עד לפני חמש שנים הייתה ירדן מיינפלד דיזנגוף לאחת ממעצבות האופנה המוכרות ביותר באשקלון. היה לה סטודיו מעוצב, היא גרה בווילה מהממת, והיו לה קהל גדול של לקוחות. היא עיצבה שמלות כלה וערב, היא הציגה בשבוע האופנה בתל אביב, הלבישה מפורסמות, זכתה בתחרויות והייתה לשם דבר. ופתאום – זה באמת היה נראה שזה ביום בהיר אחד – היא החליטה לעזוב הכל ולעבור עם בעלה והילדים לתל אביב. וגם שם ההצלחה מיהרה להגיע. לפחות כך זה נראה הרחק מפה, מאשקלון.
מי שעוקב אחריה מרחוק, ייתכן וראה את ההצלחה שלה לאורך הדרך כמטאורית: היא פתאום הפכה למעצבת מוכרת, פתאום אירחה בבית את מוטי רייף, פתאום הציגה בשבוע האופנה, פתאום עברה לתל אביב והפכה ל-BFF של לאה שנירר, מור סילבר וליאור סושרד, ופתאום גם נסעה להוליווד לסקר את האוסקר ולעשות סלפי עם קייטלין ג'נר. ואי אפשר שלא לציין את עשרות אלפי העוקבים שלה באינסטגרם. אבל זו הייתה דרך ארוכה מאוד. "זה אמנם נראה כמו הצלחה מטאורית, אבל יש מאחור המון עבודה, אסרטיביות, והתמדה", אמרה.
אז איך ירדן מיינפלד דיזינגוף הפכה להיות ה-it girl' בעולם התרבות והפופ בישראל? בראיון ל'כאן דרום' היא שיחזרה צעד צעד בדרך שלה להצלחה. ולמי שרוצות גם ולא יודעות איך, קחו דף ועט, ותרשמו:
ירדן מיינפלד דיזינגוף וקייטלין ג'נר.צילום: מתוך דף האינסטגרם של ירדן
חולמת בגדול
ירדן נולדה כירדן בוכניק. ביתם של דבי בוכניק – מורה אגדית לאנגלית, וציון בוכניק – איש נדל"ן ואלומיניום. היא למדה משפטים, וכסטודנטית עבדה ככתבת במקומון 'זמן הדרום' מרשת מעריב. חיידק הכתיבה והסיקור נדבק בה כבר אז. כשסיימה ללמוד משפטים, היא הבינה שזה לא באמת מה שהיא רוצה לעשות. עיצוב אופנה היה החלום האמיתי. במקביל היא נישאה לבחיר ליבה מקרית גת, והפכה להיות ירדן מיינפלד דיזנגוף. יחד הם בנו את חייהם בעיר אשקלון, שם היא גם פתחה את הסטודיו לשמלות כלה וערב, שהצליח מאוד. הוא הצליח כי כשירדן מחליטה לעשות משהו, היא עושה אותו ביג טיים.
כשהייתה למעצבת אופנה באשקלון, היא חלמה שיהיו לה סניפים בכל העולם. כדי לעשות את זה, היא הבינה שהיא צריכה לעשות את הדברים בגדול יותר. "החלטתי לצלם קמפיין אופנה של השמלות במילאנו. לקחתי הלוואה מהבנק של מאה אלף ש"ח ועשיתי את זה. וקיבלתי את כל התמיכה שיש מבעלי".
"יש איזשהו עניין שנשים צריכות להתנצל על כל נושא הכסף, יותר מגברים. גבר שרוצה להתפתח ולקחת משרד הוא יעשה את זה. אבל עבור נשים זה תמיד נחשב צעד מלא אחריות, פחד ודאגה. והיה בא לי להיות גבר בקטע הזה. לא לחשוב 20 פעם".
ירדן מיינפלד דיזיגנוף. מתוך התכנית של פאולה וליאון
את ההלוואה היא החזירה תוך שנה. ההימור הזה על עצמה הצליח. אבל היה לה רעב ליותר. "זה לא היה ממקום גרידי, אלא ממקום של בא לי עוד הישג".
לפעמים חלומות משתנים
"אני זוכרת שהרגשתי שאני רוצה לכתוב ולהיות חלק מתעשיית האופנה, והיום – עם הרשת החברתית אפשר הרי להגיע לכל מקום", היא אומרת.
"הייתי עוקבת אדוקה של ליאת לוי קופלמן שהייתה העורכת הראשונה של פנאי פלוס וגו סטייל במקביל. ראיתי שהיא מעבירה ערב נשים, ואמרתי לאמא שלי 'בואי איתי לשם', ואמא שלי אמרה לי 'למה שלא תביאי אותה לאשקלון בעצמך. נשים היו מתות פה לערב תרבות טוב וכיפי, בלי כל הטילים'. אמא שלי תמיד טפטפה לי לא לחשוב כמו כולם, ואז באמת חשבתי על זה ואמרתי לעצמי – למה לא? שלחתי לה הודעה, היא ענתה לי שיש על מה לדבר. ותוך יומיים דיברנו. מהצד שלה בשיחת הטלפון היא שמעה מישהי רהוטה, מנומסת ואסרטיבית. מהצד שלי בשיחת הטלפון, הייתי מפוחדת וחסרת ביטחון רק מהידיעה שאני מדברת עם העורכת הכי גדולה שיש. ממש שקשקתי. אבל הצגתי הרבה ביטחון והזמנתי אותה להרצות אצלנו באשקלון".
"היא אמרה לי 'יאללה, תמכרי כרטיסים', ותוך ארבעה ימים מכרתי 100 כרטיסים והפקתי ערב 'שיחות קוטור וקאווה'. לימים למדתי עליה שזו הייתה ההרצאה הראשונה שלה וזה ריגש אותה מאוד. זה מדהים מה מהצד אנחנו חושבים על הדמויות הציבוריות, אבל לאנשים אין מושג באמת כמה כולם חסרי ביטחון וכמה אנשים מחכים להזדמנות".
מתוך עמוד האינסטגרם של ירדן
ומה היה באותו ערב?
"היה ערב מוצלח והרצאה מצוינת, ובסופה העליתי אותה לסטודיו שלי, והראיתי לה הכל. היא אמרה לי בתמיהה, 'תראי איך את מצליחה, מה עוד את רוצה?' אז עניתי לה "אני רוצה להיות כתבת של גו סטייל'.
בעולם אידיאלי או בסרט קולנוע ורוד – באותו רגע היא הייתה לבטח אומרת לה 'קיבלת. התפקיד שלך'. אבל בחיים האמיתיים זה לא באמת עובד ככה. "אמרתי לה שאני לא רוצה שהיא תעשה לי טובה. ביקשתי פתח, חריצון. הזדמנות להגיש כתבה כלשהי. היא ענתה שהיא תחשוב על זה".
אחרי זמן מה דיברנו והיא אמרה לי 'אני לא עושה פרוטקציות. אתן את השם שלך לעורכת האופנה. תעבירי לה כתבה לדוגמא וכל מה שיקרה אח"כ זה ביניכן. אני לא מתערבת'. אז זה מה שעשיתי. אבל כמובן שלא העברתי לה כתבה אחת. העברתי לה 7 כתבות. אבל לא סתם. עשיתי תחקיר מעמיק על כל כתבה ונכנסתי לזה בכל הכוח. והיא אהבה את זה והפכתי להיות כתבת של גו סטייל. גם בהריון, בחודש תשיעי, הייתי נוסעת לתל אביב, מראיינת את כל המי ומי, ולרגע לא התעצלתי. לא המרחק ולא ההריון היוו עבורי מגבלה. היה לי מאוד חשוב לעשות את מה שאני רוצה".
ירדן מיינפלד דיזינגוף. צילום: דנה לביא. ביוטי: גילי אלגבי
יוצרת קשרים טובים
ירדן הפכה להיות מה שהיא רצתה – כתבת בגו סטייל, אבל היא רצתה עוד. "כתבתי לליאת שעכשיו אני רוצה להביא את מוטי רייף להרצאה בבית. היא אמרה אין בעיה, אני אסמס לו. ואז דיברתי איתו, מכרתי שוב כרטיסים, ותיאמנו. אבל ערב לפני התחילו שוב טילים באשקלון, וזו הייתה עוגמת נפש, אבל אמרתי לעצמי שאולי טוב שזה קרה, כך יש אנשים שנחשפים לשגרה של הדרום.
ביום שהוא הגיע, ארגנתי וקישטתי את הכל. הבאתי בלונים מהחנות ליד הבית ואמא שלי עזרה לי לארגן הכל. הוא נתן הרצאה מעוררת השראה ובסופה הראיתי לו את הסטודיו שלי, וגם הוא שאל בתמיהה 'יש לך סטודיו מדהים ואת מעצבת מצליחה, מה עוד את רוצה', ועניתי לו: "אני רוצה להציג בשבוע האופנה בתל אביב".
ירדן מיינפלד דיזינגוף. מתוך עמוד האינסטגרם
"אמרתי לו שלא יכול להיות שהוא אוטוריטה בתחום האופנה, אבל אופנה ישראלית לא מסתכמת בארבעה מעצבים מתל אביב, ואיך הגיוני שאין לו נציגות מהפריפריה. יש כל כך הרבה מעצבות מוכשרות ואני רוצה גם. אחרי חודש הוא הרים לי טלפון ואמר לי: 'את מציגה בשבוע האופנה'. ומאז, הצגתי בכל שנה. ואני חייבת לומר שאני חייבת לו הרבה. עד היום שאני רואה אותו הוא אומר לי כמה הוא גאה בי ובדרך שעשיתי, ואני חושבת שזה קודם כל בזכות התעוזה. כי אם לא הייתי מעזה ואומרת לעצמי שמקסימום יגידו לא, אז לא הייתי מגיעה לכאן היום".
ירדן מיינפלד דיזינגוף. צילום: your story wedd
לפני חמש שנים כאמור החליטו ירדן ובעלה שהם רוצים לעזוב את אשקלון. זה לא היה בגלל רצון לעבוד קרוב למרכז, אלא לשנות אווירה. "עברנו לתל אביב כי רצינו לשנות סגנון חיים שיאפשר לנו חשיפה לתרבות ולמקומות חדשים. לא עברנו כי שם יותר קל לעבוד כי זה המרכז. אני זוכרת שהיינו יוצאים עם האוטו ונוסעים בארץ וממש מחפשים את המקום שנתן לנו את התחושה האנרגתית הכי טובה. גם לחיפה הגענו. אבל בסוף שבוע אחד שבילינו בבית של אחותי בתל אביב, הבנו שזה המקום. הייתה שם תחושה של קיבוץ, לא תל אביב שאנחנו רגילים להכיר. והחלטנו לעבור. מכרתי את הסטודיו באשקלון".
ירדן מיינפלד דיזינגוף. צילום: עופרה הרמן. ביוטי: גילי אלגבי
ושם סיימת עם תחום האופנה?
"גם כשהסטודיו נסגר ועברתי לתל אביב, מוטי היה קורא לי לשבוע האופנה, והייתי עושה שמלות רק כדי להמשיך את המסורת. הייתי מייצרת נקודתית שמלות אצל תופרות, כי אופנה זה בדמי. אבל הנה, שבוע שעבר סיקרתי את תצוגת האופנה של שנקר והגעתי מטעם קסטרו כמומחית אופנה. קסטרו – המותג הכי ותיק בישראל שולח אותי מטעמו לסקר. זו סגירת מעגל מדהימה בתחום האופנה. פעם היה לי חלום להיות המעצבת הכי מוכרת בעולם. לפתוח סניפים בכל העולם. אבל עם הזמן התפתחתי למקומות שונים, ואני לא מקבעת את המחשבה שלי. לפעמים חלומות משתנים".
ומה עשית כשעברת לתל אביב? ממה התפרנסת?
"מכרתי את הסטודיו באשקלון, ועם הכסף של זה אמרתי לעצמי שאני יכולה לקחת את הזמן כדי להשקיע ולחשוב איך אני מפתחת קריירה נוספת. אבל תמיד עבדתי במקביל. עבדתי במה שאני יכולה. הייתי נותנת ייעוצים על כתיבה, על אופנה, וכל דבר הביא אותה להתגלגל לדברים שאפילו לא יכולתי לדמיין. ואז גם הגיעה הקורונה. בשיא הסגרים הייתי מייצרת תוכן וכותבת לאתרים"
אז שם הפכת ליוצרת תוכן?
"ידעתי שיש לי יכולת ליצור דברים מעניינים, וכאחת שצופה מהצד בעמודי אינסטגרם אחרים, הרגשתי שאני רוצה להביא את עצמי החוצה. תמיד הייתי כותבת דעות אישיות על הוליווד ובתור מעצבת אופנה הייתי מספרת סיפור דרך שמלה, וחיפשתי דרך.
ירדן מיינפלד דיזינגוף
"הכרתי כמה חברים משפיענים בתל אביב ובסגר היה משעמם, אז אמרתי שאני רוצה לעשות סדרה קטנה של מה אסור לעשות בסגר, וקבעתי שאני מגיעה אליהם הביתה, ועושה איתם ראיון עומק על רקע פעילות שטחית של היומיום, מריטת שערות בשעווה או אימון כושר ביתי. הכרתי את מור סילבר מהשכונה ואמרתי לה יש לי רעיון – בואי נעשה אימון בבית, ואני ואת נדבר על הילדות שלך. ערכתי את הכל לבד בטלפון".
הכל זה ניסוי וטעיה
"צריך לזכור שאני לא מדור ה-Z, אני לא נולדתי לתוך עולם דיגיטלי כמו חברה צעירים יותר ממני. אני אישה בת 36, שהייתה אז בת 30. לא הכרתי אפליקציות ולא הגעתי מעולם התקשורת, ופתאום לעשות את כל העניינים הטכניים האלו זה כן היה מאתגר. למדתי מקצוע שלם מאפס בעזרת סקרנות ועבודה קשה".
דרוש הרבה אומץ…
"אפשר להסתכל על זה כאומץ, אבל אני לא רואה את זה כאומץ, כי ההרפתקה הייתה כיפית לי ולא פחדתי. וברור שהיה את הקטע הכלכלי של איך נעשה ומה נעשה, בכל זאת, לא זכיתי בלוטו ואין לי ערימות של כסף. עברתי לתל אביב ושכרנו בית ובמקביל בעלי התחיל לעבוד בעבודה חדשה בתחום הנדל"ן והיינו בהתחלה לגמרי, אבל יש לי אמונה מאוד גדולה בבורא עולם וכשאני מרגישה ויודעת חזק מהבטן שיהיה בסדר, אז יהיה בסדר".
כולם היום רוצים להיות יוצרי תוכן, להביא את עצמם ולסחוף עוקבים ברשת. איך עשית את זה?
"הבאתי את היכולות שלי לפרונט בסבלנות, ולא חשבתי לרגע שאם אני טובה במשהו אז אני בטוח אצליח בו. צילמתי 7 פרקים לסדרה שיצרתי ביוטיוב 'בטיפול' והייתי בטוחה שזהו, מלהקים אותי עכשיו לאיזה ערוץ, אבל בדיעבד, זה היה גרוע. והמשכתי. זה שאני מסקרת היום את הוליווד, וערוץ E הזמינו אותי לסקר בשבילם, זה רק התמדה. כל הדברים הללו לא קרו בין לילה, ולא בגלל איזה רגע אחד ששינה את הכל- כי לזה קוראים מזל. זו התמדה, התמדה, התמדה".
ירדן מיינפלד דיזינגוף. צילום עופרה הרמן. ביוטי: גילי אלגבי
"מבחינתי אין מגבלות, לא עכשיו כשאני בתל אביב, ולא אז כשגרתי באשקלון. בני אדם יודעים להגביל את עצמם יותר מכל מציאות. אני יודעת להגיד לעצמי שאין מגבלות ואין דבר שהוא בלתי אפשרי, וגם לקים קרדשיאן אני אגיע. אני לא מרגישה שיש דבר שיכול לעצור אותי, לפחות ברמת השליטה שלי על הדברים".
עברת לתל אביב כי אי אפשר להצליח באשקלון?
"אנחנו אמנם חיים בעולם גלובלי בזכות הרשתות החברתיות, אבל לגור בפריפריה ולרצות להיות חלק מהתעשייה, זה קשה. לא כי מזלזלים בך או משהו כזה, אלא כי אתה פשוט לא בספרה".
והפכת להיות שכנה של סלבס…
"אנחנו חיים במדינה קטנה מאוד. זה לא קלבסס שהכל פרטי. ואם את גרה בתל אביב סביר להניח שתמצאי את הילדים שלך באותו גן של איזה מישהו מעולם התקשורת. פוגשים אותם במסיבות גן או בגן שעשועים".
ירדן מיינפלד דיזינגוף. צילום: דנה לביא. ביוטי: גילי אלגבי
ובכל זאת, לא כל אחד נהיה חבר של לאה שנירר…
"הכל זה עניין של אופי. הלכתי להתאמן אצלה, ואני באופי שלי בן אדם שאוהב לשאול, אני סקרנית ואני אוהבת לשמוע. קסם אישי ולב פתוח היה מה שגרם לנו להיות חברות. לא כל אחד שמתאמן אצל לאה נהיה חבר טוב שלה כמובן, אבל אני חושבת שכשאת נחמדה רוב הזמן, זה הדברים שיקרו לך באופן טבעי".
לא רק לאה שנירר הפכה ל-BFF שלה. גם ליאור סושרד. "ליאור הוא שכן שלי, גר בניין לידי. והחברות התפתחה בתקופת הסגרים. זו הייתה תקופה של חיפוש עצמי ושיעמום עבור כולם, וזה יצר קרקע פוריה".
ירדן מיינפלד דיזינגוף. צילום: דנה לביא. ביוטי: גילי אלגבי
איך התחושה להגיע מאשקלון לתל אביב ולהיות חלק מהתעשייה?
"הבאתי מאשקלון את החום והקהילתיות. שאלו אותי כמה פעמים אם אני לא שונה בנוף, אבל זה קטע של ביטחון עצמי. יש תחושה בפריפריה שתל אביבים הם 'פלצנים או אאוטסיידרים'. ואני תמיד חוזרת על המשפט של גנדי – תהיה השינוי שאתה רוצה בעולם. ועם המעבר, אפיתי עוגות לכל הבניין וחילקתי לכל השכנים עוגה לראש השנה וככה הצגנו את עצמינו. בין השכנים היו זוג מבוגרים בני 90, שלא רצו בכלל לפתוח את הדלת כי היה קורונה. כשהם ראו את העוגה הם כל כך התרגשו ואמרו שהם מעולם לא קיבלו עוגה משכן. ומאז כל חג הם דופקים לי על הדלת ומביאים לי עוגה, עוגיות, ואפילו אוזני המן".
לכל דבר יש מחיר
את עובדת מאוד קשה ולא נחה. הילדים משלמים מחיר?
להכל יש מחיר ואני מחליטה מה אני מוכנה לשלם ומה לא. בתחילת הטרפת והעליה של העמוד קיבלתי הרבה הצעות והרגשתי שזה על חשבון הילדים, אפילו שאני כל יום איתם. אמרתי עצרי רגע אני לא מוכנה לשלם את זה עבור הקריירה. משפחה וילדים זה ערך עליון, וייעלתי את הזמן. אם לפני כן הייתי אומרת כן לכל דבר, למדתי להגיד גם לא'".
ירדן מיינפלד דיזינגוף. צילום: דנה לביא. ביוטי: גילי אלגבי
ואיך ערוץ E גילו אותך?
"אני אומרת – אם את רוצה שיקחו אותך ברצינות, קחי את עצמך ברצינות קודם. לקחתי ברצינות את התחום שאני הכי אוהבת, את התחום שרוב האנשים מתייחסים אליו כצהוב וטרשי ולקחתי אותו ברצינות כמו כל דבר שאני עושה, והראיתי את העומק שבדברים. הראיתי משהו שונה. הרבה סלבס עקבו אחרי ושיתפו את העמוד שלי והוא קיבל הרבה חשיפה. ואז ערוץ E הציעו לי לסקר את people choice awards. נסעתי ללוס אנגלס וסיקרתי מבפנים. ראיינתי את הלן פומפאו וריאן ריינולדס. הכל מופיע בעמוד האינסטגרם שלי".
ירדן מיינפלד דיזינגוף. צילום: עופרה הרמן
ואת האוסקר סיקרת מטעם עצמך?
"אני מביאה לעוקבים שלי ערך מוסף והמטרה שלי היא להנגיש את המידע לאנשים. לאוסקר נסעתי מטעם עצמי, ולפסטיבל קאן כבר נסעתי כעיתונאית. שם דיברתי על תעשיית הסרטים ועל איך התחיל בכלל שוק הסרטים הזה, שמוכרים בו סרטים כמו בשוק. מעבר לחלק של הזוהר של הדבר הזה, של להתרועע במסיבות עם לאונרדו דקפריו וסלבס נוספים, שזה מאוד מרגש, יש הרבה מאחורי הקלעים".
איך התמודדת עם הכישלונות בדרך?
"כלום לא בא בקלות. ובכלל, אם לא נכשלת, לא הצלחת. אם את רוצה לעשות משהו ולהגשים חלומות, קומי ותעשי את זה. אף אחד לא יעשה את זה בשבילך ולאף אחד אין זמן לבזבז עלייך אם אין ערך מוסף. רוצה לעשות? קומי, צאי, לכי, תכתבי, תפיקי, תשקיעי. ואם את חולמת, תהיי מוכנה לעבודה קשה. אל תחכי להזדמנויות. תיצרי אותן".
לעמוד האינסטגרם של ירדן מיינפלד דיזינגוף, לחצו כאן
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
