נוער מטייל. אילוסטרציה: סוכנות ג'יני /ארכיון הצילומים של קק"ל
נוער מטייל. אילוסטרציה: סוכנות ג'יני /ארכיון הצילומים של קק"ל

הכירו את התלמידות שעוברות קורס מפרך באהבת הארץ

בזמן שחבריהם משקיעים בדף האינסטגרם או במשחק פורטנייט, הם מקדישים את עצמם לחינוך לאהבת הארץ ולהכרתה. הכירו את המש"ציות (מדריכות של"ח צעירות) שעברו קורס מפרך ומתיש שהוציא אותן מלאות סיפוק, גאווה ותחושת שליחות. אגם ולירי, מש"ציות מבית הספר אורט רונסון, מספרות על כך מהזווית האישית שלהן

פורסם בתאריך: 4.8.19 13:09

"זאת ההרגשה הכי טובה בעולם" / לירי אמין

הדרך שלי במשצ"ים התחילה כבר בתחילת כיתה ז' כששתי בנות, אחת מכיתה ט' ואחת מכיתה י"א, נכנסו לכיתה שלי והסבירו על המש"צים ועל מה שעושים שם.

לפעולה הראשונה הגעתי בראש סגור. רציתי להיות עם החברים שלי ועם המדריכים שאני בחרתי לעצמי על סמך רושם ראשוני.
אבל כבר בפעולה השלישית בערך התחלתי להתחבר לילדים שהיו איתי בשכבה ושתמיד הייתי רואה במסדרון ומעולם לא חשבתי לדבר איתם. לקראת תחילת מחצית ב' בכיתה ז' המדריכים הודיעו שמפרקים את הקבוצות ומתחלקים מחדש. אבל אני כבר התחברתי לשני מדריכים שרציתי שהם ידריכו אותי תמיד.

בפעולה הראשונה בקבוצה החדשה, בשונה מתחילת שנה, הפעם כבר באתי בראש פתוח ויצא לי להכיר עוד ילדים ולהתחבר לעוד מדריכים.

לירי אמין משמאל ולי ארביב המדריך שלה בקורס מש"צים, גם הוא מרונסון

בסיום כיתה ז' חשבתי שכבר עברתי את הכול, את כל הקשיים שבעולם, אם זה להכין הדרכה ראשונה או לעמוד מול קהל שאני לא מכירה או אפילו לקפל את השק"ש בבוקר של הטיול.

בתחילת כיתה ח' ידעתי שזאת הולכת להיות שנה לא פשוטה, אבל המדריכים שלי תמיד היו מאחוריי והם תמיד עזרו לי בכל בעיה. בשנה הזאת למדתי באמת להדריך ולהציג כמו שלא חשבתי שאעשה. אפילו מה שלמדתי בנוגע להצגת הנושא מול קהל יישמתי גם מחוץ למש"צים בחיים עצמם, ובעצם קיבלתי מהקורסים דברים שעוזרים לי גם בחיים. אם זה לנצח בתחרות דיבייט בבית הספר או להדריך בשבת על מקום היסטורי למשפחה ולקבל מחמאות.

לכנס פסח יצאתי עם המון פחדים כי זה כנס ראשון בלי המדריכים שלי ובלי רוב הקבוצה שלי. יצאתי רק עם ילדה אחת שהכרתי. להפתעתי, הכרתי ילדים מדהימים שאני בקשר איתם עד היום ואפילו עם המדריכים.

לפני קורס הקיץ היו לי טיפה חששות, וגם לאמא שלי. בכל זאת, תשעה ימים בשטח זה די מרתיע… האמת שגם בת הזוג שלי לקורס לא הייתה שלושה ימים מהקורס בגלל אירוע, ומאוד חששתי: אם לא אכיר חברים, עם מי אני אהיה? אני אהיה לבד? עם מי אני אשן? ואז גיליתי שדווקא למרות שהיא לא הייתה, אני הכרתי טוב יותר את הילדים בקבוצה ואת המדריכים.

טיול תלמידים מסע מכינות. אילוסטרציה: יח"צ מדרשת שדה בוקר

בטקס הסוף של הקורס, כשכל ההורים הגיעו עם אוכל מהבית, אני ראיתי את ההורים שלי מסתכלים עליי מלאי גאווה, כשאני מסריחה, עם ידיים כואבות מבנייה, לבושה בכובע וחולצת מש"צים ועליי תלוי בקבוק מים. הם היו גאים בי. וזאת ההרגשה הכי מדהימה בעולם.

בסוף הקורס היה לי עצוב שלא אראה את המדריכים שלי יותר, אבל הם הבטיחו לי שאנחנו נמשיך לדבר גם בבית הספר ושהם עדיין כאן. המש"צים הטמיעו בי ערכים כמו לאהוב את הארץ (אם זה כשההורים שלי שואלים אותי מה אני רוצה לעשות ביום הולדת, ואני עונה בלי לחשוב פעמיים, "מסלול טבע!"), להכיר אנשים, ולא על סמך רושם ראשוני, וגם לדאוג לא רק לעצמי, אלא גם לחברים שלי ולסביבה שלי.

תודה רבה על ההזדמנות!

"תלמדו להכיר את ארץ ישראל דרך הרגליים" / אגם מכלוף

משצ"ים – מילה עצומה, מעצימה ומרגשת. מילה שנותנת לי תחושת ביטחון ובסיס בטוח לעמידה על הקרקע.

אתחיל מההתחלה: כיתה ז׳, ילדה אהובה, חברתית ובעלת ביטחון עצמי. באו אלינו לכיתה שני מדריכים בכדי לשכנע אותנו להצטרף. הם הסבירו לנו מה עושים, איך זה תורם ומה ההשלכות והיתרונות בכך. כשהבנתי שחלק מהעניין אלו הדרכות, מיד החלטתי שזה המקום בשבילי.

אגם מכלוף

בפעולה ראשונה שלנו סיפרנו על עצמו והסבירו לנו לאן אנחנו נכנסים. לאחר תקופה ארוכה לא רק שמרגישים שינוי, אלא גם רואים אותו. אני רואה שינוי אצל כולנו. כיף לראות עד כמה הביחד, הטיולים, הביטחון הזה שבאוויר שנותן לך ״כדור ביטחון״ שמרגיע אותך ונותן לך להרגיש חזק.

מלבד ההדרכות יש את הדבר כמעט הכי חשוב – הקורסים. הקורסים אלו חוויות מעצימות, מרהיבות, מגבשות ובלתי נשכחות. בכל קורס, יום שדה או טיול בחנתי את עצמי, בחנתי את ההתנהגות שלי עם החברים שלי, עם האחרים ועם המדריכים. הבנתי בכל פעולה מחדש שאני פה כי יש לי ערכים טובים. יש לי כבוד, נתינה, יש לי את מה שצריך להיות למנהיג.

הכול לא היה רק טוב ויפה. כמובן שישנם קשיים שצריכים לקחת בחשבון, היו משברים בדרך. לא כל הפעולות היו מוצלחות, ולעיתים המדריכים אפילו התאכזבו מאיתנו. גם אני איני מושלמת, וכמובן שאני משתפרת ועוד אשתפר בעתיד.

אז לאחר משברים, חוויות, עליות ואהבות אני יכולה להעיד על עצמי ועל חבריי לקבוצה ועל התהליך המעצים הזה שעברנו שינוי – עם ההתנהגות שלנו עם אנשים, ניסיון בשטח במצבים שאנו לא רגילים להיות, לדעת לפתח שיחה פנים אל פנים ולא רק לטלפון הנייד, דיבור מול קהל, ביטחון עצמי והמון אהבת הזולת.

ואז אחרי שנתיים מטורפות הגיע הרגע החשוב ביותר: קורס הקיץ. קורס ההכנה שלנו שבו אני וחבריי לקבוצה עוברים מחניך לחונך, מהדגמה למדגים, מצעיר לבוגר, מחוסר התנסות לבעל ניסיון.

את האמת, הרגע הלחיץ אותי מאוד, חשבתי שזה גדול עליי או שאני לא אעמוד בזה. אבל שוב, כמו בכל רגע מפחיד, יעמדו לצדי – סמי, המורה לשל"ח, המדריכים שלי, החברים שלי ואהבה אין סופית של כולם.

הבנתי שבעצם זה לא רק אני פה, זה כולם ביחד עוברים איתי את התהליך הזה, את השבועיים האלו. שכמו שלהם קשה, גם לי קשה, וכמו שהם מסוגלים, גם אני מסוגלת.

השבוע הראשון של הטיול היה כל כך מעצים ומלא הרגשות חדשות וחיוביות, כאילו דלת חדשה נפתחת מולי ומכניסה אותי אליה. היה רגע בטיול שעשינו מעגל סיכום. השעה הייתה 22:00, והמדריכים היו נראים מאוד כועסים ומצוברחים מכמה דברים שקרו, אבל גם זה נפתר בשיחות ובדרך נעימה.

טיול תלמידים מסע. אילוסטרציה: יח"צ מדרשת שדה בוקר

טיול תלמידים מסע. אילוסטרציה: יח"צ מדרשת שדה בוקר

חלק בלתי נפרד מהמש"צים היא לצאת מאזור הנוחות שלך, בכל הבחינות. גם מבחינה חברתית. כשאתה יוצא לטיול, ואתה פוגש חברים מאשדוד, דימונה, מבאר שבע וכו׳, אתה צריך להיות פתוח, לדעת להכיר ולהתחבר, זה חלק מהתהליך הזה. אתה צריך לדעת להתחבר אל אנשים שאתה לא מכיר, לדעת לפתח שיחה ולהיות חלק מהצוות גם אם אינך מרגיש שייך, תנסה לגרום לאחרים לשייך אותך.

השבוע השני. בשבוע השני החסרתי יום, אבל אחרי ששמעתי את החוויות, הרגשתי ממש כאילו הייתי שם. כאשר ההורים הגיעו לטקס לראות אותנו מסיימים את הקורס והופכים למדריכים, הבנתי שזהו זה, נגמר, עברתי את התהליך הזה. זכיתי להכיר חברים חדשים, זכיתי להתנסות בחוויות אחרות, זכיתי לקחת חלק בקורסים וטיולים שאני לא אשכח לעולמים.

אבא שלי תמיד אמר לי שלא אכפת לו מה הציון שלי, שקודם כול אני אהיה בן אדם, שאני אלמד לכבד ולהעריך דברים. ובדיוק כמו אבא שלי, כך גם במש"צים. זהו מקום שהוא לא רק התנדבות, הוא מקום מלא בערכים. בכל מקום שתלך אתה תלמד על עצמך עוד משהו קטן. זהו המקום הכי נוח והכי חמים ואוהב שיש.

תלמדו להכיר את ארץ ישראל דרך הרגליים, אל תלכלכו את הסביבה שלכם, כי בסופו של דבר זה אתם שחיים בה. תלמדו לכבד ולהעריך דברים, להסתכל על דברים בצורה חיובית ואופטימית. אני רוצה לשאוף גבוה, ואני רוצה להגיע גבוה כמה שעוד אני יכולה. מקווה שאלמד מהטעויות של עצמי ואשפר את ההצלחות שלי.

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. ש

    אחלה תוכנית הבן שלי קיבל ממנה הרבה מאוד. חבל שלא הרבה תלמידים מנצלים אותה

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר