בימים אלו ממש מסיימת ליליאן סלמה נחום מאשקלון את כתיבת הספר ה-11 שלה, שמהווה ספר המשך לסדרת הספרים שלה, שמגוללת את קורותיה של המאפייה האיטלקית. היא החלה לכתוב רק לפני כשלוש שנים, ובפרק הזמן הקצר הזה צברה כ-15 אלף קוראות אדוקות, שמחכות בכיליון עיניים לספר הבא.
את הסכום להוצאת הספר, שעומד על כ-90 אלף שקלים, היא גייסה דרכן עוד כשהיה רק תקציר של עמוד אחד בלבד וכריכה. “אני תמיד עושה מכירה מוקדמת, ותוך 24 שעות גייסתי כבר את כל הסכום הנדרש. מרגש אותי לדעת שרק על סמך זה אני מצליחה לגייס את הכסף. הן תומכות ומאמינות בי ורוצות לקרוא עוד ועוד ממה שאני כותבת, זה כל כך לא מובן מאליו ומחמם את הלב. לא משנה כמה שאנסה, אני לא אצליח לתאר במילים את ההרגשה שזה עושה לי”, אומרת סלמה נחום.
ליליאן נחום סלמה. צילום: פבל
אם אתם לא נמנים עם קוראי הספרים סביר להניח שטרם הספקתם להכיר את שמה, וזאת בעיקר בשל העובדה שהיא ממעטת להתראיין, שומרת על צניעות ועל הפינה הפרטית שלה ולעתים נדמה שאפילו היא עצמה מתקשה להאמין לכל מה שקורה סביבה לאחרונה.
“היו לי כל הזמן דמויות בתוך הראש”
סלמה נחום, בת 31, נשואה לליעד ואימא לשלושה הילי (9), דור (4) אורי (חצי שנה), נולדה וגדלה בשכונת ברנע באשקלון, ויש לה עוד שלושה אחים. הוריה הם בעלים של מאפיית "בית הלחם" הוותיקה, שליוותה אותה במשך כל ילדותה. היא גדלה בבית מסורתי שהלך והתחזק עם השנים. “היום ההורים שלי דתיים פלוס. אימא עם כיסוי ראש וחצאיות, והאחים שלי כולם שומרי שבת ומסורת. אני פחות”, היא אומרת, “גדלתי בבית חם ואוהב, משפחה רגילה ונורמטיבית”.
היא מעידה על עצמה שתמיד אהבה לקרוא ובעלת דמיון פורה. “ברגע שלמדתי לקרוא פשוט לא הפסקתי. הייתה לנו ספרייה ענקית בבית, ואימא שלי קנתה ספרים רק בשבילי. האחים שלי פחות הראו עניין. עוד לפני שלמדתי לכתוב הייתי ממציאה המון סיפורים בראש ומספרת אותם. ההורים שלי היו נטרפים, הם אף פעם לא ידעו מה אמת ומה סתם המצאה שלי”, היא נזכרת.
כשלמדה לכתוב החלה לכתוב סיפורי ילדים, ובהם סיפרה בעיקר על אחיה. “בסיפורים שלי הם היו יוצאים להרפתקאות, וכל הזמן הייתי מסבכת אותם בכל מיני שטויות, שגרמו להורים שלנו לכעוס עליהם”, היא צוחקת. “זה יישמע קצת מלחיץ אבל בתור ילדה מרוב שהיו לי כל הזמן דמויות בתוך הראש, כבר לא ידעתי מי אני ולקח לי הרבה מאוד זמן לגלות. גם ההורים שלי לא ידעו איך לאכול את זה. כשהתחלתי לכתוב זה ריפא אותי, נתתי חופש לדמויות הללו ושחררתי אותן לחיות על הדף, וזה שחרר אותי”.
ממשיכה לכתוב ולכתוב. הספרים של ליליאן נחום
“חששתי להיחשף”
בשלב הזה, כשהדמויות שלה עוד היו ילדותיות ותמימות, היא שיתפה את הסובבים אותה בסיפורים. בגיל ההתבגרות החלה כבר לכתוב סיפורי אהבה, שהפכו לסודיים והיא שמרה עליהם מכל משמר. “ההורים ידעו שאני כותבת וביקשו לקרוא, אף פעם לא הסכמתי. התביישתי לחשוף אותם, הרגשתי שזה חושפני מדי ולא מספיק טוב. הרגשתי גם שאני מוזרה, כי העדפתי את הכתיבה על כל דבר אחר. הייתי חוזרת הביתה ונועלת את עצמי בחדר מול המחשב, מכבה אותו רק כשהיה צריך ללכת לישון. לא יצאתי, לא ביליתי, ניתקתי קשר עם חברות. ההורים שלי דאגו, אימא שלי הייתה יוזמת לי מפגשים חברתיים ומכריחה אותי ללכת לקנות בגדים ולצאת. לא עניין אותי כלום, בודדתי את עצמי ונכנסתי לתוך עולם שהוא רק שלי. בהמשך התחלתי להיות קצת יותר חברותית, אבל הכתיבה תמיד הייתה שם לפני ומעל לכול”.
לפני כחמש שנים הצטרפה לקהילה של אוהבי קריאה בתפוז והתחילה לפרסם שם סיפורים באופן אנונימי. “לא ציפיתי שמישהו יקרא, בגלל זה גם חששתי להיחשף והרגשתי מאוד מובכת. פרסמתי בכל פעם פרק שכתבתי במיוחד, והתחילה להיות התעניינות רבה”.
“פחדתי שאף אחד לא יקרא”
באותה תקופה הכירה גם את הפייסבוק והצטרפה גם שם לקבוצות של קוראים וקוראות. “פניתי למנהלת של קבוצת ‘גם אני מכורה’ לין כהן, ושאלתי אותה אם תוכל פרסם בשמי את הסיפורים שלי כי עדיין נורא התביישתי והיא הסכימה. אני זוכרת עד היום את הערב ההוא שבו היא פרסמה את הפרק הראשון. ישבתי כל הלילה מול המחשב והייתי בלחץ נוראי. פחדתי שאף אחד לא יקרא, פחדתי מהתגובות והרגשתי שזה לא מספיק טוב”.
סלמה נחום בתקופה שעבדה כסוכנת נסיעות
כל החששות שלה התבדו, והסיפורים שלה הפכו להתמכרות החדשה של הקבוצה. אלפי הקוראים חיכו בקוצר רוח לפרק הבא ודרשו שתפרסם פרק בכל יום, ולא פעם בשבוע כפי שנהגה לעשות. היא זכתה להמון לייקים ותגובות תומכות ונלהבות, שגרמו לה לצבור ביטחון ולהיחשף. “אחרי שלושה חודשים העזתי לצאת מהארון”, היא צוחקת, “אחר כך כבר התחלתי לנהל יחד עם לין את הקבוצה, והיא החלה לערוך לי את הסיפורים”.
בשלב מסוים, אחרי שהעלתה שלושה פרקים מתוך הספר שלה "בין שני עולמות", החלו הקוראות לבקש עותק מודפס מהספר. “הן אמרו שקשה להן לקרוא ככה מהמסך וביקשו להחזיק ספר ביד, אז כמובן עדיין לא היה בכלל ספר”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
להתפטר מהעבודה כדי לכתוב
ככל שהבקשות התרבו וליליאן הבינה שמדובר בעניין הרבה יותר מורכב ורציני, היא לקחה צעד אחד אחורה, הפסיקה הכול ונרשמה ללימודי כתיבה מקצועית. “למדתי הרבה דברים שלא ידעתי ובכלל לא ייחסתי להם חשיבות. כל הכתיבה שלי עד אז הייתה מאוד אינטואיטיבית ומהבטן, לא חשבתי לפני שכתבתי, וזה פשוט קרה לבד. בסדנה למדתי, בין היתר, לבנות סיפור וליצור מתח, והיא נתנה לי הרבה מאוד כלים”.
בתום סדנה אינטנסיבית של שלושה חודשים, באוגוסט 2015, יצא הספר הראשון שלה "בין שני עולמות", דרמת פשע רומנטית-ארוטית. “אחרי שעשיתי מחקר מעמיק, החלטתי שאני לא מוציאה אותו דרך הוצאה לאור ואם אני רוצה להתפרנס מזה ולהיות סופרת במשרה מלאה, אצטרך להוציא אותו באופן עצמאי. ברגע בו קיבלתי את ההחלטה, התפטרתי מסוכנות הנסיעות שבה עבדתי חמש שנים, הגעתי הביתה ורק אז בישרתי לבעלי”. כבר למחרת התייצבו השניים בבנק וביקשו הלוואה להוצאת הספר. “וזה פשוט התגלגל. הכול קרה מאוד ספונטני וטבעי, לא תכננתי כלום ולא חשבתי הרבה”.
כריכת בין שני עולמות
לאחר צאתו של הספר הציעו לליליאן לקיים ערב השקה חגיגי והיא סירבה תחילה. “צחקתי. מה קשור ערב השקה?! אני אשב שם לבד, ואף אחד לא יבוא. בסופו של דבר אמרתי לעצמי, מקסימום רק המשפחה שלי תהיה שם, מזל שיש לי משפחה גדולה”. אבל אל ערב ההשקה, שנערך בספרייה ברמלה, הגיעו לא רק בני משפחתה, אלא גם כ-600 נשים מכל רחבי הארץ. “זה היה ערב שאני לעולם לא אשכח”.
“איפה שצריך יש סקס מפורט”
עד לרגע שבו יצא הספר הראשון ואף שכבר נחשפה מעל דפי הרשת החברתית וצברה הרבה קוראות נאמנות, אף אחד מבני משפחתה, כולל בעלה, לא קרא את החומרים שכתבה.
היה לזה קשר לעובדה שהמשפחה מסורתית?
“לא, שום קשר. פשוט לא חשבתי שאני טובה מספיק, התביישתי וחששתי מהתגובות. עד היום נראה לי הזוי לכנות את עצמי "סופרת", מי אני בכלל שמישהו רוצה לקרוא את הדברים שלי? ההסתרה נבעה אך ורק מחוסר ביטחון עצמי וגם העובדה שכבר היו לי המון קוראות לא עזרה. בשלב הזה הם לא קראו, אבל תמיד עודדו ודחפו אותי להמשיך לכתוב. אבא שלי תמיד אמר שאני עוד אהיה סופרת”.
כריכת הספר אבודה
והיום?
“היום האחיות שלי והגיסות קוראות, ואין לי גם בעיה שהאחים שלי יקראו. בעלי קרא בעבר חצי ספר והפסיק, הוא אמר שזה ארוך מדי והוא באופן כללי לא אוהב לקרוא ולא יכול לשבת, הוא היפר-אקטיבי. אימא לא קוראת בגלל הדת ואבא שלי הוא היחיד שאני מעדיפה שלא יקרא, בגלל הסצנות הארוטיות”.
איזה נפח תופסת הארוטיקה בספרים שלך?
“לא הרבה. זה לא ‘50 גוונים’, ממש לא. זה קודם כול ספר מתח ורומנטיקה, ואיפה שצריך אז יש גם סקס, מפורט למדי. אני באופן אישי גם אוהבת לקרוא את הז’אנר הזה. אני קוראת בעיקר באנגלית ויש הרבה מאוד ספרים בסגנון הזה”.
ערימת הספרים של ליליאן סלמה נחום. צילום: פבל
מה הופך את הסגנון הזה למרתק?
“זה סקסי ולוהט, עושה פרפרים בבטן. יש בספרים האלה הכול מהכול, אקשן, מתח ואהבה, והקריאה בהם היא כמו רכבת הרים. סקס הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו ומהחיים שלנו וגם של הדמויות, וזה נותן לקורא הרגשה שהוא לגמרי חלק מהזוגיות של הגיבורים. סקס הוא חלק מהחיים, כבר מזמן הבינו שזאת לא בושה”.
שלוש שנים חלפו מהשקת הספר הראשון, ובהן הספיקה סלמה נחום לכתוב תשעה ספרים נוספים, וכולם הפכו לרבי-מכר, עם אלפי קוראים שקונים גם את המהדורה המודפסת וגם את הדיגיטלית. “הספרים מדורגים על ידי הקוראים, ובדרך כלל בלילה שבו הם יוצאים הם כבר מטפסים לראש רשימת רבי-המכר.
“לא חוששת שייגמרו לי הרעיונות”
לפני כשבעה חודשים עזב גם בעלה את עבודתו כקונדיטור והחל לקחת חלק פעיל בעסק הזה שנקרא "ליליאן סלמה נחום". “הוא עזב הכול כדי לעזור לי, כי פשוט כבר לא עמדתי בקצב”, היא אומרת “הוא מנהל את האתר, ההזמנות, המשלוחים ועובד מול הלקוחות. לי נשאר רק לכתוב”.
באתר האינטרנט שלה, שבו היא מוכרת את ספריה, החלה ליליאן לאחרונה למכור גם מוצרים שקשורים אליהם. “זה רעיון שהבאתי מארצות הברית, ראיתי שהרבה סופרות עושות את זה כדי ליצור איזושהי שייכות בין קהילת הקוראים. כרגע יש לי כובעים וספלים ועליהם משפטים שמאפיינים את הדמויות המרכזיות. באופן מפתיע המוצרים מאוד נמכרים ויש התעניינות רבה בקרב הקוראות. מי שקורא הרבה יכול להבין את זה, כי נוצר איזשהו חיבור בין הקורא לבין הדמויות והוא ממש מתאהב בהן”.
הספרים של ליליאן נחום סלמה
אז איך הביטחון העצמי היום?
(צוחקת) “עדיין אותו דבר, די בשפל, ומהבחינה הזאת כלום לא השתנה. אני לא יכולה לקרוא ספרים שכתבתי כי יש לי המון ביקורת ואני אף פעם לא מרוצה. לאחרונה למדתי גם עריכה, כדי לערוך את הספרים שלי לבד. עכשיו אני לומדת גם עיצוב גראפי, כדי לדעת לעצב את הכריכה. אני כל הזמן מנסה להגיע למצב שהמוצר הסופי יהיה מושלם, אבל לצערי אני מבינה שזה משהו בלתי אפשרי”.
את חוששת שאולי יום אחד ייגמרו לך הרעיונות?
“לא, מזה דווקא אני לא חוששת בכלל. מאז שהתחלתי לכתוב לא היה יום אחד בחיים שלי שבו לא כתבתי, יש לי דמויות ורעיונות בשפע. יש בי דווקא חשש אחר, שיום אחד כל הקוראים יתעוררו ויגידו: ‘מה זה הדבר הזה?! איך קראנו עד עכשיו את השטויות האלה’, ואז אני אצטרך להפסיק לעשות את מה שאני הכי אוהבת בעולם”.
מילה לקוראות, לסיום.
“אני רוצה להודות לכל הקוראות שלי, שבלעדיהן ובלי התמיכה והאמונה שלהן לא הייתי מצליחה לעשות שום דבר. יש לי קבוצה נאמנה של קוראות מאשקלון, שמלוות אותי לאורך כל הדרך. אני הולכת ברחוב והן מזהות אותי, זה משהו שהוא בלתי נתפס בעיניי. מעולם לא חשפתי את עצמי בעיר, והן פשוט פרסמו אותי מפה לאוזן. אני מודה להן על זה הכי הרבה שאפשר וניפגש ב’אבודה’, הספר ה-11, שאני כבר מחכה בקוצר רוח שיקראו”.
