סולם יעקב, ציור מאת ויליאם בלייק מוצג מוזיאון הבריטי, לונדון, באדיבות ויקיפדיה
סולם יעקב, ציור מאת ויליאם בלייק מוצג מוזיאון הבריטי, לונדון, באדיבות ויקיפדיה

פרשת ויצא: על קשיים, אתגרים ואנשים אפורים

למה הניח יעקב דווקא אבנים למראשותיו? למה לאה היא הגיבורה של הפרשה? ומה המסר המנהיגותי של סולם יעקב? אייל חסאן עם פרשת השבוע מזווית קצת אחרת

פורסם בתאריך: 15.11.18 10:52

פרשת ויצא עוסקת בנושאים רבים ומיוחדים, ברשותכם ניגע בכמה מהם.

בהתחלה מופיע חלום יעקב המציין מרכיבי מנהיגות הכרחיים: מנהיג חייב לחלום, להתעלות מעל לכאן ועכשיו ולהפליג מעלה והרחק, כפי שיעקב חלם “סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְראשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה”. זרעי החלום ושורשיו עולים מהאדם אל השמיים. האדם הוא מקור הרעיון, והוא שינהיג את מימושו – הראש בחלום ובשמיים, והרגליים היטב על הקרקע.

מפקד חיל האוויר לשעבר האלוף אמיר אשל טען שיעקב בוחר להניח למראשותיו אבנים קשות וקרות, ולא מצע נוח, כי רק קושי ואתגר יובילו שינוי. נינוחות איננה מעודדת הנהגה לגיוס תעצומות נפש. רק הבנת הקושי והחוסר תצמיח שינוי.

כל מנהיג, בבית, בעבודה חייב לחלום, אבל להיות נטוע בקרקע, לצאת מסביבת הנוחות ואז לזהות את החסר, להעז לשנות, ולהגשים, זו תמצית המתכון למנהיגות דגולה, וזה אחד המסרים בחלום יעקב.

ומכאן לנישואי יעקב אבינו ללאה ולרחל: הפרשה מספרת כיצד עובד יעקב שבע שנים בבית לבן כדי לשאת את רחל אהובתו. אבל אז, ברגע האחרון, מרמה אותו לבן, אביה של רחל, ובמקומה שולח לחופה את אחותה הגדולה לאה, תחת מסווה הינומת הכלולות.

אייל חסאן. צילום: אורי קריספין

אייל חסאן. צילום: אורי קריספין

יעקב נדהם לגלות שרימו אותו, וכאשר הוא פונה ללבן, מסביר לו לבן שזה פשוט "דבר שלא ייעשה במקומותינו". איך אפשר להשיא קודם את רחל  האחות הצעירה?!

כמה אירוני – ללבן, מגדולי הרמאים, חשובים ה”נימוסים” ו”מנהגי המקום”, האמנם הם תירוץ להצדקת מעשיו?! בוודאי שלא! לבן הנוכל דורש מיעקב עוד שבע שנים בעבור רחל, ויעקב, שרומה, עושה זאת.

אבל גם יעקב אבינו, ש”קנה את בכורתו וברכתו” מאחיו, לא יוצא נקי כאן – המדרש (תנחומא, ישן פר’ ויצא) אומר שזה מידה כנגד מידה: הוא רימה את יצחק אביו כשטען שהוא עשו כדי לקבל את ברכתו הגדולה, ולכן רומה חזרה וקיבל את לאה במקום רחל. לאה בבוקר שלאחר הכלולות משיבה לו מידה כנגד מידה: שיקרת לאביך, תחמנת, הכול חוזר אליך (ממש כך לפי המדרש). במילים פשוטות, אדם צריך לפשפש כל העת בדרכו ובמעשיו, שכן הכול יחזור אליו.

הבחירות בעירנו הסתיימו. זו שעתם של המנהיגים להוביל. העת למעשים, וכל אחד צריך לזכור שכמעט הכול חוזר אליו.

ולא רק זאת, מהסיפור למדים שלפעמים הציפיות רחוקות מהמציאות, אבל גם בוויתור יש עוצמה: יעקב נכנס למערכת זוגית עם ציפיות גבוהות מאוד, ואלה מטבען אינן ניתנות להשגה. בבוקר שלאחר ליל הכלולות הוא מגלה שהאישה שלצדו אינה מי שייחל לה. אבל גם כשהוא מקבל את זו שייחל לה, רחל איננה יכולה להעמיד לו צאצאים. ויש הלומדים מכך שזוגיות, כדי שתצלח, מחייבת עבודה קשה. לא רק בתחילת הנישואים, לא רק 14 שנה, אלא כל החיים. יעקב מלמד אותנו כמה השקעה ומחויבות נושאים פרי, גם אם קשה הדרך. ולא רק זאת, הפרשה שכולה טלנובלה לא פשוטה מראה לנו את גדולת נפשם של אבותינו ואמותינו, את יכולת ועוצמת הוויתור: רחל מניחה לאחותה לתפוס את מקומה, יעקב מכיל את לאה, ועוצמת הסבלנות והסובלנות של יעקב ונשותיו מהוות לנו סמן להתמקדות במטרה.

ולבסוף, כולנו מתעלמים מאנשים פשוטים ואפורים (בעבודה ובכל מקום) שלא זוכים לכבוד הראוי. אין להם באז או כריזמה והם נדחקים הצדה. הסיפור העצוב של לאה אמור ללמד אותנו לפעול אחרת: לאה אימנו היא תחליף אפור לרחל היפה והאהובה. לאה המקראית נלחמת על אהבת בעלה ונכשלת שוב ושוב. היא מעמידה שבעה ילדים, אך היא איננה אהובה בידי יעקב, וכל חייה הם מאבק להשגת האהבה, כפי שעולה מהשמות שנתנה לבניה.

עצוב? – בהחלט! פיירי? – לא ולא! אבל דווקא לאה היא הגיבורה כאן לטעמי, לא יעקב (שנשק לרחל, בת דודתו כשפגש אותה) וגם לא רחל. נתוני הפתיחה של לאה קשים, אך למרות זאת היא לא מוותרת. רגע השיא של לאה מתגלה בהולדת הבן הרביעי כשהיא קוראת לו בשם יהודה, שאיננו מבטא געגוע לאהבת בעלה, אלא הודיה לאלוהים: ”וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה’ עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמד מִלֶּדֶת” (כ"ט, ל"ה).

המדרש מסביר שלאה גילתה בבן הרביעי שהיא אדם עצמאי, לא רק אשת יעקב, אלא אישה שגילתה חירות פנימית, שעומדת בזכות עצמה לפני האלוהים ומודה לו. אימנו לאה מלמדת אותנו את סוד האיפוק והמחויבות בזוגיות, בעבודה ובחיים בכלל. לא לחינם התנ”ך עושה עם לאה חסד: העז הופך למתוק — היא, ולא רחל, תיקבר לצד בעלה, ממנה יצא שבט המנהיגות יהודה ובית מלכות דוד. ואפילו אהוד מנור כמו רבים ביקש “לתקן” את העוול שנגרם לה בשיר שכתב: “אני אוהב אותך, לאה”.

שבת שלום!

אני אוהב אותך, לאה

מילים: אהוד מנור

את אותו הבוקר לא אשכח
כשטמנת ראשך בתוך הכר
אור השמש על האוהל נח
וראשי הלום שיכר
כשלחשתי באוזנך את שמה
את ידי אספת ביד קרה
ודמעה אחת חמה
אל כפות ידי נשרה
הנה ימים רבים חלפו
ושתי ידי עייפו
ועינייך מה יפו
כעיני רחל

אני אוהב אותך לאה
אוהב אותך גאה
אם אשכח אותך לאה
שמי לא ישראל

אל ימר ליבך על אחותך
הן בנייך לצידך יושבים
אל תפני אישה את מבטך
כל חלומותיי קרובים.

מה בקשתך אמרי לאה
שבע השנים חלפו מזמן
ונותרה רק עוד שעה
טרם ייסגר הגן.
הנה ימים רבים חלפו…

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

3 תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר