חברי ארגון הגמלאים העירוני חגגו השבוע את חג האהבה העברי, ט"ו באב. החגיגה התקיימה באולם של הקהילה הקונסרבטיבית קהילת 'נצח ישראל' והגמלאים נהנו מהופעה של הזמרת, אביבה אבידן וערב ריקודים. את הערב כיבדו בנוכחותם משתתפים רבים. פתחה את הערב יו"ר הארגון, שרה זכריה בדבריה: "בואו נאהב האחד את השני, כי כשאנחנו מעניקים אהבה לסובבים אותנו – אנחנו מקבלים אותה חזרה. הנתינה היא גם הקבלה. אז מאחר וזו דרכי שלי אני אצהיר גם הערב אני אוהבת אתכם", אמרה וזכתה לקול תשואות רמות. זכריה הודתה להנהלת העיר וכן לשרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל על התמיכה בגמלאים". ראש העיר בפועל, תומר גלאם, שיבח את פעילותה של זכריה ואמר: "שרה ואני עובדים כמעט 4 שנים ביחד. הרגישות שלה, הרצון שלה להגיע לכל גמלאי וגמלאי ולתת את השירות הטוב ביותר – זה לא מובן מאליו. אני רואה ערים אחרות בארץ ואין ארגון גמלאים כזה בשום מקום. זאת חברת מועצה שעושה חיל בעיר אשקלון".
"פתאום מחבלים התקילו אותנו בבארי": סיפורו של האזרח הגיבור מאשקלון שאתם לא מכירים
רבות עוד יסופר על אומץ הלב שהפגינו גיבורי ה-7.10. זה הסיפור של אחד מהם, אלכס ברמבה בן 42 מאשקלון, מדריך ירי מאשקלון שפשוט קם באותו בוקר ארור ויצא לעוטף לקרבות מול מחבלים בידיעה שהוא עלול לחזור בארון. בראיון מיוחד, הוא מספר הכל, החל מההחלטה לצאת מהבית כשאשקלון מותקפת ברקטות: "הבנתי שצה"ל לא מתפקד כמו שצריך ואנשים נשחטים", על הזוועות שראה בדרך: "זה היה נראה כמו אפגניסטן או צ'צ'ניה", על אין ספור הגופות בבתים: "דרכתי על שלוליות של דם, הגופות היו במצב קשה מאוד", על רגעי הקרבות בבארי במשך חמישה ימים: "מחבלים ירו עליי ממרחק 8 מטר", על החייל שנהרג לו בידיים: "צעקתי לכוח שהלוחם נפל, והייתי חייב להמשיך להילחם". וגם, על הרגע שבו בילה עם ילדיו והכל חזר לו: "באחד הרגעים בקרב, הבנתי שאני לא יוצא חי ונפרדתי בלב מהילדים. היום אני מודה לאלוהים שהם משחקים בגן שעשועים, ולא בוכים על אבא שלהם"
