משה ינאי ז"ל. מר חינוך
משה ינאי ז"ל. מר חינוך

פרשת ואתחנן: על דגשים בחינוך, הדאגה לכל יחיד ועשיית הישר והטוב

היכן התורה מלמדת אותנו כי השוויון בין המינים הוא ערך עליון? מדוע עשיית טוב קודמת לעשיית דין? ומה היה המוטו אותו הנחיל משה ינאי ז"ל לאנשי החינוך בעיר? אייל חסאן עם פרשת השבוע מזווית קצת אחרת

אחרי הפרשה הראשונה בחומש (ובנאום) שעסקה בסיפורו של הדור ההוא, פרשת ואתחנן מתמקדת בדורות הבאים.

בחינוך אנו אומרים שכל ילד הוא אחד, יחיד ומיוחד, ובפרשה זו אנו רואים עד כמה זה נכון. דברי משה והאל נאמרים במכוון בלשון יחיד, כי הקב”ה פונה אל כל יחיד, ולא רק אל הכלל. אף אדם לא יוכל לחטוא במחשבה שזכויותיהם של אחרים תכפרנה עליו. מדהימים דבריו של הרב סולובייצ’יק בשאלה זו שטען, “היהדות ראתה בכל אחד יחיד ביחידותו, וראתה בו חלק מציבור, איבר מגופה של כנסת ישראל… אבל, לעולם אין היחיד מתבטל כנגד הציבור, ואין הציבור מתקפח בגין היחיד או היחידים. לכל אחד מקום משלו”.

אני אוהב פירוש זה, שרלוונטי כל העת – בכיתה, בעבודה, בפלוגה – כל אחד הוא יחיד ולכל אחד מקום משלו. חשוב שלא נשכח זאת.

אייל חסאן. צילום: אורי קריספין

אייל חסאן. צילום: אורי קריספין

פרשת ואתחנן מציגה את הצהרת האמונה העיקרית ביהדות ומזמינה אותו לשמוע. מתוך השמיעה, באה המחויבות: “שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל:  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, וּבְכָל מְאֹדֶךָ." ההצהרה מחזירה אותנו אל העיקר – החיים עצמם שאינם מובנים מאליהם. וההדגשה – “לטוב לנו כל הימים. לחיותנו כהיום הזה”, אהבת האל והחיים ושמירה עליהם באמצעות קיום כללים חברתיים היא העיקר.

הפרשה מביאה שוב את עשרת הדברות בהבדלים דקים וחשובים מגרסת הר סיני בחומש שמות. בימים אלו, כאשר כולנו דנים ברעיון השוויון ובדרך לחברת מופת, פרשת השבוע מבהירה לנו כי זהו הכיוון הנכון – בדיבר השבת בחומש שמות מובא נימוק דתי הנעוץ בבריאת העולם: “כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ…” המבט וההדגשה אחורה לעבר,  ואילו כאן הנימוק הוא הומניטארי-סוציאלי: “לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ”. מגמת ספר דברים ברורה: שאיפה לגבש חברה מתוקנת בעתיד. שינוי חשוב אחר אנו מוצאים בדיבר העשירי: בספר שמות נכתב, “לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ; לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ”, והנה בפרשת השבוע שלנו מחולק הדיבר לשניים באופן הבא: “ולא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְלא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָֹדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ” – כאן, בספר דברים, בפרשת ואתחנן האישה מוצאת מהרכוש אשר בתוך הבית, ויש לה מעמד עצמאי ורם מהרכוש החומרי. בשל כך הוא מייחד גם פועל נפרד ביחס לאישה “לא תחמוד” ופועל אחר כלפי השאר “לא תתאווה”. לפנינו מגמה ברורה של חיזוק מעמד האישה וחתירה לקראת שוויון המינים, וכמה יפה שהתורה שלנו מלמדת אותנו שהשוויון הינו ערך עליון.

פרשת השבוע שלנו נאמרת על סף הכניסה לארץ כנען והדרישה לאהוב את האל ואת החיים באמצעות כללים חברתיים חשובה מאוד – השפע בפתח, הערים והבתים מלאים כל טוב, הבורות חצובים והשדות נטועים, והעולם שופע, אבל דווקא כאן הסכנה – ולכן צריך להישמר ולהיזהר ובעיקר לעשות טוב.

הדרישה “וְעָשִֹיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב” ששכרה “למַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֶיךָ" נדירה ומיוחדת – פשטות הציווי לעשות טוב הינה להיות בני אדם. (גם במקום שאין בני אדם) המטרה הראשונית קודם כול לעשות טוב. החכמים, ובראשם רבי יוחנן (בבלי, בבא מציעא ל, ב), קבעו, “לא חרבה ירושלים אלא על… שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו (=לא עשו) לפנים משורת הדין” (=עשיית הטוב היתה משנית עבורם). שימו לב איזה אסון לאומי היה נמנע אילו היו שמים את הטוב לפני הדין.

ולפי רבי משה חיים לוצאטו בספרו “מסילת ישרים”, עשיית הטוב והיושר היא עיקרון יסוד אנושי, מוסרי, חברתי ומשפטי וחלק מן הצופן הגנטי שביקש המקרא להטמיע בעם היהודי; המתחבר לדרישת ספר תהילים “סור מרע ועשה טוב”.

עשיית הטוב היא העיקר בתורה בחיים ובכלל – כמה פשוט, ככה יפה.

ולא רק זאת, אפילו המשפט העברי הלך רחוק וקבע כמה עשיית הטוב הינה עקרון יסוד – השופט מנחם אלון קבע לא פעם בפסיקותיו, “האלמנט היסודי שבמושג תום לב הוא עשיית הטוב, היושר, עשייה ישרה ושלמה, והוא מהווה חלק מהותי של עקרון-על בעולם ההלכה ובמשפט”. והשופט אליקים רובינשטיין החרה החזיק אחריו וקבע, ”הישר והטוב הינו דנ"א נצחי בתולדות ישראל; והמחוקק, הממשל והשופטים בישראל ייתנו את עשיית הישר והטוב לנגד עיניהם, כיסוד מוסד במדינה יהודית ודמוקרטית”.

ובנימה אישית, בעוד כמה שבועות אתחיל את שנתי ה-20 בניהול בית הספר בית יחזקאל. נוסף לחתירה למצוינות ולכל היעדים החינוכיים שלנו, אחד מאבני הדרך שלי היא השאיפה לעשות הישר והטוב. וממי ינקתי זאת? ממשה ינאי ז”ל. משה ינאי, האבא של מערכת החינוך בעיר ומורה דרך חינוכי והלכתי (שחסר לרבים מאיתנו מאז לכתו ב-20.10.2014). בשיחה הראשונה עמי אז אמר לי, “אייל, יש לך המון אתגרים, האמן בעצמך, אני סומך עליך שתמצא את הדרך לעשות את הישר הטוב…”, כמה ביטחון ועוצמה העניקו לי האיש והמסר שלו.

הנה כי כן, תמיד נזכור כי השוויון הינו ערך נעלה וחשוב. בנוסף, בכל מצב חינוכי, חברתי, משפחתי, פוליטי ועוד נזכור את ייחודו של כל יחיד, נקשיב לקולו ולצרכיו של כל יחיד ונשאף תמיד לעשות טוב, גם לפנים משורת הדין.

חיבור של שני יסודות אלו המופיע בפרשה שלנו יבטיח לנו את הנתיב הנכון לכינון חברה מוסרית וצודקת, ישרה וערכית.

שבת שלום!

הכותב הוא מנהל בית הספר בית יחזקאל, מרצה לתנ"ך ויו"ר הסתדרות המורים מרחב אשקלון

, תודה על הרשמתך.
עתה אשר את קבלת הדיוור במייל וקבל את הידיעות החמות בעיר למייל שלך
תגיות:
אולי יעניין אותך גם

תגובות

2 תגובות
  1. עינת כהן

    כמה כבוד, רגישות, חכמה ועוצמה יש בפרשנות של כאן דרום. מקסים

הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר