בשקט בשקט עם המון אמביציה ועבודה קשה הפך המרכז למחוננים ומצטיינים באשקלון לשם דבר. בחודש שעבר רשם המוסד המוערך הזה נקודת שיא נוספת כאשר אירח, זו הפעם השנייה, משלחת מכובדת מסין, שהגיעה ללמוד כיצד הדברים עובדים. המשלחת הראשונה ביקרה כאן כמה חודשים קודם לכן וכללה את שר החינוך הסיני ובכירים נוספים במערכת החינוך במדינה. הפעם הייתה זו חבורה של אנשי היי-טק, שביקשו לדעת מה הסוד של המדינה הקטנה הזאת שמייצרת כל כך הרבה סטארטאפיסטים צעירים.
"דיברנו ארוכות על איך מפתחים יצירתיות", מספרת בגאווה מנהלת המרכז אלינה לוסטוב, "מסתבר שאנחנו מעוררים אצל הסינים הרבה סקרנות. הם הגיעו לכאן כי הם מנסים להבין איך אנחנו מגדלים כאן את אנשי הסטארט-אפ של העתיד, דור עם חשיבה פתוחה, שהולכת בדרכים חדשות ולא מוכרות. הם ביקשו לדעת מה אנחנו עושים בתחום פיתוח החשיבה היצירתית בקרב הילדים המחוננים הללו".
משלחת מסין במרכז למחוננים. צילום: צפריר ניר
מי שאירח את המשלחת יחד עם מנהלת המרכז היו התלמידים עצמם, שהובילו את הביקור כולו בשפה האנגלית השגורה בפיהם, בזכות קורס הדיבייט, שהוא אחד מהקורסים הרבים שמתקיימים במרכז.
"אם ננצח, נקים את המרכז"
לוסטוב (50) לא מסתירה את הגאווה הגדולה שלה. ואכן, יש לה הרבה מאוד סיבות להתגאות במרכז הייחודי הזה, שמגיע בכל שנה לשיאים והישגים חדשים. המרכז למחוננים באשקלון, שפועל תחת פיקוח של האגף למחוננים ומצטיינים של משרד החינוך, נולד אי שם בשנת 2005 מתוך חלום אישי שלה, שהלך וקרם עור וגידים בצורה יוצאת דופן ומעוררת השתאות.
מקום לגאווה. אלינה לוסטוב במרכז למחוננים. צילום: צפריר ניר
"המרכז הזה היה החלום שלי", היא מספרת, "הוא נולד מתוך הצורך להקים בעיר מסגרת, שתיתן מענה הולם לתלמידים המוכשרים של העיר. עד אז התלמידים של אשקלון אפילו לא נבחנו במבחנים הארציים של האגף למחוננים של משרד החינוך. חוויתי צורך זה הן כיועצת חינוכית במסגרת העבודה שלי עם תלמידים מחוננים, הן כמנהלת הפרויקט, שבו טיפוח תלמידים מוכשרים הייתה אחת המטרות החשובות והן כאימא לילד מחונן, שנאלצה להסיע אותו למכון ויצמן בשל היעדר מענה הולם בעיר. הצורך עלה גם משיחות עם הורים רבים. הייתה הרגשה שהגיע זמן לעשות מעשה".
אלינה לוסטוב. צילום: צפריר ניר
לוסטוב החלה לחקור וללמוד את הנושא לעומק, במשך תקופה ארוכה עשתה שיעורי בית וחיפשה שותפים לדרך.
היא פנתה לגורמים שונים בעירייה, שמעה הבטחות ושבעה מהן. אבל אז החלה מערכת הבחירות לרשויות המקומית. היא פנתה ללוי שפרן, שהיה הממונה על החינוך, וקיבלה ממנו הבטחה נוספת: "הוא אמר: אם ננצח, נקים את המרכז", משחזרת אלינה, "אני כבר לא סמכתי על הפוליטיקאים ולא תליתי בזה הרבה תקוות, לא הרגשתי שיש על מי לסמוך".
אך הפעם לשמחתה היא התבדתה, וחצי שנה לאחר הבחירות קיבלה שיחת טלפון משפרן, ובה זימן אותה לפגישה.
"הוא אמר לי, ‘יאללה, אנחנו בעד. אבל אין לנו מושג איך עושים את זה, אז לכי תלמדי ותלַמדי אותנו’. הייתי מאושרת. זה היה הסוף של ההתחלה. אני זוכרת הרבה אושר והתרגשות לקראת המהלך. כשהייתה הסכמה עקרונית של העירייה וקיבלנו אור ירוק, התחלתי לפתח תכניות עבודה בהתאם לעקרונות האגף למחוננים של משרד החינוך, שהוא עד היום הגוף המפקח על המרכז מההיבט הפדגוגי ואחראי על טיפוח תלמידים מחוננים ומצטיינים ברמה הארצית".
מצפה כוכבים על הגג
המרכז יצא לדרך עם 40 תלמידים וחמישה מורים. היום לומדים בו יותר מ-1,000 תלמידים ומועסקים בו 30 מדריכים: "עברנו כברת דרך ארוכה. כל מה שעשינו הרגיש כמו חלוציות, משהו חדש שלא היה כאן קודם. אחת המטרות שלי, אז וגם היום, הייתה לגייס מורים שראויים ומתאימים לעבוד עם התלמידים המיוחדים שלנו. הם למעשה מדריכים ולא מורים במובן הקלאסי של המילה. מדובר בחוקרים, מדענים, אמנים, עורכי דין ועוד. אנשים מובילים בתחומם, שהמטרה היא שיהיו לא רק מקור ידע עבור התלמידים, אלא גם מודל לחיקוי. אנחנו רוצים ללמד את הילדים לחקור ולחשוב חשיבה מדעית חוקרת. האנשים הללו חוו, במובן כזה או אחר, את התהליכים הללו בעצמם כמומחי תוכן, והם מעבירים את זה לדור העתיד. אשקלון די רחוקה מהקמפוסים האקדמיים הגדולים, ולי חשוב להביא את האקדמיה פנימה, לחשוף את הילדים שלנו לאוניברסיטאות הגדולות, למכון ויצמן, לחוקרים ומדריכים שמגיעים משם".
גם המבנה לגמרי לא דומה למה שהיה בהתחלה. ממבנה ישן עם ארבע כיתות בשכונת עתיקות הם עברו למבנה חדש ומתקדם בשכונת נווה דקלים.
המרכז למצויינות
"עיריית אשקלון קיבלה החלטה אסטרטגית עם מסר חשוב מאוד וגייסה תרומה משמעותית להקמת המרכז החדש", אומרת אלינה, שהייתה כמובן שותפה מלאה לפיתוח הפרוגרמה למקום. התורם של הכסף ביקש גם להכניס למבנה פן קהילתי, ולכן כיום נמצא במבנה גם מתנ"ס שכונתי, שמתנהל באופן נפרד מהמרכז עצמו.
בהקמת המבנה החליטה לוסטוב להגשים חלום נוסף וביקשה להקים במקום מצפה כוכבים: "אני פריקית של אסטרונומיה, וכשהבאנו מומחי תוכן שיעבדו עם הילדים ויתכננו את המבנה, אמרתי שאני רוצה מצפה כוכבים על הגג. אמרו לי שאין כסף ושאני משוגעת, אבל התעקשתי. בנינו מבנה עם חור ענק בגג, כי הם השתכנעו שאם נרצה ונאמין, נצליח לגייס את הכסף". ואכן, בהמשך גויס הכסף והחור נסגר על כיפה של מצפה כוכבים, והיום יש במרכז את המצפה הכי מתקדם במערכת החינוך בארץ. "שווה להתעקש, ואם עובדים קשה – משיגים", אומרת אלינה, "זה נשמע נדוש, אבל כשמכניסים תוכן אמיתי במשפט הזה, זה מצליח".
מהו הרווח הצפוי לבניין שלכם מתמ"א 38 / פינוי בינוי
איך מכניסים תוכן אמיתי במשפט הזה?
"עובדים קשה. מאמינים במטרה שאליה רוצים להגיע וחותרים אליה, ככה הדברים מתממשים. יש משפט שאני לוקחת איתי הרבה שנים ממשה ינאי ז"ל, שהיה מנהל אגף החינוך בעיריית אשקלון, הוא היה אומר שטוב לחלום, אבל צריך גם להתעורר בבוקר ולעשות משהו עם החלומות שלך – אז יאללה, לכו תעשו. המרכז זו הוכחה מצוינת לאמירה הזו".
מה עוד מיוחד מבחינתך במרכז?
"הסביבה שבה לומדים התלמידים שלנו היא חשובה מאוד, היא סוג של טריגר לחשיבה ולמידה עמוקה, ולכן אני משקיעה בתחום הזה מאוד. יש לנו, למשל, מרחב מוזיאוני שפיתחתי יחד עם מוזיאון המדע בירושלים. הבאתי מוצגים למטרות לימודיות ספציפיות, עיקר המוצגים הם בתחום הפיזיקה ומהווים טריגר ללימוד מעמיק של התחום. לימוד חווייתי עוזר לנו להעביר עקרונות פיזיקליים מורכבים מאוד".
אתגר לימודי. המרכז למחוננים. צילום: צפריר ניר
יש משהו חדש שצפוי בשנה הקרובה?
"כן. חם מהתנור. אפילו לא סיפרתי על כך להורים עדיין. בשנה הקרובה אנו נשיק את מרחב המייקרים. תנועת המייקרים תופסת תאוצה בעולם בשנים האחרונות. אופן הלמידה על בסיס עקרונות המייקרים מתאים מאוד לסוג החשיבה של ילדים מחוננים. רכשנו מדפסות תלת-ממד, מחשבים מתאימים ואפילו כלי עבודה בעץ. התלמידים יחשבו על רעיונות משלל תחומים ובאמצעות הכלים הללו ינסו להגיע למודל ומוצג פעיל. ניקח לדוגמה את הנושא של אנשים עם מוגבלויות, נציג בפני התלמידים את האתגרים, והם יחפשו דרכים לפתור את הסוגייה ולסייע באמצעות מכשור. הם הוגים את הרעיונות, מתכננים אבי-טיפוס ובסופו של דבר ימצאו את הפתרונות במסגרת המרחב הזה".
מצפה כוכבים על גג המבנה. צילום: צפריר ניר
"הפוליטיקאים קופצים מסיסמה לסיסמה"
לוסטוב היא דוקטורנטית באוניברסיטה העברית בנושא פיתוח חשיבה בתלמידים והכשרת צוותים חינוכיים, ולכן אין זה מפתיע כששומעים ממנה על כל הרעיונות המתקדמים שהיא מביאה למרכז באשקלון. "אני רוצה להבין איך ללמד מורים ללמד תלמידים ברמת חשיבה גבוהה ומעמיקה", היא אומרת. היא אימא לשניים, בנה הבכור עורך דין ובתה משוחררת טרייה מצה"ל שתתחיל בקרוב לימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל.
היא עלתה ארצה מאוקראינה לפני 27 שנים, ששם למדה פסיכולוגיה ופדגוגיה. כבר בשנה השנייה שלה בארץ הייתה מחנכת כיתה א’, משם עברה לעבוד כיועצת חינוכית ולאחר מכן ניהלה פרויקט של עיריית אשקלון בשיתוף הג’וינט. ב-15 השנים האחרונות היא מנהלת את המרכז למחוננים ומצטיינים.
לוסטוב במשרדה. צילום: צפריר ניר
"חינוך משנה עתיד, אם עושים אותו ברצינות", היא אומרת, "היום יש כל כך הרבה סיסמאות ופוליטיקאים קופצים מסיסמה לסיסמה, רק שיהיה קליט והמסר ייתפס, אבל בסופו של דבר לא עושים שום דבר לעומק. זו הבעיה שלנו. עבורי זו זכות גדולה מאוד להוביל את המסגרת הזאת. אני עובדת בצורה מתוכננת, סדורה ומדודה בהתאם לאני מאמין שלי, ואנחנו כל שנה ממציאים את עצמנו מחדש. אני לא זוכרת שנה אחת שבה לא השקתי תחומים חדשים או תכניות חדשות. זה הסוד, מצד אחד, בתחום הפדגוגי ללכת על משהו מבוסס שאתה באמת מאמין בו, ומצד שני, לחדש ולפתוח לדברים חדשים, שלא חסרים לנו בעולם המתקדם בלי הרף של היום".
"עשינו צדק חברתי"
הסוד שלה הוא כנראה זה שמשאיר, בין היתר, את התלמידים במרכז, ולכן אחוז הנשירה בכיתות הגבוהות הוא כמעט אפסי.
"מסגרות מהסוג הזה דועכות הרבה פעמים בכיתה ו’", היא מסבירה, "הן הופכות להיות פחות רלוונטיות בחטיבה ובתיכון, כי יש לילדים הרבה מאוד עיסוקים ועומס רב בלימודים, אז המטרה הייתה לייצר עבורם מענה רלוונטי, ראוי ומתאים לצרכים המיוחדים שלהם וזה עובד".
מענה לצרכים של הילדים. אלינה לוסטוב עם ילדי המרכז. צילום: צפריר ניר
איך מתקבלים למרכז?
"יש שלושה מסלולים: מחוננים, מצטיינים ומצוינות עירונית. כדי להתקבל לשניים הראשונים התלמידים עוברים מבחנים ארציים של משרד החינוך, מה שכולנו מכירים מכיתה ב’. אני מקבלת רשימה סגורה של התלמידים שעברו את שלב ב’ של המבחן הזה. המסלול השלישי נפתח ביוזמה שלי. אחרי שנתיים של ניהול ראיתי שיש ייצוג מאוד נמוך של תלמידים מבתי ספר שנחשבים פחות חזקים, וזה חרה לי מאוד. פניתי למשה ינאי ז"ל, ופתחנו מסלול שבו מנהלי בתי הספר מעבירים רשימה של המצטיינים שלהם שלא עברו את המבחנים הארציים, אבל הם עומדים בקריטריונים שאנחנו קבענו. היום 500 תלמידים לומדים במרכז בעקבות היוזמה הזאת. בעניין הזה עשינו צדק חברתי".
רוצים להישאר מעודכנים?
הורידו את אפליקציית "כאן דרום – אשקלון"
נולדים מחוננים?
"קראתי טונות של מאמרים בנושא, ויש הרבה תפיסות, גישות ודיונים על כמה הסביבה משפיעה וכמה גנטיקה ומה יותר ממה. אני חושבת שבוודאי שיש מרכיב גנטי שהילד מביא איתו, אבל הטיפוח הוא מאוד חשוב, כי הוא מלמד את הילד מה לעשות עם היכולות שלו. אחת הבעיות של ילדים מחוננים היא שביסודי הם לא צריכים להתאמץ, הכול בא להם בקלות, וכשמגיעים לחטיבה או לתיכון, מקבלים בום גדול. במרכז אנחנו דואגים לספק להם סביבה שמעמידה אותם בפני אתגרים שמחייבים אותם להתאמץ, להתעמק ולעתים גם להתמודד עם אי-הצלחות. זאת חוויה חשובה מאוד לטיפוח הכישרון של התלמידים שלנו – ללמד אותם לחוות אי-הצלחות בסביבה בטוחה ותומכת".
אלינה לוסטוב במרכז למחוננים. צילום: צפריר ניר
ואם לא מטפחים, זה נעלם?
"לא עשיתי מחקר על כך, ולכן אני לא יכולה להגיד אם ילדים בעלי יכולת שלא טופחו לא מימשו את הפוטנציאל שלהם. אבל אני מאמינה שמרכיב הטיפוח הוא בהחלט משמעותי וחשוב. מבחינתי זה חשוב על אחת כמה וכמה במקומות שבהם המודעות קטנה יותר. דווקא כשאני מזהה משפחה שבה ההורים לא מודעים, אני עושה איתם עוד ועוד פגישות ומסבירה את החשיבות. לפעמים אני נתקלת בהורים שאומרים, ‘עזבי, למה הוא צריך את זה?’ אני עושה ביקורי בית ומביאה את ההורים לפה שוב ושוב, עד שנופל האסימון. מבחינתי זה היעוד שלי וזו הסיבה שהמרכז למחוננים כל כך חשוב באשקלון".
