טקס הענקת פרסי תחרות הכתיבה הארצית. צילום ארכיון: אגודת הסופרים העברים

סופרות קטנות: התלמידות שירז, ירדן ומעין זכו בתחרות הכתיבה הארצית

70 תלמידים מכל רחבי הארץ זכו בתחרות כתיבה לרגל עצמאות ה-70 למדינה. בנבחרת הכותבות ישנן שתי תלמידות מאשקלון: שירז אבנעים וירדן כספי. נציגת האזור השלישית גרה בגברעם ולומדת ביד מרדכי

פורסם בתאריך: 2.5.18 14:54

שתי תלמידות כיתה ו', תושבות אשקלון זכו בתחרות הכתיבה הארצית לשנת 2018 והביאו כבוד לעיר. התלמידות, שירז אבנעים, מבית הספר רמת כרמים כתבה את המאמר 'אהבה ראשונה' וירדן כספי מבית הספר נאות אשקלון כתבה את המאמר 'בזכות ולא בחסד'.

בתחרות הארצית נבחרו מתוך אלפי יצירות ומאמרים רק 70 זוכים, בסימן 70 למדינת ישראל. בין 70 הזוכים 11 תלמידים תושבי הדרום ומתוכם שתי התלמידות תושבות אשקלון.

תחרות הכתיבה הארצית מתקיימת זו השנה ה-14 על ידי 'אגודת הסופרים העברים בישראל' בשיתוף עם הסופרת ריטה ברקוביץ'.

כל הזוכים ובני משפחותיהם הוזמנו לטקס הענקת תעודות מצוינות בכתיבה שיתקיים בסוף החודש ברמת גן במעמד צביקה ניר, יו"ר אגודת הסופרים", ריקה ברקוביץ וסופרים נוספים.

שירז אבנעים מבית הספר "רמת כרמים"

"כל מגמתה של התחרות היא להניע כמה שיותר מילדי ישראל לעסוק בכתיבה ספרותית" מסרה היום יוזמת ומנהלת התחרות, הסופרת ריקה ברקוביץ' "קריאה וכתיבה ספרותית מרחיבים את ידיעותינו, מעשירים את לשוננו ואת יכולת התבטאותנו. ברכותיי לזוכים, למנהלי בתי הספר ולמשפחות הזוכים".

גם במחוזי הדרומי של משרד החינוך היו גאים בהישג. "מאות מתלמידי הדרום שולחים מדי שנה את יצירותיהם לשיפוט בתחרות מבורכת זו ולשמחתנו מדי שנה זוכה המחוז לייצוג מכובד של יצירות בעלות מסרים מעוררי מחשבה" מסרה מנהלת מחוז הדרום במשרד החינוך, עמירה חיים "צוותי ההוראה בבתי הספר נרתמים למשימה זו ומתגייסים להכוונת התלמידים עד לקבלת התוצר המוגמר. אני מברכת את כלל הזוכים ומעודדת גם את אלו שטרם זכו, להמשיך לקרוא, לכתוב ולהשתתף בתחרות חשובה זו גם בעתיד".

המאמר של ירדן

"בזכות ולא בחסד"

התעוררתי הבוקר והרגשתי שהנה, נוסף קמט חדש על פניי.

אל תטעו, כל קמט אצלי מתקבל באהבה אינסופית.

בכל זאת, 70 שנה ועל כל קמט, אני אומרת תודה.

אני זוכרת את הקמט הראשון שקיבלתי, קמט של שמחה מהול בדאגה לקראת הבאות.

אני עוד זוכרת את קולו של דוד בן גוריון, המכריז: "הקמת מדינה יהודית בארץ היא מדינת ישראל", באותו הרגע החסרתי פעימה והתרגשתי מאוד לראות, איך כולם רוקדים ברחובות שמחים והתלהבתי.

אך מיד לאחר ההכרזה, הבנתי מדוע צץ הקמט שעליו דיברתי – מלחמת העצמאות לא הסתיימה. החל השלב השני, זוהי הייתה המלחמה הראשונה הארוכה במדינה שלנו, המלחמה על קיומנו וזכותנו לגור בארץ ישראל.

כאב לי על כל בן שנפל לי, על כל דמעה של אם שכולה. קיוויתי שלא אכאב יותר, כך המציאות של מדינת ישראל, המוקפת אויבים, נתנה אותותיה והמלחמות נמשכו, כל מלחמה יצרה לי קמטים נוספים וכואבים. נקודות האור, הנחמה היו ברגעים מיוחדים והבלתי אפשריים במהלך המלחמות, כמו דבריו של מוטה גור המכריז: "הר הבית בידינו" ורב הכותל תוקע בשופר.

כך ליוותי את בניי ואת בנותיי האהובים דרך המלחמות העצובות והכואבות.

כמו שהשתנו פניי והתמלאו קמטים, כך גם הדורות והתקופות השתנו מקצה לקצה.

ירדן כספי מנאות אשקלון

החלוצים שעמלו על הקמת המדינה ולא ויתרו, על אף נסיונות הערבים מסביב לפגוע ולהרוס. גיבורי מלחמה התחלפו זה בזה ואומץ ליבם לא נשכח לעולם כדברי טרומפלדור: "טוב למות בעד ארצנו". בכל טקס שנערך זולגות דמעות כאשר אני שומעת את המילים: "ונזכור את כולם את יפיי הבלורית והתואר".

אך ידוע לך שרק שבזכותם אני עוד כאן, אוספת את הכאב וצועדת קדימה, יחד עם כולם.

ליבי מתמלא בגאווה על רוח המלחמה, ההתמדה והעקשנות של בניי ובנותיי.

סיפורים רבים יש לי לספר, כל קמט וקמט נושא סיפור אחר, הנוגע בנקודות הזמן החשובות שלי: מבצע אנטבה, רצח יצחק רבין, מות אילן רמון, החזרת גלעד שליט ועוד ועוד.

ההתרגשות שלי בשיאה, אני עומדת לחגוג 70 שנה!

מתרגשת כולי לכבוד המעמד, מחבקת בחום ובאהבה את כל תושביי ומלטפת בגאווה, כל קמט וקמט, אותם קיבלתי בזכות ולא בחסד!

המאמר של שירז אבנעים

"אהבה ראשונה"

סיפור אהבתם של רﬠות ויהודה החל בגימנסיה.

בסתר ליבם היו השניים מאוהבים אחד בשנייה אך לא ידﬠו שרגשותיהם הדדיים.
מבטיהם הצטלבו במסיבת הסיום. רﬠות יצאה לחצר הגן ויהודה בﬠקבותיה.

יהודה ידﬠ שבקרוב יתגייס לצה"ל ולכן החליט בהחלטה של רגﬠ לספר את אשר ﬠל
ליבו לרﬠות. רﬠות התיישבה ﬠל אחד הספסלים ויהודה התיישב לצידה. יהודה הביט
בﬠיניה, חייך, הﬠביר יד חמימה בשﬠרה האדמוני והתחיל לחשוף את רגשותיו : "רﬠות
יקירתי, זו תקופה ארוכה שאני מרגיש רגש מוזר, ממש כמו בסיפורים. כשאת חולפת
לידי יש לי מﬠרבולות בגוף, צמרמורת בﬠימה. אני חושב שאני מאוהב בך. אני מאוהב
בך ﬠד ﬠמקי נשמתי. לﬠיתים כשאת בסביבה ליבי פוﬠם כה בחוזקה ונשמתי נﬠתקת.
אני מרגיש מוכן להקריב בשבילך הכל, אפילו את ﬠצמי. בקרוב אתגייס לצבא וכשאני
מבין שלא אראה אותך ימים ארוכים ליבי מתכווץ מגﬠגוﬠ. לכן הרגשתי שﬠליי לשתף
אותך. אני רוצה בך כאהובתי היחידה לפני שיהיה מאוחר מידיי ויאהב אותך אחר".

"יהודה זה כה משמח אותי לשמוﬠ, השיבה רﬠות, אני אוהבת אותך בכל ליבי ומאודי".
בפרוץ מלחמת השחרור היה יהודה למפקד צﬠיר וﬠלה לירושלים ﬠם גדוד חייליו.

"דולפין כאן קיפוד (יהודה), אני חוזר ואומר, אנחנו במלכודת". נשמﬠ פיצוץ אדיר.
שנה חלפה, רﬠות נישאה לדוד, אחיו של יהודה ולהם נולד יהודה.

 

נציגה נוספת תושבת האזור שזכתה בתחרות היא מעין פרטקין שחר (10), תלמידת כיתה ה'2 בבית הספר חופים ביד מרדכי. פרטקין כתבה את המאמר 'הענן שלי' וגם היא תגיע לטקס עם הוריה לקבל את תעודת הפרס בסוף החודש.

מנהלת ביה"ס דניאלה כהן ואגף החינוך של המועצה האזורית חוף אשקלון בירכו את התלמידה על הכישרון וההישג המכובד.

מעין פרטקין שחר

מעיין מתגוררת בקיבות גברעם ושרה במקהלה של קיבוץ יד מרדכי ואף השתתפה בעצרת המרכזית של יום הזיכרון לשואה ולגבורה. למעיין יש עוד שתי אחיות והיא נכדתה של בת-אל שחר, הגננת המיתולוגית (20 שנה היתה מחנכת בגברעם וכיום מחנכת בגנים בכרמיה).

אמה של מעיין, חגית שחר, עוסקת בכתיבה בעצמה בתור מחזאית, שכותבת תסריטים מקוריים למסיבות סוף שנה של ביה"ס. "זו למעשה הפעם הראשונה שמעיין עושה עבודה עם עצמה וממש נכנסה לזה. כיוונתי אותה לכתיבה מלאה דימויים שמדברים על שיתוף ורגש" אמרה האם הנרגשת והוסיפה "ביום העצמאות היא הודיעה לי שהיא זכתה ומאוד התרגשנו ובכינו מהזכייה. השיר פשוט ואמיתי וזה הסוד שלו, משקף רגש של ילד".

אורנה סיוון, המחנכת, אמרה כי מעיין היא "תלמידה מקסימה מאוד, רגישה ויצירתית וזה הפתיע שזכתה מבין אלפי התלמידים מכל הארץ".

מעיין, שהחלום הגדול שלה הוא להיות דווקא זמרת גדולה, אמרה השבוע: "ההרגשה היא ממש כיפית כי אני עדיין לא כל כך מאמינה שזכיתי. זה כאילו להיות ברגע שלא כל כך מתייחסים אליך ופתאום להיות ברגע שכולם מתייחסים אליך".

הענן שלי / מעיין פרטקין שחר

רגשות עוזרים לי.

רגשות כמו עננים

מתעופפים מאנשים לאנשים.

עננים של שמחה ורודים וצבעוניים,

עננים של אור עוטפים כמו פיונים קסומים.

ברגשות יש תנודות כמו ברוח חזקה

ואתם אנשים מתנדנדים בין עצב לשמחה.

גם אני כמו העננים

לרגע ענן של שמחה

ולרגע שאחריו לענן אור מחכה.

אני כמו ענן שמתעופף בין עננים אחרים

בוכה איתם בחורפים הגשומים.

אבל אני מרגישה שונה

וכולם שואלים אותי מדוע ועל מה?

אני חולמת חלומות מתוקים

על נסיכות ואבירים מצילי חיים.

על פיות לוחשות ובוכות

שמגיעות אלי מארצות רחוקות.

אמנם אני בת עשר אבל הגיל לא קובע

ואני ענן שמסתובב באגדות ושומע

על העבר, על העתיד ומה אפשר לשנות

שגם אותי ילדים ינסו לראות.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"כאן דרום אשקלון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר