פרשת ניצבים: על חזון, תיקון ותשובה

בפרשה שלנו הרבה אישומים ואזהרות, תקוות ואפקט התשובה, וברשותכם ניגע גם ברעיונות חינוכיים.

משה אומר לעם "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם…", יש פרשנים שמוסיפים ואומרים "היום" – זה ראש השנה. זה היום בו כולנו ניצבים לפני ה'. בתורת החסידות הכוונה כאן לכל חלקי הנפש באדם, לכל מי שעשה טוב ופחות טוב לפני ראש השנה בכל השנה הקודמת.

משה מדבר אל "כל בני ישראל", ה"נצבים היום". אבל מיד מתכוון גם לדורות הבאים "וְלא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת… כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם… וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם".

דברי הברית של גדול מנהיגנו מציירים תמונות של העתיד לבוא, זה בדיוק כמו יצירת חזון לארגון או בית הספר: כותבי החזון מנסחים ומציירים את תמונת המצב העתידית. לאן רוצים שנגיע. כמה יפה שמשה כורת ברית עם מי שעדיין לא נולד ומגדיר אותו שותף לברית שלא היה לו חלק בה – משה דמות חינוכית הרואה קדימה, לאופק. נדיר.

אייל חסאן. צילום: פבל

ומה עוד לומדים מכך – הורה יודע שמעשיו ודרכו ישפיעו על עתיד ילדיו ולכן כל הורה שיש לו ילדים שהוא אחראי לחינוכם, אמור להפגין דוגמא אישית וכך יסייע לצאצאיו להיות שותפים גם הם לברית, ואותו דבר יעשו הילדים לבניהם – נכדיו.

אך האם קל להיות הורה ומספיקה דוגמא אישית והתווית דרך? לא תמיד – ראינו גם ראינו שמשה ודוד יעקב ושלמה חזקיהו ועוד לא תמיד הצליחו בחינוך הבנים שלהם ובעקבות כך נגרמו אסונות.

כל ילד, גם אם חונך היטב, עדיין בידיו היכולת לפרוק את העול, ללכת בדרכים אחרות, ולכן בפרשה מופיע רעיון התשובה והתקווה לשינוי בכל מצב. התשובה והתיקון הם הם הרעיון המרכזי בראש השנה ובעשרת ימי תשובה.

הפרשה מלמדת אותנו שיעור בלקיחת אחריות כאשר קובעת "לא בשמים היא…" ו"לא מעבר לים היא". התשובות לשאלות של איך לנהוג לא נמצאות מעבר לים ולא אצל הנביאים, אלא הרבה יותר קרוב ממה שנראה לך, ההכרעה המעשית בכל שאלה אפוא, לא "בשמים", בידי נביא כלשהו, ולא "מעבר לים", בידי "חכמי הדור הרחוקים", אלא בידינו, "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ … לַעֲשֹתוֹ" – בידינו הרשות, בידינו הסמכות, בידינו האחריות. האדם למעשה קברניט חייו, אדון לגורלו, מכריע הכרעות ונושא באחריות להן בעצם בחירת דרכו. זה מה שמנהל המחוז דורש מאיתנו המנהלים והמחנכים, זה מה שהנחה אותנו ראש מינהל החינוך, יובל זוזט. פרואקטיביות, זהירות ואחריות, ותודה לאל רבבות ילדים ונערים חזרו ללמוד בכיתות.

פרשת ניצבים והמסר אתם ניצבים מבטאת עוצמה אופטימיות כי מה שלא יהיה עם ישראל הוא עם הנצח, הפרשה מעמידה את העם כולו לאחר רשימת הקללות ואומרת להם – גם אם בעתיד יקרו לעם הזה דברים נוראים. זכרו "אַתֶּם נִצָּבִים", לעולם תישארו עומדים על רגליכם, זקופים.

פרשת ניצבים מציגה את חזון הגאולה הלאומית ומבהירה: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ".

ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, קבע שקיבוץ גלויות היה "עיקר המהפכה היהודית" במאה ה-20, שאותה הקפיד להגדיר כ"מהפכה יהודית". בן-גוריון האמין, כי חזון השיבה וקיבוץ הגלויות הוא ייעודה ו"טעם קיומה של מדינת ישראל" – ללא מימוש חזון הגאולה הלאומית, תתרוקן מדינת ישראל "מתוכנה ההיסטורי", ותימצא מתכחשת לעם היהודי לדורותיו (ולטעמי, גם לחזון פרשת השבוע). לביסוס עמדתו ציטט בן-גוריון את האמורא רבי יוחנן, שקבע: "גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ".

אבל בלי ביקורת ותובנות אקטואליות אי אפשר – חווינו קיבוץ גלויות, השגנו הישגים נדירים בארץ, השיח יהפוך מחבק ומאחד? האם מנהיגים יבינו את מגבלות הכוח ויראו את טובת העם לפניהם? האם הם ניצבים בפנינו עם כנות ואחריות יושרה ודאגה לעתיד? האם כולנו נשמעים להנחיות משרד הבריאות והחינוך? ימים יגידו, אני אופטימי ומודאג כאחד.

ולסיום, תמיד לקראת חגי תשרי אני נזכר בסיפורים המיוחדים על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב (נפטר בתשרי 1810) שנקרא סנגורם של ישראל משום שדן כל איש ישראלי לכף זכות. רבי לוי יצחק בענווה שלו העיד על עצמו ש"העולם הוא טוב ולא רע, והרי לך סימן מובהק, שהוא סובל אדם כמוני…".

אסיים בברכה קטנה שכתבתי ברוח רבי לוי יצחק מברדיצ'ב (מבוססת גם על דברים שקראתי):

שנה טובה ברוח רבי לוי יצחק

לו היה רבי לוי יצחק מברדיצ'ב חי קצת לפני תשפ"ב
מה היה ר' לוי יצחק כנראה עושה עכשיו?
היה ר' לוי יצחק מאיר פניו,
עוטה בזריזות כפפות על ידיו,
שם מסכה על זקנו הלבן,
ואץ-רץ לו אל בית הכנסת, כמובן.

אל ארון הקודש ניגש
וקורא בקול נרגש:
ריבונו של עולם! אב הרחמן!
ראה את בניך, זה לא יאומן!
נתונים בלחץ, בצרה משונה,
אין בית שממנהגיו לא שינה,
הסכנה אורבת בכל המקומות
ובכל זאת לא זונחים את הכיתות.
ערים אדומות כתומות וירוקות.
מיליוני תלמידים באלפי מוסדות.

והאימהות והאבות – במה עסוקים הם כל היום???
כמובן בהכנות לחג העומד לבוא.
אך הקשב נא, אבא אוהב,
באיזה שאלות המורות עוסקות בכל לב:
איך נשלח יד עוזרת לחברים המתקשים
איך נצליח מרחוק לשמח את הילדים הנעדרים?
איך נשתתף בשמחה של מכרים וזקנים ?
איך נעביר עוד שיעור וחיזוק למתעניינים?
איך נפעל למען בדיקות וחיסונים
באלה השאלות מתלבטים … ומתחסנים.

ומה יעשו הכהנים בחגים,
כשה"ציבור" עם תו ירוק עומד לפניהם ומתפלל –
כיצד באהבה יברכו את ישראל?
קוראים כולם אליך, רחם, הבט נא,
לא הגיעה העת שתשלח גאולה ורפואה שלמה השנה???

בברכת שנה טובה ושמחה לכל בית ישראל.

רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"