"אהובה על כולנו": הלכה לעולמה האמנית האשקלונית נירה פורטוגלי

נירה פורטוגלי, אשת החינוך והאמנית הלכה לעולמה בסוף השבוע האחרון והיא בת 85.

היא תובא למנוחות היום בשעה 14:00 בבית העלמין גבעת אדיבי, הסמוך לבית עלמין הצפוני. בני המשפחה, הבעל ארמן ושלושת ילדיהם, יושבים שבעה בביתה, רחוב מלכי ישראל 44 אשקלון.

פורטוגלי עובדת על אבן הדולוס במרינה מול באשקלון. צילום: ארמן פורטוגלי

פורטוגלי, אמנית המוזאיקה הידועה, היא בת למשפחת אמנים מצפת. עבדה במשך שנים ארוכות כמורה בבית הספר אילנות. היא הייתה ידועה כאמנית מוזאיקה, והייתה תלמידה של האמנית אילנה שפיר. נירה לימדה את האמנות הזאת וגם הדריכה בביתה של אילנה שפיר.

תלמידתה, שושנה ויג נפרדה ממנה וכתבה:

"היום בצוהריים נפרדים מהמורה המיתולוגית שלנו באשקלון,
נירה פורטוגלי ז"ל הייתה המורה שלנו בבית הספר היסודי, ואף פעם לא שכחה אותנו גם כשבגרנו וגם כשזקנו כולנו. מתלמידים בכיתה א'-ד' הפכנו כולנו למוכשרים ומשכילים, היא תמיד צפתה בנו מאותו הבית שלה ליד בית הספר היסודי אילנות, היא ליוותה את כולנו בימים טובים ובימים לא פשוטים. היא שמרה על קשר עם כולנו, זכרה את השמות של כולנו, אני לא מצליחה לזכור את השמות של כל תלמידיי לאורך השנים אבל נירה פורטוגלי שהפכה גם לאומנית חשובה באשקלון זכרה את כולנו. הזמינה אותנו אל הבית שלה, הכינה לנו ארוחת צוהריים, אותי כיבדה תמיד עם אבא ומשפחתי בימי הזיכרון כשהיינו מגיעים לטקס. כל שנה ישבנו איתה ועם בעלה בבית באפרידר. נכנסנו דרך הגינה המטופחת ומשופעת בפסלים ובעבודות פסיפס.

"היא התגוררה באשקלון סופגת את המצב הביטחוני ונאחזת בבית ובאהבתה לעשייה היצירתית. היא התעדכנה בכל ספר חדש שיצא לי לאור, תמיד העריכה ופרסמה. הייתה ניגשת לחנויות הספרים ומזמינה את הספר, הרגישה גאה מאוד בי, וגם פרסמה ספר דרכי באחד מן הימים. היינו כיתה נפלאה, שמרנו על קשר והקמנו קבוצת וואטצפ כשבזכות המורה עוד שמרנו קצת על קשר ממרחקים, נירה הייתה מורה לחיים עבורי ועבור כל תלמידיה, היום ניפרד ממנה בבית העלמין באשקלון בגבעת אדיבי.

"כתבתי את השיר הזה באחד מסבבי ההתקפות מעזה על אשקלון, תמיד אזכור את גבורתה של המורה שלי, וכשאבקר באשקלון אחשוב עליה על המורה המיתולוגית שהייתה אהובה על כולנו. ואני יודעת שהפכתי להיות מורה בזכותה כי היא ביקשה ממני לעזור לחברה בכיתה, זה חיבר ביני לבין אותה החברה אבל גם הסליל אותי להוראה בלי שהרגשתי. כשקרה לנו האובדן כשהייתי נערה מה שקרה במהלך השנים התרחקתי ממנה והיא ידעה לחכות ולקרב אותי אליה בסוף ימיה בעיקר.

"נירה האהובה, נגעת בי, נגעת בי כל כך, יימתקו לך רגבי עפרך, נוחי בשלום על משכבך, מורתי היקרה".

הַמּוֹרָה שֶׁלִּי תַּחַת אֵשׁ
למורתי, נירה פורטוגלי
שׁוֹשַׁנָּה וִיג

הַמּוֹרָה שֶׁלִּי
גָּרָה בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת
לְיַד בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁבּוֹ לִמְּדָה אוֹתִי
הִיא גָּרָה שָׁם בְּכָל הַמִּלְחָמוֹת
לֹא זָזָה מֵאַדְמַת הַבַּיִת שֶׁלָּהּ
אֲנִי בָּגַרְתִּי וְעָבַרְתִּי לְעִיר אַחֶרֶת
הַמִּלְחָמוֹת עֲדַיִן נִמְשָׁכוֹת
וְהַמּוֹרָה שֶׁלִּי גָּרָה בְּקַו הָאֵשׁ
עַכְשָׁו בָּעִיר שֶׁלִּי שְׁקִיעָה
הַמַּיִם מְלוּחִים בַּיָּם כְּמוֹ דְּמָעוֹת
וַאֲנִי מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁזּוֹ תִּהְיֶה
מִלְחָמָה קְצָרָה
פָּחוֹת אַזְעָקוֹת לַמּוֹרָה שֶׁלִּי
בַּת שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ
אֵין לָהּ מִקְלָט
רַק קִיר בֵּטוֹן
אֵלָיו הִיא בּוֹרַחַת
כְּשֶׁטִּיל נוֹרָה
וְצֶבַע אָדֹם רוֹעֵשׁ
אֱלֹהִים תִּשְׁמֹר עָלֵינוּ

רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"