שיימינג. אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/ingimage
שיימינג. אילוסטרציה: א.ס.א.פ קריאייטיב/ingimage

פרשת כי תבוא: על איסור הולכת שולל ומשמעות היותנו עם סגולה

מי הם המתייחסים לציבור כעוורים? האם אלוהים מפלה בין עם לעם? ומתי קבוצה מלוכדת של אנשים הופכת למסוכנת? אייל חסאן עם פרשת השבוע מזווית קצת אחרת

פרשה זו תמיד נקראת שתי שבתות לפני ראש השנה, והיא נקראת פרשת הברכות והקללות מכיוון שיש בה תוכחה רבה וארוכה, ומצויות בה ברכות וקללות. ואני ברשותכם אגע בכמה סוגיות ערכיות אוניברסליות חשובות.

הפרשה קובעת “אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ”. כמה רוע וחוסר חמלה יש בהולכת שולל, קל וחומר הולכת שולל של החלש מכול: עיוור. הסופר יהודה נוריאל טוען שגם כיום במוסדות גדולים, בחברות עסקיות, ההטעיה והמרמה הן כלי עבודתם המרכזי, וכל העיוורים והתמימים הם אנחנו, האזרחים הקטנים. נשמע מוזר. בואו נלך לפוליטיקה. האם הפוליטיקה אינה מושתתת על הבטחות שווא, ועל ערפול?! האם לא מתייחסים אלינו כעיוורים?!

אייל חסאן. צילום: אורי קריספין

אייל חסאן. צילום: אורי קריספין

אני מבקש, ברשותכם, להרחיב את הנאמר בפרשה: אסור להטעות עיוור, אסור להטעות כל אדם ואסור להוליך שולל איש בבית, בעבודה ובכל מקום.

בפרשה מופיעה בחירת עם ישראל כעם סגולה: “וַה’ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה… וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם”, וישעיה הנביא הוסיף: “אֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִֽם” (ישעיהו מ"ט, ח'). דוד בן-גוריון ראש ממשלתנו הראשון, עמד על הקושי המוסרי העולה מבחירת ישראל וציין: “האומנם ייתכן כי אלוהים יַפלה בין עם לעם ויבחר לעצמו עם אחד?” המדרש קבע כי התורה הוצעה לכולם: “כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל –

לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות”. לפי המדרש, פנה ה’ לכל העמים: “לא הייתה אומה באומות שלא הלך ודיבר ודפק על פתחה אם ירצו ויקבלו את התורה”. אך כל העמים סירבו לקבלהּ. ואז “בא אצל ישראל”, והם אמרו “נעשה ונשמע”.

לצד תשובה זו של חז”ל הציע בן-גוריון מענה נוסף ומקורי, ולפיו “לא אלוהים בחר בישראל, אלא ישראל בחר באלוהים”. ככתוב: “וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ: לֹא, כִּי אֶת ה’ נַעֲבֹֽד. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם כִּֽי אַתּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת ה’ לַעֲבֹד אוֹתוֹ. וַיֹּאמְרוּ: עֵדִֽים… וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים” (יהושע כ"ד, כ"א-כ"ו).

למעשה, בן-גוריון חיבר בין ספר יהושע ובין הפסוקים בפרשה על בחירת ישראל וכתב: “על ידי בחירת ישראל באל אחד ויחיד נעשה ישראל לעם נבחר, לעם סגולה”.

הרב יוסף חיים מבגדד (1909-1835), הידוע בשם “הבן איש חי” (שם ספר ההלכה הגדול שלו), פירש באופן מיוחד את הצירוף "עם סגולה". לדעת “הבן איש חי”, בביטוי “סגולה” הכוונה היא לסימן הניקוד סֶגול, שיש בו שלוש נקודות שוות. הוא קובע שכדי להיות עם סגולה עלינו להיות שלמים בשלושה תחומים: קדושת המחשבה, קדושת הדיבור וקדושת המעשה. כלומר אנחנו צריכים לשמור על שלושת הרבדים האלה של האישיות, גם על מה שחושבים, גם על מה שאומרים וגם על מה שעושים. אם ננהג כך, נזכה לחופש משלושת השיעבודים של האדם: לאדם, לאויב (גלות) וליצר הרע.

במילים פשוטות, כדי להגיע לחירות אמיתית עלינו לחשוב טוב, לדבר טוב ולעשות טוב. כמה פשוט, כמה קשה! זו המשמעות להיותנו עם נבחר.

ומכאן לסוגיה נוספת. בפרק זה מגדיר משה סוף סוף את בני ישראל כעם. משה אומר: “שמע ישראל”, ומוסיף: “הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם”. כמה עוצמה יש ברגע מכונן זה! משה מחזק את כוחם כקבוצה, כעדה בעלת אמונה משותפת.

לקבוצה מלוכדת יש כוח עצום. היא יכולה לחזק את היחיד, היא חשובה מאוד, אך היא גם יכולה להיות מסוכנת ולפגוע, וזאת על ידי חרם. ברגע שקבוצה מוציאה את האדם מתוכה, מעמידה אותו מחוץ למחנה ומגדירה אותו כשונה, היא גוזרת עליו את אחד העונשים הכבדים ביותר שניתן לגזור על היחיד: חרם.

הפרשה שלנו מענישה לא אחת בחרם. איזו מילה קשה, איזה עונש אכזרי. אנשי חינוך ובני אדם בכלל חייבים למנוע מצבי חרם, שלעיתים קיימים בחברת הילדים, והיום עלולים להגיע גם לחרם מסוכן ברשתות החברתיות המלוות ב”שיימינג” ברשת ובהודעות מעליבות ופוגעניות הרודפות את הילד\ה גם בבית.

הורים ומורים, אנשי חינוך ועוד בואו נזכור שמילים יוצרות משמעות. הבה נשים לב להתבטאויות, למסרים, ונימנע מארומה לעגנית בהודעות. רק כך נצעד לכיוונים טובים יותר.

ולסיום, מפרשת השבוע לומדים שתמיד צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה, תמיד לומר ברוך השם, תמיד לשמוח בחלקנו. ואיך? הפרשה מדגישה “ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה’ אלקיך ולביתך”. רק כך יחיה האדם חיים טובים. השפע והתאווה אינסופיים, תמיד חשוב להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהשתדל לשמוח. לעיתים לא פשוט, אבל חובה לזכור ולהזכיר זאת.

לסיכום, אנו בחודש הרחמים והסליחות תמיד נזכור: אסור לנו להוליך שולל, בואו נאמר אמת, הבה נימנע מחרם או מ"שיימינג" ונזכור כי המלבין פני חברו ברבים, כאילו שופך דמים, והכי חשוב: נסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה.

שבת שלום!

הכותב הוא מנהל בית הספר בית יחזקאל, מרצה לתנ"ך ויו"ר הסתדרות המורים מרחב אשקלון

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
תגיות:
אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר