רוכשים דירה על הנייר? כדאי שתבדקו היטב מה באמת מוכרים לכם. בית משפט המחוזי בבאר שבע פסק לאחרונה, לאחר הליך משפטי שארך כ-14 שנים שעל חברת 'פרירון חברה להשקעות, פיתוח ותכנון בע"מ', זו שיזמה והקימה שלושה בנייני מגורים סמוך למרינה באשקלון לפצות 29 מרוכשי הדירות בסכומי עתק. כחלק מבירור העניין המשפטי, הגיעה השופטת, נחמה נצר, אל אותן דירות וסיירה בהן.
הסאגה המשפטית החלה כאמור לפני 14 שנה. קבוצת הרוכשים התאגדו וטענו כי כשחתמו על רכישת דירתם בפרויקט הגרנדיוזי 'רויאל מרינה', שהיה אז 'על הנייר' הבינו כי הם רוכשים דירות מגורים. אלא שפרירון טענה כי עוד מתחילת הדרך הכוונה היתה לדירות נופש.
שלושת הבניינים בני 5 הקומות ברחוב השונית, שזכו לכינוי 'מגדלי שלמה', 'מגדלי דוד' ו'מגדלי שאול' הפכו לבנייני המריבה. בשלושת הבניינים הוקמו 149 יחידות דיור, כשרק 29 רוכשים שביחד רכשו 36 דירות, החליטו לתבוע את החברה שלדעתם הונתה אותם.
הדיונים הארוכים נמשכו שנים. בתחילה תבעו גם את הקבלן שבנה בפועל את הפרויקט, על לקויי בניה שגילו כשנכנסו ביתם החדש. הקבלן הגיע איתם לפשרה ופיצה כל אחד מהם בנפרד.
אזור המרינה. השונית 2. צילום: אלירם משה
לאחר ההסכם והפיצוי יצא הקבלן מהתמונה ונותרה המחלוקת הבסיסית: טענות הרוכשים כי מדובר בדירות נופש ולא דירות מגורים כפי שהוסבר להם במעמד המכירה ובנוסף גם טענות על העדר השלמה של הפיתוח הסביבתי. בין הדיונים אף הגיעה השופטת נחמה נצר למקום כדי להתרשם במו עיניה מטענות הצדדים.
בשלבי ההוכחות נאחז בית המשפט בניסוח מההסכם הרכישה: "בבנין אין דירות שלא למגורים" ובכך דחה את טענת פרירון על כך שהוסבר לרוכשים שמדובר בדירות נופש.
לאחר מכן טענה פרירון כי גם אם נמכרה להם דירת נופש במסווה של דירת מגורים, עדיין לא מתקיים נזק כלשהו, שכן מוסדות המדינה, גם לאחר יותר מ-20 שנה שהדירות קיימות, לא התייחסו לדירות כאל 'דירות נופש' ואפשרו לרוכשים או לשוכריהם להתגורר בהן תקופות ארוכות כדירות מגורים. עוד טענה פרירון כי אף רשויות המס אפשר להם ליהנות מהפטור בעת מכירת דירת מגורים יחידה ובנוסף לא מיסו אותם כמשכירי יחידות נופש בחוק.
"אינני סבורה כי צודק ונכון למקד המבט רק באספקלריה לאופן בו נהגו הרשויות השונות כלפי הזכויות בדירות אלו ובוודאי, שאין מקום לקבל טענת הנתבעת כי הואיל ובפועל הרשויות נהגו בדירות הללו כדירות מגורים, לכל דבר ועניין, כי אז אין לתובעים על מה להלין" כתבה השופטת נצר בהחלטתה "בכל הכבוד הראוי, מעבר לעובדה שיש בהתנהגות הנתבעת משום 'הרצחת וגם ירשת' הרי שיהיה זה בלתי צודק בעליל לפטור אותה מכל אחריות ולנקות הנתבעת מ'אשם' בהקשר זה… בעיקר נוכח העובדה כי 'שווי' הוא עניין המושפע מאוד מהתנהגות הקונה הפוטנציאלי".
לבסוף החליטה השופטת כי על פרירון לפצות את התובעים בגין "הפחת הכללי". בפסק הדין מובאת רשימה של 29 התובעים וסכום הפיצויים הנע בין 16,000 שקלים ל-27,000 שקלים שעל כל אחד לקבל. סך כל הסכום הוא 677,000 שקלים בתוספת 175,000 שקלים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דינם.
אלא שלפי החלטת השופטת סכום הפיצוי נושא ריבית והצמדה משנת 2004 מה שמקפיץ את סכום הפיצויים לסכומים שהתובעים לא חלמו עליהם.
פרוייקט גרנדיוזי על קו המים. רויאל מרינה של פרירון. צילום: אלירם משה
לנוכח הפסיקה שמזכה את התובעים בהרבה כסף, מעניין מה יהיה דינם של בעלי עוד 113 דירות במתחם שנמנעו לפני 14 שנים מלהצטרף לקבוצת התובעים? האם יוכלו להסתמך את הפסיקה ולתבוע גם את חלקם?
כעת מוטלת מלאכת חישוב הריבית וההצמדה על אנשי המקצוע, שכאמור מקפיצה את סכום הפצויים בעשרות מונים.
מטעמה של חברת פרירון הגיב עורך הדין אהוד ערב: "הם תבעו חמישה מליון שקלים וקיבלו פחות מעשירית. בית המשפט קיבל את הגירסה שלנו שלא היה נזק ממשי לרוכשים. אנחנו לומדים את פסק הדין ושוקלים לערער".
