זאת האישה שאסירי הנוחבה חוששים ממנה: הצצה נדירה מאחורי חומות כלא שקמה

ייתכן ואתם חולפים על פניו כמה פעמים ביום – אבל האם תהיתם אי פעם מה קורה מאחורי החומות של כלא שקמה באשקלון? מאות עצירים יושבים שם – גנבים, אנסים, רוצחים וסוחרי סמים, ובין הראויים לשמצה נמצאים גם מחבלי הנוח'בה – שאנסו, טבחו ושרפו בשבעה באוקטובר. עולם של אלימות, רוע ועליבות נפש מוחזקים שם, ועל כולם מחליטה אישה אחת בלבד: מפקדת הכלא, גונדר משנה שולה אברג'יל.

בראיון מיוחד ל'כאן דרום' שכלל סיור בין כותלי הכלא, קיבלנו הצצה לאיך נראים החיים במקום שאף אחד לא רוצה להגיע אליו. בראיון מתארת מפקדת בית הכלא את השגרה הקפדנית, ההחלטות הקשות והמשמעת הקשה ששוררת שם, וגם עונה על השאלה שתמיד מגיעה: איך זה שאישה מנהלת כלא.

ליתר דיוק, שמו של המקום הוא בית מעצר "שקמה". בעבר הוא אמנם שימש כבית סוהר ושהו בו אסירים רבים, אך כיום נמצאים בו בעיקר עצורי ימים לפני משפט ועצורים עד לתום ההליכים במהלך משפט. זה קרה לאחר ששירות בתי הסוהר קיבל את הסמכות על העצורים ובית המעצר לכיש שהיה בסמכות המשטרה נסגר.

אז לפני הכל – עם כל הדעות הקדומות סביב הרעיון ש"כדי לנהל כלא גברים צריך להיות גבר" נאמר מראש שברגע הראשון שפוגשים את גנ"מ שולה אברג'יל – המיתוס מתנפץ מיד. לצד היותה רכה ואנושית, שולה מפגינה אסרטיביות, מנהיגות ונחישות – וגם הרבה אגרסיביות כשצריך – ובכלא כזה בהחלט צריך.

"צריך אומץ פיקודי לשים אישה בתפקידים כאלה"

עד לפני שנתיים הייתה שולה מפקדת כלא הנשים נווה תרצה. אבל בשקמה מדובר בעולם אחר לחלוטין: "עשיתי שינוי פאזה בראש", היא אומרת. "פה אי אפשר להיות רכה עם האסירים – בשונה מכלא נשים".

"אם יש לחימה – אני נכנסת ללחימה, זה לא משנה אם אני אישה. אני קודם כל המפקדת", היא אומרת, ויחד עם זאת היא מודה: "בית סוהר הוא שטח מבצעי, וזה מקום שבו פחות ניתן לראות נשים בתפקידי 'המפקדת' – כמו למשל מפקדת תחנת משטרה או קצינת אג"מ (שאגב, גם בתפקיד זה היא הייתה). אין ספק שאומרים 'וואו' על התפקיד שלי, וגם הסגנית שלי היא אישה. צריך אומץ פיקודי לשים אישה בתפקידים כאלה".

גנ"מ שולה אברג'יל. צילום: דוברות שב"ס

את לא מפחדת יותר – בגלל שאת אישה – בתוך כלא כזה?
"יש לי צוות חזק שאני סומכת עליו. אני לא מפחדת, ותמיד יודעת שיש לי עם מי להיכנס למלחמה. מבחוץ אנשים מסתכלים עליי בהערצה. תוהים איך אני מתמודדת. גם בחוץ תוהים 'איך את לא מפחדת?'. אז אני לא מפחדת בכלל. גם המשפחה שלי לא מפחדת עליי. הם רגילים לזה וחיים את זה".

עם זאת, על השאלה כיצד מגיבים העצירים על העובדה שהמפקדת היא אישה – התשובה שלה מפתיעה: "דווקא בגלל שאני אישה – הם מתייחסים אליי בקצת יותר כבוד".

אחרי שהנושא המגדרי הובהר – שולה פותחת צוהר לשגרה היומיומית בכלא: החל מהצעירים המבוהלים, שמגיעים לשם בגיל 14-15 וזקוקים ליחס זהיר ולתמיכה, ועד המחבלים האכזריים, שהיו מעורבים באירועי אלימות קיצוניים כמו מתקפת ה-7.10.

סיור בכלא שקמה עם גנ"מ שולה אברג'יל. צילום: דוברות שב"ס

"הנסיעה בכביש ב-7.10 הייתה מזעזעת"

כלא שקמה היה בין היעדים במתקפת ה-7.10 – כאשר כמה עשרות מחבלי חמאס תכננו לפרוץ את שערי הכלא ולשחרר משם מאות עצירים ביטחוניים – אך בצומת יד מרדכי הם נתקלו בכוח של מג"ב וכוח של ימ"מ בפיקודו של ארנון זמורה ז"ל שחיסל את רובם.

שולה, יצאה מוקדם בבוקר מביתה בנתיבות אל העיר אשקלון, ואת המראות שהיא ראתה בכביש שהוביל אותה לעיר, היא מתארת כמזעזעים. "היו מכוניות הרוסות וצעצועים זרוקים לכל עבר. ניתקתי את עצמי, עברתי מעל כל זה והגעתי".

שעות לאחר מכן הגיעו אותם מחבלים שביצעו את כל אותן הזוועות – אליה, לכלא שקמה. "צריך להגיד שאפו לסגל כאן", היא אומרת בגאווה. "רוב אנשי הסגל בכלא שקמה הם תושבי הדרום והעוטף שהיו הקורבנות של מחבלי הנוח'בה, זה הפך את הסיטואציה להרבה יותר מאתגרת".

גנ"מ שולה אברג'יל. צילום: דוברות שב"ס

איך מרגיש הסגל לקבל עצירים שלקחו חלק בטבח ממש כמה שעות קודם?
"ניתקנו את הרגש. קיבלנו אותם בכמויות, והתנהגנו איתם בקשיחות. אני, הסגן שלי וקצין האג"מ ליווינו את לוחמי הכליאה – כל המטרה הייתה לשמור על האנשים שלנו, שיישארו מקצועיים וישלטו בעצמם. היינו צריכים לנשוך את הלשון, כי אנחנו לא אכזריים כמוהם". עם זאת, היא מבהירה, התנאים של העצירים הביטחוניים הוקשחו באופן מיידי, מעבר למה שהיו קודם.

האם העצירים הביטחוניים חגגו את מתקפת חמאס ואת מה שקרה ב-7.10?
"באותם ימים לא היו כאן הרבה עצירים ביטחוניים, כי הכלא היה בשיפוץ – אבל בהחלט לא היו חגיגות. להפך, הם היו בהלם. היום כבר יש כאן הרבה מהם, והם לא מעזים להרים את הראש. אין להם טלוויזיה, אין להם בכלל קשר לעולם החיצון. הם לא באמת יודעים מה קורה, אבל הם בטח מנחשים – כי באגף שלהם תלויה תמונה של עזה ההרוסה. שתהיה להם תזכורת ברורה למה קורה כשמתעסקים איתנו".

גנ"מ שולה אברג'יל ולוחמת כליאה. צילום: דוברות שב"ס

איך הם מתנהגים פה?
"הם פוחדים מאוד. לא מעזים לדבר ואם הם יעשו טעות ולו הכי קטנה – הם יקבלו תגובה בהתאם".

האם הייתם ערוכים למתקפה ב-7.10?
"זה היה יום של כאוס במדינה. כן, היינו דרוכים. זה היה חלק מתרחישי הייחוס שבהם מתאמנים כל השנה, כל הזמן – על תקיפה של המתקן – אבל לא היה תרחיש כזה במדינה, בסדר גודל של ה־7.10".

אתם מרגישים איום גדול יותר עליכם בגלל המיקום הגאוגרפי?
"איומים יש כל הזמן, בעיקר בגלל המיקום הגאוגרפי שלנו – קרבה לעזה ואזורי תעשייה. אנחנו יחידה עצמאית, בשונה מבאר שבע, שם פועלים כמה בתי כלא יחד. אצלנו, אם מתרחש אירוע – יש מיד שיתוף פעולה עם משטרת ישראל ועם פלגת נחשון שמוצבת כאן. אפילו באירוע הקטן ביותר אנחנו מזעיקים אותם והם מגיעים. בנוסף, עומדות לרשותי יחידות הימ"ר מאשדוד ויחידות מיוחדות של שב"ס, שיכולות להגיע בפרק זמן קצר".

מ'סוהרים' ל'לוחמי כליאה'

אירועי ה-7.10 וקליטת מחבלי הנוחב'ה בכלא שקמה באשקלון הפכו באופן מיידי את תפקיד הסוהר ל'לוחם כליאה' אמיתי, לצד שינוי רשמי בהגדרת התפקיד – שנעשה עם כניסתו של הנציב רב גונדר קובי יעקובי.

"המעבר הזה משרה תחושת גאווה בקרב הצוות: כבר מהרגע הראשון מבינים שמדובר בלוחם – והתחושה הזו מורגשת גם בשינוי המדים. יש לנו מטרה לגייס כמה שיותר לוחמי כליאה", היא מסבירה. "הם מקבלים תנאים טובים מאוד: שכר התחלתי, תוספות, פגרה בימי הולדת, מופעים, ערבי גיבוש – סל ההטבות ללוחם כליאה הוא חסר תקדים", וכאן היא גם קוראת לתושבי אשקלון להצטרף לשורות השב"ס. "זה יתרון לעבוד קרוב לבית", היא אומרת. "אם מישהו שולח קורות חיים לשקמה – הוא יגויס לשקמה".

אבל להיות לוחם כליאה זה לא רק זכויות והטבות – מדובר בתפקיד רציני ומסוכן. הם אחראים על עצירים מסוכנים במיוחד, כולל מחבלים כמו אנשי הנוחב'ה, שמציבים את הצוות במצב מתמיד של דריכות, מתח ואחריות כבדה. ולא רק המחבלים מהווים אתגר: גם העצירים הפליליים בכלא שקמה דורשים טיפול מורכב, מעקב צמוד ושמירה על המשמעת. "יש לנו פעילויות יזומות ומעקב סמוי כדי למנוע פשעים בתוך הכלא", מספרת שולה.

"לפני מספר שבועות, סוכן שלנו פיצח רשת סוחרי סמים שפעלה בתוך המתקן. הם ניסו ליצור קשרים עם אסירים אחרים, אבל לוחמי הכליאה שלנו מנעו את זה מיידית – אין מקום לשגיאות, ואם מישהו מנסה להמשיך לפעול, התגובה מגיעה מיידית".

ולא כל האיומים מגיעים מבפנים – לפני כשנה נזרק רימון לחניה סמוכה לכלא, אירוע שהזכיר עד כמה התפקיד חשוף לסכנות גם מחוץ לחומו.

האם את מרגישה אי פעם מאוימת או שהיו איומים על חייך מאז שנכנסת לתפקיד?
"לא היו איומים אישיים, ואני לא מרגישה מאוימת כי אני אסרטיבית. מה שכן – ההרתעה שלנו גורמת לעצירים להבין שלא כדאי להתעסק איתנו", ומתארת אירוע שממחיש בדיוק מה קורה בפועל כשלוחם מאוים או מותקף. "לפני חודש, עצור בלי רקע עבר נתן בעיטה ללוחם כליאה. מיד באותו רגע הלוחם לחץ בקשר ואמר במילה אחת מה היה – תוך שניות צבא שלם מגיע. מרכז השליטה הודיע למי להיכנס, לאסיר נרשם אירוע משמעתי, נפתח לו תיק נוסף והוגש כתב אישום. כעת הוא הסתבך עוד יותר – ייתכן שהיה משתחרר מהתיק המקורי, אבל בעקבות תקיפת לוחם כליאה, הוא כבר לא חוזר הביתה בקרוב".

גנ"מ שולה אברג'יל. צילום: דוברות שב"ס

גם בסוגיית ההטרדות המיניות נוקטת ההנהלה בכלא שקמה ביד קשה. "לוחמת כליאה נתקלה במקרה שבו אסיר שלח נשיקה באוויר. הוא לא הפנה אותה ישירות אליה, ובכל זאת – רק על עצם הניסיון הוא טופל משמעתית. הלוחמת עצמה לא הרגישה מוטרדת, אך נציב שירות בתי הסוהר התקשר אליה באופן אישי בעקבות המקרה. אחרי פרשת הסרסור בסוהרות – ברור שמצב כזה לא יחזור על עצמו לעולם".

מאחורי השערים: כך נראה הסיור בשקמה

האמת, ציפיתי למשהו אפל יותר, בסגנון 'שתיקת הכבשים'. בפועל, המקום נראה יותר כמו בסיס צבאי רגיל, ישן ומוזנח, פחות קולנועי ממה שתיארתי. והכל בכוונה כמובן – כשהמטרה ברורה: כאן רע.

מהשער הראשי עוברים במכונת בידוק ושיקוף מיוחדת שנרכשה מהאולימפיאדה בפריז. השומר הראה לי מה בדיוק רואים שיש לי בתיק – אפילו כמה כסף יש לי בארנק. משם עברנו בשביל שמוביל למשרדי ההנהלה – מסדרון ארוך לבן ומואר, שגם בו יש תאי מעצר.

אני הולכת אחרי צוות של לוחמי כליאה שמלווים אותי לכל דלת, הכל מאובטח באופן מוחלט. כל צעד מצולם במצלמות אבטחה. הכלא עצמו מחולק לאגפים. יש תאים חיצוניים – בהם העצורים רואים אור יום מכל סורגי התא. ויש תאים שנמצאים בתוך חדרים במסדרון – עם דלתות פלדה עבות בצבע כחול.

בית מעצר שקמה

הנוכחות של שולה מורגשת מיד. גם את הכבוד שהעצירים רוחשים לה ניתן לראות כשהיא עוברת לידם; מילה אחת לא במקום תגרור תגובה מיידית. היא אולי נראית חביבה כלפי חוץ – חביבות שמורה לסגל – אבל מול העצירים היא חדה ורצינית.

לפתע, אחד מלוחמי הכליאה צועק בקשר: "תקיפה!" – אבל זה רק היה תרגיל פתע כדי להמחיש כמה הסגל דרוך לכל מקרה משמעת. בתוך שניות הגיע צוות גדול, חמוש ומוכן לפעולה. כל תנועה כאן מדויקת ומנוהלת ברמה כמעט צבאית.

גנ"מ שולה אברג'יל. צילום: דוברות שב"ס

במעבר בין התאים – שולה עוצרת, שואלת מה נשמע, מקבלת תשובה וממשיכה לתא הבא. "פה זה כלא", היא מחדדת. "אני לא מתייחסת אחרת לרוצח או לשודד. אני נותנת לכל אחד את הזכויות שלו, בשאיפה לטפל בו – כי מחר הוא צריך לחזור לחברה כשהוא לא מהווה סכנה".

כדי להחזיר אותם לחברה כלא שקמה מפעיל במקום גם אסירי עבודה – הם מסתובבים באופן חופשי במדים כתומים, לא מהווים סכנה, עובדים בגינון והשקייה ברחבי הכלא. במקביל – החליטה שולה להפעיל מפעל קטן לייצור ציציות. ברחבה בכלא ישנו חדר שבו יושב אסיר שמכין בהקפדה מדויקת – ציציות שנמכרות בחוץ, "זו יוזמה שלי", היא מספרת בגאווה. "היא מיועדת לאסירים שנמצאים בו זמן רב וזה מכין אותם לצאת לחברה, הם מקבלים על זה שכר".

כאן מייצרים ציציות בכלא שקמה. צילום: דוברות שב"ס

בזווית העין רגע אחד משך את תשומת ליבי – שלרגע קטן בלבד נראה מתעתע: לוחם כליאה מוביל מחבל נוחבה במדים חומים, כשהוא מכופף לחלוטין וראשו למטה. "הביטחון של לוחם הכליאה עומד בראש סדר העדיפויות, וזו הדרך להגן עליו הכי טוב" – הסבירה שולה, אבל כשמתפכחים מיד ונזכרים בזוועות ה-7.10, היחס אליו נראה מתבקש לחלוטין.

במשרד של שולה – ששונה כמובן מהכלא עצמו – נעים, רחב, ומאוד מואר, יושב על השולחן הספר 'חטוף' של אלי שרעבי – ששוחרר משבי חמאס לפני מספר חודשים לאחר שנחטף ב-7.10. היא אמנם לא הספיקה לקרוא אותו עד הסוף, אבל מבחינתה היא כבר יודעת מה כתוב שם. "אני אקרא אותו כי אני רוצה לדעת איך זה נראה מהצד שלהם – הצצה לעולם שהוא ומעטים באמת יכולים להבין".

רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו:
⇔⇔⇔