מנכ"ל המרכז הרפואי ברזילי, ד"ר חזי לוי. צילום: דוד אביעוז

ד"ר חזי לוי: "זה פרויקט חיים. אני אגמור את זה ואלך"

המרכז הרפואי ברזילי לא חווה תנופת בנייה שכזו מאז היווסדו. לצד המבנה החדש - שיכלול חדר מיון חדש וממוגן, בית חולים תת-קרקעי, טיפול נמרץ וטכנולוגיות חדשות - יקום גם בניין שיקום, פגייה חדשה, ומחלקות חדשות יעברו מתיחת פנים. ד”ר חזי לוי, מנכ”ל המרכז, מסכם שש שנות כהונה בתפקיד, מסביר למה זכה לכינוי "הורדוס" ומה גרם לו לבכות באמצע הריאיון

פורסם בתאריך: 16.2.18 13:30

“אני נרגש. אני מת מהתרגשות. זה מפעל חיים, אני לא מבזבז את כל ההתרגשות שלי עכשיו, כי אני יודע מה צפוי במהלך השנה. אבל האמת היא שאני מת מהתרגשות”, כך פותח ד”ר חזי לוי, מנכ”ל המרכז הרפואי ברזילי, את הריאיון שקיימנו איתו לקראת הטקס החגיגי שיתקיים בשבוע הבא.

הטקס שיביא אליו את מנהיגי המדינה יהיה מהפכה בכל הקשור לשירותי הבריאות שקיבלו תושבי העיר עד היום. אחד האנשים שחתומים על המהפכה הזאת הוא ללא ספק ד”ר לוי, והוא לא מפסיק להתרגש. “עשיתי הרבה דברים בחיים שלי, עשיתי הרבה פרויקטים, ראיתי הרבה דברים בחיים שלי. אני פה בונה בית חולים, אני עושה מהלך. למען הסר ספק, ‘אני’ זה חבריי, זה ההנהלה, זה העובדים, זה כולם. זה לא אני חזי לוי הבנאי, כי כבר הדביקו לי את השם 'הורדוס'. אבל באמת אנחנו עושים פה משהו היסטורי שהתוצאה עכשיו גם אסתטית, טכנולוגית ומלונאית. אני נכנס לשם ומכיר הכול מהתכנונים, כל מרצפת, כל כיסא, כל צבע שיהיה. יש לי יד בבחירה של הדברים. כשאני נכנס, אני דומע, אני דומע מהתרגשות, ואני חושב שאנחנו מביאים בשורה טיפולית, בשורה אסתטית, בשורה בריאותית, שהעיר אשקלון לא ידעה כמותה, ושכל כך מגיע לתושבים שלה, ואני שמח שנפלה בידיי הזכות”.

הבניין החדש. צילום: אדי ישראל

במובן האישי, למה אתה משווה אותו? לבית שבנית?
“כל אחד מאיתנו בנה בית או שיפץ בית, אבל זה פרויקט חיים, זה ומה שימשיך הלאה, כמו פתיחת חדרי הניתוח, הטיפולים הנמרצים, המחלקות, כל הבניין הזה שיושלם. בניין השיקום שאנחנו בונים ממול זה מפעל חיים. בטח בגילי המופלג אני כבר לא אעשה דברים כאלה”.
לפני כמה ימים, לאחר פטירתו של חיים גורי, הקריא ד”ר לוי קטע שכתב גורי בספר האחרון שלו שמדבר על כך שהוא לא הספיק הרבה דברים, והוא חותם במילים: “וראוי שהאדם יותיר חותם אחריו”. ד”ר לוי מרגיש שזה החותם שהוא מותיר אחריו, “אז אני עוד לא מסכם את פועלי, ואני מקווה שאני לא לפני מוות, אבל הזכות לעשות ולהשאיר חותם אחריך היא תמצית החיים. ואני חושב שבקדנציה הזאת שלי ושל חבריי בהנהלה אנחנו משאירים פה חותם. כמו שד”ר לביא היה שותף בשנת 1961 להקמת וניהול בית החולים על שני הצריפים שהיו בסך הכול והותיר חותם, אני חושב שזה השארת חותם. ואני כל כך גאה עליה וכל כך שמח עליה ומתרגש שניתנה לי הזכות לעשות את זה. אני גם יודע אילו מהמורות אנחנו עוברים ואילו קשיים אנחנו חווים ואיזו נחישות צריך להפגין, איזו אופטימיות, איזו יכולת מנהיגות, איזה צורך לסחוף אנשים אחריך, להתנהג כמו אדם שהמוח והלב שלו מנותקים, והוא רץ אחרי הלב, כי יש ימים נוראים, ואתמול היה לי אחד כזה מול האוצר”.

בית החולים חדש. ד"ר חזי לוי עושה היסטוריה בברזילי

כמו אריאל שרון שדפק על הרכב

הבנייה של המבנה הזה התקדמה די בעצלתיים, ואת ד”ר לוי זה קצת הוציא מהכלים. וכמו אריאל שרון בזמנו, הוא הזמין הקבלנים לשיחה ודפק על השולחן, “כשאני עמדתי לפני כמה חודשים וראיתי ששום דבר לא מתקדם ואני כל הזמן צורח, אז באתי ואמרתי, ‘חברים עד התאריך הזה זה קורה’. באו אליי כל הקבלנים וכל החכמים ואמרו לי, ‘לא יכול להיות, על מה אתה מדבר?’ אמרתי להם, 'חבר’ה, אתם ניהלתם אותי שש שנים, ולא קרה כלום. עכשיו אני מתחיל לנהל אתכם. עד התאריך הזה זה קורה'. כולה דחיתי פעמיים, וזה קרה ולמה? כי קבענו יעד והפגנו נחישות, ואני צופה שזה יהיה לי בהמשך. לכן אני בהחלט מרגיש שאני מסכם משהו שהתוצאה מדהימה בעיניי ומרגשת, ואני בתקופה שאני מאוד נרגש, מרוגש, מתרגש בכל ההטיות שיש”.

חדש ומודרני. הכיסה לחדר המיון החדש. צילום: דוד לוי

מה התדירות שאתה נכנס לבקר במבנה החדש?
“עכשיו לאחרונה פעם או פעמיים ביום. לפני יומיים הלכתי לשם לבד וצילמתי ושלחתי מההתרגשות תמונות בגאווה. כתבתי, 'תראו איזה מפעים'. מרוב שמחה אני לא מאמין למה שאני רואה". בשלב הזה קולו של חזי נשנק ודמעות נקוות בעיניו. "זה נורא מרגש וכל פעם אני הולך לראות עוד כיסא ששמו, עוד משהו שעשו. עכשיו אני מכיר את הדברים, כי למשל הכיסאות האלה שאת הרואה בתמונות, אני לפני שנה ישבתי על איזה 20 סוגי כיסאות כדי לבחור את סוג הכיסא שהוא הכי נוח, והצבעים, המרצפות, ואני כל כך שמח וגאה על זה”.

כבר שש שנים שאתה בתפקיד. אתה זוכר איזה אירוע שהתרחש פה ואמרת, “לעזאזל, הבניין חייב לקום מהר”?
“בצוק איתן. מזמן אזעקת צבע אדום יש לנו 30 שניות, ואי אפשר לפנות מחלקה לאזור ממוגן בזמן הזה. אני עמדתי בפגייה, ואנחנו מפנים את הפגייה בצורה מפחידה. היצור הקטן הזה ששוקל קילו או קילו וחצי ומחובר למלא צינורות שמחזיקים אותו בחיים ומצפצפים, ועם כל זה אתה הולך למרחק של 150 מטר לאיזה מרתף מאולתר שהופך להיות טיפול נמרץ פגים. או כשעמדתי בחדר לידה, פתאום צבע אדום. מה יעשה התינוק? יחזור בחזרה? גם קרה שעמדתי בחדר ניתוח וקיבלתי פצועים, ואני יודע שיש לי רק שני חדרי ניתוח ממוגנים, ואני אומר לאחיות, ‘תנתחו, אין ברירה, אלו פרוצדורות מצילות חיים’. אף אחד לא פוצה את הפה, ואתה מבין מה המשמעות של חדרים לא ממוגנים, ואני אומר, ‘לעזאזל, למה זה צריך להיות ככה?’ יום אחד עמדתי בשעה ארבע אחר הצהריים בכיכר של חדר המיון. פתאום שריקה ובום. שני טילים אחרי מפגש עם כיפת ברזל נפלו. אז נכון שאין חומר נפץ, אבל זה גוש ברזל לוהט וחם שיכול ליפול על ראש של מישהו. ובאותו רגע החלטנו להעביר את חדר המיון בלילה, להוריד אותו למקום שמשמש בשגרה מחלקות אחרות. פירקנו שם את המחיצות ובנינו חדר מיון, וקצת אחרי זה הגיע אדם שנפגע מרסיסים שהוא חטף בחצר של הבית, ואמרתי, ‘למה, למה זה קורה?’ למה אין לי את זה?' אמרתי שאני חייב לרוץ, והדבר הזה גם שכנע אותי לחזר על הפתחים, אפילו לזחול על הפתחים, למועצה לביטחון לאומי, למנכ”ל משרד ראש הממשלה, למנכ”ל משרד הבריאות, לאגף לשעת חירום ולמי לא, לדרוש את הכסף גם לחדר ניתוח, כי לא היה כסף לחדר ניתוח, היה כסף רק למעטפת. אני לא מדבר על זה שחדרי הניתוח שלנו הכי ישנים בארץ, הכי צפופים בארץ, ורק שניים מהם ממוגנים מתוך השבעה. ומצד שני, יש לי מעטפת לעשרה חדרי ניתוח, ואין לי גרוש לבנות אותם, כי זה לא מתוקצב. הייתי הולך לקריה, נפגש עם סגן הרמטכ”ל ומנכ”ל משרד ראש הממשלה. התחריתי עם עוד בתי חולים עד שהצלחתי. גם טיפול נמרץ ממוגן אין לי, והחיזור הזה הביא כסף גם לטיפול נמרץ, וזה פלוס תרומה לחדר ניתוח, והרגשתי שכבשתי עוד אוורסט. וכל דבר כזה מרגש אותי עד מוות. וכשאני יושב ומביאים לי תרומה מקרן היסוד, הון עתק, מה עשיתי? ישבתי כאן ובכיתי. לא שאני בכיין, אבל זה מההתרגשות. אתה נלחם על משהו שהוא לטובת אנשים שמגיע להם. כשאתה נלחם על משהו לעשות אותו, ואתה זוחל שנה ושנתיים, ואתה לא מבין למה, הרי אתה בונה פה בית חולים על פי הוראת הממשלה. הממשלה קבעה, וצה”ל קבע. אגב, צה”ל שקבע זה היה אני, אז בתור קצין רפואה ראשי שקבעתי שחיילים מהחטיבה הצפונית מפונים לברזילי. ואזרחים שהופכים ליותר ויותר משמעותיים במלחמה. ואני נלחם בצורך שהוגדר להגן על אנשים, ולמה מענים אותי? למה שולחים אותי לתרומות? אני עושה משהו בשבילי? יש פה בית חולים שהוזנח שנים, ולא הושקעה בו אגורה. זה בית חולים שהמדינה קבעה שצריך למגן, ואני מוטרף, ובשם זה אני רץ”.

מהפכה בתחום הרפואה הדחופה בברזילי. ד"ר חזי לוי בחדר הטראומה

בתור אדם מן השורה, כשאני קורא שמשרד הבריאות מתקצב בניין, אני יודע שהוא מתקצב את כולו, כולל הפנים שלו. אז מה זה אומר באמת?
“משרד הבריאות נותן תקציב, אבל לעולם זה יהיה כולל תוספת מצד בית החולים. מה זה תוספת? זה תרומות. גם עכשיו אין לי את כל התקציב לאבזר את כל הבניין, אני מחפש עכשיו גם תקציבים וגם תרומות. אני בונה פה בניין שיקום, וחסרים לי עשרה מיליון שקלים כדי לאבזר אותו וכדי לפתוח מחלקה, שיש בארץ אולי שתיים כמוה של שיקום נשימתי בשביל זקנים מסכנים, שאולי אני יכול לגמול אותם מהנשמה. זה לא גחמות. אני לא בונה פה ארמונות, אני בונה שירותים הכרחיים לקהילה שאנחנו משרתים אותה, אני בונה פה שירותים הכרחיים למציאות של האזור. אני לא צריך ארמונות שיש כמו שראיתי בבתי חולים אחרים, אני בונה דברים שהאוכלוסייה ראויה להם וששנים לא נבנו כאן. זה בית חולים שהוזנח הרבה שנים והלך והתיישן. יום אחד של גשם והצפות, צריך פה גונדולות. אתה שואל למה זה צריך לקרות? כולם מדברים בצדק על פריפריה ורפואה ציבורית ומיגונים, וכל הזמן שומעים רוחות מלחמה, למה? לכן אני פועל מתוך הנחישות להראות את המציאות ולתת לה מענה ולסייע לממשלה לסייע לנו. זו המטרה שהתוויתי. אני אגמור את זה ואני אלך, זו המטרה שלי”.

ד"ר חזי לוי בטקס הנחת אבן הפינה לבניין החדש

חסרים 100 מיליון שקלים

עלותו של הבניין החדש היא יותר מ-650 מיליון שקל. כ-420 מיליון שקלים מגיעים מהממסד, כלומר מקרנות של הממשלה, וכל השאר זה תרומות. נכון לעכשיו, אחרי הכספים שהגיעו מהממשלה והתרומות, יש בידי הנהלת בית החולים כ-530 מיליון שקל. מה שאומר שחסרים יותר מ-100 מיליון שקלים של תרומות כדי לסיים את כל הפרויקט הגרנדיוזי הזה.

אבל כל זה לא עוצר את ד”ר לוי שמתכנן לבנות עוד ועוד בשטח בית החולים. “עכשיו אנחנו הולכים גם לבנות פגייה”, הוא מספר. “בתרומה פלוס השתתפות ממשלתית אנחנו בחודש יוני נתחיל לבנות פגייה ממוגנת, מאובזרת וחדשה. הגדוּלה שלה לא תהיה רק המיקום, אלא היא תהיה מרווחת יותר ועם פרטיות למשפחה ועם מרחק יותר בין פג לפג; כי אם יש משהו שהורג פגים, זה זיהומים. זה מרגש אותי. במקום שבו אני אפסיק להתרגש, אני כנראה לא צריך להיות. זה מדרבן אותי ודוחף אותי ונותן לי מוטיבציה”.

ד"ר לוי במשרדו. צילום: אורי קריספין

מה היה בעבר מבחינת ליקויים שאתה יכול לומר שעכשיו כבר לא יהיו?
“אני יוצא מחדר מיון קטן שיש בו 22 מיטות, שהקהל צובא על דלתותיו ויושב בחדר המתנה קטן אחד על השני, שאנשים נכנסים ושוכבים על אלונקות בכל חתיכת מסדרון במיון וללא פרטיות, ללא חיסיון ועם יכולת להזדהם אחד מהשני; אמבולנסים שמתקשים לפרוק את המפונים, כי אין לאן; חיכוך עצום עם העובדים וקושי ניכר לעובדים שנותנים את הנשמה – כל זה לא יהיה יותר. אנשים יבואו למקום יפה, מרווח, ישכבו על מיטות בארבעה אולמות גדולים. שתי מיטות שיש כיום בחדר טראומה הפכו לשש עמדות מדהימות, גם למבוגרים וגם לילדים. מקצועי, קל. אנשים יוכלו להמתין בקפטריה יפה, וכל זה אני מקווה שיגרום לפחות חיכוך ויותר תשומת לב ויותר שיח בין הצוות והחולים, ליותר אפשרות להשהות בן אדם במקום נורמלי ולא באיזו גומחה. זה די מדהים. ואם יש לי מלחמה, יש לי לאן לפנות אותם. זה לא חניון שאנחנו מסבים אותו לבית חולים תת-קרקעי, כמו ברמב”ם או באיכילוב, שזה יפה. זה בית חולים play &plug : תכניס מיטות, תדליק את האורות ותתחיל לעבוד. יהיו אולמות אשפוז ותחנות אשפוז. אוטוטו יהיו חדרי ניתוח חדשים, שאני בתור כירורג מתרגש מהתקשורת המודרנית, הציוד הכי מתקדם, הכול יהיה דיגיטלי, חדרים אחרים, יפים, הרמטיים, חדר התאוששות שאפשר להיכנס עם המשפחות לראות את החולים אחרי הניתוח”.

פינת ישיבה מודרנית וחדשה. צילום: דוד לוי

ד”ר לוי מספר שאפילו בתאורת חדר הניתוח השקיעו והביאו מנורות חדר ניתוח מתקדמות שמרכזות את האור, והמנתח לא מייצר צל, לא מזיע. כמו כן, הובאו מיטות חדשות שניתן ללכת איתן להכנה ולהביא את המנותח עליהן, ולא צריך להעביר אותו ממיטה למיטה ובכך להכאיב לו.

“למה מוציאים את אבא שלי?”

אחת התלונות הנפוצות כיום נוגעת לטיפול הנמרץ. נאלצים להוציא מטופלים מהטיפול הנמרץ ולהחזירם למחלקות, ובני המשפחה מודאגים בצדק. “יש לנו טיפול נמרץ עם שש עמדות, ואנחנו מקבלים תלונות, ‘למה מוציאים את אבא שלי מטיפול נמרץ ומחזירים למחלקה?’” מספר ד”ר לוי שתלונות רבות מעין אלו מגיעות לשולחנו. “אתה מסביר לו שצריך להכניס חולה אחר: ‘כי אבא שלך טופל פה כמה ימים, ומצבו פחות חמור, ואפשר לטפל בו במחלקה, ואני צריך את המיטה כי הגיע חולה אחר מתאונה שצריך את זה’. אז עכשיו אני בונה מקום מודרני עם 12 מיטות, ולכל חולה חדר משלו. בטיפול נמרץ ילדים היו שלוש מיטות, ועכשיו יהיה מבנה חדש ומודרני ומדהים עם שש עמדות. בקיצור, יהיה בית חולים אחר. מ-ה-פ-כ-ה”.

מהפיכה. ד"ר לוי עם עמדות האחיות המוכנות לפתיחה החגיגית. צילום: דוברות ברזילי

ד”ר לוי מציג מהפכה נוספת שתתרחש בתחום השיקום. “היום אני צריך לשבור את הראש לאיפה אני צריך לשלוח את החולה לשיקום אחרי שהוא עבר אירוע מוחי, והטיפול להחזיר אותו לחיים זה שיקום מיידי”, הוא מסביר. “היום אין לי לאן, כי בית הדר באשדוד מלא, ונווה שבא בבאר שבע מלא, ואין לי איפה לשים אותו, והוא פה. היום אני מעביר אותו במעגל סגור לשיקום החדש שיהיה בעוד שמונה-תשעה חודשים. יהיה שיקום עם 30 מיטות וגמילה מהנשמה. זו היסטוריה, וזה שכולנו שותפים להיסטוריה הזאת אין יותר מרגש מזה, אין יותר חותם מזה. ויש לי תכנית לעוד חמש שנים מעכשיו: מכון הלב, דיאליזה חדשה, פגייה חדשה, מלונית ליולדות. זה נותן לי אנרגיה בימים הדווים והקשים, שזה בערך 365 יום בשנה. ואתה שותף לבנייה הזו, וזה כיף”.

הבניין החדש ייבנה כאמור בשלבים: בשלב הראשון ייבנו חדר המיון ובית החולים התת-קרקעי; לקראת אמצע השנה ייפתח הטיפול הנמרץ; אחרי החגים ייפתחו חדרי ניתוח, שאר הטיפולים הנמרצים ומחלקת ילדים “מדהימה ביופייה”, לדברי ד"ר לוי; בתחילת שנה הבאה צופים את פתיחת האורתופדיה ואחרי זה כירורגיה; אחרי כל אלו ייפתחו מחלקת אורולוגיה ומחלקת אף-אוזן-גורן.

שש קומות של רפואה מודרנית

“כתוצאה מהמעברים האלה לבניין החדש, תורחב מחלקת נוירולוגיה, שתתמקם במחלקת הילדים יחד עם יחידה לטיפול נמרץ לאירוע מוחי, וזו בשורה אדירה לאזור. אנחנו הרי הגענו למדד מצטיין בטיפול באירועים מוחיים. רק שאין לנו אכסניה מדי גדולה. ייפתח גם מכון רנטגן חדש, יהיו לנו שני מכשירי CT חדשים. רק כדי להבין, ה-CT שלחנו מתקלקל כל יום. רק אתמול התקלקל, ושלחנו אנשים הביתה. קרה גם ששני מכשירי ה-CT התקלקלו, ונאלצתי להגיד למד”א שלא יביאו אלינו פצועים. כל שני וחמישי קלקול. יהיה לנו אולטרסאונד חדש, שדרוג של ה-MRI. מכשיר אנגיו שעולה מיליון דולר, שמדגים את כל כלי הדם, מטפל בסתימות בכלי הדם ויכול 'לזרוק' פקק לכלי מדמם במצב של טראומה ועוד. תוך שנה יהיה פה בית חולים אחר, ותוך חמש שנים בית חולים כמו באמריקה”.


לחצו כאן להורדת האפליקציה של "כאן דרום אשקלון" באנדרואיד

לחצו כאן להורדת האפליקצייה של "כאן דרום אשקלון" באייפון


 

אתה חושב שכל זה ישפר את התדמית של בית החולים?
“שביעות הרצון מהתהליכים זה לא רק הבלוקים, זה כוח האדם, זה תהליכי האיכות שאנחנו עושים, זה דבר משלים לסביבת העבודה החדשה”.

ברגע שהבניין יושלם יהיו פחות סיבות לנסוע לבתי חולים במרכז?
“המוטו שלי והייעוד שלי זה לגרום לאנשים בכל האזור לקבל רפואה פה, ולא לנדוד ולחפש אותה במרכז – זה משמעות של להביא רפואה לפריפריה. כבר היום הכנסתי שירותים שאנשים לא צריכים לרוץ למרכז, כמו דברים באורתופדיה, במערך הלב, MRI, CT חדשים, טכנולוגיות יותר משוכללות”.

עמדת האחיות מול התאים המרווחים. צילום: דוד לוי

אתה בעצם אומר לתושבי אשקלון שבסוף השנה ברזילי יעמוד בשורה אחת עם בתי החולים במרכז?
“אני אומר לתושבי אשקלון: יש לכם בית חולים נהדר, מקצועי טכנולוגי, בואו תנסו אותו. בואו להעיר, כשיש מה להעיר כדי שנלמד. אל תמהרו להשמיץ, כי זה בית החולים שלכם, והוא משרת אתכם הרבה שנים. זה בית חולים שעמד לימינכם עם צוות שעשה דרכו תחת אש וטיפל בכם תחת אש. בואו תפרגנו לו. בואו תצרכו את השירותים שלו. בואו תראו כמה יפה וחדש ומאיר פנים הוא הולך להיות. בואו ותראו כמה חם ומשפחתי הוא. ובמקום שיש להעיר או להאיר תעשו את זה, ואני מקבל את זה באהבה, אבל בצורה עניינית שאפשר ללמוד את התהליך ולפתור את הבעיה, ולא בצורה שאני לא יכול לעשות עם זה כלום”.

אתה מבין שזו כמו לסובב ספינת מטוסים.
“אנחנו התחלנו לסובב לפני כמה שנים, אבל זה דורש גם בגרות מהקהל. היום עם המקלדת המהירה אפשר כל דבר לומר תוך שנייה, וכולם רואים. ואני אומר לכל אחד שגם אם הוא חשוב שיש לו טיעון נכון, הוא יכול להעיר בצורה עניינית כדי לתקן, אבל לא לכתוב גידופים וקללות”.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר