אתמול, בשעות הצהריים התקיים טקס פרידה באולם מועצת העיר שבעירייה. ראש העירייה, תומר גלאם ובכירי הנהלת העיר והמחלקה המשפטית באו להיפרד מהיועצת המשפטית של עיריית אשקלון, עו"ד הילה רווח. רווח כזכור סיימה את תפקידה בטונים מעט צורמים עם הנהלת העירייה והודיעה כי היא עוברת לשוק הפרטי.
עו"ד הילה רווח
היא החלה לעבוד במחלקה המשפטית של העירייה לפני כ-12 שנים, כאשר במשך חמש שנים מתוכן כיהנה כיועצת המשפטית של העירייה.
לתפקיד שלה יצא כבר מכרז ואף התקיימו ישיבות של ועדת המכרזים בנושא, אלא שעד כה לא נבחר יועץ משפטי לתפקיד ובעירייה טוענים כי הדבר יוצר בעיה כי לעירייה כמעט בלתי אפשרי לתפקד ללא יועצת משפטית.
עו"ד יעל ארביב גבאי
לכן הוחלט כי מי שתמלא את מקומה של רווח היא סגניתה, עו"ד יעל ארביב גבאי. היא תעשה זאת עד לכניסת המועמד שייבחר וללא תוספת שכר.
היום תתכנס ישיבת המועצה ותדון בין היתר באישור המינוי הזה.
הייתי אמור להעלות כאן טור על המגמה הנמשכת, מגמת האנטי ביבי בערוצים המרכזיים. הגם שלאחרונה התחילו מעט "לאזן" את זה. "לאזן" אני כותב במירכאות כפולות, יען כי הם לא ממש מאזנים, רק מביאים בכל פעם עלה תאנה אחר מהצד הימני של המפה על מנת להראות מצג שווא של הבאת תמונה מאוזנת לציבור. הפאנלים של הערוצים מבוקר עד ערב עסוקים כמעט רק בזה. ילך לחסינות או לא? מי בעד מי נגד? בית המשפט יתערב או לא? והציבור? כן, אנחנו הציבור, מה איתנו? האם נקבל סוף סוף את מה שמגיע לנו בדמות ממשלה מתפקדת? האם הממשלה הבאה תהיה כזאת שתוכל באמת לתקן את מה שעקום פה? אז הייתי אמור להעלות כאן כתבה על המגמה הנמשכת… אבל אז לקחתי צעד אחורה ושוב צעד קדימה לתוך המציאות העכשווית.
פיני ביטון. צילום: פבל
הפעם נכנסתי עם ניסיון של מבט מהצד האחר של המפה, מהצד של אלה שלא מאמינים לו. חושבים שהוא אשם עוד בטרם משפט. ותוך כדי מצאתי עצמי קורא קטעי עיתונות של "הצד האחר", מאמרים בעלי מסר עמוק וחד נגד ביבי. וניסיתי, באמת ניסיתי, להבין מאיפה זה מגיע? למה הם מתעלמים מכל המחדלים של הפרקליטות? למה הם ממשיכים מאותה נקודה שבה הפסיק שי ניצן שזרק את הפצצה שלו והלך? ותוך כדי שאני מהרהר מצאתי עצמי צופה בסדרת הכתבות המרתקת של אבישי בן חיים על ישראל הראשונה וישראל השנייה.
האמת היא שהכתבות האלה היו עבורי סוג של קריאת השכמה ממש. הניסיון של אבישי בן חיים בליווי של האיש מהצד האחר ברוך קרא (לאזן, כן, חשוב לאזן) להעמיד בפני כולנו סוג של מראה עכשווית שנוצרה בעיקר מתמונות של העבר, עם איזשהו מבט מפוכח קדימה. לא יודע מה אתכם (אם לא צפיתם, מומלץ מאוד), אבל אני ראיתי בזה קריאת השכמה או קריאה לעצור. הבחירות שבפתח כבר מתחילות מנקודת רתיחה שרק האל יודע לאן תגיע. הניגון של הפוליטיקאים על המיתרים הדקיקים של הרגש והאמוציות של ציבורים שלמים עלול חלילה להביא למלחמת אחים של ממש.
יש כאן חבית בעירה שרק מחכה לניצוץ. התפללתי שבג"ץ לא יתערב בהחלטה לגבי כשירותו של ביבי להרכיב ממשלה. בעת כתיבת שורות אלו נראה כי הסכנה הזאת ירדה מהפרק. עכשיו יש לי תקווה שהוא אכן יבקש חסינות ולא יאפשר את המשך המהלך הבלתי דמוקרטי (לדעתי) של ניסיון הפיכה בעזרת שלטון החוק. אבל עדיין, בהנחה שהוא יעשה זאת, אני מניח שחבית הנפץ רק תגדל. כמות חומר הבעירה בידי הצד שמנגד רק תגדל. אני מניח שזה יהיה הנושא המרכזי שילווה אותנו עד רדת המסך ביום הבחירות בשעה 22. והשאלה המרכזית תהיה מבחינתי לא רק איזה ממשלה תהיה כאן אחרי 2.3.20, אלא איזה עם יהיה כאן? האם נמשיך לדמם כחברה שסועה ורוויית שנאה לצד האחר? האם נוכל להמשיך לקיים כאן שיח בעל ערך ונטול סיסמאות שבהן הולעטנו על ידי פוליטיקאים ובעלי עניין? האם נוכל להסתכל בעיניים זה לזה ולראות חבר ולא אויב?
האם בעלת דירה בבניין חדש, שאוכלס בשנת 2014, אמורה לתקן על חשבונה נזילות מתקרתו של השכן שמתחתיה?
האם החברה המשכנת, יכולה להתנער מכל אחריות לתיקונים, לאחר ששלחה לדירה שרברב מטעמה, ללא כל אמצעי איתור לנזילות?
והאם החשד כי הדירה הפכה, לכאורה, למעבדה לייצור קנאביס – מסירה כל אחריות של חברת הבנייה על תיקון הליקויים?
סביב כל שאלות הללו מתנהל בימים אלה דיון סוער בבית משפט השלום באשקלון.
בתביעה אותה הגיש עוה"ד רועי לייכטמן נגד חברת הבנייה, נטען שבעלת הדירה אותה הוא מייצג, רכשה בשנת 2016 דירה להשקעה באשקלון בבניין שנבנה ע"י החברה ובו נמסרו הדירות לרוכשים רק שנתיים לפני כן – בחודש אוגוסט 2014.
על פי התביעה, התובעת לא גרה בדירה עצמה, אלא השכירה אותה ונהנתה מדמי השכירות, אך בחודש ינואר 2018, החל השכן מלמטה להתלונן על נזילות ורטיבות בתקרתו.
עו"ד רועי לייכטמן. צילום: שרון ולק
לדברי עוה"ד לייכטמן, פנתה מרשתו אל חברת הבנייה, וזו שלחה שרברב מטעמה, שלא מצא ליקויים במערכת האינסטלציה. אלא שהשכן שב והתלונן על לחות ונזילות, והאישה פנתה בשנית לחברה. הפעם נשלח סמנכ"ל החברה לדירתה, בליווי שרברב, אך גם הפעם לא נמצאו כל ליקויים במערכת האינסטלציה של דירה.
בשלב זה, כך על פי התביעה, הודיעה החברה לבעלת הדירה כי "האחריות לתיקון כל נזק ישיר או עקיף שנגרם או יגרם לדירה או לדירה שמתחת כתוצאה מהנ"ל, חלה עליכם בלבד".
לפני כמחצית השעה התרחש שוד אלים בחנות תכשיטים ברחוב הרצל בשכונת מגדל, סמוך לפלאפל בוארון. מספר חשודים רעולי פנים תקפו את בעל העסק, תושב העיר בן 78. הם שדדו אותו ונמלטו מהזירה.
תכשיטים גנובים. צילום ארכיון: דוברות המשטרה
למקום הוזעקו מיד כוחות של מגן דוד אדום ומשטרה. חובשים ופראמדיקים של מד"א העניקו לאיש טיפול רפואי ופינו אותו לבית החולים ברזילי כשהוא סובל מחבלות בגופו.
כוחות המשטרה שהגיעו למקום החלו בחקירת נסיבות המקרה ובפעולות לאיתור החשודים שנמלטו תוך סריקות ואיסוף ממצאים בזירה.
הפועל אשקלון התארחה היום באצטדיון המושבה למשחק דרמטי מול הפועל פ"ת של עמיר נוסבאום, במסגרת המחזור ה-18 של הליגה הלאומית. פ"ת הגיעה לאחר שהצליחה לרשום קאמבק מרשים מול עירוני רמת השרון וחזרה מ-4:1 לתיקו 4:4. הפועל אשקלון לעומת זאת מגיעה לאחר תיקו מאופס מול בית"ר ת"א/רמלה.
הפועל אשקלון תקפה במשך רוב המשחק, הגיעה למצבים אבל לא הצליחה לכבוש עד שיגיל אוחנה הוכשל בדקה ה60 וציון צמח תרגם זאת לשער יתרון לאורחים. הפועל אשקלון המשיכה לתקוף אך לא הצליחה לכבוש את שער השני והפועל פ"ת שכבר התייאשה חזרה למשחק לאחר הכשלה מיותרת של בן אל אדרי על עוז פרץ, אקס הפועל אשקלון, שגם לקח על עצמו את הפנדל וכבש את השוויון בדקה ה-82.
ענג ישראל היא הנציגה המקומית שלנו בתחרות "הכוכב הבא לאירוויזיון 2020". עדיין מוקדם לומר אם היא תהיה זאת שתייצג את ישראל בתחרות בחודש מאי הקרוב, אולם השבוע התבשרנו שאחרי אינספור אודישנים מפרכים ומורטי עצבים ישראל נכנסה לנבחרת של 20 הגדולים מתוך אלפים שהגיעו להיבחן. אמנם לפניה עוד דרך ארוכה, אך בהחלט מדובר בהישג משמעותי מאוד עבור בחורה צעירה מאשקלון שעושה את הדרך הזאת בצורה עצמאית לגמרי, מבלי שעומדים מאחוריה אנשי יחסי ציבור ומנהלים. “אני מאוד מקווה לזכות ורוצה להאמין שזה יקרה”, היא אומרת “אבל אני יודעת שהשנה התחרות היא מאוד מאוד קשה ויש המון שמות גדולים. אז גם אם לא, זה בסדר גמור. אני לוקחת כל צעד כחוויה ומקווה לטוב”.
ענג בת ה-23 היא בתם הרביעית של ג’קי, עובד מס הכנסה, ומלי, סייעת פדגוגית בפנסיה. יש לה שלוש אחיות גדולות, שכולן למדו בבית הספר אמנויות, וגם היא עצמה הגיעה לבית הספר כבר בכיתה א’. “למרות שההורים שלי עוסקים במקצועות שלא קשורים לאמנות, הם מאוד אמנותיים”, היא מספרת, “אימא שלי מאוד אוהבת לצייר ולפסל, וזה מה שהיא עושה עכשיו בפנסיה שלה. גם כל אחת מהאחיות שלי עוסקת באמנות באופן אחר. שתיים גרות בלונדון, אחת מעצבת פנים והשנייה שחקנית. האחות השלישית גרה כאן באשקלון, היא מורה ולומדת עכשיו תרפיה באמנות”.
ענג ישראל. צילום: אופיר אייב
לדבריה, מגיל צעיר מאוד זיהתה אימה גם אצלה זיקה לאמנות, והיה זה טבעי שהיא תלך בעקבות אחיותיה ותירשם לבית הספר היוקרתי. “אני מאמינה שזה באופי של ילד”, היא אומרת, “וכשהורים רואים שזה מה שמתאים לו, צריך ללכת על זה. נכון שתחום האמנות זה מקצוע מאוד קשה ואין בו עבודה, אבל אם זה מה שהילד אוהב לעשות, אז צריך לאפשר לו, ולא לרסן את זה. אימא שלי ראתה בי את הצד האמנותי מגיל קטן, לאו דווקא את הפן הבימתי. אהבתי מאוד לצייר ולפסל, והייתי ילדה רוחנית כזאת. אז היא חשבה שזה בית ספר שיתאים לי”.
“שומעים הרבה ‘לא’”
את אהבתה לבמה ולשירה גילתה רק בכיתה ב’, אז אולצה כמעט בעל כורחה להשתתף באודישנים למקהלת בית הספר. “עד אז עסקתי בעיקר בציור ובפיסול, הייתי ילדה מאוד שקטה וביישנית ומעולם לא שרתי עד לאותו אודישן. אבל חייבו את כולם להשתתף ולנסות להתקבל למקהלה, אז הכנתי שיר של נעמי שמר ועשיתי עליו הרבה מאוד חזרות בבית. להפתעתי, התגובות היו טובות מאוד והתקבלתי. מעבר לזה, גיליתי שהבמה עושה לי טוב והתאהבתי בה מהרגע הראשון. משם החיבור הזה רק הלך והתעצם. בבית הספר עזרו לי מאוד לצאת מהביישנות, דוחפים אותך לעשות ולהופיע. זה בית ספר מעולה באופן כללי, ואני מאוד שמחה שלמדתי שם”.
מהרגע שגילתה ענג את הבמה היה מאוד קשה לעצור אותה. מגיל צעיר היא ניסתה לפרוץ קדימה, עברה מאודישן לאודישן, ואף השתתפה בפסטיגל "פנטזיה" בשנת 2006, שבו הופיעה גם שירי מימון, ששופטת אותה היום ב"כוכב הבא". “כן, זה מצחיק, וזו סוג של סגירת מעגל. בתור ילדה מאוד אהבתי את שירי והתרגשתי מאוד להופיע יחד איתה בפסטיגל, לצד עוד שמות של גדולים וטובים”.
"שומעים הרבה לא". ישראל
איך הייתה חוויית הפסטיגל עבורך בתור ילדה? “מאוד מאוד מרגשת. זה היה חלום שהתגשם. הופעתי שם עם עוד הרבה מאוד ילדים, והחזרות היו ארוכות והיו חוויה מיוחדת בפני עצמה. אחר כך גם מאוד התרגשתי מזה שאנשים באו לראות אותי, ובמיוחד כשחברים שלי מבית הספר הגיעו”.
היו גם אודישנים בהם אמרו לך "לא"? “תמיד שומעים הרבה ‘לא’. עד שאתה מקבל את ה’כן’ האחד הזה אתה צריך לעבור הרבה מאוד. אבל התמודדתי עם זה טוב, הייתי ילדה קולית ולקחתי את זה בסבבה. גם קיבלתי המון עידוד מהמשפחה שלי, שאמרו לי שככה זה עובד ולא לקחת שום דבר באופן אישי”.
שירות בלהקת חיל האוויר
בתחילת כיתה י”ב ביקשה ענג להגיע למיונים ללהקה צבאית, ואפילו את הזימון המיוחל היה קשה מאוד להשיג. “צריך לבקש ספציפית את הזימון, וזה לא היה פשוט. צריך לנדנד להם הרבה ולהתעקש, אבל לא ויתרתי”. היא עברה את המיונים הקשים ללהקה ולאחר שלב הסדנאות שובצה בלהקת חיל האוויר.
ענג ישראל. צילום: אופיר אייב
כיוונת לשם? “האמת שתמיד היו דיבורים טובים על להקת חיל האוויר. כי רק שם שרים עם כלים חיים, אין פלייבקים, הכול בלייב ומכינים ספציפית לכל הופעה את השיר שמבקשים, בעוד שבלהקות אחרת פשוט רצים עם רפרטואר קבוע, שזה פחות כיף. אז מבחינה מקצועית, חלמתי להגיע לשם ובסוף גם זה מה שקרה”.
איך היה השירות בפועל? “היה לי שירות מדהים. נהניתי מכל רגע, למדתי המון ופגשתי המון אנשים שעובדים בתעשייה. גם נשארו איתי חברים מאוד טובים שמתעניינים באותם תחומי עניין כמו שלי, שזה נדיר”.
“האירוויזיון עושה לי פרפרים בלב”
אחרי השחרור החלה את שלב החיפוש העצמי ועבדה בעבודות מזדמנות. “קיבלתי קצת את ‘כאפת היציאה ממסגרות’, כי עד עכשיו הייתי במקומות מאוד חמים, שבהם מאוד מטפחים אותך ומרימים אותך. פתאום הרגשתי שנותנים לך בעיטה ויאללה מעכשיו זה שלך, תעשי מה שאת רוצה. זה היה עבורי לא פשוט בכלל. לקח לי שנתיים להבין איך אני בכלל ניגשת לדבר הזה. הייתי אחראית משמרת בבית קפה, וזאת הייתה עבודה מהממת. אני אוהבת את הבעלים של המקום וכיף לי לעבוד עם אנשים באופן כללי, אבל הרגשתי שאני קצת ברוטינה שלא טובה לי. עבדתי מהבוקר ועד הערב כל יום ולא מצאתי את המקום לאמנות וזה הלך אחורה. לא אהבתי את זה בכלל, הרגשתי רובוט. ניסיתי להוריד משמרות ולשלב בין השניים, אבל אצלי הדברים לא עובדים ככה. אני בן אדם של 100%, אם אני עושה משהו, אז זה רק אותו. אני גם מאמינה שאם אני רוצה להגיע לאנשהו, אז אני צריכה להשקיע את כל כולי בדבר הזה. אצלי רק ככה זה עובד, ואני חווה את זה על בשרי כל יום”.
היא התפטרה מעבודתה והחלה להשקיע אך ורק בקריירת השירה שלה, למדה אצל מיטב המורים לפיתוח קול, חיפשה את עצמה מבחינה אמנותית וגיבשה זהות. “זה לא פשוט. יש כל כך הרבה סגנונות וגישות וזה ממש ממש קשה להגיע לתוצר שאתה מאמין בו בסופו של דבר ויכול להגיד עליו ‘זה אני’ ולהיות מוכן להשמיע אותו לאחרים. אז זה הרבה עבודה בבית, הרבה ניסיונות כתיבה והופעות קטנות בכל במה פתוחה, כדי לראות את התגובות של האנשים לדבר הזה שאני עושה. להקליט, לנסות, לשמוע, לפגוש כותבים ומלחינים. זה ממש עבודה עם עצמך. בסופו של דבר הגעתי למשהו שאני באמת מאמינה בו”.
ואז הגיע "הכוכב הבא"? “נכון. האירוויזיון מבחינתי זה חלום. מגיל צעיר אני רואה כל שנה את התחרות, וזה תמיד עושה לי פרפרים בלב. אני אוהבת את הקונספט ואת מה שהמאורע הזה מסמן, אחדות, שוויון, כולם אחד ומתכנסים לשיר ולשמוח. אלה דברים שאני מאוד מאמינה בהם”.
ענג ישראל
הגעת במטרה לזכות? “אני לגמרי רואה את עצמי מייצגת את ישראל באירוויזיון, וזה יהיה מהמם. אבל מצד שני, "הכוכב הבא" זה גם קרש קפיצה עבורי בתחום המוזיקה. היום מאוד קשה להתנהל לבד, בלי איזושהי תמיכה מסוכן או תמיכה כלכלית שיש לך מהבית. עבורי זאת הזדמנות לחשיפה מאוד גדולה. אני רוצה לעבוד בזה ולעסוק במוזיקה ולהוציא חומר מקורי ולהגיע לכמה שיותר אנשים, אז חשבתי שזו תהיה דרך טובה להתחיל בה”.
למה החלטת לעשות את הצעד הזה דווקא השנה? “חיכיתי שאני ארגיש מאוד מוכנה, גם מבחינת מה אני רוצה להביא וגם מבחינה ביצועית. כשאתה עושה אמנות, זאת דרך, הדבר הזה זה לא קורה ביום אחד. גם אם אתה חושב שאתה יודע מי אתה מבחינה אמנותית, זה לאו דווקא מתבטא ביצירה שלך או בהגשה. אני חושבת שהבגרות פה היא מאוד חשובה. היום אני יודעת מי אני מבחינה אמנותית ומוזיקלית, איזה סגנון אני רוצה לעשות ומה אני רוצה להביא. אז ככה שהשנה זה בא לי בטוב”.
היו גם חששות? “ברור. מלא חששות. זה לא פשוט להיות בעמדה שמעבירים עליך ביקורת, בעיקר בעניין כזה. מוזיקה היא בעיני המתבונן, זה עניין של טעם. אז יכול להיות שאף אחד לא יתחבר, יכול להיות שכולם יתחברו ויכול להיות שחלק כן וחלק לא. היו הרבה תהיות ומחשבות על איך יהיה, הרבה אי ודאות. זה לא פשוט להיות במעמד כזה. וגם אני לא בן אדם תחרותי באופן כללי, אז היה חשש מהעניין הזה ולחץ להתמודד מול אנשים אחרים. זה מאוד קשה. אבל היום אני מרגישה שהיתרונות עלו על החששות הללו. אני מרוויחה המון מהדבר הזה, בסופו של דבר”.
“הבנתי את הביקורת של איתי לוי”
אחרי שעברה את שלב הסינונים הראשונים לתכנית, שכללו שלושה חודשים וחמישה אודישנים. הגיעה ענג לשלב האודישנים המצולמים, נפגשה עם המנחים אסי עזר ורותם סלע והופיעה מול השופטים בתחרות: אסף אמדורסקי, שירי מימון, קרן פלס, איתי לוי והצמד סטטיק ובן אל. האודישן הראשון שלה שודר לפני כחודש, ובו היא בחרה לבצע את השיר של אדל "Turning Tables". “אני מאוד מחוברת לאדל ולמוזיקה שהיא עושה”, היא מסבירה את בחירת השיר, “הרגשתי שאני יכולה להביע את עצמי בשיר הזה. בנוסף, ברגע שאת מגיעה למבחן המסך, את מביאה מספר אופציות לשירים, והמפיקים של התכנית עוזרים לך לבחור את מה שיושב עלייך הכי טוב, אז הם עזרו לי להיסגר על הבחירה הזאת”. שניות אחדות לפני שהחלה את הביצוע כבר נראה היה שהשופטים מרוצים מאוד.
הראשון שלחץ כחול והעביר אותה לשלב הבא היה השופט אסף אמדורסקי דקה וחצי אחרי שהתחילה את הביצוע. סטטיק ובן אל לחצו כחול מיד אחריו, ומיד אחר כך גם שירי וקרן. היחיד שלא העביר היה הזמר איתי לוי. “ביצעת את השיר מושלם. ממש טוב, מדויק, יש לך קול מגניב אפילו. יש לך לוק מיוחד. אי אפשר להתעלם ממך”, הסבירה שירי מימון.
בהמשך הסביר לוי את ההחלטה שלא להעביר את ענג לשלב הבא: “הטכניקה הזאת של פיתוח קול קצת קוברת את הרגש שאדם נולד איתו. הביצוע שלך היה יפה מאוד, הקול שלך והצבע שלך הוא מדהים, אחד היפים ששמעתי. אבל זה לא התרומם, זה נשאר באמצע ובגלל זה שמתי את האדום”. אמדורסקי הוסיף: “אני מסכים עם העניין הזה שלפעמים קודם כול צריך לדעת מי אתה, לפתח את האישיות. אם כבר עברת, נצלי את ההזדמנות, תפתחי את האישיות שלך, תבחרי שיר שהוא יותר נועז ותראי לנו שזה לא רק נקי ויפה”.
איך הרגשת עם הביקורת? “יש מלא לחץ, וכשאני מאוד בלחץ, הטכניקה משתלטת עליי. במצבים כאלה במהלך הביצוע אני חושבת על איך הדברים נשמעים ואיך אני מפיקה את הצליל ופחות על החיבור והרגש ואיך אני מביעה את השיר עצמו. אני יודעת את זה ונלחמת בזה כל הזמן. כך שהבנתי מאוד את הביקורת ולקחתי לתשומת לבי”.
אסף אמדורסקי הפתיע
בעקבות הביקורת לאודישן המצולם השני חיפשה ענג שיר שאליו תוכל להתחבר באופן אישי, וכך נבחר "אייכה" של שולי רנד, ואותו היא ביצעה בתכנית ששודרה ביום ראשון האחרון, והוא זה שהביא לה את כרטיס הכניסה לנבחרת.
איפה היה החיבור האישי שלך לשיר? “זה שיר שהייתה לי איתו תקרית מאוד מרגשת. כשהייתי במסע לפולין, הצטרף אלינו ניצול שואה שהיה איש עדות. עליתי לשיר את השיר הזה אחרי שהוא סיפר את סיפורו. הייתי חנוקה מדמעות, והשיר התקשר בדיוק למה שהוא סיפר, שהוא חיפש את עצמו, חיפש את האמונה ושאל את עצמו למה זה קורה. הוא ישב מולי ובכה במשך כל השיר, ואני מאוד התרגשתי. מאז השיר הזה הולך איתי, ואני מאוד מחוברת אליו”.
על הביצוע השני היא קיבלה שלושה כחולים: מאסף, בן אל ושירי. ושני אדומים: מסטטיק, שהחליף את לוי וקרן פלס, שטענה ששולי רנד מטיל צל כבד על הביצוע שלה. אבל מי שהפתיע בביקורת שלו על הביצוע הזה היה אסף אמדורסקי, שנחשב לשופט קשוח שלא נוהג לחלק מחמאות: “ענג, אני חושב שאת זמרת נפלאה. אני חושב שהקול שלך פשוט נהדר. את שרה מקסים, גם בחלש וגם בחזק, גם נמוך וגם גבוה, את מוזיקלית, נהדרת. את גם בוחרת את הסלסולים הקטנים במינון מאוד אינטליגנטי, לא מעמיסה”. כשנשאל על ידי אסי אם יילחם על מקומה של ענג בנבחרת, ענה אמדורסקי: “אני חושב שהיא בגמר”.
אסף שיגר אותך ישר לגמר. “כן. אני חשבתי שאני לא שומעת טוב את מה שהוא אומר, אבל זה היה וואו. ברגע שאתה שומע משהו כזה, אחרי שאתה עובד כל כך קשה ומלא בחששות, אז הלב מתמלא”.
זה שזה נאמר מפיו של אסף נתן לזה ערך מוסף? “לגמרי. גם בתור צופה בתכנית תמיד חיכיתי לשמוע את הביקורת שלו. אני מרגישה שהוא מאוד מאוד מקצועי ושופט לעניין. נכון שהוא קצת קשוח, אבל אני מאוד מעריכה את הגישה הזאת. כל חיי למדתי עם מורים מאוד קשוחים, אז זה היה באמת מרגש ומפתיע”.
במסגרת המחזור ה-17 של הליגה הלאומית אירחה הפועל אשקלון באצטדיון סלה בעיר את בית”ר תל אביב רמלה מצמרת הטבלה. לאחר משחק מאוזן, ששוחק תחת גשם שוטף ולעיני פחות מ-100 צופים באצטדיון, נפרדו הקבוצות בתיקו מאופס. אשקלון עצרה את האורחים, שהחזיקו ברצף מדהים של חמישה ניצחונות רצופים, ואילו האשקלונים עצרו רצף של ארבעה הפסדים רצופים. הפועל אשקלון, שנמצאת על סף הקו האדום, תצא למשחק חוץ באצטדיון המושבה מול הפועל פתח תקווה ביום שישי הקרוב (15:00) ותקווה לחזור למסלול הניצחונות.
לאחר המשחק העניק מאמן הקבוצה מוטי איוניר ריאיון בלעדי ל”כאן דרום”, ובו סיפר על מצב הקבוצה ושאיפותיה, על רצונו לחזק את הקבוצה בינואר וקרא לאוהדים להגיע אל המגרשים ולדחוף את הקבוצה.
מוטי, הקבוצה שלך ללא ניצחון כבר חמישה משחקים. למה זה קורה? מה לא עובד בקבוצה? “יש לנו עליות וירידת גדולות, התחלנו בצורה טובה את העונה, לאחר מכן הייתה לנו נפילה של ארבעה-חמישה משחקים, אחר כך חזרנו לתקופה טובה ועכשיו אנחנו בתקופה פחות טובה, למרות שאני יכול להגיד לך שבשני משחקים מתוך ההפסדים האחרונים שיחקנו ממש טוב והפסדנו בגלל השופטים, נגד ראשון לציון ובני סכנין. הסיפור שלנו מבחינת המשחק נגד סכנין עוד לא הסתיים. מה שקרה שם לא יעבור לסדר היום. גם אם הפסקנו לדבר על זה, הפועל אשקלון לא שכחה. גם אם זה יקרה עוד חודש, חודשיים ואפילו חצי שנה, את הביזיון שקרה בסכנין אנחנו נחקור ולא נעבור על זה בשתיקה. אנחנו לא מתרצים, זה לא מה שמעסיק אותנו, אבל אלה שני משחקים שהיו בהם דברים שגרמו לזה שהפסדנו את המשחק, פשוט קופחנו.
הפסד מאכזב להפועל אשקלון בסכנין. צילום: עמוד האוהדים הרשמי
“הקבוצה שלנו בנויה ברובה משחקנים צעירים וחסרי ניסיון שמעולם לא שיחקו בליגה הלאומית, יש להם ימים טובים ופחות טובים. בתקופה האחרונה גם חסרים לנו שני שחקנים מרכזיים, ביניהם סזאר, שאין לנו תחליף בשבילו, קשה לנו למצוא מישהו שייכנס לנעליו, הפציעה שלו פגעה לנו במשחק ההתקפי בצורה קשה. בסך הכול, רק בגלל שפתחנו את העונה במינוס 9 נקודות אנחנו נאבקים על ירידה, מבחינת צבירת נקודות אנחנו די בסדר.”
איך יוצאים מהמשבר הזה? “במשחק האחרון עצרנו את מפולת ההפסדים, אמנם רק 0:0 בבית, אבל שיחקנו נגד הקבוצה שנמצאת בכושר הכי טוב בליגה, קבוצה שהגיעה למשחק נגדנו לאחר חמישה ניצחונות רצופים. זו תוצאה לא רעה בשבילנו, ועכשיו יש לנו משחק חוץ קשה נגד הפועל פתח תקווה. אנחנו עושים מאמצים להתחזק בינואר בשלושה-ארבעה שחקנים מובילים שיעזרו לנו להישאר בליגה. הרבה תלוי במה יקרה עם המועדון ואם הוא יירכש בקרוב. אם יהיה רוכש, זה יעזור מאוד לקבוצה כי הוא יזרים כסף שנוכל להתחזק בעזרתו. אם לא יהיה רוכש, והמפרק והעירייה לא יגיעו להסדרים, אז יהיה לנו מאוד קשה לשרוד בליגה. החיזוק שאני מתכנן ומקווה שנעשה בחלון ההעברות של ינואר תלוי ברכישת הקבוצה או בהחלטה של העירייה להקצות לנו עוד תקציב כדי שנתחזק ונשרוד בליגה”.
“חשוב לי לקרוא לקהל שיגיע”
נקודה כואבת במיוחד היא היעדר קהל במשחקים של הקבוצה. הפועל אשקלון ידועה כקבוצה שיש לה אוהדים רבים. במשחקיה בליגת העל, מילאו מאות מהם, ולעתים גם אלפים, את היציעים ועודדו את קבוצתם. מאז הירידה לליגה הלאומית רבים מהם מדירים את רגליהם מהמגרשים, כך קרה שלמשחק הבית אחרון מול בית”ר תל אביב רמלה הגיעו בקושי 100 צופים.
רק 100 אוהדים. הפועל אשקלון מול בית"ר ת"א רמלה. צילום: עמוד האוהדים הרשמי של הפועל אשקלון
איוניר מודע לזה שהקבוצה נטולת כוכבים ולא נמצאת בשיאה, אבל מצד שני, היא מלאה בשחקני בית, דבר שאמור להסב גאווה מקומית, “אנחנו מאוד מקווים שהקהל יגיע בחצי השני של העונה ויעזור לקבוצה וידחוף אותה, סך הכול יש לנו בקבוצה תשעה-עשרה שחקני בית אשקלונים, ככה שהקהל צריך להיות מחובר למועדון ולעזור לו. אני מבין שהקבוצה לא אטרקטיבית, לא בצמרת ולא בתקופה טובה, אז אוהדים לא מגיעים למשחקים, זה לא רק באשקלון אלא בכל מקום. הייתה תקופה שהקהל הגיע בכמויות יפות בתחילת העונה, כשהצגנו תוצאות טובות. הנפילה שלנו גרמה לחוסר בקהל. הכול תלוי בתוצאות, אני מקווה שנחזור לעשות תוצאות יפות והקהל יחזור אל המגרשים. חשוב לי לקרוא לקהל להגיע לדחוף אותנו, אנחנו קבוצה צעירה וחסרת ניסיון שבנויה על שחקנים מקומיים, הקהל יכול לעזור, להשפיע עלינו, ובטח בפליאוף התחתון, שכנראה נהיה בו ונשחק מול קבוצות שמביאות קהל, וזה יחסר לנו אם הם לא יגיעו בהמוניהם, נקווה שהקהל יגיע וידחף אותנו”.
מה השאיפות שלך ושל הקבוצה העונה? “להישאר בליגה ולעבור את העונה בשלום. אסור לשכוח שאנחנו קבוצה שהתחילה את העונה עם מינוס משמעותי של 9 נקודות, בלי תקציב, בלי מחנה אימונים. קבוצה שהתחילה את העונה באיחור, בנינו את הקבוצה כשבועיים לפני גביע הטוטו, זה לא היה קל והגיוני לבנות את הקבוצה בצורה כזאת”.
בשנים 2017-2016 הפעילה תושבת העיר אלבינה ממייב מכון לרפואה אסטטית בשם “אלבינה מדמואזל דה פאריז” ברחוב אלי כהן 40. בפני לקוחותיה וגם בפרסומים בדף הפייסבוק הוצג המקום: “אלבינה קליניק, המרכז המוביל לטיפולי יופי על ידי ד”ר אלבינה ממייב, רופאה לטיפולי עור”.
על פי כתב האישום שהוגש נגדה השבוע על ידי עו”ד מירי ויינשטיין מפרקליטות מחוז דרום (פלילי), הגיעה א’, תושבת אשקלון, אל המכון של אלבינה, שהציגה את עצמה כרופאת עור. א’ האמינה לה ושילמה לה 12 אלף שקלים עבור סדרת טיפולים. בתחילת חודש דצמבר 2017 עברה א’ טיפול במכון, ובמסגרתו הזריקה ממייב לצווארה של א’ חומר שאינו ידוע.
עשרה ימים לאחר מכן חזרה א’ לטיפול נוסף, שבמסגרתו שאבה ממייב דם מווריד של א’ הפרידה את הדם באמצעות סרכזת והזריקה את פלזמת הדם לפניה של א’ ולמקומות נוספים בגופה.
המכון של אלבינה ברחוב אלי כהן. מתוך פייסבוק
סמוך לאחר הטיפול וכתוצאה ממנו חשה א’ ברע, נגרמו לה שטפי דם באזורים שונים בפנים, באתרי ההזרקה, וכעבור שלושה ימים היא נאלצה לפנות לקבלת טיפול רפואי. באותו היום היא גילתה כי אלבינה אינה רופאה והגישה נגדה תלונה במשטרה.
לאחר מכן היא דרשה מאלבינה שתחזיר לה את הכסף ששילמה לה, אלבינה הבטיחה שתחזיר, אך לא עשתה זאת. על פי כתב האישום, אלבינה לא הסתפקה בזאת ואף שלחה לה הודעות כי היא אינה הגורם המחליט ויש אנשים העומדים מאחורי המכון, ובעקבות דרישתה להחזר כספי הם מאזינים לטלפון שלה, יודעים היכן היא מתגוררת ועובדת ועכשיו היא מסובכת איתם.
תמונת אילוסטרציה ממאגר Shutterstock
במקרה אחר הגיעה ב’, תושבת אשקלון, לטיפול במכון של ממייב לשם טיפולי לייזר להעלמת אדמומיות בפניה. מייב הציעה לה לבצע טיפולים נוספים להפחתת קמטים בפנים ולהרמת קו הסנטר. ב’, שהאמינה כי מדובר ברופאת עור, סיכמה על סדרת טיפולים בתמורה ל-7,000 שקלים.
ב’ הגיעה לכמה טיפולים, ובמסגרתם הזריקה לה ממייב חומר שאינו ידוע בפניה ובצווארה וטענה כי מדובר בחומצה היאלורונית לשם טיפול בקמטים. בשלב כלשהו הציעה לה ממייב טיפול ברגליה באמצעות מכשיר מסוים. אלא שב’ חשה ברע במהלך הטיפול במכשיר, ואז התעורר חשדה והיא ביקשה לראות את תעודת הרופאה שלה. ממייב טענה בפניה כי מאחר שעברה את המבחנים הנדרשים זמן קצר קודם לכן, המסמכים טרם הגיעו לידיה.
מודה, גם אני חשבתי על טור לסיכום שנה או אפילו עשור, אבל כשהתחלתי לכתוב נתקלתי בעשרות סיכומי עשור בערוצי המדיה השונים והחלטתי שזה מעייף מדי ואולי גם לא רלבנטי. אנחנו עסוקים מדי בסיכומים או בתחזיות אפוקליפטיות מאשר בכאן ועכשיו. לוח השנה האזרחי שלנו בסך הכול החליף סיומת, ואנחנו התבגרנו בשנה. סליחה, לא התבגרנו אלא השתדרגנו בגרסה מעודכנת של החיים. במקום להצטער, להתחרט, להתרפק על העבר או להלקות את עצמנו, אולי כדאי שפשוט נתמקד במה שקורה לנו, או לא מספיק קורה, עכשיו.
בואו נדבר רגע על התקציב הרשותי של אשקלון לשנה האזרחית 2020. למעשה, הייתי שמחה מאוד לדון בהצעת התקציב ותכנית העבודה המוצעת לשנה הקרובה אבל ערב השנה החדשה, בעודי כותבת שורות אלה, אין לי אלא להרים כתפיים בחוסר אונים. בכל חיפושיי ופניותיי לגורמים רלבנטיים ברשות לא הצלחתי לקבל תשובה קונקרטית לעניין אישור התקציב או לפחות טיוטה ראשונית שלו.
עינב קורן. צילום: נועם דוד – גלימפס הפקות
אני לא עיתונאית חוקרת, אף שבהחלט יכולתי לנצל את הבמה הזו ולפנות לדוברות העירייה או לגורם רשמי אחר ולנופף ברצוני להעלות את הנושא. אני כותבת לכם כתושבת העיר שמצפה למידה של שקיפות יזומה מטעם הרשות, להצגה של נתונים ותהליכים באופן אותנטי, ישיר ובלתי אמצעי. דברו אליי במספרים ופחות בסרטוני תדמית מסכמי שנה. ספרו לנו מה קורה כאן ועכשיו, כיצד מתחלקת עוגת התקציב לרווחתנו.
קלה מדי היא הנטייה להאשים את מצבה הזמני-קבוע של האין ממשלה בכך שלא גובש תקציב רשותי. יתרה מכך, בתחילת אוקטובר נשלח מכתב לכלל גזברי הרשויות המקומיות מטעם המרכז לשלטון מקומי, ועיקרו עדכוני כלכלה ותקציב לקראת שנת 2020 (גם מכתב זה נגיש ושקוף לכול בגוגל). מסמך זה מציג עקרונות ודגשים להיערכות ובניית תקציב רשותי גם בתקופת אי הוודאות שהיא נחלת כולם.
תופעת האין-הונות (לא, זו לא טעות דפוס) של הרשות היא באחריותו הבלעדית של העומד בראשות העיר. די לכתוב בחיפוש בסיסי בגוגל “תקציב רשותי 2020”, והנה עולה תמונה מפורטת (או יותר נכון, טבלאות אקסל) של רשויות רבות ושונות בישראל שקידמו בחודשיים האחרונים תהליך הצבעה על התקציב ואישורו. עיריית רעננה למשל הגדילה להציג באתר האינטרנט העירוני חלוקה תקציבית מפורטת הנפרסת על גבי 209 עמודים. אפרופו עשור, ניתן למצוא באותו אתר פירוט תקציבי לכל שנה עד עשר שנים אחורה, כולל דוחות כספיים ותקציבי פיתוח. רעננה היא לא יחידת סגולה, המצב דומה גם ברשויות אחרות, החל ממועצה אזורית מטה יהודה וכלה בקריית מלאכי.
לצורך העניין, גם פרסום על אודות שלבי התהליך אל מול מועצת העיר ועקרונות מהותיים היו יכולים לספק אותי בשלב זה, אבל כאמור אין שום אזכור באשר הוא. ראוי לציין שבאתר עיריית אשקלון מופיעים ספרי התקציב של ארבע השנים האחרונות 2019-2016, אך ספר התקציב של 2019 עלה לאוויר רק ביולי האחרון, כשבעה חודשים לאחר אישורו הרשמי. אמנם מועד הגשת תקציב הרשויות המקומיות לאישור משרד הפנים נקבע לסוף פברואר אך אין סיבה לפתוח שנה בעיכוב משמעותי ולהתנהל בדוחק זמנים.
פרשת ויגש מתחילה במעמד מפחיד: יוסף כולא את בנימין ונכון לשחרר את האחים לארצם.
מבוהלים עד עמקי נשמתם עומדים יהודה ואחיו מול יוסף, בטוחים שהמשנה לפרעה עומד לקחת מאביהם ומהם את בנימין, אחיהם הקטן, לעבדות. ובשיא הדרמה והמשבר מופיעה מנהיגות.
מנהיגות ואחריות הולכות יחד. מנהיג חייב להיות אחראי על מעשיו והחלטותיו ואפילו להיות נכון לשלם מחיר בגין שגיאות וכישלונות, כזה הוא גיבור פרשת השבוע שלנו יהודה.
אייל חסאן. צילום: פבל
יוסף, שמשנה פניו והתנהגותו כל העת, מעמיד את האחים במבחן ענק — הוא רוצה לוודא שגם האחים שלו (שהתעללו בו וכמעט הביאו למותו) השתנו.
זו אינה נקמה, אלא הוא מעמיד אותם במבחן אמיתי – אם האחים היו משאירים את בנימין בכלא, יוסף כנראה לא היה מתוודה בפניהם. הוא חי בלעדיהם 20 שנה והיה יכול מבחינתו להמשיך לחיות בלעדיהם עוד ועוד.
אבל יהודה המנהיג טורף את הקלפים, כי יש בו את דפוסי המנהיגות הכוללים אומץ, לקיחת סיכונים ומימוש אחריות. יהודה ניגש ומסתכן בעימות עם יוסף, שהיה שליט בארץ מצרים – “כי כמוךָ כפרעה”. יהודה נואם נאום סנגוריה גדול על יעקב, האב השכול הזקן שעשוי למות מצער אם לא יוחזר בנימין. הוא מספר על אחריותו האישית לאחיו הקטן ולאביו הזקן. כעת זו שיחה בין שני מנהיגים — יוסף מצד אחד ויהודה מצד שני. “כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי? פן אראה ברע אשר ימצא את אבי” – יהודה מציע שייקח אותו במקום בנימין, אחרי שהבהיר שלא יוכל לחזור לאביו בלי לקיים הבטחתו. הוא מוכן לשלם מחיר כבד מאוד, להיכלא במקום בנימין – “ועתה ישב-נא עבדך תחת הנער עבד לאדנִי; והנער יעל עם אֶחָיו”.
יהודה עבר שינוי משמעותי, הוא מקבל אחריות על מעשיו מול כלתו תמר (בפרשת וישב) ומקבל אחריות, אף שאינו בכור יעקב, על בנימין אחיו. יותר מכך, יהודה לומד מהשגיאות ומתקן טעויות כאשר מבין כי מכירת יוסף הכתה קשות באביו ובכולם, ולכן בחר לנהוג אחרת בסוגיית בנימין.
אחת ההצלחות של ההתמדה בפעילות גופנית היא המוטיבציה. ישנם שמתחילים בפעילות גופנית ברצון ובמרץ מוגבר, רובם אינם מתחברים למניעים הפנימיים אשר גורמים להם לעסוק בפעילות הגופנית, ולכן לאחר זמן קצר פוסקים מהפעילות. ברגע שנבין את הכוח המניע, כך גם נוכל להשיג את המטרה ולהתמיד בעשייה ובפיתוח גופני יעיל ועצמאי.
אמנה מספר מניעים מגוונים אשר משתנים בהתאם למטרות ולרצונות של כל אדם בפני עצמו:
כושר גופני – יכול להיות שההחלטה הגיעה כאשר נאלצתם לשחק עם הילד/ה במשחקים הצורכים סיבולת לב ריאה, או כאשר יצאתם לטיול רגלי הרגשתם עייפות ותשישות לאחר זמן קצר והבנתם שבלי חיזוק הגוף ושיפור סיבולת הלב והריאה, לא מתקדמים.
בריאות – התחלתם להתאמן מתוך מודעות לבריאות וחשש לחלות במחלות כמו סוכרת, מחלות הלב השונות או אחרי שקיבלתם ביקורת קשה מהרופא או כל גורם מקצועי אחר אשר המליץ לבצע פעילות גופנית באופן חד משמעי.
פורקן – לאלו מאתנו אשר מתקשים לשלוט בתוקפנות, ענפי הספורט השונים עשויים להועיל בהורדת המתח הנפשי והפיזי.
מראה חיצוני – כולנו יודעים כי הפעילות הגופנית תורמת למראה צעיר, תורמת לגוף חטוב ומעוצב שכן לדעת הרוב הינו מראה אידאלי ומושך.
תחרות – התחרותיים שביננו, אלו מאתנו שאוהבים להשוות הישגים ולהראות הישגים, הם גם אלו שמציבים לעצמם מטרות ויעדים ממוקדים אשר באים לידי ביטוי דרך העשייה הספורטיבית.
סגפנות – אלה שאוהבים את הסיבולת האתגרית, אשר נהנים מתחושת הכאב והתשישות של הגוף אחרי אימון.
ריגוש – אלה מאתנו שאוהבים אקסטרים, ספורט עם סיכון גבוה ומקבלים תחושת סיפוק מחוויות אלה.
כדי לשמור על המוטיבציה לאורך זמן: – כדאי למצוא את המדריך או המתאמן אשר הוא זה שמביא לכם את המוטיבציה, זה שנותן השראה בין אם היא גופנית או נפשית ולהיצמד אליו. – להצטרף לחדר כושר/מועדון בסביבה הקרובה ולהירשם לשיעורים/אימונים שמעניינים אתכם ומתאימים לכם ברמה האישית. – למצוא את קבוצת האנשים המתאימה לאימונים ואם יש צורך לקבוע ימים וזמנים קבועים שמתאימים לכולם. – גיוון באימונים, שינוי תכניות אימונים, טכניקות, עצימות, ושיטות כל כמה שבועות. – חשוב להיות ממוקדים במטרה ולהבין את הסיבה לכך. – למצוא את הפעילות שגורמת לכם להנאה, חשוב ליהנות מהתהליך גם אם הוא קשה, התוצאות לא מאחרות להגיע.
מפרק הפועל אשקלון, עו"ד ליאור דגן, הגיש בקשה מיוחדת לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לאחר שעיריית אשקלון טרם העבירה את לוח הזמנים לתשלום התמיכות השנתי לעונת 2020 לקופת הקבוצה.כידוע, חודש ינואר הינו חלון העברות היחיד במהלך העונה הסדירה. בקבוצה מהדרום, שנמצאים במאבקי תחתית קשים נואשים לחיזוק על מנת להישאר בליגה.
אוהדי הפועל אשקלון. צילום: אורי קריספין
בנוסף לכך, בחודש נובמבר הקבוצה הגישה לעיריית אשקלון בקשה מיוחדת למקדמה מתשלום התמיכות של שנת 2019 העומדת על סך 3.2 מיליון ש"ח אך טרם נענו. כידוע, תקציב העירייה נקבע מדי חודש ינואר, בתחילת השנה הקלנדרית (האזרחית), בעוד קבוצות הספורט מתכננות את העונה בתחילת חודש יוני ובהתאם לכך חלוקת התקציבים השנתיים לשתי עונות.
בקבוצה הגישו בקשה לבית המשפט בכדי שזה יורה לעיריית אשקלון לשלם את תקציב התמיכה לשנה הקרובה העומד על סך 1.8 מיליון ש"ח או לכל הפחות יכפה על העירייה לקבוע לוח זמנים מסודר בהם יעברו כספי התמיכה במס' פעימות. בעירייה עשויים לדחות את מועד העברת תקציב העירייה לשנת 2020 לחודש פברואר, מצב אשר עשוי לפגוע קשות בסיכוייה של הפועל אשקלון להתחזק ועל ידי כך להישאר בליגה.
בכתב התביעה נכתב: "המנהל המיוחד (דגן) חושש, והדברים נאמרים בזהירות המתחייבת, כי העירייה איננה מעבירה את סכום התמיכה ומסרבת להתחייב לגבי מועדי התשלום, במטרה להפעיל לחצים בלתי ראויים על המנהל המיוחד למכור את הקבוצה לרוכש מסוים, שהעירייה חפצה ביקרו, וזאת בתנאים ובמחיר שיש בהם משום פגיעה בלתי סבירה בנושי העמותה והותרתם מול שוקת שבורה".
עו"ד יוסי דיין. צילום: פבל
כמו כן עו"ד דגן, טוען כי טענה זו הושמעה בפניו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, מפיו של מנכ"ל החברה הכלכלית, עו"ד יוסי דיין, שמעורב בנעשה בקבוצה ובמו"מ מול הרוכשים הפוטנציאלים.
כנס החורף השנתי של לשכת עורכי הדין בשיתוף מחוז דרום נפתח הבוקר באילת. מעל אלף עורכי דין ובני משפחותיהם הגיעו לכנס הגדול ביותר שנערך במחוז דרום.
בתכנית האקדמית והאמנותית: שמונה מושבים מרתקים במגוון רחב של תחומי משפט, חמישה שולחנות עגולים עם שופטים, הופעה של ישי ריבו, מופע סטנדאפ של אורי חזקיה, הרצאה מעוררת השראה של קרנית גולדווסר, תכנית עשירה לציבור הדתי ועוד פעילויות פנאי רבות מגוונות לילדים.
יו"ר מחוז דרום, עו"ד אלעד דנוך: "אנו מקדישים משאבים רבים כדי לאפשר לעורכי הדין להרחיב את הידע המקצועי שלהם, ליצור הזדמנויות עסקיות חדשות, להדק קשרים עם קולגות וגם ליהנות מהפוגה שמגיעה להם"
הבוקר התקבלה קריאה בתחנת כיבוי אש אשקלון על שריפת בית ברחוב ניצנים בשכונת שמשון.
3 צוותים בפיקודו של ראש משמרת יצאו למקום, בד בבד עם הזעקת מגן דוד אדום, המשטרה וארגוני ההצלה. השעה היתה תחילת שעת העומס בכבישי העיר דבר שגרם לקולות רבים של סירנות בדרום העיר וסקרנות של תושבים מה קרה. הצוותים הגיעו למקום. לוחמי האש זיהו עשן שיוצא מהקומה הראשונה. מדובר בבניין בן 4 קומות.
החשש היה כי בתוך הדירה ישנם אנשים שנפגעו משאיפת עשן או מהאש עצמה ואינם מצליחים לצאת ממנה.
הלוחמים הגיעו לכניסה לדירה וניסו לפתוח אותה ומשלא היה קול או מענה התארגנו במהירות לפריצת הדלת. בתוך רגעים הדלת נפרצה והכבאים חלו מיד בפעולות סריקה בתוך הדירה כדי לאתר לכודים, אם יש.
הם זיהו את מקורה באש במזגן אשר בער.
תכולת הבית לא הספיקה לעלות באש. צילום: דוברות כב"ה
מועצת העירייה אישרה ביום שני צו ההופך את מגרש מספר 9 הסמוך למרינה למגרש חניה, שטח שבמשך שנים רבות שימש כחניון כורכר לבאי המרינה.
בשנה האחרונה גידר היזם משה ג'אן, מנכ"ל ובעלים בקבוצת נ.ג'אן, את השטח ומנע מכלי רכב לחנות בו ולפני שבועות בודדים הוקם במקום חניון אספלט, מקומות חניה סומנו ופתחי יציאה וכניסה הוקמו בו, עמדה אוטומטית לתשלום דמי החניה ואפילו שילוט שמפרט את עלות החניה.
החניון החדש שהוקם מול המרינה. צילום: אלירם משה
אלא שמתברר שמאחורי הפעילות בשטח עומד מאבק בין בעליו לבין עיריית אשקלון. היעוד המקורי של השטח בתב"ע העירונית הוא למלונאות. היזם, משה ג'אן שרכש את המגרש לפני מספר שנים מתכוון להקים במקום מלון, שורטטו התכניות ואפילו הוצגה הדמיה כיצד יראה המלון לכשיוקם אם יוקם. ג'אן ניהל מגעים מול העירייה ואף קיבל בתחילת השנה היתר לבניית המלון כאשר במסגרת ההיתר הוסכם שבמלון שייבנה יוקם גם חניון תת קרקעי בן 3 קומות כאשר שתי קומות מתוכו אמורים לשמש את הציבור הרחב ולא רק את באי המלון.
משה ג'אן. צילום: אבי אלפסי
לאחר קבלת היתר הבניה חסם היזם את הגישה לשטח. בחודשים האחרונים, על רקע עיכובים שונים החליט ג'אן לסלול במקום חנייה שתשרת הציבור.
מלון במאה מיליון
המלון המדובר, הוא מלון סוויטות עם 94 חדרים, כאשר לדברי היזם, עלות התכנון וההקמה שלו נושקת ל-100 מיליון שקלים.
המלון שאמור לקום במרינה. הדמיה: פייגין אדריכלים
בנוסף לזאת היזם מחוייב להקים 3 קומות תת קרקעיות של חניון. לדבריו של ג'אן מאחר ומדובר בסביבה ימית המייקרת את הבנייה עלות התכנון וההקמה של החניון היא כ- 13.5 מיליון שקלים נוספים.
בעקבות ההחלטה להפעיל במקום חניון זמני. פנה היזם לעירייה ופתח בהליכים לקידום העניין. בעירייה ביקשו, כמו שמתיר להם החוק, להפוך את המגרש הריק לחניון כדי לפתור את מצוקת החניה שקיימת באזור ושצפויה לגדול עם השלמת הקמת ה'מרינה VIEW' הסמוך.
סלע המחלוקת: הבעלות על החניון
כאמור, על פי התוכניות במקום, היזם אמור להקים מתחת למלון, חניון לטובת הציבור, ועל זה שני הצדדים מסכימים. אלא שמחלוקת עמוקה התגלעה בין הצדדים. העירייה מצידה טענה כי היזם אמור לבנות את החניון ולהעביר אותו לבעלות העירייה. היזם מצידו טען כי אם הוא בונה את החניון שעלותו לדבריו, 13.5 מיליון ש"ח, לא כולל היטלים שונים, אזי הוא אמור להמשיך ולהחזיק בחניון ולהפעיל אותו בתשלום.
כל צד הציג חוות דעת מצידו, כאשר ג'אן מצידו אמר כי הוא מוכן שהעירייה תיקח בעלות על החניון, בתנאי שהיא תממן את עלות בנייתו. בעירייה כמובן, סירבו להצעה הזו.
"התפתח סכסוך עם היזם. אחזנו בדעה שזה שלנו והיזם אומר 'לא. זה לא שלכם'" הסביר עורך הדין שחר בן עמי שנתן לעירייה חוות דעת משפטית בנושא והוסיף "למה אנחנו טוענים את זה? כי אנחנו יודעים שהיו לאורך השנים במרינה הסכמים שהמטרה שלהם היתה לפצל בין השימושים הציבוריים לפרטיים. אבל אנחנו לא מוצאים את ההסכמים האלה. פנינו לשני המנכ"לים הקודמים של החברה הכלכלית בבקשה לשמוע מהם פרטים והם טוענים שהכוונות היו שהמגרש יהיה שלנו, אף אחד מהם לא מסוגל להצביע על מסמך".
צילום: אלירם משה
במהלך הסכסוך עלו יחסיהם של היזם והיועצת המשפטית של העירייה, עו"ד הילה רווח על שרטון עד כדי תביעה שהגישה האחרונה נגדו על דברים שטען כלפיה.
עו"ד הילה רווח, היועצת המשפטית של עיריית אשקלון
רווח יצאה מישיבת המועצה על רק ההליך המשפטי ונמנעה מלחוות את דעתה בנושא. לפני ההצבעה הסביר עורך הדין בן עמי לחברי המועצה את ההגיון המשפטי שבצו החניה שהם נדרשים להצביע בעדו.
אחרי מכבי הגיעה גם תורה של קופת חולים מאוחדת לקבוע יתד בשכונה אגמים החדשה שכמות התושבים המתגוררים בה גדלה מיום ליום.
המרפאה החדשה נפתחה בתחילת השבוע לציבור מבוטחי הקופה והיא ממוקמת במרכז המסחרי שראשון שנפתח בשכונה ברחוב בקעת רימון.
באירוע חנוכה המרפאה שהתקיים בתחילת השבוע התכנסו מכובדים רבים ובהם מנהל מחוז דרום במאוחדת, דני מושיוב, מנהל המרחב איציק שושני, מנהלת מרחב אשדוד, הגב' יוכי מאיר, ראש העיר תומר גלאם, סגנו יעקב אביטן, חבר המועצה חי דהרי, הרב יצחק ברדא, נציגים מהנהלת מאוחדת ועובדיה. הרב ברדא אף קבע את המזוזה וגזר את הסרט יחד עם דני מושיוב ותומר גלאם.
הרב ברדה, דני מושיוב ותומר גלאם בקביעת המזוזה
"אחת התכונות היפות בעיר הוא החוסן של התושבים ורואים זאת בעיקר בזמני חירום, שקיימים גם באשקלון" אמר מנהל מחוז דרום במאוחדת, דני מושיוב והוסיף "שירותי הרפואה של מאוחדת עובדים בשעת חירום כבשגרה. מדהים לראות כיצד אנשים עוזבים את הבתים שלהם, לוקחים איתם את הילדים, מגיעים למרפאות שלנו ופותחים את השירותים – וזה מאפיין חוסן של עיר, שנובעת מן הרוח שמושרית כאן".
מושיוב וד"ר רפי קזראל באירוע חנוכת המרפאה
עוד אמר מושיוב "זו זכות מאוד גדולה לפתוח מרפאה נוספת בעיר אשקלון. אנו מבססים את שירותי הרפואה המצויינים של מאוחדת במקביל לפיתוח הנהדר של ראש העיר ושותפיו לעשייה. בשנה האחרונה פיתחנו את המודל ההיברידי המהפכני של מאוחדת המציע שלושה ערוצים עיקריים להתקשרות עם הרופא: פנייה מקוונת לרופא, ביקור במרפאה או ביקור דיגיטלי בשיחת וידאו – והמודל הזה, שהוא ייחודי למאוחדת, עובד באופן יוצא מן הכלל במרפאות מאוחדת באשקלון. לשמחתי, יש במאוחדת מנהיגות רפואית, שמובילה ומקדמת ביסודיות את הבריאות כאן ואנו נמשיך לתת את שירותי הרפואה המעולים שלנו לכל תושבי העיר".
"אני מבוטח במאוחדת כבר 35 שנה", שיתף הרב ברדא את הנוכחים "מאוחדת – פשוטו כמשמעו – היא מיוחדת לכלל הציבור. אין דבר שלא מקבלים במאוחדת, מבחינת כל השירותים הרפואיים".
