יחידת האכיפה של רשות המיסים הגיעה לגזרת אשדוד ואשקלון וערכה ביקורות בעשרות עסקים בעיר ובישובים הסמוכים לה. התוצאות כך נמסר מרשות המיסים היו מספקות. בין יתר המקרים ציינו ברשות המיסים מקרה לדוגמה בו העברה בנקאית מחו"ל לחברת טלמרקטינג מאשדוד בסך 230,000 ₪ לא תועדה בספרי החברה ולא הוצאה בגינה קבלה. לדברי בעלת החברה הם נוהגים להוציא חשבוניות רק בסוף חודש.
ביקורת במספרה באשקלון חשפה שכספים בסך 3,000 ₪ ששולמו בימים הקודמים לביקורת לא נרשמו כלל. עוד נמצא הפרש בין היומן ששימש את בעלת המספרה לרישום הכנסות לבין סרט הקופה. בעלת המספרה אמרה: "אני במצב כספי קשה ומוכרחה לעבוד בשחור". ויש עוד תירוצים יצירתיים: "פנקס החשבוניות נגמר לי, הזמנתי אחר אך עוד לא קיבלתי", היה הסברו של בעל עסק לקנייה ולמכירה של מתכות מאזור אשדוד שלא רשם חשבוניות בהיקף של 15,000 ₪.
המבצע נערך בקרב עסקים מענפי המסחר והשירותים באשדוד, באשקלון, בקריית גת, בקריית מלאכי ובמושבי הסביבה והתמקד בעסקים לגביהם התקבל מידע מקדים, עסקים עם פעילות עסקית רחבה ועסקים שקיבלו אזהרה בשנה האחרונה. פעילות הביקורת באזור אשקלון נערכה כחלק מפעילות נרחבת של רשות המסים נגד מעלימי מס והון שחור, במסגרת המדיניות להגביר את פעילות האכיפה ולשפר את כושר ההרתעה, בין היתר ע"י עריכת מבצעי שטח שמטרתם להביא לדיווחי וגביית מס אמת ולהגביר את השוויון בנטל בקרב האזרחים.
זאבה סורין, תושבת אשקלון וילידת העיר, בת ה-58, ניהלה בהצלחה בעשור האחרון באשדוד את תכניות ההעשרה בצהרונים בתכנית "קרב" למעורבות בחינוך, תפקיד שדרש ממנה זמינות והשקעה תמידית, אלא שהיא החליטה לפרוש ולהקדיש את עצמה לסדרת הרצאות ולמופע מוצלח שכובש את הארץ, מופע שהיא ובעלה עופר עורכים יחד בנושא חוויות ההורות לבנם ליאור בן ה-20 המתמודד עם אוטיזם. בהצגה זו משתתף בשנים האחרונות גם ליאור עצמו.
עד שנולד ליאור היה מסלול חייה של זאבה רגיל ושגרתי: אימא לילד אחד – ספי – נשואה באושר לעופר, אגרונום וקואוצ'ר, ובהכשרתה הייתה מורה וגננת לאחר שסיימה את לימודיה במכללת אחווה ואף החלה לעבוד בהוראה.
לאחר שבע שנות הוראה היא החליטה להתפטר ולהקדיש את עצמה לטיפולי פוריות בשאיפה להיות אם בשנית. הטיפולים נמשכו 16 שנה ורק לאחר כ-14 הפריות היא הצליחה להיקלט. "היה לי קשה לשלב את ההוראה עם הטיפולים", היא מספרת, "אז עזבתי את ההוראה, והייתי הראשונה באשקלון שעסקה בארגון מסיבות. היום יותר קל לזוגות בטיפולי פוריות, אבל אז זה היה משהו חדשני ולא מוכר, וכל הזמן הייתי בבתי חולים. הייתי כבר זקוקה לעזרה פסיכולוגית, כי זה היה קושי מאוד גדול להתמודד עם הטיפולים, אבל מטבעי אני לוחמת ומשיגה מה שאני רוצה להשיג, ואם אני הצלחתי, כל אחת יכולה, וזה יכול רק לעודד נשים אחרות להצליח גם".
אלא שזאבה לא ידעה כי העובר שהיא נושאת ברחמה, לאחר שנים רבות של טיפולים מייסרים והמתנה, יאובחן כאוטיסט. "עד היום אין שום בדיקה בהיריון שמאבחנת אוטיזם", היא מספרת, "ואני שמחה שלא ידעתי את זה, כי אחרי 16 שנים של המתנה להיריון פתאום יגידו לך: 'לילד שלך יש תסמונת', אז טוב שלא עמדתי במבחן הזה".
ההיריון היה רגיל וגם הלידה הקיסרית. "נולד ילד יפה תואר שדמה באופן שהדהים אותי ואת כל המשפחה לאבי המנוח", היא מספרת, "בדיוק ביום האזכרה, שנה לאחר מותו, ילדתי את בני הבכור, וזה התבקש שאקרא לו על שמו, יוסף, אך אנו קוראים לו ספי. ספי הדהים אותי לאחרונה כאשר הוא אמר לי ביחס לשם שבחרנו – ליאור – כי 'אבא שלך יוסף הוסיף לך אור'… ליאור היה תינוק וילד מאוד חייכן, מאוד ערני, כמעט לא בכה. רק בגיל שנה וחצי שמתי לב שמשהו לא בסדר. קראתי לו, והוא לא הגיב לי, שאלתי אותו דברים פשוטים כמו: 'איפה האור?' אבל כמו שאומרים, הוא חי בתוך בועה. היה לי חוסר שקט. התחלתי לבדוק למה הוא לא מדבר. לפני 18 שנה לא היה שום מידע, ואף אחד גם לא דיבר על אוטיזם. באשקלון לא ראית ילד כזה או לא יכולת לפגוש הורה שיש לו ילד כזה. היום אני מגדירה את זה כסוג של מגיפה. זה מבהיל, כי היום הסטטיסטיקה היא שאחת מתוך 60 לידות היא ילד על רצף האוטיסטי".
ויש לך הסבר למה זה קורה? "אני לא מומחית, אך יש כמה גורמים: היריון של הפריית מבחנה. כאשר נפגשתי עם הפסיכיאטרית באבחון של ליאור, השאלה הראשונה שהיא שאלה אותי הייתה 'עברת הפריית מבחנה?' כל עניין הטלפונים הסלולריים והקרינה, התזונה שאנחנו אוכלים עם הורמונים והדברה, זיהום האוויר, גם הגיל של האישה והעובדה שאיכות הזרע של הגבר יורדת".
"ילד מלא חן"
למרות האבחון והשבר שנכנסה אליו זאבה, סיפור ההתמודדות שלה סוחף אותך באופטימיות שלו, והיא עצמה אישה כובשת, שמחה ולבבית.
"זה היה לי קשה, כי הרי אני אדם פתוח ותקשורתי כל כך", היא מספרת, וטון הדיבור שלה תמיד שמח וכובש, "והנה דווקא אני מתקשה לטפל בילד עם בעיות תקשורת, אבל מצד שני העובדה שיש לי יכולת תקשורתית גבוהה היא שעזרה לי, ובזכות ליאור הגעתי למקומות שלא הייתי מגיעה אליהם בחיים".
מתי ליאור אובחן כאוטיסט וכיצד החלה ההתמודדות? "בגיל שנתיים כבר הייתה אבחנה מקצועית. ליאור לא דיבר עד גיל חמש ולמד לקרוא לפני שדיבר. התקשורת הייתה חלופית באמצעות תמונות, למשל אם זה היה: 'אתה רוצה במבה? תביא תמונה של במבה'. מרגע האבחנה לאורך כל השנים היו לנו שתי מטרות: האחת לחזק את עצמנו, כי ההורים קודם רצים לטפל בילד ולא במקביל בעצמם, הרי גם הם עברו זעזוע, והמטרה הנוספת היא לתת לליאור כל הזמן חיזוקים וכל מה שניתן. היום ישנם יותר כלים, מודעות, טיפולים, אבל אנחנו בזמנו רצנו לכל מקום והיינו בעשר קבוצות תמיכה. היום הבית שלנו פתוח להורים לבוא ולשאול, ואנחנו פעילים מאוד בנושא. אוטיזם לא נעלם, אבל אנחנו יכולים לשפר את כישורי החיים של ליאור. זה עולם ומלואו, וזה כמו גרף עולה ויורד. מרגע שעזבתי את העבודה נפתחתי גם להמון דברים, למשל להתחבר לילדות המסוגרת שלי. הרבה שנים, בעיקר בילדותי ונערותי, הלכתי בהרגשה שאני פחות שווה, פחות מוצלחת. התמודדתי עם גמגום עד גיל מאוחר, קראתי בגיל מאוחר וחוויתי קשיים בלימודים, ואז לא היו אבחונים, והערך העצמי שלי היה נמוך, ולכן אני מדגישה בהרצאות שאני עורכת את החשיבות שלנו כהורים להאמין בילד שלנו וגם במי שאנחנו! הוריי היו לי כמגן, הם האמינו בי, והיום אני זאת שמאמינה בליאור, במי שהוא. צריך להבין כמה חשוב לחזק את החוזקות של הילד שלנו, לחפש אותן ולהעצים אותן".
כאשר היא מספרת לי על שגרת יומו של ליאור, נדמה כי היא עולה בהרבה על שגרת יומם של בני נוער בגילו. "התברכנו בילד מלא חן שמצליח לכבוש את האנשים", מספרת זאבה, "כרגע הוא עובד בדומינוס פיצה, הוא מנהל בהצלחה מופע משל עצמו שנקרא 'מופע הג'אגלינג של ליאור' – זה מופע מרתק ומדהים עם תרגילים מהממים עם כדורים, בשילוב של צלחות סיניות ועוד. ליאור מופיע בהצלחה רבה במופע מרגש, שמלווה בשירה ובהפעלה, והילדים והמבוגרים חווים חוויה אחרת ונשארים פעורי פה מיכולותיו הגבוהות. במופע הוא משתף את קהל הילדים והמבוגרים כאחד וזוכה לביקורות נלהבות ולהזמנות רבות. זה מופע שמתאים לילדים מכל הגילים, למסיבות סוף שנה, לקייטנות, לימי הולדת ועוד. בנוסף, הוא לומד במסגרת שמכשירה אותו מבחינה תעסוקתית, ותהיה לו אפשרות להתנדב ואפילו להתגייס לצבא אם ירצה, ואני רואה אותו בייעודו משמח אנשים".
כישרון נדיר. ליאור סורין מג'נגל
מילדות מיוחדת להורות מיוחדת
זאבה עורכת בשנים האחרונות סדנאות רבות, כמו "למצוא את הכוחות שבך ולהדליק את האור בחייך", ו"זוגיות מנצחת כשיש לך ילד עם צרכים מיוחדים", "לתפוס את העולם אחרת". כמו כן, היא מעבירה עם הבעל עופר קורסי העצמה וליווי הורים ועורכת הרצאה שנקראת "מחול חיי כזאבה: מילדות מיוחדת להורות מיוחדת". בהרצאות אלו היא מספרת את סיפור חייה מהיותה ילדה עם קשיים ואתגרים ועד הגיעה להיות אימא לילד מיוחד שלקח שנים רבות להביאו. היא מדגישה נושאים כמו האמונה בילד, חשיבות כוח הרצון, המוטיבציה וההתמדה. את מגוון הפעילויות ניתן למצוא בדף הפייסבוק "אני וליאור בדרך אל האור".
בנוסף, היא משחקת במופע מוצלח ומרגש בעל אותו שם. המופע עטור שבחים, מרגש ומעצים, ובו מובאים באותנטיות רבה כל הקשיים, ההתרגשויות וההצלחות שבגידול ילד אוטיסט.
"במהלך המופע הקהל סופג מעוצמת האהבה ומהאופטימיות", מספרת זאבה, "הוא מבין שהכול עניין של בחירה ונקודת מבט. הצופה קולט שהמפתח להצלחה נמצא באהבה, הנתינה והקבלה, והקהל למעשה מקבל השראה וכלים להתמודדות היום-יומית שלו". אחת הביקורות שנכתבו על המופע היא ביקורתו של ד"ר גלסנר ממכללת קיי: "אני חושב שהחוויה הזאת צריכה להפוך לנחלת הכלל. אם הייתי שר החינוך, הייתי מחייב את כלל המורים והתלמידים וההורים לעבור אותה כדי לזכות באור שאתם שופכים על החיים ותפיסתם".
איך נולד הרעיון לערוך מופע בנושא? "המופע צמח באופן מקרי, כי ביקשו מאיתנו לשוחח על הנושא. זה התחיל קודם כהרצאה במינון קטן ובהתנדבות. עופר היה לבד בהתחלה מול הקהל, ולאט לאט גם אני הצטרפתי אליו, שילבנו דיאלוגים, מצגות, התחלנו לכתוב ולביים, וכיום זה מופע משפחתי שגם ליאור משתתף בו ולוקח בזה חלק רב. המופע הוצג כבר בבתי ספר שונים, מכללות ואוניברסיטאות, כמו וינגייט, אריאל, האוניברסיטה העברית ועוד. הופענו מול הורים רגילים ומול הורים לילדים מיוחדים בארגונים כמו אלו"ט, אילן וכדומה. הופענו מול מרכזי טיפול ומטפלים, מול ארגונים וחברות ואפילו מול אסירים בבתי הסוהר".
זה מיועד בעיקר למשפחות לילדים אוטיסטים? "חשוב לי לציין שהמופע מתאים לכל אדם, כי כל אחד מתמודד עם משהו, ודרך המופע שלנו הוא מתחבר להתמודדויות שלו עצמו. בנוסף, אנחנו נותנים לקהל במופע כלים מעשיים להתגבר על ההתמודדויות."
את חושבת שיש הבדל בין אשקלון כפריפריה ובין המרכז ביחס להשקעה בילדים אוטיסטים? "אני חושבת שכן. אין לי ספק שבמרכז הדברים יותר מתקדמים, אבל לקחנו על עצמנו שאנחנו לא יושבים על הגדר. אם לא נמצא מסגרת, אנחנו אלה שנמציא את המסגרת! ואם לא היה נפתח גן מתאים לליאור באשקלון, לא היינו נשארים כאן. אנחנו מעורבים מאוד עם הרשות ופתחנו את כל המסגרות החינוכיות עבור אוטיסטים".
מה עם שאלות על נישואים, זוגיות וילדים ועל העתיד של ליאור? "יכולה להיות פה זוגיות בהחלט, והיו לו חברות שהן גם על הרצף האוטיסטי. אבל היום הוא יכול להגיד לך שהוא חבר של X, ובעוד שנה כבר לא, אני מסכימה שזה קיים גם אצל ילדים רגילים, והוא רק בן 20. הוא שואל אותי אם יהיו לי ילדים, ואני עונה בכנות שלגדל ילדים זה מאוד קשה. אני לא אומרת לו כן או לא. אני עונה בצורה מציאותית. הוא ידע גם מגיל מאוד מוקדם שהוא אוטיסט. הכיתה הראשונה באשקלון הייתה כיתה ייחודית בבית ספר רגיל, והוא שאל אותנו: 'למה אני בכיתה הזאת?' תמיד סיפרתי לו את האמת, אבל גם תמיד אמרתי לו: 'אתה גם מוכשר'. איזה עוד ילד מנגן בכל כך הרבה כלים או מופיע בקייטנות במופע של ג'אגלינג ולהטטנות? אנחנו כל הזמן מחזקים את הצדדים החזקים שבו. אני מטפלת במה שאין, אבל לא שמה את הדגש רק על זה, אלא גם בחוזקות שלו. האתגרים בגידול ילד אוטיסט הם כל הזמן און-ליין, להתמודד למשל עם תמימות, שלא ינצלו אותו בגלל זה, לוודא שיתפתח כמה שיותר. מצד שני, בביקור האחרון שלנו באילת הוא הסתובב לבד עצמאית עם אופניים, יצא לקניות וסמכנו עליו, אבל זה תהליך".
מה מקור השם "זאבה" ואיך התמודדת עם שם יוצא דופן כזה? זה די סימבולי שאת אימא זאבה לוחמת ואדם לוחם. "אני הראשונה במשפחתי שנולדה לאחר פטירתו של סבי זאב, והיה לי קשה מאוד לחיות עם שם כזה ועד גיל 15 לא אהבתי אותו. אני בהחלט כל חיי לוחמת להשיג את מטרותיי. כילדה, כאישה עם הטיפולים, וכמובן כהורה – להילחם על הזכויות שמגיעות לליאור, להשיג בשביל ליאור את הכי נכון, הכי טוב, והאתגרים לא תמו".
משטרת ישראל הודיעה ביום חמישי שעבר כי אוהד הפועל אשקלון, תושב העיר בן 28, עוכב בשעות הלילה לחקירה ואף הורחק ממגרשי הכדורגל למשך 30 יום. העילה: איומים חוזרים ונשנים על חבר המועצה ומחזיק תיק הספורט יוסי כהן.
היה ניתן למנוע את הפרשה בדלתיים סגורות. יוסי כהן. צילום: יח"צ
על פי הודעת המשטרה, הסיבה לאיומים אלו נעוצה בפיטוריו של יושב ראש הקבוצה הקודם איתן קסנטיני, אשר כידוע כהן תמך בפיטוריו ואף התקוטט עמו תקשורתית לא פעם. אותו אוהד אשר בחר לפרוק את זעמו על כהן נהג לסמס לו הודעות חריפות ובפעם נוספת לאיים עליו בשיחת טלפון. פנייתו של כהן למשטרת ישראל והגשת התלונה נגד האוהד זכו לתגובות חלוקות בקרב אוהדי הספורט בעיר.
יש הטוענים מהיכרות אישית כי מדובר באדם טוב שפעל מתוך כעס, וכי איומיו לא היו מגיעים לכדי מימוש, ואף סבורים כי היה ניתן לפתור זאת בדלתיים סגורות ללא צורך לפנות למשטרה. האוהד מוכר היטב להנהלת הקבוצה, שיכלה גם היא מצדה לערוך בירור ולפתור את הנושא.
מנגד, מקורביו של חבר המועצה מספרים כי כהן חיפש לשים קץ לפרשה שהעיקה עליו, ולכן בחר בהגשת התלונה. מקורב לאוהד סיפר ל"כאן דרום": "מאז פיצוץ הפרשה והפרסומים בכלי התקשורת הוא נמצא במצב לא טוב. הקבוצה בשבילו זה הכול בחיים, ולקחו את זה ממנו. אני בטוח שהוא לא חשב שזה יגיע למצב שיוסי יתלונן עליו ושירחיקו אותו מהמגרשים, בדיעבד הוא היה נמנע מזה".
גורם במשטרה אמר ל"כאן דרום": "אנחנו לא מוכנים ולא יכולים לעזור לאותו אוהד. ההרחקה שלו היא דבר מוגמר, גם אם מר יוסי כהן יחליט לבטל את התלונה, זה כבר לא יעזור".
בהפועל אשקלון יצאו ברגשות מעורבים ממשחק הבית הראשון העונה בשבת האחרונה מול בני יהודה תל אביב. הדרומיים השיגו את נקודת הליגה הראשונה שלהם העונה מול קבוצה שרק במחזור הקודם גברה על מכבי חיפה, אך עושה רושם שתקלת התאורה אשר עיכבה את פתיחת המשחק ב-50 דקות הוכיחה ששכונה קיימת גם בליגת העל, והכוונה היא לא בני יהודה שמגיעה מפאתי שכונת התקווה.
לא ברור מי האשמים למבוכה הגדולה, האם מנהל האצטדיון הרצל עיני, שלא נערך כראוי, או שמא אנשי המועדון, שעליהם מוטל בדק הבית? אך בכנות, זה כלל לא משנה. אשקלון לא הייתה רחוקה מלמצוא את עצמה עם הפסד טכני ועם כתם תדמיתי שעלול היה לגרור אחריו גל של תגובות, נוסף לאלו שכבר נוצרו ברשתות החברתיות. אחרי המתנה ארוכה עמודי התאורה לבסוף דלקו בעזרת גנרטור, אך מהשחקנים על כר הדשא לא נראה אור של ממש.
טל איילה. צילום: אורי קריספין
טל איילה -בינגו!
טל איילה אמנם הצליח לעלות ראשון על הלוח ולהעניק יתרון זמני לאשקלון, אך בני יהודה ידעה לחזור, להשוות את התוצאה ולהשתלט על שטח המגרש. רק חוסר ריכוז של הזהובים מנע מאשקלון להוציא מספר כדורים מהרשת ולסיים את המשחק עם הפסד ביתי ראשון. אפרופו איילה, הרי הקשר היה נקודת האור הבולטת והיחידה של הפועל אשקלון, כך שעושה רושם שלפחות בשלב זה יובל נעים פגע בינגו בהבאתו. אם נזלוג לעבר עקב האכילס של הקבוצה, הרי מדובר ללא ספק במגן השמאלי עוז ראלי ובחלוץ ג'וסיפ איבנצ'יץ' שנראו רחוקים מלהציג יכולת סבירה.
נתחיל עם הראשון: עוז ראלי עבר ארבע קבוצות ישראליות עד שהגיע הקיץ להפועל אשקלון. הוא החל את דרכו בקבוצת האם שלו בני יהודה כקשר, אך במהרה הוסת לעמדת המגן. תחילה הוא נוסה כמגן שמאלי, אך בשל העובדה שרגל ימין היא החזקה שלו, הבינו מהר מאוד בשכונה כי התפקיד הטבעי שלו הוא מגן ימני. כך היה גם בקבוצות הבאות שלו: מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים ועירוני קריית שמונה לא טעו ותפקדו אותו באגף הימני.
יובל נעים, שהחליט לצרף את אלעד גבאי במשבצת המגן הימני, ייעד לראלי את תפקיד המגן השמאלי, ששם כאמור הוא מתמצא הרבה פחות, ובו הוא מתקשה לבוא לידי ביטוי. רבים מאוהדי הפועל אשקלון טעמו מכך כבר במשחק הליגה האחרון, כאשר ראלי הציג מופע אימים מבחינתו וחווה משחק שירצה למחוק מהרזומה. הוא היה נראה מסורבל, אבוד, הפגין יכולת חלשה במיוחד והתקשה לסייע לקבוצה הגנתית והתקפית. הקהל זיהה מיד את חולשתו של השחקן והגיב בשריקות בוז וגידופים לעברו במהלך המשחק וגם בסיומו. בכך למעשה נחצה קו אדום, ונרשמה עליית מדרגה בכל הקשור לביקורתיות שהקהל מרשה לעצמו להפגין כלפי שחקן שלובש את החולצה הכחולה בפעם השנייה בלבד.
יובל נעים שגה וככל הנראה ימשיך לטעות כאשר ימשיך להציב את ראלי בעמדת המגן השמאלי, אך נציין שגם ראלי עצמו לא נקי מאשמה, והוא מצדו היה צריך מלכתחילה להביע התנגדות ולא לשמש בתפקיד זר לו. לאחר שהחליף אותו במהלך המחצית השנייה, נעים הגן על השחקן בעמדת הראיונות בסיום וביקר את הקהל על ההתנהגות הבלתי הולמת, עם זאת גם הוא יסכים שכדי להפיק מהמגן יכולת טובה עליו להעניק לו את הכלים לכך.
איבנצ'יץ' לא סוחב
באשר לחלוץ איבנצ'יץ', הדברים אפילו מסובכים יותר. רבים יעידו על ירידה דרסטית ביכולתו של השחקן, שמאז אותו כרטיס אדום שספג בכפר סבא בעונה שעברה לא חזר להיות אותו חלוץ שממנו התלהבנו אשתקד. שפת הגוף של יו-יו, כפי שהוא מכונה בקבוצה, משדרת עייפות ואפילו חוסר רצון וחשק לשחק בהפועל אשקלון. העובדה שהוא לא ערך הכנה טובה לקראת העונה, בטענה לפציעה, נמצאת כעת בעוכריו ומשתקפת היטב על כר הדשא. מקורב להנהלה סיפר על כך ל"כאן דרום": "כמו שיובל אמר, איבנצ'יץ' צריך להיות הכוכב של הקבוצה, אבל הוא לא בכושר, נגמר לו האוויר מהר מדי, מחצית שנייה הוא כבר לא סוחב".
לא מצליח לחזור לעצמו. איבנצ'יץ. צילום: אורי קריספין
עוד נודע ל"כאן דרום" כי השחקן לא מרוצה משיטת המשחק של המאמן, ויתרה מכך, בסביבתו אומרים כי השחקן חש שלא בנוח בשל סעיף שהוכנס לו לחוזה, ככל הנראה ללא ידיעתו, ולפיו לאשקלון קיימת אופציה להארכת חוזהו בעונה נוספת, אופציה שאכן מומשה. כך או כך, עושה רושם שאם איבנצ'יץ' ימשיך להפגין חולשה, גם כלפיו הקהל יאבד את הסבלנות.
בתוך כך בהפועל אשקלון מודעים לעובדה כי עליהם להתחזק במהרה לפני שחלון ההעברות ייסגר בשבוע הבא. יובל נעים מחפש חלוץ שיוסיף מחץ לחלק ההתקפי, אך החיזוק עד כה ממאן להגיע. בשעה ששרון גורמזנו ושי חדד עברו בבקרה רק ביום חמישי סמוך למשחק, הרי לא ניתן לומר בוודאות ששחקנים שיגיעו יעמדו מידית לרשותו של נעים, שלא מרוצה מהעובדה שלהנהלה לוקח זמן להעביר שחקנים בבקרה. הקבוצה תצא השבוע לפגרת נבחרות ותתארח במחזור השלישי באצטדיון טרנר אצל הפועל באר שבע במשחק קשה במיוחד שמועדו טרם פורסם.
בית המשפט המחוזי בלוד קיבל השבוע (ב’) את ערעור המדינה וקבע כי עונשו של ירון ברכה לא יקוצר. “בשלב הזה כבר לא שמעתי כלום, לא את ההסבר של השופט ולא את קולות הרקע, כי פרצתי בבכי גדול”, אומרת חנית יונה, בתו של דוד יונה, שנהרג בתאונה הקטלנית.
בכך למעשה ביטל בית המשפט את החלטת ועדת השחרורים מחודש יוני האחרון, שקבעה כי יש לשחרר את ברכה, שריצה עד כה תשע שנות מאסר מתוך ה-16 שנגזרו עליו. הנימוק להחלטה היה: “ברכה עשה כברת דרך טיפולית והוכיח שהוא ראוי לשחרור”. הפרקליטות ביקשה צו עיכוב ביצוע עד להגשת הערעור, שהתקבל כאמור השבוע.
“הגעתי לדיון עם אפס ציפיות, אפילו עם ידיעה ברורה שהולכים לשחרר אותו”, אומרת חנית. “חשבתי שכבר הבנתי איך דברים עובדים, והפתיעו אותי לטובה, אין לי אפילו מילים לתאר את ההתרגשות והשמחה שאחזו בי, יש צדק. גם אם אני שמה בצד את הכעס האישי שלי, מדובר בבן אדם שמסוכן לציבור. הוא לא הביע חרטה על המעשה ועל כך שעלה על ההגה שיכור ומסומם, הוא גם ניסה להפיל את זה על אחיו שנהרג בתאונה. לא מגיע לו להשתחרר מוקדם כי זאת לא הייתה חרטה אמיתית, אלא רק לשם השחרור”.
ירון ברכה בבית המשפט. צילום: תומר אפלבאום
מאז החל ההליך המשפטי של ברכה לא פספסה חנית אף לא דיון אחד, היה לה חשוב להיות שם כדי שיראו את פניה ואת כאב המשפחה. “הגעתי כדי שיראו את הפנים שלי ויסתכלו לכאב בעיניים, גם הוא וגם השופטים. באופן אבסורדי, לנו כנפגעי עבירה אין שום הזדמנות לעלות על דוכן העדים ולספר את הצד שלנו, החוק לא מאפשר לנו. הדבר היחיד שיכולנו לעשות הוא לשלוח מכתב לוועדת הערעורים, וזה מה שעשינו. דבר נוסף שמקומם אותי הוא העובדה שהוא משתקם, עובר תהליך, אבל איפה השיקום שלנו, המשפחות שנפגעו. והחיים שלהם כבר לא חזרו להיות אותו דבר מאז התאונה? מה גם שמי שהרג את אבא שלי משוקם מהכספים שלי, כמשלמת מסים”. לדברי חנית, תהיה לברכה אופציה להגיש בקשה נוספת בעוד כשנה, והיא עצמה כבר מוכנה למאבק הבא.
זירת התאונה. צילום: מוטי קמחי
כזכור, התאונה הקטלנית אירעה בחודש מרץ 2007, סמוך לשעה 1:30 בלילה. ברכה חזר עם אחיו התאום מאירוע משפחתי ונהג ברכב כשהוא נתון בהשפעת סמים ואלכוהול. באותה עת חזרו לביתם שבאשקלון חמישה עובדי אגד תעבורה, שסיימו משמרת. ברכה חצה את צומת גינתון ברמזור אדום ובמהירות של 171 קמ”ש והתנגש בעוצמה ברכבם. במקום התאונה נקבע מותם של החמישה, משה בן גיגי (בן 44 מאשקלון), אהרון בנישו (בן 55 מאשקלון), דוד יונה (בן 51 מאשקלון), מיכאל קשפור (בן 28 מאשקלון) ויצחק כהן (בן 42 מאשדוד). בתאונה נהרג גם אחיו של ברכה אייל. בתום הליך משפטי הוא הורשע בנהיגה בפזיזות, ובחודש ספטמבר 2008 נגזר עליו עונש של 16 שנות מאסר.
עשרות אלפי תלמידים פותחים היום את שנת הלימודים, אלפים מהם ייכנסו למבנים ישנים אשר אינם עמידים בתקן של רעידת אדמה ועשויים לקרוס אם וכאשר תתרחש כזו.
באשקלון, כשליש מתוך 57 בתי הספר בעיר אינם עמידים בפני רעידת אדמה, רוב בתי הספר הללו נמצאים בשכונות הוותיקות ומדובר בתי הספר: סיני, עוזיאל, רמב"ם, אור החיים, מעיין שרה, אורט אפרידר, בית יחזקאל, ארלוזורוב, אילנות, אמי"ת טכנולוגי, נוף ים א', רותם, המסילה, פלא יועץ, נווה ציון – ורדימון, דקל, אולפנת צביה, אמירים. בהם לומדים כחמשת אלפים תלמידים.
בית יחזקאל. הוקם בשנת 1960. צילום: אורי קריספין
מוסדות החינוך הללו פועלים בתוך מבנים הנמצאים בסכנת קריסה בעת רעידת אדמה מאחר ומבנים אלו הוקמו לפני החיוב בבניה עמידה לרעידות וגם לא חוזקו לאורך השנים. לפי בדיקה שערך אתר TAMAFIX שנת הלימודים תיפתח בארץ עם 1,455 מוסדות חינוך הנמצאים בסכנת קריסה בעת רעידת אדמה ומאכלסים 660 אלף ילדים מדי יום.
בית ספר עוזיאל אשקלון. הוקם בשנת 1950. צילום: דוד לוי
לדברי אלירן סימוני, מנכ"ל אתר TamaFix: "תמ"א 38 מקושרת אצל מרבית הציבור למיגון בתי מגורים, אך נוטים לשכוח שבמוסדות חינוך שוהים ילדים כ-200 ימים בשנה, במשך 7 שעות בממוצע ביום. מבנים רבים נמצאים גם באזורי סכנת קריסה גבוהה, שהם לאורכו של הבקע הסורי-אפריקני והעתק הכרמל שעובר דרך מפרץ חיפה, צפון השומרון ומתחבר לבקעת הירדן".
מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: "כל בתי הספר החדשים באשקלון עומדים בתקנים כנגד רעידות אדמה. באשר לבתי ספר שנבנו לפני שנת 1980, מותקנות בהם מערכות התרעה לרעידת אדמה. משרד החינוך התחיל בפרויקט לחיזוק בתי ספר, אך בשלב זה נכנסו לטיפול ערים שנמצאות בקרבה לשבר הסורי–אפריקאי. בנוסף, נדגיש כי מערך החירום העירוני פועל בשיתוף פעולה עם מערכת החינוך והתלמידים מתורגלים באופן שוטף בהליכי פינוי למרחבים בטוחים בזמן רעידת אדמה".
ביום שלישי השבוע הפגינו עשרות הורים וילדים ממושב גיאה בבניין המועצה האזורית חוף אשקלון. ההורים קיבלו הודעה כי ילדיהם לא יוכלו ללמוד בבית הספר 'חופים' בקיבוץ 'יד מרדכי' ותחת זאת ילמדו בבית הספר 'ניצן' מרחק 40 דקות נסיעה מהיישוב. במכתב ששלחו טענו כי "המועצה מתעקשת להתעלל בילדים הקטנים העולים לכיתה א', להשכים אותם בשעה שש בבוקר ולהסיע אותם בכבישים עמוסים ומסוכנים לבית ספר מרוחק".
הפגנת תלמידי גיאה
את המאבק מנהלים ההורים מתחילת תקופת הרישום לבתי ספר, אז התקבלה ההודעה כי ילדים העולים לכיתה א', משלושה ישובים שונים במועצה, לא יוכלו מעתה ואילך להירשם לבית הספר 'חופים' הסמוך לאזור הישובים. ההורים נפגשו מספר פעמים עם ראש המועצה יאיר פרג'ון ומנהלת אגף החינוך יפית בוכריס, וועד ההורים החל תהליך של משא ומתן מול המועצה בסופו הוסבר להם על ידי המועצה כי "עקב בעיות בינוי אין אפשרות ריאלית לרשום את הילדים ל'חופים'".
התלמידים מפגינים
בניסיון לפשרה ביקשו ההורים לרשום את ילדיהם לבית הספר הצומח 'שדות סילבר', הקרוב ליישוב 'גיאה', אולם גם פשרה זו לא התקבלה על ידי מקבלי ההחלטות במועצה והדרישה היא כי הילדים ילמדו בבית הספר 'ניצן'. ההורים המאיימים בשביתה כללית, פרטו במכתב את הסיבות אשר בגינן הם מבקשים לרשום את ילדיהם ל'שדות סילבר הסמוך, בין היתר טענו כי הנסיעה ל'שדות סילבר' אורכת 10 דקות לעומת 40 דקות ל'ניצן' וציינו כי השנה ההסעה הייתה מעורבת בתאונת דרכים, שעות הפעילות אינן מסונכרנות עם הפעילות בחופים והורים אשר יש להם ילדים ב'חופים' יקלעו לבעיות לוגיסטיות.
עוד טענו ההורים כי 'שדות סילבר' הוא בית ספר קטן הכולל שתי כיתות, בית ספר בעל אופי חקלאי המתאים לרוח המושב. וועד ההורים נפגש עם הנהלת 'כפר סילבר' ומסר כי לבית הספר נכונות ויכולת לקלוט את ילדי 'גיאה' לבית הספר.
יאיר פרג'ון
ועד ההורים מדגיש, "כי מהחלטת המועצה הראשונית, על העברת שלושה ישובים מבית הספר 'חופים', למסגרת אחרת במועצה, נותרה על כנה ההחלטה רק לגבי מושב 'גיאה' דבר המעלה ספק לגבי השיקולים העניינים של המועצה בקביעת אזורי הרישום".
שלושה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים החליטו ההורים כי אין מנוס מהחרפת המאבק. "החלטנו כי במידה ולא תתקבל בקשתינו, ילדי המושב מכל הגילאים והכיתות לא יחלו את שנת הלימודים כסדרה וישבתו". ההורים אשר הגיעו היום בהמוניהם לבניין המועצה התאכזבו כי איש מהנהלת המועצה לא יצא אליהם.
יאיר הרוש דובר המועצה האזורית חוף אשקלון, מסר בתגובה כי "ראש המועצה לא היה במשרדו בעת ההפגנה ולכן לא נפגש עם ההורים שהפגינו. יאיר פרג'ון נפגש עם הורי התלמידים מ'גיאה', כמה פעמים וגם אמש נועד איתם". הרוש הוסיף כי "קביעת אזורי הרישום לבתי הספר התקבלה לאחר שיקול דעת והיוועצות עם כל הגורמים, בין היתר בהתחשב בנתוני ילודה ובתכניות בינוי וצמיחה לשנים הבאות ובצורכי התלמידים ביישובי המועצה ובטובתם של תלמידי 'גיאה'. בהתחשב בנתונים אלה קבע ראש המועצה כי אזור הרישום לילדי גיאה יהיה בבית הספר המעולה 'ניצן', שבקיבוץ ניצנים. בעקבות ערעור של הורי התלמידים על מקום הרישום פרג'ון, עם ההורים ועם גורמי החינוך ולאחר שיקול דעת החליט להשאיר את ההחלטה בעינה. לדברי הרוש, תלמידים שלהם אחים הלומדים בבתי ספר אחרים יוכלו לבקש ללמוד עם אחיהם. נדגיש כי בית הספר ב'ניצן' הינו מוסד חינוכי מעולה עם צוות מורים מהשורה הראשונה".
הפיתוח בשכונות הצפוניות של העיר הסתיים רק לא מזמן, ויחד איתו השקיעה עיריית אשקלון גם בטיפוח הנוף והגינון. באיי התנועה שברחוב שדרות ירושלים נשתלה צמחייה יפה, שתוחזקה היטב, הושקתה, והפרחים העונתיים הוחלפו בכל פעם. כך היה גם בטיילת החדשה והמרהיבה, שההולכים בה נהנו מהנוף של הים, הבריזה, הדשא והצמחייה. לאחרונה החלו התושבים לשים לב שמשהו קורה לצמחייה עד שזאת נעלמה כמעט כליל מהנוף. “חשבנו שאולי לא משקים מספיק, אבל ראינו שזה רק הולך ומחמיר. אחר כך חשבתי שאולי מחכים לשתול משהו אחר במקום, אבל גם זה לא קרה. בעבר ראינו כאן עובדי גינון מדי פעם שבאו, סידרו ניקו והחליפו את השתילים. כבר הרבה זמן שזה לא קרה, וכל מה שהיה כאן נהרס”, מספר אחד התושבים.
תושב אחר, שנוהג מדי בוקר לעשות קצת כושר בטיילת החדשה, נחשף גם הוא לתופעה ולשטחים הקירחים שהיו פעם משטחי דשא ירוקים. “זה כל כך חבל, היה כאן מאוד נעים ויפה. סיימו את העבודות במקום רק לא מזמן, השקיעו, היה נראה שיש כיוון חיובי, ופתאום כל זה נעלם כלא היה, והטיילת נראית מוזנחת ועזובה. עד שכבר עשו משהו, אז למה הורסים?” הוא אומר.
הקרחות בשדרות ירושלים
“משהו מוזר קורה כאן”, אומר תושב נוסף בשכונה, מי שבעבר עסק בתחום והבחין בתופעה גם הוא. “היו מדשאות מקסימות, אנשים היו יושבים ונהנים מקצת ירוק בתוך כל הבניינים הללו, עכשיו הכול יבש. זה לא נראה טוב וחבל. מהידע והניסיון שלי אני מעריך שאולי יש כוונה לעשות משהו אחר, אולי להחליף קבלן, אבל במקרה כזה יש חובה להודיע לתושבים. היום יש מספיק דרכים כדי ליידע, ואני לא חושב שפספסתי משהו כזה. זה גם משהו שהולך לעלות, כך אני מעריך, לא מעט כסף. זה התחיל לאט לאט – הנושא הזה קרוב ללבי, אז בהחלט שמתי לב – בהתחלה ההשקיה לא הייתה שוטפת, הגיזום לא היה גיזום, וככה זה הלך והחמיר. הטיילת הייתה אטרקציה, היום אני מדבר עם אנשים, והם פשוט מאוכזבים. השקיעו במקום הזה כל כך הרבה, אבל כבר פשוט לא נעים להיות שם. הייתה צמחייה יפהפייה ואיננה עוד. מבחינתי זה מדכא וכואב לי באופן אישי”.
מעיריית אשקלון נמסר בתגובה: “בימים אלה מתבצע שדרוג לעבודות הגינון, השקיה ופיתוח בשדרות ירושלים. נציין כי בעקבות גדילת שורשי העצים בשדרה נפגעו מערכות ההשקיה ויצאו מכלל שימוש. באשר לטיילת, נכנס קבלן חדש שעובד על הפיתוח במקום”.
בבוקר יום שבת הלכה לעולמה לאה תדמור, מי שבמשך שנים שימשה משפחת אומנה לעשרות ילדים והעניקה להם בית חם ואהבה. המונים ליוו אותה בדרכה האחרונה וסיפרו על האישה הצנועה והשקטה שהייתה מלאת נתינה. "זאת הייתה הלוויה מכובדת, מאופקת ומיוחדת במינה, כאילו השכינה הייתה שם. הופתעתי מכמות האנשים שהגיעו, מהמילים החמות וההקשבה של כל הנוכחים", מספרת בתה עינב.
תדמור, בת 75 במותה, הותירה אחריה שלוש בנות – לימור, כרמית ועינב – חמישה נכדים ועשרות ילדי אומנה, שהגיעו גם הם להיפרד ממנה בדרכה האחרונה. "מעולם לא ביקשת, לא הטרחת, ואין לי ספק שאם את רואה את כל האנשים כעת, את אומרת, 'למה באתם? אל תפריעו לעצמכם, בטוח יש לכם דברים חשובים לעשות'. לא עשית מעצמך עניין גדול, אבל תמיד עסקת בעניינים גדולים ומשמעותיים של החיים", ספדה לה עינב.
"אימא חלתה בסרטן לפני שנה וארבעה חודשים. ידענו שהמצב לא טוב, אבל לא ידענו שזה יגיע כל כך מהר. היא התאשפזה בשבוע שעבר, לאחר מכן עברה להוספיס, והבנו שהיא כבר לא תצא משם. השתדלתי להיות לצדה תמיד בשבוע האחרון, אבל היא ניצלה הזדמנות ללכת דווקא כשיצאתי לשנייה, כאילו לא רצתה להכביד עליי. אימא נפטרה בשבת קודש כצדיקה".
בני הזוג בנימין ולאה תדמור
הספקתם להיפרד? "כן. הייתה פרידה מאוד רוחנית. היינו אצלה והשמענו לה שירי תפילה, מזמורי תהלים ושירי סליחות. הוקרנו אותה על מי שהיא ומה שהיא הייתה עבורנו. הגיעו עוד הרבה אנשים להיפרד. ביום שישי התאספנו סביבה כל המשפחה ושרנו לה 'אשת חיל' ו'שלום עליכם'. סיפרנו לה עד כמה היא הייתה משמעותית ואהובה, אמרנו לה שאנחנו נפרדות ממנה בלב שלם, חיבקנו שלא תפחד ועזרנו לה לעשות את המעבר לעולם הבא בדרך מאוד מיוחדת. אימא הלכה עטופה בהמון חום ואהבה".
קוסמת
תדמור החלה את מפעל חייה עם בעלה בנימין בשנת 1990. אז הגיע לבית המשפחה בשכונת ברנע קרוב משפחה, ילד בן 5, שאמו נפטרה. הבנות הגדולות לימור וכרמית כבר עזבו את הבית, עינב הייתה תלמידת י"ב. "זאת הייתה הצלחה מאוד גדולה, חיבקנו אותו לחיקנו, ופתאום היה לי אח קטן בבית שהשתלב נהדר בתוך המסגרת המשפחתית, גדל והתפתח", משחזרת עינב. "ואז פנו להורים שלי ושאלו אם הם מוכנים לפתוח את הבית ולהיות מעין פנימייה ל-12 ילדים ממשפחות קשות יום ברחבי הארץ, והם הסכימו".
זהו, ככה פשוט? "היה דיון סביב זה, כמובן. הם דיברו על ההשלכות וההשפעה שתהיה על המשפחה, אבל אני כבר הייתי בדרך לשירות לאומי, והם החליטו שזה הדבר הנכון לעשות. קשה לתפוס את ההחלטה הזאת, אבל ההורים שלי היו אנשים מיוחדים. אבא תמיד אמר שאם כל משפחה תיקח רק ילד אומנה אחד, אנחנו נפתור את כל הבעיות במדינת ישראל ונהפוך לחברה טובה יותר".
את זוכרת את קבוצת הילדים הראשונה שהגיעה אליכם הביתה? "אני זוכרת אותם כמו היום, בעיקר את ההשפעה שהייתה להם וגם לילדים שבאו אחריהם עליי. הם גרמו לי להיחשף לצד אחר של העולם, שידעתי שהוא קיים, אבל כשאתה גדל במשפחה נורמטיבית, זה נראה לך מאוד רחוק. פתאום קיבלתי מציאות אחרת, הזדמנות לראות מקרוב את החלשים שבחברה. עד אז חשבתי שזה קורה אי-שם רחוק, פתאום הבנתי שזה ממש כאן, מטר מאיתנו. המפגש הזה הוליד המון חמלה ורצון לעזור, להצמיח, לשנות לאנשים את החיים. עם חלק זה הצליח, עם אחרים פחות, אבל לפחות לתת לזה הזדמנות".
איך נראה סדר היום בבית שלכם אז? "סדר יום מאוד מובנה. אימא הייתה אלופה בזה. עבודה חינוכית, דוגמה אישית והמון חום ואהבה. הילדים תמיד היו לבושים יפה, מסודרים, שאף אחד אף פעם לא יראה בהם נחותים או שונים. גרנו בברנע, אז הם השתלבו במסגרות החינוכיות שבשכונה, נחשפו לחברה קצת אחרת וסגנון חיים אחר. זה היה כמו כל בית, קמים לארוחת בוקר, יוצאים למסגרות, אחר הצהריים חוגים ותעסוקה. הייתה לה יכולת יוצאת דופן לדאוג להכל בצורה מדויקת וזריזה, הכול בנועם ובשקט, כאילו נעשה מאליו, כמו קוסמת".
מאיזה מקום זה בא אצל אמא ואבא? "הם היו אנשי חינוך, אבא היה מנכ"ל משרד הדתות, אבל גם המהות שלו הייתה חינוך. הם הבינו שהופקדה בידיהם משימה חברתית ולאומית, להשביח את הדור הבא. אולי אלה מילים גדולות, אבל ככה הם ראו את זה. היום אנחנו רואים תוצאות, מספיק שהצלנו ילד אחד, הצלנו עולם ומלואו".
בנימין ולא תדמור
ממשיכים את המורשת
לאה ובנימין תדמור לא הצילו ילד אחד, הרבה יותר. במרוצת השנים עברו בביתם כ-80 ילדים, כמה מהם חיו בו שנים רבות עד שבגיל 18 נאלצו לעזוב, אך כמובן תמיד שמרו על קשר. הם הקימו את מפעל החיים הזה יחד והלכו יד ביד בשקט וצניעות עם נתינה מוחלט, כמעט בלתי נתפסת. לא היו נקודת משבר ולא חרטות. שבע שנים אחר כך חלה בנימין ונפטר בגיל 55, ואז היה על לאה להחליט כיצד היא ממשיכה. "היה דיון אם זה נכון שהיא תמשיך הלאה. הפיקוח הסכים שהיא תמשיך לעשות זאת לבד ותהיה גם אימא וגם אבא, למרות שזה היה אישור חריג מאוד. הם ראו את הנתינה ורוחב הלב והחליטו לאשר. זה לא היה משהו שהוא מובן מאליו. היא המשיכה לבד עד שנת 2008", מספרת עינב.
אבא אמר על זה משהו לפני שהוא נפטר? "כן, למעשה אבא כתב את זה בצוואה שלו. הוא כתב שהוא חושב שהמשימה לא הושלמה וביקש מאימא, רק אם היא יכולה, שתמשיך בלעדיו וכך היה".
היה לה קושי להמשיך את זה לבד? "תראי, גם אם היה, הוא לא הורגש. אימא הייתה אישה אצילית, חרוצה וזריזה. היא עשתה את זה מתוך תחושת שליחות ואמונה שלמה שזו המשימה שלה בחיים האלה. היא עשתה את זה כל כך טוב שהתחילו להגיע אליה גם ילדים מאוד מורכבים, שהבית שלנו היה התחנה האחרונה שלהם לפני מסגרות אחרות, רדיקליות יותר. היו גם ילדים עם קשיים ועם צרכים מיוחדים, זה בוודאי לא היה קל, אבל התרומה שלה מילאה את חייה, ובזה היא התמקדה".
היו ילדים שאיתם נוצרו קשרים חמים במיוחד? "אימא הייתה כמו כל אימא, כל ילד קיבל ממנה בהתאם למורכבות שלו ולמה שהוא היה זקוק. הם הגיעו מרקע רעוע וקיבלו המון אהבה, למדו שוב לסמוך על העולם, והמטרה הייתה גם לגרום להם להרגיש שוב שווים וראויים ושמאמינים בהם".
היא הייתה אישה מאוד מאוד צנועה, איך היא הייתה מגיבה לכתבה הזאת? "צחקתי ואמרתי לאחיות שלי שאם היא לא הייתה מתה מהמחלה, זה בטוח היה קורה אם היא הייתה שומעת על הכתבה. זה נכון, אימא הייתה צנועה ועשתה הכול בשקט. אמרתי את זה גם בהספד, שיודעים על אנשים כמוה רק אחרי לכתם. אני זוכרת שפעם אמרתי לה שאמליץ עליה להדלקת משואה, והיא אמרה שבשום פנים ואופן היא לא תגיע. היא עשתה את מה שהיא האמינה בו ללא צורך בהכרה. פגשתי עכשיו הרבה אנשים שאמרו לי שההלוויה גרמה להם להרהר על איזה אנשים הם היו רוצים להיות. אני חושבת שכאן הצלחנו, וזאת המטרה של הכתבה הזאת מבחינתי. דווקא עכשיו בחודש הרחמים והסליחות להרבות בטוב, לחזק את החלש ולהעצים אותו לטובת החברה כולה. העשייה של ההורים שלנו מופנמת בתוכנו, ואנחנו עושות כמיטב יכולתינו להמשיך את המורשת שלהם, כל אחת בדרכה".
הילדים של לאה (שמות בדויים):
דפנה (35), אימא לשלושה ילדים (2.5, 8, 10)
דפנה הגיעה לבית משפחת תדמור בגיל חמש, לאחר שהוצאה מהבית בצו בית משפט משום שהוריה היו מכורים לסמים. "ההורים לא תפקדו. אבא שלי מכור עד היום, ואימא נקייה כבר 20 שנה. ההורים התגרשו, ואימא, שנשארה לבד עם ארבעה ילדים, נפלה גם היא לסמים", היא מספרת. שמונה שנים היא חיה יחד עם שניים מאחיה אצל לאה ובנימין, ואת התודה הגדולה שהיא חבה להם קשה לה לתאר במילים.
"אנחנו היינו הקבוצה הראשונה שהגיעה אליהם. עבורנו הם היו ההורים שלנו לכל דבר, עם חום ואהבה ונתינה אינסופית. בהתחלה היה לי מאוד קשה להסתגל, אבל מהר מאוד הבנתי שאין ברירה, כי האפשרות שעמדה אחר כך על הפרק הייתה להפריד בינינו האחים, ומזה חששתי יותר מכול".
זה היה עבורך בית של ממש? "לחלוטין כן, גרנו שם שמונה שנים, זו תקופת זמן ארוכה מאוד. קיבלנו מלאה ובנימין הכול. הגדולה שלהם הייתה שלמרות כמות הילדים, כולם הרגישו שם כאילו הם לבד וקיבלו את היחס המיוחד שלהם. הם דאגו לנו להכל. עינב ישבה איתנו על שיעורי בית, והרגשנו שאנחנו שלהם".
בתום שמונה שנים עזבו דפנה ואחיה את בית משפחת תדמור ועברו לקרובי משפחה מתוך מחשבה ששם יהיה להם טוב יותר. "עד היום אני חושבת שזו הייתה טעות וחבל שעזבנו כי אצל לאה הרגשנו הרבה יותר אהובים ובבית", היא אומרת.
תחילה עוד שמרה על קשר הדוק עם לאה, אך לאחר מכן עזבה את העיר, התחתנה ונולדו הילדים והקשר התרופף. לפני כשנה פתחה פייסבוק ואיתרה את עינב, הקשר שוב חודש, והיא אף הגיעה לבקר את לאה.
"זה היה מפגש מאוד מרגש, לא ידעתי בכלל שהיא חולה. באתי רק כדי לראות אותה, כי למרות שהקשר נותק, מעולם לא שכחתי אותה. הם היו אצלי בלב כל הזמן. החינוך שנתנו לנו עדיין מלווה אותי. הגעתי גם להלוויה, והיה לי מאוד קשה, הכול הציף אותי שם. אני יודעת שזכינו להיות אצל לאה ובני, אני אומרת להם מיליון פעם תודה, אבל זה לעולם לא יכול להספיק".
אבי (36), נשוי ואב לשלושה (10, 12, 14)
בגיל 6.5 הגיע אבי לביתם של לאה ובנימין בעקבות בית שהתפרק והורים שלא תפקדו. "פעם חשבתי שזה לא נורמלי שלקחו אותנו מאימא. במהלך השנים הבנתי שלא הייתה ברירה, וזה היה הכרחי. אני מודה על כך שהגענו ללאה ובני. בתוך כל החושך השחור הזה, הלבד והחשש הם היו האור", הוא מספר.
אתה זוכר את היום שהגעת? "כמו היום. לאה בני הגיעו אלינו הביתה כדי לאסוף אותנו ולקחת אליהם. יצאנו החוצה ונכנסו לרכב שלהם, בכינו המון. וכשהתחלנו לנסוע, אימא שלי רדפה אחרי האוטו ובכתה. בני עצר בצד, העלה אותה גם ולקח אותה יחד איתנו. זה היה משהו שלא עושים, אבל הוא גילה רגישות והביא אותה אל הבית. היא ראתה את הסביבה, הייתה איתנו כמה שעות עד שכולם נרגעו ועזבה".
מה אתה יכול לספר על לאה? "כל מה שאני אגיד לא יתחיל אפילו לתאר את האישה שהיא הייתה. אישה מדהימה ומיוחדת, עם כוחות נפש שאני לא יודע מאיפה היא הביאה אותם, עם נתינה אינסופית ולא מובנת מאליה בכלל. היא הייתה קמה בחמש בבוקר ומתחילה לדאוג לארוחות בוקר ולשגרת היום, הולכת לישון בשעות הקטנות של הלילה. לאה הייתה אימא ל-12 ילדים על כל המשתמע מכך".
עשיתם להם חיים קצת קשים? "היום אני יכול להגיד שכן. היינו ילדים עקורים שנלקחו מההורים, מאוד פגועים ולא סומכים על אף אחד בסביבה. היה לנו קשה לתת אמון, אז עשינו בעיות, גם בבית הספר עשינו שטויות. תמיד, אבל תמיד, קיבלנו תמיכה, הכלה וחיבוק. כשהיה צריך לכעוס, אז כעסו, גערו וחינכו. בהתחלה חשבתי שהם מציקים לנו. לאט לאט הבנתי שככה מתנהלת משפחה".
היית בהלוויה? "בוודאי, הגעתי להיפרד. לאה הייתה אחד מהאנשים שהכי השפיעו על החיים שלי וניווטו אותם. אני אודה על כך עד יומי האחרון".
עמי (37), נשוי ואב לשלושה (2.5, 4, 6)
"לאה הייתה הדבר הכי קרוב לאימא שהיה לי, לא הכרתי משהו אחר וגם לא דומה לזה", מספר עמי, שהגיע לביתם של לאה ובנימין כשהיה בן תשע.
"הגעתי בעקבות בעיות בבית, הורים שלא מתפקדים ואבא אלכוהוליסט. הוציאו את כולנו מהבית, שלושה אחים, בצו בית משפט".
ואז הגעתם כולכם ללאה ובני? "לא. בהתחלה הפרידו בינינו וחילקו בין משפחות. זה לא הסתדר בשום מקום. אני והאחים שלי עברנו כל מיני משפחות. עבורי לאה ובני היו המשפחה השלישית שהגעתי אליה, עבור האחים שלי זו הייתה משפחה רביעית. את יכולה לדמיין לעצמך איך זה מצלק נפש של ילד, שעובר ממשפחה למשפחה ולא רצוי בשום מקום".
ואצל לאה זה היה אחרת? "כן, אצל לאה סוף סוף מצאנו בית. היו שם גם עוד ילדים, זה הקל על המצב ולא הרגשנו חריגים, נוצר שם חיבור. לאה ובני אהבו אותנו ועם זאת זו הייתה מסגרת קשוחה ועם המון משמעת, החינוך שקיבלתי מהם הולך איתי עד היום".
כמה זמן היית שם? "עד שהתגייסתי לצבא, המון שנים. למעשה גדלתי אצל לאה, זו המשפחה היחידה שהכרתי. שמרנו על קשר רציף מאז, הייתי מגיע המון לבית, והוא היה תמיד פתוח עבורנו. ביקרתי אותה בפעם האחרונה לפני שלושה שבועות, השבוע לצערי זה היה בהלוויה. אני שמח שהספקתי להגיד לה עד כמה שאני מודה לה. לאה תלווה אותי כל חיי".
רובנו מבלים ונופשים לפחות כמה ימים במהלך יולי אוגוסט. אבל במשרדי חב"ד באשקלון עמלים לקראת המבצע הלוגיסטי הגדול של חלוקת כ-1000 סלי מזון לקראת ראש השנה למשפחות מעוטות יכולת, קשישים ועולים חדשים.
סלי מזון לנזקקים. ארכיון חב"ד
"הפניות לקבלת סלי מזון רבות" אומר השבוע הרב משה וילנקין "אנו, כארגון וותיק ומוכר- המפעיל סניפים בכל שכונות העיר, מהווה כתובת לכל עניין רוחני וגשמי. אלפים רבים של תושבי נהנים מפעילות חב"ד במהלך השנה, ומשפחות מעוטות יכולת באשקלון רואות בחב"ד כתובת לקבלת סיוע לקראת חודש החגים".
מביאים את שמחה החג לאלפי תושבים. צילום ארכיון: חב"ד אשקלון
בהגיע החג ולמען הדיוק כמה ימים לפני כניסת החג עושים בחב"ד מאמצים רבים כדי לסייע לכלל הפונים לקבלת סלי מזון. בסיוע תרומות התושבים ובעלי עסקים רחבי לב, עמלים בחב"ד לגיוס המשאבים הדרושים למבצע חלוקת סלי מזון.
"הצלחת גיוס המשאבים הדרושים, קבע את היקף החלוקה. אנו עושים ככל יכולתנו כדי להיענות לכל בקשה ופונים לציבור הרחב ולבעלי העסקים לקחת חלק במצווה החשובה שתביא שמחת חג למשפחות רבות" הוסיפו בחב"ד.
עיריית אשקלון עם הפנים לקהילה האתיופית. השבוע השתתף ראש העיר, תומר גלאם, בערב מיוחד של הקהילה האתיופית בעיר השותפה בתוכנית 'שהיי בונה'. בערב נכחו גם סגנו הממונה על הקהילה האתיופית, רמי סופר, מפקד תחנת משטרת אשקלון, סנ"צ משה לוי, רכזת התוכנית, מולו אטגייב, מנהיגי העדה ובני הקהילה.
הערב, שהתקיים במתנ"ס 'חבצלת', כלל סדרת הרצאות בנושאים שונים ומגוונים כמו חיזוק הזהות ומורשת הקהילה, חוק הנוער וזכויות הקטין, השפעת השימוש באלכוהול והשלכותיו בקרב בני נוער.
"בעת גידול הילדים ישנם אתגרים רבים. כל ילד הוא בעל שאיפות ורצונות ללכת בנתיב החיובי ביותר. יש לנו נוער נהדר בעיר אשקלון ומתפקידנו לשמור עליו ולטפח אותו כדי לספק לו עתיד טוב יותר" אמר ראש העיר לנוכחים "אני שמח שהתוכנית החשובה הפועלת בעיר דוגלת בשיפור מערכת היחסים והתמודדויות עם הנוער, תוך חיזוק הזהות והמורשת של יהודי אתיופיה. בהזדמנות זו, אאחל לכם מָלְקָם אָדִיס אָמֶט (שנה טובה באמהרית)".
חבר המועצה רמי סופר הוסיף "אני מברך על הפעילות שמחברת בין הקהילה לעיריית אשקלון. יש כאן שילוב של צעירים ומבוגרים ואנו רואים כיצד החינוך מתחיל מלמטה. כפי ששותלים עץ, משקים ומחזקים אותו, כך הדור הבא ישולב בקהילה".
מטרת התוכנית, 'שהיי בונה' (שיח חברתי על תה וקפה), הפועלת מזה שנים בקרב הקהילה, הינה ליצור השתתפות פעילה של הורים, להטמיע צריכת תרבות פנאי להורים, לשפר את התקשורת בתא המשפחתי ולהגביר את המודעות אודות שימוש לרעה באלכוהול.
אשקלון תחתום בקרוב על ברית ערים תאומות עם העיר ההודית בַּרוֹדַה השכונת במדינת התעשייתית והעשירה בהודו גוּגָ'רַט. השבוע ביקר באשקלון שגריר הודו בישראל, פאבן קאפרו, יחד עם המזכיר השני של השגרירות.
בביקור השתתפו ראש העיר, תומר גלאם, ממלאת מקומו, סופה ביילין, סגנו, רמי סופר, המשנה, משה אטיאס, חברי המועצה, יוחאי יפרח, יורם מכלוף ומישל בוסקילה ונציגים של הקהילה ההודית באשקלון.
כיום, מקיימת אשקלון קשרי עבודה עם העיר בַּרוֹדַה והסכם שיחתם יהפוך את אשקלון לחלוצה החותמת ברית ערים תאומות עם עיר בהודו. השנה אף נבחרה אשקלון לארח את באי הכנס של הקהילה ההודית בישראל.
לפי פיזור צילום משותף. פאבן קפרו עם מארחיו בעירייה. צילום: אלדד עובדיה
"רבים מתושבי אשקלון ביקרו בהודו והתאהבו במדינה המיוחדת שלכם" אמר ראש העיר במהלך הפגישה עם השגריר "אני רוצה בהזדמנות זו להודות לכם על בחירתכם בעיר אשקלון לקיים את כנס יהדות הודו בישראל. זו ההזדמנות להודות לחברת המועצה, ד"ר ריקי שי, שהיא הסיבה בגינה בחרו באשקלון לקיום הכנס, בזכות היותה חברת מועצה ממוצא הודי שנמצאת בקואליציה ותודה לך כבוד השגריר, כבוד הוא לי שהגעת לעירנו".
מ"מ ראש העיר, סופה ביילין הוסיפה: "היום יום מבורך, היחסים הבינלאומיים בין ישראל להודו חשובים. לא רק בהיבט הביטחוני אלא גם מבחינת חינוך, תרבות וחקלאות. שיתוף הפעולה של אשקלון עם הקהילה ההודית רק ילך ויתעצם".
חברת המועצה, ד"ר ריקי שי: "עם כניסתי לתפקיד כחברת מועצה ובת הקהילה ההודית התפלאתי מאוד שעד היום לא היו קשרי ערים תאומות לכן עשיתי את הצעד הראשון לקיום ברית ערים תאומות בין אשקלון ובַּרוֹדַה. יצאנו במשלחת אליהם והם הגיעו אלינו ושוחחנו על יחסי שיתוף הפעולה ביננו ובקרוב נצא לחתימה על ההסכם. לסיכום אני קוראת לבני הקהילה להסתכל קדימה ולהתאחד למען הקהילה באשקלון ובכלל. נשמח לרעיונות ושיתוף פעולה. תודה שהגעתם והשתתפתם בקבלת הפנים לשגריר וצוותו וכמובן להנהלת העירייה, ולראש העיר, תומר גלאם העומד בראשה שהבטיח לסייע לנו כקהילה ככל שיוכל".
במהלך הביקור סוכם על הצעד הראשון בברית והוא הגעתם לאשקלון של כ-20 רופאים לעבוד בבית החולים 'ברזילי', שפים יגיעו לעיר וילמדו סדנאות בישול הודי ועוד. חברי הקהילה ההודית דיברו אף הם עם השגריר, הציגו לו שאלות וקיבלו תשובות. רה"ע והשגריר החליפו תשורות וסיכמו על המשך שיתוף פעולה פורה בעתיד.
אדר אטיאס תלמידת תיכון בת 17 מאשקלון הביאה כבוד לעירה בתחרות מלכת היופי דרום 2017 שנערכה בתחילת השבוע במשכן לאומנויות הבמה אשדוד. אדר קטפה את התואר היוקרתי ׳הפוטוגנית׳ של התחרות וסומנה ע״י צוות השופטים כתגלית מבטיחה בעולם האופנה. ועוד משהו פיקנטי- אדר היא אחייניתו של חבר מועצת אשקלון משה אטיאס שגם פירגן לפוטוגנית בפוסטים לאורך כל התחרות.
לפני שעה קלה ארעה תאונת דרכים בצמת הרחובות מרידור ויצחק רבין בשכונת ברנע באשקלון. על פי ממצאים ראשונים בזירה נראה כי רכב שפנה מיצחק רבין שמאלה למרידור לא הבחין או לא נתן זכות קדימה לרכב שנסע מצפון לדרום בשד' יצחק רבין. הרכבים התנגשו בעוצמה, כריות האויר נפתחו מעוצמה ההתנגשות בשני הרכבים.
הציר נחסם. צילום: אריאל זוהר, איחוד הצלה
כתוצאה מכך נפצעו 2 נהגי המכוניות. האחד קל-בינוני והשניה קל. השניים פונות לקבלת טיפול רפואי במרכז הרפואי ברזילי.
ציר הירידה ממרידור לרבין נחסם לתנועה עד פינוי הרכבים. המשטרה פתחה בחקירת נסיבות התאונה.
בסניף מגן דוד אדום באשקלון חגגו השבוע עוד סיום של קורסים והכשרת אנשי צוות רפואת חירום תושבי אשקלון. 111 תלמידים שלפני חצי שנה עברו מיונים קפדניים, סיימו קורס מגישי עזרה ראשונה ארוך ומייגע. הצעירים ישתלבו כמתנדבים במשמרות על האמבולנסים בתחנה המקומית. המצטיינים עשויים בהמשך הדרך גם להפוך לחובשים ונהגי אמבולנס בעצמם.
לבד מזאת, 30 מבוגרים תושבי אשקלון סיימו קורס חובשים ונהגי אמבולנס וישתלבו כנהגי אמבולנס מתנדבים במשמרות על האמבולנסים בתחנה. החובשים החדשים אף יפעלו ככוננים ויוקפצו באמצעות האפליקציה של מד"א לאירועי חירום רפואיים, יגיעו למקום לפני האמבולנס ויעניקו טיפול ראשוני מציל חיים. המצטיינים בהם, שיתמידו מעבר למצופה יוכלו בהמשך לקבל אופנוע של מד"א או אף להשתלב בעתיד כעובדים מן המניין במד"א.
טקס הסיום המשותף לנערים ולבוגרים נערך השבוע בגן הלאומי. במהלך הטקס בוצעה הדגמה של אירוע רב נפגעים על ידי הבוגרים וכונני תגובה מהירה על אופנועי מד"א ונאספו עשרות מנות דם שנתרמו עבור חולים.
מכשירים כח אדם איכותי המיומן להענקת טיפול ראשוני מציל חיים. צילום: דוברות מד"א
באירוע השתתפו גם נציגים מהעירייה: מנהלת מחלקת התנדבות נוער, דפנה עמירה ביטון וראש אגף התפעול בעירייה, מישל ברק.
"המתנדבים החדשים מהווים שדרוג משמעותי למרחב לכיש ולמערך מד"א בכלל. אני גאה ושמח על הצטרפותם, מתנדבים אלו מהווים הכפלת כוח משמעותי מבחינת המענה המהיר" אמר בטקס מנהל מרחב לכיש במד"א, עמי איבגי "אני מודה לכל המדריכים, העובדים והמתנדבים שסייעו לקיום הקורס. ומברך את כל המצטרפים למשפחת מד"א".
מדמים טיפול באירוע רב נפגעים. צילום: דוברות מד"א
הפארמדיק מוטי שוב, אחראי מתנדבים בתחנת אשקלון, היה שבע רצון מהרחבת מעגל המתנדבים. "המטרה שלנו היא להכשיר כוח מתנדבים איכותי ומקצועי, שיגיע הכי מהר לנפגע ויציל את חייו. אלו המתנדבים, נוספים למערך מתנדבים גדול ומובנה, שפועל בשגרה ובחירום 24/7 לכל משימה הקשורה במישרין או בעקיפין להצלת חיים".
סאגת המחלוקת בין העירייה למספר הורים למלמידים בבית הספר לחינוך מיוחד 'מעין שרה' הגיעה היום לסיומה. לפחות באשר לשאלת פתיחת שנת הלימודים, ביום שישי הקרוב. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה היום את העתירה, שהגישה עו"ד תמר קידר יחד עם שלושה הורים נוספים, נגד החלטת עיריית אשקלון להעביר את תלמידי בית הספר "מעיין שרה" למתנ"ס וולדנברג. ההורים דרשו מבית המשפט ליתן צו שימנע מהעירייה להעביר את התלמידים ואת כל בית הספר למעשה למתנ"ס וולדנברג. טענתם היתה כי המקום אינו ראוי ואינו מספק את הצרכים של ילדים עם מוגבלויות ונכויות קשות. ההורים הציעו כחלופה את מתנ"ס נווה אילן.
מעין שרה. מבנה ישן ומיושן. צילום: אלירם משה
אלא שבית המשפט קבע היום למגינת ליבם של ההורים העותרים כי העירייה פעלה בשיתוף פעולה ראוי ומבורך עם וועד ההורים הרשמי והתנהלותה הייתה נבונה ומועילה. בהחלטתו השופט שלמה פרידלנדר אמר, כי שיפוץ המבנה החלופי בוצע לשביעות רצון המומחים וכי זו החלופה הטובה ביותר "הצילומים שצירפו המשיבות בדיון והדיווחים שהתקבלו היום, משקפים שיפוץ ראוי של המבנה הקיים".
בקומה הרביעית בבניין העירייה נשמו היום לרווחה וקיבלו בסיפוק רב את החלטת בית המשפט. "אני שמח שבית המשפט קבע כי עיריית אשקלון פעלה ללא דופי, המטרה שלי הייתה שהילדים ילמדו במקום ראוי וכך אני אמשיך לפעול" מסר הבוקר ראש העיר, תומר גלאם שעקב מקרוב אחר שיפוץ מתנ"ס וולדנברג ואף ערך שם סיור הבוקר "אני קורא לכל ההורים להתאחד לטובת הילדים שיקרים לי באופן אישי".
עקב אחרי העבודות. גלאם. צילום: אורי קריספין
גם סגן ראש העיר והממונה על הרווחה, חבר המועצה רמי סופר, שהיה בסוד העניינים מסר הבוקר "אנחנו נמשיך לפעול למען הילדים, חשוב לנו שהם יקבלו מענה ראוי ומבטיח להורים ולילדים שאעקוב מקרוב אחר בנייתו המחודשת של בית הספר 'מעיין שרה'".
למרבה הפלא, מובילת המאבק, עורכת הדין תמר קידר שגרמה לבכירי העירייה להזיע בשבועיים האחרונים וייחלה דווקא להחלטה ההפוכה מזו שניתנה, הביעה סיפוק מהחלטת בית המשפט וסיבותיה עמה: "התוצאה היא שהיום, ורק היום העירייה הציגה את כל האישורים. וכן, אנו שמחים שהעירייה אולצה להכשיר את המבנה, לעשות חצר וכיו"ב, וזאת רצינו. מן הסתם, כל מקום אחר היה עדיף על המבנה הקיים. אנו מודים לבית משפט שהכריח את העירייה לפעול כדין ולהציג את כל האישורים".
רק ביום שבת נפגשו הפועל אשקלון ובני יהודה למפגש מסקרן במסגרת ליגת העל שנגמר בתוצאת תיקו 1:1, שהשאירה טעם של עוד. הבוקר (10:00) נפגשו שתי הקבוצות הללו בשנית, למשחק אימון באווירה נוחה יותר ופחות לחוצה מאשר משחק ליגה. המשחק שוחק באצטדיון 'שכונת התקווה'. בני יהודה הייתה הראשונה לכבוש לאחר שיובל אשכנזי כבר מתוך הרחבה. כמה דקות לאחר מכן רודי חדד הבקיע שער יפהפה אל בין חיבורי הקורות של אמיליו זובאס שלא היה יכול להושיע. חניכיו של יוסי אבוקסיס המשיכו ללחוץ והשיבו לעצמם את היתרון לאחר מבצע נאה של דולב חזיזה שכבש לשערו של דלה איינוגבה. החלוץ הצעיר מתוצרת מחלקת הנוער, דולב אברג'ל, הצליח לכבוש שער נוסף ולאותת ליובל נעים לקחת אותו בחשבון בהמשך העונה. 2:2 במחצית.
במחצית השנייה נערכו חילופים רבים ובהם ליאור חדריאן שהחליף את איינוגבה ושמר על שער נקי במחצית השנייה. חניכיו של יובל נעים המשיכו להפעיל לחץ וירדן אבוחצירה, שאף הוא לא קיבל עד כה דקות משמעותיות העונה, הראה למאמן שיש לו ספסל מצוין לאחר שאבוחצירה הבקיע שער נאה בצ'יפ וקבע את תוצאת המשחק 3:2 להפועל אשקלון.
בקבוצה היו מרוצים מהתוצאה אך מדגישים כי התוצאה אינה העיקר אך יש שביעות רצון מצורת המשחק של הקבוצה ומהשחקנים המחליפים שהראו יכולת טובה.
הנהלת הקבוצה קיבלה הערב את הכרעת בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל, באשר לעונש הקבוצה על כך שמשחק הליגה נגד בני יהודה עוכב ב-50 דקות. מנהל הקבוצה, זוהר מאיר, טען בפני בית הדין כי "מדובר באיצטדיון עירוני , הקבוצה משחקת בו מאז ומתמיד. לא היו תקלות חשמל בעבר. נוכח דרישות ליגת העל שופרה המערכת החשמלית, בוצעה בדיקה והכל היה תקין". בית הדין וידא עם אנשי הפועל אשקלון כי הם מבינים את חומרת הבעיה והסכים לבוא עמם לעמק השווה. בית הדין פסק קנס של 7,500 ש"ח וקנס נוסף על תנאי 10,000 ש"ח, במידה ויבצעו עבירה מסוג זה בעתיד.
פרשת הפדופילים הישראלים 'דג ברשת' עברה לשלב הגלוי, שמותיהם של החשודים הותר לפרסום בהם גם תושב אשקלון, רומן מיכלין, שמעצרו הוארך ב-6 ימים.
בחודשים האחרונים, בדרך יצירתית תוך הפעלת מיטב האמצעים הטכנולוגים, אספו שוטרי משטרת ישראל ראיות כנגד 31 חשודים בגין עבירות פדופיליה ברשת הכוללות מעשים מגונים בכל מקום בפני קטין והטרדות מיניות.
החשודים שנעצרו בחשד לפדופיליה, רובם ללא עבירות פליליות ואינם נושאים פרופיל מאפיין אחיד: חשודים העוסקים בקשת רחבה של עיסוקים ומקצועות, מתגוררים במקומות שונים בכל רחבי הארץ מחיפה ועד אילת ובטווח גילאים רחב (24-60).
כך זה נראה במסך הקטינה. צילום: דוברות המשטרה
בתום שלושה חודשים של חקירה סמויה ולאחר שנאספו ראיות, הוחלט לעבור לשלב הגלוי ולרגע ה'פרוץ' של המעצרים. עשרות שוטרים פשטו על בתיהם של 22 עבריינים החשודים בעבירות פדופיליה, עצרו אותם והחרימו את מחשביהם האישיים, מכשירי הסלולארי וראיות נוספות.
כאמור בין העצורים גם, רומן מיכלין, גבר תושב אשקלון, שעל פי החשד התכתב עם הסוכנת שהתחזה לילדה בת 13, והציע לה הצעות מיניות. על פי החשד, מיכלין ביקש ממנה והנחה אותה לבצע מעשים בעלי אופי מיני מובהק בגופה. לאחר מכן ביקש 'לעלות שלב' ולהיפגש איתה. כל השיחות תועדו וצולמו ואף הוטחו בפניו של החשוד במהלך חקירתו.
סניגורו, עו"ד ניר אביב, טען שאין סיבה להאריך את מעצרו היות ואין חשש כי ישבש את החקירה היות והוא אינו מכיר את הנערה לכאורה והיות והמחשב שלו והטלפון הנייד שלו הוחרמו על ידי המשטרה. אלא שהמשטרה התעקשה להשאירו במעצר היות ומדובר ב"פעולות חקירה מורכבות ויש לאפשר להם להתקדם בחקירה באופן מיטבי".
שופט בית המשפט השלום בבאר שבע, אמיר דורון החליט לבסוף להאריך את מעצרו בשישה ימים, עד ה-3.9 בשעה 14.00. באותו יום צפוי להתקיים דיון נוסף, ככל הנראה הארכת מעצר נוספת בשעה 11.00.
"מדובר באחת מהפרשיות הערכיות והמורכבות כנגד חשודים בפדופיליה המנצלים את חסות המרחב הוירטואלי ואפליקציות צ'אטים למינהם ברשת, את הקלות והנגישות שבמרשתת ואורבים לילדינו ופוגעים בנפשם ולעיתים גם בשלומם הפיזי. אנו, למרות הקושי האובייקטיבי הטמון באיתורם, נמשיך בפעילות יצירתית ונחושה להגן על האזרח הנורמטיבי ולאפשר לו שגרת חיים תקינה ובטוחה" ציינו במשטרה.
"כשוטר ותיק ידעתי אודות הפדופילים המשחרים לטרף במרחב הוירטואלי, יחד עם זאת נדהמתי מההיקף ומהמהירות בה פנו אליה הפדופילים כך שלעיתים קרובות ניהלה צ'אט במקביל עם מספר גברים" סיפר היום א' שמפעיל את הסוכנים "העניינים התגלגלו מהר מאוד להצעות מגונות ולמעשים מגונים של החשודים בעצמם, תוך שהם יודעים את גילה הצעיר ובכל זאת מתעקשים ומנסים לפתות אותה בכסף, מתנות ובגדים על מנת שתיפגש איתם".
לשאלה איך מכינים שוטרת צעירה למבצע מורכב רגשית שכזה, הסביר המפעיל כי השוטרת נבחרה בקפידה לאור מראה הצעיר שלה חוסנה הרגשי – שילוב מנצח. הסוכנת עברה פרק לימוד ממושך בו ידעה בדיוק למה היא נכנסת עד הפרט הקטן ביותר. "עבדנו על הדמות שהיא הולכת לגלם ובנינו פרופיל של ילדה בת 13. בנינו לה תפאורה מתאימה של חדר ילדותי עם דובונים מפוזרים. הקפדנו להחליף מצעים מידי פעם על מנת לייצר אמינות".
החשודים הובאו בפני בית המשפט שהאריך את מעצרם של רוב החשודים בשישה ימים (חלקם הקטן בארבעה ימים). במשטרה ידעו לספר כי בימים הקרובים צפויים מעצרים נוספים "אנו מאמינים שזהו רק קצה הקרחון ונוכח העובדה שזוהי רק תחילתה של החקירה הגלויה, אנו צפויים להתפתחויות נוספות".
"אנו רואים בחומרה רבה כל פגיעה שהיא בקטינים וחסרי ישע ובכלל זה גם פשיעה במרחב הוירטואלי" ציינו היום במשטרה "משטרת ישראל משקיעה משאבים רבים ואת מיטב האמצעים הטכנולוגים ולמרות הקושי הטמון באיתור והבאה לדין של העבריינים המסתתרים במרחב הוירטואלי תוך שהם מנצלים שימוש באפליקציות במרשתת, פועלת בנחישות ויצירתיות והכל במטרה להביא למעצרם של הפדופילים העבריינים האורבים לילדינו ברשתות ומסכנים את שלומם הפיזי והנפשי".
עוד ביקשו היום להעביר מסר להורים: ישנה חשיבות רבה מאוד לגלות מעורבות ועירנות בהתנהלות הילדים ובני הנוער במרחב הוירטואלי ולהדריך אותם לגבי הסכנות הטמונות ברשת. בין היתר יש לשים דגש על נושא שיתוף התמונות עם אחרים, לא לענות לזרים כאשר ההמלצה היא להנחות את הילדים ולחנכם לא לשלוח תמונות לאף אדם שהם אינם מכירים באינטרנט.
נזכיר כי הפצה של תמונות וסרטונים בעלי אופי מיני ברשת (תועבה) הן עבירה פלילית.
חוקרי הסייבר של משטרת ישראל ריכזו מספר המלצות להורים בנושא גלישה בטוחה: 1) חפשו בעזרת מושג המפתח parental control כלים שונים למניעת חשיפה של ילדים לחומרים מיניים ולבקרה עליהם. 2) קבעו פילטרים לצמצום הסיכון לקבלת תוצאות המכילות חומרים למבוגרים, כולל פורנוגרפיה, בעזרת מנועי חיפוש כמו google, yahoo, ו-bing. 3) קבעו את רמת הפרטיות של המשתמש בהגדרת החשבון באתרי מדיה חברתית פופולריים כמו יוטיוב ופייסבוק. 4) עקבו אחר הפעילות של הילדים באינטרנט בעזרת אפליקציות ייעודיות לטלפונים חכמים ולטאבלטים. 5) השתמשו באפליקציות ובשירותים לסינון תכנים שמציעים ספקי אינטרנט באתרים שלהם. 6) מנעו pop ups (חלונות צצים) בהגדרות הדפדפן לצמצום האפשרויות שהקטינים יגיעו לתוכן בלתי רצוי בטעות. 7) דאגו שהמחשב יהיה במקום מרכזי בבית. 8) הקפידו שהטלפון או הטאבלט יישארו בלילה מחוץ לחדר הילדים. 9) הגיעו עם הילדים להסכמה לגבי האתרים והאפליקציות המתאימים להם ועל היקף זמן הגלישה. 10) הסבירו לקטינים את ממד אובדן השליטה ברשת: ברגע שלחצו על כפתור "שלח", אין דרך חזור, לא ניתן למחוק את התוכן מהרשת והתפוצה של התמונה/סרטון כבר לא בשליטתם. 11) הנחו את הקטינים להימנע מהזנת פרטים אישיים ומזהים בפרופיל וממסירתם בשיחות. 12) הורו לילדים לא להיפגש עם מישהו שהכירו ברשת, ודאי שלא בלי אישור הורים. 13) למדו את הקטינים כי זהויות ברשת יכולות להיות שקריות והורו להם לא לפתוח הודעות, מיילים, קישורים וכו' מאנשים שאינם מכירים. 14) הימנעו מאיומים, כמו ניתוק האינטרנט, בשיחות עם הילדים כדי שלא יחששו לשתף אתכם במקרה שנפגעו או שהם זקוקים לעזרתכם. 15) הכי חשוב: עודדו את הילדים לשתף אתכם או כל מבוגר אחר שהם סומכים עליו במקרה שהם או מישהו מחבריהם נפגעו ממישהו ברשת או חשו אי-נוחות. 16) במידה ויש חשש או ספק להיבט פלילי – ניתן לפנות לכל תחנת משטרה ולהגיש תלונה. 17) במקרי חירום (סיכון חיים או פגיעה פיזית חמורה) יש לפנות במיידי למוקד 100 של המשטרה.
עו"ד ניר אביב המייצג את מיכלין מטעם הסניגוריה הציבורית מסר בתגובה: "החשוד משתף פעולה עם החוקרים, הוא מסר גרסה ואנחנו ממתינים שהמשטרה תסיים את חקירתה".
