איתמר שמעוני ומשה פונטה באולם בית המשפט
איתמר שמעוני ומשה פונטה באולם בית המשפט

משפט שמעוני | "חיים סופר לחץ בצורה חריגה בעניין בניין פאר"

יום לפני הבחירות, מגיע איתמר שמעוני לעוד דיון במשפטו המתנהל בתל אביב כשעל הפרק שני עדי תביעה. עו"ד אילנה מרכוס שעבדה בעירייה העידה על לחצים מצד המנכ"ל לקדם את ענייני המבנה שנרכש על ידי יואל דוידי

ביום כל כך מתוח עבורו, יממה לפני פתיחת הקלפיות, מגיע ראש העירייה המושעה, איתמר שמעוני, לדיון הוכחות במשפטו בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

העדים היום הם עו"ד אילנה מרכוס, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי של העירייה ושמעון בן חיים, הבעלים של עיתון "אובייקטיבי".

שמעון בן חיים באולם בית המשפט

שמעון בן חיים באולם בית המשפט

עדויותיה של מרכוס במשטרה הוגשו בהסכמה, כך גם תמצית הרענון שלה בפרקליטות לפני מספר ימים. לכן לא תתקיים חקירה ראשית על ידי הפרקליטות ומי שיחקרו אותה תחילה הם אנשי ההגנה.


עו"ד נוית נגב, הסנגורית של יואל דוידי, חוקרת ראשונה.

נגב מבקשת תחילה לחקור על עניין שוויצריה הקטנה. היא מציגה מסמך, בקשה להיתר, שהוגשה לוועדת התכנון לבנייה בנוגע למגרש הזה בשדרות ירושלים.

נטען כי שמעוני ניסה לקדם הקמת בנייני מגורים במגרש הזה, אך אדריכל העיר ומהנדס העיר התנגדו לכך ולכן הייתה כוונה לכאורה, לפטר אותם.

עו"ד אילנה מרכוס בפתח אולם הדיונים. הבוקר בבית המשפט

עו"ד אילנה מרכוס בפתח אולם הדיונים. הבוקר בבית המשפט

"הייתה כאן בקשה להקמת שני בנייני מגורים 10 קומות כל אחד", פתחה נגב "ונאמר שזה לא מתאים לתוכנית המתאר שקובעת שזה מתאים רק למבנה מסחרי נמוך בחלק הדרומי".

השטח של שוויצריה הקטנה. צילום: סיון סבג אסולין

נגב: "בחקירה במשטרה אמרת שלא השתתפת בה ונראה לך שבעמוד 8 מצוטטים מפיך כך שנכחת בישיבה".

מרכוס: "לעיתים מבקשים לקראת ועדה חוות דעת ואני העברתי חוות דעת כתובה על מנת שהיא תטמע בסדר היום ולכן לקחו את חוות הדעת שלי והכניסו אותה לפרוטוקול ואני לא הייתי נוכחת. מה שהוגש לוועדה זה חוות הדעת שלי".

נגב: "כתבת בסעיף הראשון: 'מקריאת התוכנית נראה כי צודקים המבקשים בטענתם'. המבקשים ביקשו להקים שני בנייני מגורים ומינהל ההנדסה התנגד ואדריכל העיר, אריק ברששת, אמר: 'הנחיות העיצוב אומרות כי בחלק הדרומי יוקם מבנה מסחרי נמוך. הבקשה להיתר היא בסטיה ניכרת מהנחיות העיצוב'".
מרכוס אישרה כי היא זוכרת את הדיון הזה.

כך זה נראה. צוות ההגנה מול צוות התביעה במשפטו של איתמר שמעוני

כך זה נראה. צוות ההגנה מול צוות התביעה במשפטו של איתמר שמעוני

נגב: "האם זה נכון שלעמדתך המשפטית שהתב"ע דורשת להקים מבנה מסחרי נמוך לא נכונה. התב"ע מחולקת לשניים: תקנון ותשריט. בתשריט יש סימון של צבע של חזית מסחרית נמוכה. בתקנון אין חובה להשתמש בזכויות הבנייה למסחר. אם אתה רוצה מגורים, יש לך הנחיות, אבל בתנאי אחד: התב"ע כן מחייבת תוכנית בינוי לכל המגרש, אם יהיה מסחר אז יהייה ואם לא, אז לא. אז התשובה שלי היא נוגעת לכל המגרש".

מרכוס גם אישרה שבמקרה הזה הייתה מחלוקת בינה לבין אדריכל העיר: "כנראה שכן הייתה מחלוקת ביני לבין אדריכל העיר שטען שזה מחוייב לפי התב"ע. מה שאני דרשתי זה תוכנית בינוי. זה לא היה כל כך רלוונטי מה מחייבת התב"ע".

הדבר מחזק את טענתו של יואל דוידי כי אכן הייתה סיבה משפטית לאשר לו את הבנייה במקום, אך הדבר לא התקדם בשל התעקשות שהוא ראה אותה כדווקנית מצד אדריכל העיר בעיקר לצד מהנדס העיר.

הדמיה של המרכז המסחרי שאמור לקום במקום – "שוויצריה הקטנה".

נגב: "את הזכרת את הערר והופעת בו, אני זוכרת שוועדת הערר אמרה שהם נוטים לקבל את עמדתו ולכן הערר נמחק. באותה תכתובת, של פרוטקול הדיון בערר אומר שמואל לוי שאדריכל העיר הקודם הסכים לקדם את התוכנית והאדריכל החדש התנגד. והוא אמר לי 'חבל על הזמן ועל הכסף. תגיש 18 תוכניות בינוי הן לא יתקבלו'. אבל מצד שני, בהקשר הזה אני מפנה אותך למחיקת הערר ושם אמר עו"ד המבקשים שסוכם שלא תיפגע זכותם להגיש תוכנית בינוי".

שופטת: "מה היה קורה מבחינתך אם הייתה מוגשת תוכנית בינוי?"
מרכוס: "התוכנית תוגש ידונו בה בלי שום מגבלות מראש".

השופטת: "להבנתך אם וכאשר תוגש תוכנית מה היקף הסמכות וסוג השיקולים שתשקול הוועדה?"
מרכוס: "הוועדה תשקול שיקולים תכנוניים, סביבה, מגרש, זכויות בנייה. אם הייתה תוכנית בינוי קודמת אז הייתה תוכנית קודמת שהיא לא מחויבת אליה אבל היא תיקח אותה בחשבון. זה הגיוני שהיא תיקח בחשבון כי הייתה מחשבה תכנונית קודמת".

נגב עברה לנושא כופר החניה בבניין פאר שבו עסקה מרכוס לטענתה "יותר מדי".
נגב: "עסקת בו יותר מדי ולא חשבת שצריך להגיע לפשרה".
מרכוס: "אני אף פעם לא נגד פשרות אם מביאים משהו הגיוני אבל צריכה להיות הצדקה לפשרה".

פאר סנטר

פאר סנטר

נגב: “אם אני מבינה נכון הייתה לך תחושה שהיה עיסוק יצר בנושא הפשרה. שנית הייתה לך פגישה עם מר חג'ג' (מי שמכר את בניין פאר לדוידי)".
מרכוס: "כן. הוא נכנס אליי למשרד שוחח איתי בהרמת קול, אבל הוא איש חביב ולא התרגשתי מזה".

נגב: "את חשבת שהפשרה שהוא מציע היא לא פשרה עניינית. הוא אמר להשקפתו שהוא לא צריך לשלם על כלום. הוא צודק משפטית ולכן הוא זרק מספרים שנראו לו".
מרכוס: "נכון".

בשלב זה הוצגו תכתובות מיילים מצד מנכ"ל העירייה דאז, חיים סופר. "אני מבינה שמנכ"ל העירייה דוחף לפשרה", אמרה נגב.

"יותר מזה עומד על כך פוקד על כך ודרש את זה", השיבה מרכוס ואישרה כי גם היו איומים בפיטורים והוסיפה: "לא קרה לי דבר כזה במשך 20 שנה, להגיד לי 'אם אני אומר לך להגיע לפשרה ואני אומר לך לפנות לצד השני אז את תפני לצד השני' זה מאוד חריג בעיניי וזה לא קרה אף פעם".

חיים סופר

חיים סופר

השופטת: "כשאת אומרת שזה לא קרה לך, גם לא במערכת יחסים עם גורמים אחרים?"
מרכוס: "עם חיים סופר. אני מדבר על למעלה מ-20 שנה שאני בעירייה ואף פעם לא פקדו עליי איך לעבוד משפטית".

שאלה: "בכמה פרויקטים חיים סופר היה ככה מעורב?"
מרכוס: "אני לא זוכרת שסופר פנה אליי בעוד נושאים של תכנון ובניה. מנכ"ל העירייה קודם בכלל לא עסק בזה. חיים סופר עסק כלפיי רק בנושא הזה ואני לא זוכרת משהו כזה".

שופטת: "הסבר?"
מרכוס: "הוא ראה אני לא מקבלת את הדברים ומעלה תהיות והוא אמר אני מעדיף פשרות מאשר לנהל תיקים"

נגב: "אמרת שהוא לא התערב בנושאים תכנוניים קיבלת הסבר למה זה?"
מרכוס: "לא. חוץ מההסבר שהוא מעדיף פשרה. בדרך כלל את הפשרות – מי שמנהל את התיק, יודע להעריך את החוזק שלהם, אם הייתי מרגישה שהעמדה שלי נתונה בספק אז בדרך כלל אני זו שבאה לגורמים המאשרים כמו הגזבר והמהנדס ואומרת להם שיש פה סיכון ואומרת איך נגיע לפשרה. אני כן העדפתי לא לקחת כל כך סיכונים, מי שהיה עוצר אותי זה הגזבר".

שופטת: "מתי שמעת מחיים סופר בהקשרים אחרים שיש לחתור לפשרות?"
מרכוס: "מעולם לא".

נגב ביקשה לחדד את עניין אישור ההיתר ואת המועד שלו כדי להוכיח כי האישור ניתן עוד לפני שהגיעו מכתבי הדרישה לשמעוני ולפני שעופר שמעוני פתח משרד תיווך.

בשלב הזה דובר על כך שהוצא צו הפסקת עבודה לבניין של דוידי, אלא שהוגש נגדו ערר לבית המשפט לעניינים מקומיים שביטל את הצו ומרכוס שאמרה כי לדעתה השופט טעה, הסבירה מדוע לא ערערה על כך: "לא ערערנו כי היו מורידים לנו את הראש", אמרה.

אריק ברששת

היא נשאלה מי היה "מוריד לה את הראש" והשיבה: "מי שמתוך העירייה רוצה בטובתו של דוידי היה מאוד כועס".

נגב ביקשה להזכיר למרכוס כי כי מעידה באזהרה על אמירת אמת.

מרכוס הסבירה כי "התובעת העירונית ואני החלטנו להפסיק כי יש החלטה של בית המשפט. לא חייבים לערער".

נגב שרצתה כי מרכוס תודה כי לא ערערה על כך בשל שיקול מקצועי אמרה לה: "אתם פועלים בצורה לא חוקית ובית המשפט שלא תלוי ברצון של דוידי החליט כך. גם אם את חושבת שבית המשפט שגה. מסכימה?"
מרכוס: "נכון"

נגב: "אמרת היו מורידים לי את הראש. מי היה אותו גורם?"
מרכוס: "היה ידוע, מכל הלחצים שהופעלו לטובת דוידי, שהופעלו עליי, על בשרי, אני הבנתי שזה יראה לא טוב בעיני המנכ"ל וכנראה גם מעליו, אם ננצל את הדבר עד הסוף ונערער".

השופטת: "מישהו התערב בעניין צו הפסקת העבודה?"
מרכוס: "לא. זה לא משהו שהיה ידוע זה היה ברמה הפקידותית".

נגב: "היו לחצים מצד סופר בעניין?"
מרכוס: "כן".

נגב: "ולחצים לטובת חג'ג'?"
מרכוס: "המניעים לטובת חג'ג' לא היו מובנים לי עד שהבנתי שהמגרש נמכר לדוידי".

נגב: "על מה הפרשנות מבוססת?"
מרכוס: "על דברים שנקלטים, אף אחד לא אמר לי במפורש על דוידי. אבל ברגע שהבנתי שההתעקשות על כופר חניה מעכב לדוידי, זו הייתה התחושה שרוצים בטובתו, אז הבנתי שלא רוצים בטובתו של חג'ג' אלא בטובת מי שקנה ממנו".

נגב: "אמרת שעובדי העירייה דיברו דיברו על זה על זה מבוססת הפרשנות?"
מרכוס: "כן".

השופטת: "תיארת מעורבות חריגה של חיים סופר. כשהפרויקט מתחיל להיבנות ממשיכים הלחצים להוצאת ההיתר?".
מרכוס: "לא יודעת לפי זמני הבניה וההיתר ממתי עד מתי היו לחצים".


העדות של מרכוס הסתיימה ושמעון בן חיים, הבעלים של עיתון "אובייקטיבי" עולה לעדות. גם במקרה זה עדותו במשטרה מוגשת בהסכמה והוא נחקר רק על ידי צוות ההגנה.

ראשון חוקר עו"ד מנחם רובינשטיין ומספר כיבן חיים העיד במשטרה על נסיבות ההיכרות שלו עם שמעוני ובן חיים אמר אז לחוקרי המשטרה: "אני מכיר אותו מאומן. כשעברתי לאשקלון הייתי תומך נלהב שלו, אני ארגנתי בשנת 2013 חוגי בית ושכנעתי אנשים לתמוך בו". ואז רובנשטיין שאל אותו: "כל זה לפני שהוא נבחר, אתה האמנת בו ועשית זו ללא קבלת תמורה?" ובן חיים אישר את הדברים.

שמעון בן חיים בדוכן העדים בבית המשפט

בן חיים אישר גם כי הדבר התבטא בפרסומים וכתבות חיוביות בעיתון קול אשקלון שהיה אז בבעלותו, דבר שהמשיך אף לאחר היבחרו של שמעוני לתפקיד ראש העיר, כאשר בן חיים אומר כי הדבר נעשה ללא כל תמורה משמעוני.

רובינשטיין: "ואז יואל דוידי מציע לרכוש ממך את העיתון. מה שהיה הקו של העיתון אחרי זה, זה כבר לא עניין אותך". גם את זה בן חיים אישר ואף אישר גם כי פתח את עיתון "אובייקטיבי" וגם שם המשיך באותו הקו שבו הוא כותב דברים לטובת שמעוני ללא קבלת תמורה, רק כי הוא מאמין בדרכו של שמעוני.

השופטת שאלה את בן חיים מדוע הוא מכר את עיתון "קול אשקלון ובן חיים השיב כי עשה זאת בשל נסיבות אישיות והשופטת תהתה אם כך מדוע פתח עיתון חדש?

"זה היה אחרי חודשיים שלושה ואז כבר חלפו הסיבות האישיות", הסביר בן חיים.

בן חיים נשאל על פגישה שהתקיימה עם שמעוני והסביר כי היה מדובר בפגישה לגיטימית שהתקיימה בשל מתח שהיה בין השניים ואמר כי איתמר כמו כל ראש עיר, אכפת לו מה כותבים עליו בעיתון.

החקירה הנגדית עברה לעו"ד אשר אוחיון, סנגורו של עופר שמעוני שכיוון את החקירה יותר לאווירה שהייתה בזמן החקירה של בן חיים במשטרה: "איך הייתה האווירה בחקירה במשטרה?"
בן חיים: "ניסו להכניס לי מילים לפה. אווירה קשה, לחץ, צעקות, דפיקות על השולחן. רצו שאני אגיד דברים שלא ידעתי עליהם. ניסו לגרום לזה שיש קשר בין עופר לדוידי לאיתמר בהקשר של העיתונים קול אשקלון ואובייקטיבי"?

אוחיון: "יצאת מהחקירה אחרי 4 שעות מה ההרגשה?"
בן חיים: "היה נראה שמחפשים דברים שאני לא יודע ולא מכיר וניסו להכניס לי מילים לפה".

אלא שנראה כי הדברים לא עשו רושם על השופטת שאמרה לסנגורים כי אם אלו הדברים שהם מעוניינים לחקור את העדים, אז עדיף שלהבא יוותרו על חקירות.

 

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר