מאות אלפי תלמידי פתחו הבוקר את שנת הלימודים בהתרגשות. הרשויות המקומיות בכל רחבי הארץ השקיעו מיליוני שקלים במהלך חופשת הקיץ, בנו גנים חדשים, שיפצו ותיקנו ליקויים כדי ששנת הלימודים תפתח כסדרה ובבטחה.
אלא שהבוקר מסתבר שבתחום המועצה האזורית חוף אשקלון ישנם גנים, אשר ההורים לילדים ששובצו בהם החליטו להשבית את הלימודים ולא לשלוח את ילדיהם ביום הראשון שלו חיכו חודשיים שלמים.
גן בשמת בבאר גנים. צילום: אלירם משה
מדובר בגן 'בשמת' ו'שיר' בישוב באר גנים ובגן 'גיל' בישוב ניצן. השניים האחרונים הם גנים חדשים, שרק לפני מספר ימים נסתיימה בנייתם, אשר לדברי ההורים לוקים במפגעי בטיחות חמורים, חוסר במיגוניות תקניות, בטון חשוף, מדחסים של מזגנים ללא רשתות שילדים יכולים להכניס אצבעות ולהיפגע, חומרי בניה שהושארו על ידי עובדי הבניין ולא פונו מהחצר ובנוסף לזאת ישנן גדרות ברזל אשר נחתכו ויצרו דוקרנים מסוכנים אשר מספיק שילד ידחף את חברו במהלך משחק והוא עלול להיפצע.
רק לפני כחודש הפך ינון ג'יבלי, לסבא אבל מסתבר שהוא לא שוכח מה זה להיות אבא לתלמיד בבית ספר ולכן החליט להכירז דווקא, היום בפתיחת שנת הלימודים על התמודדותו למועצת העיר בראשות רשימת "הורים למען אשקלון".
"החלטתי לקחת חלק פעיל ולהנהיג את תנועת 'הורים למען אשקלון' בשביל להיות קול צלול וחלק עבור ההורים בעיר, על מנת לאפשר לנו ההורים בעיר להשפיע במקום בו מתקבלות החלטות – במועצת העיר", מסר ג'יבלי. "אנו חייבים לגרום לשינוי! ובכך לשפר, לייעל ולטייב את הנושאים הקשורים לעתיד ילדינו ולהוביל לאיכות ומצויינות בחינוך ובכל שאר התחומים".
ג'יבלי פעיל ציבור שפעילותו הציבורית כוללת חברות בוועד ההורים העירוני במשך 15 שנה, ויו"ר ועדת ההורים העירוני כ- 10 שנים, חבר צוות ארגון "בכוח לעובדים" כשנתיים, ויו"ר ועד אגד תעבורה כ-4 שנים, במהלכן שימש גם כסגן יו"ר ועד אגד תעבורה הארצי. הוא נולד וגדל באשקלון, נשוי למירי, אב לארבעה ילדים וכאמור, סבא טרי לנכד בן חודש.
באווירת חג צבעונית ומהנה פתחו 30,211 תלמידים את שנת הלימודים תשע"ט בבתי הספר ובגני הילדים באשקלון; 2,294 מהם עשו את הצעד הראשון שלהם היישר לכיתה א'.
צילום: סיון מטודי
צילום: סיון מטודי
רגע השיא של היום נרשם עם פתיחתו של בית הספר "מעיין שרה", שהורחב ושופץ באופן משמעותי לטובת תלמידיו עם הצרכים המיוחדים. נזכיר כי עד לפני פחות משנה, מבנה בית הספר לא נתן מענה לצרכי התלמידים וכעת, עם השלמת העבודות במקום, הם יוכלו ליהנות מכיתות חדשות, שירותים, מקלחות וחדרי הרגעה צמודים, ארבעה ממ"מים חדשים, פיר מעלית ומעלית וגולת הכותרת – דירה ללימוד חיים רגילים.
היו מי שהספידו את הפועל אשקלון בקיץ הנוכחי, אמרו שהסגל שנבנה הוא צעיר מדי ולא שופע ניסיון והעובדה שהקבוצה לא יצאה למחנה אימונים תהיה בעוכריה, אבל זו,כאילו יצאה מלוע של תותח והוכיחה שבהחלט יש לה מה למכור העונה בליגה הלאומית.
ביום שני השבוע נערך מחזור הליגה הראשון, זאת לאחר שרק שעות אחדות לפני פתיחת המשחק הצליחה הנהלת הקבוצה, בראשותו של ראש העירייה תומר גלאם, להעביר את שחקני הרכש בבקרת התקציבים. המאמן הטרי שלומי דורה נשם לרווחה והרכיב את החלוץ גל צרויה בחוד ההתקפה, יחד עם שחקני רכש נוספים כמו אליאור משעלי, אור חסידים, תומר לוי, ניסן דנון והקשר הזר ברנרדו פריזוני. מול המועדון האשקלוני התייצבה הפועל אכסאל, ורוב הצופים, כ-400 במספר, היו בטוחים שהם מגיעים לראות משחק מנומנם שלא אמור להתעלות לרמה גבוהה.
וקנין וגלאם צמודים
בשבוע שעבר התראיין יו”ר הקבוצה פרוספר וקנין ב"כאן דרום" וביקש בעיקר דבר אחד – סבלנות. נכון שלא הובא לכאן רכש ברמה גבוהה וגם לא שמות מפוצצים שמזרימים את הקהל למגרשים, אבל לפחות על סמך משחק הליגה הראשון ניתן לראות שיש כאן שחקנים עם נשמה שמוכנים להשאיר את הלב על כר הדשא. הם רעבים, תוססים ומלאי אנרגיה. וכמה מהם גם עם כישרון, כמו אור חסידים, שבישל שני שערים והיה המצטיין בשורות הכחולים, כמו אליאור, משעלי שהתכבד בשער הראשון, וכמו גל צרויה, חלוץ די מוכח בליגה הלאומית, שכבש את השני וצפוי לקרוע רשתות גם בהמשך העונה. בעיטת המספרת שלו, שאותה הצליח להדוף איינוגבה, אקס אשקלון ושוער אכסאל, הייתה יכולה כבר עכשיו להירשם כשער העונה אילו הכדור היה חודר לרשת.
מהמצטיינים בשורות אשקלון. ליאור חדריאן. צילום: דוברות הפועל אשקלון
במחצית המשחק, כאשר לוח התוצאות הצביע על תיקו 1:1, עבר תומר גלאם מיציע המכובדים אל היציע המרכזי שבו מאוכלסים אוהדי הקבוצה, לחץ יד לחלק מהם והמשיך בדרכו אל מחוץ לאצטדיון. זה אולי לא צירוף מקרים, אבל כאשר עזב את המגרש אשקלון עלתה למחצית השנייה וכבשה את שער הניצחון שגלאם לא הספיק לראות. פרוספר וקנין, שהובא על ידי גלאם, נצפה צמוד אליו, כאשר סביר להניח שהשניים כבר מתכוננים לבחירות המקומיות שיתקיימו ב-30 באוקטובר, כאשר התוצאות ישליכו גם על השליטה בקבוצת הכדורגל.
“במחזורים הראשונים מה שחשוב זה נקודות”
לא מעט לחץ השתחרר אצל אשקלון בסיום. העובדה שההנהלה סוף כל סוף הצליחה להעביר את השחקנים בבקרה בתוספת פתיחת עונה ברגל ימין ושלוש נקודות ראשונות הביאו לרגיעה מסוימת. השחקנים, שחלקם אלמוניים עבור הקהל, הגיעו אל האוהדים בסיום וחגגו ממושכות על כר הדשא. הקהל הריע גם לפזיותרפיסט הקבוצה פליקס אוסטנובסקי, שנקלע לעימות עם שחקן אכסאל במהלך המשחק בזמן שטיפל באחד השחקנים הכחולים שנפגע.
גלאם וקנין ואלטיט במשחק השבוע. צילום: גייל מיכאלי
שלומי דורה היה מאושר בסיום, ואף שבליגה הלאומית לא בהכרח נהוג להעניק ריאיון בסיום משחק, הדובר שלומי לוי והמאמן ניאותו לבקשת העיתונאים. “לפתוח עונה ברגל ימין זה דבר חשוב, אבל לא הדבר העיקרי”, אמר דורה. “מה שחשוב זה הדרך וההמשכיות. אני חושב שראינו חבורה של שחקנים שבדקות הטובות של המשחק הציגו כדורגל טוב ובדקות הפחות טובות הפגינו משחק לחימה. הגענו לכמה מצבים שהיינו צריכים להכריע את המשחק עוד קודם לכן, אבל מה שחשוב זה נקודות במחזורים הראשונים כי נקודות מביאות ביטחון. ביטחון מביא קהל ונותן להנהלה חשק להשקיע”.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
דורה מבין גם שלקראת המשך העונה צריך הרבה יותר. “כמובן שיש פה עוד הרבה עבודה, התלכיד הוא בסדר, אבל אנחנו מאמינים שנוכל להדביק על התלכיד הזה עם עוד שני שחקנים ונהפוך את הקבוצה הזו לקבוצה עם יומרות גם בליגה”.
ההרמוניה הגדולה בין אוהדי אליצור איתו אשקלון להנהלת הקבוצה הסתיימה וכבר איננה כתמול שלשום. אם בשנים האחרונות, השנים הבודדות שבהן קיימת הקבוצה מאז החליפה את שמה ועברה לחסותו של מיקי שרביט תחת תמיכת האוהדים, שיתוף הפעולה בין הצדדים היה פורה ונראה היה כמו מערכת יחסים בריאה וטובה, הרי שנכון להיום הצדדים כבר אינם משדרים על אותו גל.
אוהדי אליצור איתו. צילום: אורי קריספין
אוהדי הקבוצה הגדילו לעשות כאשר פצחו במחאה כנגד חברי ההנהלה ומחזיק תיק הספורט יוסי כהן על רקע כמה דברים בוערים. ראשית, המהלך בתחילת הקיץ שהוביל להדחתו של מנכ”ל הקבוצה אבישר מרציאנו מהווה נתח לא מבוטל במחאה, וכבר אז לא התקבל בעין יפה על ידי האוהדים. מרציאנו, שצמח מהקהל והגיע לתפקיד המנכ”ל, ניהל בשנים האחרונות את הקבוצה כמעט לבדו בהתנדבות ונגע בפן המקצועי והניהולי כאחד.
ההתנהלות מול בוקרה ואוחנה
גורם במועדון סיפר כי מערכת היחסים בינו ובין חבר המועצה יוסי כהן עלתה על שרטון, לאחר שעל פי טענות אוהדים, האחרון גילה מעורבות יתר בנעשה בקבוצה, דבר שלא היה לרוחו של מרציאנו.
האוהדים התערבו והוא נשאר בקבוצה. אחיעד בוקרה.
לפיכך בחר האחרון לקחת צעד אחורה ועזב את הקבוצה. נוסף על כך, הרי שארגון הגל הכחול לא אהב את העובדה שהשארתו של הקפטן אחיעד בוקרה הוטלה בספק, והוא עתיד היה לעזוב את הקבוצה כבר השבוע.
למעשה, בוקרה כבר החל לחפש אתגר אחר לנוכח המצב שנוצר ולאחר שהבין כי לא בונים עליו בעונה הקרובה. רק התערבות אוהדים וגורמים נוספים הובילה את חברי ההנהלה להרים את הכפפה ולזמנו על מנת לחתום לעונה נוספת.
מנגד, באשר לשחקן אסף אוחנה, שנחשב אף הוא לאחד מיקירי האוהדים בשנתיים האחרונות, עדיין לא ברור אם הוא יהיה חלק מהקבוצה בעונה הקרובה. הקהל כבר העביר מסר ברור כי הוא מעוניין לראות את השחקן ממשיך ולובש כחול. חלק מהאוהדים הגיעו בשבוע שעבר לאימון הקבוצה ומחו נגד הלך הרוח, דבר שלטענתם גרם לחבר המועצה יוסי כהן להזמין כוחות משטרה למקום.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
“מה עושים כתבי הספורט כשאין לכלוך ורפש?”
באותה נשימה, אותם אוהדים העלו טענות קשות נגד כהן ובין היתר סיפרו: “יוסי גם היה האיש שגרם להרחקתם של מספר אוהדים בתחילת העונה שעברה, וצריך להזכיר ולהדגיש שמחזיק תיק הספורט מתנהל ומתנהג כאילו שהוא חלק מההנהלה, דבר שהוא לא חוקי. מחזיק תיק הספורט החליט להתעלל באוהדים. מה שקורה עכשיו בין האוהדים להנהלה זה הרבה יותר גרוע ממה שהיה באליצור הישנה, לפחות קוקו וקנין אף פעם לא הזמין לנו משטרה”.
לא קל להיות מורה בישראל. הקושי מתחיל מלמעלה – שרי החינוך מתחלפים תכופות וכל שר מטיל את שק האידיאולוגיה שלו על מערכת החינוך. הקושי ממשיך באווירה הציבורית בישראל, שלא בדיוק מכבדת מורים. אחר כך מגיע המעגל הקרוב יותר – ההורים. הורים ישראלים מוצאים לנכון להתערב בכל סוגיה המתרחשת בכיתת הלימוד של ילדיהם. ולבסוף מגיעים התלמידים עצמם, שגם הם לא תמיד רוחשים כבוד למוריהם וידם קלה על כפתור השיימינג. לכך מתווספת משכורת לא גבוהה במיוחד.
באווירה הזאת פועלים שני ארגוני מורים, ארגון המורים והסתדרות המורים, תחתם מאוגדים מורות ומורים, גננות וגננים ומנהלות ומנהלי בתי ספר. הסתדרות המורים הוא הארגון הגדול מבין השניים, בו חברים כ-120 אלף עובדי הוראה פעילים ועוד כ-40 אלף גמלאים. הסתדרות המורים זכתה לכותרות גם בגלל פרשת השחיתות שנחשפה שם ב-2016, בסיומה הורשע במסגרת הסדר טיעון, המזכ"ל הקודם, יוסי וסרמן, בקבלת טובות הנאה.
אחרי התפטרותו של וסרמן, נבחרה יפה בן דויד לתפקיד מזכ"לית הסתדרות המורים. לא רק שהיא נאלצה להיכנס להסתדרות אחרי חשיפת ההתנהלות הבעייתית של ההנהלה שם, היא גם האישה הראשונה לכהן בתפקיד זה בענף שבו עיקר העובדות הן נשים, עובדה מכעיסה בפני עצמה. בן דויד תולה את האחריות על היעדר נשים קודמות בתפקיד גם בנשים עצמן: "בעבר, הבעיה הייתה שחלק מהנשים לא האמינו מספיק בעצמן. הן לא האמינו שהן יכולות, שהן מוכשרות ושיש בכוחן לחלום ולהגשים. זה נכון שיש גם חסמים אחרים, אבל לשמחתי הם הולכים ונעלמים. אגב, חלק מתפקידנו כנשות הוראה הוא להעביר לתלמידות, שהן הדור הבא, את הרעיון שהן יכולות לחלום ולהעז".
בן דוד בשורה הראשונה עם ראש העירייה בפועל
כניסתך לתפקיד נעשתה לאחר שהיו"ר הקודם הואשם בלקיחת שוחד וסחיטה באיומים. איך מוודאים שזה לא יקרה שוב? "הסתדרות המורים עברה שינוי ארגוני יסודי ועמוק מאז הפרשה, ומי שלא הפנים את השינוי, לא נשאר בה. רבים סיימו את תפקידם. לשמחתי, לא מעט אנשים היו צמאים לשינוי ויש לי שותפים טובים ומסורים לדרך החדשה, כך שאני לא מקבלת החלטות לבד. יש לנו ועדות מקצועיות, הנהלה רחבה שבה מתקבלות החלטות, אנשי מקצוע, מבקר פנים ומבקר חיצוני. התקציב שלנו מפורסם באתר האינטרנט ומונגש לציבור ואני מעדכנת את עובדי ההוראה באופן שוטף כל הזמן. באופן אישי, אני נמצאת כל הזמן בשטח כדי שהסתדרות המורים תקבל החלטות על פי הצרכים של עובדי ההוראה. אין שבוע שאני לא מסיירת בבתי ספר ועורכת מפגשים עם עובדי הוראה, אלו דברים שלא היו בעבר".
בתשובה לשאלה האם באמת יש צורך בשני ארגוני מורים במדינה קטנה כמו ישראל, אומרת בן דויד: "כשנכנסתי לתפקיד, הצעתי לארגון המורים לפעול ביחד מול משרד החינוך בכל מיני סוגיות משותפות בתחומי שכר ותנאים. חשבתי שיש יתרון בכך שנפעל ביחד. לצערי, הצעתי זו לא התקבלה".
מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד. צילום: פאבל טולצ'ינסקי
את הדברים האלה של בן דויד סותר ארגון המורים. ״נדהמנו מאמירתה של הגברת בן דויד שכן ההפך הגמור הוא הנכון. עם היבחרה לתפקיד פנה יו״ר הארגון מר רן ארז אליה מספר פעמים בכתב ובעל פה כדי להיפגש ולשתף פעולה בסוגיות הנוגעות לכלל עובדי ההוראה אך הייתה זו בן דויד שבטלה את הפגישות. כולנו תקווה שהסתדרות המורים תתעשת ותבין כי ישנן סוגיות הנוגעות לכלל עובדי ההוראה שיש לשתף בהן פעולה, נשגב מבינתנו לדוגמא מדוע מתעקשת הסתדרות המורים שלא לשתף פעולה בעניין מורי חטיבות הביניים כאשר ברור לכל כי רפורמת אופק חדש המותאמת לבתי הספר היסודיים אינה מתאימה למורים המלמדים בעל יסודי. לשאלה מדוע יש צורך בשני ארגוני מורים התשובה ברורה: הצרכים, דרישות הפרופסיה, והבעיות בהן נתקלים עובדי ההוראה בחינוך העל יסודי שונים מאשר בחינוך היסודי. ארגון המורים הוקם מתוך הצורך הזה ולא בכדי הוא מונה כיום מעל ל־70 אלף חברים".
הציבור בישראל לא חש אמון רב בהסתדרות המורים, בין השאר בגלל עניין השביתות. בן דויד: "מבחינתי השבתה היא המוצא האחרון ובוודאי שלא ברירת המחדל. עיקר ההשבתות שלנו היו סביב אירועי אלימות כלפי עובדי הוראה ואני לא מתחרטת עליהן. מבחינתי זה קו אדום ומרבית הציבור מבין את זה. כשהורה תוקף פיזית מורה, אני אעשה הכל כדי להבהיר שזה לא מקובל. הידברות היא דבר חשוב אבל כשהיא לא מקדמת פתרונות, אין מנוס. אני פועלת כמיטב יכולתי לשכנע, לדבר ולשקף את המציאות בשטח בלי להשבית, אבל לעתים, לצערי, הצד השני מגלה אטימות ואז אנחנו צריכים לנקוט צעדים יותר דרסטיים".
התלמידים מחליטים ומעורבים. אילוסטרציה: יח"צ
על פי בן דויד, לשחיקה במעמד המורה סיבות רבות. "מעמד המורה נשחק בתהליך ארוך ומורכב", היא אומרת. "ראשית, ההוראה לא נתפסת כמקצוע יוקרתי כמו רפואה למשל וזו טעות גדולה. הכשרה של עובד הוראה רק מבחינת שעות לימוד אקדמאיות איננה נופלת מזו של משפטן. כולם חושבים שהם יודעים לחנך וללמד וזה מאד רחוק מהמציאות. מפה נגזרות תופעות של התערבות הורים בוטה, של חוסר כבוד לעובדי הוראה ושל אלימות פיזית ומילולית, גם פנים מול פנים וגם ברשתות החברתיות. כל אירוע אלימות הוא אירוע אחד יותר מדי ולצערי הרב לא מדובר באירועים בודדים. לאחרונה יזמנו בהסתדרות המורים חקיקה שמחמירה את הענישה כלפי מי שתוקף עובדי הוראה, אבל לא הכל נמצא בידינו".
מה הנזק שגורמת התערבות ההורים? "צריך להבדיל בין התערבות הורים למעורבות הורים. אנחנו בעד מעורבות ודיאלוג מכבד של שני הצדדים, אבל נגד התערבות, כי את המחיר המיידי של התערבות ההורים כולנו משלמים בנטישה של עובדי הוראה טובים. אנשים שמגיעים להוראה עם תחושת שליחות ומסורים לעבודתם, מתייאשים ופורשים בגלל שהם לא יכולים לשאת את זה. חלק מההורים פשוט מנסה לנהל את המערכת, ואם הם נתקלים בהתנגדות הם משמיצים מעל כל במה. זה הזוי. אני בעד הידברות, בעד דיאלוג, בעד שיתוף פעולה, אבל אי אפשר שהורה יחליט איזה מורה ילמד באיזו כיתה ומתי יהיו המבחנים. גם משרד החינוך חייב להידרש לכך, כי כולם מפסידים מזה".
תלמיד בשער בית הספר. אילוסטרציה: אלירם משה
עניין נוסף שעולה לא פעם בשיחות סלון הוא מספר ימי החופש של המורים, וכך גם בהתאמה של הילדים. ברקע עומדת הרפורמה המתגבשת של בנט לקיצור ימי החופשה של התלמידים. מה היחס שלך לסוגיה? "העיסוק בימי החופשה של עובדי ההוראה הוא לא נכון. המהות היא שיש פער גדול מדי בין ימי החופשה של עובדות ועובדים במשק ביחס לימי החופשה של מערכת החינוך. הדבר הנכון הוא להעלות את ימי החופשה במשק. אני מבינה ללבם של ההורים, אבל אי אפשר לפתור את המצוקה שלהם דרך פגיעה בזכויות עובדי ההוראה. אני חושבת שהציבור לא מבין את עבודת ההוראה. היא לא מתחילה בשמונה בבוקר ומסתיימת ברבע לאחת. היא מסביב לשעון, גם בחופשות: מבחנים, עבודות, היערכות, שיחות עם הורים, הכנת חומרים, השתלמויות ועוד ועוד. זה לא נגמר. בית הספר של החופש הגדול הוא פתרון מצוין לטובת כלל המשק".
שיעור בבית הסר אורט אפרידר באשקלון. אילוסטרציה: דוברות העירייה
יכול להיות שאחד הגורמים למעמדם הנמוך של המורים בישראל טמון בעובדה שהמקצוע הפך מגברי לנשי? "לפני 50 שנה, מורה, שהיה כמעט תמיד גבר, נתפס כאיש מקצוע בעל סמכות שאין עליה עוררין. אם בעבר, דמות המורה הייתה במרכז, אחר כך התלמיד נכנס למרכז והיום לצערי אלה ההורים שבמרכז".
לאחרונה פורסם מחקר, שמלמד גם על המגמה ההפוכה של אלימות מורים כלפי תלמידים. לפי המחקר, שערכה פרופ' מונא חורי כסברי מהאוניברסיטה העברית, ככל שהרמה הסוציו-אקונומית של התלמידים יורדת, כך הם סופגים יותר אלימות מהמורים. איך את מתכוונת לשפר את המצב הזה? "מעולם לא הגנתי על מורים שנוהגים באלימות. האינטרס שלי ושל הסתדרות המורים הוא שבמערכת יהיו אנשי חינוך איכותיים. הסתדרות המורים לא תגן על עובדי הוראה כאלה ובלבד שההאשמות הוכחו והמורים עברו הליך הוגן".
רציתי לספר סיפור, רציתי לכתוב שיר, אבל חסרו לי המילים.
פתאום הבנתי שפשוט אין לי מילים – מוחי כאילו התרוקן. ההרגשה הייתה של חלל, ריקנות טוטלית. מה אעשה ללא מילים? איך אוכל לכתוב?
הרי כל אדם שרוצה לבטא את מחשבותיו זקוק למילים. ואילו אני נותרתי בריקנותי, ללא מילים. היכן יימצא אוצר המילים שאני זקוק לו?
יצאתי מהבית ושאלתי אנשים ברחוב: “אולי ראית את אוצר המילים שלי?” אך כולם נענעו בראשם לשלילה. “אין לנו מושג”, הם אומרים. “גם אנחנו זקוקים למילים, אנחנו לא יכולים לדבר בינינו, אין לנו מילים, אם תמצא – תגיד גם לנו”. ואני אחוז תזזית, רץ כמו משוגע ברחובות העיר, צועק ומבקש מכל האנשים: “אנא עזרו לי למצוא את המילים. אני מוכרח לכתוב שיר או אפילו סיפור קצר, ואין לי מילים”.
כבר הייתי תשוש ורצוץ מהמאמץ, כשראיתי איש זקן יושב בפינת הרחוב. הוא נראה זקן מאוד עם זקן לבן וארוך, לבוש בגדים בלויים, ובידו כינור שנראה יותר זקן מבעליו. הזקן ניגן מנגינה שקטה וזמזם בשקט מנגינה ללא מילים. התיישבתי לידו על המדרכה כשלפתע פנה אליי ואמר: “שמעתי שאתה מחפש מילים”.
“כן, כן”, עניתי לו, “אני רוצה לכתוב שיר או סיפור קצר, ואין לי מילים, מוחי התרוקן ממילים. אולי אתה יודע היכן אוכל למצוא מילים?”
“למי אתה רוצה לכתוב שיר או סיפור?” שאל הזקן.
“לאהובתי”, אני עניתי, “ברצוני לבטא את אהבתי אליה ואין לי מילים”.
אם יש כתובת, לטוב ולרע, שבגללה הפסקנו כבר לספור כמה מועמדים רצים באשקלון – איתמר שמעוני הוא התשובה. לצד העשייה, המוטלת בספק, אם היה מתנהל בצניעות, אשקלון לא הייתה בכותרות, ומן הסתם היינו סופרים את המועמדים על כף יד של קצב שנחתכו לו כמה אצבעות.
בעצם, איתמר פתח ליותר מדי אנשים לרצות את הג’וב הנחשק. פתאום כל תושב שני פוטנציאלי חושב שהוא יכול.
לגעת בו. איתמר שמעוני מתקבל על ידי אלפי התומכים
אישית לא הייתי מופתע לראות כמה סקרים שבהם איתמר הוביל. ציבור הבוחרים משכנע את עצמו שהבחירה באיתמר בפעם הקודמת לא הייתה מקח טעות. ייתכן שצודקים. לא יודע.
אם טיפה מסריח, מקסימום עוצמים עיניים ומשלשלים את הפתק של איתמר. גם זה בסדר.
קשה לאנשים להודות בטעות. אפילו שתיק עבירות המין נסגר, ואני מאחל לו לצאת נקי וזכאי גם בתיק השוחד, על עובדה אחת אין עוררין: הוא שילם דמי שתיקה טבין ותקילין.
נכון, הוא נהנה מזה שתיק עבירות המין נסגר, אבל במשפט הציבור, בעיניי, הוא הרשיע את עצמו. ואין מה לעשות, ועם כל הכבוד לעשייה שלו בשנתיים וחצי, על טעויות משלמים, וחבל שהוא לא הניח ביוזמתו את המפתחות.
אני לא מתכוון עכשיו לחוות את דעתי על כל מועמד ומועמד, אולי כי אין לי מה להגיד ואולי אני לא מכיר מספיק את כולם, ואולי גם את אלה שאני כן מכיר לא ראוי להזכיר… אך דווקא עכשיו נחמץ לבי שלא הלכנו על אבי עייש בפעם הקודמת.
הסלוגן הפשוט והגאוני שראיתי בצמתים “הפעם אבי עייש” כבש אותי. פתאום תפסתי את הראש איך לא הלכתי איתו בעבר, איך לא נתתי יד.
מבצע הקש בדלת. עייש בפתח עוד דירה באשקלון
גילוי נאות: אבי חבר שלי. ואולי דווקא בגלל ההיכרות הזו אני מכיר מקרוב את היכולות ואת הביצועים שלו.
כל כך אני מכיר שהתחלתי לדקלם בפני מכרים את הסלוגן "הפעם אבי עייש".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
הפחד שלי שגם עכשיו כשאהיה מאחורי הפרגוד ביום הבוחר יקרוץ לי שם אחר ושוב אפספס את אבי. אבל אני מבטיח לעצמי שכל הדרך לקלפי אני אמלמל לעצמי "הפעם אבי", "הפעם עייש", כדי שלא אפזול לצדדים.
למי עוד הייתי מתייחס? כמובן לראש העיר בפועל תומר גלאם.
תראו. אין לי מילה רעה להגיד עליו. הוא עובד יפה, נקי, בלי לדבר הרבה, העיר מתפקדת. באמת, למה לא לפרגן גם אם אנחנו לפני בחירות? אלא מה? לא יודע מה איתכם, לי אישית מפריע שמאחוריו עומד רב שיש האומרים שמושך בחוטים. ולא חלילה שאין לי כבוד לרבנים, בוודאי לרב הנכבד שמאחוריו, אבל אני לא יכול לחיות עם זה שראש עיר לא משוחרר ב-100 אחוז מהרגע שהוא מתיישב על הכיסא.
מי באמת מנהל את העיר? תומר גלאם והרב ברדה. צילום: אורי קריספין
נכון שעכשיו תומר עושה סימנים של מועמד משוחרר, אבל לך תדע אחרי הבחירות. מה שמזכיר לי שפעם יוסי שריד ז”ל אמר שהוא מקנא דווקא בש”ס. שאלו אותו למה, והוא אמר שחברי הכנסת שלהם לא שוברים את הראש. הרב מחליט בשבילם. אז לא שאני נגד ש”ס, אבל לא מתאים שהעיר תתנהל בצורה דומה.
רוני מהצרי הוא סיפור של החמצה. קיבל קרדיט להיות ראש עיר, ובקדנציה השנייה הציבור אמר לו לא.
ישר כסרגל. רוני מהצרי. צילום: אילן אסייג
רוני אמנם התגלה כראש עיר ישר כסרגל שמתרחק מקומבינות כמו מאש, אבל מעד בסיפור דומה לזה של שמעוני עם אותה אדרת ואף אותה גברת שהכניעה אותו. גם תכנית ויסקונסין ז”ל שהוכנסה לאשקלון בתקופתו והייתה כישלון מהדהד תיזכר על שמו, כך שעם כל הסימפתיה אני לא רואה איך הוא עושה קאמבק.
פרויקט הדגל של השנה החולפת הוא ללא ספק בית הספר מעיין שרה – בית ספר לילדים בעלי צרכים מיוחדים. יותר מ-15.5 מיליון שקלים הושקעו בהרחבה ובשיפוץ של בית הספר, שלמעשה כמו הוקם מחדש. בפתיחת שנת הלימודים בית הספר יהיה חדש, בטיחותי והחשוב מכול הוא שהמבנה יהיה ראוי ומונגש בהתאם לצורכיהם המיוחדים של התלמידים.
כך זה נראה במהלך השיפוץ. צילום: תומר שונם הלוי
“אנחנו מאוד מתרגשים, יצא מהמם ברמות גבוהות”, אומרת דורית רפאל, יו”ר ועד ההורים בבית הספר. “זה לא שיפוץ, מבחינתי זה בית ספר חדש חדש, לא קשור למה שהיה קודם. אין לי מילים. עכשיו חזרתי, לקחתי את הבן שלי לראות את המקום כדי שיתרגל, ואין מילים. יש לנו בכל כיתה שירותים צמודים, עם יציאה מתוך הכיתה, לכל כיתה גינה אישית משלה, בנוסף לגינות שבחוץ. יש שם מגרש כדורסל ומגרש כדורגל, המון חדרי טיפולים, ממ”דים. יש כיתות יותר בעייתיות עם שירותים פרטיים משלהם. חדר מחשבים. אני לא חושבת שיש בית ספר בארץ בחינוך המיוחד היום שהוא ברמה כזאת. יש דברים שבמילים אי אפשר להסביר, רק לראות בעין. גם במחשבה על הכול, קיבלו מקרנים לכל כיתה. הייתה חשיבה אפילו על תלמידים ספציפיים. התאמות לכל לקות מסוימת”.
מעין שרה במהלך העבודות לשיפוצו. צילום: תומר שונם הלוי
רפאל, אם לתלמיד בבית הספר, מספרת כי ההורים היו שותפים לכל הליך התכנון של בית הספר, “בכל שלבי התכנון היינו שותפים, ביקשו מאיתנו להכין פרוגרמות פונקציונאליות לכל מה שצריך. הלכנו לבתי ספר אחרים בארץ לשמוע מההנהלה מה אומרים, מה הליקויים ומה החוסרים. אלו”ט היו שותפים איתנו וראו את התכניות ואפילו היו שותפים להחלטות כמו איפה לשים חלונות. האמת? אני מופתעת. לא ציפינו. גם זה שנתנו להורים להיכנס ולהסביר את הצרכים”.
בכירי העירייה וועד העירייה בבית הספר מעין שרה לפני השיפוץ. צילום: תומר שונם הלוי
מעין שרה לפני סיום עבודות השיפוץ. צילום: אלדד עובדיה
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
למה זה מפתיע? “כי אתה לא מצפה לדבר כזה. בסך הכול יש בבית הספר שלנו 100 תלמידים. אתה לא מצפה להתייחסות אישית בכל נקודה ונקודה. כשבאנו לשבת עם האדריכל והמהנדסים, כל סעיף שרשמנו קיבל התייחסות, והיו המון סעיפים. אין מילים. כל מי שהיה בדרך, והיו הרבה אנשים טובים לצדנו, וכל הכבוד”.
לעולם לא אשכח את היום הראשון ללימודים כשעליתי לכיתה א’. אמנם עברו 31 שנים מאז (מי סופר…), אבל אותו הבוקר של 1 בספטמבר 1987 הותיר בי רושם עז עד היום. כל הקיץ חיכיתי לחדש את הילקוט, המחברות, תיק האוכל עם המטפחת (כן, כן, היינו אקולוגיים פעם, רק שלא ידענו), ובעיקר ציפיתי דרוכה לתפעל את הקלמר המשוכלל שלי על שלל הלחצנים והתאים הסודיים שלו (ילדי שנות ה-80 בוודאי מהנהנים בהתרגשות כי זה היה ה-קלמר וכולנו, וידאנו שיש מספיק מלאי אצל קתי במרכז ג’). אימא החלה את שנתה הראשונה בהוראה, ואבא, חמוש במצלמה, לקח יום חופש מהעבודה וליווה אותי נרגש לא פחות. הרגשתי קטנה מול השער הגדול של בית הספר רותם, שגם ללא קשת בלונים הזמין אותי להיכנס פנימה בשמחה. עם חיוך שלא יורד מהפנים, שתי קוקיות וחולצת תכלת מכופתרת, צעדתי נחושה לעבר המסדרון. עד היום אני זוכרת את ריח ה”חדש” שהציף את הכיתה – ריח שלימים הבנתי שייחודו בשילוב של ניחוח הקירות המסוידים, כריכי שוקולד השחר והבושם המתקתק של ירדנה המחנכת.
יותר מכול אני זוכרת את “טקס” הצילום עם השלט של “שלום כיתה א'" ברקע. חיכיתי כל כך לרגע שאתיישב לשולחן שהוצב בפינת הכיתה. וכך מתחתי חיוך בלתי נשלט לעבר אבא שצילם אותי בעיניים נוצצות מִסקרנות (ראו תמונה מצורפת). כל 36 התמונות בפילם הזה הוקדשו למעמד, אבל מכולן התמונה הזו עדיין משקפת עבורי את החוויה הנפלאה.
עינב קורן
גם לכם יש את תמונת כיתה א’ המסורתית, בין שהתחלתם את לימודיכם בשנת 1971 או שצילמתם את ילדכם בשנה שעברה. התיעוד של החוויה הזו הוא כל כך מובן מאליו עבורנו כי אין ספק, היום הראשון בכיתה א’ הוא אחד האירועים המכוננים והמשמעותיים בחיי הילד וההורה גם יחד. זו חוויה מעצבת לטוב ולרע, וההשתלבות במוסד החינוכי מעתה ועד 12 שנים מהווה במידה רבה את כרטיס הכניסה לעולם האמיתי.
רבות נאמר ונכתב על חוסר ההתאמה של מבנה וסגנון ההוראה הבית-ספריים לתקופתנו. ואכן, המערכת כפי שהיא היום נדרשת לשינויים רבים, כמעט מהפכניים, כדי לשמש כרטיס כניסה אקסקלוסיבי, יקר ערך ויעיל ללומד בן המאה ה-21. עם זאת, טור זה אינו מוקדש להצעות חדשניות עבור מערכת החינוך או בית הספר, אלא מזמין אתכם להתרגש.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
אם נחזור רגע ל”טקס התמונה”, ניווכח שהשיא הגדול ביום הראשון ללימודים שמור כמעט באופן מוחלט לכיתה א’. בשנים שלאחר מכן כבר אובדת ההתרגשות, וההתלהבות היא בעיקר של ההורים המייחלים לחזרה לשגרה. למעשה, השיא הבא בעקבות השיבה לבית הספר קורה לרוב ביום הראשון-האחרון ללימודים בכיתה י"ב. לא, לא פספסתי במקרה את המעבר מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים. הצומת הזה בחיי התלמיד הוא יותר מלחיץ, מפחיד ומטריד מאשר מרגש. וכך מסתמן ש-12 שנות הלימוד שבהן פקדנו (וכעת ילדינו) את בית הספר הן לא היעד עצמו אלא רק תחנות מעבר ברכבת החינוכית. במקום שהתלמידים יתרגשו, ייהנו ויגלו סקרנות מחוויית הלמידה והחקר, רובם שבים יום-יום לבית ספר בחוסר חשק ומכוונים ליעד – סיום 12 שנות לימוד. למעשה, זה בדיוק המשל לאדם שכל חייו נמנע ונזהר מכל דבר כדי לזכות באריכות ימים, אבל בסופו של דבר נותר ערירי בגיל מופלג מבלי שחווה ונהנה מחייו – איזו החמצה!
איתי גרוס, מחנך בבית הספר באר עמ”י במועצה האזורית באר טוביה איתי גרוס, תושב אשקלון, בן 32, היה קצין בחיל המודיעין ולפני שנתיים פשט את המדים לטובת ההוראה.
“ביצעתי את השינוי בשביל להגשים ייעוד שתמיד היה לי – לעסוק בחינוך”, מסביר גרוס. “באותה נקודת זמן הבנתי שאתרום לעם ישראל בצורה המיטבית בעולם החינוך יותר מאשר בעולם הצבאי, שם יכולתי להמשיך לשרת והייתי בתקופת תנופה. לא היה לי רע שם. זו הייתה החלטה מושכלת”.
ויתר על קריירה צבאית. גרוס מקבל דרגות סרן בחיל המודיעין
ספר על עצמך. “גדלתי בבית שורשי מאוד, לשני הורים שאת כל חייהם הקדישו לחינוך ולצד אחים שתורמים את זמנם למען הכלל. טרם גיוסי לצה”ל למדתי בישיבת ההסדר לב לדעת בשדרות במשך ארבע שנים, שם המשכתי לבנות את אישיותי. לאחר מכן התגייסתי לחיל המודיעין וזכיתי לשרת כמעט תשע שנים כחייל וכקצין ביחידה חשובה ומבצעית. כל אלו, לצד תמיכה בלתי מסויגת של אשתי וילדיי, היוו את התשתית לבחירה לעסוק בחינוך ולעצם העשייה החינוכית עצמה”.
מה אתה מלמד? “אני זוכה ללמד, זו השנה השלישית, בתיכון מקסים ומיוחד – באר עמ”י – על שמו של גיבור ישראל עמנואל מורנו, לצד צוות חם ומחבק ותחת הנהלה מיוחדת ותומכת המאפשרת לבצע עבודה חינוכית חשובה. אני יכול להגיד בבירור שמדובר בתפקיד חיי וייעודי, ובשנתיים המשמעותיות שביותר שחוויתי.
פרט להוראה בכיתה ולשיעורים ‘מחוץ לקופסה’, אני זוכה, יחד עם תלמידיי בכיתה ט’ (אותם אני ממשיך לחנך זו השנה השלישית ברציפות), להוציא לפועל פרויקטים חינוכיים משמעותיים הכוללים התנדבויות (כחלק מחינוך תמידי לחסד ונתינה), מסעות, שבת משותפת, ערבי כיתה, ניגונים וריקודים ופרויקט הנצחת דמויות משמעותיות”.
מה האני מאמין שלך? “הערכים המרכזיים שמנחים אותי בעבודה החינוכית הם אמון – שאינו נבנה בדיבורים אין סופיים, אלא נגזר מאמונה. כשמאמינים בתלמיד באמת, הוא קולט זאת, ואין צורך בשיטות מלאכותיות; קשר ישיר ורצוף מול התלמיד – בעת שירותי הצבאי חייתי את הקשר לחיילים 24/7. כך גם בחינוך. אם רוצים להיות חלק מעולמם של תלמידנו, אנו צריכים להיות שם בשבילם, בכל הסוגיות ובכל זמן. כך נהגתי, וזה תרם רבות לקשר עם תלמידיי; עין טובה – יש הפרעות בשיעור, דיבורים ומדי פעם אף אלימות. לאור זאת אני שואל את עצמי, בכל שיעור ולאורך השנה: מה הדגשתי יותר, את השלילי או את החיובי? העצמה חיובית והדגשת נקודות החוזק של התלמיד מקדמות אותו הרבה יותר מטיפול אין סופי בבעיותיו; למצוא את ייחודו של התלמיד – צריך לסייע לתלמיד להוציא אל הפועל את הכישרון הייחודי שלו. זו משימה לא פשוטה, אך חשובה בהרבה מהצלחה במבחן כזה או אחר. מאידך, יש להיזהר שלא להכניס את התלמיד לתבניות מאובנות ולקבוע מה נכון בשבילו; חינוך להכרת הטוב – כל מוסד חינוכי מספק תכנים משמעותיים (סיורים, טיולים, התנדבויות), הרבה מעבר לשכר הלימוד. התלמידים לא תמיד מעריכים זאת, ולכן חשוב, כחלק מחינוכם להכרת טובה, לספר להם על העשייה, לעודד אותם להודות למי שעומד מאחוריה ולא לקבל זאת כמובן מאליו; אין אנשים שקופים – לא בכיתה, ולא מחוצה לה; עד הקצה – השתדלתי שתלמידיי ישאפו לטוב ביותר, בלי הקלות. כך, בפן האישיותי-ערכי, הצבנו בכיתה אידאלים גבוהים”.
מילה לסיום? “הרבה תורה למדתי מרבותיי, מחבריי עוד יותר, אך מתלמידיי המקסימים (ומהוריהם היקרים) למדתי יותר מכולם. שנזכה לשנה חינוכית נוספת ומשמעותית בעזרת ה’”.
המירוץ לראשות העיר ולמועצת העיר נמשך. המועמדים מגייסים כמה שיותר קבוצות שיתמכו בהם ומנסים כמה שיותר לחזק את כוחם בקלפי. השבוע נודע כי רשימה חדשה בשם 'עולים ביחד' המתמודדת אף היא למועצת העיר תומכת במועמדותו של עייש לתפקיד ראש העיר. הרשימה החדשה מזוהה עם קהילת יוצאי קווקז באשקלון ובראשה עומד יצחק מרדכי קובנט.
"אני גאה להציג את תמיכתו הבלתי מסויגת של מנהיג מוערך בקהילת העולים מקווקז באשקלון, את מר יצחק מרדכי קובנט" מסר היום עייש והוסיף כי קובנט מוביל אג'נדה הדוגלת במנהל תקין, נגד שחיתות ולטובת יושרה.
"אני מאמין שביחד עם מר קובנט נקדם לטובה את האינטרסים של הקהילה, נשלב אותם בעשייה ונצעיד אותם ביחד איתנו לעתיד טוב יותר לאשקלון" הוסיף עייש בתקווה שאכן החיבור החדש יביא עוד ועוד מצביעים "בידידות, באהבה, בחברות ובנאמנות לערכים של אמת יצחק מרדכי ותנועתו ביחד איתי וסיעת לב אשקלון, נצעד ביחד לעידן חדש", אומר עייש.
הקמפיין של עייש. צילום: אלירם משה
הרשימה אמנם לא מוכרת ברחוב האשקלוני אך במטה עייש מייחסים לה כבוד וכוח אלקטוראלי נכבד שלטענתם יביא את הניצחון. על פי ההערכות, העולים מקווקז המתגוררים באשקלון מונים כ 6000 איש.
בימים אלו ממש מסיימת ליליאן סלמה נחום מאשקלון את כתיבת הספר ה-11 שלה, שמהווה ספר המשך לסדרת הספרים שלה, שמגוללת את קורותיה של המאפייה האיטלקית. היא החלה לכתוב רק לפני כשלוש שנים, ובפרק הזמן הקצר הזה צברה כ-15 אלף קוראות אדוקות, שמחכות בכיליון עיניים לספר הבא.
את הסכום להוצאת הספר, שעומד על כ-90 אלף שקלים, היא גייסה דרכן עוד כשהיה רק תקציר של עמוד אחד בלבד וכריכה. “אני תמיד עושה מכירה מוקדמת, ותוך 24 שעות גייסתי כבר את כל הסכום הנדרש. מרגש אותי לדעת שרק על סמך זה אני מצליחה לגייס את הכסף. הן תומכות ומאמינות בי ורוצות לקרוא עוד ועוד ממה שאני כותבת, זה כל כך לא מובן מאליו ומחמם את הלב. לא משנה כמה שאנסה, אני לא אצליח לתאר במילים את ההרגשה שזה עושה לי”, אומרת סלמה נחום.
ליליאן נחום סלמה. צילום: פבל
אם אתם לא נמנים עם קוראי הספרים סביר להניח שטרם הספקתם להכיר את שמה, וזאת בעיקר בשל העובדה שהיא ממעטת להתראיין, שומרת על צניעות ועל הפינה הפרטית שלה ולעתים נדמה שאפילו היא עצמה מתקשה להאמין לכל מה שקורה סביבה לאחרונה.
“היו לי כל הזמן דמויות בתוך הראש”
סלמה נחום, בת 31, נשואה לליעד ואימא לשלושה הילי (9), דור (4) אורי (חצי שנה), נולדה וגדלה בשכונת ברנע באשקלון, ויש לה עוד שלושה אחים. הוריה הם בעלים של מאפיית "בית הלחם" הוותיקה, שליוותה אותה במשך כל ילדותה. היא גדלה בבית מסורתי שהלך והתחזק עם השנים. “היום ההורים שלי דתיים פלוס. אימא עם כיסוי ראש וחצאיות, והאחים שלי כולם שומרי שבת ומסורת. אני פחות”, היא אומרת, “גדלתי בבית חם ואוהב, משפחה רגילה ונורמטיבית”.
היא מעידה על עצמה שתמיד אהבה לקרוא ובעלת דמיון פורה. “ברגע שלמדתי לקרוא פשוט לא הפסקתי. הייתה לנו ספרייה ענקית בבית, ואימא שלי קנתה ספרים רק בשבילי. האחים שלי פחות הראו עניין. עוד לפני שלמדתי לכתוב הייתי ממציאה המון סיפורים בראש ומספרת אותם. ההורים שלי היו נטרפים, הם אף פעם לא ידעו מה אמת ומה סתם המצאה שלי”, היא נזכרת.
כשלמדה לכתוב החלה לכתוב סיפורי ילדים, ובהם סיפרה בעיקר על אחיה. “בסיפורים שלי הם היו יוצאים להרפתקאות, וכל הזמן הייתי מסבכת אותם בכל מיני שטויות, שגרמו להורים שלנו לכעוס עליהם”, היא צוחקת. “זה יישמע קצת מלחיץ אבל בתור ילדה מרוב שהיו לי כל הזמן דמויות בתוך הראש, כבר לא ידעתי מי אני ולקח לי הרבה מאוד זמן לגלות. גם ההורים שלי לא ידעו איך לאכול את זה. כשהתחלתי לכתוב זה ריפא אותי, נתתי חופש לדמויות הללו ושחררתי אותן לחיות על הדף, וזה שחרר אותי”.
ממשיכה לכתוב ולכתוב. הספרים של ליליאן נחום
“חששתי להיחשף”
בשלב הזה, כשהדמויות שלה עוד היו ילדותיות ותמימות, היא שיתפה את הסובבים אותה בסיפורים. בגיל ההתבגרות החלה כבר לכתוב סיפורי אהבה, שהפכו לסודיים והיא שמרה עליהם מכל משמר. “ההורים ידעו שאני כותבת וביקשו לקרוא, אף פעם לא הסכמתי. התביישתי לחשוף אותם, הרגשתי שזה חושפני מדי ולא מספיק טוב. הרגשתי גם שאני מוזרה, כי העדפתי את הכתיבה על כל דבר אחר. הייתי חוזרת הביתה ונועלת את עצמי בחדר מול המחשב, מכבה אותו רק כשהיה צריך ללכת לישון. לא יצאתי, לא ביליתי, ניתקתי קשר עם חברות. ההורים שלי דאגו, אימא שלי הייתה יוזמת לי מפגשים חברתיים ומכריחה אותי ללכת לקנות בגדים ולצאת. לא עניין אותי כלום, בודדתי את עצמי ונכנסתי לתוך עולם שהוא רק שלי. בהמשך התחלתי להיות קצת יותר חברותית, אבל הכתיבה תמיד הייתה שם לפני ומעל לכול”.
לפני כחמש שנים הצטרפה לקהילה של אוהבי קריאה בתפוז והתחילה לפרסם שם סיפורים באופן אנונימי. “לא ציפיתי שמישהו יקרא, בגלל זה גם חששתי להיחשף והרגשתי מאוד מובכת. פרסמתי בכל פעם פרק שכתבתי במיוחד, והתחילה להיות התעניינות רבה”.
“פחדתי שאף אחד לא יקרא”
באותה תקופה הכירה גם את הפייסבוק והצטרפה גם שם לקבוצות של קוראים וקוראות. “פניתי למנהלת של קבוצת ‘גם אני מכורה’ לין כהן, ושאלתי אותה אם תוכל פרסם בשמי את הסיפורים שלי כי עדיין נורא התביישתי והיא הסכימה. אני זוכרת עד היום את הערב ההוא שבו היא פרסמה את הפרק הראשון. ישבתי כל הלילה מול המחשב והייתי בלחץ נוראי. פחדתי שאף אחד לא יקרא, פחדתי מהתגובות והרגשתי שזה לא מספיק טוב”.
סלמה נחום בתקופה שעבדה כסוכנת נסיעות
כל החששות שלה התבדו, והסיפורים שלה הפכו להתמכרות החדשה של הקבוצה. אלפי הקוראים חיכו בקוצר רוח לפרק הבא ודרשו שתפרסם פרק בכל יום, ולא פעם בשבוע כפי שנהגה לעשות. היא זכתה להמון לייקים ותגובות תומכות ונלהבות, שגרמו לה לצבור ביטחון ולהיחשף. “אחרי שלושה חודשים העזתי לצאת מהארון”, היא צוחקת, “אחר כך כבר התחלתי לנהל יחד עם לין את הקבוצה, והיא החלה לערוך לי את הסיפורים”.
בשלב מסוים, אחרי שהעלתה שלושה פרקים מתוך הספר שלה "בין שני עולמות", החלו הקוראות לבקש עותק מודפס מהספר. “הן אמרו שקשה להן לקרוא ככה מהמסך וביקשו להחזיק ספר ביד, אז כמובן עדיין לא היה בכלל ספר”.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
להתפטר מהעבודה כדי לכתוב
ככל שהבקשות התרבו וליליאן הבינה שמדובר בעניין הרבה יותר מורכב ורציני, היא לקחה צעד אחד אחורה, הפסיקה הכול ונרשמה ללימודי כתיבה מקצועית. “למדתי הרבה דברים שלא ידעתי ובכלל לא ייחסתי להם חשיבות. כל הכתיבה שלי עד אז הייתה מאוד אינטואיטיבית ומהבטן, לא חשבתי לפני שכתבתי, וזה פשוט קרה לבד. בסדנה למדתי, בין היתר, לבנות סיפור וליצור מתח, והיא נתנה לי הרבה מאוד כלים”.
בתום סדנה אינטנסיבית של שלושה חודשים, באוגוסט 2015, יצא הספר הראשון שלה "בין שני עולמות", דרמת פשע רומנטית-ארוטית. “אחרי שעשיתי מחקר מעמיק, החלטתי שאני לא מוציאה אותו דרך הוצאה לאור ואם אני רוצה להתפרנס מזה ולהיות סופרת במשרה מלאה, אצטרך להוציא אותו באופן עצמאי. ברגע בו קיבלתי את ההחלטה, התפטרתי מסוכנות הנסיעות שבה עבדתי חמש שנים, הגעתי הביתה ורק אז בישרתי לבעלי”. כבר למחרת התייצבו השניים בבנק וביקשו הלוואה להוצאת הספר. “וזה פשוט התגלגל. הכול קרה מאוד ספונטני וטבעי, לא תכננתי כלום ולא חשבתי הרבה”.
כריכת בין שני עולמות
לאחר צאתו של הספר הציעו לליליאן לקיים ערב השקה חגיגי והיא סירבה תחילה. “צחקתי. מה קשור ערב השקה?! אני אשב שם לבד, ואף אחד לא יבוא. בסופו של דבר אמרתי לעצמי, מקסימום רק המשפחה שלי תהיה שם, מזל שיש לי משפחה גדולה”. אבל אל ערב ההשקה, שנערך בספרייה ברמלה, הגיעו לא רק בני משפחתה, אלא גם כ-600 נשים מכל רחבי הארץ. “זה היה ערב שאני לעולם לא אשכח”.
“איפה שצריך יש סקס מפורט”
עד לרגע שבו יצא הספר הראשון ואף שכבר נחשפה מעל דפי הרשת החברתית וצברה הרבה קוראות נאמנות, אף אחד מבני משפחתה, כולל בעלה, לא קרא את החומרים שכתבה.
היה לזה קשר לעובדה שהמשפחה מסורתית? “לא, שום קשר. פשוט לא חשבתי שאני טובה מספיק, התביישתי וחששתי מהתגובות. עד היום נראה לי הזוי לכנות את עצמי "סופרת", מי אני בכלל שמישהו רוצה לקרוא את הדברים שלי? ההסתרה נבעה אך ורק מחוסר ביטחון עצמי וגם העובדה שכבר היו לי המון קוראות לא עזרה. בשלב הזה הם לא קראו, אבל תמיד עודדו ודחפו אותי להמשיך לכתוב. אבא שלי תמיד אמר שאני עוד אהיה סופרת”.
כריכת הספר אבודה
והיום? “היום האחיות שלי והגיסות קוראות, ואין לי גם בעיה שהאחים שלי יקראו. בעלי קרא בעבר חצי ספר והפסיק, הוא אמר שזה ארוך מדי והוא באופן כללי לא אוהב לקרוא ולא יכול לשבת, הוא היפר-אקטיבי. אימא לא קוראת בגלל הדת ואבא שלי הוא היחיד שאני מעדיפה שלא יקרא, בגלל הסצנות הארוטיות”.
איזה נפח תופסת הארוטיקה בספרים שלך? “לא הרבה. זה לא ‘50 גוונים’, ממש לא. זה קודם כול ספר מתח ורומנטיקה, ואיפה שצריך אז יש גם סקס, מפורט למדי. אני באופן אישי גם אוהבת לקרוא את הז’אנר הזה. אני קוראת בעיקר באנגלית ויש הרבה מאוד ספרים בסגנון הזה”.
ערימת הספרים של ליליאן סלמה נחום. צילום: פבל
מה הופך את הסגנון הזה למרתק? “זה סקסי ולוהט, עושה פרפרים בבטן. יש בספרים האלה הכול מהכול, אקשן, מתח ואהבה, והקריאה בהם היא כמו רכבת הרים. סקס הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו ומהחיים שלנו וגם של הדמויות, וזה נותן לקורא הרגשה שהוא לגמרי חלק מהזוגיות של הגיבורים. סקס הוא חלק מהחיים, כבר מזמן הבינו שזאת לא בושה”.
שלוש שנים חלפו מהשקת הספר הראשון, ובהן הספיקה סלמה נחום לכתוב תשעה ספרים נוספים, וכולם הפכו לרבי-מכר, עם אלפי קוראים שקונים גם את המהדורה המודפסת וגם את הדיגיטלית. “הספרים מדורגים על ידי הקוראים, ובדרך כלל בלילה שבו הם יוצאים הם כבר מטפסים לראש רשימת רבי-המכר.
“לא חוששת שייגמרו לי הרעיונות”
לפני כשבעה חודשים עזב גם בעלה את עבודתו כקונדיטור והחל לקחת חלק פעיל בעסק הזה שנקרא "ליליאן סלמה נחום". “הוא עזב הכול כדי לעזור לי, כי פשוט כבר לא עמדתי בקצב”, היא אומרת “הוא מנהל את האתר, ההזמנות, המשלוחים ועובד מול הלקוחות. לי נשאר רק לכתוב”.
צומת בת הדר ממשיך להיות מוקד לתאונות דרכים קשות, הגם שבימים אלה מבוצעות עבודות להקמת רמזור במקום.
הלילה שוב ארעה תאונת דרכים קשה. בשעה 00:45 התקבל דיווח במוקד מד"א על תאונת דרכים קשה בצומת.
רכב, שהגיע מכיוון דרום פגע מסיבה כלשהי בשני רוכבי אופניים חשמליים.
זה מה שנשאר. האופניים הפגועות
אמבולנסים של מד"א הוזעקו למקום יחד עם חובשים וכוננים שהגיעו למקום בתוך דקות.
שני הפצועים, אחד מהם בן 16 פונה, על פי ההערכה בשטח, כשהוא במצב קשה מאוד, לא יציב לחדר הטראומה במרכז הרפואי ברזילי כשהוא מורדם ומונשם. פצוע שני גם הוא בן 16 במצב קשה אך יציב כשהוא סובל מחבלות בפנים ובגפיים.
אחרי ניצחון הבכורה בליגת הלאומית, שלומי דורה והפועל אשקלון יצאו לאצטדיון גרין בכדי לפגוש את הפועל נצרת עילית. באשקלון מקווים להמשיך את פתיחת העונה הטובה ולבסס את עצמה כקבוצת צמרת בליגה הלאומית, על אף החששות שהושמעו כביקורת לאיכות סגל הקבוצה.
למרות הביטחון מהניצחון הפועל אשקלון לא הרבתה לאיים על השער ולא סיכנה את שערה של נצרת עילית. בדקה ה-30 אוהדי הקבוצה המעטים שהגיעו כבר צהלו לאחר שהשופט שגיא ברמן הורה על בעיטה מהנקודה הלבנה, אך החליט לבטל אותה בעקבות הנפת דגל מוקדמת של הקוון. למרות זאת, האירוע לא הפיח רוח חיים מהמשחק הכבוי של שתי הקבוצות כאשר המארחת החזיקה יותר בכדור אך התוצאה הסתיימה בתיקו מאופס
במהלך חודשי הקיץ, בזמן החופש הגדול, ארגון מגן דוד אדום ערך מגוון קורסים והכשרות לבני הנוער המתנדבים במד"א, בנוסף בוצעו קורסי הכשרה להדרכת עזרה ראשונה לבני הנוער המתנדבים במד"א, קורס מדריכים צעירים של מד"א, קורס חובשים של מד"א לבני ובנות השירות הלאומי וקורס השלמה לחובשי רפואת חירום למתנדבי מד"א כבני 18 .
הקורסים וההכשרות שיועדו לזמן החופש הגדול כללו 750 בני נוער מתנדבי מד"א, שהשתתפו בקורס תאר"ן (תחנת אירוע רב נפגעים) שנערכו בשני מחזורים. אותם הקורסים שידרגו משמעותית את רמת הכשרתם המקצועית והעניקו להם ידע וכלים נוספים להעניק טיפול רפואי מציל חיים באירועים רבי נפגעים כדוגמת תאונות דרכים רבות נפגעים ואסונות המוניים. בנוסף הוכשרו כ- 250 מתנדבי נוער מד"א בקורס מדריכי עזרה ראשונה וכ- 220 נוספים הוכשרו בקורס מדריכים צעירים (מד"צים). בוגרי קורס ההדרכה ידריכו את בני נוער שמצטרפים למד"א בכל רחבי הארץ.
מתנדבי אשקלון בתמונה משותפת מהיום אחר הצהריים. צילום: אלדי
הקורס לחובשי רפואת חירום לבני ובנות השירות הלאומי, התקיים במשך חודש אוגוסט, במטרה להכשיר את המשתתפים לאייש את עמדת החובש המלווה באמבולנסים של מד"א. ההכשרה התקיימה בכפר עיינות שבמעוצה האזורית גן רווה וכללה 159 צעירים כבני 18 מכל רחבי הארץ, נשים וגברים, ערבים, נוצרים, יהודים בדואים ודרוזים.
המועמד לראשות העירייה אבי עייש מגייס למטהו דמות שבעבר הובילה מהלכים בפוליטיקה הארצית. ח"כ ויו"ר ועדת הכספים לשעבר, עו"ד אלי גולדשמידט, הצטרף למטה אבי עייש וישמש היועץ האסטרטגי בהתנדבות. גולדשמידט נרתם לסייע לעייש בבחירות לראשות העיר אשקלון לאחר שנוכח שמדובר במועמד איכותי ישר אמין ממוקד ומשימתי, שיש לו סיכויים טובים להיבחר.
לדברי גולדשמידט הוא שוכנע כי עייש הוא המועמד הטוב ביותר לכהן כראש העיר אשקלון ויש לו הכישורים הנדרשים למלא את התפקיד. "תושבי אשקלון ייצאו נשכרים מבחירתו", אמר גולדשמידט.
עייש וגולדשמידט בפגישת עבודה. האם זה ישפר את מצבו של עייש במירוץ לראשות העיר? צילום: יח"צ
המבוגרים שביננו זוכרים את גולדשמידט כחבר כנסת שכיהן כ- 3 קדנציות בכנסת בהן שימש בתפקידים מרכזיים במשכן, וביניהם: יו"ר וועדת הכנסת, יו"ר וועדת הכלכלה, יו"ר וועדת הכספים וחבר בוועדה למינוי שופטים כאחד משני נציגי הכנסת בוועדה. ולאחר שהחליט להתפטר מתפקידו כח"כ, הגיש בערוץ 2 (רשת) את תוכנית הבוקר "רשת על הבוקר" יחד עם עינב גלילי.
נחישות. שם המשחק של עייש. צילום: אלירם משה
מאז הצטרפותו של גולדשמידט למטה אבי עייש וסיעת 'לב אשקלון', גובשה האסטרטגיה והותוו קווי פעולה נוספים בקמפיין הבחירות של עייש, אשר מיושמים בימים אלה בהצלחה רבה בשטח.
טרור העפיפונים ובלוני התבערה שנשלחו מרצועת עזה אמנם דועך בתקופה האחרונה אבל השאיר אחריו נזקים רבים באזור עוטף עזה. דונמים רבים של שטחים חקלאיים ושמורות טבע באזור הדרום, לרבות באזור המועצה האזורית חוף אשקלון ניזוקו ועלו בלהבות.
שריפת חורש בעוטף עזה. צילום: אמנון זיו
לוחמי האש, העושים לילות כימים בכיבוי השריפות, נדרשו עד כה להגיע עם הכבאיות לכל זירת שריפה תוך התמודדות עם תנאי שטח קשים. לעיתים היו נדרשים לטפל בבת אחת בכמה וכמה מוקדי שריפות דבר שהקשה על ההספק ועל היעילות שלהם ודרש לגייס צוותי כיבוי גם מתחנות מרוחקות.
כוחות הכיבוי מתמודדים לבד מול האש. צילום: צפריר ניר
מהיום, ללוחמי האש בתחום המועצה האזורית חוף אשקלון מצטרף כוח עזר חשוב במיוחד: חמישה נגררי כיבוי שיפוזרו ביישובי המועצה ויופעלו על ידי הרבש"צים בישובים, אלו שמגיעים ראשונים כמעט לכל אירוע בטחוני בתחום ישובם. לפני כחודש הגיעו שני הנגררים הראשונים והיום הגיעו עוד שלושה נוספים יחד עם טרקטורון כיבוי.
עבירות גבוהה והגעה למקומות קשים. טרקטורון הכיבוי של חוף אשקלון. צילום: יאיר הרוש
כל נגרר מצויד במיכל בעל קיבולת של 700 ליטר מים כולל זרנוק והפעלה בלחץ, שמופעל על ידי מנוע בנזין ולפי דרישות משרד הפנים.
טרקטורון הכיבוי מצויד במיכל מים עם קיבולת של 300 ליטר והוא בעל עבירות גבוהה בתנאי שטח קשים ומטרתו לתת מענה ראשוני, עוד לפני שכוחות הכיבוי איתרו את מיקום השריפה.
