המבוכה שאחזה במחנהו של ראש העירייה בפועל תומר גלאם בשעה שאמנון גלולה, מהצד של איתמר שמעוני, תיעד את האיום המביך של ליאור חורב, המנצח על הקמפיין של גלאם (“כשאבוא אליך תהיה מגובס”), סימנה בכלי התקשורת הארציים את אשקלון כעיר המרתקת ביותר ששווה לעקוב אחריה לסיקור שוטף, בוודאי לשים עליה עין.
אמנון גלולה אצל ריקלין וסגל בערוץ 20
אלא שלמרבה השמחה ההר הוליד עכבר, ומאז אותה תקרית סוערת המועמדים באשקלון, ייאמר לזכותם, לקחו את עצמם בידיים ובלמו בחריקה את מה שנראה היה כהליכה על מדרון חלקלק, שנקודות בטוח לא היו מוסיפה לעירנו הקטנה.
גילויי האחריות והאיפוק מצד המועמדים, נכון לדייק, היו עד עכשיו. כי מעכשיו זה הולך להיות כנראה משחק חדש. כי 40 יום לבחירות זה אומר שהספירה לאחור החלה והעצבים מתחילים להיות חשופים ממש. האם אשקלון תצליח לאכזב את ערוצי הטלוויזיה ואת האתרים הגדולים כדי להכריז שבאשקלון לא תהיה הסלמה מחודשת?
פיני ביטון. "בלי חשבון"
היכולת של ראשי המטות לרסן את הפעילים המתלהמים מזכירה לי סיפור על מקובל שידע הכול על הנכנסים אליו. היה אחד שניסה להתחכם והחביא פרפר חי בכף ידו. הוא שאל את המקובל האם הפרפר חי וחשב לעצמו שאם המקובל יגיד שכן, אז הוא ימעך את הפרפר ויגיד לו שטעה. ומה ענה המקובל? “יא אבני, הכול בידך. אם תרצה הוא ימות, אם תרצה הוא יחיה”. וזה כל הסיפור. השאלה לאן רוצים מעכשיו לקחת את ההגה, האם למערכה נקייה או מלוכלכת. איך אמרנו? עיר קטנה. ביום שאחרי הבחירות כדאי להישאר חברים.
אז בינתיים יש רגיעה, ורק שלא נהרוג את הפרפר. ביום שהופיע הטור הזה שעסק בניתוח המצב וסיכויי המועמדים הרציניים, מיהרו להתקשר אליי פעילים בולטים מטעם מתמודדים שנעלבו נורא שלא נגעתי בהם במילה. הרגעתי אותם שאין להם סיבה להיעלב ושעדיין מוקדם, והנה כבר ראינו ניצנים של חיבורים. למשל מישל בוסקילה וויקטור בן עמי שגיששו את דרכם וירדו בכבוד מהעץ: בוסקילה פנה בטבעיות לאיתמר שמעוני, ובן עמי תפס מחסה אצל משה אטיאס.
בוסקילה ושמעוני בתקופה יותר טובה. צילום: אורי קריספין
מטעם אטיאס שאלו אותי למה לא התייחסתי לסיכוייו, והגבתי ברוח הכעס והפיוס של הימים הנוראים שהיה לי קצת כעס, אולי אישי, כלפיו ושלא לתפוס אותי בשעת צערי. עם זאת, אני מוכן להודות שלאטיאס יש כרטיס ביקור של עשייה ראויה ומכובדת וגם הפליא להצמיד את איש השב”כ לשעבר (בן עמי) למספר 2.
אטיאס ובן עמי יחד
אפשר עוד לייחס לאטיאס מינוי מוצלח במיוחד של רונית מצליח כמנהלת התנו”ס. מצליח מוכיחה יום-יום שיש כיסוי מלא לצ’ק הפתוח שאטיאס נתן לה בעצם המהפך שעשתה.
גם 40 יום לפני הבחירות רוני מהצרי מקרטע. אמנם שלטי החוצות שלו “רוני, ראש העיר שלי” הם הברקה, אבל מה לעשות שהציבור, זו תחושתי, חושב קצת אחרת. רוני חייב להתחבר בלי להתווכח מי יהיה בראש, ואיך אומרים? יפה חצי שעה קודם. יהיה מעניין לראות סיטואציה שבה רוני יחד עם הגברת ריקי שי מצטרפים לאבי עייש לנהל את העיר הזאת. אם אני אבי עייש, כבר ברגע זה מרים טלפון לגברת שי ולרוני מהצרי.
שמעוני? מקווה שהתסריט של בת ים לא יתרחש באשקלון, שם לחיאני אמנם נבחר לראשות העיר, אבל תושבי בת ים ראו רק את הבא אחריו בשל מצבו המשפטי.
במתחם הבחירות של "כאן דרום" כבר ביקרתם?
לחצו כאן לכל החדשות וכל העדכונים הכי חמים!
זה הזמן לשאול את שמעוני, עם כל הכבוד, ומה גם שאי אפשר להתעלם מסיכוייו להיות ראש עיר, האם הציבור לא זכאי לדעת מי מספר 2? שמי יודע אם לא יהפוך להיות במקומו ראש העיר ולתת לציבור לעשות את החשבון. לא יודע, ייתכן שמספר 2 יהיה אולי מתאים יותר משמעוני, ואז בכל מקרה יצביעו לו. ואולי לא. בקיצור, זו חובתו הציבורית כבר עכשיו לחשוף אותו, או כפי שנהג לומר הפרשן המשפטי המיתולוגי המנוח של רשת ב’ משה נגבי: “לחשוף ולחשוף כי אין חיטוי טוב יותר מאור השמש”.
אני מעריך שככל שינקפו הימים לשמעוני לא תהיה ברירה והוא ייאלץ לפזר את הערפל, אחרת הוא ישלם מחיר כבד בקלפי.
כמה ימים אחרי שהמדור פרגן לתומר גלאם, עם כוכבית קטנה על כך שמאחוריו כנראה עומד רב (נכבד אמנם) שעשוי להתערב בענייניו לאחר הבחירות, רץ תומר לאתר אינטרנט כדי להזים את הסיפור. הלוואי שבאמת נקבל מועמד חופשי ומשוחרר מהתחייבויות ואף נתנצל אם כך יהיו הדברים. תומר אמנם פתח עם נתוני עשייה טובים בשטח ועם פלטפורמה כראש עירייה בפועל, אך משום מה בעיני הוא לא מתרומם בינתיים. למה? לא יודע. תומר עשה בשכל כשליהק את מיריי אלטיט המדהימה לרשימה. אלטיט, שממונה על החינוך הלא פורמלי וקידום מעמד האישה ועם רקורד מרשים, עשויה לתת את הדחיפה שחסרה לו.
תומר גלאם ומיריי אלטיט. צילום: אלדד עובדיה
אחרי שלא הסתרתי את דעתי על החברות האישית עם אבי עייש והצהרתי ללא מורא “הפעם אבי עייש”, טרח מישהו לסמס לי וכמעט היה מוכן להתערב שעייש יהיה הסיפור שיזכיר את מנחם בגין בבחירות האלה. לרגע לא ירד לי האסימון, והוא מיד הבהיר: “פיני, לא זוכר? בגין ניסה ארבע פעמים להיות ראש ממשלה ובפעם הרביעית זכה”.
מנחם בגין.
“נכון”, אמרתי לו. “ואני גם זוכר שלא הרבה זמן אחרי הבחירות מדינה כמעט שלמה הצטערה שלא נבחר קודם”. וזה גם היה רמז עבה מצדי…
“בסיבוב ראשון אבי מנצח?” סימסתי בחזרה לחבר. “ראשון, ראשון”, הגיב בלי למצמץ ואני מיד סימסתי שעל זה אני לא מתערב.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
אי אפשר בלי המועצה. בגדול התרשמתי ממספר לא מבוטל של מועמדים שעושים רושם יותר טוב מבחירות קודמות, כך שיש למי ללכת להצביע. במיוחד התרשמתי משרה זכריה הוותיקה, שאין לי מושג אם זה בעזרת הסחוג התימני שבהרמת כוסית לשנה החדשה הצליחה למלא את היכל הספורט בגמלאים ובצעירים תומכים, שרבים מהם נראו מעריצים. בחירה בשרה זכריה היא נטו גמלאים.
שרה זכריה ותומר גלאם עם אלפי הגימלאים. צילום: ראובן ניסני
בשקט בשקט הולכת וחולפת לה תהילת עולם, עם או בלי מירכאות. אשקלון בתנופה, אחרי 40 שנה, מתפרקת מאחרון נכסיה ומעבירה את מה שנשאר לדורון נקשרי, כן כן, תשבו טוב, ולמרדכי (מייק) אטדגי למועצת העיר.
נקשרי ואטדגי עם שלמה כהן
איך זה קרה? מה קרה? למה קרה? כבר שאלתי את נקשרי, ותשובה שתניח את הדעת טרם קיבלתי. על אף האהדה הגלויה לנקשרי, לא עשיתי לו הנחה ושאלתי את כל השאלות שגם אתם בטח שואלים, כולל מה בדיוק ההתחייבויות, אם ישנן כאלה, לראש העירייה לשעבר בני וקנין כתוצאה מהצעד הזה. האמת? נשארתי עם סימני שאלה. כל כך הייתי סקרן לדעת שגיששתי בעוד כמה מקומות, אבל אתם יודעים מה קרה בסוף לחתול הסקרן.
