בחודש ספטמבר האחרון פרש עו”ד עודד חביב מהמשטרה כשהוא בדרגת רב-פקד. בפרק החדש של חייו הוא בחר לחבוש דווקא את כובע עורך הדין ולייצג את אלה שעד לא מזמן הוא עצמו דאג לשים מאחורי סורג ובריח. יש מי שיאמר שעו”ד חביב חצה את הקווים, ובהחלט היו כאלה שהרימו גבה נוכח הבחירה המחודשת של חייו: “כן, היו כאלה שהביעו פליאה על כך שבחרתי לעסוק דווקא בתחום הפלילי. יש הרבה אנשי משטרה שפרשו ועברו לעריכת דין, אבל לא הרבה שבחרו בתחום הפלילי. אני בחרתי ללכת לכיוון הזה ואני חושב שזה לגמרי בסדר”.
עו"ד עודד חביב. צילום: פבל
על השאלה אם באחד הימים נראה אותו, אולי, מייצג את אחד מהשמות הגדולים והמוכרים, כמו שלום דומרני למשל, שאותו הוא הכיר עד כה רק כלובש מדי משטרה, הוא בוחר לענות בזהירות: “כל מקרה יישקל לגופו, אבל יש לי קווים אדומים”, הוא אומר.
חביב (50), נשוי לחלי ואב לארבעה, מתגורר בבת הדר. למשטרה הוא התגייס בשנת 1996 כאקדמאי לאחר שסיים תואר במדעי ההתנהגות והגיע היישר לתפקיד של חוקר נוער. “אז לא היו מגייסים ישירות לחקירות”, הוא נזכר, “היית צריך לעבור איזשהו מסלול, לצמוח מלמטה ולהגיע לתפקידי החקירות הנחשקים. אני, לעומת זאת, גויסתי ישירות לחקירות”.
עודד חביב כחוקר ימ"ר לכיש
בתוך פחות שנתיים יצא כבר לקורס קצינים ואחריו חזר לתפקיד קצין הנוער של תחנת אשקלון. “היינו יחידת נוער מאוד קטנה, עם ארבעה חוקרים בסך הכול ועשינו הכול. היום זה כבר מחולק לתחומי אחריות ואגפים. הכרנו את הנערים של העיר בצורה מדהימה, אחד-אחד. היו נערים מאוד בולטים בפעילות העבריינית שלהם, שכבר ברגע שהוגשה תלונה ידענו לזהות במי מדובר רק מהתיאור של הנער או העבירה. זה באמת היה תפקיד מאוד מעניין, אתה נמצא שם בשלב שבו אתה עוד מרגיש שאפשר לחולל שינוי בחיים של הנערים הללו ולהוציא אותם ממעגל הפשע והעבריינות. אתה חוקר, אבל גם פסיכולוג ועובד סוציאלי, זה הכול ביחד. היו לי המון שיחות עם הנערים הללו ועם ההורים שלהם, ועשיתי הכול כדי לא לפגוש בנערים האלה גם בבגרותם”.
ולמרות זאת, זה בוודאי לא תמיד מצליח.
“בוודאי שלא. היו הרבה מאוד נערים שהצלחנו להציל, אבל היו גם כאלה שהמשכתי לפגוש לאורך כל הדרך. אני זוכר ילד אחד שהיה אז בן 12, הוא הגיע אליי לתחנה וביקש שאני אעצור אותו. אמרתי לו שאין לי שום סיבה לעשות את זה ושלחתי אותו לביתו. הוא יצא ואמר שכבר ימצא דרך לגרום לי לעצור אותו. בהמשך הוא גנב רכב, נתפס ונעצר. למרות שניסינו למנוע ממנו להיכנס למעגל העבריינות ועשיתי איתו אינספור שיחות והסברים, הוא הלך והסתבך. באיזשהו מקום הרגשתי שהוא פשוט רוצה להיות עבריין. היום הוא נמצא עמוק בתחום הפשיעה. יש מקרים שלא משנה כמה תנסה, לא תוכל לשלוט בהם”.
עצור. אילוסטרציה: דוברות המשטרה
באמת יש נערים שרוצים להיות עבריינים?
“תראי, מהניסיון הרב שלי למדתי שהרוב מגיעים מרקע של משפחות במצוקה, זה לא קורה סתם. אף אחד לא באמת רוצה להיות עבריין, אבל תמיד יש שם חלל כלשהו שהפעילות העבריינית ממלאת אותו. אני הגעתי למסקנה שהחלל הזה נוצר, כמעט ברוב המקרים,
כתוצאה מדמות אב בעייתית. הורים גרושים, אבא שלא בתמונה או אבא שהוא בעצמו עבריין או מרצה מאסר. בסופו של דבר זה מה שמביא את הילדים לעסוק בפעילות עבריינית מגיל צעיר מאוד”.
“כך לכדתי את הפדופיל החמקן”
את המשרד שלו באשקלון חולק חביב יחד עם עו”ד יובל לחכים שפרש גם הוא מהמשטרה לפני שנים מספר. השניים עבדו יחד תקופה ארוכה במחלקת החקירות של ימ”ר לכיש וטיפלו בפשיעה החמורה באזור ובפרשיות מובילות ובולטות שסוקרו בהרחבה גם בכלי התקשורת. אחת הפרשיות המשמעותיות ביותר עבור חביב, שמלווה אותו עד היום, הייתה פרשת הפדופיל החמקן. היה זה בתחילת שנות האלפיים כשהתחילו להתקבל במשטרה דיווחים מחרידים על חטיפה של ילדות קטנות באשדוד לצורך ביצוע עבירות מין, מעשי סדום ומעשים מגונים. הבנות הקטנות, בגילי 5 עד 9, נחטפו מפתח ביתן תוך כדי שימוש בכוח ואיומים ולאחר ביצוע המעשה הוחזרו סמוך לביתן.
"הפדופיל החמקן" גבריאל תורג'מן. צילום: אלברטו דנקברג
המשטרה הקימה אז צוות החקירה מיוחד, שבו היו גם חביב ולחכים, על מנת לאתר את הפדופיל המסוכן שהמשיך לבצע עוד ועוד עבירות. “זה תיק שעבדנו עליו הרבה מאוד זמן. בתחילת הדרך הוא עוד המשיך לפעול, אבל בשלב מסוים, אחרי שהבין שאנחנו בעקבותיו המעשים פסקו”, מספר חביב. “אספנו ראיות דנ”א מהזירות והבנו שמדובר באותו חשוד. קיבלנו ערימות של תיקים מכל הארץ. מצאנו את סוג הרכב שאיתו הוא ביצע את המעשים, וחקרנו את כל הבעלים של הרכב הזה מכל רחבי הארץ. השתמשנו בצייר מיוחד שהמשטרה שכרה רק לצורך ציור הקלסתרון שלו. הקלסתרון הזה הלך לנו בראש, היינו הולכים ברחוב, רואים אנשים שדומים לו ודוגמים אותם. דגמנו דנ”א ממאות אנשים. תוך כדי החקירה הבנו שהוא כנראה עלה במשקל והשתנה חזותית, אז בנינו קלסתרון חדש. זו הייתה חקירה סיזיפית, ארוכה מאוד ואינטנסיבית, שלא נתנה לנו מנוח”.
בתום שנתיים של חקירה ארוכה ומורכבת הם הצליחו לשים יד על החשוד, גבריאל תורג’מן, בן 51 מאשדוד. לאורך כל החקירה הוא הכחיש את המיוחס לו, אולם בסופו של ההליך המשפטי גזר עליו בית המשפט עונש יוצא דופן – 45 שנות מאסר בפועל.
כשאתה יושב, בתור אבא, מול אדם כזה מה אתה מרגיש?
“אני הרגשתי סלידה. זה היה מקרה ממש קיצוני, והראיות נגדו היו ממש ברורות. בתור אבא זה משפיע הרבה יותר. זה תיק שחודר לחיים שלך, אין בכך ספק בכלל. אבל מצד שני אני חוקר שצריך לעשות את העבודה שלו, ומולי יושב אדם שמכחיש לאורך כל הדרך. זה תיק שללא ספק הטביע חותם על כל מי שטיפל בו”.
איך מרגישים אחרי שנתיים של חקירה כזאת?
“המון-המון סיפוק. יש עבירות שלא ייעשו, יש עליהן אפילו קונצנזוס בקרב העבריינים עצמם. מדובר בעיקר בעבירות מין ועל אחת כמה וכמה בקטינות. עבריינים כאלה נמצאים בכלא בהפרדה כי העבריינים האחרים סולדים מהם. השקענו משאבים מטורפים כדי להגיע לפיצוח של התיק הזה. וכשדבר כזה מגיע לסיומו, התחושה שמלווה אותך היא בלתי ניתנת לתיאור בכלל”.
"הכנתי את החקירות של יצחק אברג’יל”
בתום שירות בחקירות של ימ”ר לכיש עבר חביב לתפקיד ראש משרד חקירות ומודיעין בתחנת שדרות. “זה היה בשיאה של תקופת הקסאמים, ולמרות שאתה קצין חקירות אתה נשאב לעניין הביטחוני וכל ההתנהלות סביבו. ללא ספק גם זו הייתה תקופה מאתגרת ומעניינת. היו ימים שלא הלכנו הביתה, כי המתקפות לא הפסיקו, גם של קסאמים, ואתה נוסע מאירוע לאירוע. ממש מלחמה. יום אחד הייתה הסלמה בשדרות, ומפקד התחנה אמר שכולנו שוטרי סיור עד להודעה חדשה. זו תקופה שבה הרגשתי חשוף לסכנת חיים יומיומית”.
משרדי ימ"ר לכיש
משם המשיך חביב ליאחב”ל, היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית. הוא טיפל במגוון תיקים, אחד מהם חיסול פלילי בחולון, שבו המשטרה הצליחה לתפוס את הרוצחים עם הנשק עליהם כמה דקות בלבד אחרי ביצוע החיסול. “אני הייתי מאלה שבנו את תיק 512”, הוא מספר. “באותה תקופה שובצתי ליחידה הארצית לחקירות סוהרים, ואז התחיל להתפתח צוות החקירה המיוחד של 512. ראש זרוע החקירות שם קרא אליי וביקש ממני להצטרף ואמר לי להיות ראש צוות ביאחב”ל ולעבוד על התיק הזה. אני טיפלתי בנושא של הסמים שיובאו בכמויות ענק, אני הכנתי את החקירות של יצחק אברג’ל”.
כך הפללתי את שלום דומרני
בתום שלוש שנים חזר הביתה לימ”ר לכיש ומונה למפקד כוח משימה שטיפל בפשיעה רגילה וכלכלית. זה קרה במהלך שנת 2014. זה היה לאחר הרצח של מנשה מאור באמצעות מטען שהוטמן ברכבו באשדוד. באותה התקופה ניסו בימ”ר לשים את ידם על “המהנדס” שמכין את המטענים הקטלניים – אדי מכלוף.
בעקבות יירוט שיחה בין מכלוף לבין עבריין אחר שבו אמר לו, “להביא את האוכף”, במשטרה הבינו כי “אוכף” זה שם קוד למטען חבלה וראו פה הזדמנות לשים את ידם על מכלוף ולהפליל אותו. מטען החבלה הוסלק אז בפארק הלאומי באשקלון, ואנשי הימ”ר הציבו שם מצלמות ואמצעי מעקב ונדהמו לראות את מכלוף מגיע בעצמו לפארק כשברכבו ממתינים בת הזוג שלו ובנו התינוק.
מטען חבלה עם הפעלה באמצעות הטלפון שנתפס על ידי המשטרה מוכל לפעולה. אילוסטרציה: דוברות המשטרה
בו במקום נעצר מכלוף, והשוטרים החליטו להשתמש בטלפון שלו כדי ללכוד את הרוכשים של המטען. הם שלחו מסרונים מהטלפון של מכלוף ושלחו שוטרת שהתחזתה לבת הזוג של מכלוף למקום המפגש בצומת עד הלום, שם גם היה חביב מתצפת על המתרחש. “המטען שהיה בפארק היה מיועד למכירה, ואלה שרצו לקנות אותו לא ידעו שאדי נעצר. הם הגיעו למפגש בתחנת דלק עד הלום, והשוטרת המתחזה מסרה להם מטען דמה. אחרי שהם לקחו אותו התחיל מרדף אחריהם, והם נעצרו בכניסה הדרומית של אשדוד, שניים נעצרו ואחד הצליח לברוח”.
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
“להשקפתי", הוא אומר. "העניין הוא להציל חיים, כי כשמטענים כאלה מסתובבים בחוץ, ברור מה קורה. מעבר להצלת חיים, אתה צריך גם לאסוף ראיות, וזה החלק הקשה. כי אם אתה יודע על מטען נוסף, אז אתה יכול ללכת ולקחת אותו, אלא שאז יהיה עוד אחד, אז מה שאתה צריך לעשות הוא לקשר אותו למוכר וגם לקונה”.
מהתיק הזה התפתחה פרשת “בלוק חוסם”, שבמסגרתה נעצר שלום דומרני וכל בכירי הארגון שלו והואשמו בעבירות קשות, כאשר על דומרני עצמו נגזרו שש שנות מאסר. איך זה קרה? מתברר שהעבריין השלישי שנמלט בצומת אשדוד יצר קשר עם המשטרה והפך לעד מדינה.
שלום דומרני. צילום: אליהו הרשקוביץ
חביב היה נפגש איתו בדירות מסתור, לוקח ממנו את מכשירי ההקלטה, מדובב אותו, חוקר אותו ומסייע באיסוף הראיות נגד ארגון הפשיעה ונגד העומד בראשו.
עד המדינה סיפק למשטרה מידע על שישה ניסיונות חיסול לפחות שסוכלו ברגע האחרון. פרט לדומרני עמדו במרכז הפרשה שני ראשי ארגוני פשיעה שפעלו לצדו – עמוס לביא מרחובות ויוסי אדרי מאשדוד. “אני עשיתי את הסכם עד המדינה איתו”, מספר חביב. “כמובן שהאדריכל של הסכם זה היה יגאל קלימיאן (מפקד הימ”ר אז), אבל אני חתמתי איתו על ההסכם שהפליל את החבורה הזאת והייתי שותף לכל המעצרים הראשונים”.
עודד חביב לוחץ את ידו של הסנאטור דאז, ברק אובמה בשדרות
איך עשית את המעבר הזה ממי שחקר את הפרשיות הכי גדולות ומורכבות לזה שמייצג בסוף את העבריינים הללו?
“אי אפשר להגיד שזה מעבר קל, אבל אני באופן אישי חושב שכל אדם זכאי לייצוג הכי טוב שיכול להיות. אני יכול לבחור את מי לייצג. אני שוקל כל מקרה לגופו, יש לי קווים אדומים, אבל אני מעדיף לשמור אותם לעצמי. בסופו של דבר צריך לזכור שרוב האנשים שנחקרים במשטרה הם לא עבריינים”.
אבל יש גם כאלה שכן ביצעו עבירות, אפילו עבירות חמורות.
“נכון, לא כולם זכאים. אבל לפעמים האסטרטגיה של ההגנה היא לא על עצם השאלה האם הלקוח ביצע את העבירה או לא, אלא על האחריות הפלילית שלו או על השאלה האם הוא צריך להיות במעצר או לא. המחלוקת היא לפעמים על הדברים הללו, בעוד המשטרה חושבת ככה, אני חושב אחרת”.
בית המעצר בכלא שקמה. צילום דוד לוי
שזה מוזר, כי אם עדיין היית במשטרה, היית גם חושב אחרת. אין אמת אחת?
“יכול להיות שהייתי חושב אחרת, ויכול להיות גם שלא. בסופו של דבר העבודה היא שיש פה שני צדדים, על זה אין ויכוח. אבל לא תמיד הדברים הם שחור או לבן. לפעמים אתה מגן על אנשים שאתה יודע שביצעו את העבירה בנסיבות מסוימות, אבל לא בטוח בכלל שהם צריכים לשבת בכלא. אגב, יש גם אנשים שממשיכים בפעילות עבריינית מהכלא, אז אני בכלל לא בטוח שזה הפתרון. בסופו של דבר כולנו מעוניינים להגיע לאמת, יש הרבה מאוד תלונות סרק ושקרים”.
עו"ד עודד חביב. צילום: פבל
תלונת סרק על הריגה
כשחביב מדבר על תלונות סרק, הוא יודע על מה הוא מדבר. אחד המקרים שזכורים לו זו תלונת סרק כנגד אדם שנטען כנגדו שהוא הרג אדם אחר. “זה היה אירוע שהתרחש דווקא לא מזמן, בשנת 2015”, נזכר חביב. “הגיעה אלינו חיילת וסיפרה שכמה שנים קודם לכן היא הייתה באיזו מסיבה על חוף הים באשקלון, במהלכה אחד המשתתפים הטביע את חבר שלו. בדקנו את התאריכים ואכן הייתה טביעה קטלנית באותו יום. באותו רגע נכנסו למצב של חקירת מקרה רצח, הבאנו אותה לזירה ועשינו שחזור, כשהיא מספרת לפרטי פרטים מה בדיוק אירע באותם רגעים. כבר בהתחלה הייתי די בטוח שהיא משקרת, אבל עשינו כמובן חקירה מקיפה, בדקנו ואספנו עדים. שבוע שלם עבדנו רק כדי להוכיח שהיא משקרת. בסופו של דבר היא נחשפה והודתה בשקר. צריך להבין שאנשים לא נרתעים ויש הרבה מאוד מקרים של תלונות שקריות ומצוצות מהאצבע שמגיעות ממניעים כאלה ואחרים, וזה הופך לכדור שלג שמתגלגל.
בשורה התחתונה צריך לחפש ולחקור כדי להגיע לאמת. צריך לזכור שיש גם מקרים שבהם חשודים מודים בעבירות שהם לא עשו בכלל כי הם חלשים ולא עומדים בחקירה”.
עצור מובל לחקירה. אילוסטרציה: דוברות המשטרה
יש לך דוגמה למקרה כזה?
“בשנת 2009 נרצחה באשקלון סאמר אבו ג’ומעא, צעירה בדואית גרושה ואימא לילדה קטנה. אימא שלה (המיסטיקנית זכיה אבו עצא, ד”ל) קיבלה שיחת טלפון שבה אמר לה מישהו שהוא רצח את הבת שלה ושתבוא לראות אותה. אנחנו גם הגענו למקום ומצאנו אותה שחוטה. החשד המיידי שלנו נפל על בן הזוג של האישה, בדואי מהפזורה. הוא גם עשה הכל כדי שנמשיך לחפש את החשד נגדו, הגיע לאזור של הבית וכשראה את השוטרים השליך סכין, וגם הילדה הקטנה אמרה שראתה אותו ‘עושה דם לאימא’. במהלך החקירה התחזק החשד נגדו, והוא גם הודה בפני המדובבים שהוא ביצע את הרצח. ימ”ר לכיש היא יחידה מעולה, שאף פעם לא נסגרת על כיוון אחד, גם לא כשיש לנו הודאה. במקביל המשכנו לבדוק את המספר הטלפון ממנו קיבלה אימה של הנרצחת את השיחה. בסופו של דבר התברר שמי שביצע את הרצח הם אחיו של הגרוש, שנשלחו על ידו. מצאנו גם את הסכין, ועליה מצד אחד הדם ומצד שני הדנ”א של החשודים. אני הייתי זה שבישרתי לחשוד הראשון שהוא נקי והולך הביתה והוא פרץ בבכי. ולמה הסיפור הזה חשוב? כי הוא ממחיש עד כמה אסור להינעל על כיוון אחד”.
בסופו של דבר אתה סוג של מנצל את הידע שלך מחדרי החקירות לטובת הלקוחות שלך? אתה מכיר מקרוב את השיטה, את הדרך, את נקודות התורפה.
“אני לא הייתי משתמש במילה ‘מנצל’, אבל ללא ספק כמי שגדל במשטרה, אני מכיר את ההתנהלות, את תרגילי החקירה ואת דרכי המחשבה. כן, מהבחינה הזאת יש לי יתרון עצום על עורכי דין אחרים שלא גדלו במשטרה. אני כרגע נמצא בצד של מי שמגן על אנשים שחשודים בביצוע עבירות, וזה טבעי והגיוני להשתמש בידע שצברתי. אני לא ‘מנצל’ את זה לטובתי או לטובת הלקוח, אני משתמש בזה כדי להגיע לאמת”.
