סביר להניח שאם שמו של עו"ד ליאור דגן לא היה מקושר לזה של הפועל אשקלון בשבוע האחרון, לא היינו יודעים במי מדובר. למרות הניסיון שלו בתיקי פירוק של שלוש קבוצות כדורגל: הפועל רמת גן, הפועל פתח תקווה והפועל כפר סבא, עורך הדין בן ה-45 לא מוכר בנוף המקומי. לטובת אוהדי הקבוצה שוחחנו עם האיש שנחשב כיום לחזק בהפועל אשקלון ומקבל ההחלטות הבלעדי וערכנו עמו ריאיון היכרות קצר.
ליאור, לנו אין הרבה ניסיון בפירוק. תוכל לספר בדיוק מה הולך להיות תפקידך בפועל? "קודם כול המילה 'פירוק' מטעה. זה יותר שיקום והבראה, משום שבפירוק רגיל יש נכס, אתה לוקח אותו, מממש אותו, מחלק כסף לנושים וזהו. במקרה הזה מדובר בהליך של שיקום. אני הולך לעבוד בשני מישורים, המישור הראשון הוא החשוב והדחוף יותר, לייצב את הקבוצה. זה אומר קודם כול להעמיד תקציב לקבוצה, לשבת עם כל הגורמים הרלוונטיים, על בסיס התקציב הזה גם לבנות את כל הסגל המקצועי וגם את המסביב כדי שיהיה אפשר לפתוח את העונה. יש עוד שבועיים משחק ראשון בגביע הטוטו, אז זו בעצם המשימה הראשונה. שני התפקידים הכי חשובים שצריך לאייש אותם עכשיו הם משרת המאמן ויחד איתו יהיה אפשר לבנות צוות מקצועי ומנכ"ל קבוצה, שינהל באופן שוטף את הפעילות שלה. זה מבחינתי בעדיפות עליונה. צריך לתת גם ודאות לשחקנים, לצוות, שכולם יידעו שזה שהקבוצה בפירוק, המשמעות היא לא שהקבוצה הולכת להתחסל, אלא הולכת לעמוד על הרגליים.
יש סימני שאלה בנוגע לתקציב, אבל בסך הכול יש לי שיתוף פעולה מאוד טוב עם כל הגורמים ובמיוחד עם העירייה, שבאמת עושה מאמצים לסייע, ואני מקווה שנוכל להעמיד את זה מהר. המישור השני הוא לטווח ארוך יותר, כל נושא מכירת הקבוצה. לפי התקנון של ההתאחדות, לא ניתן להפעיל קבוצת כדורגל יותר משנתיים תחת פירוק. אני לא מעוניין להפעיל אותה שנתיים, זה דבר לא טבעי, קבוצת כדורגל צריכה להיות מנוהלת על ידי מישהו שהוא מתאים לזה, ולא על ידי עו"ד. אני מעריך שבזמן הקרוב נתחיל בתהליך של לבדוק את האפשרויות, של קונים או מתעניינים פוטנציאלים, ואני כבר אומר מראש שהוא יצטרך להיות רוכש שמתאים לקבוצה, לא מישהו שמחר בבוקר יקנה את הקבוצה ולמחרת תתחיל מלחמה".
גל כץ בן ה-28 דווקא בחר לבוא ולגור בעיר, על אף הסטיגמה שיש לה ככזאת שפחות סבלנית ומקבלת את חברי הקהילה. הוא הגיע לאשקלון במסגרת תנועת "דרור ישראל" – ליצירת חברה אשר שוויון ערך האדם עומד במרכזה: "חברים טובים גרו פה בעיר והמליצו לי לבוא, וגם היה כאן צורך באנשים שיבואו וידריכו, יחנכו את הנוער. באתי והתאהבתי, זו עיר מדהימה".
הוא גדל ביישוב קהילתי בצפון הארץ ועד אחרי הצבא הגדיר את עצמו כסטרייט. "אחרי הצבא יצאתי מהבית, שיניתי סביבה ופתאום הבנתי שיש אפשרויות אחרות, זה היה משהו שלא הכרתי", הוא מספר. הוא יצא מהארון באופן רשמי והגדיר את עצמו כביסקסואל רק לפני כשנה, אחרי תהליך ארוך מאוד שעבר עם עצמו.
גל כץ (עומד משמאל). צילום: סלבה וייצר
איך אתה מסכם את התהליך הזה?
"אל תתפסי אותי בציטוט מדויק, אבל רבי נחמן אמר שאם תעשה מה שלא כתוב בתסריט חייך, תגלה שבמקום שבו חשבת שאתה נגמר, אתה רק מתחיל. זה מה שהלך איתי לאורך כל הדרך וגם היום. זה לא היה פשוט, אבל אני אוהב לגלות על עצמי דברים חדשים. אני אוהב לדעת שאני יכול לאהוב אנשים מכל מיני סוגים. זה דבר מרגש, אך גם מורכב כי אתה לא כמו כולם. אבל הבנתי גם שאין דבר כזה 'כולם’, כל אחד הוא עולם ומלואו".
איזה תגובות קיבלת במשפחה?
"בהמון האהבה. יש לי משפחה מהממת ותומכת, לא יכולתי לבקש יותר מזה. דיברתי עם אבא שלי, והוא רק שאל אותי למה לקח לי כל כך הרבה זמן לספר לו. אחר כך אמר לי שאני אותו ילד שהייתי לפני עשר דקות, וזה לא משנה כלום וזהו, עברנו לדבר על המנגל החדש שהוא קנה".
ביום חמישי שעבר התקיים בחוף דלילה בעיר אירוע הגאווה השני. כמו בשנה שעברה, גם הפעם היה זה אירוע מאופק, מחבק וצבעוני, שכלל מגוון פעילויות ומעגלי שיח, שיועדו לכל פלחי האוכלוסייה.
השנה היו באירוע הרבה יותר משתתפים, היו שם חברי הקהילה הלהט"בית, אך גם הרבה מאוד סטרייטים, נשים וגברים, מבוגרים וילדים. האירוע התקיים בסימן "אני גאה להיות אשקלוני.ת", ומי שיזם אותו הם חברי קהילת "גאווה באשקלון".
כן, מסתבר שיש אחת כזאת בעיר, ומי שעדיין לא מכיר – זה הזמן. מדובר בקבוצה גדולה של אנשים, חברי הקהילה הלהט"בית, אך גם כאלה שלא, ומה שמשותף לכולם שהם פועלים בהתנדבות מלאה לקידום הסובלנות בעיר כלפי כל האוכלוסיות.
אירוע גאווה באשקלון. צילום: חן מכלוף
לפני האירוע סירבו מארגניו להתראיין. עכשיו מוכנה אחת מחברות הקהילה, אור אבו, לשתף ולספר על ההחלטה להפיק אירוע גאווה בעיר: "שנה שעברה עשינו כתבות לפני, והן יצרו תגובות נגד, אז השנה מיקדנו את הפרסום שלנו ופנינו לקהל היעד שלנו בדרכים אחרות. למדנו להיות חכמים יותר כי הבנו שיש כאן תהליך עדין, ולכן ניהלנו אותו ברגישות מול כל הגופים, כדי לא להלהיט את הרוחות. אנחנו מבינים שיש כאן מורכבות, אבל אם נעשה את התהליך נכון ונתווך לאנשים, הם יבינו שאנשים הקהילה בעיר לא מאיימים על הזהות שלהם. גם אנשים מהקהילה עברו תהליך. הכי קל לעשות כתבות, לצאת בכותרות, להתלהם ולצעוק. הרבה יותר קשה להיות מאופק, חכם, לבחור את הצעדים שלך ולחשוב עוד עשרה צעדים קדימה, אל העתיד. זה מה שעשינו הפעם, וזה הצליח".
מה היה באירוע?
"באירוע לקחו חלק כ-500 איש, והוא היה תוצאה של שיתוף פעולה והמון חיבורים עם אנשים טובים בעיר, שנרתמו ורצו לקחת חלק. לאירועים מהסוג הזה יש קונוטציה של אנשים עירומים שרוקדים, אבל מי שהיה באירוע באשקלון הבין שזה בכלל לא הסיפור, לתפוס את זה ככה זה לפספס את כל המהות. היו לנו דוכני הסברה של עמותות מהקהילה הלהט"בית, שהוקמו כדי לאפשר לבני הנוער לקבל מידע. לקחו חלק ‘איגי’ ו’חושן’ ו’תהילה’, שזו קבוצה של הורים שהילדים שלהם יצאו מהארון. לקחו חלק גם ארגונים שמיועדים לקהילה הלהט"בית הדתית. השתתפו באירוע חמש קהילות צעירים שפועלות בעיר ועושות עבודה נהדרת. גם מרכז הצעירים של עיריית אשקלון היה איתנו לאורך כל הדרך והקים דוכן באירוע. היו מעגלי שיח שהוקמו במטרה ליצור שיח פתוח של סובלנות וקבלה. בעלי העסקים המקומיים תמכו מאוד וליוו אותנו לאורך כל הדרך, הרגישו סולידריות ורצו לחזק את הקהילה. קיבלנו סיוע גם מהאגודה למען הלהט"ב, והמנכ"ל אוהד חיזקי הגיע לנאום. הגיעו גם שלושה חברי כנסת מהקהילה עידן רול, איתן גינזבורג ויוראי להב, שהביעו תמיכה, הסתובבו בין הדוכנים ומאוד התרשמו מאיך שהאירוע נראה. בזה היה אירוע באמת מיוחד, מאוד מכובד, מכיל ומחבק. אותי, ברמה האישית, הוא מאוד ריגש".
אור אבו וח"כ עידן רול. צילום: חן מכלוף
מה ריגש אותך?
"זה אירוע שהופק כולו על ידי אשקלונים, וחשוב להדגיש את זה. לפעמים יש איזושהי תחושה שאנשים מהמרכז באים ומנווטים אותנו, אבל זה לא נכון. זה היה אירוע מאוד מקומי. ריגש אותי שהיו המון אנשים ששמחו לשתף פעולה ולהביע סולידריות. כולם לקחו חלק כי הם מאמינים בערכים של שקהילת 'גאווה באשקלון' מייצגת, שהם גישה חיובית ופלורליסטית. המסר הוא שיש מספיק מקום בעיר לכל הקהילות, ויש כאן מגוון של קהילות. זה איזון מאוד יפה שמכבד את כולם ומאפשר לנו להתקיים מבלי לדרוך אחד על השני".
זאת גם הסיבה שזה היה אירוע גאווה ולא מצעד?
"כן. עשינו אירוע סטטי ולא צעדנו ברחובות כי המטרה שלנו היא לא להתריס, לעבור ברחובות ולתקוע אצבע בעין לחרדים – אנחנו לא מאמינים בזה. אני אישית לא רואה במצעד משהו מתריס, אבל יש לו קונוטציה כזאת, ולכן הבנו את המקום הזה והחלטנו לכבד. הרעיון היה לעשות אירוע שקודם כול מכבד אותנו, אני לא מרגישה שהעובדה שלא צעדנו פוגעת בנו או מבטלת אותנו. האירוע הזה נועד לחבר ממקום חיובי, ולכן גם בחרנו מקום מאוד ספציפי – חוף הים. אנחנו מאמינים שהים הוא חלק מהנרטיב האשקלוני. רצינו מקום פתוח ועם אווירה שמייחדת את העיר".
מעגלי שיח באירוע הגאווה באשקלון. צילום: חן מכלוף
אז לא הרגשתם שזו סוג של פשרה או אפילו כניעה?
"ממש ממש לא. מה שמתאים לתל אביב לא מתאים לאשקלון ולהפך. לאשקלון יש את האופי שלה, ואני אומרת את זה ממקום חיובי. יש לנו מרקם אוכלוסייה מאוד מסוים והתרבות האשקלונית המהממת שלנו. לא עשיתי מחקר, אבל הקהילה הלהט"בית שמתגוררת בעיר היא ברובה משפחות צעירות שמגדלות כאן ילדים. הנוער ברובו עוד בארון, והצעירים לרוב מרגישים תחילה יותר נוח בתל אביב, אז הם עוזבים. רק בשלב שבו מקימים משפחה מרגישים שאשקלון זה בית וחוזרים. וכן רצינו לעשות משהו שמותאם לאופי האשקלוני, לסיפור שהעיר שלנו מספרת, שהוא משפחתיות, ים ומסורת, ויש איזון ואפשר לשלב. המטרה שלנו היא לייצר שיח חברתי-חינוכי-ערכי כדי שנבין ונקבל את השונה כדי שנער שנמצא בארון ולומד בבית ספר לא ירגיש חריג ואבוד ויחשוב על לשים קץ לחייו כי הוא לא רואה בעיר עוד אנשים כמוהו, כדי שנחיה בחברה מקבלת, מחבקת ומכילה, עבור כולנו".
הרגשת שיש הבדל בין האירוע הראשון שהיה שנה שעברה לאירוע הנוכחי?
"בהחלט רואים שיש כאן תהליך חיובי. יש כאן קהילה שהיא חלק בלתי נפרד מהעיר ולומדים לקבל אותה, להכיל ולתמוך. אנשים רואים את הצד החיובי שבלחיות בסביבה עם אנשים שונים ולקבל את כולם, מבלי לחשוב שזה מאיים או פוגע. בסוף כולנו רוצים לחיות בחברה מקבלת ובסולידריות, בחברה שמכילה את השונה. זה היה המסר שלנו".
אירוע גאווה באשקלון. צילום: חן מכלוף
היו גם תגובות פחות אוהדות?
"כל האנשים שפנינו אליהם כדי לקחת חלק, כולם נרתמו בשמחה. יחד עם זאת, מלכתחילה ידענו לפנות לעסקים שיש להם יותר חיבור. זה לגמרי לא מובן מאליו שמסעדות שלקחו חלק הגישו בירה על תחתיות עם דגל הגאווה. הם אנשים אמיצים, שנשארו נאמנים לערכים שלהם ולא חששו שזה יפגע בקהל הלקוחות שלהם, בעיניי זה מדהים".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
ואיך הגיב הציבור רחב?
"אני לא אגיד שלא היו תגובות שליליות, אבל השנה היו ברשתות החברתיות הרבה פחות תגובות אלימות באופן משמעותי. אנשים לומדים שזה לא לגיטימי להיות הומופוב, כמו שזה לא לגיטימי להיות גזען או שוביניסט. אנשים לומדים לעדן את עצמם ולהיות פוליטקלי קורקט. באירוע עצמו, אגב, לא היה שום אירוע חריג, והכול עבר בצורה טובה ואוהבת".
נהג משאית תושב אשקלון חשוד בגרימת מותם ברשלנות של שניים, בתאונת דרכים שהתרחשה אתמול ליד גדרה. מחקירת המשטרה עולה כי המשפחה עצרה בצד הדרך בכביש 7 סמוך למחלף בית רבן. בשלב הזה נהג המשאית התנגש ברכבם מאחורה, האם בת 28 נהרגה ובנה בן החודשיים שישב לידה, נהרג אף הוא. מצבו של אב המשפחה, בן 34, עדיין קשה. בתם בת שנתיים כבר שוחררה מבית החולים.
זירת התאונה. צילום: דוברות המשטרה
"כשהגענו למקום המראה היה קשה", סיפר פראמדיק מד"א אשר ארביב, "הרכב הפרטי היה מעוך, ובתום פעולות חילוץ בסיוע מכבי האש, התחלנו בהענקת טיפול רפואי ל-3 הנפגעים, כולם מהרכב הפרטי".
נהג המשאית הפוגעת, בן 32, נעצר והועבר לחקירת משטרה וכאשר נשאל על נסיבת התאונה השיב כי אינו זוכר דבר. במשטרה חושדים כי הוא נהג תחת השפעת סמים והבוקר הביאו אותו להארכת מעצר בבית משפט השלום באשקלון.
"מהדוחות הפעולה עולה חשש שהחשוד השתמש בסמים", אמר רס"ר אולס ירצו'ק, נציג המשטרה בדיון. "כמו כן בעברו יש עבירות שמסכנות חיים בתחום התעבורה, מסוג אחד של כניסה לאור אדום, שימוש בטלפון ויש קנס של סטיה מנתיב נסיעה".
קיץ 2019 ייזכר לעולם בתודעה הלאומית שלנו כנקודת מפנה סוערת ומטלטלת עם כוחו הזועם של ההמון המוחה. אפילו קיץ 2011, שהביא עמו את מחאת האוהלים ברוטשילד או “מחאת הקוטג’”, נראה פתאום כמו ערב סטודנטים למדיניות ציבורית. בפרט כשבמרחק שמונה שנים מאז לא נעשו שינויים משמעותיים באשר ליוקר המחיה, ואפשר לומר שבתחומים מסוימים המצב אף הורע. עם זאת, המחאה ההיא הייתה סמן חברתי של מעורבות ציבורית של ההמון. ביכולת להשמיע קול אל מול מנגנוני פוליטיקה, הון ושלטון.
עינב קורן
אנחנו נוטים לסמן שיאים, בין שהם שליליים או חיוביים כתופעות תקדימיות שטרם נתקלנו בהן, אך באופן מפתיע שוכחים שההיסטוריה חוזרת על עצמה בכרוניקה קבועה. לא המצאנו כלום, השיטה מאוד פשוטה – יחסי מדכא ומדוכא יכולים להימשך עד גבול מסוים. הגבול קשור לרוב בחילופי הדורות, וכשהמדכא דוחק לקצה, מספיק אירוע אחד להצית כאב נמשך של ציבור שלם. הצתה? התפוצצות!
זה לא משנה אם הדיכוי הוא בין עמים שונים כמו בני ישראל במצרים ועד העבדות בארה”ב והאפרטהייד בדרום אפריקה או לחלופין דיכוי פנים לאומי על רקע מעמדות כמו המהפכה הצרפתית או אפילו ציבורים מודרים על רקע מגדרי או נטייה מינית.
אני נגד אלימות באשר היא, ולצד הגינוי הבעתי תמיכה וממשיכה לתמוך במחאה נגד גזענות במדינה. כך הרגשתי גם כשראיתי בשבת שעברה את צילומי שריפת ביתה של הגננת המתעללת מראש העין.
כשהציבור לוקח את החוק לידיים, זה מעיד בבירור שהממשלה לא מתפקדת, שאין מענים משמעותיים לתופעות קשות ומזעזעות שחוזרות על עצמן ואף מסלימות. אין מדיניות לגבי אכיפת זכויות אדם ואזרח, נגד גזענות, פיקוח על מעונות הגיל הרך, חופשת לידה ראויה, ענישה מחמירה של התעללות בקטינים וחסרי ישע, הפקרת ישובי עוטף עזה ועוד.
הפגנת יוצאי אתיופיה באשקלון. צילום: אילן אסייג
לצערי, התופעה הקשה והחמורה של התעללות בתינוקות רכים אינה חדשה לנו. היא אינה קשורה במנטליות, חתך גיל או פרופיל מסוים של מטפל/ת, אלא בעובדה שהתחום מופקר ומופקע מאחריותה של המדינה. ככל שזה נשמע אבסורד, דווקא שלוש השנים הראשונות בחייו של הילד, אולי המעצבות ביותר כפי שמעידים מחקרים, הן המוזנחות ביותר במדינה. עידוד ילודה ותמיכה במהלך ההיריון ועד ללידה הם תקדימיים ביחס לעולם ונזקפים לזכות משרד הבריאות, אך המענים ליולדת ותינוקה לא מספקים בלשון המעטה. האחריות לחינוכו מופקדת בידי ההורים, וראוי שכך יהיה, אך במפגש המציאות עם מחויבות כלכלית נאלצת כמעט כל אם לשוב לעבודה אחרי 14 שבועות בלבד חופשת לידה.
פיצוץ גדול באליצור איתו אשקלון בגזרת המאמן לעונה הקרובה. אחרי שכבר סוכמו דברים בין אבי סוכר לבין מחזיק זכויות הניהול מיקי שרביט והצדדים הגיעו להבנות, המאמן לא ימשיך בעונה הקרובה בקבוצת הכדורסל.
כזכור, סוכר הוליך את אשקלון אשתקד להישג מדהים ולהגעה לרבע גמר הפלייאוף כנגד כל הסיכויים, אך כעת מוצא את עצמו במפתיע מחוץ למועדון. לדבריו של סוכר, בשלושת החודשים האחרונים מאז הסתיימה העונה, הוא המשיך להתנהל לחלוטין כמאמן אליצור איתו. הוא הגיע לפגישות עבודה מול שרביט, הכין תכנית עבודה, יצר קשר עם שחקנים ובנה את אליצור לקראת העונה הבאה. הסיבה היחידה שבגללה הצדדים לא חתמו על חוזה באופן רשמי הייתה העננה שריחפה מעל עתיד הקבוצה מהבחינה הכלכלית, והוא מסביר כי החתימה על החוזה הייתה אמורה להתבצע במקביל לפתרון תזרימי אשר הושג.
לאחר שבאליצור מצאו משקיע, בדמותו של יקי כוזהינוף, שיהיה האיש שישלם את שכר השחקנים עד ינואר, המועד שבו עיריית אשקלון תעביר כספים, התבקש סוכר להעביר טיוטת חוזה לשרביט, עם כל תנאי ההסכם לעונה הקרובה.
"עכשיו אין משרות פנויות"
לאחר שלדבריו ספג התעלמות מוחלטת מצדו של שרביט ושיחה מפתיעה מרועי ברקוביץ’ שלפיה טיוטת החוזה שלו נדחתה, סוכר נשמע פגוע במיוחד והחליט לפתוח את הלב וגם את הפה. "אני רוצה שיבינו, במשך שלושה חודשים, משיחת הסיכום בסוף העונה, אני הוא המאמן. זה כולל פגישות עבודה, דיבורים על תקציב, משאים ומתנים עם שחקנים, שיחות עם סוכנים, כולל הכול מהכול. אחרי שהגענו לסיכום והבנות ומיקי ביקש מהסוכן שלי שישלח טיוטת חוזה עם הסיכומים על הסכומים שמיקי כבר אישר, פתאום מיקי התעלם מאיתנו ארבעה-חמישה ימים ולא ענה לי. פתאום קיבלתי מרועי שיחה בה הוא אומר לי שזה פשוט לא הסתדר עם מיקי. הזיה".
אבי סוכר במדי אשקלון. צילום: פבל
סוכר המשיך להוציא את שעל ליבו וחשף בטן מלאה במיוחד על ההתנהלות. "עכשיו אין כבר משרות פנויות בשוק. פנו אליי קבוצות ומועדונים, רצו שאני אאמן, ואני אמרתי להם שאני לא יכול עד שאני לא מקבל תשובה מאשקלון כי מבחינתי אני מאמן אשקלון. דחיתי את כולן, והקבוצות האחרות החתימו מאמנים. עכשיו יוצא שנשארתי בלי עבודה בדקה ה-90. אפילו לא אמרו לי למה, אפילו מיקי לא זימן אותי לשיחה, שום דבר. עכשיו הוא בא ומתרץ את זה באינטרנט שזה בגלל שהתקציב ירד. על מי הוא עובד? אני מכיר את התקציב טוב מאוד, נחסך לו 200 אלף שקל עם החוזים של בוקי ויוני, איך אני יודע הכול? ישבתי איתו בפגישות תקציב".
"אני פגוע ממיקי, זה לא מגיע לי"
סוכר ממשיך ומסביר מדוע החתימה הרשמית על החוזה התעכבה: "למה הוא לא החתים אותי עד עכשיו? כי הייתה לו בעיה תזרימית, אבל עכשיו זה נפתר ובגלל זה הוא גם ביקש עכשיו את ההסכם שלי חתום, כדי להחתים אותי. לא ביקשתי מיליון דולר, והוא אמר לי ‘מגיע לך 100 אלף שקל’. מה שהיה רשום בהסכם זה דברים שסוכמו עם מיקי עוד לפני כן. הוא שלח את רועי להגיד לי ‘זה לא ילך’. שלא יבלבל את המוח, התקציב לא ירד משמעותית, זה אותו תקציב של העונה שעברה. הוא קיבל ספונסר שמסדר לו את כל הבעיה התקציבית ואין לו שום בעיה להחתים אותי, נשארתי באותו סכום של העונה שעברה. הוא יכול לספר סיפורים בחוץ, אבל לא לאבי סוכר שיודע הכול. אם לא היינו בקשר שלושה חודשים והתנהלתי כמו מאמן, איך אני יודע את כל הדברים מסביב? למה הייתי עם רועי בשיחות עם שחקנים? הוא אמר לי להתחיל לעבוד ואני עבדתי. נתת לי לקרוע את התחת שלושה חודשים ועכשיו אתה אומר לי לא? אני פגוע ממיקי, קודם כול מההתנהלות שלו. הייתי לויאלי לאורך כל הדרך, דחיתי קבוצות ואחרי כל מה שעשיתי בשביל הקבוצה הזאת, עבדתי כמו חמור בשביל הקבוצה הזאת כדי שהקבוצה הזו תצליח ואפילו נלחמתי מול האוהדים, זה לא מגיע לי. זה מה שאתה עושה לי? במקום לקבל הסברים ממיקי קיבלתי את רועי מגמגם. מאיפה אתה יודע, אולי אני רוצה לאמן ב-10 שקלים לחודש? למה לא חזרת אליי אחרי ששלחתי לך את טיוטת החוזה? רק הוא וזה למעלה יודעים את הסיבה האמיתית".
האנרכיה היא לא מנת חלקם של הזועמים הרבים שפוקדים את הכבישים בתורניות, והיא גם לא מנת חלקם של הדרגים המקצועיים במדינה, האנרכיה היא הייאוש של אותם אזרחים מודאגים שאיבדו כל אמון בנבחרי הציבור ובמערכות אכיפת החוק.
פניה של האנרכיה: המדינה בערה מעל שבוע, קבוצות שונות "החליפו תורניות" על הכבישים, כל קבוצה זעקה לשלה, ולא ביחד, שבט אחים ואחיות לא היה כאן.
הסדר והחוק היו תלויים בסימן שאלה, ישנו קשר ישיר לחוסר תפקודה של המדינה ומוסדותיה לבחירות החוזרות ונשנות לכנסת ישראל, שאין בהן הצדקה, אבל יש בהן בזבוז כספי ציבור. שוב נממן סיסמאות ריקות מתוכן ומפוצצות באגו נפוח. האבסורד מכול הוא שבכל האירועים הללו האזרח הוא בסוף שרשרת הדאגות של הממשלה. בזמן שאזרחים רבים דאגו מחסימות כביש על מאבקים צודקים, נבחרי הציבור היו בדאגת "אחוזי החסימה" משלהם.
אני רואה לנכון לציין הבהרה חשובה, אם אתם נגד אלימות, לא יכול להיות לכך מוסר כפול, נגד זה נגד!
האלימות המשטרתית ובגני הילדים לא הותירה את הציבור אדיש! אימהות ובנות יצאו לרחובות וזעקו נגד אלימות. ביום ראשון האימהות צעקו נגד אלימות בגנים כלפי ילדים. ביום שני האימהות צעקו נגד אלימות משטרתית כלפי ילדיהם.
הפגנת ההורים באשקלון
בעולם נכון לא הייתה אמורה להיות הפרדה בין שני המאבקים. אומרים "נשים ישנו את העולם" – נשים גם צריכות לחבור אחת לאחותה ללא הבדל.
הזעקות נגעו בלבבות רבים במדינה. שני מאבקים צודקים, המסר הוא אותו מסר, שום הצדקה לאלימות, לא במשטרה ולא בגנים,.לחלוטין ישנו הבדל מהותי בין האירועים אך אין הבדל בין אימא כואבת שפוצעים לה את הילד או לחילופין לוקחים את חייו.
אחרי שהבהרנו, בואו נדבר על האלימות שנחשפנו אליה. בשבוע הבוער של המדינה הכבישים היו משובשים מכאב, הוונדליזם חגג, נשרפו צמיגים, הפכו ניידות, אזרחים לקחו את החוק לידיים ושרפו את ביתה של הגננת שהתעללה בילדים חסרי ישע. בכל המקרים אין הצדקה לאלימות, אין הצדקה ללקיחת החוק לידיים, האלימות לא מקדשת את כל האמצעים, בשום אירוע כזה או אחר.
קבוצת הפועל אשקלון אכלה השבוע את הדייסה שאותה בישלה במשך חודשים רבים. אי ההסכמות בין עמותת ותיקי הפועל אשקלון לעיריית אשקלון הולידו השבוע את המילה שממנה חששו לא מעט אנשים – "פירוק". קבוצת הכדורגל הולכת לאותו הליך בלתי נמנע אשר בראש ובראשונה יגרע ממאזנה תשע נקודות בעונה הקרובה ויקשה עליה מאוד לשרוד בליגה הלאומית.
שחקני הפועל אשקלון. צילום: דוברות הפועל אשקלון
המפרק מטעם בית המשפט עו”ד ליאור דגן יהיה אמון על ניהולה של הקבוצה והבראתה ויצטרך להיכנס בדקדוק לסיבות שהובילו את המועדון למצבו האנוש. בין היתר הוא יהיה כמובן אחראי למנות בעלי תפקידים, לרבות מאמן ומנכ”ל, להחתים שחקנים, לחלק את תקציב המינימום שצפוי להיות לקבוצה ולמעשה יתנהל כבעלים לכל דבר ועניין. דגן אף יצטרך להביא את הקבוצה למצב שבו היא תהיה ראויה ואטרקטיבית למכירה. אם תשאלו את ראש העירייה תומר גלאם, לא מדובר בסוף העולם, אך בהחלט בדבר שלילי, והוא אף יודע להצביע בדיוק על האנשים שהוליכו את המועדון לקריסה.
עם זאת, אם אוהדי הקבוצה חשבו שהקבוצה תחזור להיות תחת כנפיה הבטוחות של העירייה, כדאי שיחשבו שוב, כי לגלאם יש תכניות אחרות בשבילה. ריאיון בצל הפירוק.
“לא נחזיר את הקבוצה לידי העירייה”
קשה להבין אם ראש העירייה תומר גלאם מרוצה מהתוצאה שאליה הגיעה השבוע הפועל אשקלון. מצד אחד, פירוק של קבוצת הספורט המובילה של העיר הוא אחד הדברים שאף ראש עיר לא רוצה שיהיה כתוב לו ברזומה, אך מנגד, הדרך היחידה להשתחרר מהעמותה שהחזיקה בקבוצה ולנצח במלחמת ההתשה שהתנהלה בין הצדדים הייתה ללכת לאותו הליך קשה.
"הפירוק נותן תקווה לאוהדים". אוהדי הפועל אשקלון (צילום: אורי קריספין)
“אי אפשר להיות מרוצה מתוצאה כזאת”, אומר גלאם בריאיון ל"כאן דרום" ומסביר: “מדובר פה על קבוצה עם מסורת של שנים, אוהדים מושבעים ועיר שלמה מאחוריה, שהגיעה למצב קשה ומביש בשל התנהלות עמותת ותיקי הפועל אשקלון, כך שזה לא משמח אף אחד. לצערי, זאת הייתה האופציה היחידה להשתחרר מהעמותה הקודמת, שהביאה את הקבוצה למצב הזה ולבטל את החובות שיצרה. צריך לזכור שבעקבות הפירוק, הקבוצה פותחת עונה עם מינוס תשע נקודות, זאת עוד השלכה קשה של המצב. יחד עם זאת, זה נותן אופק חיובי לקבוצה ותקווה לאוהדים, כי מעכשיו הקבוצה תנוהל בידי המפרק, שינקה את חובות העבר ויבריא אותה”.
והיום, אחרי שמונה מפרק, תעשה הכול על מנת שהקבוצה תשוב לידי העירייה?
“אמרתי זאת לא אחת ואני עומד מאחורי זה. עירייה לא צריכה להחזיק בקבוצת כדורגל. זה לא עובד לאורך זמן. נקודה. עירייה יכולה לתמוך ולסייע, אבל לא צריכה להחזיק בקבוצה, זו המדיניות שלי וזה מה שנעשה. רק לשם ההשוואה, בראשון לציון התמיכות מגיעות למיליון שקלים בלבד, אנחנו העירייה שתקצבה את הסכום הגבוה ביותר בארץ לתמיכה בקבוצת כדורגל – רק בשלוש השנים האחרונות קיבלה העמותה כ-12.5 מיליון שקלים, וזה בלי שיפוץ האצטדיון והכשרתו לליגת העל בעלות של 3.5 מיליון שקלים ובלי השלמת רכישת הקבוצה בעלות של 1.5 מיליון שקלים, ועדיין, למרות כל ההשקעה שהשקענו בקבוצה, הם השאירו אותה עם חובות וגירעונות של מיליוני שקלים ובגלל הניהול הכושל שלהם היא גם ירדה ליגה”.
"עירייה לא צריכה להחזיק בקבוצת כדורגל". תומר גלאם. צילום: דוברות העירייה
האם תסייע למפרק לבנות תלכיד שיצליח לשרוד בליגה הלאומית למרות הפחתת תשע נקודות?
“כפי שאמרתי, נסייע למפרק ככל שניתן כדי שירכיב קבוצה חדשה, עם עמותה או רוכש חדשים, כפי שראוי להיות בעיר אשקלון. אני סמוך ובטוח שהמפרק יעשה את עבודתו נאמנה, יבריא את הקבוצה ויעמיד אותה בהליך הנדרש למכירה. העירייה, ואני בראשה, נעשה הכול, בשיתוף פעולה מלא עם המפרק, כדי להקל ככל הניתן על התהליך ולאפשר לקבוצה להתנהל בתנאים הטובים ביותר. גם לאחר המכירה, נהיה לצד כל רוכש שינהל את הקבוצה ונסייע ככל הניתן”.
עיריית אשקלון תתקצב את הקבוצה בראשות המפרק?
“אנחנו נתקצב את הקבוצה בהתאם לתבחינים שנקבע ובמטרה לסייע ככל הניתן לחיזוקה של קבוצת הכדורגל. אנחנו בתחילתו של התהליך, ובכל מקרה, כל החלטה שתתקבל תיעשה לטובת הקבוצה והאוהדים בלבד”.
“הייתה התנהלות חובבנית, הפקרות ובזבוז משווע של כספי ציבור”
לא מעט דובר על דוח מבקר העירייה בנושא הפועל אשקלון. בדוח עלו לא מעט דוגמאות על התנהלות קלוקלת ולא חוקית של אנשי הקבוצה, כאלו שפתחו לגלאם את העיניים וגרמו לו לרצות ולנקות את אותם אנשים מהמערכת ומהעמותה. “כרגע אני מנוע מלחשוף את פרטי הדוח”, הוא מסביר ומתייחס לעניין, “אבל אני יכול לומר שיש שם מסקנות קשות לגבי אופן התנהלות העמותה. יש דברים מספקים שאנחנו יודעים, ולפיהם ניתן ללמוד על ההתנהלות הכושלת, הבזבזנית וחסרת הרסן של העמותה ושל האנשים שעומדים מאחוריה. האמת צריכה להיאמר והיא מגובה במספרים, בנתונים ובעובדות – היו שם משכורות עתק של מיליון וחצי שקל בשנה רק למאמן, למנכ”ל ולמנהל הטכני – 70 אלף שקל שכר חודשי למאמן בליגה א’, שכר שמעטים המאמנים בליגת העל שמרוויחים אותו, 40 אלף שקל בחודש למנכ”ל הקבוצה לא כולל מע”מ, 30 אלף שקל בחודש למנהל טכני ועדיין הם עם חובות של מיליוני שקלים. הייתה שם התנהלות חובבנית, הפקרות ובזבוז משווע של כספי ציבור, חשוב שהתושבים יידעו את זה”.
"משכורות עתק של מיליון וחצי שקל בשנה" אלמלם, גלאם ומגיה. צילום: אורי קריספין
שקלת בכובד ראש את האפשרות שדרור אלמלם יעמוד שוב בראש המערכת. מה הביא אותך לבסוף להחליט לוותר?
“שקלתי בכובד ראש כל אפשרות שיכולה הייתה לסייע לקבוצה. לאחר שראיתי שמצבה של הקבוצה בכל מקרה היה מוגבל ולא ניתן היה להתנהל מול העמותה ולאחר שלקחתי בחשבון את הבטחתי לאוהדים לאפשר לקבוצה התנהלות חדשה, מקצועית ומכובדת, החלטתי לרדת מזה”.
מה החזון שלך לגבי הפועל אשקלון? לפחות בקדנציה שלך.
“אני מאחל לקבוצה שתנוהל בידי גורמים פרטיים שיידעו להביא תקציבים חיצוניים ולא יתבססו רק על תמיכות של העירייה, שתנוהל עם אופק ועתיד מקצועי על ידי תכנית ארוכת טווח, שתנוהל על ידי אנשים מקצועיים שירצו אך ורק את טובת הקבוצה, השחקנים והאוהדים ויביאו אותה למקום שהיא ראויה לו”.
"ראו את הקבוצה הולכת וטובעת". אמנון גלולה
“גלולה? לא מעוניין להתייחס אליו”
מערכת היחסים הידועה והמתוקשרת בין תומר גלאם לאמנון גלולה, יו”ר עמותת ותיקי הפועל אשקלון ופעיל מוצהר של איתמר שמעוני, ידעה המון מורדות לאחרונה. אירוע ההצתה של רכבו של גלולה ושל שלט סלון הכלות של משפחתו הביאו להאשמה כבדה של האחרון כנגד גלאם, כמי שאחראי לאותן פרשות.
בלק המלך הגדול מבחין בעם שעולה מהמדבר, מקיף בזהירות את מלכותו מואב ומכה את האמורי שמצפון לו. התגובה שלו הפוכה: הוא מת מפחד, אז הוא שולח את בלעם, נביא ידוען ומפורסם.
בלק מפעיל את כל לחצו על בלעם. מבקש ממנו לקלל את ישראל בקרב העולם. להדיח אותו. בלק שכח את מהות החיים: סור מרע ועשה טוב – תבנה לעצמך, אל תהרוס לאחרים כדי להצליח. עלינו לעזור לעצמנו ולא להתמקד בלקלקל לאחר.
בלק פונה אל בלעם ומבקש ממנו לקלל את עם ישראל. שימו לב, בלק לא מבקש מבלעם לברך את עצמו ואת עמו, אלא לקלל את האחר. הוא לא מבקש בנייה אלא הרס, לא מילים טובות אלא השמצות. המסר שלומדים מכך ברור בכל תחום – חברתי, מקצועי או פוליטי – כדי להתקדם ולהצליח התמקד בעצמך ואל “תדרוך על האחר”.
אייל חסאן. צילום: אורי קריספין
בלעם מסרב לקלל את עם ישראל, ובלק לא נואש: פיתוי אחר פיתוי, חנופה, ממון, לוביסטים – הכול הוא מציע לבלעם, שאומר לא אעשה דבר בלי אישור אלוהי ישראל (כן, גם גדול המכשפים אז מכיר באל).
לבסוף האל מתיר לו לצאת לקראת בלק, אבל מבהיר לו כי יאמר רק מה שהאל יתיר לו לומר. הוא חובש את אתונו, יוצא לדרך, ואז כנראה מחליט להתפתות ואולי לקלל את עם ישראל. או אז האל מחליט ללמד אותו לקח באמצעות בהמה הנחשבת לא חכמה – אתון.
מלאך האל חוסם את האתון בדרך, ובלעם שלא רואה את המלאך נוזף באתונו קשות. כמה אירוני שאתון רואה משהו שבלעם “החכם” לא רואה.
אבל אפשר לראות זאת אחרת: האתון יודעת את דבר אלוהים, את האמת שבלעם מנסה להשכיח. האתון כמטאפורה היא המוסר הפנימי, הנקי, היא בעל חיים פגיע, תמים ונאמן. העימות הפנימי בין בלעם לאתונו המדברת נתפס כאירוע על-טבעי. והאירוניה – אדם הבין לבסוף את אשר ידע מלכתחילה: לא הולכים נגד ריבונו של עולם.
הנס איננו רק התגלות מלאך ה’ לבעל חיים – האמת הרי הייתה מונחת שם כל הזמן. הנס הוא נכונותו של בלעם לעצור להירגע מיצרו ותשוקתו, לפקוח עיניים, להקשיב ולחזור אל עצמו. זו הסיבה שהסיפור נותר משל נדיר, על מי שבא לקלל ונמצא מברך, שחקוק לעד. במילים אחרות, בנפשו של בלעם עימות גדול, מאבק בין שני חלקי הנפש – החלק שרוצה להתפתות והחלק שמבין את משמעות המעשה, את חומרתו ואת עונשו. בלעם מפעיל את מנגנון ההדחקה. הוא מסתיר מעצמו את הידיעה שהוא עלול להתפתות. הוא “מעוור” את עצמו ואינו רואה את מלאך האלוהים הניצב בדרך.
כמה פעמים רבים מאיתנו מנסים לעשות הדחקה כדי להצדיק התנהגות לא נאותה שלנו? הפילוסוף הצרפתי סארטר קבע שהדחקה היא סוג של הונאה עצמית – האדם שלא שלם עם מעשיו יודע להסתיר מעצמו את המשמעות האמיתית של מעשיו.
גם בלעם מפעיל מנגנון של הונאה עצמית המאפשרת לו לדחות את הקץ ולהימנע מההכרעה בין שתי האפשרויות. הוא יכול ליהנות ממסע שקט יחסית, כי הוא אינו הולך להיענות לפיתוי, אך גם אינו מתכוון לוותר עליו. הוא מסתיר מעצמו את הקונפליקט. אך האתון, החלק הפנימי שבתוכו, אינו מאפשר זאת. האתון מסיטה אותו מהדרך, מציבה מכשולים בדרכו. ולבסוף האתון פוצה את פיה ומתחילה לדבר, וכמו בטיפול נפשי, הדיבור, השימוש במילים מביא את האדם אל המודעות, ואז, רק אז, האדם שולט בחלקי הנפש השונים שלו ולא הם שולטים בו.
האתון הציבה את בלעם בפני הקונפליקט השלם, ואילו המלאך נותן לו להמשיך בדרכו. הקונפליקט ברור: בלעם הוא זה שיצטרך לקחת את האחריות על ההחלטה הזו ולהכריע.
הפרשה מחזירה אותנו להבנה שלמילים יש כוח, ולא תמיד (כמו שנדמה לנו) השליטה המלאה עליהן בידינו. ישנה התערבות של כוח עליון – הקב”ה שלפעמים מסיח את דעתנו או גורם לכוונותינו להשתנות. יש מצבים רבים שבהם האל משנה את הכוונה והופך הכול לטובה.
הפרשה שלנו נקראת בלק, אולם גיבורה בלעם היא דמות מעניינת ומרתקת. מיהו בלעם האמיתי?
בלעם הוא דמות מורכבת. כמו כל אחד ואחד מאיתנו, יש בו צדדים חיוביים וצדדים שליליים. יש בו צד שרוצה לשמוע בדבר האל, ויש בו צד שרוצה לקלל בלי קשר לרצון האל. יש בו צד שמעדיף לשתוק ולהישאר בבית, ויש בו צד שמעוניין להרחיק לכת ולנאום נאומים.
פרשת בלק מיוחדת. המוזיקאי יוסי בבליקי מסביר: ”כל ספר במדבר מתעסק בישראל ובמה שקורה בתוך ישראל: חטאים, תלונות, מרגלים וקורח. ופתאום מגיעה נקודת הסתכלות מבחוץ. ומי מסתכל – בלעם הרשע! ולמרות זאת, מבחוץ זה נראה לא רע”.
כמה פעמים אחרים רואים אותנו טוב יותר מאשר אנו? למה אנו לא מפרגנים מספיק לעצמנו? בהחלט חומר למחשבה עבור כולנו. צניעות הינה ערך חשוב, אבל פרגון (סביר, כמובן) לעצמך לא פחות חשוב, ואת זה יאמר לך כל קאוצ’ר או איש חינוך.
לסיכום, מבלעם הטועה (ומאתונו) נלמד לא למהר, לעצור ולשקול, לספור עד עשר לפני שעושים טעויות, להקשיב למוסר הפנימי ולצלם האנוש שבנו ולדעת שהקונפליקטים הם חלק מחיינו, אבל בכל קונפליקט עלינו להבין כי הדחקה היא סוג של הונאה.
מבלק, האויב רשע נלמד, שוב על דרך השלילה, כי אל תחפש לפגוע באחר כדי להצליח, חפש הצלחתך שלך מבלי לייחל לכישלון זולתך. ומהסיפור היפה הזה נלמד מה לעשות כאשר הדרך קשה: לעצור, לחשוב רגע ולבחור בטוב.
הקיץ; אחת מהעונות המועדפות על רובנו כבר כאן בשיא הכח וזהו בהחלט זמן מצוין בשביל הרבה טיולים, ים וחשיפה לשמש! הפעם, אתמקד בסכנת מכת החום (מכת שמש), מכת החום מוגדרת כעלייה בטמפרטורת הגוף (מעל 40 מעלות) בעוד שהגוף אינו מצליח להתקרר.
הגורמים העיקריים למכת חום:
בראש ובראשונה, חשיפה לשמש – במיוחד בשעות החמות של היממה. עודף אלכוהול וקפאין – אלה ידועים כגורמים לייבוש הגוף. לבוש – בגדים לא נושמים המונעים אידוי זיעה. התייבשות – כאשר לא שותים מספיק מים (וכאן זה גם לא משנה באיזו עונה אנו נמצאים). אוורור ירוד – שהות בחללים לא מאווררים, סגורים או חמים. שריפות – חשיפה ממושכת לשריפה יכולה להביא להתייבשות וכמובן לבעיות בריאותיות אחרות הקשורות לחום ולעשן. אירועים הומי אדם – מסיבות, קונצרטים, אירועים ספורטיביים שמתבצעים בימים חמים, צפיפות האוכלוסין היא שגורמת לחום מוגבר וסירקולציה עצמית פחות טובה.
כמו כן, ידוע כי כל אחד יכול להיפגע ממכת חום, אך עם זאת, קבוצות האוכלוסייה הבאות הנן בעלות סיכון גבוה יותר לכך: זקנים, ילדים, בעלי עודף משקל, חולים כרוניים, חולי סוכרת, אלכוהוליסטים, אנשים הסובלים מהפרעות במחזור הדם, ואנשים המבצעים פעילות גופנית מאומצת/ממושכת (גם בעבודה, גם במהלך משחק).
התפילות מאמש להחלמתה של שושנה תעסה הפכו הבוקר לאבל כבד שירד על מושב נתיב העשרה שמדרום לאשקלון.
אתמול, סמוך לשעה 16:20 ארעה תאונת דרכים קשה בין שני כלי רכב בקצהו הדרומי של כביש 4 בואכה רצועת עזה. הכביש שעודנו צר משרת את תושבי נתיב העשרה, כוחות צבא ואת הבאים ושבים הלא רבים מרצועת עזה.
על פי החקירה הראשונית של בוחני התנועה של מרחב לכיש מדובר ברכב פרטי שנסע מכיוון יד מרדכי לכיוון נתיב העשרה, סטה מנתיבו מסיבה שאינה ידועה עדיין וכתוצאה מכך התרחשה התנגשות קשה עם כלי רכב שהגיעו ממול.
הרכב שבו נסעה תעסה.
למקום הוזנקו צוותי מד"א, אלא שבשל הריחוק הזעיק מוקד מד"א גם את צוות הטיפול נמרץ הצבאי שיושב במרפאה הצבאית סמוך למחסום ארז. האמבולנס הצבאי הגיע ראשון למקום והחל לטפל בפצועים.
ברכב האחד ישבה תעסה שנפצעה קשה, ברכב השני ישבה אישה נוספת בשנות ה-50 לחייה וברכב השלישי ישבו שני נוסעים שנפצעו קלות.
הרכב השני המעורב בתאונה
הצוות הצבאי החל לטפל בתעסה. "הגענו למקום האירוע בו ראינו שני רכבים, אחד מהם היה מעוך כמעט כולו ובתוכו ישבה פצועה כבת 70 בהכרה מלאה" סיפרה הפראמדיקית הצבאית שהגיעה עם הצוות הרפואי הראשון והוסיפה "הייתה לה נפיחות בבטן וחבלה בצוואר. לאחר מכן חילצנו אותה מהרכב ופינינו אותה באמבולנס החטיבה בו קיבלה טיפול ראשוני לביה"ח ברזילי".
עם הגעתה לחדר הטראומה מצבה הוחמר והפך לקריטי, לאחר פעולות החייאה היא הוכנסה לחדר הניתוח ונראה שהיא מתייצבת אבל ארעה עוד החמרה במצבה והבוקר כאמור כבר נקבע מותה.
הנפגעת הנוספת, סייעת שחזרה מעבודתה בגן במושב, שמצבה הוגדר בינוני פונתה יחד עם שני הפצועים קל גם הם לחדר המיון בברזילי.
באמצע חודש מאי השנה, כתשעה חודשים לאחר שהוגש כתב האישום נגדו, הורשע הרב המקובל יהודה בן דוד בשורה של מעשים מגונים בשלוש אחיות קטינות. הכרעת הדין הזאת חסתה מאז תחת איסור פרסום, כמו כל ההליך המשפטי עצמו.
לאחר פניית “כאן דרום” לבקש להתיר את הפרסום, הביעה הפרקליטות את הסכמתה לפרסום, אך סנגורו של הרב בן דוד עו”ד משה מרוז הודיע כי הוא מתנגד לכך. השופט המחוזי שהרשיע את הרב בן דוד, יואל עדן, אישר את הפרסום, אך סנגורו של הרב ערער על כך לבית המשפט העליון.
התיק של הרב התנהל בדלתיים סגורות
השבוע, לאחר דיון בבית משפט העליון, דחתה השופטת ענת ברון את הערעור והתירה לפרסם את הכרעת הדין המרשיעה. את "כאן דרום" ייצג עו"ד מנחם ויצמן ממשרד זאב ליאונד ושות'.
מי שהובילה את התיק הזה מטעם המדינה היא עו”ד רחלי אטיאס מפרקליטות מחוז דרום (פלילי).
הרב בן דוד, בן 72, מתגורר באשדוד, היה במשך השנים, בעיקר בשנות ה-90 רב מקובל ידוע בכל האזור, ותלמידים רבים היו לו גם בעיר אשקלון וגם בעיר אשדוד. לפני 20 שנה בדיוק הוא הורשע במעשה מגונה בבת משפחה שלו והוא נידון לחמישה חודשי מאסר. לאחר מכן ירדה קרנו של הרב, אך עם השנים הוא חזר וקיבץ סביבו חסידים ותלמידים אשר שתו בצמא את דבריו.
הפרסום בעיתון "כאן דרום" בשנת 99'
אחד מהתלמידים הוא ד’, אשר הוא ואשתו, כך לפי עדותם, סרו למרותו של הרב המקובל והתייעצו עמו בכל דבר בחייהם.
“הוא נוגע לי בחזה”
על פי הכרעת הדין, האישום הראשון שבו הורשע הרב בן דוד הוא כלפי הילדה ש’, אשר בעת קרות המעשים הייתה בסך הכול בת 8 שנים. כיום היא בת 14.5. בעדותה בבית המשפט היא תיארה שביום שבת הלכה עם אחיה לבית הכנסת של הרב בן דוד, הם עלו לקומה השנייה, ששם היה בית הכנסת של ימי שבת, ושני אחיה נכנסו להתפלל. היא נשארה בקומה השנייה, ישבה ליד משרדו של הרב בן דוד, ששם היו כיסאות, והרב ישב לידה. “הוא העביר את היד שלו על הרגל שלי ואז הוא נוגע לי בחזה”, היא העידה בבית המשפט. “אני לא זוכרת מה עשיתי אחרי זה, ואז תמיד הייתי מגיעה הביתה, וההורים היו אומרים לי: 'תיקחי לבית כנסת את האחים', ואף פעם לא הייתי רוצה ללכת. מדי פעם הייתי הולכת, כאילו הפסקתי והייתי באה רק עם מישהו, לא הייתי באה לבד”.
הרב יהודה בן דוד
הרב מצדו הכחיש זאת מכול וכול. “זה לא יכול להיות דבר כזה. אנשים עולים ויראו אותי שאני יושב עם ילדה, כולם יודעים שאני לא מדבר בשבת ויראו אותי שאני יושב עם ילדה ביחד”, אמר בעדותו וגם התייחס לכך שכתב האישום תוקן לאחר הגשתו ושנת האירוע שונתה משנת 2010 לשנת 2012. “בשביל זה הם שינו כל פעם, הם ראו שהם טועים, למה? כי אמרתי, ילד בן שנתיים וחצי יכול להתפלל? הוא לא יכול להתפלל… והם מתפללים בבית כנסת ואני יושב עם הילדה ומדבר איתה ונוגע בה, זח הגיוני? זה הזוי, זה הזוי, בית הכנסת יכולים להתחיל תפילה בלי שאני בבית כנסת, יכול להיות דבר כזה? זה דברים הזויים״.
השופט כתב כי אינו נותן כל אמון בעדותו של הרב, “אין היגיון דווקא בשלילת ההיגיון שהוא מבקש להציב מול גרסת ש׳. הגיוני ואפשרי שהיא תבוא עם אחיה הקטנים לבית הכנסת והם ייכנסו להתפלל. לשאלה אם זה הגיוני שיבצע את מעשהו במקום שאולי אם אנשים יבוא יוכלו לראותו מדבר עם הקטינה ונוגע בה – להיגיון שבבסיס מעשה שכזה לא ניתן להשיב, כפי שבאותה מידה לא ניתן להשיב לשאלת ההיגיון בביצוע עבירות רבות”, כתב השופט והרשיע אותו בביצוע מעשה מגונה בש’, אז בת 8 שנים כאמור.
הרב יהודה בן דוד בבית המשפט
“נישק אותי על השפתיים”
האישום השני מספר על ו׳ שהייתה בת 12 בעת ביצוע המעשים. היא העידה כי הגיעה עם אחיה בשבת לקבל ברכה מהרב. לאחר שהם קיבלו ברכה, “הוא מסמן לאחים שלי לרדת למטה, האחים שלי שומעים ויורדים למטה, והוא אומר לי לבוא איתו לחדר… המטבחון שנמצא בקומה הראשונה, ואז פתאום הוא דיבר ונורא נבהלתי, כי אני יודעת שהוא בתענית דיבור ובתענית דיבור לא מדברים, והוא פתאום דיבר ונבהלתי, ואז הוא התקרב אליי ושאל אותי אם אני אוהבת אותו, אמרתי לו, ‘כן, בתור רב, בתור אבא’. ואז הוא התקרב ואז הוא נישק אותי על השפתיים, ואז הוא ניסה להכניס את הלשון שלו, ואני פשוט לא נתתי וחיכיתי שזה ייגמר, זה נגמר ופשוט… אני זוכרת שהוא לבש לבן, אני לבשתי טוניקה עם פרחים… ואני נמצאת במטבחון הזה לבד איתו, הוא פשוט… עומדים, שנינו עומדים… והוא מתקרב אליי, ואז הוא מנשק אותי על השפתיים, ואני פשוט בהלם ונגעלת ומחכה כאילו שזה ייגמר, מתרחקת כמה שיותר מהר, ויוצאת מהר החוצה ואומרת לו ‘האחים שלי מחכים לי’… והוא מסמן לי לחזור, ואני אומרת לו, ‘לא, האחים שלי מחכים למטה’, רצה מהר למטה לאחים שלי, שומרת כאילו לא לבכות, שלא יראו שום דבר, לא יראו שום דבר האחים שלי”.
צילום אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/imagine
הרב בן דוד מצדו הכחיש גם את האישום הזה ואמר כי ו’ מעולם לא באה לבית הכנסת שלו בשבת. “הראיה שהיא לא באה בשבת. אם היא אומרת שהיא באה ומצאה אותי בבית המדרש, זה השקר הגדול, אני בבית המדרש לא נמצא ביום שבת, אני רק למעלה, וכולם יכולים להעיד על דבר בזה. אני לא נמצא בבית המדרש, ובית המשרד סגור, והחדר, מה שנקרא פינת אוכל! הוא סגור… בגלל שיש שמה תמי 4 ויש את מה שמנגבים את הידיים, החשמלי, ואנשים עולים למעלה ומשתמשים בזה, אז סוגרים את זה וזה דבר ידוע”.
השופט דחה את טענותיו של הרב ותהה כיצד הרב יכול לזכור כי ו’ מעולם לא ביקרה בבית הכנסת שלו בשבת. ולגבי הטענה של הרב על החדרים הסגורים כתב השופט כי הרב בעצמו היה נועל את החדרים כך שהוא החזיק את המפתח והיה יכול לפתוח ולסגור אותם בכל עת שרצה.
במקרה זה קבע השופט כי הוכח מעל לספק שסביר כי הרב ביצע את מעשה מגונה בו’, אך יחד עם זאת קבע כי בניגוד לכתב האישום, הרב לא החדיר את לשונו לפיה, אלא רק ניסה לעשות זאת.
“הוא התחיל לגעת בי”
האישום השלישי הוא כלפי ל’, שהייתה בת 14.5 בעת קרות המעשים הללו. באישום השלישי מתוארים כמה אירועים, ובהם שלושה מקרים שבהם בוצעו בה מעשים מגונים.
הרב יהודה בן דוד
“אני הלכתי למשרד שלו”, העידה ל’ בנוגע למקרה הראשון. “איכשהו זה הגיע לזה שאני הלכתי אחריו לחדר מטבעות שכאילו את צריכה ללכת קצת ואז הוא התחיל שם לגעת בי והתקרב אליי ולהצמיד את האיבר שלו לאיבר שלי וכאילו דחף אותו ושאל אותי אם אני רוצה לשכב איתו. הוא אחז את הראש שלי כי השפלתי את הראש שלי, הוא שאל: 'מה את רוצה שאני אעשה?' וזה ואז איכשהו אמרתי לו שאני צריכה ללכת. בהתחלה הסכמתי כי לא ידעתי מה זה ואז אמרתי לו שאני צריכה ללכת שוב כי יש לי לימודים והלכתי ובאותו יום לא הלכתי לבית הספר”.
הרב הכחיש את הדברים וטען כי לפי עדותה הדברים התרחשו בבוקר והוא אינו נמצא במשרדו בבוקר וכן טען כי חדר המטבעות באותו הזמן הושאל לאדם אחר שהיה מצלם שם שיעורים.
בשעה בה ראש הממשלה נתניהו נכח באשקלון, התייצבו פעילי "כחול לבן" והפגינו מחוץ לבניין העירייה, בו הוא נפגש עם ראש העירייה, תומר גלאם. המפגינים פנו לראש הממשלה ודרשו ממנו לענות על השאלה: "מדוע אין ביטחון לתושבי הדרום?".
איפה הביטחון? המפגינים מתחת לבניין העירייה
תומר וינר, יו"ר צעירי "כחול לבן" אמר בהפגנה: "ראש הממשלה, איבד את זה. כבר לא איכפת לו מאזרחי ישראל. במקום לאפשר לתושבי הדרום לחיות בביטחון, הוא דואג רק לעצמו. רק 'כחול לבן' תשיב את ההרתעה והשקט לתושבי עוטף עזה ולדרום כולו".
מפגינים מגפון מול ביקור רה"מ נתניהו
כזכור, לפני כשבוע סיירו ראשי 'כחול לבן' בעיר אשקלון. יו"ר הסיעה בני גנץ אמר בסיורו: "אנחנו יודעים שהסיפור הזה מתחיל בהרתעה, קודם כל, על כל עפיפון שעף אלינו צריך להיות עליו שם של מישהו וטיל צריך לחזור בחזרה למקום שממנו זה יצא בלי לחשוש בכלל. כל מדיניות ההרתעה חייבת להתחזק מחדש".
ראש הממשלה בנימין נתניהו סייר היום באשקלון, הוא התחיל את הסיור במתחם הדיור של עמיגור בגבעת ציון. משם המשיך לבניין עיריית אשקלון, מקום בו לא ביקר שנים לא מעטות.
הרב יצחק ברדא מברך את ראש הממשלה
לאולם מליאת העיר הוא הגיע והשתתף בישיבה עם ראש העירייה, תומר גלאם ובכירי הנהלת העיר. תחילה היה זה הרב יצחק ברדא שפתח והעניק ברכה לראש הממשלה.
"אדוני ראש הממשלה כפי שאתה יודע העיר אשקלון היא 155 אלף תושבים, נחתם הסכם גג הגדול ביותר בארץ", אמר גלאם. "יש 9 אלף יחידות דיור עכשיו בבניה. התושבים שלנו הם תושבים מיוחדים. לכל עיר יש את ההון שלה ואנחנו התברכנו בהון האנושי הטוב ביותר בישראל. עם כל המצב המורכב שאנחנו נמצאים בו. הן ברשות והן במצב הביטחוני, אבל התושבים נותנים לראש הממשלה והצבא את הגיבוי והכוח לעשות את העבודה בלי רעשי רקע מיותרים".
גלאם בישיבה עם ראש הממשלה
עוד סיפר גלאם על המפגש עם ראש הממשלה באוגדת עזה. "לפני שבועיים הוזמנתי לישיבה וזאת פעם ראשונה שראש עיריית אשקלון מוזמן לישיבה ביטחונית כי ראש הממשלה החליט שצריך לשים את הנושא הביטחוני של אשקלון על סדר יום הציבורי. ועל כך יישר כוח לראש הממשלה".
לאחר מכן אמר גלאם: "יש לי שי קטן"
חברת המועצה שרה זכריה מיד תיקנה אותו "לא שי. אמרנו זה לא שי".
ואז נתניהו אמר: "חקירה מיד, כך תתאר את זה". לקול פרי צחוק מהקהל.
צעיר, בן 25, שנפצע בינוני טופל ע"י חובשים באיחוד הצלה סניף אשקלון לאחר שנפל מקיר טיפוס ברחוב יונה גורן באשקלון. על פי הדיווח הוא נפל מגובה של כ-12 מטרים. מדובר במתחם החדש שהוקם ליד חוף דלילה בו ישנו קיר טיפוס ומתקני אקסטרים.
למקום הוזעקו כוחות הצלה ופראמדיקים של מד"א העניקו לו טיפול רפואי במקום ופינו אותו לבי"ח ברזילי כשהוא במצב בינוני יציב, בהכרה עם חבלות בגפיים.
פינוי הפצוע ממתחם האקסטרים
מנחם בללו חובש באיחוד הצלה סיפר: "לאחר הסיוע הראשוני הפצוע כבן 25 פונה בניידת טיפול נמרץ להמשך קבלת טיפול רפואי בבית החולים ברזילי כשהוא סובל מחבלות בגפיים ובפלג גופו העליון".
מרגש: נוס ונסיה, שתי צבות ים חומות בוגרות, שבו הבוקר חזרה לטבע בחוף דלילה באשקלון, לאחר שנפלטו בסערות החורף האחרון לחוף הים באשקלון ולחוף הבונים בדרום הכרמל כשהן פצועות ותשושות. השתיים טופלו ושוקמו במרכז הארצי להצלת צבי ים של רשות הטבע והגנים. הבוקר, לאחר שנמצאו כשירות על ידי צוות המטפלים המסור הן זכו לרגע המיוחל והמרגש לשוב לטבע, לסביבת החיים הטבעית שלהן בים הפתוח.
צפו בשחרור של הצבות למים:
נסיה היא למעשה אשקלונית. היא נפלטה לחוף דלילה באשקלון בדצמבר 2018 ונמצאה כשהיא הפוכה על גבה. בזכות ערנותו של תושב העיר, אדי ישראל, שדיווח על כך מיד כנדרש למוקד רשות הטבע והגנים, היא נאספה על ידי פקח היחידה הימית של הרשות והובאה למרכז ההצלה הארצי לצבי ים של הרשות במכמורת. עם הגעתה היא נבדקה וקיבלה טיפול ראשוני ע"י צוות מרכז ההצלה ובהמשך גם עברה בדיקה מקיפה כולל צילום רנטגן ו-CT אצל הווטרינר ד"ר צחי אייזנברג ממרפאת "כל חי" ברחובות ושם נמצא כי היא סובלת מדלקת ריאות, כנראה עקב טביעה. היא טופלה באנטיביוטיקה, שהתה בטיפול נמרץ ולאחר שהתחזקה הועברה לחצר הטיפולים להמשך התאוששות ומעקב של הצוות המטפל עד להתאוששותה המלאה והשבתה לטבע.
צב ים שנפלט ולא זכה להצלה. אילוסטרציה: אלירם משה
נוס נמצאה בחוף הבונים בסערה הגדולה בינואר השנה והובאה למרכז ההצלה על ידי פקח רשות הטבע והגנים כשהיא רזה ותשושה מאד, מכוסה באצות וטפילים וכן עם גרון מלא בליחה. היא טופלה באנטיביוטיקה ונוזלים ולאחר שהתחזקה נוקתה מכל הטפילים והאצות ונשארה בטיפול נמרץ. לאחר בדיקה מקיפה יותר הכוללת בדיקת CT במרפאתו של ד"ר אייזנברג התברר כי נוס סובלת מפגיעה באוזן התיכונה ובשתי הריאות. כיום לאחר תהליך טיפול ושיקום התאוששה ונמצאה כשירה אף היא לחזור לטבע.
נוס משוחררת לטבע. צילום: ורד רהט רוט, רשות הטבע והגנים
מי משחית שלטי חוצות ברחובות אשקלון? בית עסק חדש לאופנה בשם "נורמן" יצא לאחרונה בקמפיין חוצות לא חושפני במיוחד, אך זכה לריסוס חלקים מתמונת גופה של הדוגמנית האשקלונית שמופיעה בו.
את הסיפור העלתה שני יעקב-שמריז, מבעלי העסק, בעמוד הפייסבוק שלה וזכתה לעשרות תגובות שרובן נגד הדבר. "החלטנו לעלות קמפיין פרסום לחנות הבגדים החדשה שלנו – שלט חוצות בכניסה לעיר. בחרנו בקפידה את התמונה שתפורסם עליו כשלקחנו בחשבון וכיבדנו את כלל האוכלוסייה המרכיבה את מדינתנו המגוונת. בבוקר יום שישי הופתענו לגלות כי השלט הושחת, הדוגמנית נצבעה באיזורי הבטן והיד. בתור חנות שמעודדת את חופש הביטוי בחיים בכלל ובתחום האופנה בפרט, אנו מרגישים ששמו לנו פלסטר על הפה ולקחו מאיתנו את חופש הביטוי".
כך נראה השלט לפני שהושחת:
עוד נכתב בפוסט כי כחלק מהקמפיין נבחרה פרזנטורית, תושבת העיר, שתמונותיה צולמו בהתאם לצורכי הקמפיין "וגם ממנה נשללה הזכות להחליט מה ללבוש ואיך להיראות. אנחנו לא תומכים בכפייה מכל סוג שהוא, במיוחד כשזה נוגע לחירות הביטוי של בני אדם. ניגשנו למשטרה, הגשנו תלונה על השחתת שלט חוצות, נאמר לנו שאין כל כך מה לעשות עם התלונה, אין מצלמות באיזור השלט. השוטר שרשם את התלונה ציחקק ולא הבין על איזו השחתה אנחנו מדברים בדיוק, "זה לא כזה נורא". פנינו לחברת השילוט שעבדנו מולה, שהבטיחו להחליף את הפוסטר במידה ויושחת, ביקשנו שידפיסו לנו פוסטר חדש אך לטענתם הפוסטר לא מושחת, המסר עדיין עובר. אז לא – המסר שלנו כבר לא עובר. השקענו משאבים בקמפיין שהושחת אחרי יומיים שהוא באוויר ולאף אחד לא באמת איכפת. שלט החוצות יישאר כמו שהוא ואנחנו נישאר עם הפלסטר על הפה".
לפני שלושה חודשים בדיוק חגג ברוך דגו את יום הולדתו ה-37. במקביל, הוא גם חגג עליית ליגה עם עירוני אשדוד, קבוצת האם שלו, וככל הנראה בתוך תוכו כבר אז הבין שלאור הגיל והתרגיל, זוהי עונתו האחרונה כשחקן פעיל. זה לא רק שהגוף אותת לו להפסיק, אלא דגו הפנים לבד שהגיע הזמן לעבור לפרק אחר בחיים ולהשאיר מאחור קריירה גדולה רוויה בהצלחות. ועוד אילו! ארסנל של רגעי שיא ותארים בכדורגל הישראלי, שעליהם הוא יוכל יום אחד להתרפק ולספר לנכדים איזה כדורגלן גדול הוא היה. דגו הפך עם הזמן ללא ספק לשם דבר בכדורגל הישראלי. אותו נער אשדודי צנום ממוצא אתיופי הצליח לשבור מוסכמות ולעבור מכשולים עד שהגיע לקדמת הבמה ולטופ של הכדורגל. כעת הוא פורש ועושה זאת בסיפוק מוחלט אחרי שהשיג כל מה שאי פעם חלם עליו.
“דוד תשובה? לא הייתי שם בזמן כדי לעצור את זה”
ברוך דגו נולד באתיופיה והוא בנם הבכור של ביילין (63) ואיינה (56), נשוי לחיה ויש לו שני ילדים. לדגו גם שלושה אחים צעירים ממנו, בהם מאמן הכדורגל מסאי דגו, ואחות. ב-1990, כשהיה בן שמונה, עלתה משפחתו לישראל. שנתיים היא התגוררה במרכז הקליטה בבאר שבע, ומשם עברה לעיר אשדוד. “המצב הכלכלי בבית לא היה פשוט”, הוא נזכר. “אימא שלי עבדה כאחות בבית אבות, אבא שלי עבד בכל מיני עבודות מזדמנות. אפילו לא שאלתי אותו אף פעם במה בדיוק. לא היה לי נעים. תמיד ידעתי שהוא ואימא עושים בשבילנו הכול ומנסים בכל כוחם לא להחסיר מאיתנו כלום, למרות המצב הקשה בבית. זה לימד אותי להסתדר בחיים בכל מצב. משם ספגתי את האמונה שאפשר להתרומם מכל משבר”.
ברוך דגו. צילום: אורי קריספין
את מפלטו הוא מצא בשכונה עם הכדור. הוא בילה שעות במשחקי קט-רגל סוערים עם הילדים עד שיום אחד, כשהיה בן 12, ממש כמו בסיפור אגדות, עבר מאמן נוער מעירוני אשדוד בשכונה וחיפש נערים לקבוצה שלו. “רצו להקים באשדוד קבוצת נערים ג’, ובא מאמן לשכונה שלנו לחפש שחקנים. הוא לקח 40-30 ילדים למבחנים, אני הייתי ביניהם, ולא אשכח את הרגע הזה שאמרו לי שהתקבלתי. הייתי כל כך מאושר”.
עיניו של דגו נוצצות גם כעת, 24 שנים אחרי. מנהל הקבוצה ההיא שבה שיחק דגו לראשונה בנערים של אשדוד היה דוד תשובה המפורסם. הוא זיהה את הפוטנציאל הגדול של הילד, פרש עליו חסות וניהל בפועל את כל ענייניו.
אותו תשובה הפך למנהלו האישי והיה אמון בין היתר גם על ניהול כספיו בעונות השיא במכבי ובהפועל תל אביב עד הפיצוץ הגדול. “בדיעבד אני לא יודע אם זו הייתה טעות לסמוך עליו”, הוא משחזר. “אבל אני יכול להגיד שבתחילת דרכי הוא עזר לי המון. עם הזמן היו הרבה דברים לא נכונים שהוא עשה, הוא גם יודע אותם. לא הייתי שם כדי לעצור את זה בזמן ולעשות את הדברים אחרת. קרה מה שקרה, טוב לי היום איפה שאני נמצא ועם מה שהשגתי ולא בוכים על חלב שנשפך. זה נכון שהיו לי תקופות קשות, אבל עכשיו אני מסתכל קדימה”.
“אני פורש בידיעה שסייעתי לקבוצה שאני אוהב”
קריירת המשחק של דגו הייתה כל כך ענפה שהוא הספיק לשחק ב-10 קבוצות שונות: עירוני אשדוד, מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, מכבי נתניה, מ.ס אשדוד, הפועל רמת השרון, הפועל ראשון לציון, הפועל אשקלון ושתי הקפריסאיות נאה סלמיס ואפולון לימסול. למרות התחנות השונות, ברור לכול כי החיבור החזק ביותר שלו, וכך גם ההצלחות הגדולות, נעו בין ארבע קבוצות בלבד: שתי התל-אביביות ושתי הדרומיות עירוני אשדוד והפועל אשקלון. איתן הוא זכה בתארים, עלה ליגות וידע את ימיו היפים ביותר בכדורגל.
ברוך, קריירה מרשימה וגדולה לכל הדעות מסתיימת לה. מה תרם להחלטה שזה הזמן הנכון לעשות את זה? “ברגע שהעונה הסתיימה ועלינו ליגה, חשבתי המון במשך בערך חודשיים וחצי. שמתי על כף מאזניים מה אני צריך לעשות ומה טוב לי, עשיתי שיקולים של הפציעות שעברתי והפציעות מהן אני סובל וחשבתי על הדברים שאני רוצה לעשות בעתיד. הייתה כמובן מחשבה ממש גדולה יחד עם אשתי, החלטתי שזה הזמן הנכון לעשות את זה ואני שלם עם זה”.
ברוך דגו. צילום: מוטי קדוש
קשה להגיד שאתה פורש בשיא כי השיא היה תארים ושערים מדהימים במכבי והפועל תל אביב, אבל אתה פורש אחרי שסגרת מעגל ועלית ליגה עם עירוני אשדוד. מספק לפרוש בצורה כזו? “אומרים שצריך גם לדעת מתי לפרוש. אני שמח שעשיתי את זה במקום שקיבלתי בו את הבמה בפעם הראשונה, בקבוצת ילדותי. עשיתי צעד שלא הרבה היו עושים אותו, לרדת מליגת העל עם אשקלון לליגה ב’, אחרי שיכולתי לשחק עוד כמה שנים טובות בליגות גבוהות יותר. הגשמתי את החלום מבחינתי, להעלות את עירוני אשדוד ליגה, אפילו שזה בסך הכול מליגה ב’ לליגה א’. עזרתי לקבוצה להתקיים ולהתפתח, ומבחינתי זו הצלחה. אני פורש בידיעה שסייעתי לקבוצה שאני אוהב, אין יותר מאושר ממני על כך. תמיד אמרו לי, ‘כל עוד אתה יכול – תרצה, כי כשתרצה – אתה לא תוכל’, אז כל עוד יכולתי – עשיתי כל מה שאני יכול”.
איך יהיה לא להריח יותר את הדשא כשחקן? “אני עוד לא מעכל את זה, אבל אני יודע שיהיה לי קשה מאוד. אני מקווה שאני אוכל לשחק עם חברים בשכונה כמו שהיינו ילדים בכל הזדמנות שתהיה לי. אם אני אעבוד בקבוצת כדורגל, אז אני אנצל כל דקה כדי לשחק על הדשא. זה ייחסר לי לגמרי. מי שמכיר אותי יודע כמה הכדורגל בשבילי זה הכול, ואני מודה לאלוהי הכדורגל שנתן לי את הזכות לשחק כדורגל”.
ברוך דגו במדי הפועל תל אביב
איך אתה מסכם את הקריירה שלך? “אני יכול לשבת ולבכות על דברים שעברתי או על דברים שיכלו לקרות, אבל בסך הכול אני מרוצה ושמח. עברתי פציעה קשה, אולי אחת הקשות שיש, ולשמחתי חזרתי משיקום מאוד ארוך ולא פשוט. זכיתי באליפות ובגביעים והייתי בפסגת הכדורגל העולמי, שזה ליגת האלופות, זה המקום הכי גבוה שיכול להיות, ארבעה שערים בליגת האלופות ולאחר מכן בהפועל תל אביב עם גביעי מדינה והשתתפות בשלב הבתים בליגה האירופית. נכון שיכולתי לעשות יותר, אבל תודה לאל על מה שהשגתי, לא כל אחד זוכה בזה, ואני הכי מאושר בעולם”.
שיחקת ב-10 קבוצות, איפה הכי נהנית? “אי אפשר להגיד מקום אחד, אבל ברור שבמכבי תל אביב היו לי זכיות בתארים והישגים, גם בהפועל תל אביב. גם ברמת השרון כשעלינו לליגת העל היינו קבוצה מדהימה ובהפועל אשקלון כשעשינו הישג שלא כל קבוצה יכולה לעשות. חשבתי גם שאשאר שם בצוות המקצועי, והיו לי מחשבות ודברים גדולים שם, אבל הם הפסידו. הם עשו שם דברים שלא אהבתי ושלא נכונים, אבל בסופו של דבר עשיתי את סגירת המעגל בעירוני, ברגע שהזדמן לי הלכתי אחרי הלב ועם ברכת הדרך מאשתי שזה היה חשוב לי מאוד. לא פשוט להחליט ללכת לליגה ב’ כשאתה צריך להביא פרנסה הביתה”.
ברוך דגו. צילום: אורי קריספין
היום כשאתה שומע את ההמנון של ליגת האלופות זה עדיין מזכיר לך נשכחות? “יש לי צמרמורת. לפעמים כשאני רואה את ערוץ גולד, שמראה את המשחקים של ליגת האלופות, והילד שלי רואה את המשחק נגד אייאקס, הוא אומר לי, ‘אבא, זה אתה?’. הוא לא היה בתכנון בכלל בזמנו. זה מרגש”.
אתה מרגיש פספוס מהפרקים שלך בנבחרת ובאירופה? “אלו שני הפרקים שקצת צובטים לי שלא השכלתי להצליח בהם יותר. בנבחרת אני חושב שזה לא היה מקצועי כי בתקופות שהייתי בשיא שלי לא שיחקתי או שזומנתי, והמאמנים שהיו באותה תקופה זימנו אותי רק כדי להשתיק את התקשורת, לא באמת קיבלתי את ההזדמנויות. אם היום היו שחקנים שהיו עושים את מה שאני עשיתי אז, הם היו לפחות עם 40-30 משחקי נבחרת. זה אחד הדברים שהתאכזבתי מהם ועושים לי לא טוב בלב. לגבי אירופה, אני תמיד אומר לעצמי שאני האשם הבלעדי, לא הייתי מספיק חזק לבוא ולקבל החלטות. עברתי פציעה קשה שקטעה לי את היציאה לחו”ל, אבל גם אחרי זה לא נלחמתי יותר מדי כדי לצאת. אני מקווה שהילד הקטן שלי יאהב את הכדורגל כמוני ואולי הוא יעשה את זה”.
דגו שיחק בעירוני אשדוד בשתי קדנציות שונות. את הקריירה, כאמור, הוא החל בתור ילד בעירוני, שיחק בקבוצה הבוגרת ואת עונתו האחרונה במועדון שיחק בקבוצה המאוחדת מ.ס אשדוד. בקיץ 2017 חזר דגו הביתה לאחר שעירוני הוקמה מחדש, ולמעשה הוא נחשב לשחקן הראשון והיחיד ששיחק במועדון בגלגולו הקודם ובגלגולו הנוכחי. החום והאהבה שלהם זכה בקבוצת נעוריו מהקהל ומהאנשים במועדון היו כל כך גדולים, והוא לחלוטין נחשב לסמל הגדול של המועדון בכל הזמנים.
אתה זוכר את הימים הראשונים בקדנציה הראשונה בעירוני אשדוד? “אני לא יכול לשכוח, איך אפשר לשכוח עלייה לבוגרים בגיל 16.5? זה היה לראות שחקנים כמו נאור גלילי, עמיר תורג’מן, יגאל זריהן, אייל אלמושנינו, ז’אן טלסניקוב, זה היה בשבילי צמרמורת לעלות לבוגרים ולשחק איתם. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, ואני לעולם לא אשכח את זה”.
ברוך דגו במדי עירוני אשדוד. צילום: דוברות עירוני אשדוד
מי הכי השפיע עליך שם באותם ימים ועזר לך? “אני חושב שזה היה מירו בן שמעון שמאוד עזר לי, אבל היה את ניסים בכר הגדול מכולם שהוא ראה את הכישרון שלי, הוא דחף ועשה הכול כדי שאני אעלה לבוגרים, הוא בעצם היה הבן אדם שפתח לי את הדלת”.
עירוני זה הבית? “בכל מקום ששיחקתי בו ידעתי להתחבר לכל מקום, אם זה לאנשים, להנהלה ולאוהדים, אני בן אדם מאוד נוח. גדלתי בבית שגידלו אותי בו לצניעות, ענווה ואהבת אנשים. את מכירה אותי יותר טוב מהרבה אנשים ויודעת. באשקלון הייתי ארבע שנים והרגשתי הכי בית שבעולם, התאכזבתי ונפגעתי מכל ההתנהלות שם. אבל כשאתה חוזר למקום שגדלת בו זה המקום שאתה מרגיש בו הכי טבעי, אלו אותם חבר’ה שגדלתי איתם בשכונה. עירוני זה לגמרי הבית”.
