הכירו את הקצין האשקלוני שמשמיד את מנהרות הטרור

בשנת 2006 התגייס רס”ן מושיקו יעקובוביץ לצה”ל. הכיוון היה לו ברור כבר מהתחלה – הנדסה קרבית. “עולם החבלה מאוד עניין אותי, היה משהו סקסי בכל ההתעסקות הזאת. אז גולת הכותרת של הפעילות שלנו הייתה פיצוצי מבנים”. שנים ארוכות חלפו מאותם הימים שבהם גולת הכותרת של הפעילות של הנדסה קרבית הייתה פיצוצי מבנים, והיום רס”ן יעקובוביץ מתעסק בעיקר באיום החדש יחסית – המנהרות.

הוא בן 31, נשוי למור ואבא לשירה בת החודשיים, בני המשפחה מתגוררים באשקלון. את השירות הצבאי שלו החל בגדוד 603 ושירת כמפקד מחלקה וכסמ״פ בגדוד, אחר כך היה מ״פ בפלוגת הצמה הצפונית של עזה, מ״מ לוחמים, מ״מ רובאית בגדוד ומ״מ בקורס קצינים. בשנה וחצי האחרונות משרת כקצין ההנדסה החטיבתי של החטיבה הדרומית באוגדת עזה. “לא תכננתי להישאר בצבא כל כך הרבה זמן ולעשות מזה קריירה”, הוא אומר, “אבל היה לי כיף, פגשתי אנשים טובים וראיתי אופק להתפתח, להתקדם וללמוד. עשיתי תואר ראשון בלוגיסטיקה במכללת ספיר ובהמשך הבנתי שאני רוצה להיות זה שמחזיק במושכות, וכך הגעתי עד הלום”.

“זה תמיד מסוכן”

במסגרת תפקידו לוקח יעקובוביץ חלק במאמץ לסיכול המנהרות, בניית המכשול, נטרול המטענים הממולכדים שארגוני הטרור מניחים במרחב הגדר ובמהלך תפקידו הגיע להישגים הנדסיים חסרי תקדים.

יעקובוביץ בסרטון שפרסם דובר צה"ל

“העיסוק המרכזי כרגע הוא בכל מה שקשור לסוגיית המנהור ברצועה. בשנה וחצי האחרונות אנחנו רושמים הרבה מאוד הצלחות בזכות הטכנולוגיה שהתפתחה והבשילה, אנשים מקצועיים, ציוד חדשני וניסויים עם התעשיות השונות. שילוב של כל הדברים האלה ביחד מביא לתוצאות טובות מאוד. אם בעבר ההצלחות היו גילוי ונטרול מנהרה אחת או שתיים בשנה, אז בשנה וחצי האחרונות גילינו 15 מנהרות”.

הופתעתם מהכמות?
“כבר בהתחלה זה לא בא משום מקום, דיברו על המנהרות הראשונות כבר לפני כמה שנים והיה על זה מידע. אבל כשהצבא החליט להתחיל להתעסק בזה, הוא נכנס בזה בכוח רב של 150%. לא הופתענו מהכמות ומהאורך של המנהרות. למדנו את הנושא מהר מאוד והתאמנו את עצמנו למה שמצאנו בשטח. בסופו של דבר ידעו שהאיום קיים ושצריך להסיר אותו, אחרת לא היו משקיעים בו כל כך הרבה. יחד עם זאת, כמו שאנחנו למדנו להאיץ את קצב החיפוש, כך הם למדו להאיץ את קצב החפירה”.

יעקובוביץ בפתח אחת המנהרות שנחשפו. צילום: דו"צ

אתה זוכר את המנהרה הראשונה שגילית?
“ברור, אני זוכר היטב את כולן. כל מנהרה שמוצאים מתרגשים מאוד, זה לא משהו שאפשר לשכוח. אתה מחפש משהו שנמצא מתחת לאדמה בעומק של עשרות מטרים, זה אתגר גדול מאוד, וכשמוצאים זה אושר וסיפוק גדול. כל הסיפור הוא למצוא אותה, משם והלאה העבודה הרבה יותר קלה. זה סיפוק גדול מאוד לדעת שכבר לא ישתמשו בה יותר”.

כך נראית המנהרה מבפנים. מעבר חופשי למחבלים ולאמצעי לחימה. צילום: דו"צ

גם עבודת הנטרול של מנהרה כזאת היא מסוכנת.
“זה תמיד מסוכן. החיפוש עצמו הרי לא מתנהל בסביבה סטרילית, אלא על הגבול, ושם יכולות להיות לנו כל מיני הפתעות. ובוודאי שגם אחר כך יש סיכון. אבל אנחנו צבא, וצבא מנהל את הסיכונים שלו. אנחנו יודעים מה צריך לעשות, וכל אחד מהחיילים יודע היטב מה התפקיד שלו. אנחנו מצמצמים את הסיכון עד כמה שאפשר, אבל הוא תמיד קיים”.

באופן אישי חווית רגעים של חשש?
“כשאתה שולח אנשים למשימה או נמצא איתם ברגעים הללו, אתה תמיד צריך להיות מוטרד. לא תמיד הכול הולך חלק, ואנחנו יודעים שבצד השני יש אנשים שיעשו הכול כדי שלא נצליח. תמיד יש ממה לחשוש. החשש הזה הוא דבר בריא וטבעי וזה בסדר. דווקא אם לא חוששים, זאת בעיה”.

חיילי צה"ל בגבול הרצועה. צילום

“מקריבים את הבית”

לפני כחודשיים, כאמור, נולדה בתו הבכורה, שאותה הספיק לראות פעמים בודדות בלבד. “בדרך כלל אני יוצא הביתה פעם בחודש, אבל עכשיו בגלל הלידה פרגנו לי קצת יותר”, הוא צוחק. “אני לא כמו כל אבא נורמלי, וזה לא קל. אבל אנחנו מכורים למה שאנחנו עושים ופשוט אי אפשר אחרת. כשהראש שקוע כל הזמן בעבודה ובמציאת פתרונות עבור תושבי הדרום, נשאבים לזה ולא יכולים בלי. אני דואג להשאיר זמן גם לבית, ובכלל אני תמיד אומר שזו לא שאלה של כמה זמן אתה בבית, אלא מה אתה עושה בזמן הזה. אז אני חושב שאנחנו יודעים לנצל אותו בצורה טובה ביותר”.

בדיוק בגלל הסיבה הזאת סבב ההסלמה האחרון היה עבורו קצת שונה מכל הפעמים הקודמות. “היה לנו ברור שאנחנו נקים את הבית שלנו באשקלון, בקרבת המשפחה והחברים. עכשיו זה גם קרוב לתפקיד הנוכחי שלי ומאוד נוח. יחד עם זאת, להיות פה בתפקיד כשאתה מזהה שמעל הראש של אשתך והילדה הקטנה שלך, שרק עכשיו נולדה, עפות מאות רקטות זה לא נעים. הפעם הייתי קצת יותר מודאג מפעמים קודמות. אין ספק שהתמונה משתנה כשיש אישה ותינוקת ברקע”.

מה באמת אומרת אשתך על התפקיד התובעני והמסוכן הזה?
“היא תומכת ומעודדת. אין ספק שזה שירות לא פשוט, לא רק בגלל המנהרות, אלא גם בשל ההפגנות האחרונות ברצועה, אף פעם לא באמת שקט. זה תפקיד שמן הסתם מקריבים בשבילו את הבית, ובלי התמיכה שלה זה היה הרבה יותר קשה עד בלתי אפשרי. כמובן שהיא גם דואגת, אבל אני משתדל לא לערב אותה יותר מדי, וכשמצליח משהו אני מספר לה בגאווה”.

רס"ן יעקובוביץ בוחן את השטח. צילום: דו"צ

כתושב אשקלון חשת סוג של אכזבה בסבב האחרון?
“זה היה עוד סבב שמזכיר לנו שיש אנשים בצד השני שלא מעוניינים לשמור על רגיעה ועל שגרת החיים. הצבא היה מוכן לכל תרחיש ולכל פקודה. במקרים כאלה נכנסים לכוננות והכול פועל באופן מושלם וכמעט אוטומטי, צריך להגיד לנו רק מתי להפסיק”.

רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"

ואז אמרו לכם להפסיק.
“נכון. זאת לא החלטה שלנו וזה עניין מדיני שאנחנו בכלל לא מתעסקים בו. הצבא תמיד ערוך ומוכן, אבל קבלת ההחלטות היא של מדינת ישראל ולנו אין קשר לזה. אנחנו בסך הכול ממלאים את המשימות שנותנים לנו ומוכנים לכך בכל עת”.