רציתי לספר סיפור, רציתי לכתוב שיר, אבל חסרו לי המילים.
פתאום הבנתי שפשוט אין לי מילים – מוחי כאילו התרוקן. ההרגשה הייתה של חלל, ריקנות טוטלית. מה אעשה ללא מילים? איך אוכל לכתוב?
הרי כל אדם שרוצה לבטא את מחשבותיו זקוק למילים. ואילו אני נותרתי בריקנותי, ללא מילים. היכן יימצא אוצר המילים שאני זקוק לו?
יצאתי מהבית ושאלתי אנשים ברחוב: “אולי ראית את אוצר המילים שלי?” אך כולם נענעו בראשם לשלילה. “אין לנו מושג”, הם אומרים. “גם אנחנו זקוקים למילים, אנחנו לא יכולים לדבר בינינו, אין לנו מילים, אם תמצא – תגיד גם לנו”. ואני אחוז תזזית, רץ כמו משוגע ברחובות העיר, צועק ומבקש מכל האנשים: “אנא עזרו לי למצוא את המילים. אני מוכרח לכתוב שיר או אפילו סיפור קצר, ואין לי מילים”.
כבר הייתי תשוש ורצוץ מהמאמץ, כשראיתי איש זקן יושב בפינת הרחוב. הוא נראה זקן מאוד עם זקן לבן וארוך, לבוש בגדים בלויים, ובידו כינור שנראה יותר זקן מבעליו. הזקן ניגן מנגינה שקטה וזמזם בשקט מנגינה ללא מילים. התיישבתי לידו על המדרכה כשלפתע פנה אליי ואמר: “שמעתי שאתה מחפש מילים”.
“כן, כן”, עניתי לו, “אני רוצה לכתוב שיר או סיפור קצר, ואין לי מילים, מוחי התרוקן ממילים. אולי אתה יודע היכן אוכל למצוא מילים?”
“למי אתה רוצה לכתוב שיר או סיפור?” שאל הזקן.
“לאהובתי”, אני עניתי, “ברצוני לבטא את אהבתי אליה ואין לי מילים”.
“אם כך”, אמר הזקן, “אגלה לך היכן תמצא את המילים. דע לך שאלוהים כעס מאוד על האנושות, על כך שהאדם שכח כיצד לדבר בנועם ובדרך ארץ. אנשים הפסיקו לדבר זה לזה בנימוס אלא רק בקללות ובגידופים, ולכן אלוהים לקח להם את המילים עד שיבטיחו לחזור לשפה מתורבתת, כפי שראוי שיהיה. לכן, בחור צעיר, לך לקצה העיר, שם תראה עץ ענק שאת ענפיו יש לנער, כי על כל אחד מעליו ישנה מילה. אם תראה שיש לך כוונה טובה, אלוהים ישחרר לך את המילים הנכונות, וכך תכתוב לאהובתך את אשר על לבך”.
והזקן אכן צדק. בקצה העיר, בסוף הרחוב, ניצב לו עץ ענק שכמותו לא ראיתי מימיי. עם ענפים גדולים ומרווחים, מכוסים בעלים לרוב, ועל כל עלה כתובה מילה. ניגשתי בחרדת קודש לעץ ונגעתי בו. אלוהים, חשבתי, כיצד אצליח לנער את העץ הענק הזה? נגעתי בו בשתי ידיי והתפללתי, אנא אלוהים שחרר לי מספר עלים עם המילים המתאימות כדי שאוכל לכתוב שיר לאהובתי. לאחר תחנונים רבים החלו לנשור מספר עלים היישר אליי, ועליהם המילים הנכספות שחיפשתי. אהבה, סובלנות, הבנה, ידידות, התחשבות בזולת וחברות, היו רק חלק מהן. אספתי את כל המילים לתוכי והפכתי למאושר באדם. אלוהים נתן בי אמון והחזיר לי את המילים שכה חיפשתי, עכשיו רק נותר לי לחבר ביניהן וליצור שיר אהבה לנערה שאני אוהב.
