לאחר שבעים שנים שהיא פעילה, מסעדת הניצחון במדרחוב באשקלון, סוגרת היום את שעריה. כך אומר רודי סורוג'יו מי שעבד במסעדה 20 שנים והחל להפעיל אותה לפני 4 שנים.
"אין קבבים יותר טובים משלי". סורוג'יו ומנת הדגל
סורוג'יו תולה זאת בשל ההוצאות הרבות וההכנסות המעטות, "השכירות גבוהה, הארנונה גבוהה ובאים פחות אנשים", הוא אומר. לפני ארבע שנים כאמור הוא החל להפעיל אותה, "אז היה בסדר היו אנשים אבל זה ירד משנה לשנה, לא מספיק"' הוא מספר ואומר כי היום זה היום האחרון שהוא מפעיל אותה.
מסעדת הניצחון מבפנים. על הקיר – כתבות שנעשו לאורך השנים. צילום: דניאל צ'צ'יק
הוא מספר כי כאשר החל לשכור ולהפעיל את המקום, זה היה לאחר שהבעלים הקודם והמייסד, שייע לייבושור, רצה לסגור אותה, "הוא רצה לסגור ולי זה היה כבוד להמשיך ולשכור אותה, רציתי שהיא תעבוד ולא תלך לאיבוד".
מנת הדגל של המסעדה היא כמובן הקבב הרומני, "אני נכנסתי וכבר ידעתי לעשות הכל, כולם יודעים שהקבבים זה משהו אחר, הכי טובים בארץ. אין מישהו שעושה קבבים יותר טובים משלי", אומר סורוג'יו.
הקבב הרומני שעשה לו שם בכל הארץ. צילום: דניאל צ'צ'יק
המסעדה הרומנית הוקמה על ידי שייע (ישעיהו) לייבושור ורעייתו שרה, לפני שבעים שנה והפכה ברבות השנים למיתולוגית. שמה של המסעדה – "הניצחון" הוא על שם הניצחון במלחמת העצמאות. "קיבלנו אישור להיכנס לחורבה שנפלה עליה פצצה, לשעבר בית מרקחת", סיפר לייבושור בראיון לעיתון "הארץ" בשנת 2011. "התחלנו לשפץ, אבל הכסף לא הספיק. באותה תקופה היתה עלייה עשירה מטריפולי, הכנסנו לעסק שני שותפים ויחד בנינו את בית הקפה הראשון בעיר. פרנסה לא היתה, אז עבדתי במקביל בבניין".
האגדה מספרת שאלוף פיקוד הדרום דאז אריאל שרון, נהג לפקוד אותה בשבתות ולהתענג על הקבב הרומני. דמויות ידועות רבות, החל מאמנים וכלה באנשי חדשות שהגיעו לסקר את העיר, פקדו את המסעדה לאורך השנים, חלקם הפכו ללקוחות קבועים. בשנת 1984, כאשר שרה חלתה, הכניס שייע שותף לעסק, יוסף הייניק, שהיה בעצמו אחד הלקוחות הקבועים שלה. לפני 4 שנים כאמור, היא עברה לידיו של סורוג'יו.
הלקוח הקבוע שהפך לשותף – יוסף הייניק. צילום: דניאל צ'צ'יק
אין ספק שהבשורה על סגירתה הקרובה של המסעדה העציבה לא מעט אנשים, אם לאור הזיכרונות שיש לרבים ממנה ואם לאור הסמליות של הסגירה, על רקע מצבו המידרדר של המדרחוב שהיה פעם שוקק חיים והיום גוסס.
לתשומת לב חובבי הספורט באשקלון בכלל ומכורים לענף אולימפי הכי מצליח במחוזותנו בפרט: בשבוע הבא תתקיים לראשונה בעיר תחרות ג'ודו ארצית לגילאים הצעירים פרי יוזמתם של אנשי מועדון הג'ודו המקומי "מיטב אשקלון" בהדרכת המאמן המצליח ואחד הבכירים בענף אייזיק מיקאילוב.
ביום ד' הקרוב, 29.05 במסגרת התוכנית הלאומית של יום האתגר הבינלאומי תארח אשקלון תחרות ג'ודו ארצית באולם ספורט של בית הספר "אורט אדיבי" בשכונת גן הורדים. תחרות בסדר גודל כזה מתקיימת לראשונה בעיר שמשון ודלילה ביוזמת מועדון הג'ודו המקומי מיטב אשקלון ובתמיכת המחלקה לספורט בעיריית אשקלון. באליפות אשקלון הפתוחה אשר תנעל באופן רשמי את עונת תחרויות 2018-2019 בענף הג'ודו, צפויים ליטול חלק כ-250 ספורטאים המייצגים מספר מועדוני הג'ודו מאיזור הדרום.
ילדי 'מיטב אשקלון' עם התעודות. יזכו בעוד כמה בשבוע הבא? (צילום: אלכס פרסקובסקי)
זוהי ההזדמנות הנדירה וכמעט חד פעמית עבור חובבי הספורט האולימפי באשקלון לצפות בדור העתיד של הג'ודו הישראלי – אותם ספורטאים צעירים מוכשרים שקטפו במהלך השנה הנוכחית כמות מכובדת של תארים ומדליות בתחרויות ארציות ובינלאומיות. התחרות באשקלון תיהיה פתוחה לספורטאים וספורטאיות החל מקבוצת גילאי גן (מגיל 4). אולם ספורט בבית הספר אורט אדיבי מכיל כ-500 מקומות ישיבה כך שניתן להגיע בשעות הערב ולצפות בקרבות בתנאים נוחים וכן להתרשם מביצועים של ג'ודוקאים הצעירים.
"אליפות אשקלון הפתוחה" בג'ודו – תחרות נעילת העונה, תיערך ביום רביעי, 29.05 החל משעה 17:30 באולם ספורט בבית הספר "אורט אדיבי" באשקלון (שד' עופר 5). הכניסה חופשית. קהל חובבי הספורט באשקלון והסביבה מוזמן להגיע ולגלות את העולם המופלא של הג'ודו – אחת מאומנויות הלחימה המרתקות והמרשימות בין ענפי הספורט.
איך שגלגל מסתובב לו. לאחר שהפועל אשקלון והפועל קטמון הובילו את הליגה בסיבוב הראשון ונראו כפייבורטיות לעלייה, נפגשות שתי הקבוצות למשחק חסר חשיבות לשתיהן, במסגרת מחזור הנעילה של הליגה הלאומית. הפועל קטמון ממוקמת במקום הרביעי ללא סיכויים להעפיל ואשקלון במקום ה-6. שתי הקבוצות הגיעו לאצטדיון סלה כדי לרשום סיום טוב לעונה.
26 דקות חלפו עד שאוהדי שתי הקבוצות קיבלו ספתח אמיתי למשחק. הראל שלום כבש שער יתרון להפועל קטמון. הפועל אשקלון לא הרימה ידיים לרגע והכוכב הגדול שלה בחצי העונה האחרונה, עוז פרץ הצליח לרשום מהפך גדול כאשר השווה בדקה ה-34 עם סלאלום ענק על כל שחקני היריבה והשלים צמד בדקה ה-46 אחרי סלאלום גדול נוסף, לאחר שהתגבר על שלושה שחקניו והשוער וכבש את השני, שלבטח נרשם בפנקסיהם של קבוצות ליגת העל לקראת העונה הבאה.
אם זה לא מספיק, אליאור משעלי כבש את השער השלישי בנגיחה מצוינת בדקה ה-78 וכבש את השער ה-13 שלו בליגה העונה.
אבל זה לא נגמר. בדקה ה-94, שי חדד קבר את הקטמונים ונתן את האות לניצחון הכי גדול של הפועל אשקלון העונה.
שולי צרפתי, היא אחת הגננות הוותיקות בעיר אשקלון, הבעלים והמנהלת של גן ילדים בשם "לגעת בטבע – גן הכפר" שממוקם בביתה. כעת היא נאשמת כי תקפה פעוט בן כשנתיים. הפרשה התפוצצה עם מעצרה בחודש אוקטובר בשנה שעבר וכעת הוגש נגדה כתב אישום בעבירה של תקיפה.
הגן אותו הפעילה צרפתי, חולק לכיתות לימוד. שתי כיתות לתינוקות עד גיל שנתיים בקומת המרתף של הבית וכיתה נוספת לפעוטות בגילאי שנתיים ומעלה בקומת הקרקע של הבית. קבוצת התינוקות טופלה על ידי מטפלות שנשכרו על ידי הנאשמת ואילו היא הייתה אחראית על הטיפול בקבוצת הפעוטות יחד עם סייעת נוספת.
שולי צרפתי בהארכת מעצרה. צילום: יוסי פרטוק
בתחילת חודש אוקטובר, בשעות הבוקר, ישבו הפעוטות בגן לאכול ארוחת בוקר. ד' פעוט בן שנתיים ושלושה חודשים, סירב לשבת ונעמד ליד הסייעת. צרפתי, כך על פי כתב האישום, הרימה את הפעוט והושיבה אותו בחוזקה בכיסא סמוך אליה. הפעוט בתגובה לכך, החל לבכות וזרק את צלחת האוכל שלו לרצפה. צרפתי צעקה עליו והוא נתן לה מכה בידה.
באופן סימבולי למדי, בדיוק בזמן הצילומים לכתבה וכשיעקב פיזנברג אוחז בדגל ישראל בידו, נשמעת אזעקת צבע אדום אשר קוטעת את סשן הצילומים ושולחת אותנו לתפוס מחסה במרחב מוגן.
אלוף ישראל בסיף לגילאים צעירים כבר די מורגל למצב עקב היותו אשקלוני מבטן ולידה, ואף הוא מרשה לעצמו כבר לצחקק על הרגע הפטריוטי שתפס אותו. וזה אפילו לא במקרה, כי עד כמה פטריוטי פיזנברג תבינו לאחר שהוא בחר לוותר על מעמד של ספורטאי מצטיין בצה”ל רק כדי לבצע שירות משמעותי יותר ולשרת ביחידה מסווגת, שעליה הוא לא יכול לדבר יתר על המידה מטעמים מובנים. “בחרתי בשירות משמעותי כי אני פשוט מאמין שאני יכול לתרום בעוד מקומות מלבד הספורט”, הוא ידע להסביר בריאיון מיוחד ל”כאן דרום”.
“אני יודע שבונים עליי כתקווה הבאה”
פיזנברג (19) נולד כאמור באשקלון להוריו אירנה ומיכאל, ויש לו אחות גדולה ממנו. כבר מאז היותו ילד הוא היה פעיל, אהב ספורט וענף הסיף היה זה שמשך את תשומת לבו הרבה יותר מכדורגל או כדורסל. כשהיה בכיתה ג’, המורה לספורט שלו בוריס ויינר ששימש גם מאמן הפועל אשקלון בסיף, הציע לו להצטרף לחוג, ומאז הכול היסטוריה עבורו. מגיל 8 הוא התחיל לסייף, הצטיין בתחום הדקר, וההישגים שלו עד כה הולכים ללא ספק לפניו.
פיזנברג הפך לסייף מחונן ומוכשר, וברזומה שלו נמצאים התארים הבאים: סגן אלוף אירופה לקדטים (2016), גמר אליפות אירופה לנוער (2017), מקום רביעי באליפות העולם לנוער (2018) והישג השיא – אלוף ישראל לשנת 2019 ומחזיק גביע המדינה, הישגים אשר הקנו לו את הזכות להיות מדורג ראשון בדירוג הנוער הארצי בארץ.
יעקב פיזנברג. צילום: עדי תשובה
פיזנברג הוא גם קפטן נבחרת ישראל בסיף לגילו, וגם הוא מבין את האחריות שמונחת על כתפו ואת התווית שכבר כעת הודבקה לו – התקווה הבאה של הסיף הישראלי. “אני מרגיש את זה טוב מאוד”, הוא מסכים עם ההגדרה. “תחרות אליפות אירופה שנערכה עכשיו באיטליה הוכיחה את זה בצורה הכי טובה שיכולה להיות, הובלתי את נבחרת ישראל לניצחון היסטורי על נבחרת הונגריה, ועכשיו אנחנו מסתכלים עם העיניים קדימה לקטגוריית הבוגרים. אני יודע שבונים עליי כתקווה הבאה”.
מה זה סיף בשבילך? “סיף בשבילי זה דרך חיים, ולא רק סיף, אלא ספורט. הדבר הזה של לא לוותר, לנצח, לשאוף תמיד קדימה, גם אם נופלים, אז קמים – זה דרך חיים”.
הסייף פיזנברג עם החרב ביד. צילום: עדי תשובה
התחלת לסייף בגיל מאוד מוקדם, איך הצלחת לשלב את זה עם הלימודים? “זה היה מאוד קשה, כי בזמן שחברים שלי בכיתה ה’ שיחקו במחשב ויצאו לשחק כדורגל, אני התאמנתי מחמש עד תשע כל יום, וגם בשבתות. ככה זה גם עבר לחטיבה ולתיכון, שם כבר הייתי צריך לשלב את זה עם בגרויות. למדתי בכיתת מופת במקיף עירוני ד’, חמש יחידות אנגלית, פיזיקה ומתמטיקה, הייתי במגשימים. אבל אני מאמין שאם רוצים, אז אפשר להצליח בהכול, למרות שזה כמובן מאוד קשה”.
היו פגיעות בלימודים? “כן, היו פגיעות. הציונים שלי למשל במתמטיקה הם לא כמו שהייתי רוצה, אבל אני חושב שעשיתי את המקסימום וסיימתי בהצטיינות יתרה את כיתה י”ב. זה פגע יותר בפן החברתי והאישי, אתה כל הזמן סגור באולם ונוסע לתחרויות, אז אין לך חיי חברה, אין לך זמן להשקיע בעצמך, אבל אתה עושה את זה למען מטרה מסוימת: לייצג את המדינה, את העיר ולנצח בעוד תחרויות”.
אחרי שכבר השגת לא מעט בענף, מה החלום הבא? “אני עובר עכשיו לקטגוריה חדשה עד גיל 23, קטגוריה שהיא סוג של חדשה בעולם, זה בין נוער לבוגרים. היעד שלי הוא לזכות באליפות אירופה עד גיל 23, וגם כמובן להצליח בבוגרים. אבל העיניים נשואות למטרה הגדולה שזו האולימפיאדה, למרות שזה קצת רחוק, אנחנו הולכים לשם לאט לאט”.
“ההורים נכנסו למינוס כדי שאהפוך לספורטאי”
חייו של פיזנברג לא תמיד היו פשוטים. הוריו עלו מברית המועצות בשנת 1990 וחוו קשיי התאקלמות וקושי מובהק למצוא עבודה (“כל הסיפורים האלה של אנשים עם תואר ראשון שמנקים את הרחובות, זה בדיוק מה שהיה”). המצב הכלכלי היה בשפל ובהמשך, כדי לממן את שאיפותיו של הבן יעקב להיות ספורטאי, הוריו נכנסו למינוסים בבנק, ואימו נאלצה לעבוד שעות נוספות, כל זאת כדי שיוכל לטוס לתחרויות בחו”ל ולרכוש את ציוד הסייף הנדרש. “ברור שהיו קשיים למשפחה”, הוא משתף. “בתוך כל הקשיים האלה היה גם את העניין הזה של להתחיל להיות ספורטאי, וכשאתה שומע שאין כסף לטוס לאליפות עולם, וההורים מתחילים להיכנס למינוסים – זה קשה לראות את זה. זו הייתה התגייסות מלאה מצדם מכיתה ג’ כי הציוד מאוד יקר, התחרויות מאוד יקרות, לא מעט ספורטאים בישראל צריכים להסתמך על ההורים כי אין מה לעשות. הצלחנו לאט לאט ועכשיו בסדר גמור. ההשקעה של ההורים שלי היא יוצאת מן הכלל, זה לא סוד שספורט במדינה הוא לא עדיפות ראשונה מבחינה תקציבית. ההורים שלי מאוד עזרו לי מההתחלה והמשפחה תמיד שם. גם בפן המנטלי, בהפסדים הכי קשים הם תמיד מחזקים אותי ונותנים לי כוח להמשיך הלאה. לפעמים יש לי תחושה שאבא שלי אוהב סיף יותר ממני. הוא לא מפספס שום תחרות ושום אימון כשהוא בבית”.
יעקב פיזנברג על רקע כרזת התחרות
מה קורה לגבי תקצוב מצד העירייה? “בעירייה מתחילים להישמע קולות של עזרה ותמיכה, עדיין לא רואים את זה בפועל, אבל אני מקווה שבאמת תהיה תמיכה רחבה כי ראש העיר שנבחר הוא באמת מוביל קו מאוד תקיף לגבי תמיכה שלו בספורטאים בעיר”.
הוא שוחח איתך באופן אישי? “תומר גלאם וממלאת מקום ראש העיר סופיה ביילין בירכו אותי על הזכייה שלי, וזה משמח שזה מעניין מישהו. כמובן שהחשיפה של כל הדברים האלה היא לא ברמה בינלאומית, אבל גם מה שנעשה ברמה המקומית הוא משמח”.
חשבת להתקדם ולעבור לשחק לטובת מועדונים בכירים יותר בארץ? “לא, אני מאוד אוהב את המועדון שלי. הפועל אשקלון בשבילי זו משפחה, זה המקום שגדלתי בו. גם כשקיבלתי הצעות מפתות לעבור לייצג ערים אחרות, לא הסכמתי, אפילו שהמצב הכלכלי במועדון היה קשה אף פעם לא חשבתי על זה אפילו. אני אוהב את כל המועדון, הם בשבילי כמו משפחה”.
מה המוטו שלך לפני שאתה עולה לקרב? “לפני שאני עולה לקרב, אני יכול לחייך, לצחוק ולהיות הכי נחמד בעולם, אבל כשאני עולה לזירה אני יכול עם סכין בין השיניים ואין סיכוי שאני מפסיד”.
בני משפחת מנשה קיוו אתמול שהמידע על מציאת גופה בים מול חופי אשדוד לא תמיט עליהם אסון אבל זמן קצר כבר אחרי מציאתה, הכיוון של השוטרים היה ברור.
רק אתמול בבוקר פרסמנו על היעדרותו של תושב אשקלון דניאל מנשה שיצא בערב שבת מביתו ונעלמו עקבותיו.
דניאל מנשה
כאמור, בשעות הצהריים אתמול הגיע דיווח בהול מיושבי סירה ששטה מול חופי אשדוד על כך שהם מבחינים בגופה שצפה על פני המים. בתוך זמן קצר הגיע למקום צוות של השיטור הימי ומשתה את הגופה מהמים.
הגופה נלקחה אל רציף במעגן סירות באשדוד וחזותו של האיש העלתה את החשש שמדובר בנעדר האשקלוני. צוות מד"א שהוזעק למקום קבע את מותו במקום.
צוות זק"א על הרציף בגופתו של מנשה. צילום: דוברות זק"א
צוות זק"א אשדוד החל לטפל בגופה אלא שבמשטרה החליטו לשלוח את הגופה למכון הפתולוגי לרפואה משפטית באבו כביר כדי לברר את נסיבות המוות.
גאווה לאשקלון. סמל שובל, תושב אשקלון, בוגר מקיף א’, הפך השבוע לאיש צוות ביחידת הצוללות של צה”ל. מדובר באחד ממסלולי ההכשרה הקשים והמפרכים של צה”ל.
הציבור בישראל נחשף לאחרונה לפרשת הצוללות שעלתה בשנה האחרונה לכותרות ביתר שאת. הפרסומים עסקו בעיקר בחשדות לשחיתות שלטונית, אך תוך כדי גם ניתנה הזדמנות להיחשף לאחת מהיחידות החשובות והסודיות של צה”ל – שייטת 7, שייטת הצוללות של ישראל, שעל פי התחזיות, במקרה של מלחמה כוללת תהווה כוח תקיפה משמעותי מאוד שעשוי להכריע את גורל המערכה על קיומה של מדינת ישראל. הצוללות נטלו חלק כבר במלחמת העולם הראשונה, אבל מאז ועד היום ההתקדמות הטכנולוגית הפכה אותן למכונת מלחמה מהמתוחכמות בעולם הנחשבות לכלי התקיפה המשוכלל, המורכב והיקר ביותר בצה”ל.
צוללת של צה"ל ועליה בוגרי הקורס. צילום: דובר צה"ל
לא רק במלחמה אלא גם בשגרה עסוקה שייטת הצוללות בפעילות מבצעית: להגן על הגבולות הימיים של המדינה, לשמור על אסדות הגז של ישראל, לאסוף מודיעין מעבר לים הרחק הרחק מגבולות ישראל. מדובר ביחידה אסטרטגית המשמשת כוח הרתעה בזירה התת-ימית בלב שטח האויב.
“לחצים מנטליים ופיזיים”
שובל בן ה-19 נולד וגדל בצפון הארץ ובגיל 10 הגיע עם משפחתו להתגורר באשקלון. הוא אח בכור לשלוש,ה ובכלל לפני שהתגייס לצה”ל לא נחשף לתחום הצלילה.
סמל שובל. צילום: דובר צה"ל
לאחר הטירונות מתחילים מאות חניכים קורס צוללן. השם אמנם מבלבל, אבל לא מדובר בצוללן שיורד עם חליפת צלילה ובלוני חמצן להתרשם מאוצרות הטבע המרהיבים שמתחת לפני המים. “זה מסלול ארוך של שנה וחודש. השלב הראשון הוא שלב ממיין, בסיסי וקשה פיזית”, מספר שובל על האימונים הקשים בים, “בעיקר בודקים אותך הרבה מאוד בלחצים מנטליים ולחצים פיזיים. זו תקופה ארוכה שלא מגיעים הביתה, ולדעתי מה שהכי מחזק אותך לעבור ולא להישבר זה החברים פה וכמה אתה מוכן להקריב מעצמך”.
הצוללנים החדשים. צילום: דובר צה"ל
בשלב הקשה נפלטים אחוזים רבים של חניכים, והטובים ביותר מצליחים לשרוד ולעבור לשלב הבא. “אני לא חושב שהיה רגע שבו הרמתי ידיים ואמרתי שאני רוצה לפרוש, אבל היו רגעים מאוד לא קלים”, מספר שובל. “מי שעובר את השלב הראשון עובר לשלב המקצועי, בו המתח בין המפקדים לחניכים נעלם. בעיקר יושבים ולומדים ומתמקצעים על עמדה. יש הרבה הפלגות בשלב הזה וסימולטורים”, מתאר שובל. השלב המקצועי מכשיר כל חניך על פי המגמה שאליה השתבץ – מכונה, גילוי ניווט וקשר, מהו”ב (מערכות הנדסיות ובקרה), נשק, סונאר ואלחוט.
במגן דוד אדום מתכוננים לקראת עשרות אלפי המדורות שיודלקו ברחבי הארץ בערב ל"ג בעומר ב-22 במאי. כוחות רבים של מד"א יעמדו בכוננות גבוהה ויעניקו מענה רפואי מיידי לכל צורך שעלול להתעורר. מנכ"ל מד"א אלי בין הנחה לתגבר את תחנות מד"א בחובשים, פראמדיקים, אמבולנסים, ניידות טיפול נמרץ ואופנועי-מד"א. זאת, כדי לתת מענה רפואי לקריאות שמתקבלות במד"א מדי שנה בעקבות פציעות, כוויות וקשיי נשימה. גם השנה, מבקשים במגן דוד אדום מההורים להישאר קרובים למדורות הנוער והילדים, כדי להשגיח על האש ולמנוע פציעות.
על רקע ההכנות לחג, ילד בן 5 וחצי מבני ברק נפצע באורח קל לאחר שקרש עם מסמר בולט ננעץ בכף ידו. הילד אסף קרשים לקראת ל״ג בעומר, כשלפתע ננעץ בידו מסמר חלוד שהיה תקוע באחד הקרשים. החובשים והפראמדיקים של מד"א שהגיעו למקום העניקו טיפול רפואי, ופינו את הילד בליווי בני משפחה לביה"ח שניידר במצב קל.
צוותי מד"א ערוכים. צילום: דוברות מד"א
מנכ"ל מד"א, אלי בין: "מדי שנה חוגגים נפצעים עקב שימוש לא זהיר בחומרי בעירה ובנוזלים דליקים, וילדים נפצעים במהלך איסוף הקרשים למדורה. אני מבקש מהציבור להקפיד למנות אדם מבוגר כאחראי בכל מדורה, לרכז מיכלי מים בסמוך למוקד האש ולהזעיק מיידית את מד"א בטלפון החירום 101 או באמצעות יישומון "מד"א שלי", בכל מקרה של פגיעה. אני מאחל לכל בית ישראל ל"ג בעומר שמח ובטוח".
במד"א מזהירים מפני הסכנות בל"ג בעומר, ביניהן איסוף קרשים, הדלקת מדורות ושהייה בסביבת מדורות בוערות:
הנחיות בעת אסיפת קרשים: 1. אין לאסוף קרשים עם מסמרים ודברים בולטים שעלולים לפצוע. 2. אין להיכנס לשדות עזובים מחשש לנחשים. 3. אין להיכנס לאתרי בניה מחשש לנפילות, פציעות וחתכים. 4. בעת חציית כביש עם הקרשים הנאספים הם עלולים לחסום את שדה הראיה. יש להקפיד לחצות את הכבישים בזהירות מירבית, וכמובן אך ורק במעברי חציה.
מקימים מדורה? שימו לב: 1. הקפידו שאדם מבוגר ילווה את הקמת המדורה למניעת פציעות. 2. יש לקבוע את מיקום המדורה בשטח נקי מקוצים ומעשבים, ובמרחק בטוח ממבנים וממתקנים. 3. אין להבעיר מדורה תחת קווי חשמל וטלפון, בקרבת עצים ושיחים או מתקני דלק. 4. יש לוודא מרחק בטיחות ממדורות שכנות. 5. אין להעמיד את הקרשים לגובה, משום שהם עלולים ליפול בעת התלקחותם ולגרום לפגיעות. 6. מומלץ לגדר את המדורה באבנים על מנת שהאש לא תתפשט, האבנים יהוו גם מחסום לכניסת הילדים לשטח המסוכן. 7. הבערת מדורה בחורשות וביערות אסורה, למעט במקומות המסומנים כמיועדים למטרה זו. 8. מומלץ לנעול נעליים גבוהות וללבוש מכנסיים ארוכים וחולצה מתאימה להגנה על הגוף מפני גיצים וגחלים, וכן מעקיצות זוחלים ושרצים הנמשכים אל חום המדורה. 9. יש להצטייד בטלפון סלולרי, או לוודא שבקרבת מקום נמצא טלפון שממנו אפשר יהיה להתקשר למד"א בטלפון חירום 101 בעת הצורך. מומלץ להתקין בטלפון הסלולרי את יישומון "מד"א שלי", שמאפשר חיוג מהיר למוקד מד"א ושבאמצעותו יכולים החובשים והפראמדיקים של מד"א לקבל את מיקומו המדויק של הזקוק לעזרה. 10. מומלץ להצטייד בתיק עזרה ראשונה תקני של מד"א. 11. במקרה של התפשטות שריפה, יש להזעיק מיידית את מכבי האש בטלפון 102. 12. במהלך בעירת העצים במדורות נפלטים לאוויר ריכוזים גבוהים של חלקיקים נשימים, המסוכנים ביותר לבריאות האדם, וגם כמויות גדולות של פחמן דו חמצני, הגורם להתחממות כדור הארץ. על מנת לצמצם את זיהום האוויר, במד"א ממליצים לאחד מדורות ולהימנע משריפת חומרים מפלסטיק.
הקטל בדרכים נמשך: אמש, מוצאי שבת ארעה תאונת דרכים קשה בנתיבי איילון, בקטע שבין מחלף וולפסון לצומת חולון. אלכס רויף, תושב אשקלון בן 32 רכב באופנועו והחליק על הכביש מסיבה שאינה ברורה.
רויף נפצע אנושות. ניידת טיפול נמרץ של מד"א חלפה במקרה במקום כמה רגעים אחרי שהתאונה התרחשה ונעצרה לטפל בו.
התאונה כפי שצולמה במצלמת רכב.
הפציעה היתה כה קשה שמצבו של הרוכב האשקלוני הוגדר כאנוש. הוא פונה בהקדם, תוך כדי פעולות החייאה לחדר הטראומה המרכז הרפואי וולפסון המרוחק משם כמה מאות מטרים.
הפציעה היתה כה קשה שלרופאים בוולפסון לא נותר אלא לקבוע את מותו.
אהב טיולי שטח. אלכס רויף
אלכס רכב על אופנועים כבר מגיל צעיר והיה נחשב לרוכב מנוסה ומיומן.
באשקלון ובמרחבים מדינת ישראל ישנם לא מעט פלסטינים השוהים בה מטעמי עבודה בעיקר. כאלה שעברו את הבירור הביטחוני ואושר שאינם מסוכנים לביטחון הציבור. אלא שיש להם עבר בטחוני וששירות הביטחון הכללי חושש משהותם בגבולות הארץ אינם מקבלים אישור כניסה לארץ. כזה אותר השבוע באשקלון.
במהלך פעילות שוטרי הסיור, בוצעה גם פעילות לאיתור שוהים בלתי חוקיים. השוטרים הגיעו לשכונת מגדל בעיר אשקלון ואדם בעל חזות מחשידה עורר את חשד צוות השוטרים. הוא התבקש להציג את תעודותיו, אז הבחינו השוטרים כי קיים שוני בין התמונות במסמכים וגם מספר תעודת הזהות שונה. התברר שמדובר בפלסטיני בן 29, תושב הכפר יאטה (يطا) באזור חברון אשר שירות הביטחון הכללי החליט לא לאשר את כניסתו לארץ.
שוהה בלתי חוקי שנתפס על ידי המשטרה. אילוסטרציה: דוברות המשטרה
משטרת ישראל, תחנת אשקלון מבקשת גם את עזרת הציבור בחיפושיה אחר הנעדר מנשה דניאל שיצא את ביתו ביום שישי 17.5 בשעות הערב ומאז נותק עמו הקשר ואבדו עקבותיו.
תיאורו: בן 36, גובהו 1.73 מטר, שיער מקריח, מבנה גופה בינוני-מלא וגוון עורו כהה (ממוצא אתיופי).
ככל הזכור למשפחתו ביום שישי בו יצא מביתו ונעלם הוא לבש חולצה קצרה שחורה עליה הדפס אפור, מכנס ג'ינס כחול ונעלי ספורט ״נייקי״ שחורות.
נעדר. מנשה דניאל
ראיתם, שמעתם משהו על מנשה מאז שנעלם? כל היודע דבר על מקום הימצאו או כל פרט היכול לסייע באיתורו, מתבקש להודיע למשטרה בטלפון 100 או לתחנת אשקלון בטלפון 08-6771444/490.
אם צריך לבחור את הרגע הכי מרגש בחגיגות יום העצמאות, נראה לי שכולם יסכימו שיותר מהמנגלים, האמנים וחידון התנ’’ך זה הרגע הזה שמחפשים בין מצטייני הנשיא את החיילים מאשקלון ומוצאים אותם. כמעט בכל שנה יש לעיר ייצוג הולם בין 120 החיילים שנבחרים ללחוץ ידיים לנשיא המדינה, לרמטכ”ל ולשורת אישים מכובדים.
את אשקלון ייצגה הפעם, בין היתר, סמ’’ר סלומה עטייה, ילידת העיר מרסיי שבצרפת, המשרתת כלוחמת כיפת ברזל בגדוד 947. עטייה עלתה ארצה בשנת 2015 היישר לאשקלון, וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. בשיחה איתה אפשר להבחין מיד באישה צעירה ואמיצה שלא חוששת להתמודד עם אתגרים ורואה בכל קושי הזדמנות.
"אני מפעילה את המערכת". סוללת כיפת ברזל באשקלון. צילום: אילן אסייג
“במרסיי למדתי בבית הספר היהודי אורט מרסיי”, היא מספרת. “למדתי שם עברית בסיסית, וכשהגעתי לאשקלון, עשיתי גם אולפן במכללת אשקלון. אני משתדלת לדבר נכון, אבל ללא ספק נושא השפה הוא הקושי הכי גדול שאני מתמודדת איתו. חוץ מזה ישראל היא הבחירה שלי והעיר אשקלון היא הבית”.
הקולות של אשקלון מזכירים את מרסיי
עטייה מתגוררת בשכונת הסיטי עם אביה לורן ובת זוגו מוראל, גם עולה מצרפת. “גרנו במרסיי. הסביבה שלנו הייתה הכי יהודית שיש, וזה הרגיש מצד אחד בטוח, ומצד שני חוויתי כילדה הרבה מצבים של אנטישמיות. כשהלכתי ברחוב עם שרשרת של מגן דוד, צעקו לי להוריד אותה. הבנים לא יכלו לחבוש כיפה ברחוב מפחד שיתקפו אותם. זה תהליך שהתחיל ותפס תאוצה. למרות היופי של מרסיי והחברים, תמיד חלמתי לעלות לארץ ישראל. בינתיים ההורים שלי התגרשו, ואבא שלי עלה לישראל כבר ב-2014 עם אחי התאום קווין. אבא שלי הוא קונדיטור ועובד בירושלים. קווין החליט לחזור כי הוא פחות התאקלם בארץ. אותי זה לא הרתיע, וברגע שסיימתי את הבגרויות עליתי לארץ”.
איך היה תהליך הקליטה שלך? “מבחינתי לעלות לישראל זה הגשמת חלום. הדבר הראשון שעשיתי היה אולפן במכללת אשקלון כדי לשפר את העברית שלי, ובמרץ 2017 התגייסתי לצבא. באשקלון יש את הים הכי מדהים בישראל, ואני מבלה בו הרבה. יש הרבה מהאווירה הטובה של מרסיי פה, ויש באשקלון הרבה עולים מצרפת, כך שאני מרגישה פה לגמרי בבית”.
סמ"ר סלומה עטיה מקבלת את התעודה מנשיא המדינה. צילום: דובר צה"ל
המשפחה והחברים עודדו אותך להתגייס? “החברות שלי לא האמינו שאני הולכת להתגייס. הן טענו שהצבא תהיה מסגרת קשה ומחייבת, וזה לא בטוח השלב הנכון. אבל מי שמכיר אותי יודע שיש לי עקרונות בחיים, והמוטו שלי הוא גם כשאתה נשבר וחושב לוותר, תעצור רגע ותמשיך, כי אם לא מוותרים, אפשר להשיג הכול. אני משדרת את המסר הזה בכל מקום שבו אני נמצאת. המשפחה שלי מאוד גאה בי. אימא שלי קתרין אומרת שאני גאוות המשפחה”.
איך הגעת לשרת בכיפת ברזל? “במבצע צוק איתן הפעילו את כיפת ברזל, שמעתי על זה מהתקשורת, ואבא שלי כבר היה פה וידעתי שכיפת ברזל נותנת ביטחון מסוג אחר לתושבים. אני מאוד התרגשתי מהפעילות הזאת ומיד ידעתי שזה הכיוון אליו אני רוצה ללכת, להגן על השמיים שלנו. אחרי שסיימתי את הטירונות ביקשתי לשרת בלוחמה והגנה אווירית, שיבצו אותי בקורס המתאים בבסיס מחווה, עבדתי קשה, הוכחתי את עצמי במשימות וקיבלתי את התפקיד. ההרגשה היא כל כך מיוחדת, אני מפעילה את המערכת, מיירטת את הטילים ומרגישה שאני שומרת על כל בית ובית”.
מי שצפה בשידורי טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות אולי זיהה שם את הקצינה המחויכת שהחזיקה את המיקרופון ליו”ר הכנסת יולי אדלשטיין והשגיחה שהכול מתקתק.
מדובר בסגן יולי זיו, כיום קצינת איתור ועידוד הגיוס לחיל הים ובעבר דוגמנית. היא משרתת בתל השומר, סמוך לבקו”ם, בת 20 וחצי, נולדה וגדלה באשדוד, למדה במקיף ח’. לפני כשנתיים החליטה המשפחה לעבור לכפר והגיעה למושב בית שקמה שליד אשקלון.
אולי שמה מצלצל לכם מוכר, כי בעבר זיו גם כיכבה בתכנית הטלוויזיה “פושרז” כשהייתה בת 15, כשלצדה האב הדוחף שמנהל את העניינים.
אבל כל זה לדידה רחוק ממנה מאוד. כיום, היא מדגישה, היא לא בעסקי הדוגמנות והיופי אלא מתרכזת בשירותה הצבאי.
עד לטקס היא וחבריה החיילים והקצינים עברו אימונים מפרכים. “זה התחיל”, מתארת זיו, “במיונים ממושכים, תחילה בחיל הים, עוד בחודש נובמבר. עברתי את הסינונים, ובחודש מרץ החלו האימונים והחזרות. הלכנו בכל יום 15 ק”מ בקלות. בהתחלה הייתי חלק מהצועדים במסגרת חוליית העברת הדגל, ואז שבוע לפני יום העצמאות, מפקד הטקס שמעון דרעי שלף אותי ושאל אם אני רוצה להיות על הבמה לצד משיאי המשואות. הסתכלתי עליו ושאלתי ‘אני?’ מיד הסכמתי, ‘זה כבוד מטורף’, אמרתי”.
מה בעצם היה התפקיד שלך בטקס? “לעמוד לצד משיא המשואה, להחזיק את המיקרופון ולעזור במידת הצורך. למעשה לתפעל כדי שהכול יתקתק כמו שצריך. אני עצמי הייתי עם יו”ר הכנסת יולי אדלשטיין. זו הייתה הפעם הראשונה שלי על הבמה. לאחר מכן עמדתי מאחורי שישה מתוך 12 ממשיאי המשואות, כולל מוריס קאהן, שהצליח להצחיק אותי, יהודה פוליקר ואבי נשר”.
בין חזרה לחזרה. יולי זיו
בתמונות נראית מחויכת. “הייתי ייצוגית וקיבלתי רשות, נקרא לזה ככה, לחייך כשאני חושבת שזה נכון ומתאים. בכל פעם שאמרו ‘לתפארת מדינת ישראל’, זה עשה לי טוב וחייכתי מכל הלב”.
איך הייתה החוויה במבט לאחור? “חוויה מדהימה, רכשתי חברים חדשים ומיוחדים. כולנו נזכור את זה לעוד הרבה שנים”.
את מבסוטית שהשתתפת בזה? “בהתחלה כשנבחרתי לצאת למיונים לא כל כך רציתי, כי התחלתי תפקיד חדש, וזה לא הרגיש לי לעניין. אבל מהר מאוד הבנתי שטעיתי. אני הכי מרוצה בעולם, זאת אחת החוויות הכי מטורפות שעשיתי בחיים שלי. אני חושבת שזה מאוד מייצג את מה שאנחנו מרגישים כחיילים וקצינים בצבא, וזה לא בא לידי ביטוי ביומיום. כשאתה רואה את הניצוץ בעיניים של האזרחים כשהם רואים את החיילים במצעד…”
רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו אלינו: ⇔⇔⇔
נשמע שאת מאוד פטריוטית. את כזאת מורעלת או איך אומרים היום "צהובה"? “אני לא מחשיבה את עצמי כקצינה צהובה. יש המון דברים שהייתי שמחה לשנות בצבא, הרבה דברים שאני פועלת כדי לעשות אותם יותר טוב. אבל כן, אני אוהבת את הצבא שלנו ואוהבת את המדינה שלנו”.
עד מתי את חתומה? “כרגע עד מרץ 20’”.
את רוצה להמשיך בצבא? “אני עדיין לא יודעת. אי אפשר לדעת לאן הגורל ייקח אותי”.
סגן יולי זיו. צילום מהאלבום הפרטי
יש לך חלום להיות קצינה בכירה? “יש לי חלום להצליח במה שאבחר בו וליהנות ממה שאני עושה”.
ואם לא תמשיכי בצבא, מה תעשי? “אז כנראה שאלך ללימודי משפטים”.
ת’אמת, מה יותר טוב – אשדוד או בית שקמה? “אפשר להוציא את הבן אדם מאשדוד, אבל אי אפשר להוציא את האשדודיות מהבן אדם. אני אשדודית עד עמקי נשמתי וגם אוהבת את השקט של המושב. אני אוהבת את הפינה שלי, וזה שיש לי שני כלבים, אני אוהבת לצאת עם הטרקטורון בסופי שבוע, אבל אשדוד היא אשדוד. אני באה לעיר הרבה, משפחה, חברים ולים כמובן”.
בתוך מתחם סגור ומגודר, בין מכלי אשפה קטנים ומכולות אשפה גדולות, עומדות בשמש כבר כמה שבועות 19 מיגוניות בטון תקניות שיוצרו על ידי חברת אקרשטיין. זר שהיה עובר במקום לא היה מתרשם שמדובר במשהו חריג או מוזר, אך עבור כל תושב אשקלון מדובר במראה מקומם.
רק בשבוע שעבר חוותה אשקלון את אחת מההסלמות האינטנסיביות בשנים האחרונות. במהלך סבב הלחימה הזה נשמעו עשרות אזעקות ברחבי העיר, רקטות רבות הצליחו לחדור את מעטה ההגנה של מערכת כיפת ברזל, וחלקן אף גבו חיים של שניים: משה אגדי וזאיד אלחמאמדה.
שער הכניסה למתחם הסגור באזור התעשייה הצפוני
בעוד שבשכונות החדשות של העיר, עם כל אזעקה שנשמעה, מיהרו תושבי העיר להיכנס למרחב המוגנים הדירתיים, בשכונות הוותיקות של העיר, בעיקר בדרומה, נאלצו התושבים לעמוד בחדרי מדרגות רעועים ולהתפלל כי הרקטה לא תפגע בהם ישירות. במהלך ימי הלחימה שוחחנו עם תושבים המתגוררים ברחוב אפרים צור בבניין שנפגע מרקטה, וכל שהם ביקשו זה מיגונית בכניסה לבניין. הם רק לא ידעו כי בצד השני של העיר מאוחסנות 19 מיגוניות חדשות לגמרי וללא שימוש.
זה היה ביום אחד במהלך חודש מרץ השנה. אז החלו משאיות גדולות שיצאו ממפעלי הבטון של חברת אקרשטיין להיכנס לעיר אשקלון כשעל גביהן מיגוניות חדשות. המיגוניות הללו סופקו על ידי פיקוד העורף, וזאת לבקשת עיריית אשקלון.
"זה יעלה כפליים. מדובר בטמטום". הובלת מיגונית. צילום אילוסטרציה
נהגי המשאיות כוונו להגיע אל מתחם מגודר של העירייה באזור התעשייה הצפוני של העיר. מדובר במתחם רחב ממדים השייך לאגף שפ”ע (שיפור פני העיר), ונקרא “מרכז איסוף ומחזור”. המשאיות נכנסו בזו אחר זו ובעזרת מנוף פרקו עוד ועוד מיגוניות והציבו אותן אחת על השנייה. בסך הכול נערמו במקום 19 מיגוניות גדולות ובעלות דלתות מתכת.
“אם לא במצב חירום, אז מתי ישתמשו בזה? וחסר איפה לשים אותן?” תהה גורם בעירייה. “הם חששו שהתושבים יטנפו אותן כמו שבשדרות הפכו אותן לשירותים, אבל זה בולשיט, אם יידעו לתחזק כמו שצריך, אז הכול בסדר”.
המיגוניות בתוך המתחם
עוד מוסיף הגורם כי מעבר לכך שההחלטה הזאת להציב את המיגוניות במתחם הזה היא שגויה, היא גם תגרום להוצאה כספית מיותרת. “זה יעלה לעיריית אשקלון כפליים, כי כשהמנופים באו לפה הם פרקו אותן במקום, ועכשיו אם העירייה תרצה לפזר אותן בעיר, היא תצטרך להביא שוב מנופים ולשלם מחשבונה למשאיות שיפרקו, במקום שהמנופים שהביאו אותן מהתחלה היו מציבים אותם. מדובר בטמטום”.
את העונה הנוכחית פתחה קבוצת אליצור איתו אשקלון בסערה ולא מהסוג הנכון. הקבוצה עלתה ליגה, והשדרוג המקצועי גרם ליו”ר הקבוצה מיקי שרביט לנסות לבצע את ההתאמות הנכונות על מנת לבנות קבוצה שתצליח לתקוע יתד בליגה הלאומית ואולי אף יותר מכך. חברו רועי ברקוביץ', שהכירו כאוהד הקבוצה, טלפן אליו בשביל לנסות לחזק את קבוצתו רמת השרון, אך השיחה הובילה את השניים לאפיקים משותפים. ברקוביץ’ חזר לאשקלון, הפך למנהל המקצועי של הקבוצה והחתים את סמל הקבוצה בעבר אבי סוכר כמאמנה ואת אחיו הצעיר ניב, שחזר לקבוצה אף הוא לקדנציה נוספת לאחר עשר שנים שבהן שיחק בליגת העל.
בספורט הישראלי השם ברקוביץ' הוא שם מחייב מאוד, במיוחד כשמדובר בבנים של האגדה החיה מיקי ברקוביץ’. למרות הרזומה של השניים וההיסטוריה במועדון, הקהל לא קיבל אותם מיד.
רועי, מיקי וניב ברקוביץ'. באדיבות מגד גוזני, וואלה! ספורט
הגל הכחול תמך בכוכבי העונה שעברה והתמרד מול ברקוביץ’ ג’וניור. למרות זאת, הקבוצה תחת ניהולו פתחה היטב את העונה עם שני ניצחונות רצופים על אליצור נתניה והפועל ר”ג, שלא בישרו על העתיד לבוא. בד בבד ההסלמה בגזרת עזה החריפה וגרמה לעזיבתו של זר הקבוצה כריס מקניית’ והכריחה את ברקוביץ’ לחשב מסלול מחדש ולשנות קונספט במהירות בשביל לעזור לקבוצה לחזור למסלול.
“ההסלמה גרמה לנו לעשות בנייה מחדש”
אנשי כדורסל רבים סימנו את הקבוצה כיורדת הבטוחה, כמה מהם טענו שהיא תיאבק על הירידה עד הרגע האחרון, והאופטימיים ביותר חשבו שהיא תצליח להימנע מהם, אך אף אחד לא האמין שהקבוצה הצנועה הזו, שעד לפני שלוש שנים עוד שיחקה בליגה א’, תצליח להגיע מרחק משחק אחד מהפיינל פור של הפלייאוף העליון ואולי אף להעפיל לליגת העל בסוף העונה. אף אחד מלבד ברקוביץ’ עצמו.
כיום, כשהוא נמצא במשא ומתן להארכת חוזהו בקבוצה, האיש שרבים באשקלון הרימו גבה על הגעתו, כבר מביעים בו תמיכה גורפת מקיר לקיר ובטוחים שהוא האיש הנכון בזמן הנכון להוביל את הקבוצה בעונות הבאות בדרך אל היעד המוצהר – ליגת העל בכדורסל. “אני חושב שבקלות מועדון יכול להתפרק מהטלטלות שעברנו”, אומר ברקוביץ’. “ההסלמה בתחילת העונה גרמה לנו לעשות בנייה מחודשת ולשנות קונספט. במקום גארד וגבוה הבאנו שני זרים גבוהים ובנינו על ליאור כלפון ורועי נציה בחמישייה הפותחת מתוך אמונה בהם”.
בנו עליו. חן כלפון
“אבי יודע מתי להכניס טירוף לשחקנים”
ברקוביץ’ גם יודע לפרגן ולא לוקח את כל הקרדיט. מבחינתו, הוא רק חלק ממשולש שמנהיג את הקבוצה ומביא אותה להישגים, “המרכיבים שהובילו לכך שהקבוצה בסופו של דבר הצליחה הם בראש ובראשונה מיקי שרביט שהצליח להיות מאוד נינוח ושקט בתוך הסיטואציה הזאת. מה שהוא הקרין חלחל לשחקנים, והשיתוף פעולה בין מיקי לביני היה מאוד פורה, אמיתי וכנה. אני לא אוהב לדבר על עצמי, אבל מה שהקרנו כלפי מטה, וגם בתקופות שלא הלך חיבקנו וחיזקנו ולא הורדנו לשחקנים פטיש על הראש. הניסיון שהבאתי איתי כשחקן וכמנהל מקצועי בכל הסיטואציות שעברתי עזרו לי למצוא את הפתרונות העונה. השחקנים הם חכמים והם רואים את הדברים, וההצלחה הרבה מאוד בזכותם כי הרבה מאוד שחקנים לא היו מצליחים להישאר רגועים ומאוחדים כמו שהם נשארו למרות כל הקשיים מסביב. גם אבי עשה עבודה נהדרת, השחקנים מאוד אהבו אותו והתחברו אליו, והם החזירו לו את זה על המגרש. אלה הגורמים שעזרו לנו לצלוח את הקשיים ולרשום את ההצלחה הזו. אבי מאמן עם המון רגש ותשוקה והצליח לגעת בשחקנים, וראו את זה בחצי העונה האחרונה שנלחמנו בכל רגע ונאבקנו על כל כדור. אבי הוא איש כדורסל והוא מבין מה עוברת נפשו של השחקן בכל רגע ורגע והוא יודע מתי צריך להכניס טירוף לשחקנים ומתי טיפה להוריד, וביחד הצלחנו לגרום לשילוב מאוד טוב, שכל אחד נתן את האינפוט שלו”.
רועי ברקוביץ ואבי סוכר עם השחקנים בפסק זמן. צילום: סיוון מטודי
האמנת שתהיו מרחק נגיעה מהעפלה לפיינל פור? “באחד הראיונות הראשוניים ל’כאן דרום’ אמרתי שהמטרה היא פלייאוף עליון, ואנשים לא כל כך הבינו על מה אני מדבר, אבל מי שמבין כדורסל וראה אימונים היה מבין שיש דברים בגו. לא הרגשנו שהיינו צריכים להוכיח למשהו, אלא להוכיח לעצמנו. הרגשנו שלא קיבלנו את הפרגון מבחוץ, שלא שופטים אותנו באופן אובייקטיבי, אבל בשורה התחתונה הצלחנו, הגענו לפלייאוף, שאותו הבטחנו כמה מחזורים לפני סוף העונה והיינו מרחק נגיעה מניצחון, שהיה מעלה אותנו לחצי הגמר. עברנו קשיים מכל מיני כיוונים העונה, והתחושות בסוף העונה ממה שהשגנו היו פשוט מדהימות”.
אתה, אבי סוכר ואחיך ניב הגעתם לכאן לאחר שכבר שיחקתם פה בעבר. כיצד ההיכרות המוקדמת עזרה לכם לצלוח את האתגרים? “ההיכרות שלנו עם העיר אשקלון תרמה לנו הרבה באתגרים שנאלצנו להתמודד איתם בתחילת העונה. אני חושב שאנשים אחרים, שלא מכירים את הקהל ואת העיר, אולי היו מרימים ידיים והולכים. אני חושב שההיכרות של אבי, ניב ושלי כשחקנים בקבוצה ועם הקהל עזרה לנו ליצור שיח עם הקהל וללבן את העניינים, ובגלל שלא טאטאנו מתחת לשולחן, הקהל הבין שבאנו עם מניעים טהורים ואנחנו רוצים את הצלחת המועדון. עם כל הכבוד לרמת השרון, הקהל לא היה החלק החזק שלה ולא נתקלתי בבעיות מסוג זה אז. לא באתי בגישה שאני יודע הכול והייתי מוכן להקשיב, אבל זה גם לא אומר שאני חייב לעשות מה שכל אחד חושב, כי אין לזה סוף. אני חושב שלהקשיב תמיד צריך, וזה עזר לנו להשיט את הספינה למקום טוב”.
התחלתם עם הקהל ברגל שמאל, לאחר שכמה גורמים להצלחה בשנים האחרונות הועזבו. “אם לא היה רגש, לא הייתי מתעסק בזה. אני מבין את המקום שגרם לקהל לכעוס, כי זה בא מתוך רגש, ואנשים נקשרים לשחקנים ואנשי צוות, שהיו חלק מההצלחה ומהדרך שהקבוצה עשתה, ומטבע הדברים יש להם רגש כלפיהם, אבל לפעמים בשביל שמועדון יתקדם צריך לעשות את ההתאמות, ולא תמיד זה הולך ביחד עם הרגש”.
משבר עמוק עם ההנהלה. אוהדי אליצור איתו אשקלון. צילום: אורי קריספין
אין ספק שמבחינה מקצועית ניב הוא אחד השחקנים הטובים בליגה ונכס לקבוצה, אך כיצד שומרים על חדר הלבשה שקט חרף הקשר המשפחתי והחשש לקומבינות? “אני חושב שזה מתחיל בניב עצמו. מי שמכיר אותו יודע שהוא סופר מקצועי ולא עושה לעצמו הנחות, וברגע שהשחקנים רואים את זה, הם מבינים שהוא בא כדי לעשות משהו ולא רק להעביר עוד עונה, לקחת את הכסף וללכת הביתה. שחקנים הם חכמים, ואם הם יזהו פרצה מסוימת, הם ינצלו אותה. ובמקרה הזה מהיום הראשון הם ראו שלא עושים לו הנחות ושהיחס לשחקן הראשון עד האחרון הוא זהה, ולכן לא היה רגע אחד כזה. דווקא בגלל שאנחנו אחים ואני מכיר אותו כל כך טוב, אני יכול לספר שבהתחלה לא היה לו קל מבחינת הסתגלות לליגה. אחרי כמה שנים בתור רוג’ר לחזור כמה שנים אחורה ולהיות מנהיג, שבליגת העל הוא היה שחקן משלים. לי ולאבי היו המון שיחות איתו, ובגלל ההיכרות איתו ידענו איך לגשת אליו ואיך לחזק את הביטחון שלו ולהרים אותו למעלה, וזה עזר להרים את כל הקבוצה”.
ניב ברקוביץ'. באדיבות מגד גוזני, וואלה! ספורט
מה היו הרגעים הקשים ביותר על הפרקט העונה? “ההפסדים לנתניה והפועל ר”ג היו מאוד כואבים עבורנו, ולא היה קל לצאת מהם, והאופי של הצוות והשחקנים הוציא אותנו מזה, וזה לפעמים ההבדל בין עונה פחות טובה לעונה טובה או מצוינת. אבי שידר לאורך כל הדרך שהוא מאמין בשחקנים וגם הניסיון שלי ברמת השרון, שם הייתה לי עונה שהפסדנו את שבעת המשחקים הראשונים ועשינו כמה שינויים והגענו לפלייאוף העליון, אז יכולתי להביא את הניסיון והביטחון הזה להגיד לשחקנים: ‘הייתי במקום הזה והצלחנו, אם תאמינו, נצליח לעשות את זה’”.
אנחת רווחה נשמעה ברחבי הארץ – יש אירוויזיון. הטילים לא פגעו באירועי האירוויזיון, האירוע יתקיים, החזרות מתבצעות, והעולם נוהר למדינת ישראל. לאחר שתושבי הדרום ספגו טילים, ואירועי האירוויזיון היו תלויים בהחלטת חמאס, עם כל בום של טיל מצד השני של המדינה נשמעה זעקה נוספת שאומרת “מה יהיה עם האירוויזיון?”.
לאחר סבב המתקפות האחרון קיבלנו כתושבי הדרום מתנות מהמארגנים. נשלחו לרשויות המקומיות בדרום כרטיסים לאירועי החזרות וחצי הגמר לחלוקה לתושבים עבור האירוע.
יפה טבג'ה. צילום: אדי ישראל
זעקת החשש והפאניקה של מארגני האירוויזיון וסימני השאלה על התקיימותו או אי התקיימותו של האירוע הייתה דומה לאזעקות ההסלמה בדרום.
למען האמת, לרובנו לא היה פשוט להכיל את האסוציאציה של טיל בדרום ואירוויזיון בתל אביב. הסבב האחרון הראה שגם אירועי לחם ושעשועים בקנה מידה עולמיים מהווים מניעים ושיקולים בעניינים ביטחוניים. באותם ימים של מתקפת טילים אירועי האירוויזיון לא העסיקו את התושבים, ההרגשה הייתה שצד אחד במדינה במלחמה, וצד אחר עם צרות של עשירים.
הציטוט שלמעלה לקוח כמובן מאמירה של ראש הממשלה לרב כדורי זצ”ל.
הפנייה של בנצי גופשטיין מארגון להב”ה במכתב לגדעון סער השבוע עוררה שוב את סוגיית ההתבוללות. הבקשה של גופשטיין מסער לפעול לכך שבתו של סער תפסיק את הקשר עם השחקן הערבי אמיר חורי מעלה לסדר היום לא רק את סוגיית ההתבוללות, היא מעלה על סדר היום בעיקר את השאלה: עד לאן מותר לנו כפרטים להתערב בחיי אחרים במדינה שהיא יהודית ודמוקרטית?
ספק רב אם מישהו באמת מאמין שאפשר שתהיה כאן מדינה גם יהודית על מלא וגם דמוקרטית על מלא. היהדות כשלעצמה אינה מרחב דמוקרטי. הדמוקרטיה כשלעצמה מאפשרת חופש שהיהדות לא יכולה להכיל באופן מלא ומוחלט. מאות אלפי מילים נשפכו על הנושא הזה. גם אלפי דעות ומחקרים של בעלי שם עדיין לא הצליחו להביא לכאן מוצר שיאפשר לי כיהודי מאמין להיות דמוקרט. זה לא הולך ביחד, נקודה!
פיני ביטון. "בלי חשבון"
פנייתו של גופשטיין לסער, יש בה חוצפה וחדירה לתחום הפרט לכאורה, ברמה הדמוקרטית. ברמה היהודית, יש בה קיום חובה בסיסית של כל יהודי לעשות הכול על מנת לשמר את ייחודינו כעם יהודי.
אני, כאיש תקשורת במדינה דמוקרטית, שמכיר בחשיבותה העצומה של הדמוקרטיה, כנראה לא ממש דמוקרט. אני, כאדם מסורתי שלא מקיים תרי”ג, לא מצליח להכיל את חופש הבחירה הבסיסי הזה. אני מודה, האמת היא שבלי לקיים סקר אני מניח שרוב קוראיי נמצאים בצד שלי בקטע הזה. אז אני לא הסיפור כאן. אנחנו כולנו הסיפור כאן.
אני רוצה מאוד שיהודי לא יהיה חייב דין וחשבון על מה שהוא עושה עם החיים שלו. אני רוצה ומאמין שיהודי, כמו כל אדם, רשאי להחליט בחייו כל החלטה שמשפיעה על חייו באופן חופשי, לטוב ולרע. אני חוזר ומדגיש: “שמשפיעה על חייו”, על חייו בלבד. לטעמי, התבוללות משפיעה על חיי וחיי כל יהודי באשר הוא. העם היהודי, שכל מה שהחזיק אותו במשך אלפי שנים – חרף הרדיפות, האינקוויזיציות, מסעי הצלב, פוגרומים ושואה – זה הצביון שלו, יחדל מלהתקיים ביום שיאבד את זה. התבוללות תחסל במהלך השנים את היהדות, פשוט.
