על הקשר בין מתקפת הפרפרים למתקפה של חמאס | עינב קורן
1 Commentמפגש הלא נעים במיוחד של המוני פרפרי נִימְפִית הַחֻרְשָׁף עם שמשת הרכב שלי השבוע הזכיר לי את "אפקט הפרפר". מכירים? אפקט הפרפר הוא מושג הלקוח מתורת הכאוס, ומשמעו שאירוע פעוט ערך בצד אחד של העולם, כמו משק כנפי הפרפר, יכול לגרום לתגובת שרשרת בלתי ניתנת לחיזוי, כזו שתביא לתוצאות הרות גורל בצדו השני, וללא קשר ישיר ביניהם. חשבתי לעצמי כמה אומלל צדו השני של העולם בהתחשב בעובדה שרבים מהפרפרים הנודדים מצאו את מותם במפגש הקצרצר עם כלי הרכב שלנו. אולי התיאוריה הזאת מוגזמת מדי, וזה הרבה יותר פשוט, כי הכאוס בעצם לא מתחיל מאירוע פעוט, אלא הוא תוצאה של התנגשות בין שני מצבים, תנועות או אנשים.
נימפית החורשף. צילום: שני עשוש
אין שום דרך להתכונן לבלתי צפוי, ויש בהמתנה לקראתו תחושה מעיקה, בעיקר כשהוא מגיע בהפיכת העורף לחזית סופגת טילים.
ביום שני חווינו שוב את כרוניקת סבבי הטרור מעזה. אחת לכמה חודשים מתערער השקט היחסי, השקט השקרי שאנחנו לכודים בו. החורף שחזר, אלינו בעוצמות רועמות מיד אחרי פורים החמים, הזכיר לנו שהכול זמני בחיים. “עד הפעם הבאה”, כמו שאומרים. בינתיים הגיעה הפעם הזו והפרה בגסות את שלוות השחרית במושב משמרת. תמונות ההרס של הבית ביישוב הפסטורלי מטלטלות ומזכירות לי באחת רצף של תמונות הרס מאירועים דומים, מנובמבר האחרון, מצוק איתן, מאז ומתמיד.
עינב קורן
יום שני אחר הצהריים העמיס את הווטסאפ שלי הודעות מטרידות. הנה נגמר השקט. התרעות, אזהרות, הנחיות של פיקוד העורף, הנחיות העירייה לאסוף את הילד מוקדם מהצהרון. כולם ממהרים והלחץ משמיע רחש מוכר שמלבה אותו. אי אפשר להתכונן לבלתי צפוי. התנועה הערה בכביש מלאת חרדה ודאגה, כולם רוצים רק להגיע הביתה. "השקט שלפני הסערה" קוראים למצב הזה, אבל הוא שקט רועש. כולם לכאורה מאופקים, אבל בפנים מתפוצצים ממתח. רק הילדים בכנות תמימה נהנים מחוויית “המחנה”, כשדלת המקלט נפתחת ומכניסים מזרנים. לא משנה איך נגיב לזה – וככל הנראה, כל אחד מגיב קצת אחרת – מידת החוסן הנפשי לא תשנה את העובדה שכולנו הולכים עם פוסט-טראומה בכיסים. כמו נימפית החרשף, גם אנחנו נודדים יחד מהפעם הזו לפעם הבאה, חלקנו מתרסקים בכאב.
