היום, 9 במאי מצוין יום הניצחון ה-74 על גרמניה הנאצית, יום כניעתו של הרייך השלישי לצבאות בעלות הברית וסיום מלחמת העולם השנייה. ברוב מדינות העולם מצוין יום זה ב-8 במאי, אולם בברית המועצות הוא מצוין ב-9 במאי וכך גם בישראל. בשנים האחרונות מתווספות עוד ועוד ערים ברחבי הארץ, אשר המקיימות תהלוכות וטקסים לציון יום זה.
פלורנטינה גוטקין בערב "זיכרון בסלון"
ברחבת אנדרטת הלוחמים והפרטיזנים היהודים ב'יד ושם' מתקיים בכל שנה טקס ממלכתי בהשתתפות ותיקי המלחמה (וטרנים), לוחמים יהודים בצבאות בעלות הברית וביחידות הפרטיזנים וכן חברי הסגל הדיפלומטי בישראל. הכנסת מתכנסת לישיבה מיוחדת ומארחת את ותיקי מלחמת העולם השנייה החיים בארץ. ביום זה מעלים על נס את תרומתם של מיליון וחצי היהודים שלחמו במלחמת העולם השנייה בצבאות בעלות הברית וביחידות הפרטיזנים, ובהם חצי מיליון היהודים שלחמו בצבא האדום של רוסיה הסובייטית.
גוטקין והסיפור שלא סופר
את היום המיוחד הזה מציינת פלורנטינה גוטקין מאשקלון, בטקס קצת אחר. טקס המציין את הסרת המצור הקשה שהיה על העיר לנינגרד (כיום סנט פטרבורג) של כוחות גרמניה הנאצית ופינלנד במהלך פלישתם לברית המועצות במלחמת העולם השנייה. המצור נמשך מ-8 בספטמבר 1941 ועד 27 בינואר 1944. במהלך המצור בן 872 הימים היה בלנינגרד רעב כבד, שהוביל למותם של מאות אלפי בני אדם, מספר שיא של הנופלים שהגנו על עירם והקריבו את עצמם עבור שחרורה.
סופה ביילין ותומר גלאם במצעד יום הניצחון בשנה שעברה. צילום: אלדד עובדיה
פלורנטינה הייתה אז בת חמש ולמרות התנאים הקשים, והעובדה שמשפחות שלמות נפטרו תחת המצור, כל בני המשפחה שלה שרדו. לימים היא עלתה ארצה ובשנים האחרונות הפכה להיות יושבת הראש של ארגון שורדי המצור, בסניף באשקלון: "כל שורדי המצור התפזרו ברחבי העולם" היא מספרת "לאשקלון הגיעו 115 איש, כיום נותרו 85".
פלורנטינה גוטקין
במשך שנים ארוכות לא הזדמן לה לספר את סיפורה, השנה השתתפה לראשונה בפרויקט 'זיכרון בסלון', וסיפרה את קורות משפחתה במלחמה ההיא, על הקשיים והתנאים הבלתי נתפסים בהם חיו. "הפגזות כבדות קרעו את העיר לנינגרד במהלך כל ימי המצור. בכל יום ספגה העיר למעלה מ-148,000 פגזים. במהלך ההפגזות וההפצצות נהרסו למעלה מ-3,000 מבנים ולמעלה מ- 7,000 מבנים נפגעו. קרוב ל-9,000 מבני עץ פורקו לצרכי הסקה" מספרת פלורנטינה "הקצאת הלחם היומית לתושבים הייתה 125 גר' ביום. בהרבה מקרים, גם לאחר שבן משפחה נפטר לא קברו אותו ולא דיווחו על פטירתו, כדי להמשיך ולקבל את מנת הלחם שלו".
האנדרטה של יום הניצחון. צילום: אלדד עובדיה
בימי המצור משפחות שלמות מתו מרעב. ע"פ נתונים רשמיים, אלפים נפטרים מידי יום, בשל העובדה כי לא היה מי שיקבור אותם הגופות נשלחו לקברי אחים. "גם אני סבלתי מתת תזונה" מספרת פלורנטינה "שנים אחר כך עוד התמודדתי עם ההשלכות של המצב הרפואי הזה".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
בכל ימי המצור העיר המשיכה לתפקד על כל מוסדותיה – בתי ספר, מפעלים רבים ואפילו תיאטראות ובתי אופרה, וזאת כדי לשמור על רוחם של התושבים. כמעט כל הגברים היו בחזית ומי שנשאר בעיר היו נשים, ילדים ואנשים זקנים שעליהם הוטל לשמור על שיגרת חיים: "זו הייתה מלחמה פסיכולוגית, כדי שהגרמנים יחשבו שהכל בסדר, אז התושבים הם שידרו 'עסקים כרגיל', למרות שלא היה מה לאכול וסבלנו מתת תזונה ומקור עז" היא מספרת.
העיר שוחררה רק ב- 27 בינואר 1944: "אין בעולם עוד עיר שנתנה כל כך הרבה חיים של אזרחים למען הניצחון, זה ניצחון שגבה מחיר כבד מאוד".
מאזינים לסיפור של גוטקין
בשנים שלאחר המלחמה הושתק סיפורם של שורדי המצור, כי הוא לא היה סיפור גבורה. בשנת 1989 החלו השורדים, הפזורים ב- 107 ערים ברחבי העולם כולו, לחפש את קרוביהם. אז גם יצא הספר הראשון על המצור והוקם ארגון השורדים. מידי שנה הם מגיעים מרחבי העולם כולו ונפגשים שם. בימים האחרונים קיבלה פלורנטינה, כמו בכל שנה, ברכה והזמנה רשמית מהנשיא פוטין. "בהתחלה היינו נוסעים בינואר, ביום ההסרה על המצור. אבל התבגרנו מאוד וכבר קשה לנו לשרוד את תנאי מזג האוויר שם בחודש ינואר, אז העברנו את הכנס לחודש מאי, אז מזג האוויר יותר נוח" היא מסבירה.
יום הניצחון באשקלון בשנה שעברה. צילום: אלדד עובדיה
בשבוע שעבר, כאמור, שיתפה גוטקין לראשונה בסיפור שלה, וזאת כדי לעלות את המודעות של הדור הצעיר לאירועים שהתרחשו במהלך השואה וכדי לקדש את גבורתם של הנספים והשורדים. בסכים דבריה ביקשה להעביר מסר ואמרה: "יחד עם כל הקושי המצור עורר בקרבנו את התכונות הנעלות ביותר שיש לאדם. הוא חינך אותנו לעוצמה ואופטימיות, לימד אותנו לחיות ללא פחד בזכות אחדות ועזרה הדדית. והכי חשוב הוא עורר אצלנו את הרצון לחיות ואנחנו חיים היום עם כל מה שלמדנו, וזאת מבלי לשכוח את כל אשר חווינו".
