לעתים דיי קרובות מפרסמת המשטרה הודעות על נעדרים תושבי אשקלון שיצאו מביתם ועקבותיהם נעלמו. לרוב, הנעדרים מאותרים בריאים ושלמים. כך גם קרה לפני שלוש שנים, כשקשישה בת 78, תושבת אשקלון, חולת אלצהיימר הסובלת גם מדמנציה (שיטיון או קהיון בעברית) יצאה ממרכז לתשושי נפש בדרום העיר ועקבותיה נעלמו.
זה החל סביב השעה 12:00 בבוקר, כשהקשישה יצאה מהמוסד שאמור להיות המקום הכי בטוח בשבילה והחלה להלך ברחובות העיר מבלי שיש לה מושג לאן היא הולכת וכיצד תחזור. רק בשעות אחר הצהריים, כאשר בתה של הקשישה התקשרה למרכז היום לברר מדוע אמה לא חזרה בהסעה, נזכרו הצוות הסיעודי כי היא לא הגיעה לארוחת הצהריים וגם לא עלתה להסעה.
בתוך רגעים הם הבינו שהקשישה, שאינה מתמצאת בסביבה ובזמן נעלמה והזעיקו את המשטרה שכאמור החלה בחיפושים בכל רחבי העיר. בני משפחה ומתנדבים רבים הוזעקו להשתתף בחיפושים שנערכו בכל רחבי העיר.
מחפשים בכל מקום אפשרי. שוטרי אשקלון בפעולה. צילום: דוברות המשטרה
הלילה החורפי ירד והקשישה שטרם אותרה מסתובבת אי שם בקור ומתחיל לעלות חשש גדול לחייה. הבוקר עולה, המחפשים מגיעים לחוף הים ושם מוצאים את הנעדרת כשהיא מבולבלת, שרוטה מקוצים וללא שיניה התותבות.
אמבולנס של מד"א הוזעק למקום והאישה פונתה לחדר המיון בבית החולים ברזילי, שם הוחלט לאשפז אותה למשך חמישה ימים.
המקרה הסתיים בטוב. הקשישה אמנם לא חזרה יותר למרכז היום, אך מכאן החל הליך משפטי שנמשך כשנתיים בו תבעו בני משפחתה של הקשישה בשמה את הנהלת מרכז היום על רשלנותם שאפשרה לאמם לצאת מהמקום, לסכן את חייה תוך סבל ואף החמרת מצב מחלתה לכאורה. גם חברת הביטוח שביטחה את אחריות העמותה נוספה לכתב התביעה שעמדה על פיצוי בסך למעלה מ-300,000 שקלים.
תחילה ניסתה הנהלת מרכז היום לטעון כי היא אינה אחראיות ליציאתה של הקשישה מהמקום היות ובאותו יום התקיים אירוע גדול במקום עם משתתפים רבים והיה זה עוזר צלם המגנטים שאפשר לה לצאת מהמקום למרות ההנחיות ההפוכות. לאחר שלא הביאו עדים להוכחת הטענה הזו הסיק בית המשפט כי הם למעשה מכירים באחריותם לאירוע.
בית המשפט התפנה לעסוק בשאלת הנזק והפיצוי. התובעת טענה שהדמנציה החמירה בגלל האירוע, הנתבעות טענו מנגד שהיתה החמרה והתדרדרות במצבה חודשים לפני המקרה. הצדדים הביאו מומחים מתחום הגריאטריה מטעמם שכל אחד נתן חוות דעת לטובת אותו צד ולאור הפער בין חוות הדעת מינה בית המשפט מומחית מטעמו. לאחר שסקרה את חוות הדעת של שני המומחים והתייחסה אליהן קבעה כי "כיום התובעת נכה 100% לצמיתות והנה תשושת נפש הזקוקה לעזרה רבה ולהשגחה צמודה. אשר לתרומת האירוע מושא התביעה למצבה הנוכחי, הבהירה המומחית כי התובעת "סבלה מדמנציה מתקדמת לפחות 10 שנים לפני האירוע מושא התביעה. הדמנציה החמירה מאד בחודשים שלפני האירוע וכל התלונות והסימנים היו כבר קודם, אך הייתה החרפה מינימלית בעקבות אותה הליכה לאיבוד, למעשה הם היו קורים גם בלעדיה, אך בזמן מאוחר יותר – מספר חודשים מועט. הנזק שנגרם לתובעת בעקבות האירוע של ההליכה לאיבוד ממרכז היום תורם 3% מנכותה המלאה".
במהלך הדיונים ניסו בני משפחתה של הקשישה להעצים את הנזקים שנגרמו לה. הם טענו שהפסיקה לאכול וירדה יותר מ-20 ק"ג במשקלה. "היא הייתה אישה מלאה, אישה בריאה… היום כל מה שהיא אוכלת, זה רק מרוסק… את השיניים שלה היא איבדה מתי שהלכה לאיבוד. לשיניים החדשות היא לא התרגלה, היא בלי שיניים בכלל" טען נכדה של התובעת. אמו תיארה באופן דומה את המצב "אין מה להשוות בין מה שהיא הייתה לבין מה שהיא חזרה… היא פשוט חזרה אדם אחר לגמרי, היא נהייתה מאד אגרסיבית, בלי שמחת חיים… אחד מההנאות שלה, מה שלפחות אני זוכרת, זה היה אוכל. כל פעם היא הייתה אומרת מה היא רוצה… היינו מדברים מה היא רוצה, זה היה סוג של הנאה בשבילה. היא לא יודעת בכלל מה היא אוכלת, מה היא רוצה לאכול… היא ירדה במשקל בצורה דרסטית מאז שהיא הלכה לאיבוד ועד היום…". בת אחרת טענה "רק מי שנוכח וקיים וחי את אותה סיטואציה יכול להגיד ולהראות מה ההבדל. אני מכבדת את כל הרפואה ויודעת שיש התדרדרות אבל לא כזה קיצוני, פתאום בבת אחת לא לדעת מי הנכד שלה, לא לדעת איפה השירותים… המטפלות שבאו וחיבקו אותה, היא לא זיהתה אותן, יום לפני זה הייתה עושה איתן עבודות…".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
התובעת ביקשה מבית המשפט לקבוע לה פיצויים בסך 100,000 שקלים על הכאב והסבל שנגרמו לה המהלך האירוע. בגין הזדקקותה לעזרת הזולת שהם למעשה בני משפחתה עמדה תביעה על למעלה מ-200,000 שקלים. "כל הזמן רק אנחנו, רק בני משפחה. לא היה לה הליכון. רק בני המשפחה היו איתה כל הזמן. היא לא הסכימה להשתמש בשום דבר. אנחנו מאז המקרה כל הזמן סביבה. בגלל האירוע, בני המשפחה צריכים להיות תמיד איתה… החיים שלנו השתנו מקצה לקצה. אנחנו 24 שעות סביבה, לא עוזבים אותה לגמרי. אם זה אני, אם זה אחיין שלי, אם זה אחי, אם זו גיסתי… אנו כל הזמן סביבה… החיים שלנו התהפכו, השתנו מקצה לקצה. היא לא הייתה צריכה השגחה, היום לא יכולה להישאר דקה אחת לבד" טענה הבת מול בית המשפט ואחותה הוסיפה "אני, הילדים שלי, אחי, אחותי, גיסתי, אחיינים שלי, המטפלת חוץ מהשעות שלה נמצאת איתה עוד שעות. במהלך הלילה תמיד יש מישהו איתה. כל שבוע מחדש, סרט מחדש, איך מארגנים? מי נמצא מתי? כל פעם שמישהו יהיה איתה".
אילוסטרציה
סוף דבר, הנהלת מרכז היום וחברת הביטוח יכולות להיות מרוצות. למרות הסכום של למעלה מרבע מליון השקלים שנתבעו כפיצויים בית המשפט קבע כי הפיצוי יעמוד על סך של 50,000 שקלים בלבד והוא יהיה מורכב מ-35,00 שקלים בגין הכאב והסבל במקום 100,000 שקלים.
בגין עזרת הזולת יעמוד הפיצוי על סך 14,000 שקלים במקום 200,000 שנתבעו. לעניין ההוצאות והנסיעות שעליהם נאלצו התובעת ובני משפחתה לשלם בגלל האירוע פסק בית המשפט כי הקשישה תפוצה בסך של 1000 שקלים.
דרישת התובעת לחייב את חברת הביטוח בריבית מיוחדת נדחתה.
