חבר הכנסת לשעבר, אלכס קושניר מאשקלון, הודיע על פרישה מהפוליטיקה. קושניר, שכיהן בתפקידים בכירים בכנסת ובממשלה, פרסם הודעה מפורטת בה הוא מסביר את הסיבות לעזיבתו את הזירה הפוליטית.
בפוסט שפרסם אתמול, קושניר מסביר שהפרישה אינה תוצאה של עייפות או אכזבה. "אני עוזב מהפוליטיקה לא מעייפות ולא מאכזבה. אני עוזב כי ראיתי טוב מדי איפה בדיוק המערכת נשברת – ומכיוון שכיום אי אפשר לתקן את השבר הזה מבפנים", הוא כותב.
קושניר מתאר את עבודתו בשנים האחרונות: "אחרי כמעט עשר שנים בתפקידים מרכזיים בכנסת, אחרי עבודה בתפקיד יו"ר ועדת הכספים, מנכ"ל משרד העלייה והקליטה וראש 'נתיב', קיבלתי החלטה: לא אתמודד בבחירות הקרובות לכנסת ואסיים לחלוטין את הפעילות הפוליטית במסגרת כל מפלגה".
משירות בשב"כ לכנסת ישראל
קושניר, בן 47 מאשקלון, נשוי לאלונה ואב לליאל, עלה לישראל מאוקראינה בשנת 1992 כשהיה בן 13, יחד עם אימו וסבו. את לימודיו החל בכיתה ט' בבית הספר אורט אפרידר באשקלון. בצבא שירת בחטיבת גבעתי כמפקד והשתחרר בדרגת סרן.
לאחר מכן, שירת בשב"כ במשך שמונה שנים. למפלגת ישראל ביתנו הצטרף בשנת 2014, כשהיה נציג ארגון הג’וינט בבלארוס, ובמסגרת תפקידו סייע לקהילה היהודית שם. בשנת 2019 הוא נבחר כח"כ מטעם מפלגת ישראל ביתנו, שם כיהן כיו"ר ועדת הכספים וכן כמנכ"ל משרד העלייה והקליטה. בבחירות האחרונות הוצב במקום השביעי ברשימת המפלגה, ולכן לא נכנס לכנסת הנוכחית.
משרה חדשה עם יעדים שאפתניים
הפוליטיקאי האשקלוני לא מסתפק בפרישה בלבד. לדבריו, הוא מונה לתפקיד חדש ומאתגר: "לפני אתגר חדש, שאליו אני ניגש באחריות רבה: מוניתי למנכ"ל ISFI – המכון האסטרטגי לעתיד ישראל".
אך מדוע דווקא המכון הזה? קושניר מסביר: "כי מה שאנחנו קוראים לו 'ניהול המדינה' הפך למאבק אינסופי של קבוצות שונות אחת עם השנייה – על ערכים, על הזכות לכפות את אורח החיים שלהן, על כסף ועל השפעה. ובמודל כזה כמעט כל החלטה הופכת לפלסטר על פצע עמוק. היא לא מרפאה – היא רק מאפשרת להחזיק מעמד עד המשבר הבא".
"ראיתי את זה במספרים"
בתיאור ביקורתי של המערכת הפוליטית, קושניר מוסיף: "ראיתי את זה במספרים, בחוקים ובהצעות חוק, בתקציבים, בהצבעות לילה, בפשרות אינסופיות שנראות הגיוניות על הנייר, אבל בסוף משחיתות את האמון בין אנשים ובין קבוצות האוכלוסייה. ובלי אמון אי אפשר לבנות לא כלכלה חזקה, ולא מערכת ביטחון יציבה, ולא חיים נורמליים לדורות הבאים".
לדבריו, ה-ISFI נוסד במטרה "לא לעסוק ב'עוד חוק אחד' ולא ב'עוד תקציב אחד', אלא בעדכון עצמו של 'מערכת ההפעלה' של מדינת ישראל. לשם כך צריך לגבש קואליציה אזרחית רחבה ולקדם שינויים מבניים בצורת הממשל – כדי שקבוצות שונות בחברה יוכלו לחיות זו לצד זו בלי פחד מכפייה ערכית או כלכלית ולשתף פעולה, במקום להילחם אחת בשנייה בתוך החברה".
קושניר מדגיש: "הסיפור הזה הוא לא על שמאל ולא על ימין, אלא על היכולת של המדינה לעבוד ביעילות".
תודות ומסר לעתיד
קושניר מודה לפרופסור יוג'ין קנדל ולרון צור, ראשי המכון "על האמון ועל ההזדמנות להתמודד עם המשימה הזו ברצינות". הוא גם מודה "להנהגה ולצוות של מפלגת 'ישראל ביתנו' על שנות העבודה המשותפת ועל הדרך שעברנו ביחד".
הוא מבהיר שאינו עובר למפלגה אחרת: "חשוב לומר באופן ברור: אני לא 'עובר' לשום מקום ולא מתחיל סיפור מפלגתי חדש. אני עובר לעבודה אזרחית על רפורמות בממשל ועל תכנון אסטרטגי, כי כרגע דווקא שם אפשר ליצור את הכלים שבאמת חסרים למדינה שלנו".
בסיום, הוא כותב: "יש דבר אחד פשוט בכל תפיסת העולם שלי: אני מאמין בישראל. לא בסיסמאות ולא במחנות, אלא במדינה שיכולה להיות חופשית, חזקה, בטוחה ומשגשגת. ואם לא ניצור מודל ניהול חכם, שלא יאלץ אותנו לפחד אחד מהשני ולהילחם על הזכויות שלנו, אלא יאפשר שיתוף פעולה, המדינה שלנו עלולה להחליק להרס הרבה יותר מהר ממה שנראה לרבים. אני לא רוצה לצפות בזה בשתיקה ואשתדל לעשות מצידי הכל כדי שזה לא יקרה".
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו:
⇔
⇔
⇔ ![]()


