הגדה של פסח. Dan Balilty, AP
הגדה של פסח. Dan Balilty, AP

חג הפסח: על דיבור, זיכרון ועבד כי ימלוך

מתי שימוש בזיכרון עבר עלול להיות בעוכרינו? ומה עלינו ללמוד מהסמיכות של שיעבוד וגאולה? אייל חסאן עם פרפראות לחג הפסח

פורסם בתאריך: 18.4.19 12:32

בסוף שבוע נשב ונסב ונסעד יחד, אבל כל זה יקרה לאחר קריאת הגדה ארוכה ומעניינת. אחד היסודות החשובים בהגדה הינו “והגדת לבנך” שמקדש את הזיכרון, הסיפור והדיבור.

רק בשבוע שעבר בפרשת מצורע פירטנו והסברנו את סכנות הדיבור השלילי ולשון הרע, והנה בהגדה ישר מתחילים עם “מגיד”. זו מטרת הערב – להגיד. וכאן זהו המבחן האמיתי. איך אנו מדברים ועל מה אנו מדברים. זו בעצם היציאה מעבדות לחירות. ולכן בערב שבו יוצאים מעבדות לחירות הדבר המרכזי שעושים הוא לדבר. ערב קואוצ’ינג סביב נושא הדיבור. מדברים בו הרבה, אבל הדיבור מלא בחיוביות, בהכרה ובהכרת הטוב, בתודה, באמונה, באופטימיות, באהבה.

אייל חסאן. צילום: אורי קריספין

אייל חסאן. צילום: אורי קריספין

היום היכולת לדבר, הרטוריקה, היא אחת המעלות הגדולות שקיימות, היא ארגז כלים הכרחי למנהיג. והנה בתורה שלנו משה, גדול מנהיגנו, היה ערל שפתיים. הדבר מעיד עד כמה גדול היה, שאף ללא כושר דיבור הנהיג בצורה נפלאה עם עבדים שלא הפסיק לדבר בו ובאל סרה.

ליל הסדר עוסק בשעבוד ובגאולה. ליל הסדר אינו האירוע היחיד במעגל החיים היהודי המשלב את זיכרון הטוב וזיכרון הרע, ובעוד זמן קצר יום הזיכרון לחללי צה”ל ויום העצמאות ה-71 לישראל, הצמודים מרחק שניות זה מזה, ימחישו את הכואב לצד השמח.

חברים יקרים, אין מה לעשות, מקרים כאלה יכולים להיות תוצאה של גישה ריאלית לחיים ולא אידילית. גישה הרואה את החיים בשלמותם ולא מתעלמת מן הרגעים הרעים. זו תמצית ההוויה הישראלית, הקושרת רגעי אושר עילאיים וגם מקרים עצובים.

אבל מה שהייתי רוצה שניקח מההגדה אלו ארבע המילים “כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם”. בשבוע שעבר הדגשתי עד כמה עבד לא שולט ביצריו. כדברי רבי יהודה הלוי, “ואיכה אעבוד יוצרי, ואני אסיר פשעי ועבד תאוותי”. והיום אני מבקש לגעת בהיקש אחר – אנו מצווים לנהוג בצורה ראויה, מוסרית והוגנת משום שהיינו שם פעם, אנו יודעות ויודעים כמה קשה היא מציאות העוני, האחרות, הבדידות, ועלינו לנסות ככל האפשר למנוע אותה מאחרים. האם אנו עושים די בעניין זה? לא בטוח.

שימוש בזיכרון עבר כדי לבסס התנהגות ראויה בהווה עלול להיות חרב פיפיות. טראומת עבר אמנם יכולה להביא כל אחד ואחת מאיתנו לדגול בשינוי חברתי, בעשיית הטוב, אבל מנגד יכולה להתחבר לנקודה בנפש שמבקשת להתנכר לכל אלו, מבקשת למחוק את המעמד שבו היינו פעם.

ראשית, באמצעות מתיחת קו מפריד ברור בין מי שהייתי פעם ובין מי שאני היום, ושנית באמצעות דחיפת האחרים למקום בו אני הייתי פעם. אם אני אנהג כלפי האחרים באותה צורה תוקפנית שאני סבלתי ממנה, אני עצמי שוב לא אהיה בעמדת הקרבן. תהליך כזה, לדוגמה, יכול להיות מנת חלקם של ילדים שעברו ילדות קשה והפכו להורים מתעללים. תהליך כזה אנו רואים לעתים כ”עבד כי ימלוך” כאשר עובד שהפך מנהל משנה לחלוטין אורחותיו.

יותר מכך, לי באופן אישי עצוב כאשר חלק קטן מאיתנו ביום השואה מתעצב ושואל איך הנאצים יימח שמם טבחו בנו, ואותם מעטים עלולים להצדיק ולהגן על בני עמנו ששורפים ילד ערבי כנקמה. אני לא מבקש להשוות בין הדברים, אין ולא תהיה אכזריות כפי שנהגו הנאצים, אני מבין גם מבין את הנסיבות והחששות, את הצורך להיזהר ולחיות על הנשק. אבל דווקא אנו, שסבלנו מגרות, חייבים לכבד גרים. דווקא אנו, שסבלנו מפוגרומים ושואה חייבים להימנע בכל דרך מרצח חפים מפשע.

אז עם סיום ההגדה חשוב שנזכור כי הפה-סח מחייב דיבור מכבד, חשוב שנדבר בנימה אופטימית ומאמנת, גם אם קשה. וחשוב שנזכור כי אחד היסודות ביהדות הינו “מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך”.

פסח שמח ושבת שלום.


קבוצת ה-WhatsApp של "כאן דרום"

רק חדשות ועדכונים, בלי דיבורים ובלי חפירות. הקליקו להצטרפות: https://bit.ly/2DbKE5N


תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. ירון

    לא כייף לקרוא שאתה מגנה פגיעה בערבים בשם התורה ולא מגנה אותם! חבל, קלקלת מעט!

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר