פרשת תְּצַוֶּה מתמקדת בכהנים ובקדושתם. אחרי העיסוק התמידי במנהיג, הנביא, משה הנפלא, התורה מביאה אותנו למנהיגי הפולחן – הכהנים.
מכך ניתן ללמוד שמנהיגות מחייבת עבודת צוות. צוות של הנהגה צריך להיות מורכב מאנשים בעלי תפקידים שונים, נקודות חוזקה שונות, ואולי אף, מזג אישי שונה ונקודות מבט שונות. חברי הצוות חייבים כולם להיות פתוחים לביקורת, ולהישמר בלי הרף מפני היסחפות לחשיבה קבוצתית אחידה. תפארתה של היהדות היא על התעקשותה כי קול מצַווה אחד קיים רק בשמיים. כאן, על פני האדמה, אסור שיהיה אף פעם לאדם יחיד מונופול על ההנהגה.
ומכאן לגיבורי הפרשה, הכהנים. הבה נעבור ונלמד על ערך חברתי – קבלת האחר, השונה וחשיבות המאחד בתוכנו: הכהן הגדול נושא על חזהו שתים עשרה אבנים שונות, בצורתן ובצבען, האבנים הן סמלם של שבטים שהם שונים באופיים, שמתנקזים יחד אל תוך חזהו-ליבו-תודעתו. המסר התמידי והאקטואלי – לעתים החברה הישראלית חווה תופעות של רדיפה והשתקה של קבוצות שלא מתיישרות עם הקו הרעיוני של המנהיגים, תוך חוסר סובלנות למגוון דעות, צבעים וזהויות. חשוב תמיד לחדול מהשיח הרעיל והנפיץ בנושא ולזכור, שפרשת תצווה מלמדת אותנו שמנהיגות אמיתית היא זו הנושאת על חזה את המגוון שבעם ורואה בו ברכה, את עושר הדעות וההשקפות, חוגגת את שלל צבעי הקשת ושוללת חד-גוניות. זה מה שנצפה מעצמנו.
אייל חסאן. צילום: איריס חסאן
הפרשה קובעת שהכהנים הראשונים, יתקדשו לעבודת הכהונה דווקא על ידי לבישת הבגדים. אנחנו מדברים על קדושה. על פוטנציאל לחיבור קרוב ואינטימי יותר עם האלוהות שהבגדים האלה מאפשרים. מה יש בהם בבגדים שהם מאפשרים כזה דבר? מדוע הכהן הגדול זקוק לבגדים מפוארים כל כך? מה פשר ההופעה המאוד מהודרת הזאת?
האם לא היה ראוי לבקש מהכהנים, ובייחוד מהכהן הגדול, שיופיעו בבגדים פשוטים יותר, ללא זהב ואבנים יקרות, (כפי שהכהן הגדול היה עושה ביום הכיפורים, כשנכנס לקודש הקודשים).
התורה מסבירה שהלבוש אמור ליצור מראה מכובד ופאר. הרמב"ן (1194-1270, ספרד, עכו) מוסיף שהבגדים לבושי מלכות הם. אחד ההסברים לבגדים הייחודיים הנו "לכבוד ולתפארת". כלומר הכהן הגדול נכנס לתודעה חדשה ומאבד את תודעת האני – הבגד יוצר בכהן את תחושת גודל המעמד ואת תודעת השליחות שלה נועד. בתוך בגדיו המיוחדים שליחותו נשמעת לו, לכל מקום שאליו ילך הכהן הוא יזכור את מי הוא מייצג ומשרת, האבנים הטובות שהכוהנים מוקפים בהן – צריכים להזכיר להם שעליהם לשמור אותנו, בני ישראל בתודעתם. הכהן מתלבש בעבור כולנו, בתפארתו נתרגש כולנו. כל פריט לבוש צריך להיות במקומו ובסדר הנכון. יש לכהן הגדול פעמונים המזכירים לו בלכתו מהיכן קיבל את כבודו. הכל על מנת שלא יסטה, שלא יירדם וירום ליבו מעל אחיו חלילה.
למעשה, הפרשה מבהירה כי אחד הכלים שיכולים לסייע לאדם הנו הבגד שילבש. לכן בכל ראיון עבודה האדם יופיע בלבוש ההולם את התפקיד. כל רופא יופיע בחלוק לבן ועובדי ציבור רבים כמו גם טייסים ודיילים, אחיות ועוד יופיעו בתלבושת אחידה מייצגת ומכובדת.
אבל, הלבוש משפיע גם על הלובש עצמו. הטייס הלובש מדי טייס לא ישכח לרגע את חשיבות התנהלותו בגובה אלפי מיילים. מסקנה אחת – "הבגד עושה את האדם".
מאידך, חשוב לזכור, יש גם סכנה בהתמקדות רבה מדי בהופעה החיצונית. לפעמים, מרוב עיסוק בלבושנו נשכח מהו רצוננו הפנימי האמיתי. אולי, הבגד הנו תחפושת או כיסוי ואנו רוצים להרשים את הזולת או את עצמנו בזכות הבגד? מסקנה שניה – הבגד אינו עושה את האדם, אלא מעשיו.
הפרשה שלנו שכל כולה קולקטיב של בנייה משותפת של המשכן עלולה ליצור מוסד אליטיסטי שמגדל משפחת כהנים אחת בלבד ונותן בידיה כוח רב והון עצום. האם הכהנים השתמשו בכוחם הגדול בתבונה? האם הבינו שהבגדים אמורים לרסן אותם? לצערנו, פעם אחר פעם לא. ראינו גם ראינו שלצד התפקיד הקשה, האחריות וההתעסקות באוצרות העם כך גם הפיתויים וההתמודדות, ולמרבה הצער, כהנים לא מעטים נכשלו במשימה ומעמדם ניתק אותם מההמון. זהו מסר לכל מנהיגנו אל תשכחו לרסן את כוחכם, היזהרו להתנתק מההמון. יותר אהבה, יותר הקשבה, יותר אמונה בין אדם לאדם (בדיוק כמו בשיר "יותר" – המצורף).
הפרשה עוסקת גם בקרבן התמיד. הצורך להעניק ביטוי מוחשי לקשר בין העם לאלוהיו יצר את קרבן התמיד. קשה לרבים לכתוב על קרבנות. הנפש העדינה שלנו לא אוהבת את זה. קשה לעכל את התזת הדם, את השחיטה ואת הכאב של בעלי החיים. התורה בוודאי לא מטיפה לצמחונות, (ולטעמי חבל שכך) אבל, צריך לזכור שבמזרח הקדום הקרבנות היו המוניים וכללו גם קרבנות אדם.
בכל זאת, מדוע צריך להקריב את קרבן התמיד?
בתורה שלנו לכל דבר יש חשיבות – קרבן התמיד הוא המצאה מקורית שיצרה דפוס שגרה מסודר לעם. סדר יום קבוע, מסגרת ועוגן. ומכאן חשוב שנבין את הצורך בשגרת לימודים, שגרת עבודה ושגרת התנהלות בבית. לשגרה יתרונות רבים – היא מונעת הפתעות ויוצרת תוכן מסודר לחיים. לעומתה, שבירת השגרה, חוסר סדר, איחורים ובלאגן יובילו למיני אנרכיה בכל בית או ארגון.
זו הסיבה שאנו מדגישים גם הנחיות מאתגרות. לכן, כשאנו מקפידים על אמנה ותקנון, על הצהרת בריאות ומסכות, כשאנו דורשים סדר, וכשאנו מעירים על איחורים ודורשים משמעת, זכרו את יתרונותיה של המסגרת והשגרה והבינו זאת.
עבודת צוות, השגרה והסדר, המשמעת והתקנון הם נכס חשוב להצלחה בכל – הם ארגז כלים מעשי במשפחה ובעבודה.
שבת שלום.
פרשת השבוע תְּצַוֶּה מוקדשת לרפואתו השלמה של דניאל יוסף בן מוריה לבית משפחת זגורי.
יותר
מילים: יהונתן גפן
נלמד לחיות עם מה שיש,
לא נחפש דבר אחר,
אבל נמשיך ונבקש
מילת תפילה אחת יותר.
מתי נהיה יותר קרובים
עד שנרגיש ונוותר?
כולם רוצים להיות טובים,
אבל אפשר היה יותר:
יותר אהבה,
יותר הקשבה,
יותר אמונה בין אדם לאדם,
יותר שלום, יותר תקווה,
פחות קנאה ושנאת חינם,
יותר נשמה,
יותר אלוהים,
יותר הבנה ביני לבינך,
יותר שמחה, יותר חיים,
פחות לבד, יותר איתך.
נלמד לחיות עם מה שיש,
לא נחפש דבר אחר,
אבל נמשיך ונבקש
מילת תפילה אחת יותר.
יותר שמחה, שלי, שלך,
הרבה יותר מילים חמות,
פחות שקרים, פחות דמעות,
פחות למות, יותר לחיות.
יותר אהבה…
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
