ידוע כי מזונות ילדים הינה אחת הסוגיות הנפיצות ביותר, אולי הנפיצה מכל, המובילות צדדים רבים לסכסוכים מתמשכים והתכתשויות בערכאות משפטיות עד לקבלת פסק דין או הגעה לכדי סכום מזונות מוסכם.
אך מה קורה כאשר מגיע פסק הדין או ההסכם המיוחל הקובע את סכום המזונות אולם בפועל הסכום לא משולם? האם הצד הנפגע זכאי להגיש תביעה להשבת תשלום מזונות רטרואקטיבית? האם חלה התיישנות על תביעה שכזו? האם הערכאות המשפטיות מתייחסות באופן דומה לתביעה מסוג זה?
ריכזנו עבורכם את כל המידע שכדאי שתכירו באם גם אתם מתמודדים עם אי תשלום מזונות זמן מה ושוקלים את צעדיכם.
האם ניתן להגיש תביעה למזונות רטרואקטיבית?
כן, ניתן לדרוש מזונות רטרואקטיביים, אך יש לכך מגבלות מסוימות שתלויות בנסיבות המקרה ובדין הרלוונטי. לרוב ניתן יהיה לדרוש תשלום רטרואקטיבית לפרק זמן של שנתיים ולא מעבר. זאת אומרת, ככל ובידיך פסק דין/ הסכם בו נקבע סכום מזונות שאינו משולם, רצוי לפעול מיידית ולא להשתהות עם הגשת התביעה.
מזונות ילדים:
- בדרך כלל, אפשר לדרוש מזונות רטרואקטיביים מיום הגשת התביעה בלבד.
- אם יש הסכמה בין הצדדים או הוכחות לכך שהאב ידע על הצורך במזונות ולא שילם בית המשפט יכול להורות על מזונות לתקופה קודמת להגשת התביעה באופן חריג.
מזונות אישה:
- ברירת המחדל היא שמזונות ישולמו מהיום שבו הוגשה התביעה, אך ייתכנו חריגים, למשל אם הבעל נטש את האישה מבלי לפרנס אותה תקופה ארוכה.
הסכם בין הצדדים:
- אם יש הסכם או פסק דין קודם שמורה על תשלום מזונות אשר לא שולמו בפועל ניתן לתבוע אכיפה רטרואקטיבית לתשלומים שלא שולמו בלשכת הוצאה לפועל.
האם יש הבדל בתפיסת הערכאות המשפטיות ביחס לתביעת מזונות רטרואקטיביים?
כן. ישנו הבדל מהותי בגישות.
ראשית, חשוב לדעת כי מאז מתן בג"ץ 5988/21 הקובע מפורשות כי הסמכות לדון בתביעות מזונות ילדים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד בהיעדר הסכמת הצדדים לדון בפני בית הדין. לפיכך, יש קושי להביא לדיון סוגיות אלו בפני בית הדין הרבני למעט במקרים כאמור ישנה הסכמה בין הצדדים.
יחד עם זאת, ככל ומדובר במזונות שנקבעו בהסכם גירושין כולל אשר אושר בפני בית הדין הרבני וקיבל תוקף של פסק דין, ובו נקבע כי הסמכות לדון במחלוקות עתידיות הינה של בית הדין הרבני ניתן יהיה להגיש תביעה לבית הדין.
גישת בית המשפט לענייני משפחה
לרוב, תביעות למזונות רטרואקטיביים ידונו בפני בית המשפט לענייני משפחה ושם השופטים יבחנו את התנהלות התובע/ת ויבדקו האם חל שיהוי בהגשת התביעה.
ככל וחלפו שנתיים במהלכן לא שולמו המזונות המוסכמים/ הקבועים בפסק הדין, בית המשפט לרוב יטה לדחות את התביעה מעבר לפרק זמן זה.
בית הדין הרבני
גישת בית הדין הרבני מעניינת. שכן, היא נשענת על הלכות תורה הקובעות כי האב מחויב לזון את ילדיו חובה אבסולוטית שאינה מוגבלת בגיל הילדים ו/או מושפעת מגובה שכרו של האב או היקף הזמן ששוהה עם ילדיו.
מדובר בחובה אבסולוטית שחלה על האב לזון את ילדיו.
כמו כן, בית הדין הרבני סבור, כי מקום שאב זנח את חובתו זו אף מעבר לשנתיים והאם השתהתה בהגשת התביעה מסיבות משתנות, למשל: עסקה בטיפול בילדים, הסתייעה בהוריה, נאלצה לעבוד כדי לממן את חלקו הכלכלי של האב שזנח את חובותיו ולא התפנתה לבירוקרטיה המייגעת הכרוכה בניהול הליכי גבייה, אין האב פטור מאחריותו האבסולוטית כלפי ילדיו.
מצופה מהאב לחלוק עם ילדיו את מזונותיו, גם כאשר הם מסתדרים בכוחות עצמם, שכן זוהי חובתו!
סיפור מקרה אמיתי מהשטח במסגרתו בית הדין הרבני קיבל תביעה למזונות רטרואקטיביים בחלוף שנתיים:
פסק דין ייחודי (תיק מספר: 300909/12 (שניתן על ידי בית הדין הרבני בשנת 2020 בו התקבלה תביעת אם למזונות ילדים באופן רטרואקטיבי בסך של 150,000 ₪.
ביה"ד סבר כי האב ידע גם ידע כי אינו זן את ילדיו משך כל השנים בזמן שאת צרכיו האישיים סיפק. ביה"ד ציין כי השיהוי של האישה בהגשת התביעה נבע מסיבות כלכליות והקושי שלה לטפל בילדיה לבדה, לזון אותם, לדאוג לכל צרכיהם במקום האב שזנח אותם על ידי הסתייעות בארגוני צדקה וחסד שתמכו בה מבחינה כלכלית, אינה פוטרת את האב מלשלם לאם ולילדיו את שהתחייב אף לאחר שחלק מהילדים כבר הפכו בגירים.
הלכה למעשה, בפסק דין זה ביה"ד הכיר בכך שזכותה של האם וכן של הילדים להגיש תביעה להשבה רטרואקטיבית של מזונות הילדים, הינה זכות טבעית ואין להחיל עליה התיישנות אף בחלוף שנתיים.
המלצתנו היא לא להשתהות באשר לגביית חוב מזונות, ולפעול משפטית בהזדמנות הראשונה. שכן, ברירת המחדל הנה כי תביעות למזונות ילדים רטרואקטיביים מוגבלות לפרק זמן של כשנתיים בלבד. יחד עם זאת כפי שראינו במקרים מיוחדים ובהתאם לנסיבות לבית המשפט ובעיקר בתי הדין הרבניים, עשויים לחרוג מכלל זה ולהכיר בזכותם של הילדים וההורים המטפלים בהם לתבוע מזונות גם לאחר פרק זמן זה. הערכאות המשפטיות שונות בתפיסותיהן ביחס לתביעות רטרואקטיביות למזונות ילדים, אולם רואות בחובתו של ההורה לזון את ילדיו כחובה בסיסית, בלתי מתפשרת אשר אינה פוקעת עם הזמן. לכן, במקרים שבהם ההורה לא עמד בחובתו, והצד הנפגע נדרש לשאת בנטל לבדו, גם לאחר השתהות אין בכך כדי לשלול את זכותו לתבוע את המגיע לו. כל מקרה נבחן לגופו, תוך התחשבות בנסיבות החיים, בתום הלב ובהתנהלות שני הצדדים. ככל והנכם מתמודדים עם סוגיה דומה אל תהססו לפנות אלינו לקבלת יעוץ משפטי המותאם למצבכם.
