פרשת כי תבוא: על אחריות המנהיגים ומשמעות היותנו עם סגולה

פרשת "כי תבוא" מתארת את רגע הפיכתן של משפחות נודדות לעם היושב בארצו. במעמד הברית שנכרתה בהר גרזים והר עיבל אנו קוראים – "וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ…". בניגוד לחזון מעורר ההשראה ולרוח החגיגית השלטת בהכרזות עצמאות למיניהן, בפרשת 'כי תבוא' אנו פוגשים תיאור שהטון השולט בו הוא של אזהרה ואיום על כל אחד ואחת מבני ישראל.

יש פה מסר לכל מי שמשלים מלאכה, חוגג עצמאות או הישגים אחרים, שלצד הסיפוק, האושר והברכות, צריך להיזהר ולהקפיד על האידיאלים, הערכים והמוסר. עם ישראל שייכנס בקרוב לארץ מוגדר בפרשה כעם סגולה. דוד בן-גוריון ראש ממשלתנו הראשון עמד על הקושי המוסרי העולה מבחירת ישראל, וציין: "האמנם ייתכן כי אלוהים יַפלה בין עם לעם, ויבחר לעצמו עם אחד?". המדרש קבע כי התורה הוצעה לכולם: "כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל – לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות". לפי המדרש, פנה ה' לכל העמים – "לא הייתה אומה באומות שלא הלך ודיבר ודפק על פתחה אם ירצו ויקבלו את התורה". אך כל העמים סרבו לקבלהּ. ואז "בא אצל ישראל" והם אמרו "נעשה ונשמע".

אייל חסאן. צילום: איריס חסאן

לצד תשובה זו של חז"ל, הציע בן-גוריון מענה נוסף ומקורי, שלפיו "לא אלוהים בחר בישראל, אלא ישראל בחר באלוהים". ככתוב ביהושוע: "וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ: לֹא, כִּי אֶת ה' נַעֲבֹֽד. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם כִּֽי אַתּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת ה' לַעֲבֹד אוֹתוֹ. וַיֹּאמְרוּ: עֵדִֽים… וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם". (יהושוע כ"ד). למעשה, חיבר בן-גוריון בין ספר יהושע ובין הפסוקים בפרשה על בחירת ישראל, וכתב "על-ידי בחירת ישראל באֵל אחד ויחיד, נעשה ישראל לעם נבחר, לעם סגולה".

הרב יוסף חיים מבגדד, (1909-1835) הידוע בשם "הבן איש חי" (על שם ספר ההלכה הגדול שלו) פירש באופן מיוחד את המושג – עם סגולה. לדעת הבן איש חי בביטוי "סגולה" הכוונה היא לסימן הניקוד סֶגול, שיש בו שלוש נקודות שוות. הוא קובע שכדי להיות עם סגולה, עלינו להיות שלמים בשלושה תחומים: קדושת המחשבה, קדושת הדיבור וקדושת המעשה. כלומר אנחנו צריכים לשמור על שלושת הרבדים האלה של האישיות, גם על מה שחושבים, גם על מה שאומרים וגם על מה שעושים. אם ננהג כך, קבע הבן איש חי נזכה לחופש משלושת השעבודים של האדם: לאדם, לאויב (גלות) וליצר הרע. במילים פשוטות, כדי להגיע לחירות אמיתית עלינו לחשוב טוב, לדבר טוב ולעשות טוב. כמה פשוט, כמה קשה. זו המשמעות להיותנו עם נבחר.

ומכאן לסוגיה נוספת – משה מגדיר סוף סוף את בני ישראל לעם. משה אומר "שמע ישראל" ומוסיף "הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם…". כמה עוצמה יש ברגע מכונן זה. משה מחזק את כוחם כקבוצה, כעדה, בעלת אמונה משותפת.

הפרשה שלנו מענישה לא אחת בחרם. איזו מילה קשה. איזה עונש אכזרי. אנשי חינוך ובני אדם בכלל חייבים למנוע מצבי חרם, שלעתים קיימים בחברת הילדים, והיום עלולים להגיע גם לחרם מסוכן ברשתות החברתיות המלוות ב"שיימינג" ברשת ובהודעות מעליבות ופוגעניות הרודפות את הילד\ה גם בבית.

הורים ומורים, אנו אנשי חינוך ועוד בואו נזכור שמילים יוצרות משמעות. הבה נשים לב להתבטאויות, למסרים, ונימנע מארומה לעגנית בהודעות. רק כך נצעד לכיוונים טובים יותר.

ומשהו מעט שונה, בניגוד למטאפורה הרווחת שמציבה את המנהיג בראש ההר, קיימת מטאפורה הפוכה – הראויים שבמנהיגים ניצבים דווקא למרגלות ההרים, בעמק הצר בין הר הקללה והר הברכה. ובעצם, המנהיגים הראויים עומדים כלשון המאזניים בין ההרים. למעשה, וארבע מידות להנהגה ראויה: (א) על המנהיגים לחוש בגופם ובנפשם שאורח חייהם והחלטותיהם יכולים להטות את הכף בין לברכה ובין לקללה לעם כולו, (ב) המנהיגים חיים את השטח, כלומר, רואים את הדרך בה הולך העם מקרוב ולא מעל ראשי ההרים, (ג) המנהיגים הראויים הולכים בדרך שהם מטיפים אליה, (ד) המנהיגים אינם מורמים מהעם. אבל למרות אחריותם הרבה של המנהיגים לגורל האומה, עלינו לזכור כי הקללות והברכות הושמעו לעם כולו, וכי על כל אחת מהן ענה העם כולו "אמן". ומכאן, האחריות חלה על כל אזרח ואזרח בישראל.

ולסיום, רבי שמחה בונים מפשיסחה (1827-1765) קבע מסר חשוב ונצחי: "לעולם יהיו לו לאדם שני כיסים, באחד יהא מונח המאמר 'ואנוכי עפר ואפר', ובשני 'בשבילי נברא העולם'. ובכל פעם שיכבדוהו או שיבקשו ממנו ליטול שררה על הציבור יוציא את הפתק 'ואנוכי עפר ואפר', ובכל פעם שתזדמן לידו מצווה או אפשרות לזכות את כלל ישראל, אל יצטנע אלא יוציא את הפתק השני 'בשבילי נברא העולם'". חשוב שמנהיגנו וכולנו נשנן מסר זה תמיד.

שבת שלום.

רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"