השעייתו הצפויה של איתמר שמעוני מתפקידו, הייתה בלתי נמנעת. לכן ביום שני בבוקר, רגע לאחר שהושגה הסכמה בין הפרקליטות לבין שמעוני על השעיה שבמסגרתה הוא יכהן כחבר מועצה מוגבל בסמכויותיו.
על פי המגבלות המוטלות עליו, שמעוני יהיה מנוע מלכהן כסגן ראש העירייה. כמו, יהיה שמעוני מנוע מלעמוד בראשותה של כל ועדה עירונית וכן יהיה מנוע מלכהן בוועדת הנהלה או בכל ועדה הנוגעת להיבטים כספיים לרבות ועדת הכספים, ועדת מכרזים, בוועדת תמיכות ובוועדת הנחות ובכל ועדה העוסקת בהתקשרות עם ספקים, קבלנים או נותני שירותים.
חבר מועצה עם הגבלות. איתמר שמעוני. צילום: דוד לוי
כמו כן, הוא יהיה מנוע מלכהן בכל ועדה שלה השפעה על העסקת עובדים, לרבות בוועדת מכרזים לבחירת עובדים בכירים. הוא גם יהיה מנוע מלכהן בוועדה המקומית לתכנון ובנייה או בוועדת ביקורת, או בכל תפקיד בתאגידים העירוניים כמו החברה הכלכלית והחברה העירונית לתרבות נוער וספורט.
השעייתו של שמעוני שתימשך שנה, תחל בתאריך ה-7 למרץ והיועץ המשפטי לממשלה יוכל לבקש את הארכת ההשעיה לאחר תום השנה. בזמן הקרוב תתכנס מועצת העיר במטרה לבחור ראש עיר בפועל.
שמעוני: "אני אשוב להנהגת העיר"
רגע לאחר שהושגו ההסכמות בינו לבין הפרקליטות והתקבל האישור של הוועדה לבחינת השעיית ראשי ערים, פרסם שמעוני פוסט ובו הצהיר כי הוא משעה את עצמו, "קיבלתי החלטה לא קלה בימים האחרונים – להשעות את עצמי מתפקידי כראש עיריית אשקלון", כתב שמעוני. "בכוונתי להתפנות מכל עיסוקיי כדי להוכיח את חפותי ולשוב בהקדם לתפקיד".
הוא המשיך וכתב לעוקביו בדף הפייסבוק: "רציתי שיהיה לכם רק טוב, כל הזמן. עם השליחות הזו קמתי בבוקר ואיתה הלכתי לישון לפנות בוקר. כעת הגיע הרגע שבו צריך לקבל החלטה קשה, ואין מנוס מלעשות את זה. החלטתי להקדיש את החודשים הקרובים למאבק המשפטי שאני צפוי לנהל, למשפחה שלי ולאנשים היקרים לי. כמובן שאני לא נוטש את המערכה. תמיד אהיה בסביבה כדי לתת עצה ומילה טובה למי שייקחו מעתה והלאה את המושכות לידיים – ממלא מקום ראש העיר, אפי מור, ומנכ"ל העירייה, חיים סופר. האנשים האלה הלכו איתי כברת דרך ארוכה, בימים טובים יותר וטובים פחות".
הוא אף התייחס לכך שהוא רואה בממלא מקומו, אפי מור כמי שימשיך את דרכו הפוליטית ויקבל את תמיכת המועצה בבחירת ראש העיר בפועל, "אני משוכנע שאהיה שקט ורגוע שעבודה קשה ומאומצת של שלוש שנים לא תרד לטמיון בזכותם. אני מאמין שבבוא היום, לכשיידרש לכך, אפי יקבל את אמון המועצה והציבור, ויוכל להמשיך את העשייה הגדולה בה התחלנו. אני שב ומודה לכם על כל מה שהייתם למעני בשנים הללו, משענת תומכת, מכבדת ואוהבת. בלעדיכם שום דבר מזה לא היה קורה. לעת עתה, אני נפרד בכאב גדול מהתפקיד, אבל לא נפרד מכם. אמשיך לעמוד בקשר איתכם, גם כאן באמצעות הפייסבוק, עד שאשוב להנהגת העיר. אני אוהב אתכם בכל ליבי ומאמין שבעזרת ה', נצא מחוזקים מזה, ואחזור לשרת אתכם באהבה ונאמנות עוד שנים רבות", סיכם שמעוני.
עורך דין אשר אוחיון ואיתמר שמעוני. צילום: דוד לוי
ממלא מקומו של שמעוני אפי מור, אמר כי כאב לו על ההחלטה של חברו לדרך, "זה חבר לעבודה, חבר אישי ואין ספק שזה מצב קשה. בטח בשבילי", אמר מור.
כהן: "שמעוני הצטיין באחיזת עיניים"
חבר האופוזיציה והמועמד לראשות העירייה, שלמה כהן, ראה בהודה של שמעוני ספין תקשורתי, "השעייתו של שמעוני היום מבשרת את סיומה של תקופת שפל חסרת תקדים באשקלון. פרק שבו העיר קרטעה תחת ניהול הרסני ורודני. התנהלות שפעלה תוך זלזול בעקרונות החוק וסדרי המינהל התקינים. כוח שניצל את מעמדו לדיכוי כל בדל ביקורת, להסתרה, לטיוח, למניעת שקיפות ולהאדרה עצמית. הפוסט ששמעוני פרסם לאחר השעייתו משקף את הדבר היחידי שבו הוא הצטיין – אחיזת עיני הציבור. הפוסט של שמעוני הוא בגדר ניסיון נואל לקבע בתודעת הציבור כאילו השעה את עצמו ולא הושעה על ידי הועדה שהתכנסה ממילא במטרה להשעותו".
כהן הוסיף והמליץ לשמעוני גם להתפטר, "אם שמעוני, עדיין רוצה להציל המעט שנותר מכבודו, יש באפשרותו לא להסתפק בהשעיה אלא לקום ולהתפטר לחלוטין מתפקידו ולשחרר את העיר מהצורך לממן לו משכורות ותנאי שירות עד להכרעת דינו. כך או כך, יש לקוות שתיבחר הנהלת עיר חדשה שתדע להתמודד עם חובות העתק שהותיר שמעוני ולתקן את נזקי תקופתו".
עו"ד אשר אוחיון פורש מהתיק
עם מעצרו בתחילת ינואר בשנה שעברה, הצטייד שמעוני בעורך הדין ירון לונדון, מי שהיה חוקר בכיר במשטרת ישראל. לצד עו"ד אופיר סטרשנוב, הם ליוו את התיק לאורך ימי מעצרו של שמעוני ולאורך ימי הרחקתו מהתפקיד. בשלב כלשהו, החליט שמעוני לעזוב את השניים ושכר את שירותיו של עורך הדין אשר אוחיון. אוחיון ליווה את התיק לאורך החודשים שעברו מאז חזר שמעוני לבניין העירייה, אך כעת אומר אוחיון ל"כאן דרום", כי הוא בדרך החוצה מהתיק שכידוע כבר הגיע לבית המשפט. "אני פשוט עמוס", מסביר אוחיון. "אני ביחסים טובים עם איתמר אבל אני לא בטוח שאני יכול להמשיך. אני עמוס בתיקים גדולים, כמו התיק של אלון חסן ועוד נוספים, נוצר עומס ואני צריך לקבל החלטות. אני לא הייתי בטוח שיוגש כתב אישום וגם אם כן, אז פחות חמור ממה שהוגש. זה תיק עם מסה גדולה והרבה נאשמים וזה ידרוש זמן שאין לי ולכן לא יכולתי להמשיך בתיק".
עורכי הדין אייל אביטל ואשר אוחיון עם איתמר שמעוני. צילום: דוד לוי
פחות או יותר כשנודע כי שמעוני יעמוד בפני שימוע, הוא שכר את שירותיו של עורך הדין ששי גז, אשר כבר יש מי שטוען כי לא בטוח שאף הוא ימשיך לייצג בתיק זה. נכון לעכשיו מי שגם כן מייצג את שמעוני בתיק זה, הוא עורך הדין אייל אביטל.
בהתייחסו להשעיה, מסר עורך הדין אביטל: "איתמר שמעוני בחר להשעות את עצמו מרצון, זוהי החלטה אצילית שהוא לא היה חייב לקבלה. איתמר שמעוני בחר לא לאחוז בקרנות המזבח אלא להילחם על חפותו בבית המשפט וצריך לזקוף זאת לזכותו".
בסיפור הזה יש איש ביטחון ידוע, מנהלת בעירייה, המוכרת בקרב העובדים ובעל קנאי שחשד כי בין השניים מתנהל רומן אסור. זה נמשך בתקיפה אלימה ובאיומים קשים מצד הבעל והסתיים בעונש קל בבית המשפט.
תחילת הפרשה בחודש אפריל 2015, אז נפגשים השניים, העובדת והביטחוניסט, לדבריהם לצורך ענייני עבודה, בחוף הים של אשקלון. הבעל של האישה, שחושד כי השניים מנהלים רומן מאחורי גבו, מגיע במקרה למקום. השניים מכחישים וטוענים כי מדובר בפגישת עבודה וכי שוררת ביניהם מערכת יחסים של ידידות בלבד. אך הכחשתם אינה מונעת מהבעל, שחש נבגד ופגוע, לתקוף אותם ולגרום להם לחבלות. יום למחרת האירוע התייצבו הקורבנות במשטרת אשקלון והגישו תלונה נגד הבעל.
תלונות הדדיות בתחנה. אילוסטרציה: משטרת ישראל
"תפסתי אותם מעשנים במקום מבודד"
"היא בדיוק יצאה מהים וקבעתי איתה ליד חוף הים. הגעתי לשם עם האוטו שלי ועישנו סיגריה, פתאום הגיע אוטו ונעצר והיא אמרה שזה בעלה. הוא יצא מהרכב והתנפל עליי", סיפר איש הביטחון לחוקרת. "זה לא שאני לא יודע לתת מכות, פשוט הקפדתי לא להחזיר. הוא השתולל ואני רק מנעתי ממנו לתת מכות". במסגרת העדות שב וטען כי השניים ידידים וכי הייתה זו פגישת עבודה בלבד.
עוד סיפר בעדותו שספג מכות אגרוף בפניו וכי הנאשם גם היכה את אישתו. "הוא נתן לה סטירות ואני עמדתי ביניהם ואמרתי לה ללכת לאוטו והיא הלכה. הוא ניסה להגיע לרכב ואז תפסתי אותו והיא נסעה משם. הוא אמר לי 'תישאר פה, אני אביא את האחים שלי ונהרוג אותך'. 'אל תדאג אני אגיע אלייך הביתה ואני ארצח אותך', 'אתה תשלם על זה הרבה כסף'". "הוא התקשר למישהו בטלפון ואמר 'תפסתי אותם מעשנים סיגריה במקום מבודד'. אני נסעתי משם והוא איים שיבוא אליי הביתה ויהרוג אותי ואת אישתי".
"קשרי עבודה וידידות בלבד"
האישה, עובדת העירייה, הציגה גם היא את גרסתה בפני החוקרים וטענה כי בעלה הפעיל אלימות גם כלפיה. "הוא הסתובב אליי, הדף אותי ואני עפתי ונפלתי והשתפשפה לי היד השמאלית ורגל שמאל", שיחזרה את רגעי האירוע. "אחר כך בא אליי לרכב פתח את האוטו ואיים לרצוח אותי, קילל במילים גסות ונתן לי מכה בפנים. הסאן רוף של הרכב היה פתוח והוא נתן לי מכה בראש מלמעלה. לאחר מכן התקשר לאמא שלי ואמר לה 'אני אשב עליה בבית סוהר'".
בעדותה סיפרה האישה כי בינה לבין הביטחוניסט, ישנם קשרי עבודה וידידות בלבד, "יחסי עבודה בעיקר וגם ידידים, מדברים מדי פעם", אמרה והוסיפה בהמשך כי החשדות של בעלה נובעים בשל רכילויות של אנשים, "אנשים קנאו בי ואמרו לו כל פעם שיש לי 'קראש' עם בחורים, אבל אף פעם זה לא היה משהו ממשי. אני אדם תוסס מתקדם, מצליח, אני פעילה ואנשים מקנאים בי. אני אדם חברמן, צוחקת עם אנשים, זה לא בקטע מיני, זה חברמנות והוא יודע את זה. הוא אמר לי שאנשים מסתכלים על זה בצורה לא טובה ואני אמרתי שככה אני מתנהגת".
עו"ד אביחי חג'בי
הבעל התוקף זומן לחקירה ובה סיפר כי הוא ואישתו ביחד מגיל 18 ונשואים 27 שנים. על אף שאישתו העידה כי מערכת היחסים ביניהם אינה טובה כבר שנים, הוא דווקא טען כי הכל היה על מי מנוחות וכי מערכת היחסים ביניהם היתדרדרה רק חודשים ספורים לפני קרות האירוע.
"אף פעם לא היו בינינו וויכוחים, לאחרונה שמתי לב שנעלם לי כסף כל הזמן", סיפר הבעל בחקירתו. "אחי, שהוא השותף שלי, אמר לי תעשה בדיקה, זרוק את הכסף לאחר שתספור ותראה אם חסר. זה מה שעשיתי, שמתי את הכסף וכשבאתי לבדוק ראיתי שחסרים 7,000 שקלים. היא הודתה שלקחה 5,000 שקלים ואמרה שהתכוונה להחזיר מאז התחיל הפיצוץ בינינו" העיד. עוד סיפר כי החל לחשוש שאישתו מנהלת רומן מאחורי גבו לאחר שניקה את תא המטען של הרכב וגילה בו מכתב, שרמז לכאורה כי בין הביטחוניסט לבין אשתו מתקיימת מערכת יחסים אסורה. הבעל סיפר בחקירתו כי במכתב שהיה ממוען לאיש הביטחון נכתב "הדבר שאתה עושה הוא אסור, היא אישה נשואה ותתרחק ממנה". הוא שאל את אשתו לפשר הדבר ואם יש לה קשר עם אותו אדם והיא השיבה לו "אנחנו רק נפגשים בקאנטרי".
"אתה לא מתבייש ללכת עם אישה נשואה?"
בחקירתו סיפר הבעל כי הגעתו אל חוף הים הייתה מקרית, שם הבחין כי אישתו עושה את דרכה לכיוון החוף והחליט לעקוב אחריה. "הגעתי לשם וראיתי את אישתי ואותו יושבים, מדברים ומעשנים, הם התחבקו והתנשקו. באותו רגע איבדתי את העשתונות, באתי והתנפלתי עליו. אמרתי לו 'אתה לא מתבייש ללכת עם אישה נשואה', ואז הוא נכנס לאוטו והעיף אותי עם הרכב שלו. עוד סיפר כי גם בבדיקה שערך בפרופיל הפייסבוק של אישתו הוא גילה התכתבויות בין השניים, שמעידות שהייתה ביניהם מערכת יחסים. "אני לא אדם אלים, אך כשראיתי את שניהם ביחד כל אדם נורמלי היה מגיב איך שהגבתי". עוד טען בחקירתו כי גם הוא הותקף ונחבל והכחיש בתוקף שהיכה את אישתו ואיים על השניים.
יום למחרת התייצבה האישה שוב בתחנת המשטרה והגישה תלונה נוספת, לפיה הבעל מצא תמונות אינטימיות שלה ושלח את אחיו לאיים עליה שתצא מביתם המשותף ותחתום על וויתור רכוש, אחרת יפיץ את התמונות ויבייש אותה בפומבי.
כחצי שנה לאחר מכן הוגש נגד הבעל כתב אישום בגין תקיפה ואיומים, על רקע חשדו כי אישתו מנהלת מערכת יחסים מחוץ לנישואים. ממנו עולה כי כתוצאה מהתקיפה אכן נגרמו למתלונן ולמתלוננת חבלות וכי הוא איים על השניים שירצח אותם וחבט בהם. בתחילת החודש הוא הודה, במסגרת הסדר טיעון, בכתב האישום המתוקן, הורשע והוטלו עליו 3 חודשי מאסר על תנאי.
השופטת נועה חקלאי. אתר בתי המשפט
סנגורו, אביחי חג'בי, אמר במהלך הדיון כי יש לכבד את ההסדר, שכן מדובר באדם ללא הרשעות קודמות, שנפצע גם הוא בתקרית וביצע את העבירה בנסיבות חריגות.
"לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, את העובדה שהנאשם בחר לקחת אחריות ולהודות באשמה בהזדמנות ראשונה, את היותו נעדר הרשעות קודמות, את הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, את טיעוני הצדדים לעונש, מצאתי כי ההסדר סביר ומאוזן, הגם שנמצא ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, על כן מצאתי לנכון לכבד את ההסדר", סיכמה השופטת נועה חקלאי.
עורך דינו של הבעל, אביחי חג'בי מסר בתגובה: "לא בכדי בית המשפט גזר על מרשי עונש של מ"לא בכדי בית המשפט גזר על מרשי עונש של מאסר על תנאי בלבד בעבירות אלימות קשות. בית המשפט לקח בחשבון את התמונה כולה ואת המחיר האישי של מרשי ורק בשל כך גזר עונש מקל ביותר".
מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא, העניק השבוע צו הגנה זמני של חושף שחיתויות, המונע את פיטוריו של עו"ד ריימן פולאט מהחברה הכלכלית של אשקלון. במכתב ששלח שפירא למנכ"ל החברה, גלעד אורן נכתב: "הריני מצווה בזה כי החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ תמשיך להעסיק את עו"ד ריימן פולאט בתפקידו כמנהל החטיבה להתחדשות עירונית. החברה לא תפגע במעמדו, בסמכויותיו ובזכויותיו כעובד, זאת עד למתן כל צו או הוראה אחרת על ידי".
מבקר המדינה יוסף שפירא. צילום: אוליבייה פיטוסי
פולאט מכהן זה כשנתיים בתפקיד מנהל החטיבה להתחדשות עירונית בחברה הכלכלית ובעצם אמור להיות זה שמקדם תוכניות שישנו את פני העיר בעיקר בשכונות הוותיקות ובפרט בבניינים הוותיקים, על מנת לחזק אותם בפני רעידות אדמה והתקפות טילים וכן לשפר את מראם החיצוני. הדברים נעשים באמצעות תוכניות של תמ"א 38, שבו משפצים בניין קיים ומוסיפים לו חדרי ממ"ד ומרפסות וכן באמצעות תוכנית פינוי בינוי במסגרתה הורסים את הבניין הישן ובונים חדש במקומו.
ריימן פולאט. צילום: אורי קריספין
הפגישה האסורה
בפנייתו למשרד מבקר המדינה, לפני מספר שבועות, סיפר פולאט כי לפני כשנה, בחודש נובמבר 2015, פנה אליו מנכ"ל החברה הכלכלית, גלעד אורן, מי שממונה עליו, "בבקשה להגיע למשרדו ולהיפגש יחד איתו, עם יזמים לצורך טיפול בפרויקט תמ"א 38 ב-3 מבנים בעיר. תמהתי מדוע היזמים לא נפגשים איתי קודם כפי שכולם עושים? תשובתו הייתה שהוא מעוניין לקדם את זה מהר ואח"כ ציין, כי לאימו ישנה דירה באחד הבניינים הללו", כתב פולאט למבקר המדינה. "כששמעתי זאת ביקשתי לא להגיע לפגישה וציינתי שיש כאן ניגוד עניינים וטעם לפגם. לאחר ויכוח המתועד המיילים הוא החליט לשלוח לי "זימון לשימוע בטרם פיטורין" בטענה, כי אינני מקבל מרות ועוד מספר טענות לא רלוונטיות".
פולאט סיפר עוד למבקר המדינה כי מי שהתערב בעניין היה מנכ"ל העירייה, חיים סופר וכי לאחר שיחה בין פולאט לאורן, משך אורן את הזימון לשימוע וביטל אותו. אלא שמאז, כך על פי פנייתו של פולאט, השתנה היחס אליו, "מר אורן לא שכח ולא סלח על עניין זה – לא שיתף אותי בדבר, לא העביר לי תקציבים, לא שלח אותי לכנסים ולא להשתלמויות. מר אורן עשה הכל כדי שאכשל בתפקידי", כתב פולאט והוסיף כי באחרונה הוא זומן שוב לשימוע לפני פיטורים, "לאחרונה בעקבות הערה שהערתי לו ובמצאו שעת כושר לעשות זאת – מר אורן מנכ"ל החליל שלח אלי שוב 'זימון לשימוע בטרם החלטה בדבר הכוונה לסיום העסקתך'… אבקשכם להנחות את דירקטוריון החכ"ל לדחות על הסף את השימוע מין הטעמים שציינתי ומכיוון שהשימוע הנ"ל לא נעשה בתום לב וכוונתו האמיתית מוסתרת. ללא התערבותכם ימשיך מר אורן לעשות בחכ"ל כבשלו ופגיעה בי תהווה אזהרה לכל העובדים המעוניינים לשמור על טוהר המידות".
גלעד אורן. צילום: דוד לוי
השימוע של פולאט אכן התקיים בתחילת החודש, בשימוע השתתפו גלעד אורן יחד עם שניים מחברי דירקטוריון החברה. בסופו של דבר הוחלט לפטר את פולאט מתפקידו.
מבקר המדינה נחלץ להגנת פולאט
אלא שהשבוע, ביום שני התרחש מפנה דרמטי, זאת לאחר שמבקר המדינה, יוסף שפירא החליט להעניק לפולאט, מעמד של חושף שחיתויות ובשלב הראשון הוא העניק לו צו הגנה זמני המונע את פיטוריו.
במכתב החתום על ידי מבקר המדינה בעצמו ונשלח ישירות למנכ"ל החכ"ל, גלעד אורן נכתב כי תלונתו המפורטת של פולאט התקבלה אצלו וכי "היום הודיע המתלונן לנציבות כי קיבל הודעה על הפסקת עבודתו בחברה לאלתר. המתלונן העביר אלינו את קובץ השמע של שיחת השימוע שהתקיימה ביום 1.2.17. מההאזנה לקובץ עולה, בין היתר, כי המתלונן העלה טענות בעניין תקינות הליך השימוע (זהות עורך השימוע, הקוורום ופגיעה בזכות הטיעון) וכי התקיים דיון ארוך בסוגיות שונות שהועלו בזימון לשימוע, ובהן גם האירוע מנובמבר 2015. הביקורת על המתלונן בעניין זה הייתה שהוא לא היה הגורם המוסמך להחליט בשאלת ניגוד העניינים שלך אלא היועצת המשפטית, וכי היה באפשרותו לפנות אליה בנושא. בשימוע טענת כי מאחר שהודעת למתלונן שלדעתך אין ניגוד עניינים בפעולתך, היה על המתלונן לשתף עמך פעולה ולהתייצב לפגישה, כתב שפירא.
זקוק לשינוי. הבניין המדובר. צילום: אורי קריספין
עוד הוסיף מבקר המדינה וכתב: "יצוין כי הודעה על מעשה שחיתות, כמשמעותה בחוק מבקר המדינה, כוללת כל הודעה של עובד על מעשה אשר יש לו יסוד סביר להניח שהוא מהווה מעשה שחיתות ו/או חריגה חמורה ממנהל תקין ו/או הפרה חמורה של חיקוק (להלן – מעשי שחיתות). הודעה כאמור כוללת גם סירוב לשתף פעולה עם מעשה שחיתות. לפיכך, ולאחר בחינת כלל נסיבות העניין, נראה כי יש קשר סיבתי לכאורי מתקבל על הדעת בין התרעת המתלונן וסירובו לשתף פעולה עם מעשי שחיתות לכאורה לבין סיום העסקתו", קבע שפירא.
ריימן פולאט. צילום: אורי קריספין
את מכתבו לאורן, חתם שפירא בכך שהחליט להעניק לפולאט צו הגנה זמני של חושף שחיתויות, המונע את פיטוריו מהחברה, "נוכח האמור ולאחר שבחנתי בכובד ראש את מכלול הנסיבות והשיקולים הצריכים לעניין, ובכלל זה הצורך להגן על זכויות המתלונן עד למיצוי הבירור בתלונתו, החלטתי, בתוקף סמכותי לפי חוק מבקר המדינה, לתת צו זמני כדלקמן: הריני מצווה בזה כי החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ תמשיך להעסיק את עו"ד ריימן פולאט בתפקידו כמנהל החטיבה להתחדשות עירונית. החברה לא תפגע במעמדו, בסמכויותיו ובזכויותיו כעובד, זאת עד למתן כל צו או הוראה אחרת על ידי", כתב שפירא והוסיף כי "לצורך קבלת תגובת החברה לתלונה, הינך מוזמן בשלב זה להגיע לישיבה עם נציגי משרדי ביום 20.2.17 בשעה 12:00. יובהר, כי אין במתן צו ההגנה הזמני כדי להביע עמדה סופית בשאלת צדקתה או אי-צדקתה של התלונה".
"קן צרעות ארסיות"
במסגרת מאבקו של פולאט למניעת פיטוריו, הוא אף פנה לראש העירייה, איתמר שמעוני במכתב ובו ביקש ממנו לבטל את ההחלטה. במכתב רומז פולט כי אחת הסיבות לכך שסר חינו בעיניי הנהלת העירייה, היא העדות שהוא מסר ביחידה הארצית לחקירות הונאה במסגרת פרשת השחיתות בעיריית אשקלון.
הבניין המדובר. צילום: אורי קריספין
"מיום שהוקמה חטיבת ההתחדשות העירונית בראשותי, לא ידעתי מנוח ומצאתי עצמי מתפקד בקן צרעות ארסיות", כתב פולאט לשמעוני. "לאחרונה, היחס אלי מצד שלוחיך, הגיע לשיאים בלתי נסבלים, כפי שאתאר בהמשך. צערי כאמור נובע בעיקר מהטעם, שבסופו של יום הציבור הוא זה הסובל מכל מה שקורה כאן מאחורי הקלעים, שהוא בעצם על חשבונו, שכן במקום לבנות בתים, אנשיך משחקים בבית הקלפים. במשך תקופה ארוכה שלוחיך, ובכלל זה מנכ"ל החכ"ל ומנכ"ל עיריית אשקלון עושים ככל לאל ידם כדי לגרום לכישלוני, להביך אותי ולגרום לכך שלא אעמוד ביעדים להרחבת חטיבת ההתחדשות. עתה במבט לאחור, אינני מוצא כל מניע אחר ליחס המשפיל והמכשיל כאמור, אלא העובדה שהתנגדתי לשתף פעולה עם מנכ"ל החכ"ל בעניין של ניגוד עניינים הקשורים עם נכסי משפחתו ושהייתי מבין אלו שהעידו בפני חוקרי יאח"ה בפרשיות הנוגעות לחשדות כנגדך וכנגד מנכ"ל העירייה, פשוט היום לייחס את השינוי הדרמטי ביחס אלי ליום, שככל הנראה הודלפו לעיניך הדברים שנאמרו מפי בחקירה ויתכן שיש בהם משום דברים שנאמרו לא לרוחך, פתאום, מרבית הנושאים שהיה בהם יוזמה לקידום ההתחדשות העירונית על ידי, נתקלו בחסם בלתי מוסבר ובלתי הגיוני. כך למשל, אינני מוזמן לדיונים בנוגע לתקציב החטיבה שאני עומד בראשה ואילו מנכ"ל העירייה לא עונה לטלפונים ולא מסייע לשחרר חסמים שאני נתקל בהם במיוחד מצידו של מנכ"ל החכ"ל".
"סייע רבות". תומר גלאם
בהמשך מכתבו כתב פולאט כי היחס אותו קיבל מצד מנכ"ל החכ"ל ומצד מנכ"ל העירייה אינו מרתיע אותו, "אני שלם עם מצפוני ואמשיך לומר אמת בכל עת שאדרש לכך בחקירותיי וגם אמשיך להתריע בפני הגורמים הרלבנטיים בדבר ניגודי עניינים ועוולות, שנקרים לנגד עיניי. בסופו של יום אל לנו לשכוח, כי נשלחנו ע"י הציבור ואנחנו משרתים ופועלים למענו ואנו שלוחיו".
ההישג: 9 מיליון ש"ח לחטיבה
במשך השנתיים בהן כיהן פולאט בתפקיד, לא נראו בעיר מהפכות גדולות בעניין של התחדשות עירונית. בשיחה עם 'כאן דרום' מספר פולאט כי עמדו בפניו מחסומים רבים בדרך והעירייה מצידה הסתפקה בהצהרות. "הבעיה הראשונה שלי הייתה שאין היתכנות כלכלית לעניין הזה וזה דבר שעמד לי לרועץ כי קבלנים אומרים לי שזה לא משתלם. אני ביקשתי לבצע פעולות מסוימות על מנת לתת ליזמים הטבות ובלבד שיבנו בעיקר בשכונות הישנות. ההטבות יכולות להיות הקצאת קרקע במקום אחר, ניוד של זכויות וכדומה", מסביר פולאט. "אבל לפני שאני מגיע ליזמים צריך לקבוע מדיניות, אבל איתמר שמעוני מיהר, לא נגע במדיניות הוא פשוט טס, אץ רץ לו. בגלל שלא הייתה מדיניות נתקענו, בא יזם ואומר אני מוכן לבנות בעתיקות, כמה מגיע לי? אין לי תשובת לתת לו כי אין לי מדיניות".
פולאט מספר כי הביא לעיר אשקלון כ-40 יזמים שמוכנים לקדם את ההתחדשות העירונית, אך הוא לא קיבל כלים לעבוד איתם, "היזמים הם כמו מחסנית בקנה שמחכים רק למדיניות".
אתה יכול להצביע על מקרה ספציפי?
"באמצע רחוב שפירא יש בניינים טרומיים אותם רציתי להפוך לבניינים חדשים. בבן גוריון יש את הבניין הישן למטה (זולוטוב) שזה בניין שהדיירים קיבלו בו מכתב שהוא מבנה מסוכן, מסכנים הם צריכים לשלם 3000 שקל כל אחד. אז היזם רוצה שם את הכל מהבניין הזה עד תחנה מרכזית, הוא שואל 'מה מותר לי?' ואין תשובות. התשובות הן: 'אנחנו צריכים לשבת ולקבוע מדיניות'. עברה שנה מאז".
ריימן פולאט מצטרף לאיתמר שמעוני ואפי מור
פולאט מציין כי הוא מרגיש שליחות בתפקיד הזה: "אני גדלתי בשכונות ואכפת לי מהשכונות ואני רואה את ההזנחה. כשאתה עושה הסכם גג ובונה בצפון עשרות אלפי יחידות דיור ובדרום התושבים מסתכלים בעיניים כלות ואומרים למה ומה יוצא לנו מהסכם הגג הזה כשאנחנו בג'יפה? לכן רציתי לעשות פינוי-בינוי כדי לשפר את החיים שלהם וצריך לתת הטבות ליזמים".
מה היה התקציב שלך כחטיבה?
"אפס שקלים. בושה וחרפה. ראיתי שככה ולמזלי יצא 'קול קורא'. בא משרד השיכון ואמר אם תמלאו את כל התנאים אנחנו נעזור לכם בכסף. השתתפנו וזכו 10 רשויות בכל מדינת ישראל ואנחנו אחת מהם. הלכתי משרד משרד ונלחמנו קשות ואני חייב לתת כאן קרדיט לתומר גלאם, סגן ראש העיר שסייע רבות בעניין הזה ולפני חודש התבשרנו שאשקלון קיבלה 9 מיליון שקל לנהל את החטיבה. להביא מתכננים ואדריכלים. אם זה לא נחשב הצלחה, אז הצלחה מה היא? עכשיו כשיש תקציב וזה קשור לתפקידים אז כל המערכת נדלקת".
אתה אומר את זה אבל מצד שני כלפי המינוי שלך נמתחה ביקורת בדו"ח מבקר המדינה ונטען שמונית בגלל קרבתך לראש העיר.
"אני שומר חוק ומה שכותב מבקר המדינה אני מתייחס אליו ברצינות. אני שקלתי להתפטר אחרי הדו"ח של מבקר המדינה כאב לי. אני עורך דין, ניהלתי 80 עובדים לפני כן, ניהלתי עסקים מאפס. נכון תמכתי באיתמר והצטרפתי אליו לרשימה ב-2008 אבל זה לא מה שקרה ב-2013, אז רק תמכתי בו כי הוא עמד מול בני וקנין שאני כבר שנים לא תומך בו. זה צרם לי, אני לא חושב שאין לי את הכישורים הללו, כי בתפקיד הזה צריך עורך דין כמוני שניהל מערכות אבל מי שיחליף אותי יתקשה להיות ישר, לבא אחריי אני אומר: יהיה לך קשה אם אתה ישר. יש אנשים שלא אוהבים לקבל סירוב כתשובה".
ריימן פולאט. צילום: אורי קריספין
בשבוע הבא מתכוון פולאט אף לפנות לבית הדין האזורי לעבודה על מנת לבטל כליל את הליך הפיטורים וזאת בין היתר בשל הפגמים, אשר לטענתו, נפלו בכל הליך השימוע עצמו.
תגובות: "לא היה ניגוד עניינים"
מהחברה הכלכלית נמסר: "מר ריימן פולאט פוטר על ידי דירקטוריון החברה הכלכלית לאור חוסר שביעות רצון מתפקודו. ניסיונותיו הנלוזים להכפיש ולהשמיץ נושאי משרה בחברה הכלכלית במטרה להתנקם בהם באופן אישי לא יצלחו. לענייננו, מר פולאט התלונן למבקר המדינה וקיבל צו הגנה זמני עד ה-20.2.17 שזה המועד בו מבקר המדינה זימן את הצדדים כדי לדון בתלונה. בתגובת מבקר המדינה נכתב בפירוש שהחלטה זו אינה מעידה על צדקתו של מי מהצדדים והוא מבקש שבוע להשהות את ההחלטה על מנת שישמע את שני הצדדים ויקבל החלטה. לא היה שום ניגוד עניינים בפעילותו של מנכ"ל החברה ובסך הכל מדובר על פגישה אשר לא התקבלה בה שום החלטה והדבר היה לפני כשנה וחצי. יצוין כי מי שדיווח על בעלות חצי הדירה הינו מנכ"ל החברה ולא אף אחד אחר. טענותיו של מר פולאט יוכחו כטענות שווא וחבל ומצער שבמקום שהוא יראה את עשייתו הוא אינו עושה זאת וסיבותיו ברורות ולכן הוא בוחר להשמיץ ולהמציא המצאות על כלל הגורמים כאילו שזו הסיבה לפיטוריו. לסיכום, פיטוריו של מר פולאט נעשו מסיבות מקצועיות בלבד ולא משום סיבה אחרת. היינו שמחים שמר פולאט יציג מה נעשה על ידו בתחום ההתחדשות העירונית במהלך השנתיים וחצי האחרונות בהן הוא מכהן בתפקיד ולא יעסוק בפעילות השמצתית חסרת כל שחר".
מעיריית אשקלון נמסר: "ראש העיר מכבד את החלטת בית המשפט שאינה מאפשרת לו לעסוק בענייני עובדים ופועל על פיה, ועל כן אינו יכול לפעול בעניינו של ריימן פולאט".
בית הדין הצבאי גזר עונש מאסר כבדים על טור' דין טויל ורב"ט עקביה ישראלי, בגין אונס של חיילת, ששירתה עימם בבסיס חיל האוויר בחצרים בשנת 2015. על הנאשם הראשון, נגזרו 8 שנות מאסר בפועל, ותשלום פיצויים בסך 32 אלף שקלים. רב"ט עקביה ישראלי, תושב אשקלון, נידון לשש שנים ופיצויים בסך 16 אלף שקלים.
לגזר הדין קדם כתב אישום חמור נגד השניים, שהורשעו בשורה של עבירות מין. ישראלי הורשע בעברה של אינוס, מעשה סדום, בשתי עברות של מעשה מגונה בצוותא ובשתי עברות של פגיעה בפרטיות בצוותא. "נסיבות המקרה, כפי שפורטו בהרחבה בהכרעת הדין, מלמדות על מי שרמס ברגל גסה את כבודה ונפשה של המתלוננת ומי שכפה עצמו עליה, חרף התנגדותה ואף במידה מסוימת של כוח. הנאשם היה להוט לקיים יחסי מין עם המתלוננת, הוא ניסה לקיים עמה מגע מיני לכל אורך האירוע ועל אף שהתנגדה לכך מפורשות, המתין מחוץ לדלת, בשאיפה לממש את זממו" נכתב בגזר הדין. עוד נכתב כי: "יש לייחס משנה חומרה לעבֵרות מין שביצע הנאשם כלפי חיילת, בתוככי יחידה צבאית ובהשתתפות חיילים נוספים. בעקבות מעשיו של הנאשם נקלעה המתלוננת לסערת רוחות ולמעשה, למשבר נפשי קשה ועמוק. אותותיו של המשבר ניכרים בה גם היום, והראיות על מימדיו מצביעות, כי לא במהרה יימחה".
"קיבלתי שיתוק ברגליים"
הכרעת הדין מפרטת לפרטי פרטים, את אשר ארע בלילה של ה-15/4/2015 בבסיס חיל האוויר. בשעות הערב המאוחרות, סמוך לחצות, ישבה המתלוננת יחד עם חיילים נוספים בפרגולה בבסיס, כשאל המקום הגיעו שני הנאשמים וחייל נוסף. בינה לבין טוראי דין טויל הייתה היכרות מוקדמת ושטחית, את עקביה ישראלי לא הכירה. למרות שלא הייתה ביניהם היכרות הציע לה ישראלי שתתלווה אליו לטיול קצר ברחבי הבסיס והיא הסכימה. "לא חשבתי שיכול בכלל לקרות דבר כזה. סתם חשבתי לשבת, להכיר מישהו בבסיס" היא סיפרה בעדות שלה בבית המשפט. השניים הגיעו לחדר המגורים של חייל אחר בבסיס, נכנסו לחדר, התיישבו על אחת המיטות והחלו לשוחח. לאחר זמן מה אחז ישראלי בשולי חולצתה של המתלוננת והחל להרימה, היא סירבה ומשכה את חולצתה מטה. הנאשם שאל את המתלוננת האם "זה מהר מדי", כאשר כוונתו למעשיו והיא השיבה בחיוב. לאחר מכן הוא ניסה לנשק אותה, אך היא סובבה את ראשה.
בסיס חצרים. צילום: דניאל בר-און/ג'יני
בשלב זה נכנס לחדר טויל ולקח אותה לחדר השירותים, שם שאל אותה אם היא מעוניינת בישראלי והיא אמרה שלא. "ואז הוא שאל אותי אם עשיתי את זה ואמרתי לו שלא". לאחר מכן שאל אותה עם מי מהם היא הייתה רוצה להיות והיא ענתה: "בהתחלה אמרתי שעם אף אחד, אחר כך אמרתי שאיתו כי הכרתי אותו. לא התכוונתי בקטע מיני, חשבתי שהוא מתכוון לצאת", היא העידה. שלושת החיילים יצאו מהחדר וערכו ביניהם שיחה קצרה מחוץ לדלת, במהלכה שמעה החיילת צחקוקים. הנאשם אמר להם, כשהם מחוץ לחדר, "תראו איך אני מזיין אותה", והציע להם להציץ מהחלון, בעת שיקיים יחסי מין עם המתלוננת. תוך דקות ספורות חזר טויל אל החדר, נעל את הדלת וכיבה את האור. כשנשאלה מדוע לא עזבה את המקום ענתה: "אני לא רגילה לדברים כאלה, קיבלתי שיתוק ברגליים".
משלב זה קפאה המתלוננת ולא הגיבה, גם כשהסיר ממנה את בגדיה, אנס אותה וגרם לה לבצע בו מין אוראלי, תוך שהוא פותח את פיה באמצעות ידיו. "הוא חייך ואמר שאני לא בתולה יותר", העידה החיילת. "קפאתי, לא עשיתי כלום. בכיתי הרבה, לא הוצאתי קול וירדו לי רק דמעות. אני לא חושבת שהוא ראה אותי בוכה". בהכרעת הדין נכתב כי: "הנאשם ביצע את המתואר בגין רצונו להראות לחבריו שהוא מצליח לממש את הצהרותיו, ותוך שהוא מגלה שוויון נפש למצבה של המתלוננת ומתעלם מחוסר הסכמתה למעשיו".
"כל מה שהיה בחדר יישאר בחדר"
אך גם לאחר שהגיע לפורקן לא הסתיים הסיוט של החיילת, כשאל החדר נכנסו ישראלי וחייל נוסף, שצפו כל העת במתרחש מבעד לחלון. תוך שהמתלוננת קפואה ואינה מגיבה, כיסה טויל את גופה בשמיכה, פתח את דלת החדר, וקרא לישראלי ולחייל הנוסף להיכנס. טויל וישראלי הקימו אותה מהמיטה וישראלי הוביל אותה אל חדר השירותים והוריד ממנה את השמיכה. בנוסף, ישראלי גם ביקש לצלם את ביצוע המעשה המיני שתכנן לעשות במתלוננת, על מנת שיוכל להעלות את הסרטון ל"יוטיוב". טויל לקח את מכשיר הטלפון שלו, הכניס אותו מתחת לדלת חדר השירותים בחדר וצילם באמצעותו את המתרחש.
סכסוך עסקי, שהתגלע בשבועות האחרונים בין איש עסקים האשקלוני אמנון גלולה (50), לאדם אחר, בעל עסק מוכר בעיר, הוביל לתקיפה אלימה של השני ולמעצרו של גלולה, שיחד איתו נעצר גם בנו גיא (23). מחקירת המשטרה, עולה כי הסכסוך בין הצדדים החל בעקבות מחלוקת על רכישה של מחסנים בעיר.
תחילת הפרשה לפני כחודש וחצי אז החל המתלונן, בעל עסק ידוע בעיר, להתעניין ברכישתם של שני מחסנים שאינם בשימוש, המוצבים במקום מרכזי ומניב באשקלון, סמוך לבית העסק שלו. תוך זמן קצר התברר כי גם גלולה מעוניין ברכישת המחסנים, הוא אף פנה למתלונן וביקש ממנו לרדת מהעסקה ולפנות לו את הדרך, כך לטענת המשטרה.
שטרות כסף. צילום אילוסטרציה: אידית בכר
עוד נטען כי לאחר בדיקה שערך המתלונן התברר לו שבעל הנכס אינו מעוניין למכור אותו לגלולה "מאחר ואינו מדבר יפה", והוא רכש בעצמו את שני המחסנים בשותפות עם חבר, סוכן ביטוח אשקלוני. עובדה זו לא מנעה מגלולה, כך על פי החשד, להשתלט על המחסנים, לשבור קירות ולהשכיר שם משרדים לאחרים. בתגובה תלה במקום, רוכש המחסנים, שלטים ובהם ביקש מהשוכרים לפנות את המחסנים שנרכשו על ידו.
“אתה מכיר אותי, אני משוגע”
הסכסוך בין הצדדים מגיע לשיאו לפני כשלושה שבועות, אז יוצר הקרבן קשר עם גלולה ומבקש ממנו להיפגש על מנת ללבן את המחלוקת. תוך זמן קצר התייצב גלולה, כשהוא מלווה בבנו, בבית העסק של המתלונן והשניים החלו לשוחח. בשיחה, כך על פי חשד המשטרה, אומר גלולה למתלונן שהוא עשה טעות שרכש את המחסנים ומוסיף: “אתה רוצה מלחמה, בוא נלך למלחמה. אתה מכיר אותי, אני משוגע”. מיד אחר כך הוא עזב את המקום, יחד עם בנו, אך כעבור פחות משעה שבו השניים, כשעימם בחור נוסף, שהגיע לגשר בין הצדדים. ניסיונות הגישור לא צלחו ותוך דקות ספורות, כך על פי החשד, התפתחה במקום תגרה, האיש הותקף בבקבוק זכוכית ובאגרופים והבן אף נגח בפניו. כשהוא חתוך בפניו, חבול ומדמם ברח המתלונן מהמקום ונסע לביתו במונית.
אמנון גלולה
למרות שהותקף ונפצע והאירוע אף תועד במצלמת האבטחה שמותקנת בחנות, בחר בשלב זה המתלונן שלא להגיש תלונה במשטרה וזאת לטענתו בשל העובדה כי חשש לחייו. מחומר החקירה עולה כי למרות האירוע האלים והפחד, יצר המתלונן, יחד עם אחיו, קשר עם גלולה, כאשר גלולה מתנצל על ההתרחשויות והצדדים ניסו ליישר את ההדורים. אלא שגם הפעם ניסיונות הגישור נחלו כישלון, שכן הם לא הצליחו להגיע לפשרה בנוגע לסכום אותו ישלם גלולה על המחסנים.
זמן קצר לאחר מכן, כשבועיים מיום התקיפה, הגיעו שוב גלולה ובנו לאותם המשרדים ופגשו שם את המתלונן ושותפו. גלולה דרש לרכוש את המשרדים בחצי מהמחיר אותו ביקש המתלונן. משזה סירב, אמר לו גלולה, כך על פי החשד, כי רק היום הוא מוכן לקנות בסכום אותו הציע “וממחר יתחיל בלגאן ואני אעשה לכם קנס של 200 אלף ש”ח”, אמר גלולה.
בעקבות האירוע הזה, התייצב המתלונן בתחנת המשטרה באשקלון והגיש תלונה בגין סחיטה, איומים ותקיפה, כנגד איש העסקים ובנו הכדורגלן.
“בזמן הלא נכון, במקום הלא נכון”
יום למחרת התייצבו חוקרי מרחב לכיש בביתו של גלולה באשקלון ועצרו אותו יחד עם הבן. בדיון בבית המשפט ביקשו חוקרי המשטרה להאריך את מעצרם של השניים למשך חמישה ימים, לצורך המשך ביצוע פעולות חקירה ומתוך החשש שייעשו מהלכים לשיבוש החקירה. פרקליטם של השניים, עו”ד שרון וקנין, טען במהלך הדיון כי השניים נגררו לעימות האלים, שכן המתלונן ידע שמוצבות במקום מצלמות אבטחה ורצה לתעד אותם.
עוד טען וקנין כי הבן נקלע לסיטואציה על לא עוול בכפו ואמר: “הוא נמצא בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון ואפשר להבין ילד שרואה את אבא שלו מותקף ומתערב, אבל זה משהו נקודתי ואין לו עבר פלילי”. לטענת עו”ד וקנין לאירוע התקיפה קדמו אירועים מקדימים, והיה ניסיון לפתור את הסכסוך, כאשר המתלונן רצה לפתור אותו בדרך שתועיל לכיסו ולכן נמנע מלהתלונן במשטרה, אך ברגע שלא הצליח הגיש תלונה.
עו"ד שרון וקנין
השניים הובאו להארכת מעצר בבית משפט השלום באשקלון, השופט יורם ברוזה, האריך את מעצר האב אך ציין כי “המעשים המיוחסים למשיבים אינם תמימים. התקיפה, כפי שהיא מתוארת, מייצגת אלימות אשר יכולה להציג מסוכנות אולם, לא ניתן להתעלם בעניין זה לחלוף הזמן ומכך שגם המתלונן מאשר כי נעשו ניסיונות אחרים להסדיר עניין זה ומשכך עילת המסוכנות כשלעצמה לא יכולה לעמוד כעילת מעצר בתיק”.
הערעור והשחרור
עוד קבע השופט ברוזה כי הבן, שחקן כדורגל בליגה א’, ישוחרר למעצר בית, אך המשטרה הגישה עיכוב ביצוע וערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בערעור נכתב כי הבן היה “שותף לעבירות סחיטה באיומים ותקיפה, בעצם נוכחותו במעשה התקיפה, היה שותף למעשה האיומים לקנוס את הקורבן, כאשר עבירות אלה בוצעו בצוותא שכל מטרתן ליצור לחץ והפחדה אצל הקורבן על מנת להניא אותו, לגרום לו לרדת מהעסקה ולמכור להם את המחסנים”.
השופט יורם ברוזה. צילום: אתר בתי המשפט
השופט יואל עדן מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, האריך את מעצרו של הבן ביום אחד ולמחרת, הובאו השניים לבית משפט השלום באשקלון, שם שוחררו בהסכמה עם הפרקליטות, למעצר בית.
“כנגד החשודים הוגשה בקשה להארכת מעצרם בבית משפט השלום, אשר כבר ביום הראשון הורה על שחרור הבן והמשך החקירה בעניין האב”, מסביר עורך דינם של השניים, שרון וקנין. “כבר למחרת, בהסכמת הפרקליטות, שוחררו שני החשודים למעצר בית בתקופה שבה ייערך שימוע. מדובר בתיק שחומר הראיות בו מלמד כי אין במקרה דנן רק קרבנות ומבצעי עבירה, אלא תיק מורכב שכל המעורבים בו פעלו, לפחות בחלק מהזמן, על דעת עצמם ולא בהתאם להוראות החוק. אנו מקווים כי בפרקליטות, במהלך השימוע, יבינו את העניין וניתן יהיה לסיים את התיק בדרך הראויה לו".
עד היום נשענה קבוצת הכדורגל המקומית על תקציבים עירוניים, פרי אהדתו של ראש העירייה, איתמר שמעוני, שטיפח והשקיע בקבוצה בחוסר פרופורציה להישגיה. השעייתו הצפויה של שמעוני, מציבה סימן שאלה גדול על המשענת הכלכלית של המועדון האשקלוני
כתב האישום הצפוי שהוגש השבוע כנגד ראש העירייה, איתמר שמעוני, לא הצליח בשלב הזה להפתיע את התושבים אך העלה לא מעט תהיות מצידם באשר להתנהלות העתידית של העיר אשקלון. עבור אוהדי הכדורגל, המכה הייתה גדולה פי כמה. הפועל אשקלון, שזוכה לסכומי עתק ונתמכת על ידי העירייה, עשויה למצוא את עצמה בקרוב ללא אמא ואבא. כידוע, מהיום הראשון בו איתמר שמעוני מונה לראש העיר, הוא לקח על עצמו להחזיר את הפועל אשקלון להיות קבוצת הספורט המובילה בעיר. כל זאת לווה בהשקעה חסרת תקדים של עשרות מיליוני שקלים, שכירות של הקבוצה למשך 4 שנים מידיו של פרוספר אזגי וניהול שוטף של בעלי תפקידים מאנשי אמונו של שמעוני.
נכון לעונת המשחקים הנוכחית, אשקלון לא אמורה להינזק כיוון שהזרמת הכספים תימשך כרגיל, למרות הגרעון בקופת המועדון, אך בעתיד הלא רחוק עלולות להיווצר לאשקלון בעיות תקציביות שעשויות להפיל אותה לבור עמוק. לא נגזים אם נאמר, שעבור הפועל, השעייתו המסתמנת של ראש העירייה, היא בגדר טרגדיה ספורטיבית. שמעוני, מלבד היותו ראש עירייה, הוא אוהד מסור של הקבוצה. על פי רשימת המחליפים המסתמנת לתפוס את מקומו של שמעוני, ניתן ללמוד שאף אחד מהם הוא לא בעל זיקה לקבוצה, וכבר למדנו, שכדי לשפוך כל כך הרבה כספים על קבוצת כדורגל, צריך רגש שיניע. העונה הבאה של אשקלון תהיה למעשה עונת השכירות האחרונה בחוזה מול פרוספר אזגי. למרות המשא ומתן וההליך שמתנהל מצד העירייה לרכישת הקבוצה, נראה כי כרגע לפחות הנושא יורד מסדר היום ונמצא לוט בערפל.
עתיד לוט בערפל. שמעוני עם שחקני הפועל אשקלון. יח"צ
בהיעדרו של שמעוני, אם וכאשר, תחילת העונה הבאה צפויה להיות קשה מתמיד. בהתחשב בעובדה שהפועל אשקלון משכה כספים מתקציב 2017, כבר בינואר האחרון, שיועדו לתחילת העונה הבאה, לא ברור כרגע איך היא תתפקד בלי מעורבותו של שמעוני ותפתח את העונה. לא מעט מהקולות השונים ברחבי העיר סבורים כי ההצלחה של הפועל אשקלון בשנתיים האחרונות שימשה כוח פוליטי לראש העירייה, שבאופן טבעי, לא שש למצוא רוכש לקבוצה וייתכן כי העדיף לקחת את הקרדיט לעצמו. בסופו של יום, לאור התרחישים בשנה וחצי האחרונות, שמעוני היה צריך לדאוג להביא רוכש פוטנציאלי כדי להבטיח את עתיד המועדון ביום שאחרי, ובייחוד כיוון שידע שלאורך זמן, עירייה אינה יכולה להחזיק בקבוצת כדורגל. למי שהיה ספק, גם הפירמידה שבנה סביבו שמעוני עלולה להתרסק, בזה אחר זה. היו"ר איתן קסנטיני, המנכ"ל דרור אלמלם, ובראש ובראשונה, המאמן יובל נעים, שזכה לחסינות בלתי מוסברת עד כה, עקב יחסיו הקרובים עם ראש העירייה. במידה וימונה בקרוב ראש עירייה חדש, באופן טבעי, הוא ירצה להכניס למערכת אנשי אמון משלו, כשהשאלה המרכזית תהיה האם ההשקעה הכלכלית תימשך להיות כתמול שלשום או שמא הברז ייסגר. באופן אירוני, בזמן שראש העירייה נמצא בירידה, גם הקבוצה עושה דרכה בבטחה לעבר הליגה הלאומית.
נשארה רק עם המחמאות
ערב משחקה של הפועל אשקלון מול מכבי חיפה, הדיבור ברחוב הספורטיבי היה באיזה הפרש ינצחו הירוקים את קבוצתו של יובל נעים. התחזיות ניבאו רעות עבור הקבוצה הדרומית, אך זו עלתה ביום שני האחרון לכר הדשא באצטדיון 'סלה' והצליחה לשמור על הכבוד שלה ושל אוהדיה. 5,000 צופים משני מחנות האוהדים חזו במשחק, שאמנם הסתיים ב-2:0 לטובת הקבוצה האורחת, אך חשף את יכולותיה של הפועל אשקלון, שלהפתעת כולם עלתה במערך התקפי לראשונה העונה, והייתה טובה יותר מאחת הקבוצות הבכירות בארץ.
איבנצ'יץ' מדלג מעל איולפסון. צילום: אורי קריספין
החלוצים יוסיפ איבנצ'יץ' ודוד מנגה ערכו הופעת בכורה בהרכב הראשון, כשגם המגן השמאלי, אמיר בן שמעון הועדף על פני חיים איצרין, והצליח להוכיח את עצמו. לאור הביקורות שספג יובל נעים בשבועות האחרונים מכל כלי תקשורת אפשרי, המאמן החליט לשנות גישה ולהתחיל ליזום. באימונים שקדמו למשחק, הוא עבד על החלק ההתקפי שלו, וגם במשחק עצמו, חיפש את השער במטרה להבקיע ומיעט להסתגר. "סוף סוף אנחנו רואים כדורגל", אמרו אוהדי הקבוצה במהלך המשחק. "אין לנו בעיה להפסיד, אבל לפחות נעשה את זה כשאנחנו נלחמים ומנסים לכבוש ולא על ידי בונקר מסריח. אם כבר להפסיד אז ככה".
למרות היכולת הטובה והאמיצה, לצערה של אשקלון היא החלה רצף שלילי שני העונה, לאחר שבמהלך העונה לא הצליחה לכבוש שער במשך 640 דקות. הפעם, מדובר במשחק רביעי ברציפות שהיא לא כובשת שער, ובקבוצה מקווים שכבר במשחק הקרוב הם ישכילו לשבור את הנאחס. יובל נעים אמר בסיום המשחק: "אני מאוכזב ומעודד. שיחקנו טוב יותר מאשר במשחקים האחרונים וצריך לקחת בחשבון שזה משחק ראשון עבור כמה שחקנים. הראינו שיש לנו מה להציע בחלק הקדמי. מבחינת התוצאה אני מאוכזב, אבל שיחקנו מול קבוצה טובה. ננסה להשיג נקודות מול קבוצות ברמה שלנו. היינו שווים שער, תמיד חסר לנו החצי סנטימטר הזה. הקהל דחף אותנו ונראינו די טוב. הפנים קדימה, אנחנו שווים הישארות".
איינוגבה מתוסכל בסיום. צילום: אורי קריספין
אשקלון מגיעה לטרנר
כשהיא סוחבת יחד עם הפועל תל אביב את כל הליגה על הגב שלה, והיישר מהמקום ה-13 בטבלה, תצא הפועל אשקלון במוצ"ש הקרוב (18:15) לאצטדיון טרנר ותתפלל לנס. הקבוצה של יובל נעים תפגוש את האלופה, הפועל באר שבע, וקשה להאמין שתצליח להוציא נקודות במגרש כל כך קשה ומול הקבוצה הטובה ביותר בליגה.
לשם השוואה, התקציב של הפועל באר שבע נמדד בעשרות מיליוני שקלים, לעומת זה של אשקלון, שלא מכסה אפילו את הצוות המקצועי של המועדון מבירת הנגב. אמנם לא תמיד כסף מדבר על המגרש, אך הבדלי הרמות הם כל כך עצומים, שרק משחק הירואי והיסטורי של אשקלון יביא להפתעת המחזור. יובל נעים אמור לשחק בצורה יותר מבוקרת מאשר במשחק הבית מול מכבי חיפה, ובאופן טבעי להסתגר ברוב שלבי המשחק. המטרה תהיה לעקוץ במתפרצות ולגנוב שער ניצחון. "לא נגיע כדי להתבטל", אמר שחקן בקבוצה. "אמנם באר שבע לא בליגה שלנו אבל אנחנו מגיעים לכל משחק במטרה להצליח וגם יהיה גם הפעם".
כ-200 אוהדים צפויים לעשות את הדרך לבירת הנגב בכדי לתמוך בקבוצה, כשגם הם שואבים עידוד מתצוגת הקבוצה במשחק האחרון ואופטימיים לקראת ההמשך.
אחד האנשים ששמם לא עלה כלל בפרשיית השחיתות בעיריית אשקלון, הוא ממלא מקום ראש העירייה, אפי מור, שהוא גם האיש אותו מייעד איתמר שמעוני, לרשת אותו. שמעוני מצהיר בעצמו כי אם יוגש נגדו כתב אישום והוא יושעה מתפקידו, האיש שהוא יתמוך בו להחליף אותו, יהיה אפי מור.
מור, קצין המשטרה הבכיר בדימוס ומי שמסמל את שלטון החוק בעירייה, לא נחשד בדבר, אך היה קרוב מאוד לשמעוני בתקופה שבה נעשו המעשים הפליליים לכאורה. למרות שלא דבק בו רבב, במשטרה לא פסחו עליו וזימנו אותו לתשאולים קצרים בהם הוא מסר עדות בנושאים הנוגעים אליו שזה הוועדה המקומית לתכנון ובניה וכן המגבלות שהוטלו על איתמר שמעוני.
צילום: ניר קידר
למרות שהחקירה התפוצצה כבר בתחילת חודש ינואר ומור, יד ימינו של שמעוני, תפס כבר אז את מושכות השלטון כממלא מקומו, הוא זומן למשרדי לה"ב 433 רק באמצע חודש פברואר.
תחילה מנסה החוקר לרחרח קצת אצל מור בנוגע לחברותו בוועדה המקומית לתכנון ובנייה ותוהה מה הניסיון שיש למור בתחום של התכנון והבנייה ומור משיב בצורה ישירה: "אין לי ניסיון בכלל".
חוקר: "כיצד מתקבלות החלטות בוועדה שאתה חבר בה?" מור: "הוועדה מתכנסת וחברי הוועדה מקבלים חוברת שבה כתוב כל סדר היום של הוועדה ועל אלו נושאים ידונו בהם. אומר לך כי לי אין זמן לעבור על החוברת בכלל, ולכן אני בא לדיון ומתעדכן תוך כדי הדיון".
חוקר: "מי הן הסמכויות ההנדסיות והמקצועיות בוועדה?" מור: "המהנדס ואריק האדריכל והיועמ״ש. אני הולך לפי החלטות שלהם ואני גם מצביע לפי החלטותיהם, כי הן הדמויות המקצועיות. אני רוצה לציין שכשתומר התפטר היו שתי ועדות שאני הייתי היו״ר הזמני. מדובר על שבועיים עד ארבעה לכל היותר. לא רציתי כממלא מקום לעצור היתרים, וזאת מכיוון שהאינטרס המערכתי חייב זאת. התייעצתי עם היועמ״ש שאמרה לי שאין לי בעיה לחתום היות ויש לי הסמכות".
אפי מור. צילום דוד לוי
"זו לא ועדה שממש מעניינת אותי"
בשלב הזה החוקר כבר מכוון לישיבה שבה אושר פרויקט 'סילו', הידוע בעיר בשם מרכז אביאל, הנבנה ליד בית הסוהר. בישיבה שהתקיימה בספטמבר 2014, הובא לידיעת חברי הוועדה כי ישנה התנגדות של אגף התכנון לעניין המיקום של חדר הפריקה המכוון לעבר רחוב בן גוריון, אך דוידי מצידו התעקש על המיקום.
דוד ירון. צילום: דוד לוי
אדריכל העיר, אריק ברששת ומהנדס העיר דאז, דוד ירון, הסבירו בישיבה את התנגדותם לתוכנית כפי שהיא ואמרו כי יש להפנות את חדר הפריקה לכיוון אחר כי המיקום המבוקש על ידי דוידי הוא מפגע אסתטי. למרות התנגדותם של השניים, אושרה התוכנית והדבר נחשב חריג לאור זאת שמדובר בהתנגדות של הגורמים המקצועיים.
חוקר: "האם קיימת לעיתים התנגדות של הסמכויות ההנדסיות המקצועיות של הועדה לתוכניות מסוימות?" מור: "לא זכור לי. אין לי ממש ראש לוועדות הללו והן מתישות ומתרחשות אחת לשבועיים וגם אין לי את הידע המקצועי הדרוש. אני יותר בקי בביטחון וכיו"ב".
חוקר: "אני מזכיר לך פרויקט בשם סילו, אביאל. מה אתה זוכר מזה?" מור: "אני לא זוכר. אני אגיד לך שזה גם לא מעניין אותי. זו לא ועדה שממש מעניינת אותי. הנושא של בנין ערים לא היה כל כך חשוב לי ולכן כמעט ולא קראתי חומר".
התשובות הישירות של מור, המכהן כיו"ר הוועדה אולי החשובה ביותר בעירייה, מקוממות מעט את החוקר.
חוקר: "אתה חבר בוועדה, נדרשת מעורבותך בוועדה ובתכניה. יוצא לאחרונה שאתה יו״ר מחליף של ועדת המשנה לתכנון ובניה, ולא סופר את הוועדה אבל חותם על היתרים, בתקופה בה שימשת יו״ר. זה מקצועי בעיניך?" מור: "לא מקצועי, אני אומר לך פייר. אבל אתה צריך לקבוע לעצמך קו מסוים. מה היעדים שאתה משקיע בהם מאמץ. אתה לא יכול להתפרש על כל כך הרבה תחומים, לכן בחרתי לעצמי איפה אשים את מלוא המשקל שלי בעיקר. וכך עשיתי".
"אתה הופך את המהנדס והאדריכל לחותמת גומי"
החוקר מנסה לברר עד כמה היה מעורב שמעוני בהחלטות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, בעיקר בכל הקשור לנושאים של איש העסקים יואל דוידי.
חוקר: "אני מסכם, המקרה ששאלתי אותך לגביו בו, דהיינו פרויקט סילו של היזם יואל דוידי, שבו ביקש לעשות דברים והוועדה מאשרת למרות ועל אף דעתם המקצועית של מהנדס העיר ושל אדריכל העיר ששללו זאת. האם מקרה זה חריג?" מור: "אני לא זוכר את המקרה. ככלל, כל דבר בוועדה נקבע על פי דעת שלושת הסמכויות שהזכרתי קודם. הנושא מעורבב לחלוטין. אני בכל אופן לא תמיד יודע לזהות מתי מדובר בהתנגדות תכנונית ומתי מדובר על בעיה משפטית".
אריק ברששת. צילום דוד לוי
חוקר: "האם האדריכל והמהנדס הם הסמכויות המקצועיות בתחום הבניה והתכנון בעיר?" מור: "כן".
חוקר: "האם כשאדריכל והמהנדס העיר מתנגדים לתוכנית מסוימת, אתה כחבר ועדה ללא ידע מקצועי מספיק, תצביע בעד התוכנית?" מור: "אם מדובר בחוק אין לי בעיה, אני אלך בדיוק לפי שהם אמרו ולפי מה שהיועמ״ש אמרה. אם מדובר במדיניות ישנה אפשרות לדחות ולדון במדיניות ולקבל החלטה".
חוקר: "אתה בעצם הופך את המהנדס והאדריכל לחותמת גומי" מור: "לא. הם לא יקבעו להנהלה ולנו את המדיניות שנקבעת ע״י ההנהלה".
חוקר: "זאת אומרת שתי סמכויות מקצועיות היחידות בוועדה שבה אתה חבר בה, האם המדיניות שלהם שכוללת את הרצון לשמור על חזות פני העיר לא מספיק טובה לעיר אשקלון ולתושביה?" מור: "ברשות מקומית המדיניות נקבעת אך ורק על ידי הנהלת הרשות והיא מיושמת בוועדות. לכשדנים על מדיניות ישנה או שנמצאת וקיימת ורוצים לשנותה, מקיימים דיון בנושא המדיניות החדשה ובהתאם לכך יפעל המהנדס והאדריכל".
חוקר: "כמה פעמים לדעתך הוועדה אישרה דברים על אף התנגדות כפולה של האדריכל והמהנדס, במהלך שנותיך כחבר ועדה?" מור: "לא זוכר".
חוקר: "האם אי פעם שמעת משהו בנוגע לאישור תוכנית של דוידי מאיתמר או מחיים סופר, בעקיפין או במישרין?" מור: "בחיים לא".
מתחם סילו – מרכז אביאל
התשאול של מור, התקיים שבועות ספורים לאחר ששוחרר ראש העירייה ממעצרו והחוקר מבקש לברר אם נוצר קשר בין השניים ומור מספר כי הם נפגשו פעמיים. "באותו מוצאי שבת לאחר שהשתחרר מהמעצר, שזה יומיים בערך לאחר שחרורו, איתמר התקשר אליי ואמר לי שהוא מרגיש טוב ושהוא רוצה להיפגש. הוא אמר לי שזה מותר ושאפשר להיפגש. למחרת בבוקר, יום ראשון, הגעתי לביתו, יחד עם (עו"ד) דן שווץ והלל פרטוק הגיע איתנו. פרטוק הוא היועץ תקשורת של העירייה. הוא יועץ חיצוני של העירייה. גם למחרת ביום שני בבוקר הגעתי לאיתמר וישבנו לבד".
חוקר: "מה קרה לאחר יום שני?" מור: "מאז לא נפגשנו".
חוקר: "מדוע נפגשת איתו ולא שוחחת איתו בטלפון?" מור: "כי איתמר הזמין אותי לבוא ולא הייתה לי בעיה".
חוקר: "כמה זמן היית אצלו בבית בפגישה הראשונה?" מור: "בין שעה לשעתיים, לא ממש זוכר".
חוקר: "האם לאחר שדן אמר לך ביום שני שלאחר לשחרור של איתמר מהמעצר, היכן ביקש איתמר שמעוני להיפגש ולדון בנושאי העירייה?". מור: "ביום הראשון וביום השני איתמר העלה את הרעיון להיפגש עם חב״ד, ללכת לכדורגל ולהיפגש עם סולטנוביץ'. אבל מיד לאחר יום שני הקשר נותק".
במהלך העדות מגלה מור, כי היועץ הלל פרטוק, הוא שאמר לשמעוני לשדר עסקים כרגיל ולהמשיך את הפגישות עם מור. "הלל יעץ לו להמשיך את המפגשים ואיתמר חשב שזה נכון, לדעתי גם שווץ חשב שזה נכון", אמר מור.
חוקר: "ומה קרה בפועל?" מור: "זה לא יצא לפועל. ביום שני בבוקר לאחר שנפגשנו נותק הקשר. פרט לכך אני לא יודע מה הוא עשה".
איתמר חזר עם מרץ
כעבור חמישה חודשים, במהלך חודש יולי, כאשר במשטרה חושדים כי שמעוני מפר את התנאים שבהם שוחרר, מור נקרא שוב למסירת עדות במשרדי לה"ב 433. הפעם הוא נשאל על ההתנהלות של איתמר מולו ובכלל כיצד הוא מתנהל לאור המגבלות המוטלות עליו. את התשאול מבצעת רפ"ק ליאת שניידר, אחת החוקרות שהובילו את התיק הזה מתחילתו.
רפ"ק ליאת שניידר
חוקרת: "אתה ממלא מקום ראש העיר ובעצם נמצא בעירייה מדי יום. ספר על התנהלות העניינים בעירייה מאז חזרתו של איתמר שמעוני לעבודה" מור: "קודם כל איתמר חזר עם מרץ. הוא מתנהל עם ההגבלות שיש לו וזה קצת בעיה ויוצר מפגשים עם קבוצות ואנשים שהוא לא מוגבל איתם. מפגשים הכוונה דיונים, סיורים בעיר ומנסה להוליך מהלכים כמו למשל סוכת אבלים, נושא אמנויות, הסכם הגג שנחתם עם הממשלה על בניית 32,000 יחידות דיור. יש לו דיונים עם יזמים שמובילים את הסכמי הגג, ישיבות עם שרים בממשלה. ייאמר לזכותו שהוא משתדל לא לפגוש את האנשים שהוא מוגבל אבל את האמת זו בעיה לא פשוטה כי זה מאט לנו את העבודה. נוצרה סיטואציה שהמוביל, שהוא ראש העיר, מוגבל מלהיפגש עם כאלה שהם משפיעים על תאוצת הבניה בעיר".
חוקרת: "איתמר מוגבל כפי שאמרת עכשיו בעל פה, מתאגיד המים, החכ״ל, מינהל הנדסה ואני אומרת שגם מוועדות שונות כמו וועדת הכספים ועוד. האם יש מישהו שמעדכן אותו בהחלטות המתקבלות בעניינים בהם הוא מוגבל?" מור: "הוא פוגש את אלון קפח שהוא מנהל אגף תקציבים או סגן ואני מניח שהוא מעדכן אותו. הוא לא יכול לדבר עם נחמה הגזברית".
חוקרת: "גם איתך אסור לו לדבר נכון?" מור: "נכון. ככלל אני פוגש אותו בשלושה סוגי מפגשים. אחד בקואליציה שלפני ישיבת מועצה ובישיבת מועצה שבו נמצאים כל חברי הקואליציה וכל חברי המועצה. מפגש שני שאני פוגש איתו זה בחדר דיונים באולם ד׳ בקומה רביעית שם אנחנו מבצעים את כל הדיונים למשל הסכמי הגג, פתיחת שנת הלימודים שמותר לו על פי הבנתי או הבנתו להיות חלק מהם. וכן אני פוגש אותו בסיורים".
אפי מור ואיתמר שמעוני. צילום דוד לוי
"איתמר יכול להגיד לי משהו כמו 'תירגע' או 'תאיץ'"
חוקרת: "האם מאז שאיתמר נעצר הוא יצר איתך איזשהו סוג של קשר?" מור: "כשהוא חזר דברנו יומיים ועל זה מסרתי עדות אצלכם ואז כשהבנו שאסור ניתקתי מגע".
חוקרת: "ומאז?" מור: "אחרי שהוא חזר לעירייה עם ההגבלות, כל דיון שנקראתי על ידי הלשכה בשלושת סוגי המפגשים שתיארתי הגעתי. לפני המעצר היינו עושים פגישות עבודה רק שנינו ועם נוספים, אצלו בלשכה היום, אחרי ההגבלות אני לא מגיע לדיונים אצלו במשרד. אני לא רוצה להכשיל אותו. נקודה מאד חשובה שאני רוצה להבהיר אותה: במועצה אני יושב לידו כממלא מקום. ככלל, אנחנו לא משוחחים אבל יש דברים אישיים אז הוא מתעניין, כל זה קורה בדיונים. במהלך הדיון במועצה לדוגמא, יש דין ודברים שמתנהל עם חברי המועצה. בדיונים האלו מטבע הסיטואציה שנוצרת אני יכול להתפרץ ולהפריע למישהו שמדבר ואז איתמר יכול להגיד לי משהו כמו 'תירגע' או ההיפך 'תאיץ'. הדוגמא הטובה ביותר הייתה במועצה ביום שלישי, אחד מחברי הקואליציה אמר לאיתמר שהוא קטן וסימן לו עם היד ואני כמובן התערבתי ואמרתי לו אתה מדבר לא יפה לראש העיר ושהוא היה נעלב אם היו אומרים עליו משהו ואז איתמר התערב לי 'תעזוב אותו' או משהו כזה. יכול להיות שיחות מהסוג הזה. אני רוצה לציין וחשוב לי להגיד את זה שבשום סיטואציה הוא לא דיבר איתי על החקירה ובשום פנים ואופן לא נדבר, שנינו מבינים את זה לגמרי".
חוקרת: "אבל ההגבלה של איתמר לא נוגעת רק לענייני החקירה. אסור לו במפורש לדבר איתך על שום נושא. בישיבת המועצה האחרונה נראה איתמר לוחש לך משהו באוזן. מה לחש לך?" מור: "לא זוכר. יכול להיות שזה היה קשור לשלמה כהן. בוודאות לא קשור לחקירה".
חוקרת: "האם ידוע לך על אנשים נוספים איתם איתמר מדבר שלא בענייני החקירה?" מור: "לא יודע".
חיים סופר ואפי מור. צילום: דוד לוי
כזכור, לפני מספר חודשים הורה משרד הפנים לעיריית אשקלון, לקיים שימוע למנכ"ל העירייה חיים סופר, זאת לאור החשדות הפליליים נגדו. מי שביצע את השימוע היה מור בעצמו. הדבר עורר מספר תהיות.
חוקרת: "ספר על השימוע של חיים סופר?" מור: "חיים בא עם עו״ד והיו נוכחים אני והיועצת המשפטית. איתמר לא יכול לבצע את השימוע כי אסור לו לטפל בכוח אדם ואני גם ממונה על כוח אדם בין היתר. הקראתי בפניו את מה שמשרד הפנים כתב ובקשתי את תגובתו. הוא והעו״ד הגיבו תגובה ארוכה מאד ובשלב הבא לתת את עמדתנו. זה בגיבוש כרגע. יש לי את עקרי הדברים ואני צריך להגיש אותם למשרד הפנים".
חוקרת: "מתי היה השימוע?" מור: "לפני שבוע בערך".
חוקרת: "ואת מי עדכנת?" מור: "לא עדכנתי אף אחד ואני לא חייב לעדכן אף אחד".
חוקרת: "בישיבת המועצה האחרונה שהתקיימה השבוע הנושא עלה, לא?" מור: "הייתה שאילתה כן. של ריקי שי".
חוקרת: "מה הייתה השאילתה ומי ענה עליה?" מור: "בגדול היא אמרה שנעשה שימוע על ידי אפי ושאלה מה התוצאות. ומי שענה זה ראש העיר. לפי החוק ראש העיר משיב על שאילתות".
חוקרת: "מה הוא השיב?" מור: "לא זוכר בדיוק. הוא השיב שנערך שימוע ובשלב זה חיים נשאר. אני מבקש שתרשמי שאני לא זוכר בדיוק את הנוסח אבל אני חושב שזה זה. יש את זה מוקלט".
עיריית אשקלון.
חוקרת: "אז איך איתמר ידע על תוצאות השימוע ומה להשיב על השאילתא אם לא עדכנת אותו?" מור: "לא יודע להגיד לך. אני לא עדכנתי אותו בכלל בנושא הזה. יש הכנה שעושים לקראת הקואליציה ובדרך כלל בהכנה הזו אני יושב בה. ההכנה נעשית אצלו במשרד ומאז ההגבלה אני לא יושב בדיונים במשרד שלו כפי שאמרתי. בד״כ בהכנות נמצא שבתאי יו״ר הקואליציה, ג׳רפי, יושב ראש העיר ולפני ההגבלות גם אני וחיים היינו יושבים. בהכנה עוברים על השאילתות ואז הוא שואל 'מה קרה?' אז יכול להיות שבהכנה אמרו לו, אבל אני לא יודע. לא עדכנתי אותו. בטח לא בעניין של חיים"
חוקרת: "למה 'בטח לא' בעניין של חיים? אמרת שאתם מדברים על דברים שלא קשורים לחקירה ושזה מה שהבנת שמותר לאיתמר?" מור: "כי חיים הוא אחד מהחשודים וחיים דואג בצורה מאד דווקנית לא להיות בקשר עם ראש העיר. לגבי הדברים שאנחנו כן מדברים אז אני מחדד שבכלל אני לא מדבר איתו אם הוא עובר מולי אני אומר שלום ומנשק אותו ולפעמים בשלושת הסיטואציות שתיארתי בהתחלה בדיונים ספציפיים או בסיורים אם אני נשאל או שואל אני עונה או שואל ספציפית לנשוא העניין שקשור לדיון בלבד".
מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: "עיתונכם ממשיך באופן מגמתי לעשות שימוש פסול בחומרי חקירה חסויים ולפגוע בעירייה ובעומדים בראשה, כל זאת במטרה לייצר כותרות שאין בהן דבר".
בתחילת חודש נובמבר האחרון, בתום למעלה משנתיים של דיונים, זיכה בית המשפט לתעבורה באשדוד את תושבת אשקלון, שוש ארז, מאשמת גרימת מותו ברשלנות של משה אברמוביץ’. אך עדיין לא מדובר בסוף פסוק מבחינת ארז, שכן הפרקליטות פנתה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע וביקשה לערער על הזיכוי. קשה לדעת מה תהיה הפסיקה הסופית וכיצד יסתיימו עבור ארז השנתיים הללו, שהיוו עבורה, ללא ספק, טלטלה של ממש.
שוש ארז
שוש ארז (70) הינה גמלאית של משרד החינוך ומוכרת לרבים בעיר בזכות עבודתה רבת השנים במערכת החינוך בעיר. היא עסקה בחינוך 35 שנה ובמהלך הקריירה שלה הקימה וניהלה את אחד מבתי הספר היסודיים בעיר ואת תיכון מקיף עירוני ד’, והייתה מפקחת באזור דרום ויושבת ראש חבר המנהלים באשדוד. חייה השתנו ללא היכר בבוקר ה-22 באוקטובר 2014. סמוך לשעה 7:20 בבוקר, אז אספה ארז במכוניתה את חברתה והשתיים עשו דרכן מרחוב שדרות ירושלים לכיוון היציאה הצפונית מהעיר, כשהיעד הסופי הוא תחנת הרכבת. אלא שאל היעד הסופי השתיים לא הגיעו, שכן בצומת הרחובות מנחם בגין-אייר, סמוך למעבר חצייה, פגעה ארז בהולך רגל. הולך הרגל, משה אברמוביץ’ בן ה-91, פונה מהמקום לבית החולים ‘ברזילי’ בעיר, כשהוא סובל מחבלות קשות, חמש שעות לאחר מכן הוא הועבר להמשך טיפול בבית החולים ‘סורוקה’ בבאר שבע וכעבור חמישה ימים נוספים נפטר מפצעיו.
ארז הועברה לחקירה ולאחר מכן גם שיחזרה את פרטי האירוע. על שאלת החוקר כיצד קרה שלא הבחינה בהולך הרגל הסבירה ארז כי התנועה בשעה זו של הבוקר הייתה עמוסה מאוד והיא נסעה לאט, כשהיא לוחצת לסירוגין על הברקס ושיירת המכוניות שלימינה הסתירה לה את כל שהתרחש מהצד הזה, ממנו ככל הנראה החל המנוח לחצות את הכביש. “באופן טבעי נהג שנוסע ישר, כשהתנועה עמוסה ומכוניות לפניו עוצרות כל הזמן, לא מחפש בין המכוניות לראות מה קורה שם” אמרה. עוד מסרה ארז בגרסתה כי בשל תנאי הדרך והעובדה שהשמש סנוורה אותה היא נסעה באיטיות, נסיעה שלא עלתה על 30 קמ”ש. “מגן השמש לא ממש השפיע ולא עזר לסנוור ואני התגברתי עליו בכך שמיקדתי את המבט לשליש התחתון של השמשה, כדי שאוכל לראות כמה שיותר טוב את מרחב הנסיעה שלי”, אמרה והוסיפה כי הגיעה למעבר החצייה בזהירות ולא ראתה הולכי רגל.
האישום והזיכוי
בחודש יולי 2015 הגישה פרקליטות מחוז דרום כתב אישום נגד ארז, כשסעיפיו הם גרימת מוות ברשלנות ואי מתן זכות קדימה. לטענתה, היה על הנאשמת להאט עד למהירות המאפשרת עצירה, ללא קשר לקיומו של הולך הרגל, היה עליה להבחין במנוח בטרם הפגיעה, להגיב, ובכך למנוע התאונה או לפחות להפחית את נזקיה. על פי כתב האישום תוך כדי הנסיעה הגיעה ארז עם רכבה לצומת הרחובות המסומן במעבר חצייה ומתומרר בהתאם. אברמוביץ’, שאחז במקל הליכה, חצה את הכביש במעבר החצייה, הספיק להגיע למרכז הנתיב השמאלי, בו נסעה ואז נפגע מרכבה. “בהגיעה למעבר החצייה, הנאשמת המשיכה בנסיעה מבלי לשנות את אופן נהיגתה וזאת למרות שהן לפניה והן מצידה הימני נסעו כלי רכב נוספים, אשר הסתירו מפניה את הנעשה בצידו הימני של מעבר החצייה, ממנו הגיע המנוח. הנאשמת לא הבחינה כלל בחציית המנוח ופגעה בו עם חזית רכבה”, מתאר כתב האישום. “כתוצאה מכך המנוח נחבט בחלקו הקדמי של הרכב, עלה על מכסה המנוע, ניפץ את שמשת החזית, הוטל על הכביש ונבחל חבלות קשות”.
אילוסטרציה. צילום: דוברות מד"א
על פי כתב האישום, התאונה, על תוצאותיה הקטלניות, נגרמה כתוצאה מרשלנות הנהגת בכך שהתקרבה למעבר חצייה וכלל לא הבחינה בהולך הרגל, שחצה את הכביש, לא נתנה לו זכות קדימה ולא אפשרה לו להשלים את החציה בבטחה. כמו כן נכתב כי ארז, “לא שמה ליבה אל הנעשה במעבר החציה ובקרבתו ולא שינתה את אופן נהיגתה בהתאם לתנאי הדרך, ובמיוחד לא האטה את מהירות הנסיעה כמתחייב, למרות ששדה הראיה שלה לעבר הנעשה בצידו הימני של מעבר החצייה היה מוגבל עקב נסיעת שיירת כלי הרכב”.
בדיון שנערך בבית המשפט הסבירה ארז כי לא שינתה את מהירות נסיעתה כשהתקרבה לצומת, שכן היא כבר נסעה לאט בשל העומס ששרר בכביש. “נסעתי באמת בנסיעה מאוד איטית, כי התנאים היו כאלה. כשהגעתי למעבר החצייה, שאני מודעת אליו, ואני יודעת שיש צורך להאט וזו שעת בוקר, המשכתי עם הנסיעה האיטית. נסעתי לאט כי הייתה הרבה תנועה, נסעתי לאט כי היה מעבר חצייה, נסעתי לאט כי היה סנוור, נסעתי לאט כי אני נהגת זהירה” אמרה ארז. עוד אמרה בעדותה כי אינה יכולה להצביע על המהירות בה נסעה, אך ברור לה שזאת לא עלתה על 30 קמ”ש ואולי אף הייתה מתחת ל-20 קמ"ש.
בנוסף, הגיע לאולם בית המשפט עד הגנה מומחה מטעמה, דורון פת, שנתן את חוות דעתו המקצועית, לאחר שחקר את הזירה והממצאים. לטענתו של פת התאונה כלל לא התרחשה במעבר חצייה והולך הרגל חצה את הכביש מספר מטרים אחריו. “הפגיעה התרחשה 10 מטרים אחרי תחום מעבר החצייה, מתבססת על מיקום הרכב כפי שמצא הבוחן, מרחק העצירה, ומכיוון שהנהגת הגיבה לבלימה כתוצאה מהפגיעה. אני החזרתי את הרכב לאחור מנקודת העצירה הסופית עד למקום בו הגיבה וזה יוצא 10 מ’ בקירוב אחרי קצה תחום מעבר החצייה” אמר. בנוסף טענה הגנה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין תוצאות התאונה לבין מותו של המנוח, זאת משום שלא הובא התיעוד הרפואי באשר למצבו של המנוח בבית החולים ברזילי. למרות שפונה לשם כשהוא בהכרה עם לחץ דם ודופק תקינים, במצב קשה אך יציב, לא הובא תיעוד לאופן העברתו מברזילי לסורוקה ואף לא בוצעה נתיחה לאחר המוות. לדבריה, ועל פי הפסיקה אליה הפנתה, ללא נתיחת הגופה לא ניתן לקבוע את הקשר הסיבתי בוודאות גבוהה.
לאחר ששמעה את נימוקי שני הצדדים החליטה, כאמור, שופטת בית המשפט לתעבורה באשדוד, נועה חקלאי, לזכות את ארז מסעיפי האישום מחמת הספק. “הגם שהוכח כי הולך הרגל המנוח נפגע על ידי רכב הנאשמת עת חצה באזור מעבר החצייה (עד 10 מ’ אחרי המעבר) והוכח כי הפגיעה בו היא שגרמה למותו, לא הונחה התשתית הראייתית הנדרשת לצורך הכרעה בשאלה האם הנאשמת התרשלה בנהיגתה והאם התאונה הייתה נמנעת אלמלא התרשלה: לא הוצגו כלל נתונים ביחס למהירות הנסיעה בה הייתה התאונה נמנעת, לא הוצגו נתונים לגבי משך האיחור בתגובה וכי אלמלא האיחור בתגובה, התאונה הייתה נמנעת. למרות התוצאה הטרגית של התאונה, שגרמה למותו של המנוח, לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי כי התאונה נגרמה עקב נהיגה רשלנית של הנאשמת” כתבה השופטת.
השופטת נועה חקלאי. צילום: אתר בתי המשפט
יש לציין כי למרות הזיכוי קבעה השופטת כי הוכח מעבר לכל ספק שהמנוח נפטר כתוצאה מהפגיעה בתאונה. ארז זוכתה מחמת הספק גם בעבירה של אי מתן זכות קדימה, שכן קיימת האפשרות שהולך הרגל חצה שלא במעבר החצייה עצמו, אלא עד 10 מ’ לאחריו.
“הייתה כאן נהיגה רשלנית שגרמה למותו של המנוח”
בחודש שעבר הגישה פרקליטות מחוז דרום ערעור על הזיכוי של ארז, בטענה כי לאור הממצאים העובדתיים, שנקבעו על ידי בית המשפט עצמו, מן ההכרח היה להרשיע את המשיבה במיוחס לה. בערעור ביקשה הפרקליטות להדגיש כי ארז מכירה היטב את מעבר החציה בו אירעה התאונה ואת התמרורים, המתריעים מפני קיומו ומפני החציה של הולכי הרגל במקום. ולמרות שהיא הייתה מודעת לכך שישנם רכבים שמסתירים את הנעשה במעבר החצייה היא לא שינתה במאומה את אופן נהיגתה ולא האטה את מהירות רכבה. בנוסף היא כלל לא הבחינה בהולך הרגל ובפגעה בו בעודה נעה באותה המהירות בה נהגה לפני שהתקרבה אל מעבר החצייה. “העובדה שלא שינתה את אופן נהיגתה, על אף שהכירה את מעבר החציה, מעידה כי הייתה כאן נהיגה רשלנית שגרמה למותו של המנוח”, נכתב בערעור.
עוד נטען כי הבדיקה באיזה מהירות הייתה צריכה לנהוג ארז בכדי למנוע את התאונה אינה רלוונטית, שכן, חלה עליה החובה להאט את מהירות נסיעתה ובמידת הצורך אף לעצור, עוד בטרם נכנסה לתחום מעבר החצייה. לסיכום נכתב כי “על המשיבה חלה חובת זהירות מוגברת עת נהגה בתחום מעבר החציה בו חצה המנוח, הרי שאין כל ספק, כי מותו של המנוח נגרם עקב רשלנות. החלטתו של בית המשפט לזכות את המשיבה מחמת הספק, הנה מוטעית מן היסוד”.
עורכת דינה של ארז, אמירה רינגר, סירבה להתייחס להגיב להגשת הערעור מצד הפרקליטות.
מנכ"ל עיריית אשקלון חיים סופר הוא אחד האנשים ששילמו את המחיר הכבד ביותר עם פתיחת החקירה בפרשת השחיתות בעירייה. כמעט עשור וחצי שהוא מנסה את מזלו בפוליטיקה המקומית, אך תמיד ללא הצלחה, עד הבחירות האחרונות שבהן הימר על הסוס הנכון וקיבל את התפקיד הבכיר ביותר בעיריית אשקלון. אולם כעבור שנתיים וחודשיים מצא עצמו סופר בחדר החקירות, בחשד לעבירות חמורות. למרות ששהה מספר ימים במעצר, נכון לעכשיו, מצבו של סופר טוב יותר משל החשודים בפרשה שאותם נשקל להעמיד לדין, שכן פרקליטות המדינה נמנעה מלהגיש נגדו כתב חשדות, עד כה. אך כפי שפורסם ב"כאן דרום" בשבוע שעבר, בפרקליטות מחוז תל אביב אומרים כי התיק של סופר עדיין בבחינה וכי טרם התקבלה בו החלטה.
צילום: ניר קידר
ביום הפיכת החקירה בפרשת השחיתות בעיריית אשקלון לגלויה, ב-5 בינואר השנה, חייג פקד ליאור בר-חן, חוקר מיחידת לה"ב 433, לטלפון של סופר בשעה 7:30 וזימן אותו למתן עדות במשרדי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) בלוד. בתוך כשעתיים הגיע סופר למשרדי היחידה, ובשעה 9:40 הוא החל למסור את עדותו. כזכור, באותו שלב הוא הוגדר עדיין כעד ולא נחקר תחת אזהרה. תחילה הוא נשאל שאלות רקע על הטיפול שלו בסוגיות הקשורות לתכנון ובנייה.
יואל דוידי, חיים סופר ועופר שמעוני. צילום: דוד לוי
הוא סיפר על המפגשים שלו עם קבלנים ויזמים מחוץ למשרדו, כמו עם יואל דוידי בקפה ארומה, ואז החל לפרט על היכרותו עם ראש העיר אשקלון איתמר שמעוני. "אני מכיר את איתמר שמעוני מעל לעשר שנים. הכרתי אותו ב־2002-2001 במסגרת ריצה משותפת בסניף הליכוד באשקלון. אני הייתי בקבוצה של עו"ד אבי עייש והגענו למסקנה ששיתוף פעולה עם איתמר יוכל לסייע לנו לנצח. התרשמתי שאיתמר הוא אדם כריזמטי, ממוקד מטרה. בבחירות של 2003 עזרתי לאבי עייש בקמפיין. רוני מהצרי נבחר באותה שנה. באותה תקופה הבנתי שלאיתמר יש תוכניות עתידיות להתמודד על ראשות העירייה, ומאחר ואני לא רציתי את השלטון הקיים, החלטתי לשתף פעולה עם איתמר ולסייע לו פוליטית על מנת שייבחר בעתיד. עבדתי יחד עם איתמר מ־2004 עד 2008 כיועצו הפוליטי. התמודדנו בבחירות 2008 והפסדנו בסיבוב השני לבני וקנין. לקראת 2010 הבנתי שאיתמר מעוניין להתמודד שוב, והחלטנו שנשתף פעולה בניסיון לשנות את השלטון. אני שימשתי יועצו הפוליטי של איתמר, ובבחירות של 2013 זכינו. אני מעולם לא שוחחתי עם איתמר על מינוי לתפקיד כלשהו בעירייה. לאחר הזכייה ב־2013, איתמר פנה אלי וביקש ממני להתמנות לתפקיד מנכ"ל העירייה. אני עשיתי חושבים ובדקתי שאני מתאים מבחינת תנאי הסף. כשהבנתי שאני יכול לעמוד בתנאי הסף, ואני מעוניין בתפקיד, עניתי תשובה חיובית. מוניתי לתפקיד המנכ"ל כחודשיים לאחר הבחירות".
בהמשך נשאל על מידת מעורבותו של עופר שמעוני, אחיו של ראש העיר, בעניין עסקיו של יואל דוידי מול העירייה. סופר הסביר כי מאחר ואיתמר נמצא בניגוד עניינים, ולאחר פגישה משולשת עם שמעוני והיועצת המשפטית, הוא התבקש לטפל בענייניו של דוידי מול עופר, וכי הוא נוהג להיפגש עם עופר מחוץ למשרדו. בשלב זה נשאל סופר על חקירות פרטיות שביצעה העירייה נגד עובדי עירייה, כאשר החוקר מנסה לברר באם נעשו בחקירות הללו שימושים פרטיים לצרכיו של ראש העירייה.
חוקר: "פרט על חקירות פרטיות שבוצעו מטעם העירייה בשנתיים האחרונות"
סופר: "חצי שנה לאחר הבחירות ב־2014 היה תוהו ובוהו בהתנהלות העובדים ובוועד העובדים. העובדים בתמיכת הוועד פשוט לא עבדו, והסתובבו בבתי קפה. אני ביקשתי מהעוזר שלי, ג'ראפי, לבדוק עם היועץ המשפטי הקודם, איתן (עו"ד צוריאל; ד"ל), את האפשרות של מעקב וחקירה אחרי מספר עובדים שהרגשתי שפשוט עובדים עלינו. על סמך האישור של איתן צוריאל נשכרה חברה חקירות של עדי אביאני, והממצאים כולם נמצאים אצלי במשרד או אצל העוזר שלי, כולל ממצאי מעקבים, דוחות וסרטונים".
חוקר: "האם זכור לך מה היה היקף התשלום למשרד החקירות?"
סופר: "לדעתי מעל ל־50 אלף שקל. אני לא זוכר את הסכום".
חוקר: "מחומר החקירה עולה שחברת החקירות ביצעה עבודות נוספות הקשורות ליחסיו של איתמר שמעוני עם נשים שונות. אני מבקש ממך לפרט לי את כל הידוע לך על כך"
סופר: "אין לי שמץ של מושג".
חוקר: "מי בחר את חברת החקירות?"
סופר: "אני אמרתי לרונן אביאני שאני מחפש חברת חקירות, ורונן המליץ לי על אחיו עדי".
חוקר: "האם איתמר שמעוני לקח חלק בפגישות עם משרד החקירות?"
סופר: "אני לא יודע".
חוקר: "מי הדריך ונפגש עם עדי אביאני בכל הקשור לחקירה מטעם העירייה?".
סופר: "אני נתתי הנחיה למשה ג'ראפי, העוזר שלי, שיטפל בכל הבעיות וייפגש עם החוקרים ויסביר להם על החקירה. אני נפגשתי עם עדי אביאני לפגישת היכרות ראשונית. עדי הציג את המשרד. משלב זה קישרתי את עדי למשה ג'ראפי. אני לא יודע על מעורבות כלשהי של איתמר מול משרד החקירות".
החוקר ניסה לברר עם סופר האם היה מעורב בכל הקשור לשמעוני והנשים שקיבלו מראש העיר דמי שתיקה. ומהדברים עולה כי כבר במאי אשתקד, שבעה חודשים לפני גל המעצרים, מסר ראש העיר עדות במשטרה בעניין הסכמי השתיקה.
חוקר: "מהו חלקך בכל הקשור להליכי גישור, פגישות, ו/או הסכמים שנערכו עם נשים שלהן היה קשר אינטימי רומנטי עם איתמר שמעוני?"
סופר: "אין לי שום קשר. אני לא טיפלתי בשום נושא מהסוג הזה, ולא היתה לי שום מעורבות בעניין. אני לא ייצגתי ו/או נכחתי בפגישות גישור ו/או ייעוץ משפטי בנושאים אלו מטעמו של איתמר. אני יודע שיש שמועה שהאופוזיציה הפיצה שאני נכחתי ויזמתי ופעלתי בכל הקשור להליכי הגישור של איתמר עם הנשים השונות, אך אני טוען שמדובר בשקר מוחלט ואני מכחיש זאת בכל תוקף".
חוקר: "איתמר שמעוני סיפר בהודעתו מיום 6.5.2015 כי בעקבות רומן שניהל הוגש נגדו מכתב לפני תביעה. במסגרת הליך גישור שמעוני נדרש לשלם סכומי כסף לאותה גברת, ואף טען: "אני מרגיש נסחט באמצעות עורכי דין בדרך החוקית; אבל אני משלם את החוב לקב"ה וגם לאותו בעל שאני ואשתו פגענו בו, לצערי".
חוקר: "אני מבקש ממך לפרט על חלקך בכל הסכמי הגישור והפגישות שנערכו עם הנשים שעמן לאיתמר היה קשר רומנטי"
סופר: "אני חוזר ואומר, אין לי שום קשר להליכי גישור עם אותן נשים ו/או לפגישות שנערכו עם אותן נשים, ו/או להסדרים כספיים עם אותן נשים".
בשלב זה מגיע החוקר לעיקר ותוהה אודות מקורות המימון של הסכמי השתיקה של שמעוני.
חוקר: "כיצד איתמר מימן את התשלום על הסכמי השתיקה עם הנשים השונות?"
סופר: "אני לא יודע איך איתמר מימן תשלום, אם אכן ישנם כפי שאתה אומר תשלומים בגין הסכמי שתיקה. אני יכול לומר לך שלפני כשנה, אני לא זוכר את התאריך המדויק, משה פונטה ביקש ממני הלוואה. פונטה הסביר כי מדובר בעניין אישי שלו, בדיני נפשות, וביקש את הכסף דחוף. אני הבאתי לו 200 אלף שקל במזומן שהיו בבית שלי".
חוקר: "מדוע שמרת 200 אלף שקל במזומן בבית?".
סופר: "בגלל טעות עסקית שעשיתי בעבר, נחסמו חשבונות הבנק שלי, ומאז חסכתי שקל לשקל ושמרתי את הכסף במזומן בבית לשעת חירום. יש לי תיעוד, ואני אוכל להציג במידת הצורך שמשכתי כספים במזומן מחשבונות בנק שקשורים אלי, וכך הסכום הצטבר במזומן בנוסף לכספים שקיבלתי מאירועים ושמחות".
חוקר: "היכן שמרת את הכסף בבית?"
סופר: "בקופסה מעל הארון בחדר השינה". חוקר: "ואשתך לא יודעת מה יש לה בקופסה מעל הארון שלה?"
סופר: "מדובר בארון של שלושה מטרים, והיא לא ידעה שיש שם קופסה עם כסף".
חוקר: "היכן מסרת לפונטה את הכסף?"
סופר: "בפגישה אישית איתו. פונטה נפגש איתי וסיפר לי שהוא צריך כסף דחוף בגלל מצב קשה שהוא נמצא בו, וביקש ממני עזרה. אני אמרתי לפונטה שאני אביא לו 200 אלף שקל שיש לי. באותו היום נפגשתי שוב עם פונטה, אני לא זוכר איפה, והבאתי לו את הכסף במזומן. העברתי את הכסף לפונטה במעטפה".
חוקר: "האם היה חוזה הלוואה כלשהו בינך לבין פונטה?"
סופר: "היה חוזה אצלי ואצל פונטה, אני לא יודע איפה החוזה שאצלי, אבל לפונטה היה העתק".
חוקר: "מהם תנאי ההלוואה שכתובים בחוזה?"
סופר: "אם אני לא טועה, הוסכם שתוך שנה וחצי-שנתיים פונטה אמור להחזיר את הכסף".
חוקר: "למי סיפרת שהלווית כסף לפונטה?"
סופר: "לאף אחד. עכשיו שאתה מדבר איתי על תשלומים בגין הסכמי שתיקה, אני עושה את החיבור שאולי הכסף הזה שימש לתשלום לנשים בגין הסכמי שתיקה".
חוקר: "לא שאלת את פונטה מדוע הוא צריך כסף? מהם דיני הנפשות שהוא מדבר עליהן?"
סופר: "פונטה אמר שהוא הסתבך, ושהוא צריך את הכסף. פונטה נראה בצרה ואני עזרתי לו. לא שאלתי אותו מעבר".
איתמר שמעוני בהארכת מעצרו
סופר נשאל אודות הלוואה זו שאלות רבות והשיב כי לא בירר מדוע פונטה זקוק לכסף וכי מעולם לא הלווה כסף לפונטה ושהוא לא זוכר אם יש ריבית על ההלוואה. כשנשאל האם ביקש את הכסף בחזרה השיב סופר: "עדיין לא. לא נעים לי".
בהמשך נשאל על מספר נשים וקשריהן עם שמעוני, ועל קשריו עם קבלנים. העדות הסתיימה בשעה 14:16. כעבור שבוע הוא נעצר בחשד לעבירות של שוחד, הלבנת הון ומרמה והפרת אמונים. הפעם כשהוא נחקר תחת אזהרה, הוא מחליט תחילה לשמור על זכות השתיקה. "בחקירה כחשוד אני לא מוכן לשתף פעולה בשום דבר", אמר בחקירתו.
חוקר: "אתה מבין את המשמעויות שלך כאיש ציבור, מנכ"ל עיריית אשקלון, שבוחר לשמור על זכות השתיקה ולא לתת הסבר לחשדות נגדך?"
סופר: "אני מבין את זה".
החוקר מנסה שוב בדרכים שונות לדובב אותו, סופר נפתח מעט ואז החוקר משמיע לו שיחה מוקלטת. סופר מזהה את הדוברים בשיחה כמשה פונטה ואיתמר שמעוני. חוקר: "מדובר על שיחה בין איתמר לפונטה. איתמר אומר בשיחה: 'אני עצבני על השמן הזה… אני הולך לפטר אותו… הוא לא מתפקד'. פונטה עונה: 'אני יודע שהוא לא מתפקד, כל מה שמעניין אותו זה שני עמודים לשמעון וחארטה'. איתמר אומר בתגובה: 'אני הולך להעיף אותו, ירדתי על אמ-אמא שלו עכשיו'".
חוקר: "מדוע איתמר, אשר מכנה אותך 'השמן' טען שאתה לא מתפקד ורצה להעיף אותך?"
סופר: "אני לא יודע למה איתמר דיבר ככה. עובדה שאני עדיין מנכ"ל העירייה. אני לא פיון של אף אחד".
חוקר: "למה איתמר פונה לפונטה ומוסר לו שהוא רוצה להעיף אותך?".
סופר: "אני לא יודע".
עיריית אשקלון. צילום: דוד לוי
הסכם ההלוואה
בשלב הזה, סופר כבר נפתח שוב והחל לדבר. הוא נשאל על רכישת נכסים על ידיו ומספר כי התמודד על רכישת מגרש בקרית שמונה, וכי עדיין לא יודע אם זכה. בהמשך נשאל על קשריו עם קבלנים מסוימים ועל התנהלותו במינהל ההנדסה העירוני. סופר השיב בהרחבה. בשלב כלשהו הוא מתעצבן כאשר הוא נשאל על עדותו של דוד ירון (מהנדס העיר לשעבר; ד"ל) ומודיע כי לא ישתף פעולה עם העירייה. החוקר שואל אודות ההלוואה שעליה סיפר בעדותו לפני כשבוע, אבל סופר לא מוציא מילה מפיו. הוא נשאל שאלות על הכסף שנצבר במשך שנים והוסתר מאשתו, באילו שמחות הוא חסך אותם, על מקום מסירת הכסף לפונטה, באילו שטרות, מאילו חשבונות הוא משך את הכסף, מדוע לא המשיך לחסוך לאחר מתן ההלוואה, אבל הוא שמר על זכות השתיקה מול שאלות רבות. בשלב כלשהו הוא הפסיק לשתוק.
חוקר: "מתי חתמתם על ההלוואה?"
סופר: "אני לא עושה ספקולציות. עותק של ההלוואה היה אצלי, אך אני איבדתי אותו. אני מאמין שיש לכם את הסכם ההלוואה ואתם יכולים לראות את התאריך עליו".
חוקר: "האם חתמת על הסכם ההלוואה?"
סופר: "לא זוכר. מה שיש בטופס".
חוקר: "האם חתמת בחתימתך הרגילה?".
סופר: "יש לי כמה חתימות, אם חתמתי אני לא זוכר".
חוקר: "איפה נמסר לך הסכם ההלוואה?".
סופר: "אנחנו נפגשים המון, אני לא זוכר באיזו הזדמנות קיבלתי את ההסכם לידי".
בשלב הזה, הנחקר שוב בוחר לשתוק בהקשר למספר שאלות, ואז שוב חוזר לענות.
חוקר: "אני התרשמתי שאתה שומר כל מסמך חשוב. איך איבדת את הסכם ההלוואה?"
סופר: "חמור מאוד מבחינתי. אם אני מצטער על משהו מכל הסיפור הזה, אז זה שאין לי את הסכם ההלוואה אצלי".
חוקר: "תאר לי את הסכם ההלוואה, האם הוא מודפס או בכתב יד?"
סופר: "עד כמה שזכור לי, ההסכם מודפס".
חוקר: "האם כל ההסכם מודפס, כולל הפרטים שלך, הסכום והתשלומים?"
סופר: "אני לא זוכר".
חוקר: "מתי נקבע מועד ההחזר?"
סופר: "מה שרשום. אני לא זוכר".
חוקר: "האם ההחזר הוא בתשלומים? אם כן, כמה תשלומים?"
סופר: "מה שרשום שם. יש לי בלקאאוט".
כך סופר ממשיך לענות שאינו זוכר או שומר על זכות השתיקה, או מפנה להסכם, אבל הוא מתקשה להשיב באופן פרטני לשאלות. כזכור, סופר טען שסכום ההלוואה לפונטה היה 200 אלף שקל, והחוקר מבקש מסופר שיענה על שאלה פשוטה בנוגע לסכום ההלוואה, אך גם בזה סופר מתקשה.
חוקר: "אם אומר לך שמצאנו את הסכם ההלוואה בינך לבין פונטה וכי הסכם המופיע בו הוא 215 אלף שקל, מה יהיה ההסבר שלך?"
סופר: "מה שרשום בהסכם".
חוקר: "כלומר, אתה לא זוכר גם כמה כסף נתת לפונטה. אם זה 215,000 או 200,000 או 180,000 שקל. אתה פשוט לא זוכר. תגובתך"
סופר: "שומר על זכות השתיקה".
חוקר: "מלווים נוספים ששמם מופיע על הסכמי הלוואה זהים אישרו בחקירותיהם כי מדובר בהסכמים פיקטיביים, וכי לא היתה הלוואה אמיתית לפונטה. אתה מסבך את עצמך בשקרים, אך חמור יותר אתה מסייע להלבין את כספי השוחד. תגובתך"
סופר: "אני יודע שנתתי".
חוקר: "מה נתת?"
סופר: "מה שיש בהסכם".
חוקר: "אני אומר לך שגם הסכם ההלוואה של פונטה מולך הוא פיקטיבי. תגובתך"
סופר: "שום דבר לא פיקטיבי. הכל אמיתי".
חיים סופר בדיון בהארכת מעצרו
החקירות הנוספות
בחקירתו הבאה, כעבור יומיים, כבר מוצג בפני סופר ההסכם שנתפס אצל פונטה ובו מופיע הסכום 190,000 שקל, אבל סופר שומר על זכות השתיקה ולא משיב. כזכור, בעדותו טען סופר כי לא היה מעורב כלל בהסכמי השתיקה של שמעוני, אבל החוקרים טענו בפני סופר כי שני אנשים מאשקלון טענו כי הוא דיבר עמם על הסכם השתיקה של איתמר. אחד מהם, קבלן מאשקלון, טען כי סופר פנה אליו וסיפר לו על ההסכם ואמר לו כי מכר של אותו קבלן מנסה לסכל את ההסכם וביקש ממנו כי יפעל מול אותו מכר בכדי שלא יסכל את ההסכם. סופר נשאל על הסתירה, אך החליט לשמור על זכות השתיקה. סופר המשיך לשמור על זכות השתיקה בכל הקשור להלוואה של פונטה ולהסכמי השתיקה של שמעוני, אך כאשר החוקר עבר לנושאים אחרים, סופר חזר לדבר ולהשיב לשאלות.
כעבור כחודש ימים, זומן סופר לחקירה נוספת שבה נשאל אודות חברות שהיו בבעלותו והאם הן עובדות כיום מול העירייה, וכך החקירה נגעה בתחום התקשורת המקומית. כזכור, יואל דוידי רכש את עיתון "קול אשקלון" מבעליו הקודמים, שמעון בן חיים, ובעקבות כך התגלע בין השניים סכסוך. בן חיים הקים עיתון מתחרה בשם "אובייקטיבי". במשטרה חושדים כי העירייה צמצמה פרסומים לעיתון "אובייקטיבי" מפני שעיתון זה נחשב בעיני דוידי לסדין אדום.
חוקר: "פרט על הפניות של עופר שמעוני אליך כדי לצמצם את כמות פרסומי העירייה בעיתון 'אובייקטיבי'".
סופר: "יכול להיות שעופר שמעוני פנה אלי כדי לצמצם את הפרסום ב'אובייקטיבי'. אני השתדלתי לשמור על שפיות בהתנהלות העירייה למרות כל הלחצים מכל הכיוונים. כדי לייצר שקיפות בנושא הפרסומים יזמתי פנייה לאגף הרכש לדוברות במטרה לייצר מכרז לניהול פרסום בעיתונות. המרכז מתנהל בימים אלה".
חוקר: "אני מציג לך תכתובת ווטסאפ בין עופר שמעוני למשה פונטה בתאריך 21.8.2015, יום שישי. עופר כותב לפונטה: 'המשוגע 3!!!! זו הודעה שקיבלתי עכשיו, אחי'. פונטה עונה: 'כוסססס ראב ראבו ערס בן שרמוטה. אני אזיין את השמן. הזדמנות אחרונה אני נותן לו'". חוקר: "אני אומר לך ש'המשוגע' הוא שמעון בן חיים. מדוע פונטה רותח עליך ומקלל אותך בהקשר של שמעון בן חיים?".
סופר: "עופר לחץ לצמצם פרסומים אצל שמעון בן חיים ואני לא התקפלתי ולא נעניתי אז עופר ופונטה לא מרוצים. אני לא יודע למה פונטה מעורב בנושא הזה".
חוקר: "פונטה כותב לעופר עליך: 'הזדמנות אחרונה אני נותן לו'. הסבר"
סופר: "אין לי מושג. אנשים קצת ירדו מהפסים".
החוקר מבקש מסופר לספר לו על פניות של פונטה בכל הנוגע לפרסום ב"אובייקטיבי". סופר עונה שלא זכור לו ואז החוקר מציג לו תכתובת ווטסאפ עם פונטה מתאריך 21.8.2015, ושואל: "פונטה כותב לך: 'עד מתי רשעים יעלוזו?? קיבל המשוגע 3. 3!!!!'. ואתה עונה: 'יטופל. לא יקרה למשוגעים יותר'. הסבר את ההתכתבות. כיצד טיפלת בעניין?".
סופר: "אני הרגעתי את פונטה ואמרתי לו שאני אטפל בזה. בפועל, באותה תקופה, לא צמצמתי את הפרסומים ב'אובייקטיבי'. רק בדצמבר 2015 החלטתי לצמצם את הפרסומים ב'אובייקטיבי' בלי קשר לפניות של עופר ושל פונטה אלא משיקולי תקציב ותפוצה".
איתמר שמעוני ושמעון בן חיים. צילום: דוד לוי
תגובות: "מנכ"ל העירייה שם את הפרשיה הזו מאחוריו"
ממנכ"ל העירייה חיים סופר נמסר בתגובה: "זהו השבוע השלישי שאתם נותנים פומבי לסדרת כתבות שכל מטרתן לפגוע בנושאי משרה ברשות ולהכפיש את שמם. הדברים המתפרסמים, הכוללים הדלפות חמורות מחדרי החקירות, פוגעים פגיעה קשה בזכויות יסוד של חשודים, נחקרים ומוסרי עדות בפרשה, וראוי היה שתפעלו באחריות ושיקול דעת כלפיהם. מנכ"ל העירייה שיתף פעולה באופן מלא עם חוקרי המשטרה בכל שלבי החקירה, נתן תשובות מפורטות, ובסיומה של החקירה הוחלט במשטרה ובפרקליטות כי אין מקום להעמידו לדין, וההחלטה מדברת בעד עצמה. מנכ"ל העירייה שם את הפרשיה הזו מאחוריו ומקדיש כיום את כל זמנו ומרצו ליישום חזון ראש העיר, אישור תוכנית העבודה לשנת 2017 ואישור תקציב העירייה לשנה הקרובה, לטובת ורווחת תושבי אשקלון".
עורכי הדין ששי גז והילי גז, פרקליטיו של שמעוני מסרו בתגובה: "מדובר בכתבה נוספת מתוך סדרת כתבות המטעות את הציבור, הואיל והן מתייחסות לנושאים שנבדקו, נשללו ואינם מצויים בכתב החשדות. יריביו הפוליטיים של איתמר שמעוני שמו להם למטרה להפיל ראש עיר מכהן בכל מחיר, כולל השמצות באמצעי התקשורת. העיתוי של הכתבות, בזמן ההמתנה לקבלת החלטה אם יוגש כתב אישום, מעיד על מטרתן בבירור. אנו משוכנעים כי האמת תצא לאור וייווכח כי איתמר הוא ראש עיר ראוי, שפעל כדין וימשיך להוביל ולקדם את העיר אשקלון".
עורכי הדין רובי גלבוע ולימור רוט חזן, המייצגים את עופר שמעוני, מסרו בתגובה: "מוכחש כי עופר פעל בעניין העיתון בשליחותו של מאן דהו. עופר הוא אדם פרטי והוא אינו פועל בשליחות של איש, אלא פועל ככל שנראה לו לנכון לעצמו".
שמעון בן חיים, בעליו של עיתון "אובייקטיבי", מסר בתגובה כי אינו מכיר את הדברים וסירב להתייחס לנאמר בכתבה.
עו"ד עמיר ג'ורג'י, המייצג את משה פונטה, מסר בתגובה: "אנחנו לא מעוניינים להתייחס בשלב זה לכתב החשדות מאחר ומדובר בכתב חשדות. לכשיוגש כתב האישום, אם יוגש, נתייחס למקורות הכספיים ונמסור גרסה בבית המשפט".
עו"ד עמית חדד ממשרד יעקב ווינרוט ושות', המייצג את יואל דוידי, מסר כי אין הוא רואה מקום להגיב.
במסגרת פרשת השחיתות בעיריית אשקלון נסתיים השבוע שלב השימועים לחמישה חשודים – איתמר שמעוני, משה פונטה, עופר שמעוני, יואל דוידי ועו"ד שרון מילר. השבוע מביא "כאן דרום" שתי עדויות נוספות שנמסרו במשטרה ימים ספורים לאחר שבוצעו המעצרים בפרשה. הפעם מדובר במנכ"ל החברה הכלכלית לאשקלון גלעד אורן ובמנכ"ל תאגיד המים לשעבר שלום שרעבי. חשוב לציין: נגד אורן ושרעבי לא עומדים חשדות לביצוע מעשים פליליים.
אורן הוא אחת החידות הפוליטיות של אשקלון. הוא היה אחד האנשים היותר מזוהים עם שלטון בני וקנין, אך הוא שרד את המהפך בהנהגת העיר והפך ליקירו של ראש העירייה הנוכחי, איתמר שמעוני. בעדותו במשטרה, ימים ספורים לאחר מעצרו של ראש העירייה איתמר שמעוני בינואר השנה, הוא מספר איך זה קרה וכיצד בדיוק הוא נתבקש לשחרר לאיש העסקים גבי מגנזי כספים שהיוו ביטחונות ו/או ערבונות למרות ליקויים שנותרו בעבודה שאותה ביצע עבור העירייה. בעניין מגנזי, חשוב לציין שלא הוגש נגדו כתב חשדות בפרשת השחיתות בעיריית אשקלון.
חוקר: "שמעת אתמול על המעצר של ראש העיר, אחיו ואנשים נוספים. מה יש לך לתרום בעניין זה?"
אורן: "אני יודע באופן כללי שאחיו של ראש העיר, עופר שמעוני, עובד אצל הקבלן יואל דוידי שהוא יזם בולט בעיר. אני לא יודע מה בדיוק אח של ראש העיר עושה בשבילו ומה תחום האחריות שלו, כי לנו בחכ"ל אין כמעט ממשק עם דוידי למעט העובדה שהעירייה שכרה מדוידי משרדים בבניין פאר והחכ"ל התמנו על הסכם גג עם רשות מקרקעי ישראל שמחייב אותנו להקים מינהלת בתוך החברה הכלכלית, ולכן היינו צריכים שטח גדול יותר של משרדים. ביקשנו שהמשרדים יהיו בקרבת העירייה מטעמי יעילות וזה היה המקום היחיד בגודל סביר שיכול להכיל את המינהלת ונראה נורמלי".
איתמר שמעוני, גלעד אורן וחיים סופר. צילום: דוד לוי
"אמרתי לאיתמר שאם הוא רוצה שאלך אז מחר אלך"
אורן מספר בעדותו כי עד קודם לכן העירייה כבר חתמה על הסכם שכירות עם דוידי וכי למעשה אותו הסכם מוסב עבור מינהלת הסכם הגג. בין אורן לבין ראש העירייה התגלע סכסוך קטן בנוגע למינהלת הזו. "באחת מישיבות העירייה שבהן היו נציגי הנדסה, משפטית וכספים, אמר איתמר שמעוני באופן מפתיע שהוא רוצה להקים גוף מינהלת שיהיה נפרד מהחכ"ל. אין לי מושג את מי איתמר התכוון למנות. אני ואיתמר היינו בנתק של כחודש וחצי לערך ולא באתי באופן שוטף לפגישות אצלו. בשלב מסוים איתמר התקשר אלי ביקש שנלך לאכול צהריים יחד ואמר לי שאשכח מהעניין ושהמינהלת תהיה בחכ"ל". בשלב זה עובר אורן לדבר על המינויים בחכ"ל ומדגיש כי לא היתה כל התערבות של שמעוני בנושא. "לגבי מכרזים של עובדים בחכ"ל, אני רוצה להבהיר שאני לעולם לא אקלוט עובד שאני חושב שהוא לא מתאים. אני לא זוכר התערבות של איתמר בנושא קליטת עובדים".
חוקר: "ומה בקשר לראובן ביטון?"
אורן: "פורסם מכרז פומבי במהלך שנת 2014 כדי להחליף את מי שהיה קודם ראש מינהלת מגדל, בחור בשם דוד סעדון. ואז פורסם מכרז פומבי וניגשו מועמדים והגיעו לראיונות לוועדת כוח אדם שמורכבת מדירקטורים בחברה הכלכלית. אני יושב בוועדה כמשקיף בלבד ללא זכות הצבעה. במכרז של מגדל היתה דילמה לגבי המועמדים והוחלט בוועדה לשלוח את שלושת הראשונים, ביניהם ראובן ביטון למרכז השמה קינן-שפי ואז כשקיבלנו את התוצאות הוחלט על ידי הוועדה שראובן ביטון הוא המתאים. עלי לציין שבתקופה ההיא לא ידעתי שיש קשר בין ראובן ביטון לאיתמר. זה נודע כעבור זמן קצר כשביטון התחיל לעבוד כי היו ביניהם שיחות רבות וקולטים את זה. אני יודע שאיתמר, פונטה וראובן חברים טובים ונוסעים לאומן ביחד. אין לי מושג מהו בסיס ההיכרות של ראובן ואיתמר".
חוקר: "באם היה ידוע לוועדה בחכ"ל על קשר חברי בין איתמר לראובן ביטון האם היה לזה משקל בעניין בחירתו כיו"ר מגדל?".
אורן: "ראובן ביטון אדם מוכשר שעבד 15 שנה באינטל. לא מדובר באדם מהרחוב. לדעתי לא היה משקל לעצם העובדה שהם חברים".
אורן, כזכור, היה מזוהה מאוד עם אנשי השלטון הקודם, ובפרט עם ראש העירייה לשעבר בני וקנין, לכן היה מפתיע לראות כי אורן עדיין מאייש את תפקידו גם לאחר הניצחון של שמעוני. בעדותו הוא מספר איך זה קרה. "בזמן הבחירות לראשות העיר, באופן מפתיע הגיע אליי איתמר שמעוני לסף דלת המשרד, וביקש לשבת איתי בארבע עיניים, והוא מבטיח שאף אחד לא ידע מזה. אני סירבתי ואיתמר הלך. לאחר שאיתמר נבחר, הוא ראה אותי בקניון ואמר לי 'אתה רואה, לא רצית להיפגש איתי', אמרתי לו שנאמנות צריך להעריך ולא ללגלג. בתחילת הקדנציה איתמר למעשה התעלם מקיומה של החכ"ל ויום אחד קיבלתי טלפון מפתיע מאיתמר ששאל אם אני יכול להגיע לבית ספר שהוא מסייר שם. הגעתי עם המהנדס שלי ואיתמר ביקש תיקון קטן ושאל כמה זמן זה ייקח. אמרתי, כמה שעות ושאשלח קבלני מסגרת. כך היה מספר פעמים. ביום ההולדת שלי איתמר הזמין אותי לארוחת צהריים ובפגישה הזאת אמר לי שאין לו טענות אליי מבחינה מקצועית, אבל יש לו בעיה מבחינה ציבורית. אמרתי לו שאם הוא רוצה שאלך אז מחר אלך. איתמר אמר לי שקשה לו עם הקשר שלי לבני וקנין. אמרתי לו שיכנס לפרופורציות, אני לא עובד בעסק פרטי, לא שלו ולא של וקנין. אני עובד עבור תושבי אשקלון בחכ"ל, ואני מבטיח שכמו שמימשנו את המשימות של וקנין, נממש את המשימות שלו. איתמר אמר שאם יצא למכרז על התפקיד שלי זה ייקח שנתיים עד שהחכ"ל תהיה אפקטיבית, והוא רוצה תוצאות מהר לבוחרים שלו, ובוא ניתן צ'אנס חצי שנה. מאז הוא העביר משימות הרבה מעבר. כיום, מערכת היחסים בינינו קורקטית", סיפר אורן.
צילום: ניר קידר
"ומה היה עם איתמר לגבי מגנזי?"
בעדות הבאה של אורן מעלה החוקר את העניין שלשמו התכנסו: הקבלן גבי מגנזי שנעצר בחשד לעבירות שוחד במועצה האזורית מטה יהודה, ושעל פי החשד הוא אף שילם שוחד לאיתמר שמעוני. מגנזי, באמצעות החברות שבבעלותו, ביצע עבודות תשתית רבות באשקלון, בין היתר במדרחוב של אשקלון וכן בבתי ספר וגני ילדים. אורן סיפר כי בינואר 2014 נערכה ישיבה שבה השתתפו אנשי מינהל ההנדסה ושם התברר כי חסרות כיתות וכן בתי ספר. באותו מעמד, ראש העיר שאל את מינהל ההנדסה אם הם יוכלו לבנות את כל מה שחסר עד ספטמבר 2014. מהנדס העיר דוד ירון אמר שלא ניתן יהיה לבנות בשל לוחות הזמנים הצפופים. "אז איתמר פנה אלי ושאל אותי אם החכ"ל מסוגלים לעמוד בזה. ביקשתי 24 שעות כדי לבדוק מול הגורמים ההנדסיים אצלי, ואז קיבלתי תשובה שאפשר לעמוד בזה… חזרתי לאיתמר עם תשובה חיובית ויצאנו למכרז במיידי שהיקף העבודה שלו היה 20 מיליון שקל". במכרז הזה זכתה חברת מגנזי תשתיות.
חוקר: "האם איתמר שמעוני התעניין מי זכה במכרז?"
אורן: "הוא תמיד התעניין באופן כללי, הוא היה עושה סיורים באתרים ובודק איך הם מתקדמים. איתמר היה עושה סיורים בכל המקומות".
חוקר: "פרט על פניות של חיים סופר (מנכ"ל העירייה; ד"ל) אליך בנוגע למגנזי?"
אורן: "אתה יודע, אין לנו ממשק עם מגנזי כבר שנה וחצי. באמת שאני לא זוכר".
חוקר: "האם חיים סופר פנה אליך בשמו של מגנזי על מנת לזרז תשלומים וכדומה?"
אורן: "לפעמים יש פניות של קבלנים לחיים סופר, אני מניח שלפעמים יש מצבים שקבלנים הולכים לדבר עם סופר, אבל לגבי מגנזי אני לא זוכר".
חוקר: "אני חוזר שוב על השאלה, האם איתמר שמעוני התעניין אצלך מי מתמודד טרם המכרז ומי זכה בפועל, וכוונתי לכל המכרזים שבהם מגנזי מעורב?"
אורן: "באופן כללי תמיד היו לי שיחות מסדרון עם איתמר שמעוני בכל המכרזים. איתמר הוא אחד כזה שמתעניין והולך לשטח ומעלה תמונות לפייסבוק כשהוא באתר בנייה. אני לא זוכר שיחות ספציפיות בנוגע למגנזי, אבל אני בטוח ששמעוני ידע שמגנזי זכה במכרזים השונים". אורן מספר לחוקר על נוהל שנקרא "עיכבון" שבו החכ"ל מחזיקה בסכום של בין חמישה לעשרה אחוזים מהתשלום שנמסר לקבלן לאחר שהפרויקט מושלם, וזה נמסר לעירייה. בנוסף ישנו סכום קטן יותר הנקרא "ערבות בדק", שאותו מחזיקים בחכ"ל למקרה שמתגלים ליקויים לאחר הבנייה. מהחקירה עלה שחברת מגנזי ביצעה את עבודות השיפוץ בבית הספר אסף מימון, אלא ששם התגלו ליקויים שאותם מכנה אורן "חמורים". אורן ביקש להחזיק את דמי העיכבון בידו, אך למרות זאת, לבסוף הוא שחרר את כספי העיכבון. במשטרה ביקשו לדעת מי לחץ עליו לשחרר למגנזי את הכסף, זאת כדי להוכיח כי הנהלת העירייה היטיבה עם מגנזי בתמורה לכספים שהוא לכאורה העביר לשמעוני. חשוב לציין כי בעניין מנכ"ל העירייה חיים סופר, לא הוגש כתב חשדות בפרשת השחיתויות בעיריית אשקלון.
גבי מגנזי. צילום: עופר וקנין
"במקרה של אסף מימון, עבר פרק זמן של מספר חודשים מסיום הפרויקט ומגנזי לא קיבל את העיכבון שלו", סיפר אורן, "הוא לא קיבל את העיכבון מכיוון שהיה צריך למסור את העבודה לעירייה. גם אם בוצע סיור מסירה שלנו עם מגנזי והעירייה אני יודע לומר שהתגלו ליקויים מספיק חמורים בשביל לא לשלם את העיכבון למגנזי ולעכב אותם עד שהליקויים יתוקנו. לגבי חיים סופר, אני זוכר שחיים בדק מולי אם קיימת ערבות בדק של מגנזי לאסף מימון ואז חיים שאל אותי כמה עומדת הערבות ואמר לי שאם אני מחזיק עיכבון וערבות בדק וערבות הבדק מספיק גבוהה בשביל תיקון הליקויים, אז ניתן לשחרר את העיכבון. הכל במידה והסכום של הערבות מספק. לשאלתך איך הוא פנה אלי בעניין, אני עונה שבאחת השיחות בינינו או בטלפון או באופן אישי".
חוקר: "ומה היה עם איתמר לגבי מגנזי?"
אורן: "יכול להיות שהיתה שיחה עם איתמר שאמר לי אם יש לי ערבות בדק אז למה אנחנו מחזיקים עיכבון, אבל אני לא זוכר את זה. יש לי דינאמיקה לגבי שיחות על חובות של העירייה אז יכול להיות שגם הסוגיה של העיכבון של מגנזי עלה". במהלך העדות הוצגה לאורן התכתבות שבה סופר כותב לו "מגנזי", ואורן משיב לו: "לחוץ על כסף, כנראה חושב שהישועה תגיע מלמעלה".
חוקר: "למה התכוונת?"
אורן: "כנראה שמגנזי חשב שהישועה תגיע לו מאיתמר ומחיים. אני זוכר שאיתמר אמר לי שמגנזי עבד איתו באתרים (הכוונה לחברת אתרים שבה הועסק שמעוני; ד"ל) ושהוא קבלן טוב. אני יודע שאיתמר אמר לי את זה לאחר שנכנס לעירייה".
חוקר: "האם חיים סופר אמר לך שגבי מגנזי דיבר איתו שישחרר לו את העיכבון בגין אסף מימון?"
אורן: "אני לא זוכר שחיים סופר אמר לי שמגנזי דיבר איתו על כך, אבל אני מאמין שהוא דיבר איתו. אמרתי לך שהיתה התנהלות כזו שאם קבלן לא מרוצה מאיתנו אז הוא פונה לחיים סופר".
חוקר: "למה שזה יהיה עניינו של חיים?"
אורן: "הוא דירקטור".
חוקר: "תראה לי באחת החברות שאתה ביקרת פרוטוקול שבו הדירקטור מנחה את המנכ"ל החברה להוציא שיק או לשחרר עיכבון לקבלן?"
אורן: "אין לי דוגמה כזו שבה ראיתי דירקטור מורה למנכ"ל לשלם לספק. בקשר לחיים סופר ולהוראותיו לשלם לספק כזה או אחר, אני לא מסכים עם זה שחיים סופר מורה לי למי לשלם. כאן למשל זה מגנזי והיו מקומות נוספים שזה קרה".
בשלב זה, החוקר מזהה התנהלות לא הגיונית שבה החכ"ל משחררת כסף שאמור להוות מעיין שוט כנגד קבלן בעייתי, למרות הליקויים שהוא הותיר בשטח.
חוקר: "ויתרת למעשה על הבטוחה הטובה ביותר שיש לחכ"ל כנגד קבלן בעייתי ביותר כמו מגנזי. למה?
אורן: "אני לא בחנתי את הדבר הזה במונחים של בטוחות. אני הבנתי מחיים סופר שהערבות הבנקאית מספקת".
חוקר: "כל כך מספקת הערבות הזו, שאתה מאיים פעמיים בחילוטה, לא מבצע את האיום ולא מחלט, מקבל הבטחות כמו חול, מחליף את הערבות בשיק מקבלן שני, ולאחר שנה מפרוץ הליקויים, קרי נובמבר 2015, העירייה היא זו שמשלמת מאות אלפי שקלים בגין הליקויים. נכון?".
אורן: "זו טענת העירייה, כן".
חוקר: "האם דיברת אי פעם עם עופר שמעוני?"
אורן: "כן, הוא התקשר פעם אחת לגבי משהו בנוגע למרינה".
חוקר: "פרט לכך, הוא התקשר אליך?".
אורן: "יכול להיות שהתקשר עוד פעם אחת, אני לא בקשר איתו. לפעמים עופר ואלה שקרובים לאיתמר משחקים אותה כאילו הם עוזרים לאנשים".
החוקרים שעברו על פלט השיחות של אורן זיהו שתי שיחות נכנסות מעופר שמעוני בכל שנת 2015, בדיוק בימים שבהם מגנזי לוחץ מאוד לקבל את הכסף שלו והם חושדים שאיתמר שוחח עם אורן מהטלפון של אחיו. אורן נשאל על כך ומשיב: "למיטב זכרוני, לא".
חוקר: "האם היו עוד מקרים אחרים שבהם חיים סופר או איתמר שמעוני פנו אליך בעניין זירוז תשלומים לקבלן כזה או אחר, או שהתערבו בעניין בטוחות שיש לקבלן אצל החכ"ל והורו לשחרר עיכבון ו/או כתב ערבות אחר?"
אורן: "לגבי עיכבון וכתב ערבות, אני לא זוכר התערבות נוספת של חיים או איתמר בהחלטות של החכ"ל".
אורן זומן מספר פעמים לתת עדות במשטרה ובסיומה של אחת העדויות מחדד החוקר את העניין החריג שהיה להנהלת העירייה בשחרור הכספים של מגנזי.
חוקר: "שנינו מבינים שהחלטה של שחרור עיכבון כאשר יש בפרויקט ליקויים בסדר גודל של אסף מימון זה דבר שעוד לא קרה בפרויקטים דומים בחכ"ל. מדובר על אירוע חד פעמי. האם אני צודק?"
אורן: "כן".
חוקר: "למען הסר ספק האם אתה יכול לזקוף מקרה חריג שכזה, בנושא החזרת עיכבון אסף מימון למגנזי לבקשתו של חיים סופר?"
אורן: "כן".
שלום שרעבי מנכ"ל תאגיד 'מי אשקלון'. צילום: דוד לוי
"מי שרוצה שאני אפצל את המכרז שידבר איתי ישירות"
עד נוסף שנשאל על הקשרים בין הנהלת העירייה לקבלן מגנזי הוא שלום שרעבי, בכיר לשעבר בשב"כ ומי שכיהן כמנכ"ל תאגיד מי אשקלון מהקמתו בשנת 2011 ועד לפני כשנה, אז סיים את תפקידו. שרעבי סיפר בעדותו במשטרה על מכרז לשיקום ושדרוג תשתיות שבו השתתף מגנזי, אך לא זכה וביקש לעיין במסמכי המכרז. סמוך לכך, מספר שרעבי: "הגיע אלי לשולחני דף בכתב יד ובו טענות של מגנזי על הליך המכרז. הנייר עצמו היה מופנה ללשכת ראש העיר, ואלי הגיע עותק מצולם מלשכת ראש העיר. כעבור מספר ימים בודדים קיבלתי טלפון ממזכירה. אינני זוכר אם זה היה מלשכת ראש העיר או מנכ"ל. המזכירה אמרה לי שמבקשים ממני לפתוח שוב את המכרז ולהכריז על שני זוכים. כלומר, לפצל את מכרז המסגרת לשניים. התגובה המיידית שלי היתה פליאה ושאלתי אותה אם מישהו ירד מהפסים. אמרתי למזכירה שהיא רק השליחה ומי שרוצה שאני אפצל את המכרז שידבר איתי ישירות. העברתי לאותה מזכירה את המסר שהבקשה הזו לא באה כלל בחשבון".
שרעבי מספר כי המסר שלו התקבל בהנהלת העירייה. "כמובן שאף אחד לא חזר אלי לאחר מכן באותו עניין. אני חושב שהמסר שלי היה ברור שאני לא אתכופף ואהיה חלק מעשייה שכזו". בעקבות אותו מקרה כינס שרעבי את ועדת המכרזים של התאגיד ואמר להם שכל פנייה דומה תועבר ישירות אליו. בעדות אחרת הוא הסביר מה היתה מטרת פיצול המכרז. "מאחר ומגנזי תשתיות הגיע למקום השני במכרז, אז ברור היה שאם מבקשים שיהיו שני זוכים אז הזוכה השני זה מגנזי". החוקר ניסה לברר עוד מהי בדיוק המשמעות של פיצול המכרז, ושרעבי השיב: "המשמעות היא מתן עבודות למגנזי".
עוד ציין שרעבי כי שמעוני בעצמו ביקש התייחסות לטענות של מגנזי בנוגע למכרז. "ראש העיר ביקש התייחסות לדברים. אני זוכר שהשהיתי את המענה בתשובתי לראש העיר כי באותו הזמן התנהל הליך משפטי של מגנזי נגד התאגיד וחיכיתי לפסק דין", סיפר. החוקר ניסה לברר אם הוא זוכר מאיזו לשכה התקשרו, ושרעבי השיב: "לפי זיכרוני, מדובר היה במזכירה מלשכת מנכ"ל, אך אינני אומר זאת בוודאות. זה היה אירוע חריג ובוטה מבחינתי. אך אינני זוכר מי פנתה אלי".
חוקר: "אני מקריא לך קטע מהודעתה של גלית כהן (מזכירתו של סופר; ד"ל): 'אני אמרתי לשלום שחיים מבקש לבדוק איך ניתן כן לפצל את המכרז ולתת למגנזי גם להיות חלק מזה…' – מדוע היה רצון לתת למגנזי לזכות במכרז?".
שרעבי: "אני לא יודע, אני רק יכול להעריך שאם מישהו פונה בשם קבלן מסוים אז יש לו מחויבות מסוימת כלפיו. למה המחויבות? אני לא יודע".
תגובות: "ניסיון בוטה להפיל ראש עיר"
מטעם מנכ"ל העירייה, חיים סופר, נמסר: "במהלך החקירה בדקה המשטרה את הטענות המועלות בכתבה, וכן טענות נוספות שנבדקו במסגרת הפרשה. מנכ"ל העירייה מסר תשובות מפורטות מגובות בראיות, ובסיומה של החקירה החליטו המשטרה והפרקליטות כי אין מקום להעמידו לדין, וההחלטה מדברת בעד עצמה. מנכ"ל העירייה שם את הפרשיה הזו מאחוריו ומקדיש כיום את כל זמנו ומרצו ליישום חזון ראש העיר, אישור תוכנית העבודה לשנת 2017 ואישור תקציב העירייה לשנה הקרובה, לטובת ורווחת תושבי אשקלון".
מטעם ראש העירייה איתמר שמעוני נמסר: "ראש העיר מסר את גרסתו לכל הטענות שהועלו, הן בחקירת המשטרה והן בהליך השימוע שהתקיים. ראש העיר נחוש להוכיח את חפותו ומשוכנע כי לא נפל כל פגם בהתנהלותו". עורך דינו של שמעוני, עו"ד ששי גז, הוסיף: "איתמר שמעוני הוא ראש עיר מצוין ואהוב על תושבי העיר. יריביו הפוליטים הבינו שלא ניתן לנצח אותו בבחירות וזהו ניסיון בוטה להפיל ראש עיר מכהן בדרכים לא לגיטימיות, ועיתוי הדלפת חומרי החקירה בזמן המתנה להחלטה בשימוע זועק זאת. רשויות האכיפה שללו את מרבית הטענות שבכתבה (שאינן בכתב החשדות כלל) ובאשר לשאר, יוכח כי מדובר בהליך מינהל תקין לחלוטין. כל פנייה לראש העירייה, בין אם הוא תושב ובין אם הוא קבלן, מקבלת התייחסות נאותה ומנותבת לגורם המקצועי הרלוונטי לשם מתן מענה. העירייה עובדת קשה למען תושביה ורווחתם ואנו בטוחים שאיתמר ימשיך להצעיד את העיר להתפתחות ושגשוג".
מטעמו של איש העסקים גבי מגנזי נמסר בתגובה: "העדויות מדברות בעד עצמן, לא היו דברים מעולם".
בפעם הראשונה חושף "כאן דרום" את המתרחש במינהל ההנדסה של עיריית אשקלון, החל בכניסתו של ראש העיר אשקלון איתמר שמעוני לתפקידו לאחר הבחירות המקומיות באוקטובר 2013, לצד מנכ"ל העירייה החדש חיים סופר. הלחצים מלמעלה, האיומים בפיטורים והישיבות הרבות שנועדו, לכאורה, לקדם את ענייניו של איש העסקים יואל דוידי. העדויות הללו הן העדויות שביססו, בין היתר, את החשד לתמורה שלכאורה קיבל דוידי, וזאת בעד השוחד, שעל פי חשד המשטרה, הוא העניק לראש העיר באמצעות אחיו עופר שמעוני.
יואל דוידי, עופר שמעוני, משה פונטה, איתמר שמעוני. הארכת מעצר
"הולכים לערוף ראשים"
כזכור, ב־5 בינואר השנה, בשעות הבוקר המוקדמות, הפכה החקירה של שמעוני לגלויה עם מעצרו ומעצרם של חשודים נוספים. שעות ספורות לאחר מכן, זומנו מספר עדים אל משרדי החוקרים במשרדי יחידת לה"ב 433 בלוד. בשעה 10:20 בבוקר החל גם מתן עדותו של דוד ירון, ששימש מהנדס העיר אשקלון במשך 20 שנה. יומיים לאחר מכן זומן לחקירה גם אדריכל העיר אריק ברששת וסיפר אודות מה שראה בעצמו בעירייה.
במהלך העדות נשאל ירון על האווירה בעירייה עם תחילת כהונתו של שמעוני והוא ענה: "ישנה אווירה שהולכים 'לערוף ראשים', וערפו. רק הם נכנסו לשלטון והם העיפו את מנהל אגף תברואה. הם עושים את הדברים הללו בצורה בזויה. הם רוצים להכניס אנשים שלהם, לעשות קומבינות, למה? למשל אותי מיד הזמינו כמו שמסרתי קודם ורצו לפטר אותי. יש אצל העובדים הלא מוגנים הרגשה של פחד. יש הרגשה של פחד שמי שלא מיישר קו עם ראש העיר והמנכ"ל ייאבד את העבודה. הם ידעו מראש לפני הבחירות שאני ומנהלת הרישוי, אדריכל דינה קליקה, מפריעים ושמו אותנו על הכוונת. כמובן לאחר הבחירות גזבר העירייה הפסיק את עבודתו בעירייה, ובמקומו מונתה הגזברית נעמי אנוך. זאת הבינה מהר מאוד מה הולך בתוך העירייה ועזבה לאחר כחצי שנה. כיום מי שמונתה לגזברית היא נחמה שריקי, שבתפקידה הקודם היתה מנהלת אגף תקציבים וקודמה לגזברית. לאחר שאיתן צוריאל עזב את העירייה יצא מכרז ליועץ משפטי. בין המתמודדים היו שניים מאוד ראויים לדעת כולם. האחת סגנית היועץ המשפטי אילנה מרכוס ועורך הדין יריב אבישור, שעבד בעבר במחלקה המשפטית. בסוף לקחו עורכת דין בשם הילה רווח מהמחלקה המשפטית וקידמו אותה. כולם ידעו שזה מכור במקרה הזה וגם במקרה של הגזברית".
דוד ירון: "ביקשו שאסיים את תפקידי". צילום: דוד לוי
לדברי ירון הוא חווה זאת על בשרו וכך הוא תיאר בעדותו: "בתאריך 21.12.2013, המנכ"ל חיים סופר פנה אלי והודיע לי שהם – הוא וראש העיר – רוצים שאסיים את תפקידי. סיכמתי איתם שאני אגיש מכתב התפטרות בעוד חצי שנה. כעבור חודשיים, ראש העיר פנה אלי ואמר לי שהוא רוצה שנעבוד יחד עוד 20 שנה. במהלך אוקטובר 2015, פנה אלי המנכ"ל וראש העיר וביקשו שאסיים את תפקידי. אני נתתי חשובה דומה. המנכ"ל סופר לחץ שנגיע לסיכום בדבר תנאי הפרישה בכדי שיוכל להוציא מכרז על תפקיד מהנדס העיר בהקדם האפשרי. הגענו לסיכום שאתפטר במהלך דצמבר 2015".
חוקר: "הם, ראש העיר שמעוני ו/או המנכ"ל, הציעו לך תפקיד אחר?". ירון: "במהלך אוקטובר 2015, סופר המנכ"ל רצה שאני אלך הביתה. בעקבות כך אני ביקשתי להיפגש עם ראש העיר. סופר אמר לי: 'אני לא יודע האם ראש העיר ירצה לפגוש אותך'. נקבעה לי פגישה עם ראש העיר בקפה קפה בהיכל התרבות בשעת צהריים. בפגישה הזו סיכמנו כי בעוד שישה חודשים אני אכתוב מכתב על סיום עבודתי. בפגישה הזו הוא הציע לי להיות יועץ אישי שלו בהסכם הגג. היו מספר ניסוחים לתפקיד. הוא חזר על הצעתו במספר ישיבות נוספות שבהן נכחו עוד אנשים".
חוקר: "אני לא מבין, מצד אחד הוא רצה לפטר אותך מתפקיד מהנדס העיר, אבל מאוד רצה שתהיה יועץ אישי שלו במינהלת הסכם הגג?". ירון: "ראש העיר היה מודע למקצועיות שלי בכל הנושאים של תכנון וביצוע תשתיות. הוא רצה להיעזר בידע שלי מחד, ומאידך שאני לא אפריע לו בתור מהנדס העיר, בעניינים שהוא רוצה 'לקדם'. בכדי לשכנע אותי פנה ראש העיר גם לאחי רוני. בסופו של יום הוא קיבל ממני תשובה שלילית".
חוקר: "מדוע סירבת?". ירון: "לא רציתי להיות קשור אליו ישירות. חששתי להיות קשור לכל מיני מעשים ובקשות שלו ממני". ירון סיפר עוד בעדותו כי היו קבלנים שתמכו בשמעוני והם שדרשו להדיח אותו מתפקידו.
חוקר: "למה הקבלנים רצו להעיף אותך?". ירון: "כל קבלן שלא קיבל את מה שהוא רצה רואה את ראש העיר ומהנדס העיר האחראים על זה. אני נותן דוגמה כללית נגיד קבלן, שרוצה להשיג דברים כאלה ואחרים, כגון שינוי ייעוד. אז כדי שראש העיר יתמוך אז נותנים לו שוחד".
חוקר: "כיצד זה בא לידי ביטוי בעיריית אשקלון?". ירון: "אני רוצה להגיד שלא ראיתי אף פעם העברה של מעטפות בפועל. אבל יש מספר מקרים שעל בקשות של יזמים להיתר או לת"מ (תוכנית מתאר) התקיימו עשרות ישיבות, חלק בנוכחותי וחלק עם העובדים, בצורה לא הגיונית מבחינת תדירות והיררכיית הנוכחים בפגישות. שלושת היזמים הבולטים שבעניינם היו הישיבות התכופות הם: יואל דוידי ושני קבלנים נוספים".
חוקר: "כיצד הדברים עובדים בפרויקטים אחרים שלא קשורים לפרויקטים של הקבלנים שמנית לעיל?". ירון: "רוב הפגישות נגמרות מקסימום בפגישה אצלי. ברובן, הפגישות נסגרות מול המנהלים שלי. וככה זה צריך להיות. לעתים נדירות הפגישות בעניין עולות למעלה והעניין נגמר בפגישה אחת. בניגוד למה שהיה עם הקבלנים שהזכרתי לעיל, שם היו עשרות ישיבות שעניינן היה בהעלאת בעיות ופתרונן וקידום הפרויקטים".
חוקר: "האם היו פרויקטים קודמים ו/או בסדרי עדיפות קודמים מבחינה הנדסית שנדחקו אחורה?". ירון: "אני רוצח להסביר, אם אחד מהקבלנים שפרטתי לעיל היו מגיעים עם, לדוגמה, תיקון בתוכנית או בקשה, היו מתחילים להפעיל על מינהל ההנדסה לחצים כדי לבדוק בהקדם ולזרז את הבדיקה ולהעביר המלצה לוועדת בניין ערים, ואז ברור שזה בא על חשבון אחרים שלא מקושרים".
חוקר: "מהו האינטרס של המנכ"ל או ראש העיר לקדם לאותם קבלנים את הבקשות ו/או העניינים של הפרויקטים שלהם במינהל ההנדסה על פני אחרים?". ירון: "כמו שאמרתי לך, לא ראיתי מעטפות. אבל אנחנו לא מטומטמים. כלומר מבינים שהקבלנים 'תרמו' להם ובגלל זה הם מקדמים להם עניינים".
"אנשי שלומם". יואל דוידי
"החלטה לא סבירה ולא הגיונית"
מהר מאוד שאלות החוקרים התייחסו לעניינים של קבלנים ובעיקר לעניינים של יואל דוידי. ירון נשאל אודות הפרויקטים של דוידי בעיר והוא סיפר על פרויקט סילו, אותו פרויקט שנבנה בסמוך לבית הסוהר שקמה, היכן שבעבר עמדה ממגורת החיטה שפוצצה. היום נבנה שם מרכז אביאל. ירון סיפר כי הוא ואדריכל העיר סייעו בתוכנית הזו ומצאו פתרון לכל מיני בעיות, עד שהתעוררה בעיה שהיוותה תקלה מבחינה אסתטית, כאשר דוידי תכנן את המיקום של אזור הפריקה והטעינה והאשפה במתחם בעודו פונה לרחוב. "למרות ההתנגדות הנחרצת שלנו, הוועדה אישרה את בקשתו של הקבלן דוידי. לאחר האישור כאמור אתה חייב להוציא היתר. ההחלטה הזאת מבחינתי לא סבירה ולא הגיונית, מה עוד שהשינוי שדרשנו לא היה דרסטי. אני רוצה לציין שבדרך כלל כאשר ההתנגדות היא מקצועית, גם שלי כמהנדס העיר וגם של אדריכל העיר, אז הוועדה לא הולכת נגד הדרג המקצועי. מה שלא קרה במקרה הזה", אמר ירון.
גם אדריכל העיר, אריק ברששת, הסכים עם הקביעה של ירון וכך הוא מסר בעדותו: "אישור של תוכנית אשר גם אני וגם ירון מתנגדים הוא אישור חריג. ומדובר במקרים בודדים בלבד, שלמרות התנגדות הגורמים המקצועיים התוכנית אושרה. באותו שלב, אני הרגשתי שדוידי הפך להיות 'איש שלומם' של הנהלת העירייה וזה מתחיל מראש העיר. זו היתה הסנונית הראשונה בעניינו של דוידי. אני יכול לומר לך שבהמשך שמעתי מאנשים שונים שעופר שמעוני, אחיו של איתמר, אומר שאני אפוטר בקרוב מאחר ואני לא מתיישר עם הקו של איתמר".
אריק ברששת: "הוזמנתי לפיטורין בעקבות התוכנית". צילום דוד לוי
עבודה לילית
אחד האירועים הבולטים שהתרחשו בנוגע לפרויקט סילו, ואשר סימל עבור החוקרים את הקשר ההדוק שלכאורה קיים בין דוידי להנהלת העירייה, הוא היום שבו אנשי מינהל ההנדסה נדרשו להישאר ולעבוד בשעת לילה עבור היתר הבנייה של המתחם.
ירון סיפר על כך שבאותו היום, בתאריך 13.1.2015, הוא היה בנסיעה מירושלים לאשקלון כאשר התקשר אליו ברששת וביקש לחתום במקומו על היתר הבנייה. "אני אמרתי לברששת שלא יחתום. אני הבנתי את הלחץ אשר מופעל ואמרתי לברששת שאגיע לעירייה. הגעתי לעירייה בערך בשעה תשע בערב כנראה. אחרי שהורדתי את בני בבית. נכנסתי למשרדי, במשרד נכחה גם עינב דוד ממחלקת הרישוי. אני לא זוכר האם אני ביקשתי ממנה להגיע או שהיא כבר היתה שם. אני ועינב התחלנו לעבוד על התיק".
חוקר: "האם לגבי היתר הבנייה של מתחם סילו, התגלו תיקונים אשר גילית טרם החתימה על היתר הבנייה?". ירון: "בטח שהיו תיקונים, אחרת לא היינו נשארים עד חצות הלילה".
חוקר: "זאת אומרת שהחתימה שלך על היתר הבנייה של סילו לא היתה פורמאלית בלבד?". ירון: "לא. ממש לא. מדובר בחתימה מהותית. זה לא שאני רק עובר על הרשימה וחותם, ממש לא".
חוקר: "מי נכח בלשכתך?". ירון: "היינו אני ועינב. אולי גם פרדי אברג'ל (מנהל אגף רישוי; ד"ל), אבל אני לא בטוח. אני זוכר שדוידי היה בהתחלה ובשלב מסוים הוא עזב אותנו לעבוד על היתר. דוידי היה כנראה לחוץ להוציא את היתר הבנייה. כנראה שזה היה חשוב לו מבחינה עסקית או מבחינת הבנקים. אני לא זוכר בדיוק מה היתה הסיבה, אבל דוידי עצמו אמר לי את זה. גם מנכ"ל העירייה חיים סופר אמר לנו מה הסיבה ללחץ של דוידי, אחרת לא היינו מגיעים בשעה כזו מאוחרת. כשהגעתי לעירייה לקראת תשע בערב, חיים סופר הגיע למשרד שלי וביקש ממני שאני אעדכן אותו כשנסיים. חיים סופר אמר לי שצריך להוציא את ההיתר של סילו היום".
חוקר: "חיים סופר היה לחוץ?". ירון: "כן. עצם העובדה שהמנכ"ל מגיע למשרדי בשעה תשע בערב ומבקש שאני אעדכן אותו בסיום התהליך שאמור להיות בשעה מאוחרת בלילה, מעיד על זה. בכלל, כל הסיפור של היתר הבנייה הזה לסילו הוא חריג ביותר – בדרך כלל דברים כאלה קורים לעתים רחוקות רק בנושאים הקשורים למבני ציבור, בטח שלא במקרים פרטיים של יזמים. אני כ-20 שנה מהנדס העיר ולא נתקלתי בעוד מקרה כזה, שבו מתבקשים העוסקים בדבר להגיע במיוחד לעירייה ולהישאר עד שעות מאוחרות בכדי לאשר היתר בנייה עבור יזם פרטי".
ירון: "20 שנה אני מהנדס העיר ולא נתקלתי בעוד מקרה כזה". עיריית אשקלון. צילום: דוד לוי
"הרווח האמיתי טמון בשוויצריה הקטנה"
בשלב כלשהו בעדותו מספר האדריכל ברששת על פרויקט נוסף של דוידי, אחד פחות ידוע, אבל כזה שהיה צפוי להביא רווח עצום ליזם החשוד. "אני רוצה להתייחס לפרויקט נוסף של דוידי, שלדעתי שם טמון הרווח האמיתי לדוידי. מדובר על פרויקט ששמו שוויצריה הקטנה, מדובר על מגרש 802 א' שנמצא בשדרות ירושלים".
שוויצריה הקטנה הוא פרויקט גדול מאוד. חלקו הצפוני נמצא בבנייה בימים אלה על ידי קבלן אחר, שאינו חשוד בדבר. אך ברששת מדבר על חלקו הדרומי. מדובר באותו אזור חולי הנמצא ברחוב שדרות ירושלים, בין הווילות ובין הבניינים, ובמרחק קצר מעסק אחר של דוידי – סיטונאות האחים. לדברי ברששת, המצב התכנוני במקום מאפשר בנייה של מבנה מסחרי נמוך בלבד. בעליו הקודמים של השטח, משפחת בן דהן, אף ניסו לקדם בנייה של בניינים במקום, אך ברששת התנגד מאחר וזה נוגד את התב"ע (תוכנית בניין עיר).
מנכ"ל העירייה, חיים סופר. צילום: דוד לוי
ברבע האחרון של 2014, כך לדברי ברששת, כינס שמעוני ישיבה שבה השתתפו האדריכל, המהנדס, מנכ"ל העירייה, ונציגים נוספים מהרישוי והבנייה, יחד עם יואל דוידי ונציגיו עו"ד אלי וילצ'יק ואדריכל עידו דאובר. "נציגיו של דוידי הציגו פרויקט על חלק מהמגרש המדובר של משפחת בן דהן. מדובר היה בפרויקט של קומת קרקע מסחרית ועל גביה שני מגדלים של תשע קומות למגורים. אני הופתעתי שדוידי רכש את המגרש", כך לדבריו, "והופתעתי ששוב מוצג פרויקט שאינו תואם לתב"ע. מהנדס העיר ואנוכי הבהרנו חד משמעית שעל פי התב"ע החלה במקום ניתן לבנות רק מבנה מסחרי נמוך, והתכנית אינה מאפשרת הקמת מגדלי מגורים. עו"ד אלי וילצ'יק חלק על עמדתנו המקצועית והמציא חוות דעת כעבור מספר שבועות… שעל פי פרשנותו מותר לבנות מגדלים וזאת לפי התוכנית הקיימת, וטען שאנחנו טועים בפרשנות התוכנית. יואל דוידי החליט לקדם תוכניות בינוי ופיתוח למגרש כפי שמתחייב מהוראות התוכנית, כשלב מקדים להגשת בקשה להיתר בנייה. במהלך שנת 2015 הוכנו התוכניות, כאמור, שכללו בניית שתי קומות חניון תת־קרקעי, קומת קרקע מסחרית, ושני מגדלי מגורים של תשע קומות בהיקף של 42 יחידות דיור, על גבי הקומה המסחרית. סך הכל, עשר קומות כולל הקומה המסחרית. התוכנית הוגשה לאגף התכנון בעירייה ושובצה לסדר היום של ועדת משנה לדיון בתאריך 29.12.2015. אציין כי לקראת הדיון בוועדת המשנה, עובד שלי, אדריכל דיוויד פרידמן, הכין את סדר היום בתיאום איתי ועם מהנדס העיר… שבו נכתב, בין היתר, שהבקשה אינה תואמת להנחיות התב"ע, וכמו כן, שאני וגם מהנדס העיר מתנגדים לבקשה".
בסופו של דבר, הבקשה הוסרה מסדר היום של הישיבה לדרישת אנשיו של דוידי מאחר ועורך דינם לא יכול היה להתייצב בישיבה. אלא שזמן קצר לאחר אותה ישיבה, שבה הביע ברששת התנגדות לתוכנית של דוידי, הודיע לו סמנכ"ל משאבי אנוש בעירייה, יוסי לוי, כי ההנהלה החליטה לפטר אותו. "אני ביקשתי לזמן פגישה בנוכחות מנכ"ל העירייה וראש העיר על מנת לשמוע ממקור ראשון מדוע אני מפוטר. למחרת התקיימה פגישה אצל חיים סופר בלבד ושם חיים טען שכישורי הניהול שלי לוקים בחסר. בסוף הדיון חיים אמר לי: 'אפשר לגמור בטוב או אפשר לגמור ברע', וביקש ממני לתת את תשובתי עד יום שני הקרוב". ברששת סיפר כי בעקבות הפרסומים בתקשורת הפגישה עם סופר מעט נדחתה ואז הוא נפגש עם שמעוני שהודיע לו שהוא נשאר בתפקידו. "אני בטוח ב־100 אחוז שהסיבה לניסיון לפטר אותי הוא ההתנגדות שלי לפרויקט של דוידי", אמר ברששת, ובעדות אחרת הוא הוסיף, "היום אני 'שם את ידי באש' שהוזמנתי לפיטורין בעקבות התוכנית כי אחיו (של שמעוני; ד"ל) היה מעורבב בסיפור".
"הרווח האמיתי". השטח של שוויצריה הקטנה. צילום: סיון סבג אסולין
חוקר: "מדוע הנך סבור כי ניסיון פיטוריך נוגע לעמדתך ביחס לפרויקט שוויצריה הקטנה?". ברששת: "קודם כל כזה יחס קיצוני תוך שנה. הרי בתאריך 1.12.2013 הוא בא אלי עם עוגה, עוצר ישיבה ושרים לי שירים, ושנה לאחר מכן מודיעים לי על פיטורין… כל העסק תמוה. תראה, יש לי דעות מקצועיות, אני די בשל. עם הזמן אתה מבשיל מקצועית וזה גיל שבו אתה מגיע לתובנות. יש לי שיחות עם אדריכלים והנאמנות שלי היא קודם כל לעיר ואני לא אתן לפרויקט שפוגע בעיר לדעתי, לא חשוב היכן, לעבור".
תגובות: "ההודעות שהוצגו בכתבה מגמתיות"
תגובת עוה"ד ששי גז והילי גז בשם שמעוני: "עסקינן בתיק שבבסיסו ניסיון לערער את הלגיטימיות של כהונתו של מרשי וניסיון להטיל בו רפש ולהדביק לו תוויות לשווא, על לא עוול בכפו. עם היבחרו לראשות העירייה, מרשי שם לעצמו למטרה לקדם את העיר ולהביאה לצמיחה בכל המדדים. מרשי הנהיג רפורמה כללית של קידום יזמות והסרת חסמים. כל הפרויקטים נבחנו על ידי הגורמים המקצועיים והעירייה נהגה באופן שוויוני כלפי כל היזמים. לדאבונו של מרשי, מהנדס ואדריכל העיר התנהלו בעצלתיים והפיטורין היו על רקע מקצועי בלבד. ההודעות שהוצגו בכתבה מגמתיות ומנסות לכפר על הכשלים האישיים של העובדים. עובדים נקראו לעירייה לעבוד קשה למען העיר ולא לתת העדפות לקבלנים כלשהם. בהקשר זה ייאמר כי חוסר שביעות רצון מתפקוד העובדים הנ"ל עוד ניכר בקדנציות הקודמות ומגובה בדוחות ביקורת וחוות דעת. מרשי טוען כי היה מקום לבחון בכתבה את התנהלות מהנדס העיר בפועל למול קבלנים, במיוחד לאור כך שהוא הלך לאחר פיטוריו לעבוד אצל קבלן מוכר, בניגוד לחוק הגבלות לאחר פרישה, והקפיא את העסקתו רק לאחר שקיבל פניה להפסיק את העבודה שעלולה לגרור סנקציות פליליות. עניינית, בפרויקט סילו הוועדה דחתה את עמדת מינהל ההנדסה לאחר דיון מקיף. שם, מדובר בהתנגדות שאיננה קשורה לבעיה מהותית, מבנית או משפטית. לדברי מהנדס העיר בחקירה מדובר ב'דבר לא אסתטי' וכאשר הוא נשאל אם ידועה לו מעורבות מרשי הוא השיב 'לא. מדובר בנושא קטן'. בפרויקט שוויצריה הקטנה טענות היזם נבדקו, ההתנגדות של מינהל ההנדסה התקבלה, הפרויקט נעצר ולא הובא כלל לדיון בוועדה. הסתכלות על כלל הפרויקטים של דוידי מעידה כי מדיניות העירייה כלפיו היתה דווקא מחמירה ולא מקלה. הערימו על דוידי קשיים רבים והוא ממשיך להתנהל למול העירייה בנוגע לפרויקטים שלו עוד היום. לצערנו, אנו נאלצים להשקיע זמן רב ומשאבים ניכרים בהתמודדות למול הדלפות של חומרי חקירה באמצעי התקשורת השונים והשמצות ברשתות החברתיות. אנו משוכנעים שמדובר בניסיון ציני של יריבים פוליטיים, בעלי אינטרס וגורמים עבריינים לשרת את האינטרסים שלהם בכל מחיר כעת משום שהם יודעים שהתיק ייסגר בהמשך".
תגובתו של סופר: "ברור לחלוטין כי מי שמציג את התמונה המעוותת הזו מנסה לחפות על כישלונו המקצועי המהדהד. הנהלת העירייה החדשה חרטה על דגלה, בהתאם לחזון ראש העיר, קידום פרויקטים של קבלנים ויזמים, תוך הסרת חסמים רבים שאפיינו את עבודת העירייה, כשכל המהלכים הללו נעשים על פי חוק ובהתאם לכל כללי המינהל התקין. עם כניסת הנהלת העירייה החדשה לתפקידה ראינו כי פרויקטים רבים תקועים ומתארכים שנים רבות, וזאת בתוספת עלויות של עשרות מיליונים.
"לאחר פרק זמן של חודשים ספורים, הגעתי למסקנה כי מינהל ההנדסה אינו מתפקד וכי מהנדס העיר לשעבר, דוד ירון, הוא האחראי לכך. יש לי אחריות כלפי התושבים, אחריות המובילה לכך שאנו נדרשים לעתים לקבל החלטות, לפעמים קשות, ולהוציא מהמערכת מי שלא מתפקד, וכך נהגתי".
סופר מוסיף: "כל הניסיונות להציג אווירת פחד בעירייה הינה שקרית ומצוצה מהאצבע. בתקופתי קודמו עשרות עובדים ותיקים ונקלטו מאות עובדים חדשים. כיום, עיריית אשקלון נחשבת למקום העבודה המבוקש ביותר באזור. יעידו על כך מספרם הרב ורמת המועמדים בכל המכרזים האחרונים.
"לצערי, לאור חוסר התפקוד של מינהל ההנדסה ואגף התכנון, נאלצתי לעבוד בעצמי במקומם על מנת לקדם את האינטרס הציבורי מול תושבים ויזמים, והשקעתי בכך עשרות שעות בלילות ובימים. אם לא די בכך, נאלצתי לפתוח משרד מיוחד בקומת מינהל ההנדסה כדי לקדם פרויקטים בצורה מהירה, יעילה ושקופה, ללא כל משוא פנים או העדפה של יזם זה או אחר. כל הטענות ההזויות שמסרו גורמים אינטרסנטים נגדי בחקירה נבדקו ביסודיות על ידי המשטרה והפרקליטות, שהפכו אבן על אבן לאחר שקיבלו ממני את כל התשובות. לשמחתי, נמצאתי דובר אמת, ואין לגורמי אכיפת החוק שום טענה נגדי. בכוונתי להמשיך ולבצע את תפקידי על הצד הטוב ביותר, עוד שנים רבות, במטרה להקל את הביורוקרטיה והחסמים, כדי לקדם את העיר ולמצות את הפוטנציאל שלה. כל מי שחושב שפניות לתקשורת או למשטרה יחפו על כישלונו המקצועי, טועה טעות יסודית. הדבר לא ירתיע אותי להמשיך ולנהל את העירייה ביושרה, מקצועיות וללא משוא פנים".
ואילו עו"ד יאיר רגב, המייצג את סופר, מסר: "האמירות המשמיצות כנגד מנכ"ל העירייה שנעשו מטעמים פוליטיים וזרים, נחקרו על ידי המשטרה ביסודיות במשך מספר חודשים. חיים סופר הפריך את כל הטענות שהועלו נגדו אחת לאחת והראיה שהוא לא זומן לשימוע ולא מואשם בביצוע עבירה כלשהי".
תגובת ב"כ של דוידי, עו"ד עמית חדד: "איננו יודעים מהם מניעיהם של מהנדס העיר או של יתר האנשים המצוטטים בכתבה. מרשנו כופר כפירה מוחלטת בכל המיוחס לו והוא סמוך ובטוח כי פרקליטות מחוז תל אביב תורה על סגירת התיק לאחר השימוע".
ירון וברששת הגיבו ביום רביעי לטענות המקצועיות נגדם מצד ראש העיר ומנכ"ל העירייה. מקורביו של אדריכל העיר, אריק ברששת הגיבו לדברים ואמרו: "למעלה מ־20 שנה שאריק מכהן בשלל תפקידים, כמו מנהל רישוי, פיקוח, תכנון ואדריכל העיר ובשנים האחרונות עמל בפול גז לקידום תוכניות ענקיות בהיקף של 32 אלף יחידות דיור, יחד עם לא אחר מאשר מהנדס העיר לשעבר. הם שעמלו על זה ולא הפוליטיקאים, מאחר ומדובר בעבודה מקצועית הדורשת הכנה ופיקוח על כל שלב, הם יכולים לטעון מה שהם רוצים".
דוד ירון מסר בתגובה: "אני סיימתי את עבודתי בחודש שלישי ואת הפנייה לגבי העבודה באפרידר, קיבלתי רק בחודש תשיעי, חצי שנה לאחר סיום עבודתי ורק אחר שנעשה רה־ארגון בחברה, כך שזה לא היה מתוכנן שאני הולך לעבוד אצלו. אני הגעתי לעבוד כאשר מראש לא התכוונתי לעבוד מול עיריית אשקלון כי רוב הפרויקטים של אפרידר נמצאים בכלל מחוץ לאשקלון. לאחר שבוע נודע לי שיש תקופת צינון ומיד הפסקתי לעבוד ולא לקחתי שכר. כעת אני ממתין להחלטה של הוועדה להקטנת צינון, שתאשר את הבקשה שלי לקיצור התקופה". לעניין הביקורת על מקצועיותו השיב: "הם לא פונקציה בכלל להעביר ביקורת מקצועית".
בימים אלה שוקד עו"ד אשר אוחיון על הררי החומר שקיבל מהפרקליטות לקראת השימוע הצפוי להתקיים בתוך חודש ימים ללקוחו, ראש העיר אשקלון איתמר שמעוני. מדובר באלפי עמודים של חומרי חקירה שגם עבור פרקליט ותיק כמו אוחיון נערמים לעבודה רבה. גם שמעוני בעצמו יושב וקורא בשקיקה את אלפי העמודים, ובהם העדויות הרבות שניתנו במסגרת חקירתו. אלא שבמקביל שמעוני גם פנה לפרקליט הצמרת ששי גז ואף נפגש עמו על מנת לצרף אותו לצוות ההגנה. עו"ד אוחיון דווקא לא מתנגד לכך. "זה מאוד טבעי שיהיה עורך דין אחד שיהיה לצדי ויעזור לי, וזאת תהיה הנוסחה. זה צורך שלי באופן טבעי, זה תיק גדול, הרבה מאוד חומרים, ותמיד טוב שיהיה מישהו לידך ויעזור לך. בכל תיק שאני מטפל בו אני מבקש להעמיד לידי מישהו. ברור שיש אחד שמוביל את התיק ויש אנשים שעוזרים. עורכי דין אולי לא אוהבים את זה, אבל עורכי דין צריכים לאהוב את זה, כי זה יכול להועיל להגנה ולנאשם, וזה העיקר, לא האגו שלהם".
עברת על חלק גדול מהעדויות והראיות, כיצד אתה מתרשם?
"אני מתרשם שציירו פה איזשהו תסריט ועמלו רבות למעלה משנה צוות מיומן של חוקרים מתוגבר על ידי עשרות חוקרים כדי לאשר את התסריט שנבנה מראש. אני לא מאשים את המשטרה, זה תסריט שנבנה על ידי דורשי רעתו של איתמר שיש להם אינטרסים ובחשו ומסרו ידיעות ומידע כזה או אחר למשטרה וציירו ציור שלפיו איתמר יושב ומקבל כסף. אני לא מאשים את המשטרה שנעמדה דום, גם אני הייתי נעמד דום אם הייתי שומע כזה חשד. הם חקרו אותו בצורה מאסיבית, במשך יותר משנה אם אנחנו מוסיפים את החלק הסמוי של החקירה, האזנות ומודיעים שהיו להם ועדיין קיימים בתוך העירייה ועדיין מוסרים להם ידיעות על ימין ועל שמאל כי יש להם אינטרס, ואני חושב שהמשטרה בדקה את הדברים לעומק. אבל יש צד שני למטבע, אם אחרי בדיקה כל כך מעמיקה התברר שבאמת יש מרחק שמים וארץ בין הסחורה שהם ביקשו לספק לבין הסחורה שהם סיפקו אז באמת צריך לשים סימן שאלה על גבי כל פירור של מידע שהגיע למשטרה אם גם הוא מזוהם באותם אינטרסים. כולנו יודעים שלא רק עבירות המין ירדו מהפרק. אתה ראית את רשימת בעלי העניין שנטען שאיתמר העדיף אותם בשל אינטרסים כספיים, נשאר ממנה פחות מחצי. אני לא מזלזל בזה, כי כל אחד זה עבירה חמורה".
אוחיון: "תמיד טוב שיהיה מישהו לידך ויעזור לך". עו"ד ששי גז. צילום: תומר אפלבאום
בפרקליטות תמיד טוענים שהם הולכים רק על מה שבטוח ולכן יש פערים בין התחלה לסוף.
"הם אומרים את זה כשהם מגישים כתבי אישום, וגם אז מתברר שבהרבה כתבי אישום אין בסיס למהלך הזה. אנחנו כעת רק בשלב השימוע שהוא מקדמי לכתב האישום. העובדה שהפרקליטות הגישה כתב חשדות או כתב אישום זה לא אומר שיש ראיות. אוי ואבוי אם נחשוב כך. זה רק אומר שמישהו בפרקליטות החליט משיקולים ענייניים לעשות את המהלך הזה. אנחנו כמובן נעמיד אותו במבחן של השימוע ואם לא ילך, או לא ילך לגמרי אז נעמיד אותו במבחן של בית משפט. אבל זה ממש לא מעיד על כלום אם הפרקליטות עשתה מהלך כזה או אחר".
בפרשיות רבות וגדולות בישראל נסגרו תיקים בהסדרי טיעון. אלה לכאורה מהווים קרקע בטוחה עבור הנאשם שיודע מראש מה מצפה לו ולא משאירים דבר לשיקול דעתו של בית המשפט. אצל חשודים ונאשמים רבים מהדהדת עסקת הטיעון "החלומית" שדחה הנשיא לשעבר משה קצב, ובהמשך התברר מה הוא קיבל תחתיה. למרות זאת, עו"ד אוחיון דוחה מכל וכל אפשרות כזו. "זה לא על הפרק מבחינתנו בשום שלב. על פני הדברים אין לזה הצדקה, אז למה שנלך למהלך שלא מוצדק. נכון שזה מאוד מטריד להתמודד עם המהלך הזה אם הוא לא ייפול בשימוע, אבל למה שנלך למהלך שלא צודק כדי לחסוך טרחה".
למה לא צודק?
"כי איתמר לא לקח מאף אחד כסף כדי לקדם לו את העניינים. כשזה המצב אז למה שנעשה את זה".
לבית משפט אתה יודע איך אתה נכנס, אתה אף פעם לא יודע איך אתה יוצא.
"נכון. זה קורה הרבה פעמים כשנאשמים עושים את השיקול ומודים במשהו שלא עשו, כי התהליך להוצאת החפות לאור הוא ארוך ויקר, הוא מתיש וגם אף אחד לא מבטיח להם, כי בסופו של דבר השופטים הם בני אדם, שלא יטעו ולא ילכו שבי אחרי הראיות של נציגי התביעה. הרי לתביעה יש את האפשרויות להציג את הראיות הכי טובות שיש לה. ויש לה גם את האפשרות לעשות סלקציה בראיות ולהציג ראיות חלקיות. הרי לא תמיד את מה שהם יכלו להציג הם מציגים. יש פה כוח אדיר למשטרה, לא תמיד היא פועלת בצורה שקופה, היא משיגה מכלול של ראיות ולא תמיד היא מציגה את כל מה שהשיגה. גם כשהיא אוספת את הראיות, היא אוספת אותן בצורה מגמתית. אתה לא מתאר לעצמך שחקרו אנשים שיכלו לסייע בגרסה של איתמר באותה המידה שחקרו אנשים שהם חשבו שיכלו להזיק לאיתמר. זה מעורר הרבה שאלות שלא נוגעות רק למקרה של איתמר, אלא בכלל לאופן שבו נחקרות עבירות בארץ ולאופן שבתי המשפט לא מפקחים על מהלך חקירה ועל האופן שבתי המשפט נוטים בצורה די גורפת ללכת עם החוקרים בשלבי החקירה ולעמוד דום לצורכי החקירה, גם על חשבון זכויות של חשודים. זאת רעה חולה בארץ שלנו ולא מהיום ולא רק במקרה של איתמר".
אז הסדר טיעון לא נמצא כעת על הפרק.
"ההמלצה שלי היא חד משמעית לא. וכמו שאני מדבר עם איתמר, גם הוא נחוש שלא להתפשר על המהלך של עשיית צדק איתו, גם אם זה יהיה כרוך בזמן רב, בתלאות שבדרך ובכספים, כי הליך משפטי הוא הליך יקר, כמו שכולם יודעים. אנחנו לא נוציא להם את הערמונים מהאש".
איתמר שמעוני בהארכת מעצרו
גם אם יהיה מדובר רק בעבירות פעוטות, כמו מרמה והפרת אמונים?
"כן. כי גם לא היתה מרמה והפרת אמונים. אני לא יכול לומר שהצעות כאלו, לא פעם ולא פעמיים, גורמות לפיתויים שקשה לעמוד בהם מצד נאשמים, אבל העמדה של איתמר היא ברורה: 'אני עברתי את מה שעברתי עד הנה למעלה משנה ואני רוצה סיום כמו שאמור להיות לזה', ולפחות ממה שאני רואה בתיק בעיניים משפטיות, אני חושב שהוא צודק בגרסה הזאת. יש פה תיק שבנוי על ספקולציות גמורות. יש טענה שהוא קיבל כספים מאנשים ובתמורה קידם את עניינם. קודם כל, אין שום הוכחה שהוא ידע ממי הוא קיבל כספים ואם בכלל הוא קיבל כספים מאותם אנשים כפי שנטען. כתב החשדות מכיל את הסכום המרכזי של 500 ומשהו אלף שקל שלא יודעים מאיפה הוא בא. זה רציני להאשים בן אדם כשאתה לא יודע אפילו ממי הוא קיבל, שזה לא חשוב כעת שהוא לא קיבל. זה נשמע רציני להכניס לכתב החשדות את הסכום הזה של חצי מיליון? זה שהמדינה הכניסה את הסכום הארי הזה מעיד משהו על חוזק יתר הטענות שלהם. לא נזקקים למהלך כל כך ספקולטיבי אם הם מרגישים שהם יושבים על קרקע כל כך בטוחה. אתה בעצמך אמרת שהמאשימה אומרת 'אנחנו הולכים רק על בטוח', אז כשאתה רואה שזה לא כך, מה זה אומר על יתר הטענות?".
לפני כחודשיים פורסם ב"כאן דרום" על הכוונה של העירייה להקצות את השטח המדובר. העניין עורר סערה בקרב פעילי ציבור מקומיים, שטענו כי זהו עוד סימפטום של השתלטות החרדים על העיר בחסות ראש העיר איתמר שמעוני. הבקשה להקצאת השטח הוגשה על ידי עמותת "בנין התמיד", המזוהה עם הרב יאשיהו פינטו. הבקשה דיברה על הקצאת שטח עבור מרכז רוחני שישמש להפעלת מרכז להפצת תודה ויהדות וכולל אברכים בשכונות הצפוניות של העיר, ובעדיפות למתחם רפאלי. במקום נמצא שטח של 5,000 מ"ר עבור מתנ"ס ולכן ועדת ההקצאות החליטה כי למתנ"ס יספיקו רק 3,000 והקצתה את 2,000 המ"ר הנותרים למרכז הרוחני של הרב פינטו.
ההחלטה התבססה על כך שבבדיקה שנערכה התברר כי בשכונת ברנע כולה קיבולת האוכלוסייה הנה כ־45 אלף תושבים, ועל פי התוכנית של מבני הציבור באשקלון, ישנו צורך במתנ"ס בגודל של שלושה דונמים על כל 10,000 תושבים. "בהתחשב בהיקף המתנ"סים הקיימים והמתוכננים בשכונה, ניתן להקצות שני דונמים במגרש 814 למרכז רוחני", נכתב בהחלטה.
סופה ביילין. צילום: דוד לוי
השבוע הגיעה ההחלטה לאישור מועצת העיר. מההצבעה עצמה נעדרו ראש העירייה איתמר שמעוני וממלא מקומו אפי מור, מאחר והם בניגוד עניינים. זאת בשל תמיכתו של הרב פינטו ושל חסידיו בשמעוני בזמן הבחירות. אבל ההפתעה היתה דווקא מצד חברי המועצה מסיעת העולים ישראל ביתנו: סגנית ראש העירייה סופה ביילין, המשנה לראש העירייה בוריס מנור וחבר המועצה יורי ברנט, שדי התנגדו למהלך הזה עוד בתחילתו, השבוע דווקא תמכו בו. "כשאנחנו התנגדנו עדיין לא דיברו איתנו ולא דיברו איתי", מסבירה ביילין את תמיכה המפתיעה, "אחרי כל הבלגן ישבנו, היה דיאלוג והשגנו כמה הישגים למען המגזר החילוני. ככה זה בפוליטיקה, יש הישג לדתיים ויש הישג טוב וחשוב בספורט ותרבות לציבור החילוני. בהמשך אני רוצה להראות את כל ההישגים שלנו לציבור".
על אילו הישגים מדובר?
"יש כמה הישגים. אתם תיראו אותם בהמשך, במועצה הבאה. אנחנו מגישים את זה כהצעה לסדר היום. אני שלמה עם עצמי. לא תהיה סגירת כבישים כמו בערים אחרות, יהיה מקום מסוים בשבילם, כי אין להם עדיין שום מתנ"ס. זה לא היה כל כך קל. ישבנו והיו לנו דיונים והיו ויכוחים וזה חלק מהעבודה שלנו, לשמוע את העניינים של כל הציבור, אבל בגלל שאנחנו נציגים של החילונים אז פעלנו למען הישגים עבורם".
שוב עולה וצפה הרגישות הנפיצה בין חילונים לחרדים בעיר, כאשר הפעם מונחת על השולחן תוכנית של העירייה להעביר חלק משטח המיועד למתנ"ס עבור הקמת מרכז רוחני ובית מדרש לעמותה המזוהה עם הרב יאשיהו פינטו.
עמותה בשם "בנין התמיד", שמענה הרשום נמצא במוסדות שובה ישראל של הרב פינטו באשקלון, הגישה בקשה להקצאת קרקע בשכונות הצפוניות של העיר בדגש על מתחם רפאלי בשכונת ברנע, שבו קיים מגרש של שישה דונמים וחצי המיועד עבור מתנ"ס שכונתי. על פי הבקשה, העמותה מתכוונת להקים במקום מבנה שישמש להפעלת מרכז להפצת תורה ויהדות, מתן שיעורים, עזרה לנוער ותפילות. מאחר ועל פי התוכניות העירוניות המגרש מיועד למתנ"ס, ועדת ההקצאות, או ליתר דיוק ישיבת היגוי נכסים יכולה לבטל חלק מהמגרש ולייעד אותו עבור העמותה.
בישיבה השתתפו מנכ"ל העירייה חיים סופר, מ"מ מהנדס העיר פרדי אברג'ל, מזכיר הוועדה המקומית משה פוקס ומתמחה מהלשכה המשפטית בשם חגית סעדון. ואכן כך החליטה הוועדה, ובנימוקיה נכתב: "בבדיקה שנערכה התברר כי בשכונת ברנע כולה קיבולת של 45 אלף תושבים. על פי הפרוגרמה לצורכי ציבור, ישנו צורך במתנ"ס בגודל שלושה דונמים לכל 10,000 תושבים. בהתחשב בהיקף המתנ"סים הקיימים והמתוכננים בשכונה, ניתן להקצות שני דונמים במגרש 814 למרכז רוחני".
ויקטור בן עמי
מחאה מהציבור ומהמועצה
ההחלטה עוררה מיד קולות מחאה בקרב תושבים בעיר אשקלון. "החרדים בעיר נמצאים בשלב ארוחת הצהריים, של ליטרת הבשר, הם נוגסים בכל מה שזז", אומר פעיל הציבור, ויקטור בן עמי, "שמעוני די סיים פה את מה שהולך לקרות, אבל חלק מהדברים שהם חושבים שהם יקבלו, אני מאמין ומקווה, שמי שייבחר יחשוב שוב על ההחלטות השגויות ששמעוני קיבל. שמעוני מוכר כל דבר שזז כרגע תמורת נס שיקרה, או לא, בבית המשפט, לכן הוא מבסס את מעמדו. יש אצבע מאשימה כלפי הקואליציה ואם מישהו מהקואליציה חושב ויש לו יומרות פוליטיות זו ההזדמנות שלו להראות מנהיגות בעניין הסוגיה הזאת. כולם מנסים לתפור תיקים וחליפות, אבל אף אחד לא קם במועצה לומר זה לא יקרה ולהתנגד להקצאה הזאת שאתה מדבר עליה".
אתה מתכוון לפעול כנגד ההחלטה הזאת?
"פעילות מחאה היא לגיטימית ואני אשקול ליזום מחאה בעניין הזה. אני בטוח שמשהו כזה יתחיל להתגלגל, יצטרכו לדפוק חשבון למחאה הזו. בהחלט יכול להיות שהסוגיה הזאת, מבחינת קבלת החלטות, צריך לבדוק את החוקיות שלה. אני מתחייב לבדוק אותה ואם יש בסוגיה הזו בעייתיות אני מתכוון לפנות למבקר, כמו שעשיתי בעניינים אחרים בעבר".
יחד עם זאת, בן עמי מדגיש כי אין לו דבר נגד היהדות והמסורת. "אני מכבד את הדת, אני גדלתי בבית מסורתי, כל חיי גדלתי על בית כנסת, נרות שבת, חגים, יש לי כבוד והערכה לדת, אבל לא לדתיים האלה שמזנבים בחילונים, ושוברים ומנפצים כל מחסום שהיה להם בעבר כדי להרחיב את העושר שלהם. יש כאן גועל שבא להקיא ממנו".
סופה ביילין. צילום: דוד לוי
בסיעת העולים ישראל ביתנו לא ממש אהבו את ההחלטה הזאת של העירייה וביום רביעי שלחה העירייה מכתב לראש העירייה ודרשה ממנו לקיים פגישה בנושא. "אנחנו מייצגים את הציבור ואנחנו רוצים לקבל הבהרות", אומרת סגנית ראש העירייה, סופה ביילין, "אנחנו לא צריכים לקבל את המידע הזה מהתקשורת. אנחנו פרטנרים וצריכים להיות חלק מקבלת ההחלטות. אנחנו רוצים גם הסברים בעניין הבריכה העירונית, היא לא במקום מגורים אבל סוגרים אותה בשבת. אנחנו צריכים לדבר על הסטטוס קוו בעיר, שכולם יהיו מרוצים, גם חילונים וגם דתיים, אי אפשר שמגזר אחד יקבל הכל".
גם המשנה לראש העירייה בוריס מנור אמר: "אנחנו רוצים להשמיע את עמדתנו שאנחנו לא מקבלים את זה, ושהוא יחליט. כי ההחלטה הזו עוברת לוועדת הקצאות ואז למועצה ואנחנו צריכים להחליט איך נצביע על זה במועצה, לכן חשוב לנו לשמוע את ראש העיר", אמר מנור.
בוריס מנור. צילום: דוד לוי
רן לוי, פעיל ציבור אחר מאשקלון, סבור כי אולי ראוי לתת לציבור החרדי מקום, אבל לא בשכונת ברנע. "אין לי בעיה לתת להם, אבל לא שם. זה לא חייב להיות בשכונה כזו, זה לא מתאים לאזור ולאוכלוסייה. בשכונה הזו אנשים נוסעים בשבתות וזה לא מתאים לכולל ולרבנים. משני הצדדים זה לא מתאים. רוצים לבנות עכשיו עם הסכם הגג מכפילים את העיר, אז למה דווקא בברנע? אנשים מסתובבים שם בקיץ ויש שם חילונים והם יראו מה שאסור להם לראות. איזה רב מכניס אותם לאזור כזה? במתנ"ס יש חוגי ריקוד וספורט, בנות ובנים יחד. איך תביא מרכז תורני רבני למקום שנחשב בעיניהם לפריצות? איך הרבנים מסכימים להביא את התלמידים והאברכים ולחשוף אותם בפני דברים כאלה?".
עוד מוסיף לוי ותוהה: "פתאום להוריד ממתנ"ס שאושר לפי התב"ע, אישרו משהו ועכשיו זה לא תקין? הרי הציעו להם עוד מקומות, והם התעקשו. מתנ"ס זה מרכז תרבות, נוער וספורט, זה אמור לשרת את הקהילה ואת התושבים והתמהיל של האזור זה חילונים. אתה פוגע מראש בזכויות של אנשים שקנו שם בתים והשקיעו ממיטב כספם כדי שיהיה להם בית עם מתנ"ס לידו ועכשיו אין להם מה לעשות, הם צריכים לנדוד כדי שיהיו להם פעילויות".
מבנה לישיבה
הסאגה של מציאת מבנה עבור המוסדות של הרב פינטו נמשכת כבר זמן רב. הישיבה, נכון להיום, פועלת מתוך מרכז מסחרי בשכונת ברנע, ובעבר הגישה בקשות להקצאת שטח עבורה. במאי 2013 הובאה לאישור ועדת ההקצאות בקשתה של עמותת שובה ישראל להקמת מרכז תרבות דתי באזור ברנע ב' וג'. על פי החלטתה, אושרה הבקשה לפרסום ראשון לפי נוהל הקצאות של משרד הפנים. עוד בטרם פורסמה הבקשה, התקבלו התנגדויות מצד תושבים רבים, ואף נתקבלה פנייה מצד נציג העמותה, כדי לבחון אפשרות לאיתור שטח חלופי.
רן לוי
באפריל 2014, ראש העיר איתמר שמעוני החליט לבטל את החלטת ועדת ההקצאות ולהקים במקום הישיבה גני ילדים. "לאחר שבחנתי את הנושא לעומק, הגעתי למסקנה שהמקום שהוקצה לעמותה בקדנציה הקודמת אינו מתאים להקמת ישיבה, ועל כן הוריתי להקצות את השטח האמור להקמת עוד גני ילדים בשכונת ברנע. גני הילדים הנוספים יקלו על המצוקה האמיתית שחווים תושבי השכונה עקב מחסור חמור במוסדות חינוך", אמר אז שמעוני.
מאז, הספיקו גם אנשי הרב פינטו להביע מורת רוח מההחלטה ומכך שלא נמצא עבורם מגרש אחר. העירייה ניסתה למצוא עבורם מגרשים באזורים שונים בעיר, בדרך כלל נציגי העמותה סירבו והעדיפו מגרש דווקא בשכונת ברנע. הפעם העירייה הצליחה, כאמור, לאתר מגרש, אך כמו בפעם הקודמת המחאה מתעוררת שוב ואף ישנה ביקורת על כך שראש העירייה והמנכ"ל שלו מקבלים החלטות כאלה בתקופה כל כך רגישה עבורם. "לדעתי", אומר לוי, "בזמן שעדיין אין הכרעה בעניין החשדות החמורים לכאורה נגד ראש העיר והמנכ"ל, אני לא חושב שראוי שהם יחליטו משהו, בעיקר בעניינים שקובעים עובדות בשטח כאשר צריך להיות ראש עיר אחר בקרוב. איך הוא מחליט על דבר כזה?".
"צריך לכבד את כל האנשים"
קולות המחאה כנגד המהלך הזה מתגברים בעיקר על רקע ריבוי התופעות החרדיות בעיר, כדוגמת המחאה כנגד הספרייה העירונית, מחאה כנגד משחק טניס בשבת וסגירת הבריכה העירונית בשבת.
"אני מתחייב על זה שאם תהיה מערכת בחירות, אני מתכוון לפעול מבלי לחשוש", אומר בן עמי, "אותם חרדים לא מיישמים את הכלל של 'ואהבת לרעך כמוך', אותם חרדים לא מסתכלים עלינו בגובה עיניים אלא מסתכלים עלינו מלמעלה כערב רב ואני מקווה שאותו 'ערב רב' יזכור את מה שהם עשו עכשיו. הם שברו את הסטטוס קוו, הם הולכים וסוגרים לנו דברים בשבתות, אנחנו לא נשתוק להם על זה. אני מאוד מקווה שבמערכת הבחירות הבאה, ואני מתכוון לפעול בעניין, אותם גורמים חרדים ואותן מפלגות חרדיות לא יישבו בקואליציה. אנחנו הרוב, צריכים להצביע ברגליים, ללכת עם קואליציה חילונית שלא תסכים שהחרדים ייכנסו פנימה. שיישארו בחוץ סבב אחד ושיחזרו בחזרה לקואליציה העתידית כשהם מבינים שצריך לכבד את כל האנשים. כמו שאני מכבד את השכנים הדתיים שלי והם מכבדים אותי, זו מערכת היחסים שצריכה להיות בין חרדים לחילונים".
ישיבת 'שובה ישראל' באשקלון
מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: "למוסדות החסד בעיר הוקצו בעבר שטחים נרחבים על ידי השלטון הקודם בלב שכונת ברנע ועל ציר מרכזי. הנהלת העירייה הנוכחית ביטלה את ההקצאה הזו והקימה במקומה עשרה גני ילדים על מנת לצמצם את הפערים במוסדות חינוך בשכונה שהשאירה אחריה הנהלת העירייה הקודמת. גם לציבור הדתי יש מקום בעיר בזכות ולא בחסד. ההקצאה המיועדת הינה קטנה בהרבה ביחס למה שקיבלו בעבר ומיקומה נוח לכל הסביבה. עיריית אשקלון והעומד בראשה עושים הכל על מנת לשמר את הסטטוס קוו הקיים בעיר בין דתיים לחילונים, ותמשיך לתת מענה איכותי וראוי לכלל התושבים".
"ניסיון לזרוע שנאת חינם"
גורם בישיבה אמר השבוע כי הוא מתקשה להבין מדוע ישנה התנגדות להקמת הישיבה. "אנחנו פועלים כבר שש שנים במרכז של בכור מכלוף בברנע, מעולם לא היו בעיות כלשהן. אלא להפך, תושבי השכונה ותלמידי הישיבה משתפים פעולה, מתפללים פה בישיבה. הישבה משרתת אותם. אני אתן לך דוגמה: יש פה שכן שאשתו חולה, במצב לא טוב, ואין להם ילדים וכל שבת הוא מגיע לישיבה לאכול פה ארוחת ערבת שבת, יום שבת וסעודה שלישית וזה כבר כמה שבועות ככה. התלמידים מעודדים אותו ומשמחים אותו. די לנו בזכות הזו שהישיבה קמה פה ומשמחת אדם אחד".
ואילו בשם עמותת "בנין התמיד" אשקלון נמסר בתגובה: "בראש דברנו ברצוננו לברך את הוועדה על החלטתה להקים מרכז רוחני בשכונת ברנע וזאת לאחר זמן ארוך מדי של המתנה. לעומת זאת, צר לנו לשמוע כי ישנם גורמים בעלי דעות קדומות המעוררים מחלוקת בלי שום סיבה בהעלאת שאילתות כה מיותרות וזאת מן הטעמים שלהלן: לעניין הטענה באשר למיקום השטח המוקצה, כאמור, הוועדה, שלה כל הנתונים, החליטה על ההקצאה באופן עצמאי בלי שלעמותה ו/או למי מטעמה היתה כל השפעה. באשר לטענה ועל פיה מתנ"ס ומרכז רוחני אינם יכולים לדור בכפיפה אחת ובשכנות טובה, לגישתנו, זוהי טענה מגוחכת המוכיחה כי אלה הטוענים כך אוחזים בדעות קדומות, שלא לומר דעות גזעניות של ממש היות וכבר כיום פועלת ישיבתנו בסמוך לסטודיו לריקוד וזאת ללא כל הפרעה ובשכנות טובה תוך שמירה על השלום ואהבת חינם. מגוחכת יותר מכל הטענה כי ברנע הינה שכונה חילונית ולא מסורתית. איננו יודעים מהיכן נלקחו הנתונים הללו, אבל ברור לכל בר בי רב כי מדובר בטענה גרוטסקית, שכן בברנע פסיפס במגוון רחב והטרוגני של אנשים, מדתיים ועד לחילוניים, ואדרבא, היות ובשכונה זו חסרים שירותי דת לציבור יש לתקן עיוות זה ואכן כך עשתה הוועדה ואנו מברכים על כך!
"באשר לשתי הטענות אשר קבעו כי מדובר בסממן על השתלטות חרדית או על ניצול מצבו של ראש העיר, אין לנו אלא להביע את שאט נפש על הניסיון לזרוע שנאת חינם בין ציבורים שונים ולהטיל רפש על כוונותיה של הוועדה הסוברנית להקצאות. כפי שציינו לעיל, אנו כבר כיום ומאז הקמתה של ברנע נמצאים בשכונה והמעבר לשטח החדש לא ישנה את יחסי השכנות הטובים עם כל תושבי השכונה! ידועה התועלת הגדולה של הישיבה בתחומים רבים, בהם קיום תפילות שבהן משתתפים ציבור רב מכל סוגי האנשים במגזר היהודי, השכנת שלום בין זוגות, שיעורי תורה נפלאים על שלום בית ועוד פעילויות שונות ורבות, והכל מתוך סבלנות וסובלנות! כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום!".
פרק נוסף נחתם בפרשת תביעת לשון הרע שהגיש חבר המועצה מהאופוזיציה שלמה כהן כנגד ממלא מקום ראש העיר אשקלון אפי מור, לאחר שמור טען כי כהן “חבר בארגון פשיעה”. הפעם מדובר בדחיית בקשתו של מור לחסינות מפני התביעה והכנסת העירייה במקומו.
כזכור, לפני כחודשיים, ביקש מור מבית המשפט חסינות מפני תביעת הדיבה שהגיש נגדו כהן. הוא טען כי הטיח בכהן את הדברים הקשים במסגרת תפקידו ולכן העירייה אמורה להיתבע במקומו ולפצות את כהן במידה וכך ייקבע. היועצת המשפטית של עיריית אשקלון, עו"ד הילה רווח, אף יצאה להגנתו של מור וטענה כי דבריו של מור, שלפיהם כהן "חבר בארגון פשיעה" הם דברים שנאמרו "תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני" ולכן העירייה היא שאמורה להיתבע ולשלם את הפיצויים לכהן, אם יוחלט כך.
עו"ד הילה רווח, היועצת המשפטית של עיריית אשקלון. צילום: דוד לוי
השופט יהודה ליבליין דחה מכל וכל את הבקשה וכתב כי דבריו הקשים של מור, שאף אמר לכהן: “תתבע אותי”, “הם למצער שוויון נפש לאפשרות הפגיעה במשיב (שלמה כהן). לא ניתן לפרש אחרת את המילים ‘תתבע אותי’, אלא כמודעות לאפשרות גרימת הנזק, ולנכונות לשאת בתוצאות ככל שתוגש תביעה. על כן, המבקש (מור) איננו זכאי לחסינות אפריורית מפני הדברים שהטיח במשיב, וככל שיתברר כי הם אינם נכונים, ואף אין זה ראוי כי יסתתר מאחורי גבה של העירייה. מנגד, ככל שהמבקש מאמין באמת ובתמים, כי דבריו מבוססים, אזי יתכבד ויוכיחם. כך גם באשר לטענתו, כי פעל בתום לב כשטובת העירייה לנגד עיניו”.
עידוד השיח הפוגעני והמתלהם
בתגובת העירייה לבקשה, טענה עו"ד רווח להגנתו של מור כי “תרבות הדיון הנהוגה בישיבות מועצה ברשויות מקומיות איננה תמיד ראויה. ייתכנו מקרים שבהם יחליפו חברי מועצה, במהלך ישיבות מועצה, ‘מהלומות’ מילוליות שהאוזן אינה חפצה לשמוע”. השופט ליבליין מתח ביקורת אף על אמירה זו וכתב: “יש להצטער על עמדה זו של העירייה, באשר היא משקפת עמדה ציבורית לא ראויה המעודדת ‘תת תרבות’ דיון. אם ידעו נבחרי העיר, כי לא בכל מקרה תעמוד העירייה ותתייצב בהליכים מסוג זה בבקשה להכיר בחסינותם יהא בכך כדי לתרום להעברת הדיונים לפסים ענייניים ולא אישיים. מנגד, עמדת העירייה מעודדת את השיח הפוגעני והמתלהם, שכן נשלח מסר לנבחרי הציבור לפיו הם אינם נושאים באופן אישי בדברים הפוגעניים שאמרו. עוד אוסיף, כי טענת המבקש (מור), שלפיה משיקולי ‘תועלת’ עדיף למשיב להסכים לבקשה, באשר העירייה היא ‘כיס עמוק’, מוטב היה לה אלמלא נטענה, בפרט כך כאשר היא באה מפיו של נבחר ציבור. תושבי העיר אשקלון אינם ‘הכיס העמוק’ של המבקש, ואינם צריכים לשאת כלכלית במעשיו של המבקש, ככל שאין מקום ליתן חסינות בגינם. בהתאם, מוטב היה אילו נמנע המבקש, ולו ברמז, מלהפנות את המשיב אל תושבי העיר על מנת שיפרע מהם, ככל שיוכיח את תביעתו”, כתב השופט ליבליין ודחה את הבקשה, ואף קבע כי מור ישלם לכהן 5,000 שקל הוצאות משפט וכי העירייה תשלם לכהן 2,500 שקל הוצאות משפט.
"בית המשפט אמר את דברו"
חבר המועצה כהן כבר הודיע כי הוא מוותר על ההוצאות שהוטלו על העירייה. "בית המשפט אמר את דברו והם בגדר תעודת עניות וקריאת כיוון להנהלת עיריית אשקלון ביחסה לכספי ציבור כאילו היו כסף פרטי. הם מופנים גם ובעיקר למערכת המשפטית בעיריית אשקלון שנותנת יד לכך, במקום למלא את תפקידה כאחראית על ההתנהלות החוקית של עיריית אשקלון. אבקש להוסיף שאני מוותר על ההוצאות שהשופט הטיל על עיריית אשקלון לשלם לי כהוצאות משפט. אין לי עניין לקבל אפילו אגורה שחוקה אחת מכספי ציבור שהושתו על העירייה עקב רשלנות משפטית", מסר כהן.
מוותר על ההוצאות. שלמה כהן. צילום דוד לוי
כפי שפורסם לראשונה ב”כאן דרום”, בדצמבר 2015 הגיש כהן תביעת דיבה כנגד מור ודרש ממנו פיצויים בגובה של 200 אלף שקל. המקרה המדובר אירע בישיבת מועצה שהתקיימה בתאריך 12 באוקטובר 2015, כאשר כהן הגיש הצעה לסדר בישיבת המועצה בעניין של תחקיר טלוויזיוני. לאחר תגובה קצרה של היועצת המשפטית של העירייה, היה זה מור שקיבל את זכות התגובה והוא הגיב בצורה קשה מאוד, חלקה בצרחות: "על מה אתה מדבר, מר שלמה כהן? זה מה שמעניין אותך? המוטו של התשדיר היה מאוד ברור: ניסיון של כמה מחברי המועצה שאתה נמנה עליהם להחדיר לתוכנו גורם עברייני… מעניין מה הקשר שלך לעולם הזה? (של ארגוני הפשיעה; ד"ל), אל תשחק לנו אותה, אתה יכול לשחק אותה לאנשים, לי אתה לא יכול לשחק אותה… אתה שייך לארגון פשע, אתה מגן עליהם, אתה מממן אותם! מעניין מה האינטרס שלך? תגיד לי מה האינטרס שלך? אתה מגיש שאילתות והצעות לסדר היום, אתה שייך לארגוני פשיעה! אתה! תתבע אותי!". כהן הגיב לדברים בכעס ובעיקר אמר למור כי הוא "שקרן עלוב".
תגובת העירייה: "טרם קיבלנו את ההחלטה. לכשתתקבל, נלמד אותה ונחליט כיצד לפעול".
היועצת המשפטית של עיריית אשקלון עו"ד הילה רווח מסרה באחרונה תגובה מטעם העירייה התומכת בבקשתו של מ"מ ראש העיר אפי מור לחסינות במשפט הדיבה שמנהל נגדו חבר המועצה שלמה כהן. עו"ד רווח טענה בתגובתה לבית המשפט כי דבריו של מור, שלפיהם שלמה כהן "חבר בארגון פשיעה", הם דברים שנאמרו "תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני", ולכן העירייה היא שאמורה להיתבע ולשלם את הפיצויים לכהן, במידה ויוחלט כך. עו"ד רון לוינטל, המייצג את כהן דחה את הדברים ותהה: "על מה ולמה בעצם צריכים תושבי העיר לממן מתוך תשלומי הארנונה שלהם את המבקש (מור) בגין דבריו המבישים בישיבה?".
"בלהט הרגע". עו"ד הילה רווח, היועצת המשפטית של עיריית אשקלון. צילום: דוד לוי
כזכור, לפני כחודש ביקש מור חסינות מפני תביעת הדיבה שהגיש נגדו כהן. הוא טען כי הטיח בכהן את הדברים הקשים במסגרת תפקידו ולכן העירייה אמורה להיתבע במקומו ולפצות את כהן. עו"ד לוינטל התנגד לבקשה וטען בפני בית המשפט כי מור "פעל בניגוד לתפקידו השלטוני ובחר להטיח האשמות חמורות ומשפילות כנגד המשיב (כהן), באופן שאינו מקנה למבקש (מור) את האפשרות להסתתר מאחורי עיריית אשקלון. המבקש מאשים את המשיב בתור מי שמזוהה ומשויך עם גורמים עבריינים וכינה אותו פושע וגנב, ודומה כי אמירות אילו חוסות במסגרת תפקידו הציבורי", כתב עו"ד לוינטל ואף ציין כי מור הפציר בכהן ואמר לו: "תתבע אותי!" שוב ושוב באותה ישיבת מועצה ונהג כ"גיבור" העומד מאחורי דבריו ומבקש מהמשיב לתבוע אותו אישית. באותו מועד לא ציין מור באוזני הנוכחים כי ברצונו שתושבי העיר יממנו את הגנתו, וכי אם אכן "תובעים אותו" – כבקשתו/הפצרתו/הקנטתו – הוא רץ לבקש חסינות מהעירייה. כך לטענת עו"ד לוינטל.
כהן הוסיף בתצהיר שהוגש לבית המשפט כי דבריו של מור "לא היו רלוונטיים להצעתו לסדר שהיתה הצעה לגיטימית ומוצדקת. דבריו היו גם מיותרים משום שניתן היה להסתפק בתשובתה של היועצת המשפטית ולהוריד את ההצעה מסדר היום, כפי שאכן נעשה. אלא שהמבקש (מור) לקח את רשות הדיבור שלא בהכרח ובחר להשתלח בי ולהתנפל עלי בעלילות דברים כלל וכלל שלא לצורך מילוי תפקידו".
שלמה כהן. צילום דוד לוי
היועצת המשפטית של העירייה, עו"ד רווח, מסרה בעקבות כך את תגובת העירייה לבית המשפט וטענה כי מור זכאי לחסינות בהתאם לתנאים למתן חסינות לעובד ציבור. "אין בכתב התביעה טענות המקימות תשתית לכך שהמבקש (מור) פעל כנגד המשיב (כהן) ממניעים זרים; אין טענות המבססות תשתית לכך שלמבקש היה אינטרס כלשהו לפגוע במשיב וכי 'הפרסום' נשוא התביעה נעשה מתוך מטרה זדונית. למרבה הצער, תרבות הדיון הנהוגה בישיבות מועצה ברשויות מקומיות איננה תמיד ראויה. ייתכנו מקרים שבהם יחליפו חברי מועצה, במהלך ישיבות מועצה, 'מהלומות' מילוליות שהאוזן אינה חפצה לשמוע. ייתכנו אף מקרים שבהם אמירה כזו או אחרת מצד חבר מועצה תוגדר כ'פרסום לשון הרע'. ואולם, עמדת העירייה בנסיבות דנן היא שאמירות, אפילו אם הן קשות ולא נעימות לאוזן, הנאמרות בלהט הרגע תוך ויכוח בין שני חברי מועצה, בישיבת מועצה, אינן נכנסות לגדרי החריג המונע חסינות מעובד ציבור".
כפי שפורסם לראשונה ב"כאן דרום" בדצמבר 2015, כהן הגיש תביעת דיבה כנגד מור ודרש ממנו פיצויים בגובה של 200 אלף שקל בשל אמירתו של מור בישיבת מועצה (שהתקיימה באוקטובר 2015), ובה הטיח בכהן: "אתה שייך לארגון פשע, אתה מגן עליהם, אתה מממן אותם! מעניין מה האינטרס שלך?… אתה שייך לארגוני פשיעה! אתה! תתבע אותי".
איש העסקים האשקלוני אלי אלעזרא טוען כי מסעדת זיארה הפופולרית, שבבעלותו של איש העסקים האשקלוני צביקה בן שבת, נבנתה על קרקע שהופקעה ממנו שלא כחוק. תביעה בעניין הוגשה על ידי חברת אפרידר, שבבעלות אלעזרא, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע וזו תעורר עניין רב, מאחר והדרישה היא לפיצויים בגובה מיליוני שקלים או לחילופין פינוי הקרקע.
לפני כשלוש שנים הוקמה בטיילת באשקלון מסעדה תחת השם שמשון. המסעדה נבנתה בידי החברה הכלכלית של אשקלון, ובשנת 2014 זו העמידה את המבנה למכרז, שבו זכה בן שבת. בן שבת הקים במקום את המסעדה כפי שהיא ידועה היום בשם זיארה. המסעדה זכתה לפופולריות רבה, הן בשל מיקומה על קצה הצוק, הן בשל הנוף המרהיב הנשקף ממנה והן בשל העיצוב הייחודי שלה הזהה לקבר השייח'. בסמוך למסעדה התקיימו מדי שנה פסטיבלים ואטרקציות שמשכו קהל אשקלוני רב שנחשף שוב ושוב למסעדה המפוארת. גם כתבות טלוויזיה על אשקלון חשפו את המסעדה היוקרתית ברמה הארצית. בשנתיים האחרונות אף התקיימו בזיארה לא מעט מסיבות עיתונאים והשקות של אירועים כאלה ואחרים. למשל, אירוע הפתיחה של המסעדה היה גרנדיוזי במיוחד, כאשר בן שבת השיק אותה עם הופעה של הזמרת היוונית גליקריה, וכך אט אט הפכה המסעדה למותג מקומי מצליח.
הפקעת קרקע לא חוקית?
אלא שכעת טוען איש העסקים אלי אלעזרא כי הקרקע שעליה נבנתה המסעדה היתה שייכת לחברת אפרידר שבבעלותו וכי הקרקע הופקעה מהחברה שלו באופן בלתי חוקי. בתביעה שהגישה החברה כנגד עיריית אשקלון וכנגד החברה הכלכלית של אשקלון נכתב כי עניינה של התביעה הוא בהפקעה שביצעה העירייה "בניגוד לדין, של מקרקעין בשטח של כ־500 מ"ר, הממוקמים בשטח הטיילת ברצועת החוף הצפוני בעיר אשקלון… ובהתנהלות הפסולה והבלתי חוקית של הנתבעות (העירייה והחכ"ל; ד"ל) בקשר עם המגרש לאחר מכן, אשר יזמו והקימו פרויקט מסחרי במגרש לצורך רווח כספי אסור…".
אלי אלעזרא
בתביעה מדובר בתוכנית שיזמה העירייה לפני עשרות שנים, תוכנית שבמסגרתה תוכננה הטיילת מצפון העיר ועד דרומה. חלק משטחה של הטיילת כלל אז מגרשים השייכים לחברת אפרידר והעירייה הודיעה כי היא מפקיעה את השטחים הללו לצורכי ציבור, כגון טיילת, קיוסקים ומסעדות. ב־1993 בוצעה הפקעה על ידי העירייה. לדברי חברת אפרידר הם לא קיבלו כל פיצוי עבור ההפקעה וכי עד היום הקרקע רשומה על שם חברת אפרידר. ב־2011 החלה העירייה בתוכנית להקמת מסעדה בטיילת על המגרש שהופקע מידי אפרידר. חברת אפרידר מיהרה להוציא מכתב לעירייה ובו דרשה שלא לקיים דיון בנושא, אלא רק לאחר דיון מסודר בין הצדדים. העירייה אכן הסירה את הנושא מסדר היום, אך בהמשך, בשנת 2012, התייחסה לכך במכתב וכתבה לחברה כי המגרש שהופקע ממנה נמצא בשטח להקמת קיוסק או מסעדה. מכאן ואילך החלה העירייה בהליכים לבניית מסעדה במקום.
מסעדת זיארה. צילום: אילן אסייג
"ביוני 2014 הסתיימה הקמת מסעדה מפוארת במגרש בשם מסעדת Ziara", נכתב בכתב התביעה, "אשר על פי הפרסומים הקיימים הינה מסעדת שף המציעה אוכל גורמה ונחשבת לאחת המסעדות הגדולות והיוקרתיות בעיר. המסעדה, הממוקמת במיקום אטרקטיבי, משתרעת על פני שטח בנוי של 300 מ"ר וכוללת מאות מקומות ישיבה. המסעדה פועלת באופן רציף 24 שעות ביממה, למעט בשבתות ובחגים, ומתוכננים להתקיים בה הופעות ואירועים שונים. סמוך למסעדה ישנו שטח חניה נרחב המשרת אותה. על פי אותם פרסומים, המסעדה הוקמה מטעמה וביוזמתה של החכ"ל, על ידי חברת ח.א.ש מערכות ושירותים בע"מ, שבבעלות איש העסקים צביקה בן שבת, תושב העיר אשקלון. לא ידוע לתובעת האם המסעדה הוקמה מכוח היתר בנייה כדין. ניסיונה של התובעת לעיין בתיק הבניין המצוי בוועדה המקומית לא צלח, שכן נמסר לה כי התיק מצוי במשטרת ישראל לצורכי חקירה. בדומה, לא ידוע לתובעת האם בוצע הליך תחרותי בעניין, האם זה תאם את דיני המכרזים שלהם כפופות הנתבעות, האם ניתן אישור שר הפנים להתקשרות וכיו"ב. מכל מקום ועל פי מידע שבידי התובעת, מפעילי המסעדה משלמים לחכ"ל תמורה בגין זכות השימוש הנתונה להם במסעדה". לדברי חברת אפרידר נפלו פגמים מהותיים בהתנהלות של העירייה והחכ"ל בכלל הליכים, החל בהליכי הפקעת המגרש, דרך הקמת המסעדה וכלה בהפעלתה, "המנוגדים לכל דין".
"אין ליזם עדיפות על התובעת"
בתוך כך, בחודשים האחרונים נערכו ישיבות בין נציגי העירייה לנציגי חברת אפרידר בעניין זה, אך הצדדים לא הגיעו לכדי הסכמות. ובחברת אפרידר טוענים כי הגיע לידיהם מידע שלפיו המגרש כלל לא הופקע וגם לא ניתן היה להפקיע אותו. החברה טוענת כי עצם הפעלת המסעדה במגרש המיועד לצורכי ציבור מנוגדת לחוק. "גם אילו היה ניתן להפקיע את המגרש… הרי שהקמת המסעדה והפעילות המבוצעת בה חורגת באופן ברור ומובהק מהייעוד הציבורי האמור ולכן היא בלתי חוקית", נכתב.
צביקה בן שבת
עמדת העירייה היא כי ניתן להקים את המסעדה במגרש זה, מאחר ומדובר בשימוש מסחרי הנלווה לשטח הציבור של הטיילת, בדומה לכל קיוסק ומסעדה המוקמים בטיילות בכל הארץ. אלא שגם בנקודה זאת תוקפת חברת אפרידר. "המסעדה, נשוא התביעה, מסעדה יוקרתית ומפוארת המשרתת מאות אנשים ונהנית מדרך גישה נפרדת ומחניון צמוד וייעודי, עומדת בזכות עצמה ובשום אופן אינה טפלה לשימוש הנעשה בשטח הציבור הפתוח. ההיגיון מחייב כי מסעדה כגון דא משרתת (לרוב) ציבור שמגיע במיוחד עבורה, ולא את הרוחצים בים או הצועדים בטיילת. אף העובדה כי המסעדה אינה פועלת בשבתות ובחגים מעידה כי יש לה קיום עצמאי שאינו תלוי בשעות העומס בטיילת. לפיכך לא מתקיימת כל זיקה למטרה הציבורית לשמה הופקעה הקרקע. מדובר בשימוש מסחרי ברור ומובהק, אשר יש לו קיום עסקי עצמאי ונפרד ללא כל קשר לטיילת", נכתב בתביעה.
עיריית אשקלון
עוד טוענת חברת אפרידר כי היא היתה יכולה להפעיל את מסעדת זיארה בעצמה. "התובעת (חברת אפרידר) הינה חברת בנייה אשר הקימה ובנתה (מלבד אלפי יח"ד למגורים) שטחי מסחר נרחבים, בנוסף לעיסוקה כחברה המספקת שירותי ניהול ותפעול של שטחי מסחר. לאור ניסיונה ומומחיותה של התובעת כאמור ברי כי היתה יכולה להקים ולתפעל את המסעדה בעצמה. ומבחינה זו כי אין ליזם הפרטי מטעם החכ"ל (צביקה בן שבת) כל עדיפות על התובעת", נכתב.
מעל לשלושה מיליון שקלים פיצוי
חברת אפרידר דורשת מהעירייה פיצויים גבוהים בטענה כי הקמת המסעדה והפעלתה במגרש מהווה התעשרות על גבה, שלא כדין. "מעשיהן הבלתי חוקיים ומחדליהן של הנתבעות הביאו לכך שבמגרש מתנהלת באין מפריע מסעדה מסחרית משגשגת, המזרימה באופן שוטף כספים לכיסיהן של מי מהנתבעות. מעשים ומחדלים אלו הביאו להתעשרותן על חשבון התובעת שלא על פי זכות שבדין… למותר לציין כי לתובעת (חברת אפרידר) נגרם נזק ממוני רב, בכך שנלקחו ממנה זכויותיה במגרש ונמנע ממנה לנהוג מנהג בעלים במגרש אשר היה בבעלותה, וליהנות מפירותיו, לרבות בדרך של מכירת המקרקעין, השבחתם, בניית מבנים ומכירתם, הפעלת עסקים במגרש וכיוצא בזה", נכתב. בנוסף, הוצגה חוות דעת שמאית הקובעת כי סכום הפיצוי שהעירייה נתבעת לשלם לחברת אפרידר עומד על 3,232,125 שקל. הסכום הזה מורכב מ־2.925 מיליון שקלים, שווי המגרש כולל מע"מ, ובנוסף דורשת חברת אפרידר תשלום עבור דמי השימוש במגרש מיוני 2014. הסכום הנדרש הוא 150 אלף שקל לשנה, ובסך הכל 307,125 שקל כולל מע"מ.
לחלופין, חברת אפרידר מבקשת מבית המשפט שיצהיר כי אפרידר היא בעלת המגרש וכי החברה "זכאית לנהוג בהן מנהג בעלים, ובהתאמה להורות לנתבעות (העירייה והחכ"ל) לפנות את המגרש ולהשיב את החזקה בו לידי התובעת, חברת אפרידר. זאת, בנוסף לחיוב הנתבעות בדמי שימוש", נכתב.
מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: "העירייה אינה מגיבה על הליכים משפטיים בתקשורת. תגובתנו תינתן, כמקובל, בבית המשפט".
הוא עבר את השואה כילד וניצל ממוות, הגיע לארץ בספינת מעפילים וייסד עמותה לניצולי שואה שאותה ניהל במשך 13 שנה. הוא לא תכנן להתפטר מראשות העמותה שכל כך חשובה לו. אבל מותה של בתו לפני שנתיים שבר את רוחו. “הרגשתי שאני לא יכול להמשיך. בתנו הבכורה חלתה ונפטרה באופן פתאומי. זאת מכה נוראית בשבילנו. מאז הרגשתי שהפעילות שלי לא כמו שהיתה ולא כפי שאני רוצה שתהיה. אז החלטתי שאני רוצה להתפטר ולהעביר את התפקיד לרעי הטוב ממני”, מסביר מנדל את התפטרותו מתפקיד יו”ר עמותת יש באשקלון.
מנדל מקבל אות הוקרה על פעילותו ממרים גרייבר יו"ר עמותת "יש" הארצית. צילום: ניסן ראובני
סניף עמותת יש באשקלון, העמותה למען ילדים ניצולי שואה בישראל, נפרד השבוע ממנדל. חברי העמותה באשקלון ארגנו עבורו מסיבת פרישה מכובדת ומרגשת במיוחד. בערב נכחו חברי העמותה, היו”ר היוצא משה מנדל ובני משפחתו, היו”ר הנכנס שייקה גוראל ובני משפחתו, יו”ר עמותת יש הארצי מרים גרייבר ויו”ר ארגון הגמלאים וחברת מועצת העיר אשקלון, שרה זכריה. מנדל הודיע לחברי העמותה כי עדיין יישאר חבר בעמותה. שייקה גוראל, יושב הראש הנכנס, הודה למנדל על פועלו ואמר: “משה מנדל היה מי שייסד את הסניף ומי שפעל במשך שנים לרווחת ניצולי השואה בעיר אשקלון. ארגנו עבורו את המסיבה כי רצינו להביע את תודתנו על כל פועלו. במהלך כהונתו נעשו פעולות הנצחה מדהימות, כאשר הוקמו שתי אנדרטאות, אחת בגן העתידני ואחת בסמוך לבית קנדה”.
מנדל ושייקה גוראל שהחליף אותו בתפקידו. צילום: ניסן ראובני
חברי העמותה שיבחו את הסיוע של עיריית אשקלון והעומד בראשה, איתמר שמעוני, וציינו במיוחד את תרומתה של חברת המועצה זכריה. “שרה זכריה היא פנומן ייחודי”, אמר גוראל. “בכל פנייה אליה מוצאים אוזן קשבת ויד מושטת לעזרה באהבה מרובה”. יו”ר העמותה הארצית מרים גרייבר ציינה כי “סניף אשקלון הוא אחד הסניפים הפעילים ביותר שלנו ואנחנו מאוד גאים בהם. משה מנדל עוזב אחרי 13 שנה, וזה מאוד ייחודי, כי אנחנו בדרך כלל מבקשים להחליף יו”ר אחרי ארבע שנים, אבל כנראה שהקבוצה מאוד העריכה את מה שעשה למענם. אנחנו גאים גם בשייקה גוראל שלקח את מקומו ומאחלים לו בהצלחה. אני בטוחה ששייקה יעשה עבודה נהדרת. משה השיג דברים רבים לטובת הניצולים מההנהלה באשקלון ומראש העיר – מה שמעיד על אנשים טובים ומצוינים המבינים את ניצולי השואה. שרה זכריה היא אישה יוצאת מגדר הרגיל ואני בטוחה שהיא מדרבנת את כולם לסייע לניצולים”.
זכריה בירכה את הניצולים וכן את יושבי הראש המתחלפים ואמרה: “ניצולי השואה יצאו מהחושך אל האור. על כן אנו כרשות מחויבים לסייע לניצולי השואה להזדקן בכבוד ועם המון אהבה. בארגון הגמלאים נמשיך לפעול כל השנה על מנת למנף את פעילות עמותת יש ולתת רוח גבית לניצולים השואה באשקלון”.
“פנינו היו לעבר אושוויץ”
בשיחה עם “כאן דרום” משרטט מנדל את מסלול חייו, החל בילדותו בהונגריה ועד לפעילות במסגרת העמותה. “אני יליד 1935, נולדתי בהונגריה. ב־1943 אבא שלי זצ”ל, אני קורא לו כך כי כל מי שנהרג על יהדותו, במונחים היהודיים נחשב לקדוש ומכיוון שהוא מת על יהדותו אני מרשה לעצמי לקרוא לו צדיק. אבא שלי נקרא לעבודות בייצור על ידי ממשלת הונגריה, שם חלה בשחפת ושחררו אותו. בגלל שהוא היה חולה במחלה מדבקת, אותנו הילדים פיזרו בקרב המשפחה. כך קרה שאני הייתי אצל הדוד, אח של האבא. הם קיבלו אותי בצורה יוצאת מן הכלל כאילו הוא היה האב הביולוגי. כעבור ארבעה חודשים אבא נפטר והחזיר נשמתו הזכה ליושב במרומים. הוא נקבר קבורה יהודית וחצי שנה זכינו לומר קדיש עד שנכנסו הגרמנים להונגריה. אז התחילו התלאות עם הטלאי הצהוב והגזרות שהם היו מיומנים בהן, כמו ריכוז היהודים מהכפרים לעיר המחוז, ומשם כל אחד נשלח לאן שנשלח. אחרי שהגענו לעיר המחוז היה מסדר, וגורלנו היה לעלות לרכבת בדרך לאושוויץ. היינו אני, אמא וחמשת אחיי. הצעיר בקרב אחיי היה בן שנה פלוס, והגדולה היתה בת 16. שלוש בנות ושלושה בנים.
מנדל בביתו
“פנינו היו לעבר אושוויץ, אך אינני יודע מאיזה סיבה הרכבת הוחזרה והגענו לאוסטריה. איך שהגענו לשם למחנה עבודה, המבוגרים יצאו לעבודות כפיים, פינוי הריסות, ואותנו הילדים החזיקו במחנה וניסו ללמד אותנו את שפתם הארורה. המורה לימד, ובאחד השלבים אני ברחתי מכיתת הלימוד וחיכיתי לראות מישהו שיביא לי לחם להשביע את הגוף. ואז עוברת אישה ואני מבקש אוכל בגרמנית העילגת שלי. אני זוכר את המשפט כאילו למדתי לפני חמש דקות. היא שואלת אם יש לי סיר, נתתי לה סיר, והיא אמרה לי: ‘חכה לי כאן’. בינתיים גילו שאני ברחתי מהקבוצה והחזירו אותי, ושוב הורידו ממני את העיניים וחזרתי לגדר והאישה חזרה אליי עם סיר אוכל טעים וטוב, שהספיק לנו ליומיים-שלושה לכל המשפחה. אכלנו במשורה כי יש גם מחר בעולם.
“הפצצות בנות הברית הלכו והתעצמו ופצצה נפלה בקרבנו והחליטו להעביר אותנו למקום אחר. גם פה הפצצות הלכו וגברו הם העבירו אותנו למקום השלישי, גם שם לא שפר חלקנו ופצצה נפלה ולא התפוצצה. אז הגרמנים הוציאו אותנו לצעדת מוות שבה אתה הולך ממקום איקס אל מקום לא נודע, מי שנופל בדרך זכרו לברכה ומי שנעצר לרגע וכלו כוחותיו חוטף את הכדור מהשומר התורן ובמקום שצנח שם הוא נשאר. כך אנחנו צועדים ומגיעים מאזור וינה למחנה השמדה מאוטהאוזן. “שם היינו פרק זמן. בינתיים הגיע החורף, ואני אגיד בשפה מליצית ‘השמיים הם הכסות והשלג הוא המזרון’. אלו היו פני הדברים. אנחנו עמוק באמצע החורף, דצמבר-ינואר, ומוציאים אותנו לצעדת מוות נוספת. כשהיינו עוברים ליד חוות או כפרים, והשומרים הורידו את המבט התנפלו אנשים על ערימות זבל למצוא לחם יבש או קליפות תפוחי אדמה כדי להחיות נפש. כך אנחנו צועדים, איפה שהוא היה שלב שהשלג התחיל להפשיר, ומתחילים גבעולים לעלות מהאדמה, על הגבעולים האלה צמודים שבלולים, היינו מתכופפים תוך כדי צעידה, שולפים שבלול, מצמידים לפה, שאיפה חזקה והנה ארוחה בשרית.
מנדל בחצר ביתו
“הגענו למחנה אחר ושם זכינו לפגוש את הדוד, אח של אבא, שאצלו הייתי בעת מצוקתו של אבא. לא היו לי כוחות נפש לגשת לראות את האיש כי רציתי לזכור אותו במיטבו, כפי שאני זוכר אותו כשנפרדנו. הוא כבר היה נראה מוזלמן, עור ועצמות, עיניו שקועות, עצמות לחיים בולטות, שיניו נשרו וזה חלק מהסיפור שהיה לי קשה לפגוש אותו. הוא שאל את אחיי מדוע אני לא מגיע אליו, הוא כמובן שמח לפגוש אותי. ואני שואל מה לשמחה במקום הארור הזה? אבל הוא לא שמח שאנחנו במקום הזה, אלא הוא שמח שמישהו מהמשפחה הענפה, האלמנה וששת ילדיה חיים וזה היה בשבילו חיזוק עצום. ובדברו אל אמא הוא אמר לה ‘אם אנחנו נזכה לצאת מכאן בשלום, אני אהיה אבא לילדים שלך ואף אהיה לך לבעל כדת משה וישראל’, אבל הוא נספה. הוא הפסיד ואנחנו לא זכינו".
“היה משהו באוויר”
“באוויר כבר היה מורגש שמשהו עומד להתרחש”, ממשיך משה ומתאר. “הצלב האדום התערב כדי להציל את הילדים, כך יצא שאמא שלחה אותי למקום ריכוז של חלוקת מזון של הצלב האדום, שם חילקו מצרכים ומיני דברים כדי להציל את הילדים. הלכתי והבאתי מה שהבאתי, אומרת לי אמא, ‘לך תעשה ככה עוד פעם’, חזרתי אבל פרצה שם מהומה רבתי כי אנשים נוספים רצו לזכות כי זאת שאלת חיים וכך השוטרים הגרמנים והסדרנים היהודים השליטו סדר במכות בדחיפות ואני תוך כדי זה נופל לתוך בור. חטפתי מכה חזקה ביד שמאל וחזרתי עם יד נפוחה וים של דמעות. לקראת הסוף שהורגש באוויר, התחילו לחלק במקום הזה מזון גם לבוגרים. חילקו מרק מעופש. הוא היה קצת חם והתוכן שבו רק אלוהים יודע מה הוא. אנשים העדיפו לעמוד בתור למרק מהאמצע עד לסוף ולא בתחילת התור, כי הם קלטו שבתחתית יש חלק יותר סמיך”.
