הגר ההרה עם אברהם ושרי. מאת פטר פאול רובנס
הגר ההרה עם אברהם ושרי. מאת פטר פאול רובנס

פרשת לך-לך: על קנאה וירידה לצורך עלייה

מה היה כל כך חשוב בהליכה של אברהם מהארץ? ולמה לפעמים דרך קצרה היא לא הדרך המועדפת? אייל חסאן עם פרשת השבוע מזווית קצת אחרת

פורסם בתאריך: 30.10.20 15:04

אחרי סיפורים על הבריאה וראשית האנושות מגיעים לראשית היווסדות עם ישראל. גיבורנו הנו אברם, אלהים פוקד עליו לעזוב הכל – ארץ, מולדת ובית אב “לֶךְ-לְךָ”. כמה עוצמות יש בציווי הזה ובתחושת הבטן של אברם ללכת אל הלא נודע. ברור שאברם חווה ניסיון עצום והתנתקות חזקה, פיזית ורגשית מכל מה ומי שהכיר. אברם יוצא עם תחושות הבטן שלו ומקיים את הצו האלוקי. לפני 250 שנה, רבי חיים לוצאטו בספרו מסילת ישרים כתב “כשעולה מחשבה בראשך – חבר אליה את המעשה” – כל אחד מאיתנו החושב לשנות משהו מקצועי או אישי, כל מי רוצה ליצור לעצמו עולם אחר, טוב יותר – צריך לחבר למחשבה את המעשה כדברי רבי חיים לוצאטו, לעשות “לֶךְ-לְךָ” כפי שעשה אברם, לעזוב את כל מה שהכרת כנכון ולהתחיל משהו חדש לגמרי.

ואגב, לאחר חודש של סגר, בלב מציאות קשה רפואית, כלכלית וחברתית מערכת החינוך תתחיל השבוע לעשות "לֶךְ-לְךָ" קטן. כמו אברם אנו הולכים אל הלא נודע אבל ממנו נלמד כי מי שרוצה עתיד טוב יותר חייב ללכת, לשנות ולהתקדם.

אייל חסאן. צילום: פבל

אייל חסאן. צילום: פבל

אנו בבית יחזקאל מעודדים גישה אימונית ובפרשת "לֶךְ-לְךָ" הגישה האימונית בולטת – ה"לֶךְ” זה היציאה, השינוי, ה"לְךָ” זה בעבורך ובשבילך. וביחד ה"לֶךְ-לְךָ” צא מכל מה שהכרת, ותנסה לקחת את הטוב להתנתק מהרע וללכת, גם אל הלא נודע כי זה לטובתך.

אברם הוא לא רק קואוצ'ר ענק, הוא אב טיפוס של המאמין, המתמסר לדבר אלוהים ללא ערעור, באמונה שלמה. הוא מצטרף לאל ברעיון חינוכי שאנו עמלים עליו – תיקון עולם; כאשר האל מטיל עליו את השליחות ומבטיח לו שכל משפחות האדמה יתברכו בזרעו אברם אמור לבצע תיקון עולם. הדרך לתיקון, עלינו תמיד לשנן, לא קלה ולא תהיה סוגה בשושנים.

אברם מתרחק מהמולדת המוכרת. בדרך לתיקון ולשינוי הוא יוצא למסע שבו עליו ללמוד הכל מחדש. רק מתוך השינוי העצום אברם ימצא ייחודו כפורץ דרך המנחיל דת מונותאיסטית בעולם של עובדי אלילים, ולא בטוח שהיה יכול להוביל את השינוי הזה אם היה נשאר לבטח בארצו.

באמירה "לֶךְ-לְךָ" יש סיפור של יציאה מקיבעון ומהרגלים שמהווים משקולת לרגלינו וממחשבות שמתייגות את האחר שלא הכרנו או שלא רצינו להכיר, כי הוא לא כמונו ושונה מאתנו. אברם, שהיה איש צדיק, פעל שונה לגמרי מהחינוך הקלוקל שקיבל בבית אביו. אילו כל אחד מאתנו יבקש להפיץ אור של טוב של אחדות והכלה נהיה ראויים לארץ שלנו, למולדת שלנו.

אבל לא קלה היא דרכו של ההולך המשנה והמחדש – השתלשלות המאורעות, באותה פרשה ממש, נראית כסותרת את גרף העלייה וההתקדמות. פתאום רעב בארץ. נוטשים את הארץ שרק הגענו אליה, אברם יורד מצרימה. נמצא בסכנה, שרה נלקחת אל בית פרעה והכל מסתבך. מכאן נלמד שבחיים, בעליות יש מדרונות שבהם יורדים – זה לא נעים, זה מאכזב אבל זה מחשל, שכן הירידה היא חלק מהדרך למעלה – ירידה לצורך עלייה, או במילים אחרות הדרך הארוכה והקשה היא המוצלחת.

רוצים דוגמא בבקשה – בתלמוד הירושלמי, מגיעים מידית למסקנה ולפסק ההלכה, בעוד שבתלמוד הבבלי הדרך ארוכה לבירור ההלכה מחפשים כל קושיה, ותירוץ, וקושיה נוספת שמפריכה את התירוץ, בעיות, שאלות ופלפולים. הדרך לפסק ההלכה רצופה עליות, מורדות ופיתולים, ודורשת יגיעה רבה.

אבל כשיש מחלוקת בין התלמוד הירושלמי לבבלי, הלכה כבבלי. כי דווקא הדרך הארוכה – היא המשמעותית משיגה את תכלית הכוונה. וזה הסיפור של כולנו, לא רק של אברהם אבינו. זה מה שאנו צריכים ללמוד גם בלב משבר הקורונה ובכל אתגר בחיים – אין קיצורי דרך.

בפרשה שלנו יש עוד אירוע עצוב של גרוש הגר שפחת שרי שהרתה לאברם. הסיפור של שרי והגר מלמד אותנו לא מעט – שרי נישאה לאברם והעתיד נראה צפוי ומבטיח אלא שזה לא הולך. השנים עוברות ושרי לא נכנסת להיריון. השעון הביולוגי כבר לא מתקתק, הוא הולם בראשה מדי יום, ושרי לחוצה, לחוצה מאוד. הנה החלום שלה להיות אימא נשמט מידיה, ואולי חוששת שהזוגיות הנפלאה עם בעלה תידרדר, שרי מרגישה אחריות גם על כאבו של בעלה, אברם.

אולי בגלל מצוקה זו שרי מחליטה לעשות מעשה נועז – להציע את שפחתה לבעלה.  קודם כל היא תוריד מעליה את נטל האחריות ליורש ביולוגי לאברם. שרי אומרת: "בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" במילים פשוטות: הלחץ הורס אותי, אולי אם אצליח להוריד מעליי את נטל הבאת היורש רמת הלחץ תרד והתהליכים הטבעיים שלי ייבנו מחדש. לא פעם אנו רואים גם כעת זוגות שלא הצליחו להביא ילדים לעולם, אימצו ילד והנה (בדיוק כמו עם שרי ואברם) דווקא לאחר האימוץ, לאחר ההורות, ואולי בגלל שהלחץ ירד, הצליחו להביא צאצאים לעולם הם מצליחים להביא ילד משלהם. כמה פסיכולוגיה יש בסיפור הכאוב הזה כי, שרי מפחיתה את הלחץ, אך נכנסת לצרה לא פחות קשה – הקנאה העזה בהגר מובילה לגרוש הגר.

ולמרות ששרי גרשה את הגר – מכל סיפורי האחים-עמים דווקא יצחק וישמעאל מסתדרים ביניהם באופן הטוב ביותר. שניהם אהובים על ידי האב, אברם, שניהם גדלים יחד, משחקים יחד, אמנם נפרדים, אבל שבים לבסוף ומופיעים יחד, ביום פטירת אברהם אביהם כדי לקבור אותו יחד במערת המכפלה.

ויקטור פראנקל מייסד הלוגותראפיה קובע בספרו "האדם מחפש משמעות"  שתפקידו של המין האנושי "ליצור משמעות נעלה יותר של חיי האדם", גישה זו קיימת לדעתי, ב"לֶךְ-לְךָ של אברם” ולכן, בואו נשאף לתיקון יחיד ותיקון עולם גם אם הדרך קשה, ומכריחה אותנו לצאת מאזור הנוחות והמוכר לנו. חלוצי הארץ, בוני המדינה, פעלו ברוח החזון של אברהם כאשר הלכו אל הלא נודע באמונה ובתקווה לחולל שינוי, וגם אנו כעת מחנכי הדור נבצע “לֶךְ-לְךָ” שכולו תוכן תיקון ומשמעות לחברה שלנו.

שבת שלום!

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר