ברכת הכוהנים. צילום: אוליבייה פיטוסי

פרשת נשא: על קיצוניות דתית, אהבה ושלום בית

מי הם בני לוי של דורנו? ולמה אשתו של הקנאי עוברת השפלה? אייל חסאן עם פרשת השבוע מזווית קצת אחרת

פורסם בתאריך: 6.6.19 14:18

פרשת השבוע עוסקת בעיקר בלוויים. היא מתחילה בנשיאה, בספירה, במניין של כל משפחת לוי ומתארת את תפקידיהם השונים של משפחות שבט לוי. במסע במדבר, בכל חניה התבצע פירוק זהיר של המשכן, והלוויים היו עסוקים כל העת בסבלות ובהובלת ריהוט לפי כללים מוקפדים.

בשבוע שעבר סערנו כאשר בגלל משבר חוק הגיוס נמנעה הקמת ממשלה. איני נכנס כמובן לפוליטיקה, אבל אחד הטיעונים המקובלים של הציבור החרדי להצדקת הימנעות תלמידי הישיבות מצבא ועבודה היא שהם בני לוי של דורנו. וכמו בני לוי, שעשו את עבודת המשכן, חיו על חשבון הציבור ולא התגייסו או יצאו לשוק העבודה, כך גם תלמידי הישיבות צריכים ללמוד וללמוד.

אייל חסאן. צילום: אורי קריספין

אייל חסאן. צילום: אורי קריספין

מעבר לכך שמשה דרש מכל שאר השבטים לצאת למלחמה, “האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?” טיעון זה לא תואם את המציאות מכמה טעמים: האחד, עם כל הקושי שבלימוד תורה כל היום, בני לוי לא למדו תורה כל היום, אלא ביצעו עבודת כפיים קשה. והשני, עבודת הלוויים כללה סיכון נורא של מוות במקרה שייגעו באחד מכלי הקודש. סכנה זו הייתה יומיומית לא פחות מזו של מי שיצא למלחמה.

ואם שני טיעונים אלו לא מספקים, נלך להצעתו של הרב יואל בנן נון, שפסק: “הייתי קורא לבני הישיבות הקדושות להתנדב למשימות של חילוץ והצלת חיים, בייחוד בשעת חירום, ובזה לזכות ולהתקרב למעלתם של בני לוי באמת”. במילים פשוטות, לטעמי, מדינה המעניקה פטור גורף לכל תלמידי הישיבות בנימוק שהם-הם “בני לוי” טועה ולא מתחברת לרוח התורה.

ומכאן לנזירוּת מול איזון ולצורך בהתרחקות מקיצוניות דתית. הנזיר בפרשה מבטא את אמונתו באל בהתרחקות משגרה אנושית: מראהו מיוחד (לא מסתפר), הוא מונע את עצמו מיין והנאות אחרות. ההתנזרות קרובה לריסון. הריסון הוא ערך חינוכי מעולה לדתיים וגם לאנשים (כמוני) שאינם דתיים: בריסון מגלים איפוק, כובשים תאוות ומאוויים, זונחים לא פעם את ה”בא לי” ומוותרים לעיתים למען הזולת והחברה. לפיכך הנזירות נראית חיובית. עם זה, כפי שתראו מיד, הנזירות אינה כה זכה ומופתית.

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

בלי להתייחס למניעי הנזיר וההתבלטות של מראהו, התורה והגמרא דרשו ודורשות מן האדם לקחת חלק בכל תחומי החיים האנושיים הטבעיים והמקובלים: אכילה ושתייה, משפחה, קהילה ועבודה וכל היוצא באלה תוך ריסון והגבלה על חלק מהפעולות. במילים פשוטות, אין לסלק מעולם הפעילות האנושית שום תחום, מלבד העבודה הזרה. ראוי לרסן אכילה ושתייה, אך לא להתנזר מהן, לא ראוי להתנזר מחיי המשפחה או הקהילה, לא ראוי להתנזר מחיי המלאכה. ראוי לפעול ולהתרסן, לא ראוי להתנזר. לא רק זאת, הפרשה מלמדת אותנו שכפי שיש סכנה בריחוק מן הקודש, גם קרבת יתר אל הקודש מסוכנת. אהרן נדרש לכסות את הקודש, ומי שייגע בקודש ימות. מכאן אפשר להסיק לא רק על עבודת הקודש אלא על אמונה בכלל: היבלעות בקודש ללא הבחנה עלולה להיות מקור סכנה, ולכן אמונה דתית – כן וכן; קיצוניות דתית – לא ולא!

ומכאן לקנאה ולסכנותיה. הפרשה מתארת כיצד בעולם התורה השוביניסטי ניסו לטפל בגבר החושד באשתו או קנאי לאשתו. הגבר, מספיק שיחשוד שאשתו בגדה בו, והאישה נקראת לתת את הדין בפני הכוהן ולפני האל. האישה (ההמומה אולי) מובאת לפני הכוהן, פורעים את שערה, רוקחים לעיניה שיקוי מ”מים קדושים” ומאיימים עליה שאם לא תודה כאן ועכשיו שזנתה, תקולל ותושקה בכפייה, “ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך”.

רש”י הענק חש אי-נוחות מן ההודאה שנסחטת מהחשודה “בלחץ פיזי בלתי מתון”: “מסיעין היו אותה ממקום למקום כדי ליגעה עד כי תיטרף דעתה ותודה”. אין לי בעיה עם החובה להילחם בניאוף, אין לי בעיה עם הפוליגרף הקדום, שאמור לגלות מי זנתה ומי לא. אבל לצערנו יש אנשים רבים שאצלם הקנאה היא נטייה קבועה. אנשים כאלה יקנאו בכל בת זוג, אפילו אם היא תהיה נאמנה באופן מוחלט וללא רבב. ומדוע אישה כזו אמורה לסבול ולהיות מושפלת “בחסות” התורה?! גבר שקנאי באופן כרוני וחולני עשוי לרצוח, כפי שאנו חווים לא פעם, ולכן הגמרא במסכת סוטה ה’ א’ לא מקבלת את “הזזתו של הגבר הצידה” וקובעת: “כשם שהמים בודקין אותה, כך המים בודקין אותו” – ללמדנו שגם הוא נושא באחריות. ומוסיף הרב קוק, “הופעתו של הקב”ה בעולם תלויה באמון בין בני זוג. כאשר האמון בין איש לאשתו נפגם, נמחק מן העולם שמו וגילויו של ה’”. פרשת סוטה קשה לקריאה. המחשבה שנשים נאלצו לעבור נוראות כאלה כדי לשמור על שלמות משפחתן מחרידה מנשוא. אבל גם החיים בתוך אש הקנאה המתמדת הם קשים, ולכן בתקופת המקרא נבחרה פשרה זו שעיקרה: אם אינך מאמין באשתך, עבור עמה את הטקס המבזה או התגבר על הקנאה, למד להאמין באשתך ועבוד על עצמך ועל שלום הבית שלך. כי בסוף כמעט הכול בידיים שלך!

ולסיום, בפרשה מופיעה ברכת הכהנים שבה נדרשים כהני ישראל “לברך את עמו ישראל באהבה” – בשום ברכה אין דרישה לעשות דבר מה “באהבה”. ברכת כהנים חייבת להיעשות באהבה (או לא להיעשות בכלל): אהבת עם ישראל קדושה מכול, ולכן, לקראת בחירות 2019 מועד ב’, כדאי שמנהיגנו ינהגו ביושר ובכבוד, ידברו על אהבת עם ישראל, על קבלת כולם, יימנעו מפלגנות וינסו להוכיח לנו כי הם ראויים לבחירתם להנהיג אותנו! השנאה והפלגנות הן אסון, האהבה מנצחת (כמו בשירו של אריק איינשטיין, שכתב והלחין ארקדי דוכין).

הנה כי כן, עלינו לדעת להתרחק מקיצונים ומקיצוניות, עלינו להבין כי הקנאה הקיצונית הרסנית, אהבת עם ישראל היא ערך עליון, ויש לשאוף לדרך המלך הכוללת ריסון ולא התנזרות.

שבת שלום ושבועות שמח!

הכותב הוא מנהל בית הספר בית יחזקאל, מרצה לתנ"ך ויו"ר הסתדרות המורים מרחב אשקלון 

יש בי אהבה

בין האפל לנסתר
בעולמנו המר
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה

בין האתמול לעתיד
בין האוצר לתחתית
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה

בין הבלבול לאסון
תדעו שיש פתרון
קוראים לזה אהבה

בין הזיוף לאמת
בין כל מה שחי למת
ישנה אהבה

יש בי אהבה
והיא תתעורר ותיגע
יש בי אהבה
והיא תנצח

בין השפיות לשינה
בין הילדות לזקנה
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר