בתאריך 8 באוקטובר, יום לאחר הטבח הגדול בעוטף עזה, כאשר כל המדינה עדיין במתח ובחשש ממחבלים שעדיין נותרו בשטח, התקבל דיווח על מכונית בצבע כחול שבה יושבים מחבלים ועושה את דרכה בכביש 4 מכיוון מבקיעים לכיוון צפון.
כוחות רבים התפרסו לאורך הכביש והיו בהיכון ואז הגיע הדיווח המשטרתי: "כוחות משטרה ניטרלו רכב ובו לפי החשד חוליית מחבלים בכביש 4 סמוך לאמונים".
כך נראתה ונשמעה הזירה בזמן הירי לעבר רכבו של ניב:
הסרטון ובו נשמעים צרורות הירי הרבים שנורו לעבר הרכב, רץ מהר ברשתות החברתיות, ומלבד דיווחים על סריקות אחר מחבלים נוספים באזור הדיונות הדרומיות באשדוד, לא ממש היו דיווחי המשך על כך במהדורות החדשות.
אלא שעד מהרה התבררה הטעות המרה, האיש שעל רכבו כ-400 כדורים הוא ניב איוס ז"ל מהיישוב ניצן שבמועצה האזורית חוף אשקלון. הוא היה בסך הכל בן 25, נשוי, ובקרוב היה אמור להפוך לאבא.
ניב היה עם אשתו בביתו הוריה באשדוד בחג שמחת תורה, כאשר נודע על מתקפת הטרור הנוראה בעוטף עזה. עוד לפני שהוא נקרא בצו 8 הוא כבר נסע לביתו שבניצן, כדי לאסוף חפצים ולצאת למילואים.
כאשר יצא מהיישוב ניצן בדרך העפר לכיוון אמונים, הבחינו בו השוטרים וכוחות הביטחון ולרוע מזלו הוא נסע גם כן במכונית כחולה.
כך נראתה המכונית של ניב לאחר הירי:
דבר לא היה יכול לעצור את האש הרבה שנורתה לכיוון המכונית הכחולה מכל עבר והפכה אותה למסננת. כמאה קליעים פגעו בניב עצמו ולא הותירו לו כל סיכוי להינצל. "ניב יצא להגן על המדינה", אמרה אמו קרן איוס בראיון ל'כאן דרום'. "והמדינה הרגה אותו בדרך, ואפילו לא התנצלה".
"האוטו של ניב בטלוויזיה"
באותו הזמן שבו התרחש האירוע הטראגי הזה, שהתה קרן איוס במטבח בביתה, כאשר לפתע בתה קראה לה מהסלון: "אמא, האוטו של ניב בטלוויזיה".
"מהלחץ נפל לי סיר רותח מהידיים. רצתי לטלוויזיה, ראיתי מה שקורה ותוך כדי גיסי מתקשר אלינו ואומר שקרה לניב משהו", משחזרת קרן. "גיסי הוא הבעלים של הרכב שעליו נהג ניב. הראשונים שהתקשרו היו מהמשטרה. שאלו אותו האם הוא הבעלים של הרכב, ומי נוהג בו כרגע. הוא ענה שהאחיין שלו שגר בניצן, וניתקו לו. אחרי 2 דקות הוא קיבל טלפון מהשב"כ. הם שאלו אותו האם ברשותו רכב כחול, והוא אמר שכבר דיברו איתו מהמשטרה ושאלו אותו את אותה השאלה. ומיד ניתקו. הוא הבין שקרה משהו".
רכבו של ניב איוס ז"ל בטלויזיה
במקביל, אביו של ניב – הגרוש של קרן, גם שמע את כל מה שקרה, צפה בזה בטלויזיה, ומיד התקשר אליה, "הוא אמר לי שעוד כמה דקות מתחת לבית ושניסע יחד לכיוון הדרום", היא מספרת, "בזמן הנסיעה התקשרתי למשטרה, התקשרתי לביה"ח ברזילי, התקשרתי לכלתי – אשתו, שאלתי אותה אם היא דיברה איתו. והיא אמרה שהוא לא עונה, היא הרכיבה את הפאזל לבד בראש ויצאה יחפה בצרחות לתחנת המשטרה באשדוד. הגענו כולנו לתחנת המשטרה, ושם התחילו לתשאל אותנו על סימנים מזהים של ניב, האם יש לו קעקוע וכד', כדי לדעת אם אכן מדובר באותו אדם".
"מצטערים, טעות בזיהוי"
"לאחר זמן מה הגיע קצין משטרה מאובק מהשטח, ואמר לי 'גברת איוס, אני מצטער, הייתה לנו טעות בזיהוי'. אמרתי לו 'לא נורא, קורה, אני מבינה', והתחלתי לומר שיש לניב אלרגיה לפול כדי שלא יתנו לו דם שלא מתאים, כי הנחתי שהוא פצוע בבית חולים. ואז הוא המשיך 'אולי לא הבנת אותי. טעינו בזיהוי כי חשבנו שזה רכב של מחבלים' ושם כנראה אני וכלתי התעלפנו כי כשהתעוררנו כבר העבירו את הגופה שלו לאבו כביר".
כל כך רצה להתגייס למילואים. ניב איוס ז"ל
את הרגעים האלה אבא של ניב ז"ל, בני, זוכר טוב מאוד. כשהם הגיעו לתחנת המשטרה הוא כבר הרגיש והתכונן לבשורות הגרועות מכל. "איכשהו הראש שלי ניסה לגרש את המחשבות האלה וניסיתי להאמין לכמה רגעים שהוא רק פצוע. אבל במשך ארבע שעות לא אמרו לנו כלום. עד שקצין המשטרה הגיע והודיע לנו בצורה הכי קשה שיש, בלי ליווי מקצועי ובלי כלום, שהם הרגו את ניב בטעות עקב זיהוי לא נכון. לא ישבו איתנו, לא ניחמו אותנו. אני מבין שיש טעויות, אבל הבן שלי הלך להתגייס למילואים כי הוא רצה לעזור, לתרום, והמחדל הזה שקרה דווקא לו, מבלי שיבקשו סליחה, זה כמו סכין בלב".
"ניב לא חיכה לצו 8, הוא רצה לרוץ ראשון"
ניב הוא בן בכור מבין ארבעה ילדים. הוא אח לזוהר (23), איתי (18) ואגם (14). הוא נולד וגדל בירושלים, והיה ילד אהוב, מוקף בחברים, מצטיין בלימודים, עם חיוב שממיס לבבות.
הוא התגייס לקרק"ל ושם הכיר את ליאור אשתו, אז לוחמת בברדלס. הם התאהבו, הפכו לזוג ובמרץ שנה שעברה התחתנו.
ליאור היא תושבת אשדוד, אך יחד הם החליטו להקים את ביתם בישוב ניצן שבמועצה האזורית חוף אשקלון. הם גרו שם שנתיים, היו מאושרים. רק בסוכות הם בישרו למשפחה שהם מצפים לתינוק.
ניב איוס ז"ל ואחיו. צילום: אלבום פרטי
ניב עשה תואר בהנדסה באוניברסיטת אריאל, סיים אותו בהצטיינות, ובחר לעבוד עם אבא שלו במוסך. "אני והוא היינו צמודים. אנחנו עובדים במוסך עם אחים שלי, אנחנו מאוד קרובים, כל היום ביחד. אני מרגיש חצי מת היום. אם לא היו לי עוד שלושה ילדים לגדל, לא הייתי כאן היום. הילדים גם בהלם, כולנו קיבלנו בשורה מאוד קשה", אמר אביו בני בצער.
ניב וליאור ביום חתונתם. צילום: אלבום פרטי
"כבר בבוקר ה-7.10 הוא אמר לנו שהוא מחכה לצו 8. הוא ממש היה בלחץ לקבל אותו כדי לצאת. הוא היה דרוך. ליאור אשתו קיבלה צו 8 בערב אבל בגלל שהיא בהריון היא לא יכלה לצאת. ניב החליט שלמחרת בבוקר הוא יוצא למילואים. גם אני וגם אמא שלו ניסינו לעצור אותו, לומר לו שיחכה קצת, שיראה לאן זה מתקדם. אבל ניב לא הסכים. הוא לא יכול היה לחכות, הוא רצה לרוץ ראשון", סיפר בני.
ניב איוס ז"ל ואביו בני איוס. צילום: אלבום פרטי
"כשראינו את האוטו שלו בתחנת המשטרה, היו באוטו המון כדורים, מאות כדורים חוררו אותו לחלוטין. לאף אחד לא היה סיכוי לשרוד את זה. אני מאמין שעשו בו וידוא הריגה. כשרודפים אחרי מחבלים בדרך כלל המחבלים יוצאים מהאוטו על רגליהם. לניב הם פשוט לא נתנו סיכוי".
הוא הספיק להתקשר למישהו תוך כדי המרדף?
"מסתבר שניב התקשר למשטרה תוך כדי המרדף אחריו. הוא כנראה הניח שמדובר במחבלים שמנסים להרוג אותו וניסה לברוח. הוא התקשר למשטרה והמוקדנית ענתה ואמרה במה אפשר לעזור. הוא לא הצליח לדבר, שמעו ברקע ירי מטורף, ונשימה אחרונה. ככה שמעתי את הבן שלי מת", סיפרה קרן.
קברו של ניב איוס ז"ל
"רוצים שיכירו בניב כחלל צה"ל"
"כמה ימים לאחר השבעה אמרו לנו שניב מוגדר כנפגע פעולות איבה. אבל אנחנו לא מוכנים לקבל את ההגדרה הזאת. ניב הוא לא נפגע פעולות איבה. הוא לא נהרג מירי מחבלים ולא בפיגוע. הוא נהרג מאש כוחותינו שטעו בזיהוי. הם הרגו את הבן שלנו כשהיה בדרכו להתגייס למילואים".
ניסיתם לערער בנושא?
"כתבנו מכתב מהלב לראש אכ"א, והוא סרב להיפגש איתנו. אם הוא היה נפגש איתי לחמש דקות ומסתכל לי בפנים הוא היה משנה את ההחלטה. מבחינתם, ניב לא התחייל. במקביל, אמרו שאולי בסוף המלחמה תהיה ועדת חריגים ואולי השם של ניב יכנס אליה. אבל אני מרגיש שאני לא צריך טובות. הוא מבחינתי חלל צה"ל. אם הוא היה מגיע להילחם בעזה כולנו היינו לוקחים בחשבון שאולי נקבל אותו בארון. אני מאמין שזה כל מה שהורה ששולח את הבן שלו להילחם יודע. גם ניב ידע את זה. אבל אפילו לא נתנו לו להספיק להגיע".
ניב איוס ז"ל ואימו קרן. צילום: אלבום פרטי
"מצפים להתנצלות"
ארבעה חודשים עברו מאז, ויחד עם שינוי ההגדרה שהוריו של ניב מצפים לקבל, יש בהם צער עמוק על שהבן שלהם, שרץ ראשון כדי להגן על המדינה, לא מקבל אפילו סליחה. "רק לאחרונה מישהו שמכיר את בן גביר חיבר אותי אליו וקיבלתי שיחת טלפון קטנה ומינורית של כמה דקות. אפילו לא שיחת ניחומים, והשיחה אפילו לא הייתה ביוזמתו. הוא אמר שהוא יראה מה הוא יכול לעשות. גם צחי הנגבי שמע אותנו אצל איילה חסון והיה המום מכל הסיפור, והוא אמר שהוא ינסה לקדם את נושא ההכרה בו כחלל צה"ל, ואני מחכה", סיפר אביו.
ניב ז"ל ואשתו ליאור במהלך השירות הצבאי
"הוא כל כך רצה ללכת ומיהר עוד לפני שקיבל צו 8 באופן רשמי, רק כדי להיות שם ולהילחם עם צה"ל", אומר האב, "הוא לקח בחשבון שהוא עשוי להיהרג במלחמה כמו כל אחד שיוצא למלחמה, אבל לא ככה. לא על ידי המדינה שלו, לא בכיתת יורים. ניב יצא כדי להגן על המדינה, ראוי היה שהם יראו את המחדל שקרה לו, לנו. ולנקות לנו את הנשמה. את ניב זה לא יחזיר אבל לנו זה ינחם את הלב".
ניב איוס ז"ל ואשתו ליאור
למען הסר ספק, משפחתו של ניב אינה מעוניינת בהכרה כחלל צה"ל על מנת לקבל זכויות והטבות מהמדינה. "הזכויות הן כמעט אותו דבר, אבל מגיע לו להיות מוגדר כחלל צה"ל. את ניב הרגו ברשלנות שעוד לא הכרתי. ניב קם להתנדב ורץ להיות גיבור. אפילו לא אמרו 'סליחה, טעינו'. אם מי שירה היה מגיע להלוויה או רק בא ואומר לי 'זה אני, סליחה' הייתי מנשק ומחבק אותו. אני מבין זה קורה. אבל חודשים עברו מאז, וגם אם יעשו את זה עכשיו זה לעג לרש. ארבעה חודשים עברו ועדיין לא עשו את זה".
ניב איוס ז"ל ואביו בני איוס
מדיו של ניב ז"ל עדיין מונחים על השולחן בבית אימו
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
