רם זהבי. צילום באדיבות משרד החינוך
רם זהבי. צילום באדיבות משרד החינוך

מנהל מחוז דרום במשרד החינוך: "בתי הספר לא הפכו למדגרות קורונה"

לא כך תכנן רם זהבי את הקדנציה שלו כמנהל מחוז דרום במשרד החינוך. הוא נמצא בתפקידו פחות משנתיים אבל כבר הספיק לחוות נפילות טילים, הסלמות וכמובן משבר של פעם במאה שזעזע את מערכת החינוך. בשיחת סיכום שנה הוא מסביר למה בתי הספר הם המקום הכי מוגן מקורונה, מביע חשש מהתפרצות אצל תלמידים דווקא בחופש הגדול ומתייחס למצב של מקיף אמי”ת ב’ באשקלון

פורסם בתאריך: 3.7.20 11:09

לפני שנה ושמונה חודשים נכנס רם זהבי לתפקיד מנהל משרד החינוך של מחוז דרום. כבר בשבוע הראשון שלו לתפקיד, נחת טיל בבאר שבע, וזהבי, תושב נתניה, הבין מהר מאוד, שהתפקיד הזה לא יהיה דומה לשום דבר שהכיר עד כה. “הבנתי שלמרות שאני לובש בגדים אזרחיים, גייסו אותי למילואים”, הוא נזכר, “נכנסתי לממ”ד והתחלתי לנהל חדר מצב. נזכרתי בימי כלוחם והבנתי שהולכת להיות זירה קשוחה. זו זירה קשוחה עד היום, אבל הדרום הוא העתיד של מדינת ישראל. אני מרגיש זכות גדולה להגיע לעבודה ואני חושב שמה שאנחנו עושים פה זה לבנות חוסן לחברה הישראלית כולה. מה שקורה בדרום משנה את כיוון התנועה של המדינה כולה, מעצב אותה. המוחות, הידיים, הלב והנשמה של עתיד המדינה נמצאים בדרום. אני בטוח שמהדרום ימשיכו לצאת דמויות המפתח של השנים הבאות של החברה הישראלית. עבורי זאת זכות גדולה להשפיע על זה, ולו במעט, דרך שלב החינוך שלהם. אני רק התחלתי את הכהונה שלי, זה רק המבוא ה’פרומו’, והעבודה הרצינית עוד לפנינו”.

“פרומו” רציני קיבל זהבי בעת כניסתו לתפקיד. אולם לא ניהול משברים, לא הסלמות ולא סבבי הלחימה, שום דבר מכל אלה לא הכין אותו לאתגרים שהביא עימו נגיף הקורונה למערכת החינוך. “זה לא דומה לכלום. כשניהלנו מצבי חירום והסלמות ביטחוניות, היו לנו קבוצות אוכלוסייה מאוד מוגדרות. ידענו שמנהלים קרב סביב ה-7 עד 10 קילומטר, ושיש כאן קבוצה ממוקדת שהיא פגיעה יותר, אבל מולה יש גם קבוצת שגרה. ידענו שאנחנו מנהלים סבבים שנמשכים מספר ימים, ואחרי זה חוזרים לשגרה. מה שקורה עכשיו זה סבב אחד ארוך, שמקיף את כל האוכלוסייה, כל ימות השבוע. הצוות שלנו עובד עכשיו 20 שעות יומיות, שבעה ימים בשבוע. זה משהו מטורף, אבל אין לנו תלונות. אנחנו גדלים מזה ועושים את זה באהבה גדולה”, אומר השבוע זהבי, בראיון סיכום שנה מיוחד ל”כאן דרום”.

רם זהבי. צילום באדיבות משרד החינוך

רם זהבי. צילום באדיבות משרד החינוך

בשנה הבאה: קפסולות ולמידה מרחוק

מבחינתו אין כעת זמן לעצור, להביט לאחור ולסכם, צריך כבר להסתכל קדימה ולהיערך, ככל הניתן, לשנת הלימודים הבאה. וזה בדיוק מה שהוא עושה: “אנחנו עסוקים עכשיו באיך מארגנים את שנת הלימודים תשפ”א, באופן שהוא אחר לחלוטין מכל מה שראינו בעבר. כולנו מניחים, כהנחת עבודה, שאפשרי בהחלט ששנת הלימודים הקרובה תחייב אותנו לבצע שינוי תוך כדי תנועה של מודל ההפעלה הלימודי”.

מה זה אומר בפועל?
“זה אומר שלא יהיה מופרך לחשוב שהלימודים יכללו למידה מרחוק. זה לא יהיה מופרך לחשוב, שהלימודים יחייבו הערכות מצב יומיות של הידבקות קורונה. זה גם לא יהיה מופרך לחשוב, שנעבור ללמד בקפסולות או במודלים כאלה ואחרים”.

הלמידה המקוונת של תלמידי אומנויות ב-ZOOM. צילומסך: עוז בלכנר

הלמידה המקוונת של תלמידי אומנויות ב-ZOOM. צילומסך: עוז בלכנר

איך נערכים לדבר הזה?
“ההיערכות שלנו לשנת הלימודים הבאה מבוססת כולה על החצי שנה האחרונה, על ההתנסויות שלנו ועל התובנות שלנו ושיפור היכולות המחוזיות. אני יכול לומר שאנחנו מרגישים שעשינו כברת דרך מאוד משמעותית ביכולת שלנו לעבוד מערכתית, לתת פתרונות בזמן אמת ולהחזיק שגרה ליד ניהול מצבי חירום”.

ההיערכות הזאת, שאתה מדבר עליה, יכולה להבטיח שלא נגיע ל-1 בספטמבר ואז תטענו שלא היה לכם מספיק זמן להתארגן לדרישות? ועוד פעם ניכנס לאי-וודאות ושביתות כאלה ואחרות?
“אני יכול לומר, שהחצי שנה האחרונה לימדה את כל המערכות הציבוריות בישראל להתמודד עם שיגרה וחירום במקביל. לא שמעתם מאיתנו, בטח לא בדרום, שאנחנו לא ערוכים. אנחנו בהיערכות שיא. כבר התקבלו מספר החלטות מערכתיות, שמהוות את התשתית שלנו לשנת הלימודים הבאה”.

“בתי הספר הם מקום מוגן”

לדברי זהבי אחת ההחלטות המשמעותיות, שאפשרה את שגרת הקורונה במוסדות החינוך, הייתה ההחלטה של שר החינוך הנכנס, אלוף במיל’ יואב גלנט, שקבעה מדיניות לפיה הפתרונות למשבר הקורונה במערכת החינוך יכללו תמיד שני מימדים. “מימד אחד, הוא תפיסה עקרונית של השר והמנכ”ל בהגדרת גבולות גזרה. ובמקביל לזה, אנחנו תמיד נראה קבלת החלטות בשטח מתוך ניתוח צרכים מקומיים והתאמה דיפרנציאלית של המדיניות, לפי תנאי השטח המשתנים”, מסביר זהבי, “אנחנו יישמנו את זה כבר במהלך החודש האחרון, בלמעלה מעשרות אירועי מבחן. מערכת החינוך בישוב אחד התנהלה באופן שונה לחלוטין ממערכת חינוך בישוב אחר. הדיפרנציאליות הייתה רחבה, והיא הייתה מותאמת לחשש מהתגברות התחלואה, להיקף האוכלוסייה המבודדת בתוך מערכת החינוך ומחוצה לה ולניתוח שלנו את תמונת המצב העתידית וההשפעות שיש למערכת החינוך על החיים האזרחיים. אני חושב שעם התובנה הזאת אנחנו גם נגיע לשנת הלימודים הבאה”.

תלמידים חוזרים ללימודים למרות מגיפת הקורונה. צילום: סיוון מטודי

ולמרות זאת, מאז החזרה של מערכת החינוך לפעילות ראינו עלייה דרסטית במספר החולים והרבה מאוד אירועי התפרצות במוסדות החינוך.
“אני רוצה לדייק את הנתונים ולנצל את ההזדמנות לחדד. מה שראינו מאז פתיחת מערכת החינוך זה שמערכת החינוך עוקבת אחרי התפתחות התחלואה, היא זאת שמזהה, מתוך קהילת החינוך, אנשים שהתברר שנחשפו לחולה או שהתגלה אצלם מקרה הדבקה. ופה אני רוצה לשים סימן קריאה גדול, האירוע של ההדבקה לא התרחש בתוך המוסד החינוכי ב-99 אחוז מהמקרים. כלומר, גם אם שלחנו את כולם הביתה ואמרנו להם ‘כנסו לבידוד’, זה לא בגלל שהייתה הדבקה במוסד החינוכי. אלא כי הייתה לנו נגישות ויש לנו מעקב מדויק ויומיומי, אם חלילה יש מישהו נחשף בשוגג לחולה קורונה, בחייו האזרחיים. אנחנו מנטרים את זה מידית ושולחים את כולם לבידוד, שהוא בראש ובראשונה בידוד מניעתי. זיהינו שהאסטרטגיה שלנו מונעת בוודאות מצבי הדבקה. ב-99 אחוז מהמקרים מספר האנשים החולים, מתוך קהילת בית הספר, נשאר חד ספרתי אחרי שהתגלה חולה אחד. גם במקרים בהם היו נניח שלושה חולים במוסד החינוכי, ברוב המקרים כולם היו באותו אירוע חשיפה, מחוץ לכותלי המוסד החינוכי. אבל שאר התלמידים בכיתה עצמה לא נדבקו”.

בזכות מה זה מתאפשר?
“זה לא נס אלוהי. התשובה היא שהמסמך שמשרד החינוך גיבש יחד עם  משרד הבריאות, שקוראים לו ‘מסמך אורחות חיים במוסד חינוכי’, מהווה את המפתח. יש בו ארבעה עקרונות יסוד, שהם מסיכות, ריחוק חברתי, היגיינה וצמצום מספר אנשים במרחב. השמירה על העקרונות האלה הביאה למצב שבתי-הספר לא הפכו להיות מדגרת קורונה”.

ובכל זאת, לדעתך האישית היה אולי צריך לחכות קצת עם החזרת מערכת החינוך לפעילות?
“לא, בשום אופן לא. אני אומר יותר מזה, בתי הספר הם מקום מוגן. כל ילד והורה יודע שבבתי הספר יש תקנון, ואת הארבעת העקרונות הללו הכניסו לתקון. זה מה ששומר על המרחב מוגן. החברה הישראלית פחות ערוכה במקומות בהם יש חופש מוחלט, כמו מקומות בילוי. בתי-הספר הם לא מקומות של חופש מוחלט, יש בהם תקנון. ולכן בתי -הספר הפכו למקום בטוח. ברגע שאנחנו מזהים תחלואה, לוקח לנו שלוש שעות מהדיווח ועד למצב שאחרון הילדים מגיע הביתה בצורה בטוחה. ולוקח לנו 48 שעות עד שאנחנו משלימים חקירה אפידמיולוגית ממוקדת. זה הכי בטוח שיש”.

בדיקת קורונה לתלמידים. צילום: לאה לוין

בדיקת קורונה לתלמידים. צילום: לאה לוין

מספר בתי ספר נסגרו באשקלון בגלל הקורונה. האם העסק יצא משליטה ודווקא בסוף שנה”ל?
“יצא מכלל שליטה?! לחלוטין לא, מה פתאום. אנחנו סוגרים כדי למנוע התפשטות, סוגרים כדי לשמור על האוכלוסייה. בדיוק כמו שהסברתי קודם לכן. יש שליטה מוחלטת, אינטנסיבית וחזקה”.

החשש: החופש הגדול

לדברי זהבי התקופה שהוא דווקא הכי חושש ממנה, היא החופש הגדול. “החשש שלי הוא מכך שהמשפחות והילדים יקלו באינטנסיביות של שמירה על ההנחיות, יצאו למרחב הציבורי, לא ישמרו ואז אנחנו נמצא את עצמנו ב-1 בספטמבר עם הרבה ילדים חולים. הקריאה שלי היא להורים, לשמור על אורחות החיים. הילדים כבר רכשו הבנה והפנמה של מציאות החיים ליד הקורונה. תשמרו על זה גם בחופש ובבית”, הוא מבקש.

נדמה שמערכת החינוך בישראל עושה את המקסימום, בהתחשב בנסיבות החריגות. אך במציאות שבה מערכת כולה מתעסקת בנגיף, בהנחיות, באישורים ובחקירות האפידמיולוגיות, נותר מעט מאוד זמן ללמידה, אם בכלל. למרות החזרה לשגרה הורים רבים בחרו שלא להחזיר את ילדיהם למערכת החינוך. לרוב, ההורים שהחזירו באופן מלא, הם אלה שנאלצו לחזור למקום עבודתם ונזקקו למסגרת.

אפשר בתוך כל שגרת הקורונה הזאת גם לנהל שגרת לימודים רגילה?
“אנחנו לא בשגרת לימודים רגילה, זה קודם כל. אנחנו בהפעלת מערכת החינוך, בהגעת תלמידים למערכת החינוך, אבל זאת לא שגרת לימודים. מאז חודש מרץ הלימודים לא מתנהלים כפי שמערכת החינוך רגילה, לא באותה עוצמה ולא באותם היקפים. בשום אופן לא. אני רוצה לשתף שה-OECD הבינלאומי, קיבל החלטה לדחות את המבחנים הבינלאומיים של 2021 ל-2022, מתוך הבנה שמערכות החינוך בעולם כולו לא מקיימות שגרה כרגע. אין מה לבחון את העולם בבחינות של סטנדרטים בינלאומיים, כי אין למידה שגרתית. ובכל זאת, לבית-הספר יש יותר מתפקיד אחד בנושא שגרת החיים של הילד והמתבגר”.

תלמידים עם מסכות. צילום: אמיל סלמן

תסביר.
“בית-ספר זה מקום ללמוד בו, אבל זה גם מקום להיות בו חלק ממעגל חברתי ומעגל השתייכות. בית-ספר הוא גם המקום שבו מעבדים סיטואציות חיים. אז נכון שבהנחיה שלנו, המחנכים והמורים, עסקו בעיקר במצב החירום זה. זה בגלל שיש הרבה מאוד אי-וודאות. המצב החדש הזה יכול להכניס ילדים ללחץ וחרדה. התיווך של המערכת והמורים לתלמידים את הסיטואציה החדשה, הוא גם חלק מתפקידה של מערכת החינוך”.

ומה באשר להיבטים הפדגוגיים?
“איבדנו פרקי זמן משמעותיים מאוד בשנת הלימודים הזאת. ולכן, תוכנית הלימודים בשנה הבאה כוללת התייחסות להשלמת פערים. זה לא הפסד של ילד אחד, אלא הפסד של מערכת חינוך שלמה ושל כל שכבות הגיל. אנחנו עמלים בימים אלה על היערכות מותאמת וייחודית לשנת תשפ”א, תוך מתן דגש על השלמת הפערים של השנה הקודמת לכל הרצף הגילאי”.

בין יפה בן דוד לרן ארז

סוגיה בוערת נוספת, שעמה נאלץ להתמודד משרד החינוך, נסובה סביב החזרת ימי הלימוד. בין הצדדים נערכו חילופי דברים קשים והאשמות הדדיות. יושבת ראש הסתדרות המורים יפה בן-דוד נתנה את מופע ‘האימה’, שכבר הפך להיות הריאיון הידוע לשמצה. שר החינוך ניסה להכניע את המורים ולהוסיף עוד ימי לימוד. בנוסף למשבר הקורונה פרצה מלחמת “כיפופי ידיים”, עד שבית המשפט נדרש להתערב ולפסוק בנושא. נקבע כי שנת הלימודים תש”פ תסתיים כרגיל וכי ‘בית-הספר של החופש הגדול’, יפעל השנה עד ה-6.8 עבור תלמידי הגנים ועד סוף כיתה ד’.

“אנחנו נמצאים כרגע בהיערכות שיא לבית-הספר של המחופש הגדול”, אומר זהבי, “חשוב לומר ביושר, שהעיקרון של ‘בית הספר של החופש הגדול’ זו החלטה של ממשלת ישראל בתקצוב של משרד האוצר ומשרד החינוך, תקצוב שכל עניינו לאפשר למשפחות להמשיך לקיים אורח חיים סדור ויציאה לעבודה של ההורים. מערכת החינוך היא חלק מאבני הבניין של חברה מתפקדת וכלן, כשאנחנו שומעים על מיליון מובטלים, על הקושי של סקטורים שלמים לחזור למעגל העבודה ועל ההשפעות של הקורונה על המשק והכלכלה, אנחנו מרגישים אחריות חברתית להרחיב, עד כמה שאפשר, את הפעילות של מערכת החינוך. זאת כדי לאפשר למנועי הצמיחה של הכלכלה והתעסוקה לעבוד באופן רציף”.

שלום כיתה א'. תלמידה בדרך לבית הספר. אילוסטרציה.

אז בדיוק בגלל כל מה שאמרת, אפשר היה להאריך גם עד סוף אוגוסט?
“גם עכשיו, כשהארכנו עד ה-6 באוגוסט, יש לנו לא מעט בקשות של ישובים שלמים שאומרים שזה ארוך מידי. במתח הזה, בין להפעיל כל הקיץ או רק שלושה שבועות, כמו בעבר, חמישה שבועות זה משהו ביניים. יהיו כאלה שיבואו לזמן קצר יותר ויהיו כאלה שיגיעו חמישה שבועות ועדיין יהיה חסר להם. בתנאים הקיימים כרגע זו המתכונות שהתאפשרה. אף פעם אי אפשר לרצות את כולם וזה בסדר”.

לדברי זהבי ההפעלה של ‘בית-הספר של החופש הגדול’ עד ה-6 באוגוסט, מותירה למשרד החינוך מעט מידי זמן התארגנות לשנה החדשה. “כשאנחנו יוצאים לחופש הקיץ בתי-הספר וצוותי החינוך נמצאים בתקופת היערכות. זה לא שכולם נופשים להם. אנחנו מארגנים את בתי-הספר, משלימים עבודות בינוי ושיפוצים, משלימים עבודות קליטה של מורים חדשים ופרישה של מורים לגמלאות או שבתון, אנחנו משלימים תהליכי מכרז ומינוי מנהלים, משלימים שלבי התארגנויות של השתלמויות מורים, שאנחנו מרכזים אותם לתקופת הקיץ. כך שתקופת הקיץ היא אולי לא מפגש עם תלמידים, אבל יש בה הרבה מטלות. לצמצם את כל זה לשלושת השבועות הנותרים זה הצמצום הרדיקלי ביותר שנעשה אי-פעם. ואני חייב להגיד שזה מאלץ את המערכת להפעיל את עצמה ב200 אחוז. אבל אנחנו רואים בזה את האחריות החברתית שלנו”.

 

נדמה שלא כולם הרגישו את ה’אחריות החברתית’ המדוברת.
“אני חושב שכולנו היינו שמחים לראות תוצאה אחרת של המשא ומתן, לא דרך בית הדין אלא דרך הסכמות של גישור, שבו כל מערכת החינוך פועלת באופן וולונטרי עוד כמה ימים בשנה. אני חושב שזה היה החוב שלנו לחברה הישראלית, זה היה מעשה אצילי. אני הצרתי שזה לא התאפשר. אבל מנגד, אנחנו מכבדי חוק. אם בית המשפט פסק מה שפסק וכך צריך להיות אנחנו, נכבד את הפסיקה שלו. הקולות שאני שמעתי מצוותי החינוך בשטח, הם של אנשים היו נכונים לעבוד גם עוד שבועיים חינם אין כסף. כי כולנו חיים כאן יחד, אנחנו רואים את הקושי הכלכלי ומבחינתנו לתת כתף זה הכי טבעי”.

מה אתה חושב על  מאבקי הכוחות ועל הריאיון של יפה בן דוד ודבריו של רן ארז?
“יפה בן דוד ורן ארז הם הבחירה של עובדי ההוראה, מייצגים את הסתדרות המורים וארגון המורים. אני איני מתערב בבחירה זו. אני כן יכול לומר, שארגוני המורים פועלים מתוך אחריות, ברוב ימות השנה. אני מבין שמצב חירום לוקח הרבה אנשים לקצוות ואני מצר על כך מאוד. לגבי הריאיון המדובר, לשמחתי או לצערי לא ראיתי אותו”.

יפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים. צילום: ראובן קפוצינסקי

יפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים. צילום: ראובן קפוצינסקי

בן דוד דימתה את המצב לסוג של שדה קרב, שבו המורים היו ראשונים ל”הקריב” את עצמם ו”נכנסו מתחת לאלונקה”. למרות שלא ראית את הריאיון, בוודאי שמעת על הדימוי.
“מה ששמעתי על הדימוי, זה שיש צוות מורות מאשקלון, שעשו סרטון סאטירה שבו הן נכנסות מתחת לאלונקה. וזהו. בעוד שהפעילות הציבורית במשק נפתחת אט-אט, חלקה עדיין לא נפתחה. משרד החינוך והמורים, היו הראשונים שקיבלו, יחד עם הצבא, את האפשרות לקיים שגרה מוקפדת לצד הקורונה. אני חושב שזה מראה על אמון מאוד גדול, של קברניטי המדינה בהנהגה של משרד החינוך ובסגל. אני לא מקל ראש בעובדה שהמורים לקחו על עצמם גם חוויה של ניסוי וטעיה, אף אחד לא יכול היה לדעת איך תגיב הפתיחה הזאת. המורים והמנהלים עבדו בתנאי אי-וודאות. אז אני לא יודע אם הם נכנסו מתחת לאלונקה, אבל מערכת החינוך פועלת בשלושת החודשים האחרונים בתנאים לא אופטימליים לחלוטין. מבחינתי זו שעה גדולה, שבה אנשים מגלים כוחות והתוצאות הן מרשימות. כל מה שאנחנו עושים זה חלק מהמחויבות שלנו, ואנחנו עושים את זה עם תחושה של סיפוק. הכרת תודה אפשר לקבל, לא צריך לדרוש. אז אני לא דורש אותה, אבל אם יפה אמרה שהמורים עבדו בתנאים לא אופטימליים אז יש בזה מן הצדק”.

 

7 שנים עם מקיף ב’

לצד שגרת הקורונה וההיערכות המיוחדת לשנת תשפ”א, יש לו גם מגוון נושאים מקומיים אחרים לטפל בהם. אחד מהם הוא סוגיית מקיף אמי”ת ב’ באשקלון. עוד לפני שנכנס לתפקיד מנהל המחוז, מונה זהבי למגשר בין המקיף לעיריית אשקלון. הגישור התפוצץ ולבסוף הצדדים הגיעו להסכמה שקטה בנוגע לשנה הקרובה. “אני באופן אישי מלווה את התהליכים של בית-הספר למעלה משבע שנים, הרבה לפני שהגעתי למחוז. זה לא סוד שבית-הספר שהיה בזמנו ‘רוגוזין’, היו בו מנהלים, שרבים מאיתנו זוכרים, שהיו דמויות חינוכיות מובילות ומיתולוגיות. יש לבית-הספר בוגרים בעמדות מפתח בעיר. ראש מינהל חינוך בעיר הוא בוגר בית הספר. אנחנו גאים בבוגרים שלנו, במנהלים לשעבר ובהישגים של בית-הספר. אלא שמאז ועד היום, קרו כמה דברים במערכת החינוך בעיר. נפתחו מקיפים חדשים, שנותנים בית טוב לבוגרי הממלכתי דתי. התחזקו שני המוסדות הנוספים, הישיבה והאולפנה, עם מיתוג גבוה והישגים מרשימים. זה יצר בעייתיות, הפר את האיזון בביקוש והביא את מקיף ב’ לשנים שהוא היה בירידה, בחיפוש דרך. החיפוש הזה מורכב וקשה. אני באופן אישי ליוויתי את השינויים האלה בדיונים, ביקורים, סיורים ותמיכה. אני חושב שההחלטה של העיר ללכת עם רשת אמי”ת, כרשת מנהלת, היא החלטה נכונה. לרשת יש הצלחות לאין שיעור בכל הארץ. מנגד, האתגר פה הוא מסובך. גם מנהל בעל יכולת הוא לא קוסם, הוא צריך שיתוף פעולה רחב של הרבה שותפים במעגלים השונים”.

מקיף אמי"ת ב'

מקיף אמי"ת ב'

לא נמצא אף אחד כזה? שישה מנהלים התחלפו בשמונה השנים האחרונות.
“בשנים האחרונות הבאנו מנהלים עם רזומה עשיר ואיכותי, אבל כל אחד מהם נתקל בסופו של דבר, לאחר שנה או שנתיים, בתחושה שהמקום שחק אותו, שזה גדול עליו וקשה לו לנווט את הספינה לבד. תהליך הגישור כלל עבודה של קבוצה בראשותי מול ראש מינהל חינוך, ממלא מקומו ומנכ”ל רשת אמי”ת. קיימנו וועידה ודיונים על סוגיות המפתח ואני חושב שמסמך ההבנות שלנו מדבר בעד עצמו”.

על מה, למשל, סיכמתם?
“אנחנו הסכמנו על יציבות כלכלית לאורך שנים במוסד, תוך התחייבות של כל השותפים. במסמך ההבנות כללנו עקרונות לתוכנית הבראה בליווי הפיקוח. נפגשתי עם המנהל שזכה במכרז לפגישת היכרות. אני חושב שנעשתה בחירה טובה. אני חושב שהמבנה הניהולי של שנת הלימודים תשפ”א יהיה לאורך שנים. וזאת שנה שתביא התחלה של ביסוס בר קיימא לבית הספר. זאת לא תחושת בטן, זאת נובע מתוך היכרות, מתוך ניסיון שיושב על ניתוח יכולות ההנהגה והתחייבויות השותפים וגם מתוך המודל שקבענו לעצמנו. אני סמוך ובטוח שזה יצליח”.

בית הספר לאמנויות באשקלון. מה קורה עם המעבר שלו למבנה החדש?
“השנה אנחנו עוד צפופים. אנחנו עוד בהתארגנות וזה לא יקרה בתשפ”א. אני מקווה שבתשפ”ב אנחנו כבר נהיה במצב של פינוי. אנחנו עובדים על תוכנית הבינוי באופן אינטנסיבי. משרד החינוך השקיע בבינוי, תשתיות ומבנים בהיקפים של עשרות מיליונים מאז 2017. אנחנו נשקיע גם בשנים הבאות. אנחנו יושבים בימים אלה, יחד עם העירייה, על הגשת בקשה מסודרת לשר החינוך של הצרכים שיש לנו בבינוי והעצמה פדגוגית. הצוות כבר ישב על תוכנית, שתהיה משולבת של מחוז דרום ועיריית אשקלון ואנחנו נגיש את זה לשר החינוך. אני בטוח שהוא ייתן לנו גם אור ירוק וגם  את המשאבים הנדרשים”.

בית הספר לאמנויות. צילום: פבל

בית הספר לאמנויות. צילום: פבל


רוצים להישאר מעודכנים?

הצטרפו לוואטסאפ של "כאן דרום אשקלון"

הצטרפו לטלגרם של "כאן דרום אשקלון"

הורידו את "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד

הורידו את "כאן דרום אשקלון" באייפון


ההורים של היום

זהבי מזכיר את המילה ‘שחיקה’, בהתייחסו לתחלופת המנהלים בבית-הספר אמי”ת ב’. אולם, נדמה שבשנים האחרונות המושג הזה הפך לרלוונטי מאי פעם. יותר ויותר מורים ועובדי הוראה מדווחים על תחושת שחיקה ומיצוי, אחרי תקופת זמן קצרה מאוד במערכת, ופורשים בגיל צעיר. “המספרים מלמדים שאנחנו לא מגייסים מאסות של מורים חדשים מידי שנה. כלומר, אין באמת עזיבה של המערכת”, חולק זהבי, “המושג שחיקה קיים והוא בא לידי ביטוי בארגון מחדש של כוח אדם. מורים עוברים מתפקיד לתפקיד, אבל נשארים במערכת. השחיקה מניעה את האנשים לשינוי. אני חושב שזה נורמלי וטבעי. זה לא מעיד על כך שהמערכת שוחקת, כמו על כך שעמידה במקום היא זו שיוצרת תחושת שחיקה. העולם המודרני שלנו כבר לא כולל הרבה אנשים שעובדים מגיל 21 עד גיל 67 באותו מקום עבודה. אנשים אוהבים שינויים ורוצים שינוים כי השינוי הוא מחייה. אנחנו מעודדים את המורים שלנו לעשות שינוי, לקחת על עצמם תפקידים חדשים, לעשות השתלמויות בתחומים חדשים. יש מגוון תפקידים במערכת החינוך שמכניסים לעבודה חיות נוספת. אנחנו  מעודדים גם אנשים ללכת לתפקידי ניהול. באשקלון נפתחה השנה קבוצה חדשה של עתודה ניהולית בהשקעה של הרשות המקומית והפיקוח. שחיקה יכולה להגיע, אבל בשביל למנוע אותה צריכים הן את העובד והן את המעסיק. אני, כמנהל המחוז, פועל רבות למניעת שחיקה. מנגד אני מזמין כל מורה, לקחת אחריות, לעשות שינוי, לעבור מתפקיד לתפקיד או מבית-ספר לבית-ספר. אני קורא לכל מי שמרגיש שחוק לקחת שנת שבתון ולא לתת לשחיקה לנהל אותו. חשוב לצאת להתרעננות ואז לחזור. זה בונוס שיש לעובדי הוראה ואני מעודד להשתמש בכלי הזה למי שמרגיש שאין לו אוויר. יחד עם זאת, אני רואה יותר ויותר אנשים שלא יצאו מעולם לשבתון והם עדיין לא שחוקים. במערכת החינוך יש משהו שמשאיר אותנו צעירים לנצח”.

רם זהבי. צילום באדיבות משרד החינוך

רם זהבי. צילום באדיבות משרד החינוך

לדברי זהבי גם להורים יש היום השפעה מכרעת על מערכת החינוך. ההורים של היום, הם ללא ספק לא ההורים של פעם. וכבר נדמה מזמן שהגבול הדק בין מעורבות להתערבות ברוטלית וגסה היטשטש. “אני מרגיש מאוד את ההבדל בין ההורים של היום להורים של פעם”, אומר זהבי, “אני חושב שאנחנו, כחברה ישראלית, חייבים לעצמנו להתבונן במראה ולראות לאן אנחנו הולכים, עם התא המשפחתי שלנו ועם מערכת הקשרים שאנחנו בונים בין ההורים למערכת החינוך. ואני מדבר כאזרח ולא כמנהל מחוז. אני חושב שלפעמים אנחנו, כהורים, נסחפים לעשות ‘אאוטינג’ למורים שלנו. אני זוכר שכילד אבא שלי לקח אותי, יד-ביד, להכיר את המורה שלו בתיכון. אני זוכר, עד היום, את דמות דיוקנו ואת חיתוך הדיבור של המורה שלימד את אבא שלי, כי מורה זה דבר שהוא נערץ. הוא מורה דרך, דמות מעוררת השראה, שאתה נוצר אותה לשנים. בתוך כל השנים של הילד במערכת החינוך, תמיד יהיו לו עשר דמויות חינוכיות שהוא ייקח איתו הלאה. לי יש כאלה עד היום ואני בטוח שלכולנו יש. יש גם כאלה שאפשר לוותר על החוויה ללמוד איתם. אז יש הבדל בין לוותר על החוויה, לבין להוציא קיטור על כל מערכת החינוך. יש הורים שלא תמיד מוצאים את הדמות הגדולה הזאת של המחנך, אז הם מתנגחים בכל המערכת. לפעמים הם עוברים את הגבול, ומותר להגיד את זה. הייתה לי פעם שיחה עם הורה, שהוא גם מנהיג ציבור גדול וידוע. קראתי לו לחדרי ואמרתי לו ‘ידידי היקר, התבלבלת’. לא הצבעתי לו ואני בכלל לא תושב שלו. אבל אמרתי לו שאסור לו להשתמש בכוח באופן שלילי. ואסור לו להשתמש במילים, באופן שהוא יתחרט עליהם. אמרתי לו שלא כל האמת נמצאת אצלו ושאני מבקש שיעצור, כי הוא מדרדר את עצמו ואת החברה כולה. הוא קם ממקומו, ביקש לחבק אותי ואמר ‘תודה רבה’. בלי להיות שיפוטי, אני אומר שלפעמים אנחנו מאבדים את זה. אין לי בעיה עם ביקורת. תבקרו, אבל יש דרך. מנגד, אני מקבל עכשיו עשרות מכתבים של הורים שמהללים את המחנכת ואת בתי הספר. אז לצד הביקורת, אל תשכחו להגיד מילה מעריכה ותזכרו שבסופו של דבר הילד נוצר בדמותם של עשרת מורי המפתח שלו”.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. אני

    מראיין יקר, מה היתה תרומתך למדינה בעקבות משבר הקורונה. המורים תרמו ארבעה ימי עבודה ומה איתך? מקשקש בלי סוף ואני בטוחה שתרומתך היתה בליל קישקושים וביקורת על צוותי החינוך ותו לא. שים כתף תחת האלונקה, שמש דוגמה בעצמך.

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר