עקדת יצחק ציור בסגנון טנבריסטי מאת קאראווג'ו. מתוך ויקיפדיה
עקדת יצחק ציור בסגנון טנבריסטי מאת קאראווג'ו. מתוך ויקיפדיה

פרשת וירא: על ענישה קולקטיבית ונאמנות לאל

במה היה גדול אברהם מנח? והאם אלוהים דורש צייתנות עיוורת ממאמיניו? אייל חסאן עם פרשת השבוע מזווית קצת אחרת

פורסם בתאריך: 5.11.20 20:35

פרשת וירא עמוסה באירועים. ראשיתה מפגישה את אברהם היושב בפתח אוהלו בחום היוקד, עם שלושה אורחים מסתוריים המבשרים לו בין היתר על הולדתו הצפויה של בנו יצחק. עוד מבשרים המלאכים לאברהם על כוונתו של האל להשמיד את סדום, העיר המזוהה עם כל מה שרע בעולם: שחיתות מוסרית, רוע ועוולות חברתיות.

ברשותכם ניגע בערכים אוניברסאליים העולים מכך שאברהם מתווכח עם הקב"ה ומגן על סדום ועמורה. פעם סדום הייתה בבחינת גן עדן, האזור לא היה מדבר צחיח שבמרכזו ים המוות, אלא ארץ רוויית מעיינות, מחצבים, אילנות ושפע כל טוב. מה שהחריב את גן העדן היה חוסר הרגישות החברתית, האטימות. בסדום העשירה לא נשמעו קולות החסד, הרחמים והמצפון ומה שאפיין עיר זו היה אטימות וחוסר הרגישות החברתית. כמה עצוב, כמה רוע ובכל זאת אברהם מגלה רגישות גם לעיר אכזרית זו.

אייל חסאן. צילום: פבל

אייל חסאן. צילום: פבל

בפרשת בראשית הקב"ה מתייעץ עם מלאכיו  (עפ"י חז"ל) כאשר ביקש לברוא את האדם "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ". במעשה זה מבקש האל לקבוע רף שמנהיג חייב לשתף את יועציו לפני כל החלטה גורלית. אם אלוהים מכניס בסוד העניינים את אברהם לפני שמחליט לפעול נגד תושבי סדום החוטאים, הרי שאנו חייבים ללמוד מכך.

ואברהם, כמה גדול הוא, לא מקשיב פאסיבי: בסיפור המבול, נח לא לימד סנגוריה על האנושות, בניגוד לו, אברהם מפגין תעוזה ומנהל מול אלוהים משא ומתן. אברהם עומד כאן במעלה אחת מעל נח. בעוד נח שתק מול אנושות שנחרבה והושמדה, הרי שאברהם עומד ומתווכח בעבור עיר אחת, סדום שאין בה ולו עשרה צדיקים.

אברהם מציג טיעונים הקשורים בצדקה ומשפט, טיעונים הקוראים לאלוהים להימנע מענישה קולקטיבית של צדיק עם רשע, והמלצה על הצלת כל תושבי סדום החוטאים בזכות צדיקים.

אבי האומה שלנו, בענייני אמונה – צייתנותו עיוורת (כמו בסיפור העקידה שבפרשה) אבל בכל האמור בצדק, אברהם מתווכח ומתמקח ומגלה רגישות חברתית יוצאת דופן ופונה אל האל בשאלה רטורית המביעה תמיהה: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע".

אנו למדים מכך גם את עקרון הדאגה לכולם וגם את העיקרון שקבע יאנוש קורצ'אק מאוחר יותר, שלהיות מחנך זה בראש ובראשונה לשמש דוגמא – כאשר אברהם מבקש מאלוהים לנהוג על פי הכלל "נאה דורש נאה מקיים" – אלוהים דורש מאברהם ומצאצאיו "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" ולהנחיל עקרונות אלו לאנושות כולה  ולכן, הוא אלוהים אמור לנהוג לפי כלל זה בעצמו. מי יכול לומר לאל – זה לא פייר? כמובן בעבור הצלת בני אדם.

כמה עוצמה היתה לאברהם שיכל להתריס בפני האל "האף תספה צדיק עם רשע", או "חלילה לך לעשות כדבר הזה".

אחרי משא ומתן מגיעים האל ואברהם להסכמה: עשרה צדיקים הם סיבה טובה להציל עיר שלמה. מתחת לזה אברהם כבר לא מעז לבקש. מניין צדיקים מצילים עיר שלמה, מינימום עשרה. לא פחות. אברהם הצדיק והחכם המלמד סנגוריה על רשעים סבור, כי יש בכוחם של עשרה צדיקים להחזיר לדרך הישר עיר שלמה. כמה אופטימיות.

תורת ישראל, כמו גם אברהם אבינו מבקשת לחבר בין ה"צדק" ל"משפט". זו גם דרך הנביאים שזעקו "ויגל (יתגלה) כמים משפט, וצדקה כנחל איתן" ולכן צריך תמיד לחזק את בית המשפט.

ברוח זו אני מציע לכולם – משפט וצדק, סולידריות חברתית, מניעת "אטימות" הם ארגז כלים הכרחי לחברה בריאה. האם מנהיגנו מיישמים זאת כעת בתקופת הקורונה? הציבור ישפוט.

פרשה נדירה זו מסתיימת בעקידת יצחק. המסר של הסיפור ברור – הנאמנות לאל, ואברהם עמד בניסיון זה.

הקריאה של הסיפור קשה. איזה מן ניסיון הוא זה? אם אברהם היה אומר "סליחה אלוהים, עד כאן. אתה שלימדת אותי רחמי אב מהם, אתה שלימדת אותי פרק במשפט וצדקה (בתחילת הפרשה) לא יכול לבקש את הקרבן הזה". אברהם יכל לשוב ולהתריס "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", אברהם יכל לצעוק "מה אומר לאשתי האהובה שתמיד דרשת ממני לכבד אותה?", אבל אברהם עשה כל מה שנדרש ממנו.

לסיפור העקידה עשרות פרשנויות ופירושים שמציגים את אברהם (וגם את יצחק) באור נדיר. אולם קריאת הפרשה תמיד משאירה רבים במתח ותהייה האמנם האל מבקש לטפח מאמינים בעלי צייתנות עיוורת? בקריאת הפסוקים הלב דופק ואז מגיעה ההנחיה "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" והמסר חד כשהאל מבהיר – ניסיתי אותך בלבד, אני לא רוצה קרבנות אדם, אל תקריב את היקר לך מכל. המשך לאהוב את החיים, תאהב את בניך, תשמור על הדברים שחשובים לך.

בעצם נכונותו, ביטא אברהם בעקידה את היראה שבלבבו, אבל בסיום הניסיון נקבע לטעמי קו שלפיו היהדות ההלכתית לא מחייבת אהבת ה' במחיר אהבת הבנים והבנות – היא מעוניינת בשתיהן. לפיכך, עוצמתו של הניסיון  אינה רק "קַח־נָא אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְךָ אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ אֶת־יִצְחָק … וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה…." אלא מתרכזת במילים "אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר". זו הנקודה, לדעת פרופ' אסא כשר, שמתיכה יחד את הנכונות הגמורה להקריב ולשלול את החיים ביחד עם השלילה הגמורה של קרבן האדם שהיהדות הייתה היחידה שדרשה זאת באותה עת.

סיפור העקדה הוא שיא ההתנגשות בין תחושת היחיד והמיוחד שבכל אדם לבין האיכות או האידאל האלוקי האינסופי שהוא נושא. אברהם בוחר באידאל. התורה לא מסתירה את המחיר של בחירה אידאלית שכזו. בתחילת הפרשה הבאה, זו שעוקבת אחר העקדה, שרה נפטרת מן העולם, יצחק ואברהם לא יצאו שלמים מהר המוריה. הם יצאו רועדים מסיפור העקידה, מבוהלים מעצמם ובוודאי בהלם. הדמות הטרגית בפרק היא שרה ששמעה רק את תחילת הסיפור ומיד מתה בצערה (לפי מדרש רש"י).

שבת שלום.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר