לאחר איבוד הנקודות המאכזב מול הפועל פתח תקווה הפועל אשקלון יצאה היום (שישי 16:00) למשחק עונה נוסף מול הפועל עכו. שתי היורדות ללאומית צמודות אחת לשניה בטבלה (מקום שישי ושביעי בטבלה) כאשר מס' הנקודות של שתי הקבוצות שווה ומה שמפריד ביניהן הוא רק שער חובה אחד, לטובת הפועל עכו. שלומי דורה שפוגש את האקסית ירצה בתום המשחק להגיע רחוק ככל האפשר במעלה הטבלה ולאותת לצמרת הגבוהה.
בדקה ה-19,השחקן הבולט ביותר באשקלון עד כה, גל צרויה, כובש את שערו ה-4 במדים הכחולים. צרויה זיהה טעות קשה בהגנת עכו, ועט על הכדור שהחזיר שחקן ההגנה לשוער שלי והקפיץ פנימה. 1:0!
ברק חדריאן, יו"ר תנועת יוזמה המתמודד למועצת העיר הגיש השבוע את רשימת המועמדים הסופית למועצת העיר. במקום השלישי ברשימה: ד"ר תמה חלפין (40) אמא ל-3, אשקלונית מזה כ-10 שנים, שותפה לתחילת הדרך של תנועת "יוזמה".
ד"ר חלפין, אנתרופולוגית, מרצה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בסמינר הקיבוצים, המכללה האקדמית ת"א יפו ובאוניברסיטת ת"א. חוקרת של החברה והתרבות בישראל.
ברק חדריאן. צילום: פבל
"ההכרות שלי עם ברק הראתה לי שיש סיכוי שמשהו טוב יקרה לפוליטיקה העירונית", מסרה חלפין והוסיפה: "אשקלון צריכה כוחות צעירים ורעננים במועצת העיר. אשקלון חייבת שינוי, ושינוי לא יכול להתחולל על ידי כוחות ישנים הכבולים באינטרסים זרים. יש בעיר הזו לא מעט תושבים שמאסו בפוליטיקה העירונית ולא מאמינים שהיא יכולה לשנות משהו, ולדעתי אם מסתכלים על הפוליטיקה עירונית כיום זה נכון. בגלל זה, חשוב להצטרף כדי לשנות ולשפר את החיים בעיר הזו".
זהו, זה נגמר. תקופת החגים מתקרבת לסיומה. אז אחרי שאירחנו בערב חג ראש השנה, בכניסת ובצאת כיפור, בערב חג סוכות ושבוע שלם בסוכה, די נגמרו המאכלים ואותם המאכלים שכבר היו על השולחן כבר די נמאסו על הסועדים – קבלו כמה מתכונים חדשים שעוד לא היו על השולחן ויעשו טוב לשולחן חג שמחת תורה.
ואיך אפשר בלי לספר קצת על החג: שמחת תורה הוא מועד יהודי המציין את סיום המחזור השנתי של קריאת התורה והתחלת מחזור חדש. ביום זה קוראים את הפרשה האחרונה בתורה, פרשת וזאת הברכה, ומיד אחריה את תחילת הפרשה הראשונה, פרשת בראשית.
חג שמח!
צלעות טלה ברוטב רימונים וג’ינג’ר על פירה עשבי תיבול
חומרים:
12 יחידות צלעות טלה
גרעינים מ-3 רימונים
2 כוסות יין אדום
50 מ”ל רכז רימונים
3 כפות סוכר חום
1 כף שורש ג’ינג’ר קצוץ
פלפל שחור גרוס
2 ענפי תימין
לפירה:
1.5 קילו תפוחי אדמה מבושלים לאחר קילוף
200 גרם בצל חתוך גס
250 מ”ל חלב קוקוס
1/2 כף מלח
1/2 כף פלפל לבן טחון
200 גרם עלי פטרוזיליה חלוטים
100 גרם עלי כוסברה חלוטים
צלעות טלה ברוטב רימונים
אופן הכנה: את הבצל מבשלים בתוך שמן סויה עד להזהבה ומסננים. טוחנים את הבצל עם הפלפל הלבן, מלח, פטרוזיליה חלוטה וחלב קוקוס. מועכים את תפוחי האדמה ומערבבים יחד עם תערובת חלב הקוקוס.
על גבי מחבת קולים מעט את הפלפל הגרוס ומוסיפים את הרימונים, הג’ינג’ר והיין ומביאים לרתיחה. מוסיפים את רכז הרימונים, הסוכר החום והתימין ומבשלים על אש נמוכה כ-10 דקות עד לצמצום לדרגת רוטב סמיך.
את צלעות הטלה צורבים במחבת פסים או בתנור בחום של 200 מעלות למשך 10-7 דקות. מסדרים את הצלעות בצלחת, מניחים כף מהפירה, יוצקים מעל רוטב רימונים ומגישים.
נריה חדד זוכר היטב את היום ההוא שבו ברגע אחד השתנו חייו והוא הרגיש את הקרקע שנשמטת מתחת לרגליו. לא, זאת לגמרי לא קלישאה, כי כשהרופא מבשר לך שאתה חולה בסרטן אלים שכבר משתולל בכמה מוקדים בגופך, ברור לך ששום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה.
שלוש שנים חלפו מאז. היום חדד בריא וחובק את הספר החדש שלו “כואב מצחוק”, שנולד ברגעים הכי קשים שלו, שבהם הוא מצא את עצמו, באופן מפתיע, דווקא צוחק. “הספר נכתב מהנקודה שבה ברגע אחד קטן לוקחים ממך את הכול”, הוא אומר, “בפעם הראשונה הרגשתי בכל הגוף את הכוחות שדוחפים אותי מטה, ומנגד הרצון לחיות ולא לוותר בלי מאבק. גם ברגעים שהכוחות נגמרים אתה מגייס את הכול. הדברים שכתבתי מאוד אישיים. יחד עם זאת, החלטתי שאני מוכרח להוציא אותם לאור. אם משפחה אחת תרגיש בזכות הספר הזה שיש תקווה וסיבה להמשיך בחיים ולא להישבר, אני אהיה המאושר באדם”.
“סרטן זה שם נרדף למוות”
חדד בן ה-36 נשוי לאסנת ואב לשלוש בנות, משי (9) מיה (4) ומיקה (שנה), מתגורר במרכז שפירא. המפגש הראשון שלו עם מחלת הסרטן היה עוד כשהיה תלמיד תיכון, אז חלו שני הוריו במחלה במקביל. “זה היה לפני 20 שנה, ואז המחלה הזאת הייתה עבורי הפחד הכי גדול בעולם”, הוא מספר, “באותה תקופה שכן שלנו נפטר מסרטן, אז מבחינתי המחלה הזאת הייתה שם נרדף למוות, לא הייתה אופציה אחרת. שניהם לא הרגישו טוב תקופה והתרוצצו בין בדיקות ורופאים. אני כל הזמן ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שישמור לי עליהם. אימא קיבלה את הבשורה ראשונה, ואחרי תקופה מאוד קצרה חזרתי מהלימודים וראיתי אותה בוכה על הספה, כששאלתי מה קרה היא סיפרה שגם אבא חולה. הייתי אז בעיצומן של בחינות הבגרות, ואני זוכר מהתקופה הזאת בעיקר המון בלאגן ותסכול, במקום להתמקד במבחנים התעסקתי במוות. שאלתי הרבה שאלות, אבל לא היה מי שיענה. בזמנו גם לא היה נהוג לדבר על זה, וההורים שלי כמעט לא שיתפו. יחד עם זאת, אני זוכר גם משהו טוב, היינו עטופים מאוד על ידי בני המשפחה, החברים והשכנים, וכבר אז הבנתי שגם ברגעים הרעים יש דברים טובים ואתה מגלה אותם לאט לאט”.
שניהם נאבקו במחלה והחלימו. אביו חגג לאחרונה יום הולדת 70 בחיק המשפחה המורחבת. “הוא בסדר, אבל מתמודד עם כל מיני בעיות בריאות שצצו בעקבות המחלה והטיפולים. הספר שלי מוקדש לו. הוא זה שלימד אותי שבכל מקום חשוך יש גם נקודת אור, צריך רק לדעת למצוא אותה. אבא שלי תמיד מחפש את האור”, אומר נריה.
משפחת חדד. צילום: יונתן הזה
בשנת 2012 שבה המחלה ותקפה את אימו בת שבע, היא נאבקה בה במשך שנתיים עד שהלכה לעולמה. “זה היה שבר. אימא שלי הייתה בשבילי הכול, היינו מאוד קרובים ודיברנו הרבה, היא היחידה שהקשיבה באמת”.
ידעתם שזה הסוף? “לא, האמת שלא האמנתי שהרגע הזה יגיע. ידעתי שהמצב לא טוב, אבל האמנתי לאורך כל הדרך שגם הפעם היא תצא מזה. בשבועיים האחרונים לחייה היא הייתה מאושפזת בבית החולים והצלחתי להיכנס אליה רק פעמיים. לא הייתי מסוגל לראות אותה ככה”.
הספקתם להיפרד? “להיפרד ממש, לא. עוד לפני שהיא התאשפזה היא אמרה לי, ‘נריה, זהו זה’, ואני נשארתי ללא מילים. ביום האחרון היא השתחררה מבית החולים, הספקתי לנשק אותה בכניסה לבית וזהו, היא נפטרה שם. פעם הייתי בוכה הרבה. בכל פעם שרק היו מזכירים את המילה ‘אימא’, הייתי פורץ בבכי. מאז שהתגלתה אצלי המחלה הפסקתי לבכות, אבל הלב בוכה והוא יישאר פצוע לנצח”.
“כנראה שזה אולקוס”
כשנה לאחר שאימו הלכה לעולמה החל נריה עצמו שלא להרגיש טוב. הוא סבל מכאבי בטן, חולשה, כאבים מוזרים במקומות שונים בגוף ותחושה כללית לא טובה. “רזיתי מאוד והייתי כל הזמן חולה. מי שמכיר אותי יודע שאני אף פעם לא חולה, ולכן זה היה נראה לי מוזר. התחלתי לעשות כל מיני בדיקות, ואמרו לי שזה חיידק בקיבה. אחרי שגם זה לא עבר, אמרו שכנראה שזה אולקוס. הרופאה לא התרגשה בשום שלב, היא אמרה שאני צעיר ושאין לי מה לחשוש. תוך זמן קצר כבר לא יכולתי לתפקד, לא הצלחתי לעשות שום דבר בבית ולא מצאתי כוח לעזור עם הבנות”.
הוא המשיך בסדרה של בדיקות נוספות עד שהגיעה הבדיקה הגורלית שמיד בסופה הוא קיבל את הבשורה שמדובר בסרטן אלים מסוג לימפומה שאינה הודג’קין, שהחל במעיים והספיק כבר להתפשט לכבד ולכליות.
עד שהגיעו תוצאות הבדיקות. אילוסטרציה: מורן נסים. צילום רפואי, ברזילי
בלב כבר היית מוכן לזה? “לא. לאורך כל הדרך אסנת הרגיעה אותי ואמרה שאין לי כלום, וגם אם כן, אז לא מדובר במשהו רציני. לפני שנכנסתי לבדיקה אמרתי לה שגם אם משהו לא בסדר, אנחנו נתגבר. ועדיין לא חשבתי שזה סרטן, למרות שאני כבר מכיר את המחלה והיא הגיעה עד פתח ביתי. חשבתי שמקסימום אצטרך לקחת כדור או שניים, אולי כדורים כל החיים וזהו”.
זוכר את הרגע שבו קיבלת את הבשורה? “הייתי מעורפל כי הבדיקה נעשתה בטשטוש. מיד אחרי שסיימתי אותה כבר נכנסנו לחדר של הרופא, עוד לפני שהספקתי להתאושש כמו שצריך. בשלב הזה כבר היה לי ברור שזה כנראה סימן לא טוב. הרופא התחיל ואמר שזאת לא דלקת ואני לא שמעתי את המילה ‘לא’, אז מיד הוקל לי. פתאום הוא המשיך לדבר עוד ועוד והתברר שלא הבנתי נכון. ברגעים הללו הייתי בסחרור ולא הצלחתי להבין מילה אחת ממה שהוא אמר”.
על מה מדברים בדרך חזרה הביתה? “אני לא זוכר שדיברנו. הממצאים נשלחו לביופסיה, והיה צריך לחכות לתוצאות רשמיות, אז עדיין נשארה התקווה שאולי זו טעות, אולי הכול בסדר. אני חשבתי על המון דברים ונדרתי נדר שאם אני יוצא מזה אני מביא עוד תינוק לעולם. אתה בונה תכניות, מתכנן את העתיד ופתאום אתה מבין שהכול שטויות, שברגע אחד אתה יכול לא להיות פה יותר”.
אילוסטרציה: מורן ניסים, צילום רפואי ברזילי
התוצאות של הביופסיה איששו שאכן מדובר במה שנריה חשש ממנו כל כך, והוא מיד החל בסדרה של טיפולים והתרוצצויות. “אימא שלי תמיד הייתה אומרת שבשביל להיות חולה צריך להיות בריא. היא התכוונה לזה שיש סביב זה כל כך הרבה ריצות וסידורים ובירוקרטיה. אף פעם לא באמת הבנתי למה היא התכוונה עד שלא חוויתי את זה. אז הוספתי שבשביל להיות חולה צריך להיות בריא ועשיר”.
“ברזילי היו נקודת אור”
במשך שנה הגיע לבית החולים ברזילי אחת לשלושה שבועות ועשה טיפולים כימותרפיים. “בית החולים והצוות פשוט מדהימים. אני מספר עליהם בכל מקום אליו אני הולך, ממש מרגיש שהפכתי לשגריר של בית החולים. היחס שלהם והטיפול ראויים לציון. בתוך כל החושך הזה הם היו נקודת אור. הטיפולים הללו הם רכבת הרים בלי חגורת בטיחות. אתה גם אף פעם לא יודע איך הגוף שלך יגיב הפעם, תמיד יש הפתעות ואין כאן שום ספר הדרכה. בפעמים הראשונות הייתי גמור מבחינה נפשית ופיזית, פשוט ממוטט. הרגשתי שלקחו ממני את הגוף ואת הנפש. ברגעים הקשים הללו אתה רק מבקש להיות בריא ומבין עד כמה אתה רוצה לחיות”.
"נקודת אור". צילום: מורן נסים. צילום רפואי, ברזילי
אופטימי? “אין ברירה אחרת. אתה חייב להיות אופטימי, אחרת אתה מת. יש ימים מאוד קשים, מטורפים ורק האופטימיות היא זאת שנותנת את הכוח להילחם. תמיד דמיינתי את עצמי כמו עץ דקל, שיכול להתכופף כשקשה, אבל אסור לו להישבר כי משם כבר אין דרך חזרה. הסביבה שלי והצוות הרפואי הם שנתנו לי את הכוח לא לאבד תקווה”.
ובכל זאת, היו רגעי שבירה? “אני זוכר רגע אחד שבו התעוררתי באמצע הלילה עם חום גבוה וממש לא הרגשתי טוב. היה לי ברור שאין לי מה לחפש בבית החולים, וששם מסוכן יותר עבורי מאשר בבית. מצד שני סבלתי מכאבי תופת ולא מצאתי שום דבר שיקל עליי. שם נשברתי ובכיתי ושאלתי מה עשיתי רע שזה מגיע לי”.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
“אסנת לא שיתפה אותי במחשבות”
במקביל ניסו נריה ואסנת לנהל שגרת חיים רגילה, עד כמה שאפשר, בעיקר עבור הבנות. הם עברו שלב אחר שלב, שמרו על אופטימיות ומעולם לא דיברו על הגרוע מכול. “יש רגעי שבירה, אבל יש פה משפחה וילדים וחיים שצריך לנהל, אז שיחקנו אותה כאילו העסקים כרגיל. רק בימים האחרונים אסנת הרשתה לעצמה להגיד לי שהיא פחדה שלא אצליח לעבור את זה. לאורך כל הדרך היא תמכה ומעולם לא שיתפה אותי במחשבות שלה על סוף לא טוב”.
גם לבנות שלו הבטיח נריה לאורך כל הדרך סוף טוב. באחת הפעמים שאלה אותו משי בתו אם הוא ימות כמו סבתא. “זה שבר אותי, אבל דווקא משם שאבתי את הכוחות והחוזק. הבטחתי לה שאני אלווה אותה כשהיא תעלה לכיתה א’ וקיימתי”.
מי סופר? נריה חדד והתרופות. צילום: יונתן הזה
באותם ימים, כשהוא מוצף רגשית ובראשו מתרוצצות אינספור מחשבות, ביקש נריה מאסנת שתקנה לו מחברת. “מעולם לא כתבתי קודם לכן, אבל הרגשתי שאני חייב להוציא איכשהו החוצה את מה שאני מרגיש. התחלתי סתם לשרבט. כתבתי משפט פה ומשפט שם ולא תכננתי בכלל שיצא מזה משהו”, הוא מספר. “באחד הערבים הגיעה אלינו שכנה שבאה לחזק את ידה של אסנת ואמרה משהו בסגנון של ‘שמעתי מה קרה לבעלך. גם לדוד שלי היה והוא מת’. משי שמעה את זה והתחילה לבכות ואחרי שהיא הלכה גם אסנת בכתה. התחלנו לדבר על זה ופתאום פרצנו בצחוק גדול על חוסר הטקט של אנשים. התחלנו לעלות עוד ועוד דוגמאות על כאלה שבאו לעודד, אבל יצא להם בדיוק ההפך. אחת סיפרה על מישהי שהחלימה, עשתה סעודת הודיה ונפטרה יום אחר כך, אחר סיפר על בוס שחזר לעבודה ומת שלושה חודשים לאחר מכן, מישהו שמע שאצלי זה בבטן, אז הוא אמר לי ‘אה בבטן?! זה הכי קטלני’. זה בסדר, כי זה ברור שאנשים מבולבלים ולא ממש יודעים איך להגיב, אז לפעמים לא יוצא להם לא טוב. אז לקחתי את המחברת והתחלתי לכתוב, נזכרנו בעוד ועוד ‘מעודדים’ ופשוט צחקנו בלי סוף. פתאום הבנו שזה כואב, וקשה ועצוב, אבל זה גם יכול להיות מצחיק והכל תלוי איך מסתכלים על זה, אז בחרנו לצחוק”.
האינטרנט הצליח להצמיח כוכבים רבים ברחבי העולם. תופעת כוכבי הרשת רווחת מאוד, ומדי תקופה אנחנו נחשפים לכוכבים חדשים, בעיקר בתחום המוזיקה, שעשו את שמם באמצעות הרשת. גם באשקלון יש כוכבי רשת, אבל הם לא מתעסקים במוזיקה או באמנות דומה, הם התעסקו בביקורת של התנהלות השלטון.
קוראים להם דורון נקשרי ומייק אטדגי. השניים החלו את דרכם ברשת לפני כארבע שנים וחצי, קצת לאחר שהחל שלטונו של איתמר שמעוני. הם היו מבקרים חריפים שלו ודאגו להעלות מדי שבוע פוסטים, שלא פעם הביכו את השלטון ואפילו סיפקו חומר לעיתונות המקומית. להבדיל מכוכבי הרשת המוזיקליים, הקופון שהשניים מבקשים לגזור מהפופולריות שצברו הוא לא כלכלי, אלא יותר ציבורי. הם רוצים להיכנס למועצת העיר ולהוביל תהליכים בעיר. הם מבקשים לעשות זאת במפלגת “הבית החברתי”, שאותה הקימו. איתם ברשימה וגם בריאיון עורכות הדין תמר קידר ומרגלית שחר.
אטדגי, שחר, קידר ונקשרי. צילום: יוגב חג'ג'
למה לכם פוליטיקה עכשיו? אטדגי: “אנחנו נסחבנו לסיטואציה בעל כורחנו כי ראינו התנהלות מושחתת מהיום הראשון, ולא הייתה לנו ברירה אלא לעצור את התהליך של ההתרסקות של העיר הזו. פונים אלינו גורמים מהעירייה שפשוט נבהלו מהתופעה ומההתנהלות החדשה והמושחתת והתחילו להוציא לנו חומרים. יאמר לזכותו של דורון שהוא התנהל בצורה של הצלבה חכמה. לעולם לא הוצאנו מידע שהיה נכון בחלקו. תמיד קיבלנו מעוד מקור”.
גם הפעילות הזו לא הייתה פוליטית, יותר הייתה על איכות השלטון. מה הכניס אתכם לשדה הפוליטי? קידר: “השאלה היא איך אתה מגדיר פוליטיקה. אם אתה מגדיר פוליטיקה כעסקנות ועשייה למען עצמך, זה לא אנחנו. אבל אם אתה מגדיר פוליטיקה כמקום שיש לך בו יכולת השפעה לטובת ציבור רחב ולאו דווקא לאנשים פרטיים, זה המקום שבו אנחנו רוצים להיות. כי לראות אחרים מקלקלים לנו את העיר ומקלקלים את העתיד של הילדים שלנו, זה כבר היה קו פרשת המים. בגלל שהיה לנו כל כך אכפת ממה שקורה, לא יכולנו לשבת מהצד. אנחנו באים לשנות. ודווקא שאנחנו לא מהפוליטיקה זה יתרון. אני קוראת לנו ‘הבלתי משוחדים’”.
שלמה כהן, קידר, נקשרי ואטדגי
נקשרי: “כשהתחלנו את כל הנושא של הבדיקות כלפי השלטון, זה הגיע מתלונות של אנשים. אתה רואה את מה שהולך בעיר, ואני הולך לחיים שלי בעבר, לכיתה ד’, איפה שהתדרדרות שלי בתור נער בסיכון, בקטע של הורים גרושים, קטע כלכלי, אתה לא מצליח לשרוד לבד, ואתה רואה שלטון שמתנהל בברבריות, ואתה שואל, ‘איפה הם היו עד עכשיו?’ איך השלטון הופך לבריון? הרי אם השלטון היה הולך בדרך הנכונה, פועל ומגיע לשכבות החלשות, אז אני לא הייתי פה. הדברים האלה לא יכולים להימשך ככה”.
דורון, אתה זוכר את הפוסט הראשון שכתבת נגד השלטון? נקשרי: “אני זוכר שזה היה בעקבות ההתחברות של איתן קסנטיני שתמכתי בו, אבל ראיתי שאנשים מאבדים את הדרך. אבל זה לא רק זה, ראיתי אנשים שנלחמים בפשע ומצד שני עושים פשע. להשתמש בחוק מצד אחד ומצד שני לעבור על החוק, זה לא מסתדר”.
מצד שני, בני וקנין לא זכה מכם לקיתונות של ביקורת כמו שאיתמר ספג. הקדנציה שלו הייתה מושלמת? נקשרי: “אי אפשר להשוות בין השלטון של איתמר לשלטון של בני וקנין. ראית מה קורה פה? שלושה גזברים מתפטרים בזה אחר זה, יועץ משפטי, מהנדס העיר התפוטר. ראית איך מענישים אדריכל עיר?”
בני וקנין. צילום: דוד לוי.
קידר: “מצחיק אותי שאיתמר ותומר אומרים כל הזמן, 'מה שאנחנו עשינו בקצת הזמן שהיינו, לא עשו 40 שנה'. זה קשקוש. מי שמאמין בזה הוא עיוור. הרי היכל התרבות, היכל הספורט, הספרייה, המרינה, מי שבנה את העיר הזו ועשה אותה זו 'אשקלון בתנופה'. הרי מה היה לפני 40 שנה? הרי לומר שבגלל שאיתמר פתח כמה גנים ועשה רוח וצלצולים ומגלשה, אז הוא עשה דברים שלא היו 40 שנה? זה רק חלק מתעמולה. בכל אופן, אני לא הייתי מעורבת בפוליטיקה אז. אם תשאל, הרוב לא מתעניינים בפוליטיקה, רוב האנשים תן להם שיאספו את הזבל בזמן שלא יהיו 40 ילדי בכיתה וזהו. גם אני הייתי שם, ואני חשבתי כל הזמן איך שהדברים מתנהלים זה לא אסון. אני אגב הצבעתי לשמעוני, חשבתי שהוא אדם צעיר שבא לעשות סדר חדש במרץ והתלהבות ואמרתי, 'שווה לנסות', ואני חושבת שהוא הציע אז תקווה ומשהו רענן. רק אם הייתי יודעת שזה הבן אדם בחיים לא הייתי מצביעה לאחד כזה. לפני כן לא הצבעתי בכלל”. אטדגי: “אני טוען בוודאות שפוליטיקה זה כלי להשגת מטרות. לא אישיות. ההבדל העצום בין בני לשלטון של איתמר שבני מעולם לא דאג לעצמו באופן אישי. הקופה הציבורית הייתה בשבילו קודש קודשים. בתקופה האחרונה הקופה הציבורית הפכה להפקר והשתמשו בה כדי לקדם מטרות אישיות. זה כל הסיפור, וזה ההבדל בין התקופה של בני לתקופה של איתמר”.
מור ושמעוני
מייק, מה היה הפוסט הראשון שלך? “הפוסט המשמעותי שנתן לי את המרץ זה היה פיטורים של אחד מעובדי העירייה שפוטר בזמן שישב שבעה. זה בשבילי היה קו אדום וזה דחף אותי לזה”.
מה מחבר אתכם? רובכם לא הכרת אחד את השני? נקשרי: “אני ומייק מכירים מעל 25 שנה. אנחנו חברים כבר שנים”. קידר: “הרבה ביקשו ממני להצטרף אליהם, אז למה דווקא הם? בגלל שהם, כמו שאמרתי, לא משוחדים. בגלל שהם אמיתיים בעולם שיש כל כך הרבה שקרים ובגידות ואנשים שמדברים בסיסמאות. ראיתי אנשים שלא מפחדים מאף אחד, אי אפשר לקנות אותם ומה הכי יפה בהם? שהם באים מהעם, הכי אמיתיים, הכי אותנטיים והכי בלי מניירות וסיפורים. באים ואומרים את האמת בפרצוף, וזה מדבר אליי. אנשים מתחברים אליהם בגלל שהם אמיתיים”.
איך שמעת עליהם? קידר: “דרך הפייסבוק בהתחלה. הם ידעו על הרבה דברים שאני לא ידעתי, דברים לפני שהתפרסמו. ואמרתי, 'יש פה ראש עיר שבא לשנות ובא לעשות, אז תנו לו הזדמנות, אתם לא יודעים'. ומה הסתבר? שאני לא ידעתי. מתברר שהם ידעו דברים שאני לא ידעתי. כשאני נחשפתי לשלטון ראיתי שמייק ודורון צודקים ויש פה משהו מסריח. ומה יותר נורא מזה? שהסירחון לא יוצא החוצה, מסתירים את זה”. שחר: אני לא הכרתי אותם, אני אשקלונית ותיקה, אבל פייסבוק עשה את העבודה, וראיתי שאני מתחברת למה הם כותבים. לא ידעתי דברים שהיו. כמו זבובים על הקיר, הם ידעו דברים מחדרי חדרים. ראיתי שאני מתחברת לדרך שלהם, למלחמה שלהם, כל הזמן עשיתי לייקים והגבתי תגובות. תמיד אמרתי להם, 'אני אתכם, במה שתבחרו לעשות'. ראינו דברים ולא יכולנו לעשות כלום, וכשראיתי שני בולדוזרים ככה, אמרתי, 'אני מצטרפת', אמרתי שאני מוכנה לעזור, ולא חשבתי להצטרף. אבל כשהם הציעו, אפילו לא היססתי”.
"לא נצביע באופן אוטומטי"
בבחירות האחרונות היה אטדגי קרוב מאוד לכניסה למועצה, אבל דרך סיעת ש”ס. הוא הוצב במספר 4, והסיעה הכניסה שלושה מנדטים. היום בדיעבד הוא חושב שטוב שלא נכנס למועצה, “שבח לבורא עלום שלא נכנסתי”, הוא אומר. “כי אם הייתי נכנס לא הייתי יכול לכתוב. הייתי מספר 4 בצירוף מקרים נדיר, התקשרו אמרו לי תביא ת"ז מהבית, צילמו והגישו רשימה. סך הכול בגלל הפטירה של הרב עובדיה יוסף נגעו כמעט ב-4 מנדטים. לא היה לי שום רקע בפוליטיקה. גם בכתיבה עצמה כשהתחלתי לא הייתה לי הבנה גדולה, רק הבנתי שצריך לשמור”.
אטדגי והרב אביטן בפתיחת המטה של ש"ס באשקלון
ש”ס זה לא משהו שקרוב אליך? “אין חיבור טבעי ביני לבין ש”ס. לצערי הרב גם בתוך ש”ס יש דברים שנוגדים את הדרך שלי. אני מדבר על ש”ס הארצית. כי במקומי הם חברי מועצה מצוינים אחד אחד”.
והם ישבו בקואליציה שאתה הרבית לתקוף. אטדגי: “הם ישבו באותה הקואליציה. לטעמי, הם לא היו צריכים לשבת שם. הוכח מעל לכל ספק שהם לא קיבלו כלום. לדעתי, כל חבר מועצה שהיה שותף בקואליציה של השלטון הקודם הוא שותף למה שקרה שם, ויש לו אחריות מסוימת. גם מה שקורה היום עם תומר שהוא חבר ונחמד, כולם היו שותפים. סגנים, ממלא מקום, ראשי ועדות. תראה לי פוסט אחד שכתבו נגד השלטון הזה. שאילתה. רק האופוזיציה כתבה”. נקשרי: “אנחנו נמשיך בדרך הזאת, ואם נזהה התנהלות בשלטון הבא שהוא מתנהל בצורה קלוקלת, כמו שהתנהל השלטון הזה, אני אומר שאנחנו נהיה אלטרנטיבה לשלטון. אנחנו לא נשב עם שלטון מושחת. להבדיל מש”ס וכל אלה שישבו. אנחנו ניתן אלטרנטיבה לשלטון. אם שלטון יתנהל בצורה כזו, אנחנו לא נרים יד באופן אוטומטי. אנחנו מספיק חזקים בשביל לשבת באופוזיציה ולתת את הלחימה שלנו עד שנזיז גם את השלטון המושחת הבא, אם הוא יהיה כזה – ואני מקווה שהוא לא יהיה כי העיר הזו סבלה וממשיכה לסבול. החברה באשקלון משוסעת, ויש פה קרע עצום באוכלוסייה, וזה בא מלמטה ואת זה אנחנו רוצים לסדר”.
לא נרים יד באופן אוטומטי. כך ניראת ישיבת המועצה
אני מבין שאין בכם תמימות דעים בנוגע למועמד לראשות העיר נקשרי: “אני תומך בכל מי שלא מושחת”. קידר: “כולנו לא נשב עם שמעוני. כל מי שהציבור יבחר בו ולא יהיה שמעוני”. נקשרי: “לא נשב עם שמעוני, לא בגלל שאנחנו לא רוצים, אלא בגלל שהוא לא יהיה פה. גם אם יקרה נס והוא ייבחר, הוא לא יכול לכהן”. אטדגי: “ברגע ששמעוני אומר שהוא ינהל את מספר 2 שלו, אז מספר 2 זה כמו מספר 1”.
"נעמוד בסטנדרטים של אשקלון בתנופה"
אחד האירועים הפוליטיים המשמעותיים שהתרחשו פה שבועות האחרונים זה סיום דרכה של מפלגת “אשקלון בתנופה" האגדית והעברת נכסיה ל”בית החברתי” בראשות נקשרי ואטדגי. אפילו את האותיות המיתולוגיות “חי” הם קיבלו. “אנחנו, המקור שלנו זה ‘הבית החברתי’.
‘אשקלון בתנופה’ זו סיעת הגג, וכל חבריה החליטו פה אחד שהסיעה תעבור לבית החברתי”, מסביר אטדגי. “זה אומר שנעמוד בסטנדרטים של 'אשקלון בתנופה', שאין שחיתות ויש עשייה לטובת הציבור נטו, קידום מטרות לטובת הציבור, זה מתחבר כמו כפפה ליד עם המטרות של 'הבית החברתי'”.
סיעת הגג היא 'אשקלון בתנופה'. בני וקנין ושלמה כהן
הארבעה מגיעים כל אחד מרקע שונה וממקום אחר. אטדגי, בן 47, עצמאי כבר מעל 20 שנה, הנדסאי חשמל, נשוי פלוס אחת. נולד וגדל בשדרות בן גוריון ובשכונת שמשון. ביסודי למד בבית הספר בן צבי ובתיכון באורט אפרידר, כיתה י”ג באורט ימי והנדסאי במכללה למינהל באשדוד.
מייק אטדגי
קידר, בת 42, נשואה ואימא לשלושה, עורכת דין ונוטריון ובעלת תואר שני במשפטים. נולדה וגדלה בשכונת שפירא באשקלון. רק בתיכון עברה המשפחה לשכונת נאות אשקלון. אחר כך התחילה ללמוד משפטים באוניברסיטה, “אז נפתח אליי עולם מדהים ודיברו אליי הערכים של הדמוקרטיה. מעולם לא חשבתי על פוליטיקה, אבל עסקתי בזה מאחורי הקלעים, הייתי לוביסטית של לשכת עורכי הדין בכנסת. זה לא דיבר אליי”.
עו"ד תמר קידר. צילום: יוגב חג'ג'
במקביל קיימה פעילות חברתית וציבורית. היא כיהנה גם כמבקרת בבתי מעצר מטעם המשרד לביטחון פנים. לאחר מכן עבדה בחממה הטכנולוגית, ושם הכירה את בני וקנין. לאחר החתונה גרה במשך שנתיים בכפר סבא.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
מרגלית שחר, בת 48, עורכת דין, נוטריון ומדריכת טיולים. נולדה במושב אשתאול, ובשנת 1965 עברה לאשקלון. בכיתות ז’-ח’ היא למדה בבית הספר ישורון, בתיכון ברוגוזין. היא נשואה כיום בפעם השנייה, אימא לארבעה וסבתא לשניים. למדה הוראה ותוך כדי העבודה בתחום היא החליטה שהיא רוצה ללמוד משפטים.
היא יצאה לשנת שבתון, התחילה ללמוד משפטים ולא חזרה עד שסיימה את הלימודים, קיבלה תעודה ופתחה משרד. היא לימדה בעירוני ד' ובבית הספר נוף ים. לאחר מכן היא חזרה לחלום שלה ולמדה תואר שני בחינוך ומחזיקה בתואר. למדה קורס מדריכי טיולים בחו”ל והיא מוציאה קבוצות של חברים לטיולים.
המבוכה שאחזה במחנהו של ראש העירייה בפועל תומר גלאם בשעה שאמנון גלולה, מהצד של איתמר שמעוני, תיעד את האיום המביך של ליאור חורב, המנצח על הקמפיין של גלאם (“כשאבוא אליך תהיה מגובס”), סימנה בכלי התקשורת הארציים את אשקלון כעיר המרתקת ביותר ששווה לעקוב אחריה לסיקור שוטף, בוודאי לשים עליה עין.
אמנון גלולה אצל ריקלין וסגל בערוץ 20
אלא שלמרבה השמחה ההר הוליד עכבר, ומאז אותה תקרית סוערת המועמדים באשקלון, ייאמר לזכותם, לקחו את עצמם בידיים ובלמו בחריקה את מה שנראה היה כהליכה על מדרון חלקלק, שנקודות בטוח לא היו מוסיפה לעירנו הקטנה.
גילויי האחריות והאיפוק מצד המועמדים, נכון לדייק, היו עד עכשיו. כי מעכשיו זה הולך להיות כנראה משחק חדש. כי 40 יום לבחירות זה אומר שהספירה לאחור החלה והעצבים מתחילים להיות חשופים ממש. האם אשקלון תצליח לאכזב את ערוצי הטלוויזיה ואת האתרים הגדולים כדי להכריז שבאשקלון לא תהיה הסלמה מחודשת?
פיני ביטון. "בלי חשבון"
היכולת של ראשי המטות לרסן את הפעילים המתלהמים מזכירה לי סיפור על מקובל שידע הכול על הנכנסים אליו. היה אחד שניסה להתחכם והחביא פרפר חי בכף ידו. הוא שאל את המקובל האם הפרפר חי וחשב לעצמו שאם המקובל יגיד שכן, אז הוא ימעך את הפרפר ויגיד לו שטעה. ומה ענה המקובל? “יא אבני, הכול בידך. אם תרצה הוא ימות, אם תרצה הוא יחיה”. וזה כל הסיפור. השאלה לאן רוצים מעכשיו לקחת את ההגה, האם למערכה נקייה או מלוכלכת. איך אמרנו? עיר קטנה. ביום שאחרי הבחירות כדאי להישאר חברים.
אז בינתיים יש רגיעה, ורק שלא נהרוג את הפרפר. ביום שהופיע הטור הזה שעסק בניתוח המצב וסיכויי המועמדים הרציניים, מיהרו להתקשר אליי פעילים בולטים מטעם מתמודדים שנעלבו נורא שלא נגעתי בהם במילה. הרגעתי אותם שאין להם סיבה להיעלב ושעדיין מוקדם, והנה כבר ראינו ניצנים של חיבורים. למשל מישל בוסקילה וויקטור בן עמי שגיששו את דרכם וירדו בכבוד מהעץ: בוסקילה פנה בטבעיות לאיתמר שמעוני, ובן עמי תפס מחסה אצל משה אטיאס.
בוסקילה ושמעוני בתקופה יותר טובה. צילום: אורי קריספין
מטעם אטיאס שאלו אותי למה לא התייחסתי לסיכוייו, והגבתי ברוח הכעס והפיוס של הימים הנוראים שהיה לי קצת כעס, אולי אישי, כלפיו ושלא לתפוס אותי בשעת צערי. עם זאת, אני מוכן להודות שלאטיאס יש כרטיס ביקור של עשייה ראויה ומכובדת וגם הפליא להצמיד את איש השב”כ לשעבר (בן עמי) למספר 2.
אטיאס ובן עמי יחד
אפשר עוד לייחס לאטיאס מינוי מוצלח במיוחד של רונית מצליח כמנהלת התנו”ס. מצליח מוכיחה יום-יום שיש כיסוי מלא לצ’ק הפתוח שאטיאס נתן לה בעצם המהפך שעשתה.
גם 40 יום לפני הבחירות רוני מהצרי מקרטע. אמנם שלטי החוצות שלו “רוני, ראש העיר שלי” הם הברקה, אבל מה לעשות שהציבור, זו תחושתי, חושב קצת אחרת. רוני חייב להתחבר בלי להתווכח מי יהיה בראש, ואיך אומרים? יפה חצי שעה קודם. יהיה מעניין לראות סיטואציה שבה רוני יחד עם הגברת ריקי שי מצטרפים לאבי עייש לנהל את העיר הזאת. אם אני אבי עייש, כבר ברגע זה מרים טלפון לגברת שי ולרוני מהצרי.
שמעוני? מקווה שהתסריט של בת ים לא יתרחש באשקלון, שם לחיאני אמנם נבחר לראשות העיר, אבל תושבי בת ים ראו רק את הבא אחריו בשל מצבו המשפטי.
זה הזמן לשאול את שמעוני, עם כל הכבוד, ומה גם שאי אפשר להתעלם מסיכוייו להיות ראש עיר, האם הציבור לא זכאי לדעת מי מספר 2? שמי יודע אם לא יהפוך להיות במקומו ראש העיר ולתת לציבור לעשות את החשבון. לא יודע, ייתכן שמספר 2 יהיה אולי מתאים יותר משמעוני, ואז בכל מקרה יצביעו לו. ואולי לא. בקיצור, זו חובתו הציבורית כבר עכשיו לחשוף אותו, או כפי שנהג לומר הפרשן המשפטי המיתולוגי המנוח של רשת ב’ משה נגבי: “לחשוף ולחשוף כי אין חיטוי טוב יותר מאור השמש”.
אני מעריך שככל שינקפו הימים לשמעוני לא תהיה ברירה והוא ייאלץ לפזר את הערפל, אחרת הוא ישלם מחיר כבד בקלפי.
כמה ימים אחרי שהמדור פרגן לתומר גלאם, עם כוכבית קטנה על כך שמאחוריו כנראה עומד רב (נכבד אמנם) שעשוי להתערב בענייניו לאחר הבחירות, רץ תומר לאתר אינטרנט כדי להזים את הסיפור. הלוואי שבאמת נקבל מועמד חופשי ומשוחרר מהתחייבויות ואף נתנצל אם כך יהיו הדברים. תומר אמנם פתח עם נתוני עשייה טובים בשטח ועם פלטפורמה כראש עירייה בפועל, אך משום מה בעיני הוא לא מתרומם בינתיים. למה? לא יודע. תומר עשה בשכל כשליהק את מיריי אלטיט המדהימה לרשימה. אלטיט, שממונה על החינוך הלא פורמלי וקידום מעמד האישה ועם רקורד מרשים, עשויה לתת את הדחיפה שחסרה לו.
בעירייה, בחברה הכלכלית ובחברת אינטלקט חשים הלילה סיפוק עצום עם סיומו של פסטיבל 'דרום עולה 5' כשהפעם על פי הערכות הגיעו כ-50 אלף חוגגים, תושבי העיר ומחוצה לה, שצבעו את טיילת בר כוכבא באשקלון ונהנו מהופעות של מיטב האומנים במוזיקה הישראלית ומיטב כוכבי הילדים. את הערב הראשון של הפסטיבל פתחו אייל גולן ומשה פרץ עם המופע המשותף והמצליח שלהם. קודם לכן הופיעו על הבמה סאבלימינל ומרגי.
ביומו השני של פסטיבל הופיעו עומר אדם ולפניו – סטטיק ובן אל תבורי ואנה זק. בהופעות המוקדמות שיועדו לילדים הופיעו ביום הראשון מיכל הקטנה וביום השני מני ממטרה. בין ההופעות הופיעו להקות המחול השונות של העיר.
במתחם הפסטיבל, מלבד דוכני האוכל הרבים נהנו המבקרים מפעילויות לכל המשפחה כגון תערוכת הצילומים החברתית 'אשקלון אהבתי', תיאטרון רחוב, פסלים חיים, רחוביוקי, מתקני לונה פארק, מופעי קרקס, הצגות ילדים, מופעי תיפוף ועוד.
גם השנה, שיתוף הפעולה עם ערוץ הופ! הוליד מתחמי תוכן חווייתיים במסגרתם נערכו שעשועי מדע של ערוץ wiz, מתחם ג'ימבורי לפעוטות עם לולי, מפגש עם כוח הקצב והמופע המקפיץ שלהם ומפגש עם החברים האהובים ביותר בסוכה של ערוץ הופ!
לכל אלה, הצטרפה השנה אטרקציה ייחודית ומרהיבה, הטרפז המעופף, שכללה מופעים עוצרי נשימה של מעוף ואקרובטיקה בגובה רב וסדנאות טרפז חוויתיות לכל מי שחולם לעוף.
הימים האחרונים היו ימים קריטיים לגיבוש הרשימות למועצת העיר והמועמדים לראשות העירייה. זאת מאחר והיום הוא המועד האחרון ומי שרוצה להצטרף צריך להכניס את היד לכיס.
לכן, ראינו בימים האחרונים מספר פרישות של מועמדים והתמזגות של אחרים.
האחרונה לעשות זאת היא חברת המועצה ד"ר ריקי שי, שהצטרפה היום לרשימה של המועמד עו"ד אבי עייש. לאחר שכבר הגיעו להסכמות, אתמול זה התפוצץ בשל פערים. אך היום, הגיעו השניים להסכמות במסגרתם פרשה שי מהמירוץ והצטרפה כמספר 2 ברשימה של עייש הנקראת "אשקלון מנצחת".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
ריקי שי
"אנו שמחים לבשר על כך שהשתכלל היום בע"ה הסכם בין הגברת ריקי שי לבין עו"ד אבי עייש, שתכליתו לאחד את הכוחות במסגרת רשימת "אשקלון מנצחת" למועצת העיר ולהוביל את עו"ד אבי עייש לראשות העיר אשקלון", נמסר ממטהו של עייש. "ראשי הסיעה החדשה רואים עין בעין את הנושאים החשובים והפעולות הנדרשות כדי להוביל את אשקלון לעתיד טוב יותר בכל התחומים: בחינוך, באיכות החיים והתעסוקה".
המועמד לראשות העירייה ומי שכיהן בעבר כראש העירייה, אל"מ במיל' רוני מהצרי הודיע היום כי הוא פורש מהמירוץ לראשות ולמועצת העיר. בשבועות האחרונים פנה מהצרי למספר מתמודדים לראשות העירייה וביקש ליצור איחוד ושיתוף פעולה אך הדבר לא צלח ומהצרי שהביט קדימה ובחן את מצב הפוליטי לאשורו הסיק את המסקנות הנדרשות וסיים את המירוץ.
"הצטרפו אלינו אלפים שהאמינו בדרכנו". שלט בחירות של מהצרי. צילום: אלירם משה
בהודעה שמסר מהצרי לפעיליו הוא כתב: "לפני כשישה חודשים יצאנו לדרך חדשה, ליצור אלטרנטיבה ניהולית מזו שנוהלה ב-5 השנים האחרונות בעיר אשקלון. עד היום הצטרפו אלינו אלפים שהאמינו בדרכנו זו. במהלך החודשים הללו פניתי לחלק מהמתמודדים לראשות העיר והצעתי להם לשתף פעולה, כדי שנוכל לפעול יחד ולהצעיד את אשקלון למקום שהיא ראויה לו, אך הדבר לא צלח. לאחר שיקול דעת של המצב הפוליטי, ובהתייעצות עם משפחתי וחלק מהחברים החלטתי לא להציג את מועמדותי ולפרוש מהמרוץ לראשות העיר ולמועצה".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
מהצרי שכיהן כראש העירייה בשנים 2003-2008 הצליח לחבר סביבו מספר בכירים שלעבר מעיריית אשקלון ובהם הגזבר לשעבר, פיני בוסקילה ואלברט אלקובי שכיהן גם כראש מנהלת הסכם הגג.
איתמר שמעוני ממשיך לגייס לשורותיו תומכים מקרב המתמודדים למועצת העיר. סיעת 'קודם כל אשקלון' בראשות חברי המועצה ד"ר אלכס סולטנוביץ' ודוד בן אברהם הודיעו אמש באופן רשמי כי הם מתייצבים מאחורי איתמר שמעוני מועמד רשימת "אשקלון תנצח" במירוץ להנהגת העיר אשקלון.
סולטנוביץ עם בן דוד וביבס
על פי ההודעה שהוציא מטה שמעוני, אם ייבחר לראשות העירייה יקצה משאבים בתחומי החינוך, התרבות והתיירות ויקים בין היתר: מתחם בינלאומי להחלקה על הקרח, מוזיאון ההיסטוריה של העיר ובניית מרכז רב תחומי חינוכי ומדעי. עוד סוכם בין הצדדים כי ימצאו פתרונות דיור לאוכלוסיות המוחלשות בעיר ויקימו גוף ייעודי אשר ירכז את תחום התיירות והנופש בעיר.
לאחר שהכריז כי יתמודד לראשות העירייה וחזר בו, כעת בחר לו חבר המועצה אפי מור את דרכו בפוליטיקה. דרך חדשה ישנה – לצד ראש העירייה המושעה, איתמר שמעוני.
"עברנו כברת דרך ארוכה יחד, לא מעט משברים בדרך, גם ברמה האישית", כתב שמעוני בדף הפייסבוק שלו. "ואני שמח שאתמול, בשיחה מלב אל לב, עד השעות הקטנות של הלילה, החלטנו שטובת העיר עולה על כל שיקול אחר, ואנו חוזרים לעבוד יחד. אפי מור שוב איתנו, ואין מאושר ממני שזה קורה".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
מור יכהן כמספר 3 ברשימה, ואילו כמספר 2 ברשימה הוצב אייל אביטל, עורך דין פלילי ותושב באר שבע עד לאחרונה ומי שייצג את שמעוני בחלק מהליכי המעצר שלו. "לאחר תקופה לא פשוטה שעברתי, הן במישור הציבורי והן במישור האישי, נזקקתי לפסק זמן ממושך על מנת לעבד ולעכל את שרשרת האירועים אליה נקלעתי", מסר מור. "זו הייתה אחת התקופות הקשות בחיי, במהלכה נדרשתי להתמודד במאבקים לא פשוטים במספר חזיתות. עשיתי כל מאמץ כדי לייצב את העירייה בתקופה לא פשוטה, ואני שמח על שעמדתי בכבוד במשימה הזו. אני חש בחודשים האחרונים צורך עז לשוב ולהשלים את המשימות הרבות בהן התחלנו. צעדתי כברת דרך עם איתמר בתקופה בה חוללנו מהפכה אמיתית באשקלון, בכל התחומים. אני גאה על החלק שהיה לי בתקופה הנהדרת הזו לעיר שלנו, ומצר כמובן על הנסיבות בהן נקטעה העשייה שלנו. בשיחה אמש עם איתמר ליבנו את הדברים, אמרתי את מה שצריך היה להיאמר, החלטנו לשים מאחור את משקעי העבר ולאחד מחדש כוחות למען העיר. יש לנו עוד הרבה לתרום לאשקלון, ואני מאמין ומקווה שנקבל מחדש את אמון הציבור ונשוב בהקדם להנהגת העיר. לאשקלון מגיעה הנהגה אחרת, והציבור בעיר יודע להעריך את מה שנעשה בשבילו בתקופתו של איתמר".
עו"ד אביטל משמאל, לצד שמעוני ועו"ד אשר אוחיון
בבחירות הקודמות התמודד מור, קצין משטרה בכיר בעברו, במסגרת רשימת "אשקלון תנצח" כמספר שתיים של איתמר שמעוני. לאחר הבחירות ועם בחירתו של שמעוני לתפקיד ראש העירייה, מונה מור לסגנו. השניים הלכו יד ביד לאורך השנתיים הראשונות של הכהונה, בהם אף מונה מור לממלא מקומו של שמעוני.
המועד האחרון להגשת רשימות מתקרב וכך נחשפים עוד ועוד מתמודדים למועצה. הפעם זה ראש עיריית אשקלון בפועל, תומר גלאם שחושף כי יועצת ראש העיר בהתנדבות לענייני חינוך בשנה האחרונה, עדנה ולנשטיין, מצרפת לרשימתו כמספר 2. ולנשטיין שתחת ידיה חונכו אלפי ילדים באשקלון, מהווה חיזוק משמעותי לרשימה דווקא מהפן החינוכי. ולנשטיין צפויה להוביל את נושא החינוך בעיריית אשקלון בהתנדבות מלאה. במקום השלישי ברשימה מוצבת חברת המועצה המוערכת מיריי אלטיט.
עדנה ולנשטיין הקימה באשקלון את אחד מבתי הספר המובילים והמצליחים – מקיף עירוני א'. במשך 20 שנה היא ניהלה אותו ביד רמה, וכיום היא תורמת מהידע והניסיון העצום שלה בתחום החינוך והמצוינות במסגרת תפקידה כיועצת ראש העיר לענייני חינוך בהתנדבות.
לפני 18 שנה, שכלה את בנה אלעד ולנשטיין ז"ל בעת שירותו הצבאי, ומאז פעלה להנצחתו בין היתר גם במסגרת טורניר כדורסל המתקיים מדי שנה באשקלון. מאז פרשה מניהול בית הספר, היא עוסקת בפעילות התנדבותית למען בני נוער, לקידום החינוך וכן קיבלה לא מעט הצעות להצטרף לפוליטיקה אולם עד כה סירבה לכולן. כעת, החליטה עדנה להצטרף אל תומר גלאם ולהצעיד את החינוך באשקלון קדימה.
עדנה ולנשטיין
עדנה ולנשטיין מספרת כי החיבור לתומר גלאם היה טבעי עבורה וזאת לאחר עבודתם המשותפת בנושא החינוך באשקלון בשנה האחרונה, "לפני כשנה תומר פנה אליי בכדי שאצטרף לסייע למערכת החינוך של אשקלון", היא מספרת. "יש לי קשר מצוין עם יובל זוזט והתקבלתי בהערכה ובאהדה רבה. במהלך השנה האחרונה פעלתי בהתנדבות מלאה ומתוך רצון לסייע לקדם את מערכת החינוך באשקלון היקרה מאוד לליבי. כבר בפגישה הראשונה עם תומר הרגשתי שהוא אדם מאוד ישר, כנה ושהחינוך בעיר חשוב לו מאוד. אני מעריכה אנשים שמצרפים אליהם אנשי מקצוע ומבקשים לשפר ולשנות בעיקר בתחום חשוב כמו החינוך".
בפרשה האחרונה בתורה – פרשת “וזאת הברכה” – מופיעה דינמיקה נהדרת בין היחד ליחיד. משה רבנו, שאוטוטו ייפרד מהעולם, מציין את החוויה הקולקטיבית שעבר העם מיציאת מצרים בואכה ארץ כנען כתהליך מכונן, אבל גם פונה באופן אישי לכל אחד מהשבטים במילים ובברכות המתאימות לו בלבד.
אבל מה שמיוחד בנאומו זה של משה הינו אלמנט ההישענות: היחיד בישראל נשען על היחד, היחד נשען על היחיד, וכולם נשענים על הקב”ה שבשמים: “מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה’ מָגֵן עֶזְרֶךָ”.
משה מגלה כי סוד הגבורה הוא דווקא ביכולת ההישענות. הדבר לכאורה סותר את דרך העולם שבו האדם צריך להיות עצמאי ובלתי תלוי, לסמוך על עצמו ולא לשבת באפס מעשה, לומר “פרנסה מהשמיים”, רק אם עושים השתדלות לפרנסה וכו’.
אייל חסאן. צילום: אורי קריספין
יוצא אפוא שעם ישראל מיוחד בהיותו “עם נושע”. לדעת רבים, האמונה באפשרות התשועה, שאף היא איננה מובנת מאליה, חשובה מאוד וגם מסייעת לאדם להיות רגוע יותר, להיפטר מהדריכות המתמדת, להתעלם מאנרגיות שליליות ואז לפרוץ ולהצליח בכול! ומכאן לאלמנט נוסף שהעליתי רבות בפרשות השבוע שלנו: קנאות קיצונית וסכנותיה.
אף על פי שיעקב קילל את לוי ושמעון, זוכה שבט לוי לברכה ארוכה יחסית. הוא מפוזר בין השבטים ומופקד על עבודת המקדש. מדוע ההבדל בין ברכת\ קללת יעקב ללוי לדברי משה בפרשה?
יעקב הרותח מכעס על הריגת תושבי שכם בידי שמעון ולוי (בראשית לד’) רואה את האלימות הזו כהתפרצות זעם שרירותית ומסוכנת, ולפיכך מתאר את הפצת בני השבט ברחבי ישראל כהתנערות מהאלימות הזו.
לעומתו משה מתייחס להרג בני ישראל החוטאים בידי בני לוי בהוראתו שלו (שמות לב’) כביטוי של נאמנות לאל, שבזכותו נמצאו הלויים ראויים לשרת בקודש. מה קורה כאן: נאמנות נהדרת או אימפולסיביות מסוכנת?
רבים סבורים שהפתרון לתהייה קשור במסע השונה שעשו שני השבטים. בני לוי השתמשו ביסוד הכעס והקנאות למטרות חיוביות, כמו בהתנהלותם בחטא העגל, בעוד שבני שמעון חטאו וחטאו. ובכל זאת, מדוע אכן בני לוי נפוצו בין השבטים, כפי שאמר יעקב: “אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל”? והתשובה היא: כל קנאות דתית מסוכנת כשהיא מרוכזת במקום אחד. שבט לוי לא יזכה לנחלה.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
אך בניגוד לאחיו שמעון, שנמחק ונעלם, לוי שנענש עמו ירכך את תכונות הקנאות שלו כאשר יתפזר בין השבטים, יעבוד בקודש ויהיה תלוי בפרנסתו בהם. שבט לוי ביצע תיקון שיושלם רק אם יתפזר בין השבטים.
בעיריית אשקלון, בחברה הכלכלית והאינטלקט שמפיקה את פסטיבל דרום עולה שנפתח הערב בטיילת בר כוכבא היו מרוצים בסופו של הערב הראשון שעל פי הערכות של העירייה השתתפו בו כ-20,000 משתתפים מאשקלון ומכל ישובי הארץ.
הערב הופיעו מיכל הקטנה, מרגי, סאבלימינל ולבסוף המופע המשותף של אייל גולן ומשה פרץ.
פספסתם? הנה גלריית התמונות שצילמו אדי ישראל וסיוון מטודי במהלך הערב:
חול המועד באשקלון שוב עמוס בהופעות ובאירועים לכל המשפחה בחינם. הפסטיבל יתקיים זו השנה החמישית ברציפות בחוה"מ סוכות, הערב (רביעי) ומחר (חמישי), בין השעות 18:00-23:00 בטיילת בר כוכבא באשקלון.
מרגי. צילום: עמרי מירון
בחברה הכלכלית לאשקלון ובחברת אינטקלט שמפיקה את האירוע, עמלו על יצירת גיוון בתכני הפסטיבל בכדי שיתאים לכל הגילאים והמגזרים.
עומר אדם
הערב, יומו הראשון של הפסטיבל, יתקיים המופע המשותף של אייל גולן ומשה פרץ לצד הופעות של סאבלימינל, מרגי ומיכל הקטנה.
סאבלימינל
מחר, יתקיים ערב ההופעות השני של הפסטיבל שיכלול הופעת ענק של עומר אדם, סטטיק ובן אל ומופע של אנה זק ומני ממטרה.
אנה ז'ק
החל מהשעה 15:00 נסגרו כבישים בסביבת טיילת בר כוכבא והם צפויים להיפתח בחצות. כל הכבישים החסומים כבר מעודכנים באפליקציית waze והנהגים המגיעים עם רכביהם לאירועים מתבקשים לנווט לטיילת בר כוכבא והחור האחד ממגרשי החנייה הסמוכים לה (חניון הרלינגטון, חניון גבעתי בר כוכבא, חניון מרינה מול, חניון המרינה, חניון חוף דלילה, חניון אשקלונה, חניון יונה גורן או לאורכם של רחוב רפאל איתן או הסמוכים לו)
כדי להמעיט את כלי רכב המגיעים למקום העירייה תפעיל הסעות ללא תשלום משכונת גבעת ציון במתכונת קו 1, משכונת שמשון במתכונת קו 9 ומשכונת רמת אשכול במתכונת קו 4.
דיאנה ויסמן, 20, אצנית: “הייתי מזמינה לסוכה שלי את אגדת האתלטיקה הישראלית, את המודל לחיקוי עבורי, את אסתר רוט שחמורוב. מעניין אותי איך היא התכוננה לאולימפיאדה, מאיפה היא שאבה כוחות ומוטיבציה לשיאים חדשים.
דיאנה ויסמן עם אסתר רוט שחמורוב. צילום: ניר קידר
הייתי שואלת אותה איך עבד השילוב הזה של מאמן ובעל, כיוון שאחרי אולימפיאדת מינכן מאמנה עמיצור שפירא נהרג והיא המשיכה את הקריירה תחת הדרכתו של בעלה. אני מתאמנת עם אימא, וזו מערכת קצת שונה אך דומה. מעניין אותי איך הם הצליחו לשמור על מערכת משפחתית וחמה יחד עם משטר אימונים קשוח. רציתי לשאול אותה אם היא הייתה משנה משהו בדרך שלה האתלטית והאישית ואם היא מימשה את עצמה נוסף לקריירה בתור ספורטאית”.
עו"ד אורן מרסיאנו: "כעורך דין בתחום הנזיקין, אני בוחן באופן מדוקדק את השיפורים שאיילת שקד עושה במערכת בית המשפט, בניסיון לאזן את מגוון הדעות והתפיסות ובמאמצים לשכלל ולשפר את המערכת לטובת האזרח ולטובת עורכי הדין ואנשי המקצוע הבאים במגע עם מערכת המשפט.
עו"ד מרסיאנו והשרה איילת שקד
בנוסף, בתור חבר מרכז ואיש הבית היהודי באשקלון אני מרוצה מאוד מתפקודה בכנסת הנוכחית ככזו הדואגת לעיצוב פני מדינת ישראל בכיוון ראוי בעיניי".
חי דהרי, פעיל הציבור: "בלי ספק הייתי מארח את יעקב שוואקי, שהוא גדול הזמר החסידי בעולם.
שוואקי. צילום: יח"צ
עוד זכורה לי לטובה השמחה העצומה שגרמתי לאנשים כאשר הבאתי אותו לראשונה בהיסטוריה לאמפי פארק אשקלון, כידוע בסוכות צריך לקיים 'ושמחת בחגיך והיית אך שמח' ומי לנו כמותו שישיר לנו ויעשה שמח בסוכה".
חי דהרי
אביטל מריניוק, 26, סייפת: “הייתי רוצה להזמין את נטע ריבקין להיות אורחת בסוכה שלי כיוון שהיא קודם כול בן אדם מדהים וטוב לב, כיף להיות בחברתה ותמיד תהיה איתה שיחה מעניינת על כל נושא ונושא.
אביטל מריניוק
נטע היא דוגמה ומופת להרבה אנשים בארץ, אם זה לבנות שרוצות להיות כמוה ולהצליח בספורט ואם זה לכלל האוכלוסייה שרוצה להתמיד ולהשיג מטרות למרות כל המכשולים בדרך. נטע אף פעם לא תשכח את הקרובים שלה, תמיד תהיה צנועה ותרצה לעזור ולתת יד לסובבים אותה. אשמח שהיא תבוא כי אני בטוחה שיהיה שמח איתה”.
נטע ריבקין. צילום: זאב שטרן
משה ג’ינג’יחשווילי, מלך חיי הלילה: "הייתי רוצה מאוד לארח את ראש הממשלה ביבי נתניהו ולשאול אותו כמה שאלות: איך הוא מתפקד ומנהל את המדינה עם כל השמועות והחקירות כי אני מאוד אוהב אותו ולא מעניין אותי כמה שתה ואכל.
משה ג'ינג'יחשווילי
הוא ראש ממשלה חזק מאוד עם קשרים חזקים בעולם ועושה למען המדינה הרבה מאוד".
ראש הממשלה בנימין נתניהו. צילום: אורי קריספין
אבי סוכר, 41, מאמן אליצור איתו אשקלון: “הייתי רוצה להזמין לסוכה שלי שניים שכל כך חסרים לי באופן אישי במיוחד בתקופה זו בחיי. האחד יכול ללמוד קצת על חגי ישראל, הוא זר אבל לא כל כך זר, כי הוא כבר שיחק הרבה שנים בארץ, דרט בוייד ז”ל.
אבי סוכר. צילום: פבל
ואחד שיכול ללמד אותו הרבה על חגי ישראל, היה מראה לו מה זה חום ואהבה, מה זה להיות במקום מאהבה טהורה וכמה זה חשוב חברות, צניעות, נתינה – איתו שרביט ז"ל שכל כך חסר. החיוך שלו, הדאגה, האכפתיות, הנתינה האין סופית שלו, פשוט הכול.
איתמר שרביט
אני מדמיין בראש שלי את שניהם בסוכה איתי ועם המשפחות כי הם בדיוק חסרים לי כדי שזה יהיה מושלם. הם חסרים לי מאוד ואני לא יכול לחשוב על אנשים שאני רוצה אותם איתי בסוכה יותר מהם”.
שלומי לוי, 41, דובר הפועל אשקלון: “בחג הקרוב הייתי שמח להזמין את הוריו של אברה מנגיסטו, שפרט לכמה כתבות בעניינם לא יצא לי להכיר. משפחה שלפני ארבע שנים התהפך עולמה ונקלעה למשבר שאפילו מנהיגים מנוסים ומקושרים לא תמיד יודעים איך לפתור.
משפחת מנגיסטו ביציאה מהבית. צילום: אילן אסייג
הייתי רוצה לשמוע מהם על הדילמה המייסרת: האם לתת לממשלה לעבוד בשקט כדי להשיב את אברה או לעשות רעש ולוודא שאיש לא שוכח אותו? אני תוהה איך ישנים בלילה כשחייו של הילד שלך מונחים על הכף וגם רוצה לדעת מה לדעתם הוביל את אברה למקום הזה, ומה ניתן היה לעשות אחרת”.
שלומי לוי
איילת קדר, דוברת המרכז הרפואי ברזילי: "רותם הבת הבכורה שלי משרתת בצה”ל בתפקיד קצינת ת”ש. כל חג היא מטלפנת לחיילים שלה כדי לבדוק היכן הם בחג ומזמינה אלינו את החיילים שאין להם סידור.
איילת קדר, דוברות בית החולים. צילום: מורן ניסים, צילום רפואי
לכן בסוכות הייתי רוצה לארח בסוכה שלי חיילים בודדים, חיילים בודדים שמנותקים ממשפחותיהם מסיבות שונות גורמים לנו לרגש גדול ורצון לחבק ולעטוף אותם. אנחנו משפחה עם המון נתינה ורצון לשתף ולשמח אנשים ולהעניק להם חום, אהבה ותחושה של אכפתיות. אנחנו מאמינים שהמתנה והכיף זה היכולת לתת, והלוואי ותמיד אזכה להיות בצד הנותן".
דני רחמים, וחברי סיעתו נפגשו עם ראש עיריית אשקלון בפועל, תומר גלאם, והודיעו לו כי יתמכו במועמדותו לראשות עיריית אשקלון. במסגרת הסיכום בין הצדדים, רחמים יוביל בקדנציה הבאה את תחום החינוך והספורט.
רחמים ואנשיו עם גלאם ואלטיט. צילום: מטה גלאם
במהלך חודש דצמבר, הצהיר דני רחמים על כוונתו להתמודד למועצת העיר אשקלון בראש רשימת "אשקלון שלנו". רחמים הינו ספורטאי עבר, עוסק כבר למעלה מ-40 שנים בתחום החינוך והספורט באשקלון. הוא מורה בכיר לחינוך גופני, מאמן קבוצות נוער, ילדים ובוגרים ועומד בראש אגודת א.ס.א אשקלון.
מחובר לספורט בעיר. דני רחמים
"אני שמח מאוד שהקבוצה שלנו חברה למועמד ראוי להוביל את העיר אשקלון", מסר היום רחמים "הסיעה שלנו תצטרף לתומר גלאם ויחד איתו אנחנו מתכוונים לקחת נושאים מאוד חשובים בעיר ולקדם אותם. אני רואה בתומר שותף מלא לתהליך ובטוח יחד נוביל לשינוי בתחומים החשובים לנו: חינוך, תרבות וספורט. אשקלון תהיה פנינה של הצלחה גדולה כאשר תהיה בה מערכת חינוך מגוונת בה כל הילדים יוכלו לבוא לידי ביטוי".
מאחדים כוחות. חברי קבוצתו של רחמים על אנשי מטה גלאם. צילום: מטה גלאם
עוד הוסיף רחמים: "הדבר שלי הכי חשוב בבחירת ראש עיר הוא שהוא יהיה שיתופי. כדי לנהל עיר ברמות גבוהות, אני לא חושב שיש אדם מוכשר ככל שיהיה שיכול לעשות את כל הדברים בכל הנושאים יחד. ראש עיר חייב להיות שיתופי ולשתף את הציבור דרך חברי המועצה על מנת לשחרר חסמים ולהביא לידי ביטוי את הפוטנציאל בעיר. בחרנו בתומר גלאם כי תומר הוא אדם הנותן מעצמו, אדם של נתינה ולכן אני חושב שזה פוטנציאל אדיר לעיר. אני מכיר את כל המועמדים וסבור כי תומר הוא האיש הנכון במקום הנכון. אני מאחל בהצלחה לכולם ומקווה שיהיו לנו בחירות נקיות, מנומסות ובלי השמצות".
כל חייו עוסק דני רחמים בספורט. בעברו היה כדורסלן וקפטן קבוצת אליצור אשקלון, בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. במשך 20 שנה היה מורה לחינוך גופני ותחת ידו עברו דורות של תלמידי אשקלון. לפני כעשר שנים הקים את אגודת א.ס.א אשקלון בכדורסל. ובה יש כיום 18 קבוצות פעילות שמתחרות ומביאות הרבה כבוד לעיר.
רחמים עם אס"א אשקלון. צילום ארכיון
בגיל 61 ולאחר שלדבריו נלחם יותר מ-20 שנה כדי לקדם את החינוך והספורט בעיר אך ללא הצלחה, הוא החליט להרים את הכפפה ולהתמודד למועצת העיר אשקלון. לאחרונה הקים את תנועת "אשקלון שלנו" שהיו"ר שלה. יחד איתו בתנועה מספר 2 שלו רועי קינן, בעל תואר ראשון ושני במינהל עסקים ובעל עסק עצמאי בעיר. מספר 3 הוא שי דניאל, אב לחמישה וגם הוא בעל עסק. יחד איתם גם נחום מישאל ושלמה לוי, שמתנדבים בקהילה ופועלים למען משפחות נזקקות.
למה אשקלון מייצרת אפס כישרונות? “כבר יותר מדי זמן שאני לא מרוצה מאיך שהעיר שלנו מתנהלת והחלטתי שדי, צריך לקום ולעשות מעשה”, אומר רחמים. “יחד איתי אנשים נהדרים, אמינים וישרים, שרוצים לפעול ביחד לטובת שינוי בעיר. הגעתי למצב שאני מרגיש לא בנוח עם זה שאני תושב אשקלון, אפילו מתבייש בזה”.
רחמים עם רועי קינן ושי דניאל
ממה אתה לא מרוצה? “סדרי עדיפויות לקויים, לא חושבים צעד אחד קדימה, הכול שטחי ומוכרים לחם ושעשועים לתושבים, אין עומק. אני אומר לאנשים שאם נביא לאצטדיון הכדורגל העירוני 5,000 מהכישרונות הכי בולטים במדינה, בכל תחומי התרבות, הספורט והאמנות, הכישרונות הללו שאנחנו קוראים עליהם בעיתונים, רואים בטלוויזיה וברשתות החברתיות, לא יהיה ביניהם אשקלוני אחד. ואני שואל למה? למה העיר ה-12 בגודלה במדינת ישראל מייצרת אפס כישרונות?! איך ייתכן שאנחנו לא יכולים לתרום אפילו פסיק אחד?! הרי לא יכול להיות שאין באשקלון בני נוער וצעירים מוכשרים, בוודאי שיש”.
אז איך ייתכן? “יש הרבה הסברים. למשל ועדת החינוך שהתכנסה בכל הקדנציה האחרונה שש פעמים בלבד. אף אחד לא חושב שזה חיוני וחשוב לכנס אותה ואף אחד לא נותן את הדעת על הנתון המזעזע הזה, זה לא פחות ממזעזע. אין ועדת ספורט, אין ועדת תרבות, אין כלום. מתנהלים כמו חנות מכולת, ללא תכניות בלי סדרי עדיפויות. וככה זה נראה, אין חינוך, אין תרבות, ויש חוסר אחריות כלפי הילדים והנוער שלנו. ב-20 השנים האחרונות התעמתי בעניין הזה עם ראשי הערים שהיו כאן, ואין מענה, פשוט אין. אנחנו כישלון בתחום החינוך. לפעמים יש לי הרגשה שאין, לא היה חוק חינוך חובה במדינת ישראל, באשקלון לא היו בכלל בתי ספר”.
20 שנה, מספר לא מבוטל של ראשי ערים, ולאף אחד לא אכפת? “מסתבר. יש לי מכתב שכתבתי לבני וקנין בנובמבר 1991, על חוסר ההיגיון בניהול העיר וההתפתחות העתידית שלה. המכתב הזה עדיין אצלי ואולי זה יפתיע מישהו, אבל חלפו מאז 27 שנה, וכל סעיף וסעיף בו עדיין רלוונטי. את זה אנחנו רואים היטב בשטח, זה לא משהו שאני המצאתי. אנחנו יכולים לספור על יד אחת את מספר הטאלנטים שיצאו מהעיר הזאת, וגם הם עשו זאת למרות המצב ובזכות עצמם בלבד, לא היה מישהו שגידל אותם. יצרנו בית מטבחיים לכישרונות, גם מי שיכול ומסוגל לא נותנים לו את האפשרות להצליח. אין עם מי לדבר במשך כל כך הרבה שנים כי נוצרה פה אג’נדה שתקפה לכל מי שעמד בראש, והאג’נדה הזאת מדבר על בינוניות, שטחיות. כולם היו עסוקים בלשפוך כספי ציבור על דברים לא רלוונטיים”.
דני רחמים
“הרסו את כל ענפי הספורט”
במשך שנים מתחרה רחמים עם חניכי האגודה שלו מול קבוצות רבות וחזקות מכל רחבי הארץ. אך לדבריו, המתחרה החזק והדורסני ביותר שמולו נאלץ להתמודד פעם אחר פעם הוא עיריית אשקלון. “כל השנים נאבקתי כדי לשרוד ואם לא הייתי מתעקש ונלחם, האגודה הזאת הייתה מתפוררת. ארבע שנים עבדתי בלי תקציב, השקעתי מכספי ואימנתי ללא שכר. לפני כשלוש שנים קיבלתי תקציב מסוים, וכתנאי שלחו אליי ביקורת, וזה גרם לי להבין שיש לעיר הזאת עסק עם מישהו שמתנהל בצורה גרועה מאוד”.
עיריית אשקלון
הגיוני ששלחו ביקורת כדי לוודא שהכסף הולך למקום הנכון. לא? “המטרה של הביקורת בא.ס.א אשקלון הייתה להכשיל. זה היה מסע נקמה לאחר שהטחתי ביקורת על כך שחלוקת התקציב בכל מה שקשור לספורט בעיר היא אינה נכונה ולא הגיונית. לא יכול להיות שנתנו לקבוצה מליגה א’ חמישה מיליון שקלים, מתוך שבעה, ובאותה שנה סגרו את אליצור אשקלון והרסו את כל שאר ענפי הספורט. זה הזוי, זה לא נתפס. אז הוצאתי מכתבים ולא פחדתי להגיד את מה שהיה לי. זה לא מצא חן בעיני מישהו, אז שלחו אליי ביקורת. הכול אינטרסים אישיים, הציבור והנוער לא מעניינים פה אף אחד”.
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
אז החלטת להשפיע מבפנים. “כן. יש רק דבר אחד שהוא חשוב בחברה המודרנית והוא החינוך. דרכו נעשה גם צמצום הפערים בין השכבות החלשות לחזקות. זה נחמד ויפה לסייע למשפחות נזקקות דרך גמ”חים ועמותות, אבל צריך לפתור את הבעיה מהשורש וזה רק דרך חינוך. אני מסתכל מסביב ואני רוצה לראות בני נוער מסתובבים עם גיטרה על הגב, בדרך לחוג מוזיקה, ילדים ובני נוער באשקלון שהולכים לחוגים מגוונים בכל רחבי העיר ובסכומים שמשפחה תוכל לעמוד בהם. הפכנו לעיר שבה החוגים הם פריבילגיה לעשירים, איפה אנחנו חיים?! אני רוצה לבוא למקום שבו מקבלים את ההחלטות ולעשות מאמץ עליון כדי לקחת את האנייה התועה לכיוון חדש”.
דני רחמים בחנות הספורט שלו
איך עושים את זה? “משקיעים תקציבים, מגדרים אותם מכל מקום אפשרי. מפנים תקציבים לחינוך, תרבות וספורט במקום ליחסי ציבור עבור ראש העיר, במקום להביא לכאן אמנים מהשורה הראשונה, שבאים לגזור קופון, לבדר את ההמונים וללכת. אני בא לעשות מהפכה, לא לשבת בישיבות מועצה, להרים ידיים ולאכול בורקס. אני אשב לכולם על הווריד, ואני מתחייב לכך. אני רק צריך שהציבור ייתן בי אמון ויעניק לי את הכוח”.
