אברהם אבינו, איור מאת אפרים משה יליין, ספרי התנ"ך, מהדורה גרמנית
אברהם אבינו, איור מאת אפרים משה יליין, ספרי התנ"ך, מהדורה גרמנית

פרשת לך לך: על התמסרות ללא ערעור

מה מיוחד בגישת הלך לך? למה אברם היה צריך להתרחק מהמולדת? ואיזה לחץ הורידה שרי בזכות הגר? אייל חסאן עם פרשת השבוע מזווית קצת אחרת

אחרי שתי הפרשות הראשונות מתחיל הרעיון של עם ישראל. סיפורי המבול ומגדל בבל מאחורינו, והאל מחליט שאברם, הוא ולא אחר, בגיל 75 יהיה אבי האומה הישראלית.

אלוהים פוקד עליו “לך לך”. כמה עוצמות יש בציווי הזה ובתחושת הבטן של אברם ללכת אל הלא נודע. ברור שאברם חווה ניסיון עצום והתנתקות חזקה, פיזית ורגשית, מכל מה ומי שהכיר. אברם יוצא עם תחושות הבטן שלו ומקיים את הצו האלוקי.

לפני 250 שנה רבי חיים לוצאטו בספרו "מסילת ישרים" כתב: “כשעולה מחשבה בראשך – חבר אליה את המעשה” – כל אחד מאיתנו החושב לשנות משהו מקצועי או אישי, כל מי רוצה ליצור לעצמו עולם אחר, טוב יותר, צריך לחבר למחשבה את המעשה כדברי רבי חיים לוצאטו, לעשות “לך לך” כפי שעשה אברם, לעזוב את כל מה שהכיר כנכון ולהתחיל משהו חדש לגמרי.

אייל חסאן. צילום: אורי קריספין

אייל חסאן. צילום: אורי קריספין

אנו מעודדים גישה אימונית, ובפרשת “לך לך” הגישה האימונית בולטת – ה”לֶךְ” זה היציאה, השינוי, ה”לְךָ” זה בעבורך ובשבילך. וביחד ה”לֶךְ לְךָ” – צא מכל מה שהכרת ותנסה לקחת את הטוב, להתנתק מהרע וללכת, הובל שינוי גם אל הלא נודע כי זה לטובתך!

הקושי של אברם עצום ותכונת הנפש היסודית ביותר של שלו התבטאה במה שסיגל לעצמו כוח לעמוד נגד הזרם של זמנו. זהו ערך נצחי – כשצריך הולכים נגד הזרם. וממנו ינקנו אנו, בני העם היהודי, את הכוח והחובה ללכת כנגד הזרם כדברי רבי חיים מוולוז’ין בספרו “רוח חיים” על מסכת אבות (ה’, ד’): “כל הניסיונות שעמד בהם אברהם אבינו מטרתם הייתה לסלול את הדרך לפני בניו, וממנו יונק כלל ישראל לדורות”.

אברם הוא לא רק קאוצ’ר ענק, הוא אבטיפוס של המאמין, המתמסר לדבר אלוהים ללא ערעור, באמונה שלמה. הוא מצטרף לאל ברעיון חינוכי שאנו עמלים עליו – תיקון עולם; כאשר האל מטיל עליו את השליחות ומבטיח לו שכל משפחות האדמה יתברכו בזרעו, אברם אמור לבצע תיקון עולם. הדרך לתיקון, עלינו תמיד לשנן, לא קלה ולא תהיה סוגה בשושנים.

אברם מתרחק מהמולדת המוכרת. הוא יוצא והולך דווקא לנגב, למדבר, ושם הוא הניח את יסודות העם. גם לעתיד לבוא הגאולה תבוא מן ה”מדבר”: “קוֹל קוֹרֵא: בַּמִּדְבָּר! פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה’…. וְנִגְלָה כְּבוֹד השם וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי השם דִּבֵּר” (ישעיהו מ’, ג’-ה’). דוד בן גוריון, בדומה לאברם, לימד אותנו שכל אחד מסוגל להפריח את השממה פיזית וגם רוחנית.

אברם הינו מהגר המתרחק מהחיבור הבטוח לארץ המוכרת ויוצא למסע שבו עליו ללמוד הכול מחדש. ההתנתקות מהעוגנים שהיו לו בארץ מוצאו מאלצים אותו להשתחרר מדפוסים קודמים ולמקם את עצמו מחדש ביחס לסביבתו החברתית וביחסיו עם דמויות ההורים. הוא עושה צעד נוסף בגיבוש הייחודיות שלו כאדם. בדרך לתיקון ולשינוי הוא יוצא למסע שבו עליו ללמוד הכול מחדש. רק מתוך השינוי העצום אברם ימצא ייחודו כפורץ דרך המנחיל דת מונותאיסטית בעולם של עובדי אלילים, ולא בטוח שהיה יכול להוביל את השינוי הזה אם היה נשאר לבטח בארצו.

בפרשה שלנו אירוע עצוב של גירוש הגר שפחת שרי שהרתה לאברם. הסיפור של שרי והגר מלמד אותנו לא מעט. שרי נישאה לאברם, והעתיד נראה צפוי ומבטיח, אלא שזה לא הולך. השנים עוברות, ושרי לא נכנסת להיריון. השעון הביולוגי כבר לא מתקתק, הוא הולם בראשה מדי יום, ושרי לחוצה, לחוצה מאוד. הנה החלום שלה להיות אימא נשמט מידיה, ואולי חוששת שהזוגיות הנפלאה עם בעלה תידרדר. שרי מרגישה אחריות על כאבו של בעלה אברם.

אולי בגלל מצוקה זו שרי מחליטה לעשות מעשה נועז, להציע את שפחתה לבעלה. קודם כול היא תוריד מעליה את נטל האחריות ליורש ביולוגי לאברם. שרי אומרת: “בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה”. במילים פשוטות: הלחץ הורס אותי, אולי אם אצליח להוריד מעליי את נטל הבאת היורש, רמת הלחץ תרד והתהליכים הטבעיים שלי ייבנו מחדש. לא פעם אנו רואים גם כעת זוגות שלא הצליחו להביא ילדים לעולם, אימצו ילד, והנה (בדיוק כמו עם שרי ואברם) דווקא לאחר האימוץ, לאחר ההורות, ואולי מפני שהלחץ ירד, הצליחו להביא צאצאים לעולם. כמה פסיכולוגיה יש בסיפור הכאוב הזה, ולא רק כי שרי מפחיתה את הלחץ, משום שהיא נכנסת לצרה לא פחות קשה – הקנאה העזה בהגר מובילה לגירושה של הגר.

ואף על פי ששרי גירשה את הגר – מכל סיפורי האחים, העמים – דווקא יצחק וישמעאל מסתדרים ביניהם באופן הטוב ביותר. שניהם אהובים על ידי האב, שניהם גדלים יחד, משחקים יחד, אמנם נפרדים, אבל שבים לבסוף ומופיעים יחד ביום פטירת אברהם אביהם לקבור אותו יחד במערת המכפלה.

לסיכום, ברוח ה”לך לך" של אברם בואו נשאף לתיקון יחיד ותיקון עולם גם אם הדרך קשה ומכריחה אותנו לצאת מאזור הנוחות והמוכר לנו. חלוצי הארץ, בוני המדינה, פעלו ברוח החזון של אברהם כאשר הלכו אל הלא נודע באמונה ובתקווה לחולל שינוי.

ומסיפור שרי והגר נלמד כי בכל משבר חשוב להפחית לחצים, להיזהר מקנאה ולהאמין בטוב. אין דרך אחרת.

שבת שלום!

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
תגיות:
אולי יעניין אותך גם

תגובות

4 תגובות
🔔

עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר