים, פארקים, הפעלות לילדים, דיור לסטודנטים, ברים, מסעדות ומופעי מוזיקה אל תוך הלילה. זה לא רק דמיון, זה אפשרי.
עכשיו רק צריך לגרום לזה לקרות.
