הקצין שהיה למורה
איתי גרוס, מחנך בבית הספר באר עמ”י במועצה האזורית באר טוביה
איתי גרוס, תושב אשקלון, בן 32, היה קצין בחיל המודיעין ולפני שנתיים פשט את המדים לטובת ההוראה.
“ביצעתי את השינוי בשביל להגשים ייעוד שתמיד היה לי – לעסוק בחינוך”, מסביר גרוס. “באותה נקודת זמן הבנתי שאתרום לעם ישראל בצורה המיטבית בעולם החינוך יותר מאשר בעולם הצבאי, שם יכולתי להמשיך לשרת והייתי בתקופת תנופה. לא היה לי רע שם. זו הייתה החלטה מושכלת”.
ויתר על קריירה צבאית. גרוס מקבל דרגות סרן בחיל המודיעין
ספר על עצמך.
“גדלתי בבית שורשי מאוד, לשני הורים שאת כל חייהם הקדישו לחינוך ולצד אחים שתורמים את זמנם למען הכלל. טרם גיוסי לצה”ל למדתי בישיבת ההסדר לב לדעת בשדרות במשך ארבע שנים, שם המשכתי לבנות את אישיותי. לאחר מכן התגייסתי לחיל המודיעין וזכיתי לשרת כמעט תשע שנים כחייל וכקצין ביחידה חשובה ומבצעית. כל אלו, לצד תמיכה בלתי מסויגת של אשתי וילדיי, היוו את התשתית לבחירה לעסוק בחינוך ולעצם העשייה החינוכית עצמה”.
מה אתה מלמד?
“אני זוכה ללמד, זו השנה השלישית, בתיכון מקסים ומיוחד – באר עמ”י – על שמו של גיבור ישראל עמנואל מורנו, לצד צוות חם ומחבק ותחת הנהלה מיוחדת ותומכת המאפשרת לבצע עבודה חינוכית חשובה. אני יכול להגיד בבירור שמדובר בתפקיד חיי וייעודי, ובשנתיים המשמעותיות שביותר שחוויתי.
פרט להוראה בכיתה ולשיעורים ‘מחוץ לקופסה’, אני זוכה, יחד עם תלמידיי בכיתה ט’ (אותם אני ממשיך לחנך זו השנה השלישית ברציפות), להוציא לפועל פרויקטים חינוכיים משמעותיים הכוללים התנדבויות (כחלק מחינוך תמידי לחסד ונתינה), מסעות, שבת משותפת, ערבי כיתה, ניגונים וריקודים ופרויקט הנצחת דמויות משמעותיות”.
מה האני מאמין שלך?
“הערכים המרכזיים שמנחים אותי בעבודה החינוכית הם אמון – שאינו נבנה בדיבורים אין סופיים, אלא נגזר מאמונה. כשמאמינים בתלמיד באמת, הוא קולט זאת, ואין צורך בשיטות מלאכותיות; קשר ישיר ורצוף מול התלמיד – בעת שירותי הצבאי חייתי את הקשר לחיילים 24/7. כך גם בחינוך. אם רוצים להיות חלק מעולמם של תלמידנו, אנו צריכים להיות שם בשבילם, בכל הסוגיות ובכל זמן. כך נהגתי, וזה תרם רבות לקשר עם תלמידיי; עין טובה – יש הפרעות בשיעור, דיבורים ומדי פעם אף אלימות. לאור זאת אני שואל את עצמי, בכל שיעור ולאורך השנה: מה הדגשתי יותר, את השלילי או את החיובי? העצמה חיובית והדגשת נקודות החוזק של התלמיד מקדמות אותו הרבה יותר מטיפול אין סופי בבעיותיו; למצוא את ייחודו של התלמיד – צריך לסייע לתלמיד להוציא אל הפועל את הכישרון הייחודי שלו. זו משימה לא פשוטה, אך חשובה בהרבה מהצלחה במבחן כזה או אחר. מאידך, יש להיזהר שלא להכניס את התלמיד לתבניות מאובנות ולקבוע מה נכון בשבילו; חינוך להכרת הטוב – כל מוסד חינוכי מספק תכנים משמעותיים (סיורים, טיולים, התנדבויות), הרבה מעבר לשכר הלימוד. התלמידים לא תמיד מעריכים זאת, ולכן חשוב, כחלק מחינוכם להכרת טובה, לספר להם על העשייה, לעודד אותם להודות למי שעומד מאחוריה ולא לקבל זאת כמובן מאליו; אין אנשים שקופים – לא בכיתה, ולא מחוצה לה; עד הקצה – השתדלתי שתלמידיי ישאפו לטוב ביותר, בלי הקלות. כך, בפן האישיותי-ערכי, הצבנו בכיתה אידאלים גבוהים”.
מילה לסיום?
“הרבה תורה למדתי מרבותיי, מחבריי עוד יותר, אך מתלמידיי המקסימים (ומהוריהם היקרים) למדתי יותר מכולם. שנזכה לשנה חינוכית נוספת ומשמעותית בעזרת ה’”.
תורת המספרים
ליאל שטרית מאשקלון, מורה למתמטיקה במקיף ה’
ליאל שטרית, אשקלונית בת 30, עבדה בהייטק בתור מהנדסת תוכנה ועשתה הסבה להוראה.
שטרית מספרת שמאז ומתמיד היא התחברה להוראה ולמתמטיקה, אך החליטה לגשת להייטק. הקריירה בהייטק נמשכה חודש בלבד. העבודה הייתה בתל אביב ולדבריה, הייתה מאוד תובענית. לכן החליטה שהיא רוצה לעשות שינוי. גם כדי להרוויח יותר שעות עם המשפחה וגם בשביל לתרום מהידע שלה לדור העתיד.
ליאל שטרית עם בעלה
עם התובנות הללו פנתה שטרית לתחום החינוך, עשתה הסבה להוראה, וכיום היא מלמדת ומגישה לבגרות במתמטיקה במקיף ה’, אשקלון, זו השנה השנייה.
את לימודי החינוך עשתה במכללת אחוה במסגרת הסבת אקדמאים ממקצועות ריאליים להוראה בתכנית שנקראת “אלפא”.
איך השכר?
“לידיעתי המשכורת של מהנדסת תוכנה היא אחת הגבוהות שקיימות במשק בתחום ההייטק, אבל העבודה היא מאוד תובענית, במיוחד כשיש ילדים קטנים, כמעט בגדר הבלתי אפשרי היום לאישה או יותר נכון לאימא, לצערי הרב, להחזיק מעמד. אם השעות היו משתנות, ייתכן והייתי נשארת. יוצא שחזרתי הביתה בסביבות שמונה או תשע בערב ובקושי ראיתי את שתי הילדות שלי, וזה גרם לי לחפש עבודה בשעות נורמליות”.
לדבריה, תחום ההוראה תמיד קסם לה, אבל לא כל הנוצץ זהב: “קודם כול, כמובן שהשכר לא משתווה ולא מתקרב להייטק, אבל הוא לא נוראי כמו שחושבים עליו, ולא הכול כסף בחיים. בלי הערכים האלה לא הייתי עוברת לתחום, למדתי הרבה מאז שהתחלתי, וזה גורם לסיפוק מסוג אחר. העבודה בהייטק גרמה סיפוק כשסיימנו פרויקטים, אבל כשאת רואה ילד ושמה לב שאת משפיעה עליו ומילד שלא אהב להגיע לשיעורים הוא הופך לילד שמאמין בעצמו ומסיים בגרות, ההרגשה שנתת לו כלים לחיים, זה שווה את הכול”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
איך השינוי המקצועי משפיע עלייך ביומיום?
"בתור אימא, אני מרגישה שזה הופך אותי לטובה יותר, אני מבינה שיש ילדים שסוחבים עליהם תיקים נורא כבדים על הכתפיים כבר בגילאי 15-14, לדוגמה יש ילד שמגיע הביתה ושני ההורים שלו עובדים והוא צריך לדאוג לעצמו ואולי גם לאחים הקטנים לאוכל, וזה מכניס אותך לפרופורציות בחיים לגבי הבית שלך עצמך".
"כמובן”, היא מוסיפה, “שזה קצת פוגע בזמינות שלי כלפי הבנות שלי, כי אם אני צריכה לטפל בנושא בהול, אז זה שם משקל על בעלי, והוא צריך לפנות זמן, אבל זה בסך הכול לא קורה הרבה. בסופו של יום, אני לא מתחרטת אפילו לרגע על ההחלטה הזו, זה גורם לך להעריך דברים אחרים בחיים, וזה שווה יותר מכל עבודה אחרת”.
