דקלה לייבוביץ'
דקלה לייבוביץ'

עד שהוא ילך: הכירו את האמא מאשקלון שלא מפספסת שום הפגנה בבלפור

עם ארבעת ילדיה כשבת 3 על הכתפיים, מגיעה דקלה לייבוביץ’ מאשקלון לכל הפגנה בבלפור או בתל אביב. אחרי שהפכה השראה לרבים ממתנגדי נתניהו היא עוצרת לרגע לריאיון ומגלה כי החלה בתהליכים להוצאת דרכון זר בגלל השנאה בארץ כלפי “שמאלנים”, היא גם מדברת בגלוי על חיי הילדות שלה ללא אבא ואמא ומסבירה מדוע ילדיה לא הולכים לבית הספר

פורסם בתאריך: 6.11.20 10:10

     

בבת אחת הפכה דקלה לייבוביץ’ מאשקלון לאישה שמעוררת השראה בקרב מתנגדי נתניהו. סרטון שלה שצילמה אור-לי ברלב במהלך הפגנה בבלפור הפך לוויראלי ומגיבים רבים פשוט הצדיעו לה. בסרטון היא סיפרה על כך שהיא מגיעה מאשקלון לכל הפגנה יחד עם ילדיה, כשהקטנה על כתפיה והסבירה מדוע חשוב לה להיות מעורבת ולהתאמץ ולהגיע וכמה חשוב לה ללמד את ילדיה שיעור בערכים.

את מספר ההפגנות בהם לקחה חלק, יחד עם בני משפחתה, לייבוביץ’ כבר מזמן הפסיקה לספור. אך ההפגנה בבלפור במוצ”ש האחרון, שהייתה אמנם קטנה יחסית, הייתה עבורה עוצמתית הרבה יותר. “בכל פעם אני מרגישה שזה עוצמתי יותר מהפעם הקודמת, אבל הפעם זה הגיע לשיא חדש”, היא משתפת, “זאת לא הייתה הפגנת שיא מבחינת מספר המשתתפים. כבר יצא לנו להיות בהפגנות של 50 אלף איש ובזאת היו הרבה פחות. אבל מה שהיה מיוחד בה הוא שהיא התחילה קודם כל בכיכר ציון, שם נערכה עצרת לזכרו של יצחק רבין ז”ל ומשם עשינו צעדה לכיוון בלפור. עבורי השילוב הזה היה אקסטרה מרגש”.

את יכולה להסביר?
“קודם כל רצח רבין זה משהו שתמיד מעורר בי כאב גדול. מהיום שזה קרה ועד עכשיו, בכל פעם זה מציף אותי בדמעות וכאב. כשהוא נרצח חשבתי שכולם ילמדו שהשנאה הזאת יכולה להביא לאסון, ועכשיו דברים ישתנו וכולם יבחרו בדרך השלום. אבל קרה בדיוק ההפך וזה מרסק אותי, לראות את המצב מתדרדר משנה לשנה. עכשיו אנחנו בשיא של ההסתה והשיסוי החברתי. אז העצרת הזאת בשילוב ההפגנה, היו עבורי עוצמתיות הרבה מעבר לבדרך כלל. הדלקנו נרות ושרנו שיר לשלום, והרגשתי שזאת התשובה לביזיון של אז, כשביבי עמד על המרפסת בהפגנות נגד רבין, וכולם הקיאו שנאה מתוכם, שנאה תהומית. הרגשתי שעכשיו זאת התשובה שלנו לדבר הזה. הגענו עם המון כוח וזה רק הולך ומתעצם. אנחנו נהיים יותר ויותר חזקים ויש לנו כוח להילחם עד הסוף”.

דיקלה וילדיה באחת ההפגנות. צילום בן כהן

"מי שמגיע לבלפור הם מלח הארץ". דקלה וילדיה באחת ההפגנות. צילום: בן כהן

את יודעת שיהיו שיגידו שההסתה של אז, עליה את מדברת, היא בדיוק מה שאתם עושים עכשיו.
“אני מרגישה את אותה הסתה, אבל היא שוב כלפינו מאותו הצד. אין מה להשוות בין מה שאנחנו עושים היום להסתה של אז. מי שמגיע לבלפור הם מלח הארץ, אנשים טובים, שבאמת אכפת להם. אנחנו בסך הכל מבקשים צדק, דמוקרטיה ותקווה למדינה הזאת. לא יוצאת לנו מהפה אף מילה מסיתה, אף אחד לא קורא לרצח, אף אחד לא שונא אישית. אנחנו רק אומרים שביבי מאוס ודי לשחיתות ולחזירות. כל הדבר הזה לא יכול להימשך ועל זה אנחנו נלחמים. זאת הפגנה חזקה, מלאה בתקווה, עם אפס הסתה. אני לא מבינה איך בכלל אפשר לעשות סימטריה בין הדברים. מהצד שלנו אין הסתה. אני לא מבינה בכלל איך אפשר לחשוב ככה”.

איפה את מרגישה את ההסתה נגדכם?
“ראש הממשלה, שמביא אנשים שלו להפגנות האלה, נותן להם להחזיק ולתלות שלטים נגדנו שהם מסיתים. הם מגיעים לשם, כמה בודדים, ויוצרים פרובוקציות ומקללים. אין אף אחד מהצד שלנו, שמסוגל אפילו לחזור על המילים הקשות שנאמרות לעברנו. בשלט מודפס ענק כתוב ‘שמאלנים בוגדים’ ובסוף השבוע האחרון הם גם הדפיסו חולצות עם הסלוגן הזה. לקרוא לאזרחים שלך בוגדים, זאת הסתה מטורפת. לא רק שאתה לא מגנה את זה, אתה אפילו תומך בזה ומממן את זה. אז זאת הסתה. זה ראש הממשלה היחיד בהיסטוריה שקמה קבוצה שנלחמת על כך שלא יעבירו עליו ביקורת כלשהי. ההתעמרות של אישתו בעובדים, הנהנתנות, השמפניות והסיגרים, ראש ממשלה שאין לו ארנק, שלא משלם על כלום והם כולם חיים על הגב שלנו. אני כבר לא מדברת על עסקת הצוללות, שזאת השחיתות הכי גדולה שהייתה במדינה. הוא עושה הסכמי שלום עם מדינות שאנחנו לא במלחמה איתם, בזמן שתושבי אשקלון והעוטף נמצאים תחת ירי טילים. והרשימה עוד ארוכה, אבל אסור לבקר אותו. אם אנחנו מבקרים אותו, זה אומר שאנחנו בוגדים, ששונאים אותו, מסיתים נגדו ומקנאים בו. זה טירוף. אין ראש ממשלה בעולם כולו ובכל ההיסטוריה של מדינת ישראל, שלא הפגינו נגדו. אז נכון שכאלה הפגנות לא היו פה אף פעם וזה הדבר הכי חזק וגדול וארוך ומתמשך שהיה אי פעם, אבל זאת ביקורת ועל כל ראש ממשלה יש ביקורת וזה לגיטימי וראוי. למה אסור להגיד אף מילה על ביבי?! למה זה מיד הופך ל’בגידה’ ו’הסתה’?! אנחנו מפגינים למען דמוקרטיה ושלטון נקי כפיים, זה הכל”.

דיקלה וילדיה בהפגנה בבלפור

"האחריות על חינוך הילדים מוטלת על ההורים". דקלה וילדיה בהפגנה בבלפור

“אני מגדלת את הילדים אחרת”

היא בת 41, נשואה לטל והשניים הורים לארבעה ילדים אורי (15), אלון (13), יעלי (6), כרמל (3). כל הארבעה נמצאים בחינוך ביתי מאז ומתמיד. “כשאת מגדלת ילדים בבית, קצב החיים הוא אחר. יש אווירה מאוד נינוחה ואתה לא מרגיש באיזה מרתון. אני מאמינה שהאחריות על החינוך של הילדים מוטלת על ההורים. אני מבינה שלא כולם יכולים לעשות את זה, ויש הרבה מאוד נשים חשובות שעושות עבודת קודש מחוץ לבית. אני רציתי לגדל את הילדים שלי, לחנך אותם בבית ולא שמישהו יחליף להם טיטול, יאכיל אותם או יחליט מתי הם משחקים. אנחנו מאוד מאמינים שכשלמידה מגיעה מעניין היא הרבה-הרבה יותר עמוקה ומשמעותית. הדרך החופשית יותר, היא הרבה יותר יעילה ומוצלחת. היום, כשהילדים גדולים יותר, אני בהחלט יכולה להגיד שאני רואה תוצאות. הסקרנות הביאה אותם ללמוד נושאים שהם לא היו לומדים בבית-הספר ולהתעסק בדברים שהם אוהבים ולא בכאלה שקובעים להם במסגרת. גם הקשר המשפחתי הוא נורא חזק והקשר בין האחים. אנחנו עושים הכל ביחד, אז יש חיבור נורא חזק. הילדים שלי כל הזמן איתי, אני לא אצא לטיול בלעדיהם, אנחנו הולכים להופעות רוק ביחד והם באים איתי לעשות סידורים בבנק או בכל מקום אחר. ככה הם לומדים על החיים”.

דקלה לייבוביץ וילדיה

דקלה לייבוביץ' וילדיה

תמיד היית קצת 'אחרת'?
“לא הייתי מוזרה או משהו כזה. תמיד הייתי במרכז החברה בבית הספר, מאוד אהודה וחברה של כולם. אבל בדיעבד כנראה שתמיד הייתי קצת שונה, אבל אז לא הרגשתי כך. לגבי החינוך הביתי זה אכן שונה. ראיתי את התגובות מהמשפחה והסביבה בכלל, כולם היו נורא מזועזעים מזה והיו בחרדה על הילדים שלי. אני בכללי מגדלת אותם אחרת. הילדים שלי לא מכירים את כל כוכבי הילדים, הם באים איתנו להופעות רוק, מוזיאונים ותערוכות. הם לא יושבים מול הטלוויזיה, היא הגיעה בשלבים מאוחרים יותר ובמינון קטן. האוכל שלהם הוא בריא יותר. אז זה לגמרי שונה מאיך שגידלו אותי ומהסביבה בכלל. בהתחלה אף אחד לא תמך בי, והיו לי הרבה מלחמות על הדבר הזה. הרגשתי לבד במאבק הזה. ואני לגמרי קוראת לזה ‘מאבק’. אלה הילדים שלי ובאינסטינקט שלי לא יכולתי לגדל אותם אחרת, עשיתי רק מה שצו מצפוני אמר לי ולא מה שהחברה אמרה. היום, כשכולם רואים את הילדים שלי, מלומדים ומנומסים, שהחיים שלהם עשירים במגוון תחביבים, עשייה והתנדבות והם עוסקים בנושאים מדהימים. אז עם הקטנות שלי כבר אין ביקורת ושאלות כי רואים שזה עובד”.

אולי זה לא רק ביקורת, אולי זה נתפס קצת מתנשא?
“אני בכלל לא מתנשאת. אני תמיד מסבירה את המקום שלי. לפעמים יש בי גם ספק, אז אני תמיד אוהבת לשמוע גם ביקורת וגם צדדים אחרים. יש לי סבלנות אין קץ לביקורת ושאלות ואני מסבירה כבר שנים, אני לא מתעייפת. לדעתי כל מה שאני עושה לא עובר ‘כמתנשא’ אלא יותר כ’משוגעת, מה את עושה?’, אבל כשאני מאמינה במשהו אני עושה אותו עד הסוף. אני נהנית מהחיים איתם, אני מגדלת ילדים שכיף לי להיות בחברתם ורוב היום יש בעיקר צחוקים בבית ומוזיקה. ובכלל מאז ומתמיד ידעתי שאני רוצה את הילדים שלי כל הזמן איתי”.

הבעל, טל וארבעת הילדים

"האחריות על חינוך הילדים מוטלת על ההורים". הבעל, טל וארבעת הילדים

“סבתא החליטה לקחת אותי”

הרצון הזה שלה לשמור את ילדיה קרוב ככל האפשר, קשור ככל הנראה לילדות המורכבת שעברה. היא נולדה בבית-החולים ‘ברזילי’ באשקלון, לזוג הורים חירשים-אילמים, שנפרדו מיד אחרי לידתה. “סבתא שלי סול אימצה אותי. את אבא שלי אני לא מכירה והוא לא חלק מהחיים שלי. אמא שלי הביולוגית התחתנה והביאה עוד ילדים והם חיו בחולון. אני גדלתי אצל אמא שלה בקריית גת. אישה מדהימה, שטיפלה בי מאז היותי תינוקת. גדלתי כבר לתוך זה שלאמא יש משפחה חדשה, לאט לאט הקשר בינינו הלך והתרופף. תמיד היא הייתה חלק מהחיים שלי, כי גרתי אצל אמא שלה. אבל עם הבגרות נוצר ריחוק. היא הייתה אישה מאוד טובה ומתוקה, אבל היא נקלעה לסיטואציה בעייתית. כשהיא נכנסה להריון איתי, אבא שלי לא רצה אותי, אז סבתא שלי החליטה לקחת אותי, רק כדי שהיא לא תהיה לבד עם תינוקת. אז די הזיזו אותה הצידה. סבתא חשבה שהיא עושה את הדבר הנכון. אני לא יודעת, אבל אני חייבת להגיד תודה על הבית שגדלתי בו. סבתא גידלה את שלושת ילדיה לבד ועלתה איתם ארצה לבד ולאחר מכן גידלה אותי לבד. היא פרנסה לבד, הייתה תופרת מדהימה, שהיו מגיעים אליה מכל הארץ. היא בן אדם חזק, מדהים, אוהב אדם. הלב שלה רחב וגדלתי בבית שהיה פתוח לכולם תמיד. ואני מודה לה על כל זה, כי אני חושבת שלהיות אמא עם ערכים כאלה של אהבת אדם וכלים כאלה כמו שקיבלתי ממנה, זה נפלא ואני רואה את זה עובר הלאה. היום היא בת 80, מבשלת אוכל מרוקאי, כל שישי 70 סירים. אמא נפטרה לפני שנה ובעקבות המוות שלה התאחדתי עם האחים שלי. הכרנו, התאהבנו ויש תחושת פספוס”.

את חושבת שיש קשר בין הילדות שלך לעובדה שבחרת לגדל את הילדים שלך אחרת?
“בוודאי. סבתא נתנה לי חום, אהבה ופינוק ולא היה חסר לי כלום, אבל עדיין כל הסיפור הזה כנראה עשה את שלו. אז כשהילדים נולדו לא יכולתי לדמיין את עצמי שולחת אותם לגנים או מטפלת. כשהבכור נולד, הייתי באמצע לימודים במכללה ולמרות זאת, לא יכולתי להשאיר אותו עם אף אחד. וככה עברה שנה ועוד שנה ועוד אחת. ואז הבנתי שאני רוצה שהם יגדלו בבית. לא היה לי מושג איך אני רוצה לגדל אותם. אתה מביא ילדים וחושב לפעול לפי כל התכתיבים של החברה, אבל איכשהו אצלי הדברים יצאו אחרת. אז עשיתי את הכל כמו שאני רוצה. אני ממש מאושרת על הדרך הזאת, ועל ההזדמנות הזאת שניתנה לי, לגדל ילדים כאלה מופלאים”.

“כחול לבן הכניסו לנו סכין”

עם סיפור חיים כזה, אין זה מפתיע שליבוביץ’ למדה ללכת עם הלב שלה, להילחם ולא לוותר גם כשקשה וכשהסביבה הכי קרובה גם היא מרימה גבה. וזה כנראה מה שצריך כדי לגשר על הפער שבין להתלונן על זה שקשה פה בארץ, שהשלטון מושחת ושהכל קורס, לבין לקום ולעשות מעשה. אז לפני מספר חודשים היא קמה, יחד עם בעלה וארבעת ילדיהם, וביחד הם הגיעו לירושלים. “שנים אמרתי שתיכף זה נגמר, לא יכול להיות שביבי יישאר ראש ממשלה לאורך זמן. אז בהתחלה אמרנו שאם הוא יעלה שוב אנחנו נעזוב את הארץ. כי אני, באופן אישי, לא יכולה לנתק את ביבי מהמרפסת בהסתה שקדמה לרצח רבין. מהיום ההוא הבנתי שזה לא בן אדם שראוי להיות ראש ממשלה. מאז ומתמיד מדובר בשקרן, זה הוכח חדשות לבקרים. בדעותיי תמיד הייתי בצד השמאלי של המפה הפוליטית, אבל זה לא קשור. כי כשאריק שרון או אהוד אומרט היו בשלטון, לא חשבתי שאני צריכה לעזוב את הארץ או לקום ולהתנגד לשלטון שלהם. וכשאולמרט היה צריך להתפטר הוא התפטר. אבל כשביבי נבחר מראש לא אהבתי את הבחירה הזאת, כי לא חשבתי שהוא ראוי להיות ראש ממשלה. מאז זה הלך והידרדר והגיע לשחיתות שלטונית ולמה שאנחנו מכירים היום. אני חושבת שכל אחד שתשימי אותו בשלטון פרק זמן ארוך כל כך, יכול ליפול לזה ולכן בעיני חשוב להגביל את הכהונה. בתקופה האחרונה התחלתי להבין יותר ויותר שאנחנו לא הולכים לכיוון טוב. אנחנו לא יכולים להיות תחת ראש ממשלה שנחשד בפלילים. אני לא רוצה לילדים שלי ראש ממשלה מושחת. אז כל פעם קיווינו שאנשים אחרים גם יראו את זה והפעם הוא לא ייבחר. אבל הוא נבחר שוב ושוב. בשלוש מערכות הבחירות האחרונות הוא נכשל כל פעם מחדש ומוציא אותנו בלי בושה שוב ושוב לבחור, וכל זה רק בגלל שיש לו משפט ואמרו לו שהוא לא עוזב את הכיסא כל עוד יש נגדו משפט. אז הוא נאחז בקרנות המזבח”.

אמיר השכל. צילום: אמיל סלמן

"כל מה שהיה צריך זה שאמיר השכל ייעצר". צילום: אמיל סלמן

מתי בכל זאת הרגשת שזהו, שאת חייבת לצאת מהבית?
“ראיתי את ההפגנות בפתח תקווה והייתי אז בהריון ולאחר מכן אחרי לידה, אז חיזקתי מרחוק וקיוויתי שזה יגדל ויצליח. כל פעם שאלתי את עצמי למה אני לא יוצאת ואיך יכול להיות שאנחנו יושבים בבית. כל מה שהיה צריך זה שאמיר השכל ייעצר ואז היה את יום הבסטיליה, שכולם עלו לבלפור ואמרתי זהו. תמכתי מרחוק, שמחתי שהם ישנים שם חודשים, החזקתי אצבעות, אבל עכשיו אני יוצאת יחד עם כל המשפחה שלי”.

דקלה לייבוביץ וילדיה באחת ההפגנות. צילום: נועה אבהר

דקלה לייבוביץ' וילדיה באחת ההפגנות. צילום: נועה אבהר

הם יצאו להפגנה הראשונה ומשם זה רק הלך והתעצם, עד שהגיע למצב שהשתתפו בארבע הפגנות בשבוע. “ראיתי שהשד לא כזה גרוע ואת העוצמות שיש בזה, אז המשכנו. אנחנו הולכים בדרך כלל בהרכב מלא. אבל יש מצבים שבעלי עושה משמרות, אז אני יוצאת לבד עם הילדים. כל יום מחדש ביבי נותן לי סיבה לצאת, גם כשאני לא מתכננת. משבר הקורונה בכלל הביא לכך שאנחנו בדרך לדיקטטורה מלאה. לצערי במחאות שלנו אנחנו גם רואים איך שלטון מנסה להשתיק מחאה לגיטימית במדינה דמוקרטית. במוצ”ש מפגין קיבל בעיטה לראש משוטר סמוי. בחור מדהים, מורה לאזרחות שהוא מלח הארץ, שוכב מוטל על הרצפה וללא סיבה. זאת מחאה יפה וטובה, אנשים לא אלימים בשום צורה. כל פעם שהיה שם פרובוקטור, אחר כך גילו שהיה מדובר ב’ביביסטים’ שנשלחו לשם. הם אלה שבאים להלהיט ולחפש פרובוקציה, אבל הם אפילו לא מצליחים למצוא. כי המפגינים הם אנשים טובים, שלא מחפשים אלימות. אנחנו לא מבקשים יקרה לו משהו או שיכאב לו, אנחנו מבקשים שילך הביתה, יתמקד במשפט שלו ומשם לכלא, בגלל שהוא מושחת”.

למי הצבעת בבחירות?
“הצבעתי ל’כחול לבן’, למרות שהנטייה שלי מאז ומתמיד היא ‘עבודה’ ו’מר”צ’, אני באה מבית כזה. לא הצבעתי ‘עבודה’ כי רציתי להצביע למפלגה שמבטיחה שהיא מורידה אותו מהשלטון. רק שהם הכניסו לנו סכין בגב וסובבו אותה. המצב הפך להיות מוטרף ומפחיד ולא ברור לי איך גנץ יושב בשקט. הוא בקומה”.

ראשי "כחול לבן" באשקלון

"לא ברור איך גנץ יושב בשקט". ראשי "כחול לבן" באשקלון

אז למי תצביעי בבחירות הבאות?
“אני מחכה לימים שבהם אוכל להצביע לפי צו מצפוני, למפלגות השמאל שאני מתחברת אליהם ולא לעשות בחירות לפי דילים. אז אני לא יודעת למי אני אצביע. עד הבחירות נראה מה יהיה, מה תהיה האלטרנטיבה. כרגע יאיר לפיד הוא אלטרנטיבה לא רעה, למרות שאני יותר ‘שמאל’. אבל הוא בן אדם הגון, נקי כפיים, שיש לו ראש ויודע להתנהל ולעבוד ביחד ולא לנהל את המדינה לבד. אבל אם יכנסו מועמדים חדשים, וזה יטרוף את הקלפים אז נצביע לאלטרנטיבה הטובה ביותר”.

“פחדתי להפגין באשקלון”

בימי הסגר, כשהרדיוס של ההפגנות הוגבל לקילומטר, יצאה משפחה ליבוביץ’ להפגין באשקלון. “פחדתי מאוד להפגין באשקלון, פחד אלוהים. אנשים עצרו את הרכבים ויצאו לאיים עלינו, זרקו ביצים, למרות שאני עם התינוקת שלי שם. ספגנו אלימות וקללות. היה נורא נורא מפחיד, אבל זה לא יעצור אותי. יותר מפחיד אותי לשבת בבית ושישתיקו אותי. אנשים פשוט איבדו את זה. אנחנו מתנגדים לשלטון וזה בסדר, זה מותר. אפשר להיות בדעות חלוקות, אבל אנחנו עם אחד. אחריו אנחנו נצטרך להמשיך ולחיות כאן ביחד”.

דיקלה ובנותיה מפגינים באשקלון

"היה נורא מפחיד". מפגינים באשקלון

ואיך הסביבה הקרובה שלך מגיבה להשתתפות שלכם בהפגנות?
“הם כבר למדו להכיר אותי. יש כאלה שחושבים שזה יותר מידי, שאולי אני מעמיסה על עצמי. יש כאלה שחושבים שלילדים זה לא מתאים, אבל אני יודעת מה מתאים לילדים שלי. אני דואגת שאנחנו נהיה באזורים בלי שום פרובוקציה, אלימות או שפה לא נאותה. אני מחבקת אותם ושומרת עליהם”.


רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"


איזה שיעור לדעתך הם לומדים?
“כולם אומרים לי שזה שיעור באזרחות, אבל מבחינתי זה קודם כל שיעור בערכים. אנחנו הולכים ומבקשים ראש ממשלה שהוא לא מסית נגד העם, מתנגדים לשחיתות, שנאה והסתה. זה א’-ב’ בערכים. אנחנו פועלים למען המדינה ואהבת המולדת ומושיטים יד למפגינים מהצד השני ואומרים להם שאנחנו ביחד. הילדים שלי יודעים את זה, שגם הימניים שמפגינים עושים את זה מתוך צו ליבם. אנחנו עם אחד ולא ניתן לראש הממשלה להפריד ולפלג. חבל שהוא מצליח במחוזות מסוימים. לשבת בבית ולא לעשות כלום זו גם לא דוגמה טובה לערכים. אז קודם כל יש פה הקניית ערכים הכי טובה שאני יכולה לתת להם. שנית, זה באמת אזרחות. הם יודעים בדיוק מה קורה ואנחנו יושבים, לומדים ומדברים על זה. אז הם יודעים למה הם באים להפגנות, הם מרגישים חלק ממשהו שקורה כאן”.

דיקלה מפגינה עם ילדיה

"אלה ערכים". דקלה לייבוביץ' מפגינה עם ילדיה

את אופטימית?
“יש ימים כאלה ויש כאלה. אני כבר התחלתי להזיז תהליכים להוציא דרכון זר. זה ממש שובר אותי וזה בהחלט לא מהלך אופטימי. אבל הילדים שלי יודעים שאולי תהיה אופציה שנחיה בחו”ל, בגלל שאני חושבת שבארץ השנאה אלינו ה’שמאלנים’ הפכה להיות גדולה יותר מהשנאה שיש כלפי היהודים במדינות הזרות. אני מרגישה שהתפצלנו ואם תהיה פה דיקטטורה הילדים שלי לא יישארו במדינה הזאת. יחד עם זאת, אני מאמינה בכוח שלנו, בנחישות של המפגינים ובנחישות של חצי העם שרוצה מקום טוב יותר. אני מקווה שאנשים יבינו שככל שיותר אנשים יצאו מהבית, כך יגדל כוחנו. הרי הרוב השפוי לא רוצה את המציאות הזאת עבור הילדים שלו. כשכולם יחד יצאו החוצה, זה יהיה כוח אדיר שינצח. אנחנו חייבים לנצח, אם הוא מנצח הלכה המדינה”.

תגיות:

תגובות

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר