הכותל המערבי. צילום: אייל ורשבסקי

בין ראש השנה ליום הכיפורים

הרב ערן טמיר, ראש ישיבת "אורות אשקלון" אפרידר, מסביר במאמר השבועי מדוע יום הכיפורים שונה מראש השנה וכיצד הם משלימים זה את זה

פורסם בתאריך: 29.9.17 07:29

שני ימי דין — ראש השנה ויום הכיפורים — לכאורה דומים אך מאוד שונים. בראש השנה אנו אוכלים ושותים, ואילו ביום הכיפורים צמים ומתענים. בראש השנה אנו עוסקים בתפילה בהמלכת ה' על העולם על ידי תקיעת ושמיעת קול, כנהוג בזמן המלכת המלכים, ובתפילה אין שום זכר לחטאינו ובקשת סליחה ומחילה, וידוי וכפרה עליהם. ואילו ביום הכיפורים כל הזמן עסוקים אנו בהזכרת חטאינו לפרטי פרטים ובבקשת סליחה, מחילה וכפרה עליהם, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בווידויים הרבים ובסליחות הרבות אשר אנו אומרים בתפילה בפירוט רב במהלכו של כל יום הכיפורים.

הרב ערן טמיר

מהו אפוא ההבדל העקרוני בין הדין האלוקי החל בראש השנה לדין האלוקי החל ביום הכיפורים, ומדוע נזקקים אנו לשני ימי דין שונים אלו?

מבאר הרב נבנצאל בשיחותיו לראש השנה שההבדל העקרוני בין שני ימי דין אלה מתבאר במשל שמבחין בין שתי הדרכים אשר באמצעותן ניתן לשבור ולהרוס קיר: הדרך האחת על ידי הכאה בקיר בפטיש חזק, לשבור לבנה אחר לבנה מהקיר, עד שאט-אט יתמוטט וייהרס

הקיר כולו. בדרך זו אנו מתמודדים עם הקיר בדרך ישירה, באופן חזיתי עמו ונגדו.

הדרך השנייה שונה לחלוטין: חפירה מתחת לקיר ללא נגיעה בו כלל, על מנת לערער את היסודות שעליהם ומכוחם עומד הקיר, עד אשר תהיה החפירה מספיק עמוקה, ולא יהיה לו על מה לעמוד וממילא יתמוטט וייפול.

והנמשל: חטאינו וחסרונותינו דומים לקיר גבוה קיר שלילי שבנינו כל השנה כולה על ידי מעשינו. בראש השנה — אשר כשמו כן הוא — הראש, השורש העומד ביסוד הכול, איננו מתעסקים כלל עם הקיר, דהיינו עם פרטי החטאים עצמם, שהם התוצאה המעשית החיצונית של הראש והיסוד המקולקל, אלא עוסקים אנו בסיבות העמוקות ובגורמים הפנימיים של החטאים, ביסודות שעליהם עומד קיר חטאינו. יסודות אלו הם המחשבה והרצון שלא היו מכוונים ליסוד האחד שבו הכול תלוי ועליו עומד הכול. כי לו היה ברור לנו שה’ מלך, שה’ מולך וה’ ימלוך לעולם ועד, אילו “שיוויתי ה’ לנגדי תמיד” היה חקוק בתוכנו באופן מוחלט, לא היינו חוטאים כלל, שהרי מחשבותינו ורצונותינו האנושיים היו מכוונים למחשבות והרצונות האלוקיים באופן מושלם ללא פוטנציאל חטא כלל!

לכן בראש השנה, שהוא הראש, היסוד והשורש לכל חטאינו המעשיים, עוסקים אנו בחפירה הרוחנית על מנת לתקן את שורש החטא וסיבותיו. אנו עסוקים בבניין התודעה והרצון שלנו באופן הנכון על ידי המלכת ה’ עלינו ועל חיינו ובשמיעת קולות השופר המהווים את מעמד ההמלכה (כדעתם של חלק מהמפרשים) בשיא עומקו ועוצמתו.

רק לאחר שעסקנו ביסוד החטא ובסיבותיו הפנימיות בראש השנה מגיע השלב השני ביום הכיפורים. ובו צריכים אנו לשבור את החטאים המעשיים לפרטי פרטיהם על ידי שלושת ממדי התשובה המעשית הנדרשת מאיתנו:
א. הכרתנו את חטאינו, לקיחת האחריות עליהם, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בווידויים הרבים לפי סדר האלף-בית שאותם אנו אומרים במהלך כל תפילות יום הכיפורים.
ב. חרטה, בקשת סליחה ומחילה עליהם, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בסליחות הרבות שאותן אנו אומרים בסופה של כל אחת מחמש התפילות שביום זה.
ג. קבלה לעתיד. בקבלתנו לעתיד שנשתדל לא לעשותם שוב בהמשך חיינו.

מכאן גם מובן השוני באופיים של שני ימי דין אלו, ומתוך כך בהתנהגותנו בימים אלו. בראש השנה אנו אוכלים ושותים משום שאנו שמחים במעמד ההמלכה האלוקית עלינו ועל העולם כולו, המתקן באופן שורשי ויסודי את כל קלקולינו. זהו הגילוי החיובי הנובע מתוך הדין, ואילו ביום הכיפורים אנו מתענים עינוי המסמל את הצער הנובע מצמצום כוחות החיים החומריים שלנו, המתגלה בחמשת העינויים שביום זה על מנת לאזנם לאחר שנכנענו אליהם כאשר חטאנו. זהו הגילוי השלילי הנובע מתוך הד, אשר בא לידי ביטוי גס בווידויינו ובקשת סליחתנו. אם כן, שני ימי דין שונים זה מזה אך משלימים זה את זה.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר