הפרשות שלנו עוסקות בצרעת, צרעת היא מילה קשה. גם הצר וגם הרע מופיעות בה. נגע הצרעת הוא לא ממש מחלה, אלא תופעה רוחנית שבאה לידי ביטוי דרך נגעים בגוף. תפיסה הוליסטית של גוף ונפש. המקרא רואה במחלות, והצרעת בראשן, עונש על חטאים ומקפיד לתאר את נגע הצרעת ככזה הבא על פגיעה שפגע אדם בדיבור רע ובהרעלת החברה.
התנ"ך ראה בצרה הזו דרך של דיאלוג בין שמים לארץ, שבא להתריע מפני בני אדם שרמסו את כבודם של אחרים. הבה נלמד מהמקרה של עוזיה מלך יהודה. עוזיה נחשב לאחד מהגדולים שבמלכי יהודה. הוא הצליח להוביל את יהודה להתעצמות כלכלית, מרחב שליטה אזורי ומעמד בכיר בקהילה הבין לאומית, ובכל זאת, התנ"ך לא חוסך את שבט הביקורת ממנו. הוא נאלץ לפרוש מכיסא המלוכה בבושת פנים, או ליתר דיוק בצרעת נוראית. את שארית חייו בילה "בבית החופשית" (שהוא ביטוי נקי ומכובס לסוג של בית סוהר). ספר דברי הימים ב', (כו) מנמק את הצרעת כך: "וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית".
אייל חסאן. צילום: איריס חסאן
הנה כל הסיפור. כשאתה עולה למעלה אל תשכח מאין באת. אתה נושם אוויר פסגות ושוכח שכל מנהיג אינו אדון אלא משרת. הצרעת אינה מחלה מדבקת ששייכת לאוכלוסייה מסכנה ומוחלשת. זוהי בשורה מוסרית חברתית שמגדירה גבולות ובעיקר, את גבול גובהו של של כל אדם. בדידות היא עונש קשה. מה אשם המצורע שכך עונשו?
המדבר דיבור שלילי גורם לסכסוכים בין בני אדם וגורם לבדידות ולפילוג של איש מרעהו. אי לכך החברה מעבירה אותו סדרת חינוך. סביר, שעתה הוא רוצה בחברת כל אדם יהא אשר יהיה. מתוך בדידותו לא נותר לו אלא להתבונן באדם שנאסר עליו להיות בחברתו מרחוק, הוא מתאווה לקרבתו, ורואה את מעלותיו. בכך מתוקנת הראייה השלילית שהובילה אותו לדבר סרה. אחרי לימוד שכזה הוא חוזר לחברה אוהב ומחבר בין אנשים. בימי העומר כאשר אנו מתוודעים על מותם של 24,000 תלמידי חכמים שלמדו תורה כל היום אבל לא נהגו בכבוד זה לזה חשוב שכולנו ובמיוחד מנהיגי העם ידברו טוב איש לרעהו יחפשו יד מאחדת ופחות פלגנות.
ועוד מסר חינוכי נמצא כאן, במשנה נאמר: "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו" (נגעים פרק ב', משנה ה'). אדם מתקשה לראות את נגעיו שלו: קל לו לזהות את מה שהזולת נגוע בו, אבל קשה לאדם להכיר בנגעים של עצמו. ר' מאיר (מגדולי התנאים המאה השנייה, טבריה) מוסיף על כך: "אף לא נגעי קרוביו". האהבה והמגע התדיר ששוררים בין אדם לקרוביו, משבשים עליו את ראיית הנגעים בהם הם נגועים ולכן עלינו לאהוב את קרובנו ובוודאי את עצמנו אבל לשים לב גם לתקלות אצלנו ואצל קרובנו.
דיני הטומאה והנגעים בפרשה דנים בהסגר – עפ"י הנחיית האל ה"נגועים" יובאו לאהרן הכהן או לבניו הכהנים. הכהן רואה ובודק את האיש הנגוע, אומד אותו בעיניו ומכריע האם לפניו נגע טמא ומטמא או שמא נגע סתמי טהור ההשלכות משמעותיות: אם הנגע מוכרז כצרעת טמאה, האדם נדון לנידוי, לחרם, ליציאה מהמחנה, עליו לנהוג במנהגים המזכירים אבלות. ואם הנגע טהור הרי שאין כל מניעה שהנגוע ימשיך וייהנה מחברת בני אדם. יש פרשנות שהתורה נותנת כאן דבר שלווא דווקא שלילי – הסגר. זמן של התבודדות. שבוע לחשוב על עצמך, לעשות סדר, כלומר לעשות פאוזה להירגע.
כמה קשה ומורכבת מלאכתו של הכהן. הכהן לא רואה רק את הנגע אלא גם את הנגוע, את האדם כמכלול, את מצוקתו הנפשית אולי, שהביאו מחלות עור שחלקן הגדול הוא ביטוי של מתח נפשי או מצוקה רגשית.
התלמוד סוקר את יחס החברה למצורעים, ובדרך כלל "ממש מנדה" אותם. "האחר הוא אני" אפילו לא באופק! רבי יוחנן (המכונה גם בר נפחא; 180–280 לערך, טבריה) הקצין ונהג להזהיר אנשים מפני הזבובים שייתכן שעקצו חולי צרעת. אחרים נמנעו להסתובב במחיצתם של המצורעים, ולא נכנסו לביתם, אחרים (הגזימו לגמרי) לא קנו ביצים שהוטלו באזור שיש בו מצורעים. רק אחד הנו המודל עבורי ועבור רבים מאנשי החינוך – רבי יהושע בן לוי. האמוראי ר' יהושע (תחילת המאה השלישית לספירה) ישב עם המצורעים בכיף ולמד תורה. כששאלו אותו תלמידיו – הכיצד? ענה ושאל: התורה מעלה חן על לומדיה? ענו תלמידיו – בוודאי! ולכן, בוודאי שהיא גם מגינה עליהם.
שימו לב כמה גדול רבי יהושע – רוב החכמים נקטו בשיטת פחד. לגיטימי. הם מזהירים מתופעות שיכולות להדביק, מרחיקים עצמם, אבל שוכחים כי המצורעים הם קודם כול אנשים ורק אחר כך חולים. רבי יהושע מדבר על אהבת אדם יחד עם אהבת התורה. הוא אוהב אנשים ואוהב תורה, והלימוד המשותף מאפשר לו לפגוש את המצורעים באמת, להקשיב להם, להאיר את חייהם ולהוציא מהם את הטוב.
בכל עת ראוי שנשנן – הנהגה הרואה אנשים על מצוקותיהם, המקשיבה למה שהם אומרים ומה שאינם אומרים, המכילה את האחר ואת השונה היא המודלינג. הנהגה הקשובה לנגעיהם ומצוקותיהם ילדים ומבוגרים בסיכון, היא הנהגה המרחיבה את גבולות ההכלה שלה ומאפשרת לציבור מגוון להרגיש חלק בלתי נפרד. ולכן, הדרך מתיקון היחיד לתיקון עולם היא דרך ההכלה והאהבה.הדרך המאחדת והערכית שמנהיגיה מחפשים את היחד ואת המאוחד, מאירים את הטוב ונמנעים מהרע!
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
