רס"ן במיל יוסי וקנין. צילום: פבל
רס"ן במיל יוסי וקנין. צילום: פבל

"עוד רגע נחרב עולמם": יוסי וקנין נוקש בדלתות של המשפחות השכולות

כבר 20 שנה שרס"ן במיל’ יוסי וקנין הוא האיש שמביא את בשורות האיוב לביתם של המשפחות השכולות, לפעמים היו אלה חברים שלו. במקביל הוא ניהל עמותה שעזרה לחולי סרטן ומתנדב במד"א. עכשיו הוא מרכז את העשייה והמאמץ שלו בהקמה של בית חם לחיילים בודדים באשקלון. "אנחנו נדאג להם לריהוט ואוכל, אבל מעל לכול המטרה שלנו היא גם להוות עבורם משפחה", הוא מסביר

פורסם בתאריך: 10.1.20 13:38

בתום חודשים ארוכים של עבודה, פגישות וגיוס תרומות החלה השבוע את פעילותה באשקלון עמותת "הבית העוטף – עוטפים חיילים באהבה". העמותה, כפי שמסגיר שמה, הוקמה במטרה להעניק בית חם לחיילים הבודדים שמגיעים ארצה כדי להתגייס לצה"ל או עבור כאלה שהם חסרי עורף משפחתי. גם הבית הראשון נמצא כבר, דירת ארבעה חדרים מקסימה בשכונת שפירא.

חיילים בתרגיל באשקלון. צילום: דובר צה"ל

"נחשפתי לא פעם למצוקת החיילים הבודדים". צילום: דובר צה"ל

מי שעומד מאחורי היוזמה הברוכה הזאת הוא תושב העיר רס"ן במיל’ יוסי וקנין, שחלם על המהלך הזה תקופה ארוכה. "הקמת העמותה היא סוג של הגשמת חלום עבורי", אומר וקנין. "במהלך שירותי הצבאי כרס"ן במילואים נחשפתי לא פעם למצוקת החיילים הבודדים, והחלטתי להרים את הכפפה". אז הוא גייס לטובת הפרויקט עוד שבעה חברים, גם הם תושבי העיר, וביחד הם הצליחו להפוך חלום למציאות.

"החיים מאוד שבריריים"

וקנין (50), נשוי, אב לארבעה וסבא לשלושה נכדים, מוכר בנוף הציבורי בעיר אשקלון זה שנים רבות. הוא נולד וגדל באשקלון ובעשר השנים האחרונות עובד כעצמאי בתחום עבודות גבס, שיפוצים ועיצוב בתים. "תמיד היו לי ידיים טובות ואהבתי להתעסק, ליצור ולעשות דברים יפים. היום אני מאוד אוהב את העבודה שלי, עבורי זאת ממש יצירה בכל פעם מחדש. כשאני מקבל חיוך של לקוח בסוף תהליך העבודה, זה הדבר הכי יפה שיש".

וקנין עם הנכדים

וקנין עם הנכדים

העיסוק הנוכחי שלו מהווה עבורו סוג של נקודת מפנה אחרי שנים ארוכות שבהן עבד בעבודות שאינן פשוטות מבחינה רגשית וממחישות היטב את הצד הפחות זוהר של החיים. בעברו ניהל וקנין, במשך תשע שנים, את מרחב דרום של ארגון "קו לחיים". "הכרתי את הפעילות של הארגון בגלל שתרמתי להם בזמנו. אז כשהם החליטו לפתוח סניף באשקלון, ביקשו ממני להתגייס אליהם ולקחת חלק", הוא מספר.

רס"ן במיל יוסי וקנין. צילום: פבל

רס"ן במיל יוסי וקנין. צילום: פבל

במסגרת עבודתו הגשים וקנין אינספור חלומות של ילדים חולים במחלות קשות, מיבנה ועד אילת. מדובר בתפקיד מספק מאוד, אך מאוד מורכב מבחינה רגשית. כמה פעמים ניסה להתפטר בעקבות הקושי הזה, אולם לבסוף השתכנע ונשאר. רק לאחר שאימו חלתה במחלת הסרטן ונפטרה הוא שם את המפתחות באופן רשמי וסופי. "התפטרתי כי המקרה האישי שלי נגע בכל מה שעשיתי במהלך העבודה ב’קו לחיים’. עבדתי קשה מאוד כדי להגשים חלומות של ילדים חולים, ליוויתי אותם ואת המשפחות שלהם. אבל כשלא יכולתי לעזור לאימא שלי ואיבדתי אותה, הרגשתי שזהו, שאני לא יכול יותר".

מה למדת מהעבודה שם?
"שהחיים מאוד שבריריים ומפתיעים, שלא לעולם חוסן. זאת עבודה עם הרבה סיפוק, אבל היא לא פשוטה. ראיתי ילדים שהלכו לעולמם, נקשרתי אליהם ואל המשפחות שלהם. יש הרבה מאוד הצלחות, אבל יש גם נפילות קשות מאוד. בסופו של דבר, זה הפך להיות קשה מדי עבורי".

"התפקיד שלנו הוא לנקוש בדלת"

משם המשיך לתפקיד מנהל המפעל המוגן לעיוור באשקלון. ולאחר שחילץ את המקום מקשיים ביצע בו רה-ארגון והביא אותו להצלחות הוא עבר לתפקיד הבא שלו – מזכיר היישוב ניסנית. תפקיד שמילא עד לפינוי היישוב במסגרת תכנית ההתנתקות.

מתנדב גם במד"א. וקנין

מתנדב גם במד"א. וקנין

במקביל מאז ומעולם עסק וקנין בהתנדבות ונתינה. ב-16 השנים האחרונות הוא ומשפחתו מאמצים אישה עם צרכים מיוחדים. כיום היא כבר בת 40 ומתגוררת בהוסטל בעיר קריית גת. בשבתות, חגים, אירועים וימי הולדת היא מגיעה לבית משפחת וקנין באשקלון ומתקבלת תמיד בחום, אהבה והרבה מאוד פינוקים.

הוא גם מתנדב במד"א כבר 20 שנה כחובש בכיר ונהג אמבולנס בניידת טיפול נמרץ. באופן רשמי הוא אמור לתת שתי משמרות בשבוע לטובת העניין, אולם הוא מתפקד גם על תקן כונן מבצעי, זמין תמיד ומגיע לקריאות קרובות באופן קבוע.

ואם כל זה עדיין לא מספיק, אז במסגרת שירות המילואים שלו כבר 20 שנה שווקנין הוא קצין העיר וקצין הנפגעים. "כן, התפקיד שלנו הוא לנקוש בדלת ולבשר את הבשורה המרה למשפחות", הוא אומר. את השירות הצבאי הסדיר שלו הוא עשה בגבעתי ואחרי השחרור המשיך לשירות מילואים פעיל.

רס"ן במיל יוסי וקנין. צילום: פבלרס"ן במיל יוסי וקנין. צילום: פבל

רס"ן במיל יוסי וקנין. צילום: פבל

הבקשה לשמש קצין הנפגעים הגיעה אליו שנים מאוחר יותר, והוא הסכים מיד. "אני עושה את זה בימי שגרה וגם בחירום. זה תפקיד התנדבותי כמובן, ומעבר לימי המילואים המוגדרים אני אמור להיות זמין תמיד לקריאה. יש לי תמיד מדים מוכנים איתי וכל מה שאני צריך כדי להיות מוכן ולהתייצב תוך 20 דקות בכל מקום שיידרש. זה נקרא ‘חריג קריאה’ ואנחנו נדרשים לזה כשיש אירועים קשים, שבהם אין זמן לשלוח צווי מילואים וצריך לעשות את זה בדרך קצת אחרת ממה שכולם מכירים".

מה גרם לך להסכים לתפקיד הרגיש הזה מלכתחילה?
"מבחינתי זו סוג של שליחות ונתינה. אם אתה לא בא לתפקיד כזה מתוך מקום של נתינה 100%, אתה לא תשרוד וכנראה שזה לא המקום הנכון עבורך".

"עוד רגע נחרב עולמם"

במהלך עבודתו הוא נקש על עשרות דלתות, שברגע שנפתחו המיטו על המשפחות אסון כבד. "זה תפקיד מאוד רגיש וכואב. אתה אף פעם לא יודע מי יחכה לך מאחורי הדלת, כל משפחה מתנהגת ומגיבה אחרת. כל חייל הוא עולם ומלואו, והכאב הזה הוא המגרש היחיד שאפשר להגיד עליו שהוא קונצנזוס. אתה נוקש על הדלת ויודע שעוד רגע נחרב ונהרס עולמם. יש את החיים של לפני הנקישה ואת החיים אחריה".

הוא חווה אינספור אירועים, מבצעים, פיגועים ואסונות. הזכורים שבהם עבורו הוא אירוע הדריסה בצומת אזור, שבו איבדה העיר אשקלון שישה מבניה. גם סבבי הלחימה שעבר אזור הדרום בשנים האחרונות לא היו קלים עבורו.

באחד מהאסונות הקשים שידעה המדינה קיבל וקנין לידיו את הפתק עם שמו של ההרוג האשקלוני. בידיים רועדות הוא גילה שמדובר בחבר ילדות שלו, הם גרו בשכנות, גדלו ביחד, והוא גם מכיר היטב את הוריו. הייתה זו הפעם היחידה שהרגיש שאינו יכול להתנתק רגשית מהסיטואציה וביקש מאיש צוות אחר ללכת ולהודיע למשפחה. "לא יכולתי לעשות את זה. לא יכולתי לדפוק על הדלת ולראות את ההורים שלו ברגע הזה", הוא מספר.

וקנין מלווה את נשיא המדינה בביקור אצל משפחות שכולות

וקנין מלווה את נשיא המדינה בביקור אצל משפחות שכולות

"אי אפשר לשאת את הכאב הזה"

מקרה נוסף שזכור לו היטב היה כשנאלץ לדפוק על ביתו של מכר שלו ולהודיע לו שבתו נהרגה בפיגוע. "רק באותו יום נפגשנו במקרה, דיברנו, סיפרנו בדיחה וצחקנו. איחלנו אחד לשני יום טוב והמשכנו בשגרת היום. זה היה בעשר בבוקר, ובאחת בצהריים קיבלתי את הפתק עם השם של הבת שלו. ושוב זה מציף את תחושת השבריריות והארעיות של החיים. בשנייה אחת הכול יכול להשתנות".

מה מרגישים רגע לפני הנקישה?
"קר בבטן והמון אדרנלין. אתה מיד מפעיל את החוש השישי והשביעי, ומנסה לזהות מה יקרה מיד לאחר הנקישה. אתה יודע שהולך להיות שבר ענק, התפרקות. אבל אתה אף לא יודע לאיזו תגובה לצפות. אני השליח הזה שבתקופת המקרא היו הורגים אותו. אבל אנחנו מקבלים חיבוקים ונשיקות".

רס"ן במיל יוסי וקנין. צילום: פבל

רס"ן במיל יוסי וקנין. צילום: פבל

גם אתם לפעמים נתקלים בתגובות פחות נעימות.
"נכון, יש מצבים שמתפרקים גם עלינו, זה ברור ומובן. אתה לומד לשלוט בזירה ותוך שניות יודע לאפיין אותה ולתת מענה נכון ומתאים".

איך מחזיקים מעמד בתפקיד הזה?
"יש לנו ליווי פסיכולוגי צמוד. אנחנו פורקים כל אירוע ותמיד מאווררים רגשות, אחרת לא היינו יכולים לשרוד את זה".

ובכל זאת, אתה מוצא את עצמך מביא את העבודה הביתה?
"לא. חייב לדעת לשמור על הניתוק הזה ולא לתת לזה ללוות אותך. אתה חייב לשמור על עצמך בעניין הזה, אחרת אתה תשתגע. אי אפשר לשאת את הכאב הזה כל הזמן. אנשים אומרים לי, ‘תן לי לשבור קירות כל יום וכל היום, ואל תיתן לי לעמוד לידך פעם אחת’. אין ספק שזה נכון, מדובר בתפקיד הכי קשה בצה"ל. שואלים אותי הרבה למה אני צריך את זה".

באמת למה?
"כי ככה רצה הגורל. כמו שאמרתי, עבורי זאת שליחות. כל חיי אני עוסק בחסד ונתינה, זה חלק מהדנ"א שלי. מישהו הרי צריך לעשות את זה. מישהו צריך להיות זה שמבשר, זה שנמצא שם ברגעים הכי קשים, שתומך ודואג שהם יקבלו את כל מה שצריך. אני שמח שנפלה בחלקי הזכות להיות שם עבורם ברגעים האלה".

התפקיד גרם לך להסתכל אחרת על החיים?
"בוודאי. אני תמיד רואה את החיים כמתנה. כל צרה שלא תבוא היא פתירה והכול בר חלוף, לא צריך להתרגש מכלום ולא לקחת קשה. יש אנשים שמבינים את זה בבת אחת רק כשהקרקע נשמטת להם מתחת לרגליים".

רס"ן במיל יוסי וקנין. צילום: פבל

רס"ן במיל יוסי וקנין. צילום: פבל

"אין דבר יותר ציוני מחייל בודד"

בשל העיסוק המתמיד שלו בחיילי, והנטייה הטבעית שלו, כמעט מולדת, לחסד ונתינה החליט וקנין, כאמור, לקחת את כל אלה צעד אחד קדימה ולהקים באשקלון בית לחיילים בודדים. "נתקלתי באינספור סיפורים של חיילים בודדים וקיבלתי הרבה מאוד פניות. בחגים האחרונים אירחנו בביתנו חיילת בודדה. ורק לאחרונה הצלחנו לגייס תרומות ולהטיס חיילת אחת למפגש עם משפחתה בארצות הברית אחרי שלא התראו שנה וחצי. קיבלנו ממנה תמונות וסרטונים מרגשים מאוד, בהם היא הפתיעה את בני המשפחה שלה. האושר והשמחה שלהם זה הסיפוק הכי גדול", אומר וקנין. "רציתי לתת משהו לחיילים המיוחדים האלה, שעוזבים את החיים שלהם ואת המשפחות ומגיעים לארץ, נותנים את הלב והנשמה. אין דבר יותר ציוני מזה, ואנחנו אמורים לדאוג להם ולתת להם את המעטפת הישראלית החמה והאוהבת. אמנם יש הרבה מאוד אנשים טובים בארץ שמיד נרתמים ונותנים יד, אבל לצערי זה לא תמיד צולח, וצריך לדאוג שזה לא יקרה".

וקנין וחבריו הצליחו לגייס תרומות ראשוניות שאפשרו להם לשכור את הדירה המדוברת שצפויה לאכלס כשישה חיילים. בימים הקרובים כבר ישתכנו בה החיילים הראשונים. "אנחנו נדאג להם להכול, ריהוט, אוכל, ימי כיף ופעילויות. אבל מעל לכול המטרה שלנו היא גם להוות עבורם משפחה, כתף תומכת וכתובת לייעוץ והכוונה".

לוגו העמותה "הבית העוטף"

לוגו העמותה "הבית העוטף"

בימים אלו מגייסים חברי העמותה תרומות כספיות נוספות, ציוד ואנשי מקצוע על מנת לאפשר את פתיחת הבית וקליטת החיילים הראשונים. "זאת הזדמנות מצוינת להגיד תודה גדולה לאנשים שאיתי, שעזרו להפוך את החלום הזה למציאות. ותודה עוד יותר גדולה גם לכל מי שנרתם ותרם מכספו ומזמנו. אני משוכנע שהציבור יחבק את החיילים הבודדים ויסייע לנו להרים את הפרויקט המשמעותי הזה. אם יש לכם ריהוט או מוצרי חשמל במצב טוב, אם אתם בעלי מקצוע שיכולים לתרום מזמנכם עבורנו לטובת תחזוקת הבית, אתם מוזמנים לפנות אליי. אנחנו זקוקים גם לתרומה כספית כדי לשלם את דמי השכירות וההוצאות השוטפות הנדרשות לטובת תחזוקת הבית והכלכלה. מדובר בסכום מוערך של כ-10,000 שקלים בכל חודש. זה מבחינתי המעט שאנו יכולים לעשות למען לחיילים היקרים שלנו".

וכפי שכבר הבנתם, וקנין אף פעם לא אומר די ולא עוצר, והוא כבר מסמן את היעד המרכזי של העמותה לשנים הבאות – הקמת קומפלקס למען החיילים הבודדים, מקום שיהיה מסוגל לארח בו זמנית עשרות חיילים בודדים, בתנאים הטובים ביותר שניתן יהיה להעניק להם.


לסיוע ותמיכה בעמותה ניתן להיכנס לדף הפייסבוק שלה – "הבית העוטף עוטפים חיילים בודדים באהבה". לפרטים נוספים ותרומות: 055-5522900

אולי יעניין אותך גם

תגובות

3 תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר