כל חייו עוסק דני רחמים בספורט. בעברו היה כדורסלן וקפטן קבוצת אליצור אשקלון, בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. במשך 20 שנה היה מורה לחינוך גופני ותחת ידו עברו דורות של תלמידי אשקלון. לפני כעשר שנים הקים את אגודת א.ס.א אשקלון בכדורסל. ובה יש כיום 18 קבוצות פעילות שמתחרות ומביאות הרבה כבוד לעיר.
רחמים עם אס"א אשקלון. צילום ארכיון
בגיל 61 ולאחר שלדבריו נלחם יותר מ-20 שנה כדי לקדם את החינוך והספורט בעיר אך ללא הצלחה, הוא החליט להרים את הכפפה ולהתמודד למועצת העיר אשקלון. לאחרונה הקים את תנועת "אשקלון שלנו" שהיו"ר שלה. יחד איתו בתנועה מספר 2 שלו רועי קינן, בעל תואר ראשון ושני במינהל עסקים ובעל עסק עצמאי בעיר. מספר 3 הוא שי דניאל, אב לחמישה וגם הוא בעל עסק. יחד איתם גם נחום מישאל ושלמה לוי, שמתנדבים בקהילה ופועלים למען משפחות נזקקות.
למה אשקלון מייצרת אפס כישרונות?
“כבר יותר מדי זמן שאני לא מרוצה מאיך שהעיר שלנו מתנהלת והחלטתי שדי, צריך לקום ולעשות מעשה”, אומר רחמים. “יחד איתי אנשים נהדרים, אמינים וישרים, שרוצים לפעול ביחד לטובת שינוי בעיר. הגעתי למצב שאני מרגיש לא בנוח עם זה שאני תושב אשקלון, אפילו מתבייש בזה”.
רחמים עם רועי קינן ושי דניאל
ממה אתה לא מרוצה?
“סדרי עדיפויות לקויים, לא חושבים צעד אחד קדימה, הכול שטחי ומוכרים לחם ושעשועים לתושבים, אין עומק. אני אומר לאנשים שאם נביא לאצטדיון הכדורגל העירוני 5,000 מהכישרונות הכי בולטים במדינה, בכל תחומי התרבות, הספורט והאמנות, הכישרונות הללו שאנחנו קוראים עליהם בעיתונים, רואים בטלוויזיה וברשתות החברתיות, לא יהיה ביניהם אשקלוני אחד. ואני שואל למה? למה העיר ה-12 בגודלה במדינת ישראל מייצרת אפס כישרונות?! איך ייתכן שאנחנו לא יכולים לתרום אפילו פסיק אחד?! הרי לא יכול להיות שאין באשקלון בני נוער וצעירים מוכשרים, בוודאי שיש”.
באותו עניין:
אז איך ייתכן?
“יש הרבה הסברים. למשל ועדת החינוך שהתכנסה בכל הקדנציה האחרונה שש פעמים בלבד. אף אחד לא חושב שזה חיוני וחשוב לכנס אותה ואף אחד לא נותן את הדעת על הנתון המזעזע הזה, זה לא פחות ממזעזע. אין ועדת ספורט, אין ועדת תרבות, אין כלום. מתנהלים כמו חנות מכולת, ללא תכניות בלי סדרי עדיפויות. וככה זה נראה, אין חינוך, אין תרבות, ויש חוסר אחריות כלפי הילדים והנוער שלנו. ב-20 השנים האחרונות התעמתי בעניין הזה עם ראשי הערים שהיו כאן, ואין מענה, פשוט אין. אנחנו כישלון בתחום החינוך. לפעמים יש לי הרגשה שאין, לא היה חוק חינוך חובה במדינת ישראל, באשקלון לא היו בכלל בתי ספר”.
20 שנה, מספר לא מבוטל של ראשי ערים, ולאף אחד לא אכפת?
“מסתבר. יש לי מכתב שכתבתי לבני וקנין בנובמבר 1991, על חוסר ההיגיון בניהול העיר וההתפתחות העתידית שלה. המכתב הזה עדיין אצלי ואולי זה יפתיע מישהו, אבל חלפו מאז 27 שנה, וכל סעיף וסעיף בו עדיין רלוונטי. את זה אנחנו רואים היטב בשטח, זה לא משהו שאני המצאתי. אנחנו יכולים לספור על יד אחת את מספר הטאלנטים שיצאו מהעיר הזאת, וגם הם עשו זאת למרות המצב ובזכות עצמם בלבד, לא היה מישהו שגידל אותם. יצרנו בית מטבחיים לכישרונות, גם מי שיכול ומסוגל לא נותנים לו את האפשרות להצליח. אין עם מי לדבר במשך כל כך הרבה שנים כי נוצרה פה אג’נדה שתקפה לכל מי שעמד בראש, והאג’נדה הזאת מדבר על בינוניות, שטחיות. כולם היו עסוקים בלשפוך כספי ציבור על דברים לא רלוונטיים”.
דני רחמים
“הרסו את כל ענפי הספורט”
במשך שנים מתחרה רחמים עם חניכי האגודה שלו מול קבוצות רבות וחזקות מכל רחבי הארץ. אך לדבריו, המתחרה החזק והדורסני ביותר שמולו נאלץ להתמודד פעם אחר פעם הוא עיריית אשקלון. “כל השנים נאבקתי כדי לשרוד ואם לא הייתי מתעקש ונלחם, האגודה הזאת הייתה מתפוררת. ארבע שנים עבדתי בלי תקציב, השקעתי מכספי ואימנתי ללא שכר. לפני כשלוש שנים קיבלתי תקציב מסוים, וכתנאי שלחו אליי ביקורת, וזה גרם לי להבין שיש לעיר הזאת עסק עם מישהו שמתנהל בצורה גרועה מאוד”.
עיריית אשקלון
הגיוני ששלחו ביקורת כדי לוודא שהכסף הולך למקום הנכון. לא?
“המטרה של הביקורת בא.ס.א אשקלון הייתה להכשיל. זה היה מסע נקמה לאחר שהטחתי ביקורת על כך שחלוקת התקציב בכל מה שקשור לספורט בעיר היא אינה נכונה ולא הגיונית. לא יכול להיות שנתנו לקבוצה מליגה א’ חמישה מיליון שקלים, מתוך שבעה, ובאותה שנה סגרו את אליצור אשקלון והרסו את כל שאר ענפי הספורט. זה הזוי, זה לא נתפס. אז הוצאתי מכתבים ולא פחדתי להגיד את מה שהיה לי. זה לא מצא חן בעיני מישהו, אז שלחו אליי ביקורת. הכול אינטרסים אישיים, הציבור והנוער לא מעניינים פה אף אחד”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
אז החלטת להשפיע מבפנים.
“כן. יש רק דבר אחד שהוא חשוב בחברה המודרנית והוא החינוך. דרכו נעשה גם צמצום הפערים בין השכבות החלשות לחזקות. זה נחמד ויפה לסייע למשפחות נזקקות דרך גמ”חים ועמותות, אבל צריך לפתור את הבעיה מהשורש וזה רק דרך חינוך. אני מסתכל מסביב ואני רוצה לראות בני נוער מסתובבים עם גיטרה על הגב, בדרך לחוג מוזיקה, ילדים ובני נוער באשקלון שהולכים לחוגים מגוונים בכל רחבי העיר ובסכומים שמשפחה תוכל לעמוד בהם. הפכנו לעיר שבה החוגים הם פריבילגיה לעשירים, איפה אנחנו חיים?! אני רוצה לבוא למקום שבו מקבלים את ההחלטות ולעשות מאמץ עליון כדי לקחת את האנייה התועה לכיוון חדש”.
דני רחמים בחנות הספורט שלו
איך עושים את זה?
“משקיעים תקציבים, מגדרים אותם מכל מקום אפשרי. מפנים תקציבים לחינוך, תרבות וספורט במקום ליחסי ציבור עבור ראש העיר, במקום להביא לכאן אמנים מהשורה הראשונה, שבאים לגזור קופון, לבדר את ההמונים וללכת. אני בא לעשות מהפכה, לא לשבת בישיבות מועצה, להרים ידיים ולאכול בורקס. אני אשב לכולם על הווריד, ואני מתחייב לכך. אני רק צריך שהציבור ייתן בי אמון ויעניק לי את הכוח”.
“לעלות ליגה עם מיליון וחצי שקל זו לא הצלחה”
אמנם דני רחמים לא היה מעולם חבר מועצה, אך עסק לא מעט בפוליטיקה, כאשר עמד מאחורי מועמדים שונים ולא פעם הביע את דעתו על התנהלות העירייה. הפעם הוא החליט לעבור מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה ולהריץ את עצמו, לאחר שחש אכזבה מכל המועמדים שבהם תמך.
שלטי הבחירות של רחמים. צילום: אלירם משה
אתה לא חושש להיכנס לפוליטיקה?
“אני כבר בגיל שבו אני לא מפחד. יש לי את הרקורד שלי והוכחתי את עצמי בעשייה. אני לא איש של פוליטיקה ולא איש של קומבינות ותמרונים. תפיסת העולם שלי מגובשת ואף אחד לא יסיח את דעתי בשטויות וגימיקים. נעשו כאן טעויות ענקיות והרות גורל, הגיע הזמן לתקן לפני שיהיה מאוחר מדי. אני בא לגעת בתחום שאני מכיר, שולט בו ואוהב אותו ואני לא חושש ללכת אחר האמת שלי. לא חושש לומר שצריך להביא לכאן D9, ליישר את כל מערכות העירייה, להשתחרר מהכבלים שסרסרו אותנו במשך שנים ולבנות כאן אופק חדש למען הילדים שלנו".
אשקלון שלנו. שלטי הבחירות של רחמים. צילום: אלירם משה
מה דעתך על ההצלחה של אליצור איתו אשקלון?
“אני לא יודע מה מגדירים ‘הצלחה’. לקחת כספי ציבור ומיליון וחצי שקלים, לעשות שופינג של שחקנים ולעלות מליגה ארצית לליגה לאומית, זאת לא הצלחה. לקחת מיליון וחצי שקל זאת לא חוכמה. תני לי 700 אלף ואני עושה את זה גם וחוסך עוד 800 אלף שקל. התפיסה שלי אומרת שאין מקום לקיצורי דרך וחאפריות, צריך לעשות דברים בצורה מתוכננת, מחושבת ולתכנן לטווח הרחוק”.
במתחם הבחירות של "כאן דרום" כבר ביקרתם?
לחצו כאן לכל החדשות וכל העדכונים הכי חמים!
מה לדעתך צריך לעשות עם הפועל אשקלון?
“אני רוצה שבאשקלון יהיה כדורגל ברמה הכי גבוהה, אבל שלא ייקחו תקציב מהילדים ויגדילו את התקציב של מחלקת הנוער. צריך לנהל את הדברים באופן מקצועי, לשבת ולחשוב האם יש בכלל לעירייה את הכלים לטפל בקבוצות ששייכות לליגה הלאומית ולליגת העל, ואני לא חושב שיש לה. ליגות מקצועניות לא צריכות להיות מנוהלות וממומנות על ידי העירייה.
הקהל של הפועל אשקלון (צילום: אורי קריספין)
העירייה צריכה לתת תמיכה מסוימת, אבל בשום אופן לא לנהל. אומרים שאשקלון היא עיר של כדורגל, אבל אני רוצה לראות 4 אחוז בלבד מכלל התושבים שקונים מנוי ב-800 שקל ומגיעים למשחקים. זה לא קורה, היציעים ריקים והכסף הולך על זרים דרגה ג’ וד’, במקום להשקיע בילדים שמסתובבים ברחובות. אשקלון היא לא עיר של כדורגל ולא של כדורסל. אשקלון היא עיר בינונית, שמדשדשת הרחק מאחור. צריך לקחת החלטות כואבות, לתקן ולרדת מהפופוליזם הזול הזה. גם התושבים כבר לא קונים את זה. אם נעשה את זה כמו שצריך אשקלון תהפוך למודל, אנשים מכל הארץ יבואו לפה כדי ללמוד איך צריכה להתנהל עיר בתחום החינוך, התרבות והספורט”.
